גם כי יש לנו הסתכלות אחרת לגמרי על המציאות והאפשרויות שעמדו בפני הממשלה והעולים בימי קום המדינה.
לא בטוח שעל זה ההסתכלות שלנו שונה, אני דיי בטוח שברגע שתבין היכן הכשל בהשקפה שלך, ההתייחסות לפער העולים תסתדר מעצמה.
תרשה לי קודם כל להגיב מהסוף ואם מתחשק לך אז תוכל לקרוא את התגובות שלי על הנקודות שציינת, באמת שהן לא החלק החשוב בסיפור.
אשתדל גם להיות קצר ככלך יכולתי מפני שבדיעבד איני מבין מדוע טרחתי לספק רציונאל למציאות שרירה שעומדת בעינה ללא שום קשר לדיעות שרצות כאן בפורום שהוא מאוד מוטה.
אחרית דבר - החלק החשוב שכל כל הרעיון שאני מביע, לא מסתכם בקלפים ההתחלתיים איתם הגיע אדם זה או אחר למשחק (או בדוגמה זו או אחרת על פערים), הרעיון מסתכם בכך שהשילוב בין "קלפים התחלתיים גרועים" (מדובר במושג יחסי ומגוון שאולי נדון בו בהמשך), לתשתית גרועה של המשחק החברתי והכלכלי (ממנה כולם נדפקים, גם אלו עם הקלפים הטובים), יוצר תנאי משחק דיפרנציאליים מאוד בין אנשים. ויותר חשוב מזה, כתוצאה ממצב העניינים הזה אנשים מוכשרים אינם במשחק במובנים מסוימים (אלו שהיו אמורים לחנך, לפקד ולמנכ"ל אתכם במצב עניינים קצת יותר נורמלי).
כל הנכתב עד כה תקף
אחרי הנקודה ממנה האנשים שקשה להם לקחו את חייהם בידיים והפגינו אחריות. העניין של אחראיות
כבר מוכלל בתוך העובדה שממש קשה להם. אגב, זהו הכשל בהשקפה שלך.
אז בפעם הבאה שאתם מתלוננים על המצב בדרום, על התנהלות של גוף מדיני, של נותן שירותים זה או אחר והתנהלות הפוליטיקאים והממשלה, תזכורו שיש מצב שזה בגלל שהאנשים שהיו אמורים להיות שם במקומם אינם שם בגלל תנאי משחק שלא עובדים עבורם. ואלו שכן שם היו אמורים להיות במקום אחר (אולי אפילו טוב יותר). ולזה יש מחירים שגם האנשים שלקחו אחריות על חייהם משלמים, יתכן שעד כדי חוסר יכולת לשרוד במשחק (לא במובן החמור של המילה "הישרדות", בינתיים..).
וכעת אם ממש משעמם לך ומתשחק לך לקרוא:
הנינים ובני הנינים של מי שהגיעו למעברות כבוגרים כבר הולכים לבית ספר.
בית ספר שלא עומד בסטנדרטים מערביים, כולל הפרדה שקיימת היום בין בעלי יכולות שמסוגלים לממן בית ספר פרטי או חינוך לא פורמלי במקביל לבית הספר. וכמובן, הפרדה המתבטאת בכמות הזכאים לבגרות או בציונים בין בתי ספר בערים שונות. ההערה שלך למעשה מחזקת את הרעיון שאתה כלכך מתנגד לו.
יש גבול כמה דורות אפשר למשוך את ההצדקה להיעדר כישורים, אחריות אישית ואפשרות לעמוד ביוקר המחיה.
אתה מביט על הנושא הזה בצורה מאוד שטחית. כשאתה ניגש לחשוב על אפליה בין-דורית, מוטב שתשאל את עצמך שאלות מגוונות כמו אלו:
1. למקום המגורים יש השפעה? (יש מחקרים המציגים השפעה רצינים של השכנים על
מצבך והתנהגותך, גם
הכלכליים).
2. האם המרחק הפיזי מאנשים לא מפחיתים את הנגשה שלך למקצועות חופשיים, לידע, למשאבים חומריים או רוחניים.
3. מדוע הגו את המונח "
פריפריה חברתית"?
4. מי הם האנשים איתם תוכל לבלות, לעשות עסקים, ליזום יוזמות קהילתיות ולהתחתן? (ברור שתוכל להביא כאן המון דוגמאות סותרות לכאורה, הן מעידות על הכלל).
5. האם להיוולד למשפחה או קהילה פחות אורייניות בנושאים הקשורים לכלכלה, לבריאות (גם נפשית), לזכויות וכו' לא עלול לייצר בעיות גם עבור אנשים מוכשרים?
לחילופין, הולדתו של אדם לא מוכשר למשפחה או למיקום המבוססים, לא יאפשרו לו להתברג
על-חשבון מישהו ומשהו? (משהו = איכות עבודתו או תוצריו של מישהו אחר, שהיו עשויים להיות טובים יותר).
אז כן, לדעתי יש לנושא הזה השפעה ממש עצומה, עד כדי עצם תפיסתך העצמית ותפיסת העולם סביבך.
תוהה האם הצד המקופח ירצה בכלל בשינוי דרסטי של 180 מעלות אם היה מתאפשר לו, מכיוון שיסודות ותשתיות עמוקים של החברה כבר בנויים לפי אותן בעיות היסטוריות. הצד המקופח כבר הסתגל לזה במובן מסוים (אמנע מלציין שמות של תסמונות עם דמיון כלשהו לעניין הזה).
בפועל, יש המון אנשים שגדלו בעוני בשנות ה 40-50, מעדות שונות, במקומות שונים בארץ, והיום (וגם לפני 50 שנה) חייהם כבר נראים אחרת לגמרי.
אתה מחסיר כאן מלא משתנים. לגדול עני, עם ידע מעודכן מאירופה, בתקופת המנדט הבריטי כשהאנשים שאיתך הם אלו שיקבעו מדיניות, תקנות ובגדול את חוקי המשחק, אינו משול ללגדול עני לאחר שהמדינה קמה וייצרו מערכת של תשתיות, משאבים, חוקים ותקנות שמתאימים לסוג מסוים של אוכלוסיה ופחות לכל השאר.
עוד נקודה שאתה כל הזמן חוטא בה, היא שלשאלה איך החיים נראים יש פחות משמעות לגבי הנושא עליו אנחנו דנים. זה שלכולם יש מחשב היום לא אומר שיש להם יכולת, כישורים או אנרגיה רבים יותר ללמוד ולהתקדם בחברה. אולי אף להיפך. זה שטלפון עלה פעם המון כסף וכעת הרבה פחות (ואף מקום העבודה משלם לכמה מאיתנו עבורו), לא אומר שהחיים שלנו היום טובים יותר בייחס לעבר, זה אומר שטלפון נהפך למוצר בסיסי ושאם במקרה אין לך סיכוי להשיג אחד, סביר שאתה הולך ממש ממש להידפק ולסבול מפערים בגישה לידע, לאנשים, לתקשורת וכו'. כל מוצר או נקודת ממשק כזאת עם החברה עלולה להוות נקודת סטרס שבעבר בא לידיי ביטוי בעיקר במצבי מלחמה או קרייסיס חברתי/כלכלי וכו'.
דרך אגב, את הפסקה הזאת עלי גם להקדיש לרוני בהקשר זה:
טלפון נייח ומוצרי חשמל היו ללא ספק יקרים בהשוואה להיום
במקרים בהם מה שנחשב פעם לנדיר נחשב היום למוצר הכרחי להישרדות (בעולם התעסוקה או בהקשרים אחרים), לכוח הקנייה יש הרבה פחות משמעות על שיפור איכות החיים לדעתי. מה גם, שכסף נהפך לזול יותר, מופץ יותר, ועם פחות גיבוי מאחוריו. זה גם שיקול שנראה לי שיש לקחת בחשבון בהקשרים הללו.
ובכל זאת אסייג, לכוח הקנייה יש השפעה על שיפור איכות החיים כרגע.
מי שאצלו הסיפור של הסבתא רבא עדיין תופס מקום מרכזי בסיפור שהוא מספר לעצמו על חוסר האחריות האישית והכישורים שלו, כדאי שיבדוק טוב אם יש גורמים מרכזיים אחרים שקשורים למצבו.
כרגיל, לחלק מהאנשים כאן בפורום הנטייה להיצמד לדוגמאות/עצים ולפספס את הדיון/היער. הדוגמה של השפעות בין-דוריות מהווה רק אבן בוחן אחת מיני רבות המשקפות גורמים שעובדים לרעת האזרח הממוצע כאן במדינה (כרגע), ללא שום קשר למוצא שלו. לא מדובר רק בשאלת כישורים אלא באינספור משתנים אחרים (לא בטוח שניתן לכמת אותם) אשר ביחד יוצרים צורת משחק בעייתית ממש. לא רק שאיני מקנא במצבם של צעירים אשכנזים לצורך העניין, אני מאוד מזדהה עם המצוקות של כמה מהם שבאים איתי כתף אל כתף וחושפים צרותיהם בפני.