• התכנים בפורום אינם מהווים ייעוץ מקצועי מכל סוג, לרבות ייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו המיוחדים של כל אדם.
    השימוש בפורום כפוף לתנאי השימוש. עצם השימוש בפורום מהווה הסכמה מלאה לתנאים אלה.

על דור המילניום המפונק

בעיני הבעיה היא לא קנאה. הבעיה היא (1) שאנשים נדחקים מהמקום שגרו בו עשרות שנים. זה פוגע באיכות החיים שלהם, זה עולה להם לא מעט (יחסית להכנסה שלהם), ובנוסף אנשים שהם לא חזקים סוציואקונומית ייתקשו להתחיל מחדש במקום אחר. אני לא יודעת אם זו סיבה לעשות דברים אחרת, אבל זה כן תוצאה מצערת של ג'נטריפיקציה. הם נדחקים משם לא בגלל קנאה אלא בגלל שעלות המחיה בשכונה עולה כשהאנשים מסביבך יכולים להרשות לעצמם יותר (המחירים בכל העסקים בסביבה עולים, בבית הספר המקומי מצפים שתשלם על "סל תרבות" וכן הלאה) (2) ספציפית בתל אביב, זו העיר היחידה בישראל כמטרופולין עסקי ותרבותי. אם היא תהפוך לעיר של עשירים ולא של צעירים כולנו נסבול. כי לא באמת תקום תל אביב חדשה במקום אחר. פשוט לנו יהיה פחות לאן ללכת.

כל זה נכון אבל האם היית מעדיפה את האלטרנטיבה בה אדם מבקש לגור בעיר מסוימת ולא נותנים לו כי הוא לא תושב המקום?
 
@amit לא, אבל מי אמר שזו האלטרנטיבה היחידה? אני חושבת שהדרך להתמודד עם הנושא היא בתכנון אורבני נכון שמאפשר לאנשים מכל מיני שכבות סוציואקונומיות לחיות באותה עיר. אבל אני לא מתימרת לטעון שיש פתרון אידאלי שמעלים את כל הבעיות.
 
@amit לא, אבל מי אמר שזו האלטרנטיבה היחידה? אני חושבת שהדרך להתמודד עם הנושא היא בתכנון אורבני נכון שמאפשר לאנשים מכל מיני שכבות סוציואקונומיות לחיות באותה עיר. אבל אני לא מתימרת לטעון שיש פתרון אידאלי שמעלים את כל הבעיות.
תני לי בבקשה דוגמא לתכנון נכון שמצד אחד יאפשר לכל השכבות לגור בעיר ומצד שני ימנע מהעשירים להעלות את המחירים
 
שכחת פנסיונרים מצרפת ושאר תושבי חוץ עשירים.
רוב הצרפתים קונים דירות בעיקר בנתניה אשדוד ובת ים , רק מיעוט קונה בתל אביב , מה שהפך את נתניה לעיר השלישית הכי יקרה בארץ במחירי דירות בנישת דירות היוקרה , אחרי תל ואביב וירושלים :)
 
ישראל היא אחת המדינות הכי פחות שיוויוניות בין המדינות המפותחות
מבחינת אי השיוויון בעושר, שהוא יותר מהותי, כי הוא מודד כמה נכסים יש לאנשים, ישראל "במקום טוב באמצע", אתה מוזמן לראות כאן בעמוד 22.
וכמו שעומר ציין, גם אי השיוויון בהכנסות בירידה עקבית כבר עשור. המצב שלנו לא עד כדי כך גרוע.
 
@גרהם מוטרד מבעיית הקנאה. היכן האמידים יכולים לגור כך שיעוררו הכי פחות קנאה?
זה ממש לא מה שכתבתי (די דומה להפוך ממה שכתבתי). קרא שוב ואולי תבין.
לגבי אי השיוויון, אני עומד מאחורי מה שכתבתי. ראו למשל כאן http://www.tau.ac.il/~yashiv/cornfeld_danieli.pdf.
אי השיוויון בעושר אינו רלוונטי בעיני כי יש בו הטיה חזקה למחירי הדיור שעלו מאד בעשור האחרון. ברור גם שבמדינה צעירה כמו ישראל פחות אנשים הצליחו לצבור עושר משפחתי מאשר במדינות אירופאיות, למשל. בכל מקרה, הנתונים של העושר חלקיים מאד, להבדיל מנתוני ההכנסות, ואני לא חושב שהם מאד מבוססים.
 
לגבי שאלתך:
תני לי בבקשה דוגמא לתכנון נכון שמצד אחד יאפשר לכל השכבות לגור בעיר ומצד שני ימנע מהעשירים להעלות את המחירים

אמרו את זה קודם, לפני:

אני פשוט חושב שאם רוצים לאפשר אוכלוסיה יותר הטרוגנית מבחינה כלכלית צריך לשמור גם על שכונות עם ציביון נדל"ני שונה.

מעבר לכך: אני לא מתכננת ערים ולא מתיימרת להיות. אבל תכנון ערים הוא מקצוע שכמו כל מקצוע, העוסקים בו מתכננים לפי המטרה של מי ששוכר אותם. אם עיריה כלשהי רוצה תכנון שמדיר אוכלוסיות חלשות היא דואגת לכך שזה מה שיתוכנן. אם היא רוצה תכנון אחר, היא יכולה לעשות כך, גם אם שום פתרון אינו מושלם. ברור שלמשל ששכונות שאין בהן ולו מרכז מסחרי או תעסוקתי אחד (כמו שמוקמות בעירי לאחרונה) מתוכננות אך ורק למעמד הבינוני-גבוה ומעלה, כי הן מחייבות החזקת שני רכבים. מי שתכנן אותן בעיני עושה עוול גם למי שכן יכול להרשות לעצמו לגור בשכונות כאלה, אבל אני מתארת לעצמי שזו לא היתה מטרתו. אולי מטרתו באמת היתה לוודא שלא יגורו שם חס וחלילה אנשים סולידיים, מבחירה או מאילוץ.
 
אם בעניין תכנון שכונות עסקינן.

יש פוסט בסלואו שבו עמית מדבר על עירוב שימושים: כלומר יצירת שכונה שלא מוקדשת לנושא אחד אלא מכילה מגוון (בתי מגורים, ומסעדות, עסקים, וספריות)
בהמשך למה ש@מרק עוגיות אמרה: יצירת שכונה לא מגוונת הורגת את השכונה. מצד שני אין לי שמץ של מושג איך זה משפיע על המעמדות הכלכלים השונים.

http://***********/2014/12/16/עירוב-שימושים/
 
שמע, כתבת סיפור שלם על תחום שאינך מבין בו. לא חראם?
יש הבדל בין פועל שלא מבין כלום לגבי עץ ורק יודע לעשות את הפעולות המכאניות הנדרשות ובין מומחה שמכיר את העץ על בוריו.
וזה, אגב, נכון לכל מקצוע.

לא זכור לי שאנו מכירים, כך שאם את רוצה להפריך טענותי, אנא התייחסי בצורה עניינית.
נכון שבתקופתנו יש מומחים לכל דבר, אז מה? עדיין בגיזום עצים ב 99.999% מהמקרים צריך עבודת כפיים פשוטה ומונטונית, שכל פועל יכול לעשות, וכך קורה ב 99.999% מהמקרים (תסתכלי מסביבך, לא תראי בוגרי אוניברסיטה גוזמים עצים). וזה בניגוד להייטק למשל, שם גם העבודה של "פועלים הפשוטים" היא די מאתגרת , מתגמלת , וקשה.
אבל דעתי לא חשובה, חשובה דעת השוק. השוק הוא המלך. אם השוק היה מתגמל גוזמי עצים, כולם היו הולכים להיות גוזמים. בפועל הוא מתגמל מהנדסי הייטק.

השאלה היא באיזה אופן לחנך את ילדינו:
1. האם לחנך את ילדינו לקבל את דעת השוק, ולהתאים עצמם אליו? אגב, אפשר גם שלא יתאימו עצמם אליו, וישלמו את המחיר במודע, זה לגיטימי ומכובד בעיני לחלוטין, גם אני עושה את זה לעיתים ומשלם המחיר.
2. לחילופין, האם נחנך את ילדינו שדעתם היא החשובה, והשוק טועה. ולגבי כל מקצוע שהם יבחרו, העולם צריך להתאים עצמו אליהם, כי הם יודעים יותר טוב מכולם? (כפי ש "דור ה Y" מתבטא בתקשורת ), ואז המציאות תטפח על פניהם, כי לנו כהורים לא היה אומץ להגיד להם את האמת, והם ישבו מתוסכלים באוהל בשד' רוטשילד כי הפרסומות וההורים הבטיחו להם חיים של מרמלדה ושושנים, אם הם רק יעשו מה שהם אוהבים , בלי התחשבות בשוק ?
 
@איש(3718),

אני מסכים באופן כללי עם עמדתך, אבל לא צריך להיסחף עם "כל אחד יכול לעשות" כדי להעביר את הנקודה. מספיק לציין שגיזום זו מיומנות שרבים יחסית היו יכולים לרכוש, תוך תקופת הכשרה קצרה יחסית, אילו נדרשו לכך.

אני לא יודע לגבי גיזום עצי נוי בעיר שענפיהם הפכו למטרד, אבל גיזום עצי פרי במטעים דורש הרבה יותר הכשרה מקטיף. גיזום לא נכון עלול לגרום הרבה נזק לעצים, וליבול של השנה הבאה או אפילו מספר שנים קדימה. מדובר כפי שציינת בעבודת כפיים שחוזרת על עצמה, אבל היא דורשת הבנה, הכשרה ותרגול, ומחייבת ביקורת ותיקון טעויות כדי להגיע לרמה סבירה.

ישנן שיטות או אסכולות שונות בגיזום שחולקות זו על זו בנקודות מסויימות, וגם בתוך אותה שיטה לא תמיד הגוזמים המומחים מסכימים זה עם זה. מדובר למעשה בפעולת אופטימיזציה מסובכת, שמנסה ליישב בין הצורך בהתחדשות העץ ובין הרצון למקסם את כמות היבול בשנה הקרובה. בנשירים לפחות, ענף מתחיל להניב רק כאשר מלאו לו שנתיים(!), וזה יוצר טרייד-אוף מכאיב בין התוצאה בטווח המיידי ובין התוצאה בטווח הבינוני והארוך. בנוסף, יש לדאוג שהעץ לא יהיה סבוך וסגור מדי לאור, מה שמפריע להאבקה וגם גורם לתמותת ענפים בתוך הסבך, יש לדאוג שהעצים לא יהיו גבוהים מדי, מה שמקשה על הפועלים להגיע לפירות, ויש לדאוג שהטרקטור יוכל לעבור בין השורות בלי להיתקל בענפים, במיוחד לא בענפים עבים וראשיים שעלולים להישבר תוך פגיעה בגזע.

אבל, כאמור, אני מסכים איתך שרבים יחסית היו מסוגלים לרכוש את המיומנות הזאת, אילו נדרשו לכך.
 
תני לי בבקשה דוגמא לתכנון נכון שמצד אחד יאפשר לכל השכבות לגור בעיר ומצד שני ימנע מהעשירים להעלות את המחירים

אני בעוונותיי הוכשרתי גם להיות מתכננת ערים, ובגדול, ככל שעיר יותר מגוונת ומשלבת יותר שימושים, כך ליותר שכבות אוכלוסיה יהיה טוב ונוח לחיות יחד.
בארץ אין הרבה דוגמאות למצבים כאלה, אבל לדעתי ת"א היא דוגמא לא רעה..
נכון שמרכז העיר הולך ומתייקר, אבל בשכונות מזרח ודרום העיר, יש אוכלוסיה לא חזקה בכלל שנהנית גם מהאזורים היקרים, וגם הרבה פעמים עובדת במתן שירותים ל"עשירים".
המחירים כמובן עולים, אבל בהתאם - גם ההכנסה וההזדמנויות שזוכים להם ה"עניים".


בהנחה שבד"כ עשירונים גבוהים יותר שואפים לחיות במקומות מרכזיים יותר
אני לא בטוחה שההנחה הזו נכונה.

בכל מקרה - במדינת ישראל יש בעייה של תכנון יתר - שעשוי באופן שגוי.
ברוב הערים אין את האיכויות האורבניות שת"א מציעה.
זה לא רק עניין של מרכזיות, זה עניין של הזדמנויות ושירותים ותלות ברכב.
אם ערים כמו באר שבע, מודיעין והקריות היו מתוכננות עם קצת יותר עירוב שימושים, ועם קצת יותר דגש על קישוריות להולכי רגל, הן היו יכולות לשגשג.
 
נערך לאחרונה ב:
בגיזום עצים ב 99.999% מהמקרים צריך עבודת כפיים פשוטה ומונטונית, שכל פועל יכול לעשות, וכך קורה ב 99.999% מהמקרים (תסתכלי מסביבך, לא תראי בוגרי אוניברסיטה גוזמים עצים).
יש כריתת עץ, שאז אתה צריך מיומנות שכוללת ראיה מרחבית והבנה הנדסית מעולה כדי לדעת להפיל אותו בלי שיהרוס את מה שעומד לידו. יש גיזום עץ שמפריע לחוטי חשמל, שאז אתה סתם מוריד לו את הראש וזה מכער את הסביבה ויש גיזום עץ לצורך הבראתו ואז אתה גם צריך להכיר את סוג העץ ואופן צמיחתו כדי שזה יביא תועלת. צפיתי כמה פעמים בעבודתו של בעלי וראיתי יותר זמן חשיבה והתבוננות מאשר פעולות (ובטח אין פעולות מונוטוניות).
אבל דעתי לא חשובה, חשובה דעת השוק. השוק הוא המלך. אם השוק היה מתגמל גוזמי עצים, כולם היו הולכים להיות גוזמים. בפועל הוא מתגמל מהנדסי הייטק.
בפועל, רוב האנשים שונאים מלאכת כפיים (או שהוריהם לימדו אותם שזה בזוי). לכן גוזם מומחה מקבל לא מעט שכר וכנ"ל גם עובדים מומחים בענף הבניין ולא ראיתי שמישהו רץ לעבוד בזה.
האם לחנך את ילדינו לקבל את דעת השוק, ולהתאים עצמם אליו? אגב, אפשר גם שלא יתאימו עצמם אליו, וישלמו את המחיר במודע, זה לגיטימי ומכובד בעיני לחלוטין, גם אני עושה את זה לעיתים ומשלם המחיר.
+1
כפי שאמרתי לא פעם, חזות השכר איננה הפרמטר העיקרי בעיניי. "המחיר" של זה נהדר לטעמי. ככה ראו אותנו ילדינו. לאן זה יוביל אותם אינני יודעת.
 
כתבה מעניינת בנוגע לתכנון עיר ולאושר:
http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3623483,00.html#:v8

אישית, אני סבורה שתכנון ערים מונגשות יותר להולכי רגל ולרוכבי אופניים יכול היה לשפר את איכות חיי במידה ניכרת.
אני עובדת במרחק של כ-25 דקות הליכה מהבית אך כ-50 דקות נסיעה בתחבורה ציבורית, בפקקים.
אין שום תשתית שמאפשרת הליכה רגלית בתוואי סביר, וזה חבל.
אם היו סוללים איזה שביל אופנים + מסלול להולכי רגל, כולל תאורה ותחזוקה סבירה, רבים מתושבי השכונה היו מרגישים מנותקים פחות.
לאחרונה סללו שביל אופניים ליד השכונה, במקום שביל שיחבר את השכונה עם הסמוכות לה.
ההרגשה היא שהתכנון מנותק מהמציאות ולא מנסה לשפר את חיי התושבים.
 
בפועל, רוב האנשים שונאים מלאכת כפיים (או שהוריהם לימדו אותם שזה בזוי). לכן גוזם מומחה מקבל לא מעט שכר וכנ"ל גם עובדים מומחים בענף הבניין ולא ראיתי שמישהו רץ לעבוד בזה.
בהחלט נראה שיש מקצועות לא מעטים שאפשר להרוויח בהם יותר מהרבה מקצועות שצריך להקדיש להם לימודי תואר + התמחות + שנים בעבודה קשה, ועדיין לא הרבה רצים אליהם.

לדעתי צריך לתמחר בתוך השכר של מקצוע גם את העלויות והתגמולים האחרים שלו. עלויות לדוגמא: סטטוס נמוך (זה החלק שעוד אפשר לשנות), אבל גם מאמץ פיזי, שעמום, סיכונים בריאותיים, תובענות של מקום העבודה, חוסר הגשמה עצמית וכדומה.

למשל: למה שכר האמנים נמוך? זה לא כי הרבה אנשים מסוגלים להיות אמנים. זה גם לא בהכרח כי אמנות אינה נדרשת. אולי זה כי כל כך הרבה אנשים מוכנים להיות אמנים לצורך ההגשמה העצמית שלהם, שמרכיב השכר בתגמול הוא זניח יחסית.

דוגמא הפוכה (שיצא לי לחשוב עליה הרבה כשדחיתי הצעות לתפקידים ניהוליים): מדוע מנהלים מרוויחים הרבה? זה לא כי העבודה שלהם בהכרח קשה יותר לביצוע מאשר עבודת האנשים הטכניים הכפופים להם, לעתים קרובות זה הפוך. אבל זו עבודה יותר משעממת ומתסכלת (כך הרגישו רוב האנשים שפגשתי שהפכו למנהלים). לכן, הסטטוס הגבוה והשכר מנסים לפצות על כך.
 
אני בעוונותיי הוכשרתי גם להיות מתכננת ערים, ובגדול, ככל שעיר יותר מגוונת ומשלבת יותר שימושים, כך ליותר שכבות אוכלוסיה יהיה טוב ונוח לחיות יחד.
בארץ אין הרבה דוגמאות למצבים כאלה, אבל לדעתי ת"א היא דוגמא לא רעה..
נשאלת השאלה, למה בארץ לא מתכננים את הערים בדרך שבה את יודעת שצריך לתכנן, ואני מניחה שכמוך כל מי שלמד להיות מתכנן ערים. האם זה מסיבה של מדיניות כלשהי להדחקת שכבות חלשות או לעידוד שימוש ברכב? כי קשה לי להאמין שכל מתכנני הערים הם כאלה גרועים. קראתי פעם שהפרוור בארה"ב נגרם בין השאר בגלל לובי של תעשיית הרכב האמריקאית. מי יודע מה הגורמים אצלנו.
 
כי קשה לי להאמין שכל מתכנני הערים הם כאלה גרועים.
תחשבי שוב.. :)

סתם סתם,
האמת אני ממש אשמח להרחיב, אולי בת'רד אחר. ביום אחר..
זה נושא שמעניין ומרתק אותי.
יש לי תיאוריה די מגובשת בנושא, שאני בטוחה שרבים פה ישמחו לחלוק עליה.

אני אשתדל לעשות את זה מהבית.
 
דוגמא ליציאות של ילדים מפונקים שמטריפות אותי.
אתמול דיברתי עם אישה מבוגרת בתחנת אוטובוס והיא שאלה אם אני מכירה מישהו שיכול ללמד אותה להשתמש בטאבלט.
אמרתי לה שאחי יתקשר אליה היום בערב ואם לא אני אתקשר להגיד לה.
אחי, שסידרתי לו דמי כיס קלים בעבודה קלה עם הרגשה טובה אמר שיתקשר.
בערב חוזרת הביתה "נו התקשרת?"
לא, נרדמתי/יש לי בגרות שכחתי, עד עכשיו (יום אחרי) אני לומד בלה בלה בלה.
בינתיים האישה מחכה, אני מרגישה רע עם זה ו"הפרינס" לא מתאים לו עכשיו.
עכשיו אתקשר אליה בעצמי.
 
נערך לאחרונה ב:

פתחו חשבון למסחר עצמאי

פסגות טרייד

ישראל: 0.06% מעסקה (מינימום ₪2 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה)
דמי ניהול: ללא דמי ניהול
מינימום: ₪10,000
פתיחת חשבון

מיטב טרייד

ישראל: 0.08% מעסקה (מינימום ₪4.65 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה או $5 ב-IBKR)
דמי ניהול: פטור לשנתיים, אח״כ ₪15
מינימום: ₪5,000
פתיחת חשבון

אקסלנס טרייד

ישראל: 0.07% מעסקה (מינימום ₪3 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה או $5 ב-IBKR)
דמי ניהול: פטור לשלוש שנים, אח״כ ₪15
מינימום: ₪10,000
פתיחת חשבון
פסגות טרייד
מינימום לפתיחת חשבון: ₪10,000
⌄
ישראל: 0.06% מעסקה (מינימום ₪2 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה)
דמי ניהול: ללא דמי ניהול
פתיחת חשבון
מיטב טרייד
מינימום לפתיחת חשבון: ₪5,000
⌄
ישראל: 0.08% מעסקה (מינימום ₪4.65 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה או $5 ב-IBKR)
דמי ניהול: פטור לשנתיים, אח״כ ₪15
פתיחת חשבון
אקסלנס טרייד
מינימום לפתיחת חשבון: ₪10,000
⌄
ישראל: 0.07% מעסקה (מינימום ₪3 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה או $5 ב-IBKR)
דמי ניהול: פטור לשלוש שנים, אח״כ ₪15
פתיחת חשבון
גילוי נאות: האתר מקבל תגמול בגין פתיחת חשבון דרך הקישורים. אין באמור משום ייעוץ השקעות או שיווק השקעות.

נושאים דומים

Back
למעלה