הנועזת

[bitcoinbits]

מוזמן לשתף, אם בא לך..

תודה סנופי
כותב עכשיו קצת בסיפור מסע שלי, למען הסדר הטוב (שמאוד חסר לי)
אמלק
אני לא מכור לסדר אני מכור לגראס.

 

[tlc m]

@סנופי , אני רוצה להציע עוד זווית ראייה על נושא ההרגלים ככלי להתקדמות אל היעד.
דיסקליימר ענק: אני כמו @אנא-אל ו- @unrealx - הצמדה לשגרה של הרגלים קטנים - עושה לי טוב.
כך שאת קצת חלוצה בנושא הזה. לפחות כאן בשרשור. וצריכה קצת ל'פלס' לך דרך לא סלולה...

(עוד הערה: אם משהו לא ברור בכתיבה - תשאלי. לא בטוחה שזה ייצא מאוד ברור)

באחת התגובות שלך כתבת שקשה לך עם ההתחייבות להרגל.
לזה דווקא אני מאוד מתחברת. ואני רוצה להציע גישה אחרת.
בהרבה מהספרים המערביים על עזרה עצמית פוגשים את המונח הזה. commitment.
--you have to commit to
וכל פעם שאני נתקלת בו - קופצות לי האנטנות בקטע לא טוב.
מה התחייבות? מי התחייבות? אני לא ביקשתי להיוולד לחיים האלה, ואם היו מראים לי ת'חוזה מראש - עם ההתחייבות - לא הייתי חותמת!
את היית חותמת על: לצאת מהבית שלך זמן קצר אחרי הלידה, להתחיל חיים חדשים עם תינוקת וילדה, ולהתחייב לעשות את כל זה בצורה מדודה, מדוייקת ואופטימלית ??
זה קרה. ואילתרת את הכי טוב שאת יכולה! ואת עדין עושה את הכי טוב שאת יכולה.
אין חוזה. שיישרף. (השראה מ @ביולוג ירושלמי )
עכשיו, שניקינו מהשולחן את ה-התחייבות,
נשאר בלב איזה קול קטן (או גדול) שאומר: אבל בכל זאת יש לי "חזון" (השראה מ- @chen15 ),
ואני כן הייתי רוצה לראות את עצמי במקום גבוה.
-- וכאן אני רוצה להציע למי שקורא ולא מזדהה -- תעצרו.
לא כולם פועלים לפי אותה מנגינה. ובהחלט יש אנשים שאין להם קול קטן כזה בלב. (מכירה אישית כמה כאלה)
והחיים שלהם טובים! וזה בסדר גמור!
תעצרו. לכו לעשות דברים אחרים. שמשמחים אותכם.

חזרה לקול הקטן בלב, ולשולחן הנקי מה-התחייבות.
רוצה להציע כמה דברים:
א. אי אפשר להתעלם מהעובדה שהרגלים קטנים בונים התנהגות. והתנהגות בונה אישיות. זה מגובה במחקרים. אנחנו חיות ממשפחת היונקים. זה הכלי שיש לנו - גוף ונפש אנושיים.
השראה, דמיון ודחף ראשוני אלו דברים מקסימים. אבל בלי העשייה האפורה היומיומית הקטנה - אף אחד לא מגיע רחוק. תבדקי בכל התחומים (מוסיקה, אומנות, עסקים וכו')
ב. במקום הרגשי-אשמה העולים מהתחייבות מופרת, אני רוצה להציע לבנות מערכת יחסים אחרת עם ההרגלים הקטנים.
גישה שתכלול גם סובלנות לכשלונות. וגם אי-וויתור ואי-ייאוש. מחר יום חדש וננסה שוב. הערך העצמי שלנו לא מתרסק בגלל כישלון היום. ומחר ובשבוע הבא. ועוד אלף כשלונות עד סוף החיים. הוא נגזר מהחזרה השמחה והסולחת שלנו שוב ושוב לקום ולנסות.

מה שהצעתי פה זה דברים מאוד ראשוניים. אלו פיסות מפה לשביל. לדרך. (השראה מ- @משה )
כל אחד צריך להרכיב לו את המינון שמתאים לו, של סובלנות והשלמה+עידוד עצמי והתעקשות לנסות.
את הסיפור-דרך המתאים לו. ולתקן תוך כדי הצעידה בשביל.

שיהיה יום טוב

 

[הנועזת]

@Judith וואו את כל פעם מדהימה אותי מחדש, עם יכולת הניתוח וההעמקה שלך, יחד עם איזו עדינות ייחודית לך...
לא כל כך נכנסנו לנתיב שלך בחיים, אבל אני מאוד מקווה שאתה מנצלת את כל האוצרות האלה.

כך שאת קצת חלוצה בנושא הזה. לפחות כאן בשרשור. וצריכה קצת ל'פלס' לך דרך לא סלולה...

(@בת העמק שיתפה, שגם היא כזו...אבל טוב לה עם זה)
אז כן, אני כאן עם מקל ותרמיל צועדת אחריך בדרך הלא סלולה...

עכשיו, שניקינו מהשולחן את ה-התחייבות,

ובכן...זה מעניין,
נראה לי שכח המשיכה של הסקרנות והיצירתיות, הוא זה שיוצר אצלי את הפיזור, יותר מהחשש מהמחויבות.
למשל כל פעם שאני חוזרת הביתה אני אוהבת ללכת בדרך אחרת. והדרך שדרכה אני אוהבת הכי לחזור היא הדרך הארוכה והלא יעילה, דרך השדות הירוקים.
מסתבר שהסחות הדעת שלי הן חזקות מהמחויבות.
התגמול שלהן הוא ההתפעלות מהעולם הזה,
המחיר זוהי התקדמות שהיא לא אקספוננציאלית, כמו ש- @אנא-אל הגדירה את זה.

 

[בת העמק]

נראה לי שכח המשיכה של הסקרנות והיצירתיות, הוא זה שיוצר אצלי את הפיזור, יותר מהחשש מהמחויבות.

התגמול שלהן הוא ההתפעלות מהעולם הזה,

אכן ואמן!

 

[אנא-אל]

@סנופי מה הבעיה לחזור בדרך הארוכה והכיפית? אם זה גורם יותר הנאה מהדרך הקצרה והיעילה, זו בטוח הדרך הנכונה ללכת, אלא אם את ממהרת.

 

[הנועזת]

@סנופי מה הבעיה לחזור בדרך הארוכה והכיפית? אם זה גורם יותר הנאה מהדרך הקצרה והיעילה, זו בטוח הדרך הנכונה ללכת, אלא אם את ממהרת.

אין בעיה בבודדת, אבל כשמדובר בשיטת עבודה שהיא מתפזרת בDNA, הרבה אנרגיה בורחת בדרך. הרגלים, במובן מסוים שומרים עלינו מיצירתיות יתר. זו התניה, שאומרת תעשה בלי לחשוב. לאחת כמוני"פגומה"@ bitsbitcoin זה מאתגר.

 

[bitcoinbits]

"פגומה"@

היתה לי בת זוג שצחקנו ככה אחד על השני.
זה כל כך משחרר להבין שכולנו בבסיס דומים.

 

[אנא-אל]

@סנופי אני לא מסכימה איתך שהרגלים סותרים יצירתיות... להיפך.

בכל מקרה המטרה בחיים שיהיה לנו טוב, הרגלים זה רק כלי למי שצריך.

 

[הנועזת]

קורונה חזרה למקור (16)
בשבוע האחרון הרגשתי מן קהות חושים, כאילו הסגר עבר מסך ופעפע לתוכי.
רצתי מעט יותר ולאט יותר, קמתי מאוחר, ייצרתי פחות, ופשוט נתתי לעצמי לשקוע, כמעט..
"חוק התנודה" של ניוטון, יוצא מתוך נקודת הנחה שמתחת לכל מצב בחיים שלנו מתחולל עולם עשיר של תנועה, גם אם למראית עין נדמה שהוא בחוסר תזוזה. מרמת האטום הפיזי, ועד עולם החשיבה. כשהגיעו רחשושי הדעיכה של המוח והגוף, למקום בו "i had enough", מתוך האין המדומה הכל התעורר לפעולה. אין אצלי דילמה ממש, באיזור הבחירה שבין צמיחה לדעיכה.
לפניי יומיים, התנפלתי על השבילים מחדש, האיתות של ההתר ל 500 מטר, מתח לי את הקפיץ. רצתי אתמול 8 ק"מ.
ועם זאת ניסיתי לשאול את עצמי למה אם ברמה הכלכלית כרגע יש שקט, ומבית הכל בסדר, למה האינרציה דחפה אותי לשקוע?
והתשובה היתה פשוטה "משהו הזיז את הגבינה שלי", אם במצב רגיל הייתי חורשת נכסים להשקעה, משפצת, ולומדת, שלא לדבר על פעילות חברתית ערה יותר, באיזור החמים והמוכר, עכשיו זו לא אפשרות. ואז תוך כדיי שאני בולעת ספרים כאילו חיי תלויים בזה, עלתה בי המחשבה הפשוטה שזו הזדמנות יוצאת דופן, להתחיל לבנות עולם מחוץ למלכודת הנוחות. יושבת עם כרטיסיות, ובונה לי תמונה חדשה בראש...

 

[אנא-אל]

"חוק התנודה" של ניוטון, יוצא מתוך נקודת הנחה שמתחת לכל מצב בחיים שלנו מתחולל עולם עשיר של תנועה, גם אם למראית עין נדמה שהוא בחוסר תזוזה

קודם כל כבן אדם שמתעניין בפיזיקה, זה ממש מעניין, לא הכרתי את זה.
וזה באמת יכול לעודד אותך, גם אם נראה לך שאת תקועה, זה לא אפשרי.
לפעמים צריך מנוחה בשביל לעשות ריסטרט ולמצוא דרכים חדשות שלא חשבת עליהן קודם, כמו שאת עושה עם הכרטיסיות (נשמע רעיון מעניין)
כשזה קורה לי גם (הרגשה של תקיעות או עמידה במקום) בדרך כלל זה גורם לי מתח וחוסר סבלנות עד שאחרי שבוע שבועיים משהו משתחרר ומצליחה להתקדם, ואז אני מצטערת שלא נהניתי מהתקופה הזו של התקיעות וסטלבט, בקיצור, לזרום!

*עריכה
שתדעי לך שבאת לי עם החוק הזה לא ברור מאיפה (טוב, מאמינה באלוהים ושאין מקריות, ושפיזיקה היא שפת תכנות של המציאות), חפשתי שנים הסבר מדעי שיעזור לי להתמודד להיאזר ולהבין מכניקה של סבלנות, הכי קרוב שהגעתי היה אינקוביציה, והבשלה אבל זה לא ענה לי מה קורה תוך כדי. כמו עם החוק של ניוטון שהבאת, ממש תודה.

 

[בת העמק]

בשבוע האחרון הרגשתי מן קהות חושים, כאילו הסגר עבר מסך ופעפע לתוכי.

אצלנו זה היה בשבוע הקודם...
השבוע התחלנו "להעיר" אחד את השני, התיישבנו על השיווק חזק כי צריך להעיר גם את הלקוחות

 

[הנועזת]

שתדעי לך שבאת לי עם החוק הזה לא ברור מאיפה (טוב, מאמינה באלוהים ושאין מקריות, ושפיזיקה היא שפת תכנות של המציאות), חפשתי שנים הסבר מדעי שיעזור לי להתמודד להיאזר ולהבין מכניקה של סבלנות, הכי קרוב שהגעתי היה אינקוביציה, והבשלה אבל זה לא ענה לי מה קורה תוך כדי. כמו עם החוק של ניוטון שהבאת, ממש תודה.

כיף לסער מוחות איתך....במיוחד שמקורות היניקה שלך, "ריאליים" משלי.
כן, החוק הזה מגניב, הוא מצליח לתפוס את המציאות הבלתי נראית לעין, זו המפעפת מתחת לפניי השטח. מציאות פוטנציאלית.
מכניקה של סבלנות, איזה יופי של מושג, אני חושבת שחוק התנודה יכול להתייחס אליו אבל הוא לא מספיק פרטיוקולרי.
אצטרף אליך לחיפוש...

 

[הנועזת]

אצלנו זה היה בשבוע הקודם...
השבוע התחלנו "להעיר" אחד את השני, התיישבנו על השיווק חזק כי צריך להעיר גם את הלקוחות

טוב מאוד!
נו, והיתה הענות? יש קונים?

 

[הנועזת]

לפעמים צריך מנוחה בשביל לעשות ריסטרט ולמצוא דרכים חדשות שלא חשבת עליהן קודם, כמו שאת עושה עם הכרטיסיות (נשמע רעיון מעניין)

רעיון הכרטיסיות נולד בהמשך להרצאה מאלפת ששמעתי מפיו של המנטור קובי טריקי (מטעם קרן שמש). שיטה שתפורה על יזמים כמוני עם בעיות קשב, פשוט מסדרת את הרעיונות אל תוך שלד רעיוני, שכבה אחריי שכבה ברמה הורטיקלית וההוריזנטלית, כמו רשת פרפרים.

 

[אנא-אל]

רעיון הכרטיסיות נולד בהמשך להרצאה מאלפת ששמעתי מפיו של המנטור קובי טריקי (מטעם קרן שמש). שיטה שתפורה על יזמים כמוני עם בעיות קשב, פשוט מסדרת את הרעיונות אל תוך שלד רעיוני, שכבה אחריי שכבה ברמה הורטיקלית וההוריזנטלית, כמו רשת פרפרים.

נשמע דומה ליתרון של מפות חשיבה...

מצליח לתפוס את המציאות הבלתי נראית לעין, זו המפעפת מתחת לפניי השטח.

הצלחת לתת שוב מילים מדויקות, זו ההגדרה של פיזיקה מבחינתי (או מיסטיקה).

 

[הנועזת]

הצלחת לתת שוב מילים מדויקות, זו ההגדרה של פיזיקה מבחינתי (או מיסטיקה)

איזה כיף....תודה!

 

[tlc m]

כ"כ הרבה זמן עבר. הרבה מים מתחת לגשר. כמעט שבוע שלם.
לא בטוחה אם יש כל כך טעם להגיב. אבל אני אנסה, לפחות למה שנראה לי שעדין רלוונטי.

לא כל כך נכנסנו לנתיב שלך בחיים, אבל אני מאוד מקווה שאתה מנצלת את כל האוצרות האלה.

לגבי האוצרות -
את מתכוונת לכתיבה שלי? (ולמה עוד?) - אני לא חושבת שאני רואה בזה אוצר שלי. זו ברכה שניתנה לי, ואני משתמשת במעט ממנה - כמה שמתאפשר בלו"ז השוטף.
אני חושבת שיש אנשים שהכתיבה נותנת להם בהירות, אנרגיה וכד'. אני לא ככה. מרגישה שהכתיבה מפזרת אותי מלהיות נוכחת בחיים שלי. או יותר נכון - אני מפזרת אותה, ואז אני פחות נוכחת מתסכל אותי שלא מצליחה לדייק ולקצר..
אני כותבת כאן בפורום מהסיבה הפשוטה שבמשך השנים קיבלתי כ"כ הרבה טיפים, השראה, והנאה מהפוסטים כאן, שכבר תקופה אני מרגישה שאני רוצה להביע תודה למקום הזה, ולאנשים הכותבים.
והתודה שיש לי בראש - זה לכתוב. (אם יש רעיונות אחרים - אשמח לשמוע)
ברצינות. הרבה פעמים אני משתאה כמה טוב יש כאן. ואיך התמזל מזלי לקרוא. ולמצוא כאן השראה.
אבל לדעתי הכתיבה שלי היא לא רק שלי. אני אמנם הבאתי את הרעיונות והמילים, אבל הדחיפה לכתוב בפומבי - היא ממך, והעידוד לכתוב פה יותר - הוא מבת העמק.
בלי זה - הרוב היה מבליח לשנייה כמחשבה בראש, ונעלם..
(קצת כמו ענן שמתגבש לכדי ישות נראית, אבל זה צירוף שווה של טיפות מים, של אוויר חם שדוחף למעלה, ושל אוויר קר שמעבה..)

לגבי הנתיב שלי בחיים - לא בטוחה מה היתה כוונתך..
הזכרתי קצת שהייתי רוצה להיות קרובה יותר לעצמאות כלכלית, ולהנות יותר ממה שיש ופחות לרצות דברים חומריים..
אה, ובגדול יש לי תמונה כזו בראש, שהייתי רוצה לאפשר לניגודים להתקיים יחד בשלום.
לא יודעת אם זו משאלה נאיבית, או דבר שאפשרי. אני אמשיך לחקור:
רוצה שיהיה מקום וזמן גם לעבודה בקיוביקל במשרד. בלי קשר לכמה כסף יש לי.
חולצה מכופתרת, מכנסיים קורקטיות. לו"ז יבש ומדוייק. סיכום קצר של הישיבה. סיכום קצר בסוף היום. וחוזר חלילה ביום הבא.
כן. יש פרוייקטים שאפשר לראות בהם התקדמות רק לאחר חודשים ארוכים משמימים כאלה.
אבל שיהיה גם זמן ומקום לנשום בבוקר. לראות את הזריחה. (או את השקיעה). לגרור בנחת את הכיסא-פיקניק המתקפל, מהחדר עם החלון המזרחי (שבו ראיתי זריחה) לפינה בסלון שממנה אפשר לראות את השקיעה.
לצאת החוצה להריח אדמה. ולשמוע את הרוח מנשבת בעלים של העצים - זה כ"כ חסר לי במקום שבו אני גרה עכשיו. לפעמים אני קוראת את בת העמק - ומתמלאת בגעגוע חזק.
לא יודעת עד כמה התמונה הנאיבית הזו אפשרית במציאות..
מה אני עושה בחיים שלי עכשיו כדי לקרב אותה? (הנתיב שלי בחיים?) מנסה להיות ב- state-of-mind שעשוי לאפשר למציאות הדמיונית הזו להיות. כרגע אין לי רעיונות נוספים. (אם יש רעיונות אחרים - אשמח לשמוע)

 

[הנועזת]

לגבי האוצרות

... הרגישות שלך שבאה פה לידי ביטוי בכתיבה מאוד מדוייקת ואנושית, מעידה בעייני על אינטיליגנציה רגשית גבוהה ביותר ויכולת אינטלקטואלית שמגבה אותה.
מבלי שנפגשנו אני מרגישה שהפוטציאל הזה יכול להיות מתורגם לעולמות תוכן רחבים, הרבה מעבר ל"יובשנות" שאת מתארת. להריח את האדמה ולשמוע את הרוח, זה יותר מנחמד אבל מקטעי האינפורמציה שאת מביאה,זה לא מגיע למקומות הגבוהים שלך, בפרמידת הצרכים של מאסלאו.

מתסכל אותי שלא מצליחה לדייק ולקצר..

את מאוד קשה עם עצמך ממש שלא לצורך, את כותבת נפלא ולעניין (ממש לא מתפזר) זה הסגנון שלך, והוא שובה לב.
זו דוגמה נפלאה למקומות בהן את "יורדת" על עצמך סתם. כמו שנאמר פה איפשהו כולנו "פגומים" וכולנו סוחבים דימוי עצמי חבוט מכל מיני סיבות, במקרה שלך הפער בין החוויה הפנימית שלך, לאיך שאת נחווית מבחוץ הוא גדול. ולכן יש פה פספוס לדעתי בהבאת האוצרות שלך לעולם.
מקווה שהצלחתי להבהיר את עצמי.

 

[tlc m]

... הרגישות שלך

אה. אוקיי.

מבלי שנפגשנו אני מרגישה שהפוטציאל הזה יכול להיות מתורגם לעולמות תוכן רחבים

את יכולה להיות שמחה - הוא אכן מתורגם לעולמות תוכן מגוונים בחיי.
הרבה פעמים אני אפילו מביאה אותו, באופן מודע לגמרי.
(אצלי זה מופיע כמו 'קול פנימי' אבל אילם שמציע לעשות או לומר משהו. בד'כ, מתוך כבוד, אני נענית)
ה"יובשנית" היא בעיקר מעטה הגנה. הגנה שלי במצבים חדשים לי. וגם הגנה לזולת, בעולמות התוכן המגוונים, שלא תמיד (ולא בכל כמות..) יכול לשאת את ה'שפה' הזו שעלולה גם לקרב אותו לאיזורי רגישות שלו, שהוא לא בהכרח התכונן לחוות באותו רגע.

זו דוגמה נפלאה למקומות בהן את "יורדת" על עצמך סתם

כן, נראה שיש לי עוד תרגול לעשות בענין.

ולכן יש פה פספוס לדעתי בהבאת האוצרות שלך לעולם

אל חשש, יקרה, אין פספוס. מביאה. פשוט צריך גם תרגול... וגם לנשום בין לבין. וסתם להנות

מקווה שהצלחתי להבהיר את עצמי.

אכן הצלחת
תודה על הפידבק!

 

[tlc m]

אני חושבת שיש אנשים שהכתיבה נותנת להם בהירות, אנרגיה וכד'. אני לא ככה. מרגישה שהכתיבה מפזרת אותי מלהיות נוכחת בחיים שלי. או יותר נכון - אני מפזרת אותה, ואז אני פחות נוכחת

לא מצאתי אופצייה לערוך, אבל חשוב לי להביא את זה:
במבט נוסף על היום-יומיים שאחרי הכתיבה. היא כן עוזרת לי. וה- state-of-mind המתבונן שהיה לי בזמן שכתבתי , נשאר גם ביום יומיים אחרי, ומוסיף נופך למהלך היום, ולאיך שאני רואה את הדברים (וגם מגיבה)