תודה.
מקווה מאוד שהתופעה הזאת לא תתרחש שוב לאחר שאעמת אותך עם המציאות לגבי כל נקודה ונקודה שטרחת לציין. ואלו הן נקודות חשובות שבהחלט יכולות לבהר את המציאות ואת הדברים כפי שהם באמת. אז שוב תודה.
זה אולי נכון, אבל זה כלל לא מספיק. מהתכתבויות עם ישראלים בעלי אזרחות אירופאית, שהוריהם עלו משם, נאמר לי שלא בכדי מדינות רבות באירופה לא מגדירות את עצמן כבעלות שוק חופשי או קפיטליסטיות לגמרי, אלא עם תארים סטייל "סוציאל דמוקרטיות". זה לא בכדי. כמו כן, המדיניות שרצה שם אינה ליברלית לגמרי. בין השאר בגלל שכמות האזרחים עם אותן בעיות אפורות עליהן דיברתי קודם, שלא באמת ניתנות לאבחון ושאפילו האזרחים בעצמם לא רוצים שיאבחנו אותן, היא גדולה מאוד וממש נחשבת שם לעניין שגרתי בעל משקל רב שיש לקחת בחשבון. אין כמעט אף משפחה שתוכל להתמחק מבעיה כזאת או אחרת אצל אחד מבני המשפחה הקרובים או הרחוקים. זה עד כדי כך נפוץ, שהמדיניות צריכה להיות מותאמת לאנשים עם הבעיות האפורות הללו (כל שכן, בעיות מאובחנות של ממש). כנראה ששם כבר הבינו שהמוכשרים ביותר בחברה
לא נהפכו לכאלו אך ורק בגלל השקעה ומרץ, שהתמונה הרבה יותר מורכבת מכך, ושצריך לתת מקום הרבה יותר מכובד לאנשים השקופים/אפורים שלא מתכוונים ואף לא יכולים באמת ליטול את האחראיות עליה הסולידית מדברת. חלק מהניסיונות ליטול אחראיות עלולים לייצר נזק ברמה זו או אחרת להם ולסביבתם (כאן, אין הכוונה לאנשים עם בעיות מאובחנות אלא "לטנטיות/אפורות"). או במקרים סבירים גם ליצור הרבה טוב עבורם באופן אישי אבל עדיין נזק לחברה. כך שאם הם מחוץ למשחק דה-פקטו, צריך לפצות אותם ולאפשר להם להרגיש בכל זאת חלק אינטגרלי ומוביל במשחק הזה. המציאות מורכבת יותר ממה שעובר לך בראש.
נקודה חשובה אחרת בהקשר הזה, היא שבמדינות סוציאל דמוקרטיות כאלו אפשר יותר לסמוך אחד על השני ועל אותן רשויות שאמורות לספק מענה, קלות עשיית העסקים טובה יותר מבישראל, המערכות מתפקדות בדר"כ טוב ומהר יותר ואפילו איכות המזון או התבוראה כנראה טובים יותר בגלל היבטים כגון חסמי ייבוא ותקינה אירופית. כך שגם אם אף אחד לא באמת מתחשב בבעיה האפורה שלך, הרבה יותר קל לך לחיות חיים עצמאיים ולתפקד היטב יחד עם הבעיה הלטנטית שלך, בתוך מגרש משחקים יעיל ומתפקד שכזה, עם רמת אמון טובה יותר ופחות סטרס נפשי. ואם למרות הכל אתה לא באמת מסוגל לשחק או להתקדם שם בסולם החברתי, סביר שאתה עדיין יותר מרוצה, רגוע וחיובי לגבי מצבך, כי יש לך מדינה מתפקדת וחברה הומגונית שתוכל לסמוך עליה שלא "תנצל" או "תפגע" באנשים מהסוג שלך ("פגיעה/ניצול" לא מתוך זדון, אלא פשוט לשם הישרדות של אזרחים אחרים הדואגים לעצמם. ע.ע. נוכלויות קשישים וכדומה, שאינן בהכרח עוברות על החוק וכו'.).
לא מוכן לשתף פעולה עם המצב הקיים. עוצר הכל.
במדינתנו המופלאה סביר שזה קורה באחוזים גבוהים. לעזאזל.
זה כבר קצת טריקי, זה תלוי מאוד מהן סוג הבעיות והקשיים ממנו אותו אדם סובל. אבל לרוב אם לא הסתדרת במדינה בה נולדת וחיית עשרות שנים, לא סביר שתהיה לך התפיסה המתאימה והאומץ להתחיל את חייך מחדש במקום אחר. וגם אם היה לך, אולי מוטב שלא לעשות זאת בהתחשב בכך שאנשים נורמטיבים רבים ניסו זאת ונכשלו. גם כאן אתה מסונדל מאוד. מניח שהדגמתי פה בטעות נטייה לחשיבה שלילית :]
רוב הזמן זה מיותר, למעט מקרים של שינויים מהירים עקב מגמות בין-דוריות וכן הלאה. אולי מהפך 77, אולי בימינו אנו לאחר כמה סבבי בחירות תדירים.
נראה לי בדר"כ השלטון רק משקף את המצב הקיים ואת סבך האינטרסים הסמויים בחברה נתונה, ולא משנה אותם. אולי זה ישתנה במידת-מה בעידן האינטרנט?
אוקי, זאת הזדמנות טובה להדגים את עוצמתו הניבזית וההרסנית של השילוב בין בעיות אפורות + מדינה חסרת פניות פסיכולוגית ומבורכת בעיות.
כשהתייעצתי עם כמה מחברי הפורום לגבי התנדבות בפעמונים (אותה הכרתי הרבה לפני שנחשפתי לבלוג), הם לא יכלו שלא להביע תמיהה איך בדיוק אדם שנמנע מלהשכיר דירה רוב הזמן ולנהל משק בית עצמאי, אמור לסייע למשפחה שנמצאת על הקרשים לא רק מבחינה כלכלית אלא במקרים רבים בהיבטים חשובים אחרים לא פחות. האמת היא, שאותה תמיהה גם עלתה בראשי ולכן מלכתחילה רציתי לגשש ולתשאל אנשים שכבר התנדבו בעמותה.
והנה עוד כמה נקודות בפרופיל של אותו אדם ה-"נמנע מלנהל משק בית עצמאי": במקביל לשתי עבודות, אחת מלאה ואחת חלקית (הכוללת חניכה של ילד עם צרכים מיוחדים), הוא התנדב במשך שנה ולאחר מכן גם ריכז מתנדבים במשך שנה, במקביל לשתי עבודות ולהיותו עוזר מחקר מחוץ לתקופת הלימודים. כעת ה-"נמנע הסדרתי" הזה הינו גם עוסק פטור עם עיסוק צדדי במקביל לשתי עבודותיו. כמובן שהוא מממן את מלוא הוצאותיו האישיות ומשתתף בהוצאות משק הבית בו הוא חבר.
מקווה שהצלחת לראשונה להביט על מצב שבו אדם חרוץ בעל תושייה ומודעות לנושאים חברתיים ופוליטיים שמסוגלים לחולל שינוי מלמטה, אומר לך בריש גליי שהוא לא מתכוון לקחת חלק במשחק הנוכחי, שמוטב להיות א-פוליטי, ושלמרות העניין הרב שלו בעמותת פעמונים והאמונה שיש לו בהחלט מה להעניק לאותן משפחות, הוא לא מתכוון להתנדב בה בזמן הקרוב עקב מגבלות אפורות שהחברה לא פנויה פסיכולוגית להכיר בהן ולנהל את עצמה בהתאם.
איני משלה את עצמי, כנראה שאותו עשן יוצא לך שוב מהאוזניים, אבל בשורה התחתונה תביט על זה כך - עוד משפחה
שאולי מצבה היה יכול להשתפר, הפסידה הזדמנות להנות מעזרתו של מתנדב מתפקד וחרוץ, בגלל משתנים שלא תלויים באף אחד מהם. מניח שאנשים אוריניים, חרוצים ומוכשרים ממני מכירים את העמותה ונמנעים מלהתנדב בה מסיבותיהם הייחודיות גם כן. זה נראה כמו מעגל קסמים שלילי שמקבע מצב בעייתי קיים. חבל.
חלק ממנו מהווה המנטאליות "המוזרה/בעייתית" של אנשים כמוני (אני מאמין שמדובר בכמות גודלה של אנשים, שגדלה בכל יום). גם עם זה מוטב להשלים או להתמודד. האלטרנטיבה החלופית היא פשוט לדחות את המצב הקיים ולהעדיף את
הטיית הפעולה על-פני
הטיית הסטטוס-קוו הנעימה והרכה שמאוד מלטפת את האגו להרבה אנשים שאיכשהו הצליחו להסתדר (עקב משתנים שכנראה היו פחות תלויים בהם, עד כמה שהם יתפתו לחשוב אחרת).
אולי הדברים שאני כותב מצטיירים כהתמרמרות אך זה לא המצב בחיים האמיתיים. שוב אזכיר, אם למישהו יש סיבה אמיתית ומשמעותית להתמרמר זו כמובן הקבוצה השנייה שדווקא הדיעה שלך מייצגת כאן בדיון. וכבר הסברתי מדוע.
בנוסף, הפורום (והבלוג) לא מצוי עדיין בסטטוס המעניק להאדה או לביקורת שלו כוח או השפעה משמעותיים או ראויים להתייחסות רצינית. מניח שיש איזושהי דרך להשיג את הסטטוס הזה, אבל מדובר בנושא נפרד בפני עצמו שאולי גם דורש זהירות. אפשר לדון עליו אולי בפעם אחרת.
הבעיה העיקרית בהקשר הזה היא, שרוב הרעיונות כנראה שהיו מיושמים ע"י הגולשים גם ללא הפורום אם לא היו היבטים חיצוניים שמגבילים או מפריעים ביישומם.
1. המצב דיי עגום אם יש צורך בבלוג שייצר שינוי תודעתי עצום בפאן הפיננסי במדינה, כפי שאתה מתאר.
2.
@הסולידית היא דמות אלמותית שכישרונה כנראה נבע מגורמים שאינם תלויים בה. מהייאוש שלה ממקומות העבודה או אולי מכמות החומר האפור שהיא נושאת.
3. למרות שמדובר בדמות אלמותית, צריכים גם להתייחס למגרעותיה במידה שווה לחוכמתה ורצונה הטוב לחלוק את תבונתה. בפוסטים ישנים שלה לדוגמה, בהם היא כתבה על אל-הורות ודברים דומים, לי אישית היה ברור כשמש שבשלב כלשהו היא תפגין סובלימציה באורח חייה.
4. בגלל סעיף 3, מוטב להתייחס קצת יותר בכבוד לאופוזיציה הסימלית והמועטה בפורום שלה, ולסוג האנשים והאוכלוסיות אשר היא ביקרה את סגנון חייהם בפוסטים ישנים או בציוצים שלה בטוויטר. לא מדובר בטיפשים גמורים, אלא באנשים שיודעים דברים עקיפים שהיא לא יודעת אשר מעניקים להם כסף, מעמד ואיכות חיים. יש מה ללמוד מהם (ובמה לבקר אותם, כמובן).
5. תוהה באיזה שלב במחזור החיים של הבלוג ניתקל בפוסטים מזוקקים מסוג חדש, המראים ראייה מפוקחת ומורכבת יותר על המציאות, כזאת המסוגלת לקחת בחשבון מספר גישות ודרכי חיים סותרים ולהסביר מה טוב וחיוני ומה ראוי לשיפור בהם. גם סביר שרובנו חיים כמה מהם במקביל.
6. מניח שהתקדמות הבלוג וגלגול החיים שלו ישקף את הילך מחשבתה ובגרותה של בעלת הבלוג, ואת העובדה שהיא אנושית. אותי באופן אישי העניין הזה מסקרן בפני עצמו.
תודה על העידוד, אבל אני לא מושא הדיון. התכוונת אולי לכתוב "זה בידיים שלנו, כקבוצה"?
