רוב המדינות ב-OECD נותנות יותר קצבאות מאשר בישראל
אבל החופשיות ביותר שבהן נותנות פחות מאשר ישראל, ומצבן יותר טוב מאשר רוב אלו שנותנות יותר. למשל ארה"ב, שוויץ, אוסטרליה, אירלנד, הונג קונג, סינגפור. אני לא שואב דוגמה לאיך צריכה להתנהל מדינה מהשתיים האחרונות, מעדיף לחיות בדמוקרטיה עם ניחוחות סוציאליסטים מבחינה כלכלית, מאשר כלכלה חופשית עם שלטון אוטוקרטי. מה שכן אפשר ללמוד מהן מה ההשפעות של חוקים כלכליים מסויימים.
כן ברוב הכלכלות הצפון אירופאיות השירותים הציבוריים יותר מפותחים. אבל יש עם זה בעיות, ולא ברור שזה מודל בר קיימא. ברובן מקצצים בשירותים מאז המשבר ועקב הלחץ של הפליטים שרוצה לנצל את אותה מערכת רווחה נדיבה. כמו כן, ברוב המדינות הנ"ל יש (או לפחות הייתה עד לפני כמה עשרות שנים) הומוגניות אתנית/גנטית/תרבותית גדולה. זה כנראה מרכיב קריטי באמון בין אנשים שאף אחד לא ינצל את המערכת לרעה. במדינה כמו ישראל זה לא עובד, יש פערים תרבותיים עצומים בין חרדים/חילונים/בדואים/ערבים/דתיים/היפסטרים וכו', וכל פעם אני נדהם מכמה אנשים בעיקר רוצים "לדפוק" את האחר ע"י כפייה נגדית, במקום פשוט לבטל את שתי הכפיות ההדדיות.
לגבי הסרת מכסים, זו אכן מטרה קלה, כי ברור לגמרי שהרוב בישראל ייהנה ממהלך כזה, לפחות בטווח הקצר
זאת לא מטרה קלה בכלל כיום (ולמה רק בטווח הקצר?), עובדה שכבר כמעט 40 שנה מפא"י לא בדיוק בשלטון ועדיין לא הצליחו להפטר מהרבה מהרעות החולות שהונהגו כאן פעם.
רק לא מזמן כחלון התקפל מהצעה להסרת מכסי יבוא על מזון לצער כולנו. בכל מקרה, ברור שהכוונה להתחיל מכלכלה כמה שיותר חופשית, ואחרי שהשגשוג יגיע בהדרגה להוריד חלק מהשירותים הציבוריים, אבל בצורה שקולה וכזו שיש ראיות רבות שתתרום לרווחה ארוכת הטווח הממוצעת.
לכן כל מחקר שמתיימר להשוואה פשטנית בין מדינות
הגרף הנ"ל היה סתם דוגמא, לא טענתי שבו מצויה כל האמת. אין ספק שאי אפשר סתם כך להשוות. אבל האם קראת את הדו"ח של הבנק העולמי ששלחתי לך? הוא הרבה יותר מפורט, ובדק מספר רב של חוקים ומקרים וניתח את התמריצים שהם גרמו ואיך הם פגעו בסופו של דבר בנשים. והוא רק דוגמא אחת. יש לא מעט מחקרים בנושא.
חשבתי שהליברליסטים בכלל מכחישים שיש פערי שכר? וכל הפערים נגרמים כי נשים פשוט עובדות פחות שעות ובוחרות במקצועות עם שכר נמוך יותר וכיו"ב
מי זה "הליברליסטים"? אנחנו הרבה אנשים שונים. עיקר "ההכחשה" היא כאשר יש כותרות בומבסטיות בעיתון: "נשים מרוויחות 35 אחוז פחות מגברים!!!", וזה כמובן קשקוש שלא לוקח בחשבון את סוג העיסוק והיקף המשרות. כאשר משווים אנשים שעובדים באותה משרה באותו היקף, יש פער, אבל הוא קטן יחסית. סדר גודל של 10 אחוז, תלוי באיזה מקצוע וגיל. מאוד סביר שחלק ניכר מההפרש נובע עקב "ההגנות" הנ"ל, כמו כן הן מצמצות את אופציות הבחירה של הנשים במידה מסויימת.
אם זה השיקול, תמיד החיים בארץ יהיו יקרים יותר
למה להסתפק בחיים יותר יקרים ולא לפעול שהם יהיו פחות יקרים?
ויצאתי סוציאליסטית כמעט בגלל הגישה האגואיסטית
צר לי שכך יצאת, אבל עקרונית ליברליזם לא מתעסק במוסר אישי. מישהו אגואיסט יהיה כך גם תחת שלטון סוציאליסטי (וכל מי שגדל בקיבוץ מכיר את הטרמפיסטים על המערכת). כאמור בגדול הגישה טוענת שלמען הרווחה של הכלל, צריך שהכלכלה תהיה חופשית. אני ממש לא רואה בכך חשיבה אגואיסטית. זה ייטב עם כולם בטווח הארוך. גם מי שעני היום, מצבו האבסולוטי טוב לאין שיעור ביחס לעני לפני 50 שנה. ויש לכך אינספור ראיות אמפיריות. אפשר להפריד את הדיון בין החופש הכלכלי, לבין השירותים הציבוריים. הנושאים אמנם קשורים ומשפיעים זה על זה, אבל ניתן לקיים חופש כלכלי מאוד גדול ברוב התחומים, ולהשאיר חלק בידי הממשלה. לדעתי המצב בארץ הוא טעון שיפור בעיקר מבחינת חופש הכלכלה והמסחר, וחופש הפרט. את לא תראי בקבוצה יותר מדי דיונים לכוון של הפרטה מלאה של מערכת הבריאות הציבורית ומיד. עיקר המאמצים מופנים לדברים שהכי דופקים את כולנו היום, ובמיוחד את העניים, כמו חסמי יבוא, מכון התקנים, מכסים, רגולציות מיותרות שעוצבו ע"י החברות החזקות כיום וכדומה. בתחום חופש הפרט בעיקר ליגליזציה של קנאביס, הפרדת דת ממדינה, חופש בבחירת בתי הספר, התנגדות למאגר הביומטרי וריסון כוחה של המשטרה, חופש התקשורת בניגוד למה שקורה היום שצריך רשיון ממשלתי לכל דבר, ועוד.