מכיוון שהייתי שלוש פעמים בתקופות של טיפול, פעמיים בנושאים שלי ופעם אחת בנושאים של הדרכה הורית, ועוד פעם אחת עם מטפלת ממש גרועה, אני יכולה לומר שאיכות הטיפול היא שווה לאיכות האדם שעומד מולך.
פסיכולוג טוב לא נותן לך רק לדבר, וזה לא דומה בכלל לשיחה עם חברים. פסיכולוג טוב יודע לעמת אותך עם נקודות שאתה מעדיף לא להתיחס אליהם, ומלמד אותך איך להרחיב את יכולת ההתמודדות שלך - לפתח גלריה של תגובות אפשריות למצבים, לצאת מאזור הנוחות שלך, לאתגר את הדוגמות (dogma) שאיתן אתה חי. התובנות שמגיעות אליך בשיחות האלה ממשיכות להדהד גם שנים אחרי הטיפול. המטרה בטיפול איננה לתמוך בך, בהכרח, אלא לאפשר לך לראות סיטואציות בחיים שלך באור אחר, לאפשר לך לחקור אפשרויות תגובה אחרות מצדך, אם בפועל ואם במחשבה, ולהרגיש שאתה מקבל יותר שליטה במה שקורה לך ולא חוזר על אותן השגיאות שוב ושוב.
פסיכולוג גרוע נותן לך לדבר, ובאמת הערך המוסף מהשיחות איתו אינו עולה על שיחה עם חברים. לעתים יותר גרוע. הייתי אצל פסיכולוגית שפשוט חשבתי שהיא אידיוטית. התגובות שלה היו אידיוטיות, ובגדול חשבתי שהיא מנסה להתאים אותי לאיזה טקסט לימודי שהיא קראה באחד השיעורים שלה.
בפרט אני רוצה לספר על הפסיכולוגית שאליה הלכנו, הילדה המתבגרת ואני, לפני כמה שנים. הילדה לא ממש שיתפה פעולה שם, והיה נראה שהיא לא רוצה לספר למטפלת שום דבר. להפתעתי, המטפלת ידעה להבין מזה בדיוק מה קורה, ופתחה לי צוהר לעולם שלה. בעקבות ההדרכה שלה, ידעתי איך לגשת לנקודות נפיצות ביחסים שלנו, ולהתחמק מלעלות על מוקשים שהיו גורמים לפיצוץ. גם הילדה קיבלה הצצה לעולם שלי, וגם היא למדה לא לעבור קוים מסוימים. חייבת לומר שבהתחלה חשבתי שהמטפלת הזו גם אידיוטית, ושהילדה תמרח אותה, ושהגעתי מראש עם חוסר חשק עצום לעשות שינוי, מתוך עייפות. בכל פעם ששוחחתי עם המטפלת, ומשפט שלה הספיק כדי לעשות פריצת דרך עם הילדה, הבטחון שלי בה הלך וגדל. אחרי שהטיפול בילדה הפסיק, הלכתי עוד כמה פעמים להתיעץ איתה מתוך הערכה לראיה שלה את הדברים ולעצות שלה. לא רק זה, גם היום כשאני מדברת עם חברות שהילדים שלהם הגיעו לגיל הרלבנטי, ונותנת את העצות הללו הלאה, אני מגלה כמה הן בעלות ערך (לפי מה שהחברים שלי אומרים לי).
