כבת לדור ה-Y אני קצת אמביוולנטית לגבי סדרת הכתבות.
מצד אחד, ההתנהגות שלי ממש אינה כזו, ובכנות - אני מכירה מעט מאוד אנשים שאכן מתנהלים ככה.
מצד שני, אני מזדהה עם תחושת ההבטחה שהופרה.
בני דורי גדלנו על האמת הבסיסית והבלתי מעורערת - תלמדו, תשקיעו, תעשו תואר ותחיו ברווחה גדולה. חלקנו הגדול צעד במסלול הזה בהצטיינות רק כדי לגלות בסוף הדרך שלא דובים ולא יער.
אני למדתי תואר מאוד יוקרתי ונחשב, אני מאוד מוכשרת ומקבלת פידבקים חיוביים מכל כיוון.. אבל השכר. המ.. ככה ככה.
אולי כשאצא לעצמאות באמת ארוויח כמו שהייתי מצפה.
ודור ההורים שלנו, אני ממש חוששת להם. לרובם תהייה פנסיה עלובה ביותר, ובינתיים הם תקועים עם המטלה של סיעוד דור הסבים שלנו, שהרפואה המודרנית לא מאפשרת להם לעזוב את העולם בכבוד, ומטלות בייביסיטר בשבילנו.
(אלא אם הם יוצאי המע' הציבורית - ואז הכל דבש אצלם. רק שלצערי אני לא שייכת למשפחת אצולה עם פנסייה תקציבית.)
מצד שלישי, מעבר לאכזבה הכללית מהמציאות, אני לא נותנת לעצמי לשקוע ברחמים עצמיים ולשבור כלים.
אז בסדר, לא יהיה לי פנטהאוז במרכז ת"א עד גיל 35 בזמן שאני מטיילת בעולם מבירה לבירה וטוחנת מנות במסעדות מישלן. אבל אני לא פוסלת את האפשרות שזה יקרה בגיל 50.
