אתה נוטה לזלזל בתגובות שלך, בצורה מאוד אופיינית. זה לא מעיד על עומקם של הטענות שלך.
אנסה לסכם את דבריי בקצרה:
1. כשכתבתי ״לא ברור מה העבירה״, הכוונה כמובן ביחס לרה״מ, לא לאוריך עצמו.
הדיון לגבי מעשי אוריך עצמם הוא דיון נפרד, שלא מעניין אותי ולא קשור לשאלה, למה לחסום מינוי של רה״מ.
2. לגבי חוות הדעת של היועמ״שית, כבר דיברנו על זה בעבר, ואתה רק מחזק את טענתי.
כל הביסוס שלך שזה החוק עצמו, נובע מכך שבג״צ קבע שחוות הדעת של היועמ״שית היא מחייבת. (כשאין חוק שמגדיר זאת)
כלומר, מערכת המשפט הרחבה מעניקה לעצמה סמכות.
אז היועמ״שית תגדיר בעצמה מה זה ניגוד עניינים. בג״צ כמובן יאשר שזה ניגוד עניינים ויורה על עצירת המינוי, ואז כולנו נהנהן ברוב חשיבות, הנה הממשלה עוברת על החוק.
אני לא יודע איך אדם הגיוני מקבל את התופעה הזו כסבירה.
3.
אתה פשוט טועה. היא כתבה במפורש בחוות הדעת שלה ״ספק ממשי אם ניתן יהיה למנות את האלוף זיני לתפקיד״.
4.
זה ממש מה שבג״ץ הציע והוסכם.
5.
אתה לא מבין כמה מופרך זה נשמע?
הרי כל מה שעשו בסוף היה לחכות חודשיים, וליצור הסדר ניגוד עניינים שזיני לא יעסוק בחקירות.
כלומר, פתרון ממש פשוט וטריוויאלי, נכון? אז על מה היה הבלאגן בכלל? למה היועמשית אמרה ״ספק ממשי אם ניתן יהיה למנות את האלוף זיני לתפקיד״
6.
אה. אתה בטוח. כי פרסומים בחדשות זה בהכרח מה שהיה במציאות.
7.
איזה חוק?
אה. החוק שבו בגץ קובע שזו סמכות היועמשית.
שוב, מערכת המשפט הרחבה מעניקה לעצמה סמכויות
לא אני, היועמשית.
היא רצתה לקבוע שהסמכות תעבור מרה״מ לשר אחר בממשלה, למרות שזו סמכות מפורשת בחוק.
בגץ (תודה לשטיין ושטייניץ ובוז לעמית) ידע להעמיד אותה במקומה.
