הנועזת

[tlc m]

אימונים ותזונה
נרשמתי לחד"כ לפני כ- 7 שנים, כל ה-7 שנים האלה המשכתי להתאמן בלי לעשות הפסקה (למעט מקרים שהכריחו אותי כמו טיסה לחו"ל, או קורונה שגרמה לי להפסיק ולקחת זמן כדי להבין איך אני עושה את האימונים האלה עכשיו בבית, פציעות קשות (אולי 1-2 פעמים של עד 3 שבועות בכל התקופה)
איך עשיתי את זה?
בדיוק לפי איך שהספר מתאר, מבלי ששמתי לב או שקראתי אותו. בחופשים/כשאני בבית - קבוע כשעה אחרי ארוחת הצהריים

חוזרת לעדכן שאני משתמשת בטיפ הזה (להצמיד את האימון ל: כשעה אחרי הארוחה), וכבר יותר מ-3 פעמים זה ממש עשה את ההבדל בשבילי בין אפס אימון לאימון אחד.
תודה ששיתפת!

 

[bitcoinbits]

0מעדכן שהנושא במעקב שלך ^הנועזת הזה עשה לי ממש טוב.
10כותב המון, קורא לא מעט, משרבט,
100מצחצח שיניים ביד ה"חלשה"#
1000בודק דופק עם שעון חול קטן של דקה (זמין)
10000דופק במנוחה לפני חודש 70
9עכשיו 60

 

[הנועזת]

חוזרת לעדכן שאני משתמשת בטיפ הזה (להצמיד את האימון ל: כשעה אחרי הארוחה), וכבר יותר מ-3 פעמים זה ממש עשה את ההבדל בשבילי בין אפס אימון לאימון אחד.
תודה ששיתפת!

0מעדכן שהנושא במעקב שלך ^הנועזת הזה עשה לי ממש טוב.
10כותב המון, קורא לא מעט, משרבט,
100מצחצח שיניים ביד ה"חלשה"#
1000בודק דופק עם שעון חול קטן של דקה (זמין)
10000דופק במנוחה לפני חודש 70
9עכשיו 60

... איזה כיף לשמוע שאתם בתנועה. מרגישה שהספורט הוא מנוף מנטלי שאין דומה לו, שהולך יד ביד עם סיבולת כלכלית. התחלתי להתאמן עם מאמנת אישית כשהמטרה בשלב ראשון, לבנות כושר לריצת 10 קילומטר, בשעה בערך. בינתיים ממשיכה לרוץ כמעט כל יום 3-5 ק"מ.

 

[הנועזת]

כשהעצמאות הופכת למחלה...

עצמאות בתרבות המערבית מועלת על נס. אחת המטרות הנעלות בחינוך בבתי ספר ואוניברסיטאות נחשבות, היא לפתח עצמאות מחשבתית ומקוריות. עצמאות כלכלית, מוערכת, בשל היותה מאפשרת חופש בקבה"ח ובכך מונעת, תלות כלכלית של היחיד/ה במוקדי כח חיצוניים. עצמאות ברמת הניתוח המדינית, נקשרת עם הזכות להגדרה עצמית, של יישויות מדיניות, העומדות בתנאים מסוימים של עקביות ובהמשך לזאת זוכות להכרת חבר המדינות.

השאלה הנשאלת היא, האם ישנו צד אפל למילה הנערצת הזאת עצמאות? האם יתכן כי מידה רבה מידי של עצמאות, מובילה להצטמקות מחשבתית, צמצום כלכלי וברמת המקרו, אף לשוליות מדינית?

אין בכוונתי לבחון כאן את כל האספקטים, מטרתי היא בעיקר לעורר מחשבה ודיון.

אתמקד בשאלה: האם יתכן כי מידה רבה מידי של עצמאות, מובילה להצטמקות מחשבתית וצמצום כלכלי.

תופעת הרווקות המאוחרת, היווצרות תאים משפחתיים חד הוריים מבחירה, ומגפת הגירושין ההולכת ומתרחבת, יצרו לא רק התפוררות הולכת וגוברת של מודל התא של המשפחה הגרעינית, אלא ריבוי של דגמים יחידנים המתפקדים כמיקרו תאים משפחתיים.

נתונים סטטיסטיים רבים מעידים על שבריריות כלכלית והשענות משפחתית על שכר זעום, כמו כן קיימת ספרות נרחבת בסוגיית השבריריות הפסיכולוגית של אמהות חד הוריות וילדיהן הנעה בין תלותיות יתר וטיפוליות של הילד בהורה שלו לבין, עצמאות יתר של ההורה היחידני לטובת קריירה או זוגיות ונטישת הילד לטובת עצמאות כפויה.

שיטת פיזיקה משפחתית של אירנה אוסוסקין, תבעה מושג המעשיר את הדיון ומעניק לו מימד נוסף. "חשיבה בשניים".

חשיבה בשניים זוהי מערכת הניזונה ממטרת התפתחות משותפת בתוך מסגרת זוגית, הגוזרת צעדים מחשבתיים ברמת היומיום המקדמים אותה.

המתח החשיבתי הזה עליו מדברת אוסוסקין, נובע מרמת ריכוז מסויימת הנדרשת לצורך הדיאלוג בין בני זוג. כאשר רמת הריכוז גבוהה ומתקיימים בתוכה צעדים מחשבתיים, נוצר תהליך של התפתחות של בני הזוג.

כאשר לא מתקיים דיאלוג זוגי, ההפרייה הקשורה בתהליך המחשבתי בתוך התא המשפחתי לא מתקיימת, הריכוז יורד החשיבה מאיטה והדחיפה להתפתחות פוחתת.

מחקרים בנושאיי אלצהיימר ומחלות דמנטיות אחרות, הוכיחו קשר ברור בין העדר גירוי מנטלי, להאצת התהליך הניווני.

הקשר הזוגי יש בו פוטנציאל לגירוי מחשבתי בלתי פוסק , המאיץ תהליכי התפתחות ומונע תהלכי הזדקנות קוגניטיביים.

נתיב חיי גרם לי להתוודע ללא מעט פנים של הניוון המחשבתי היחידני ההולך יד ביד עם עצמאות יתר, אם ברמה האישית ואם ברמה של לא מעט מחבריי הנמצאים בסטטוס הזה. החוויה האישית והעיון בספרות המקצועית, גורמים לי לחשוב, כי אולי נמהרנו מידיי תרבותית לקדש את ערך העצמאות על חשבון ערכים אחרים.

 

[נולי]

הקשר הזוגי יש בו פוטנציאל לגירוי מחשבתי בלתי פוסק , המאיץ תהליכי התפתחות ומונע תהלכי הזדקנות קוגניטיביים.

מה מייחד קשר זוגי לעומת חברות קרובה, שותפות עסקית וכו?

 

[אנא-אל]

מטרתי היא בעיקר לעורר מחשבה ודיון.

כל דבר שהוא יתר החסרונות שבו יבלטו.
להיות תלוי לגמרי בעצמך תלווה בתחושת בדידות, וכן טובים השניים מן האחד.
זה העקרון של נט וורקינג - השלם גדול מסכום חלקיו.
בגלל זה בעיניי חופש הוא לא העקרון הכי גבוהה בסולם הערכים כמו שהסולידית מקדשת, אלא שני, אחרי אהבה. להיות חופשי לבד זה עדיין סוג של כלא.
לא ברור מה יותר קשה, לחתור בנחישות והתמדה לחופש או למצוא זוגיות פורה באמצעות סיעתה דשמיא.

 

[הנועזת]

מה מייחד קשר זוגי לעומת חברות קרובה, שותפות עסקית וכו?

שאלה מצויינת...לפי אוסוסקין, ניתן לייצר זוגיות מחשבתית, בכל קשר שיש בו זוגיות פונקציונלית, וחותר למטרה משותפת בעיקביות (הצלחה של עסק,גידול ילדים, בית משותף). הכוונה היא לקשר עם אדם נוסף, שקיימת איתו אינטראקציה מחשבתית המייצרת מפגשים על בסיס יומיומי קבוע. כעקרון זה גם יכול להיות אח, בן זוג מאותו המין, זוג נשוי כמובן וכו'..
כעקרון שותפות עיסקית, היא משנית לזוגיות פונקציונלית עקרית.

 

[הנועזת]

להיות חופשי לבד זה עדיין סוג של כלא.

+1

לא ברור מה יותר קשה, לחתור בנחישות והתמדה לחופש או למצוא זוגיות פורה באמצעות סיעתה דשמיא.

התנועות הן הפוכות בשני כיווני המחשבה שהבאת,
האחת מנטלית ומכוונת השניה, קשורה בכניעה לחסדיי שמיים...

 

[chen15]

באופן אישי, רכשתי שניים מספריה של אירנה, ודי התאכזבתי. אשמח להעביר בתמורה סימלית למי שרוצה להתרשם.

כמי שמשתייכת למגזר שמרני, אני רואה את התמונה מצידה השני: מה קורה במערכת שעצמאות אינה מהווה בה ערך, בהשוואה לקיום המשפחה ואפילו הקהילה.

מנקודת מבטי זו, אני יכולה להסכים עם חלק מהדברים שנאמרו, בעיקר לגבי שבריריותה של החד הוריות, הן בחויה של ההורה והן בזו של הילד.

לגופם של דברים, זוגיות מחשבתית יכולה שתתקיים במסגרת של ברית נישואין, ויכולה גם שלא. במסגרת זוגית עלולה להתרחש גם חסימה מחשבתית, הקטנה או ביטול עצמי ועוד. כל זאת, מבלי להיגרר לתחומים של אלימות ברורה. אני מדברת על התחומים האפורים שיכולים אולי לקרות בכל תקשורת, אבל אם הם מתקיימים במרחב הזוגי לאורך זמן, עלולים לפגוע ולהכאיב שבעתיים.

בהקשר הזה, אני מתכוונת לומר, שבמקום להשוות מצב פחות מושלם = ניוון מחשבתי עצמאי למצב "מושלם" = זוגיות מחשבתית מפרה והדדית לאורך זמן
מוטב להשלים עם העובדה שככל הניראה אין "מושלם", ולנהל את הדיאלוג על הרצף, ולא על הקצוות.

@סנופי
למען הסר ספק, אני לא חושבת שאת מקיימת דיון על הקצה בדווקא, אלא מניחה שהצגת את שני הקטבים לצורך הדיון.
אז אני רק רציתי להוסיף על זה שמדובר ברצף, ואין מושלם, בשום צד של הסקאלה.

 

[אנא-אל]

@סנופי הכוונה שצריך בשביל זה מזל.

 

[בת העמק]

הכוונה היא לקשר עם אדם נוסף, שקיימת איתו אינטראקציה מחשבתית המייצרת מפגשים על בסיס יומיומי קבוע.

ואוו...זה ממש נשמע לי אוטופיה.
אנחנו משוחחים באופן יצירתי מדי פעם אבל לא מספק אותי שיחה עם אדם אחד (ולא משנה כמה חכם, נבון ורגיש הוא) ואני זקוקה למגוון של גישות וחשיבות על בסיס קבוע. אם להיות יותר מדוייקת, לכל איש שיחה קבוע שלי, יש כמה נושאים שעליהם אנחנו משוחחים לעומק אבל אין אחד שאיתו אפשר לשוחח על כל הנושאים שמעניינים אותי.

 

[הנועזת]

כמי שמשתייכת למגזר שמרני, אני רואה את התמונה מצידה השני: מה קורה במערכת שעצמאות אינה מהווה בה ערך, בהשוואה לקיום המשפחה ואפילו הקהילה.

מאוד מעניין מה שאת כותבת, את באה ,ממקום אחר, ומעלה סימניי שאלה במקומות שעבורי ברורים מאליהם.
ובכל זאת בפוסט, יתכן ולא הבהרתי מספיק כי קריאת התיגר מתייחסת למקומות המופרזים של העצמאות, ולא לעצם רעיון העצמאות שלעצמו.

בהקשר הזה, אני מתכוונת לומר, שבמקום להשוות מצב פחות מושלם = ניוון מחשבתי עצמאי למצב "מושלם" = זוגיות מחשבתית מפרה והדדית לאורך זמן
מוטב להשלים עם העובדה שככל הניראה אין "מושלם", ולנהל את הדיאלוג על הרצף, ולא על הקצוות.

כל אמירה סוציולוגית, טומנת בחובה הכללה, "העושה עוול" למקרה הפרטי, עם זאת המטרה להטיל זרקור על הסכנות שבעצמאות. עצמאות פועלת על פי הדינמיקה של "חוק התפוקה השולית הפוחתת", היא מביאה תפוקה עד נקודה מסויימת, פוחתת בתפוקתה עד נקודה אחרת ואף יכולה להפוך לשלילית ממש.
בימינו שהאינדיווידואליזם בחברה המערבית תופס מרכזיות כה גדולה, אני חושבת שיש מקום להגיד את האמירה הזו בקול רם.

אם שמת לב התייחסתי במשפט הזה במובלע גם לקשר זוגי שאינו מתפקד:

כאשר לא מתקיים דיאלוג זוגי, ההפרייה הקשורה בתהליך המחשבתי בתוך התא המשפחתי לא מתקיימת, הריכוז יורד החשיבה מאיטה והדחיפה להתפתחות פוחתת.

 

[הנועזת]

ואוו...זה ממש נשמע לי אוטופיה.
אנחנו משוחחים באופן יצירתי מדי פעם אבל לא מספק אותי שיחה עם אדם אחד (ולא משנה כמה חכם, נבון ורגיש הוא) ואני זקוקה למגוון של גישות וחשיבות על בסיס קבוע. אם להיות יותר מדוייקת, לכל איש שיחה קבוע שלי, יש כמה נושאים שעליהם אנחנו משוחחים לעומק אבל אין אחד שאיתו אפשר לשוחח על כל הנושאים שמעניינים אותי.

זאת לא היתה כוונתי. הפרטנר לשיח היומיומי הקבוע אינו אמור לספק את כל צרכינו, הוא מעניק לנו בדינמיקה היומיומית מראה ו"מול מי" להגדיר את עצמינו, לפעמים גם על דרך השלילה. המקום בו אין אנו יכולים לברוח מהמפגש איתו, מייצרת הזמנה לצאת מעצמינו והתפתח. העובדה שלשנינו קיימת מטרה משותפת, דוגמת גידול ילדים, משק בית משותף וכן הלאה, מייצר דחף לחזור שוב ושוב לדיאלוג ולהתמודד עם עצמינו.
אין שום סתירה בקיום קשרים נוספים, שמאירים לנו את הדרך.

 

[הנועזת]

@סנופי הכוונה שצריך בשביל זה מזל.

ועוד איזה יחד עם אמונה והשתדלות

 

[בת העמק]

העובדה שלשנינו קיימת מטרה משותפת, דוגמת גידול ילדים, משק בית משותף וכן הלאה, מייצר דחף לחזור שוב ושוב לדיאלוג ולהתמודד עם עצמינו.

אז כן, זה מה שקורה אצלנו מאז ההריון הראשון. השיח הראשון היה על משמעות הבאת ילד לעולם ועל הצורך להיות מוכנים נפשית לכך שאולי הוא יהיה ילד עם פיגור ולהבין שלא זורקים אותו על אף אחד אחר (השיח נבע מידיעה שקרובת משפחה נטשה את בנה בבי"ח בגלל דבר כזה).
השיח על גידול הילדים התחיל מגיל אפס ונמשך לאורך כל השנים. בהתחלה מתוך הבנה ששנינו לא מבינים מה זה הורים ומה המשמעות של לגדול בבית ההורים (הדפקות של הלינה המשותפת בקיבוץ) ולכן נדרשת עבודה רבה של ניסוי וטעיה ולמידה מאנשים שגדלו אצל ההורים (חברה אמרה לי פעם שאנחנו צריכות להמציא את האימהות שלנו כי אין לנו שום מודל לחיקוי). בהמשך התחלנו לייצר שיח משפחתי על ההתנהלות והפכנו את הילדים לחלק מהדינמיקה המחשבתית.
ויש דיון מתמשך לאורך עשרות שנים על העסק המשפחתי (שהתחלף כבר 3 פעמים) ויש דיון מתמשך על תזונה (שינינו הרבה דברים במזווה שלנו בעקבות זה) ויש דיון מתמשך על ההתבגרות של הילדים ועל ההזדקנות שלנו ועל משמעות החברים בחיינו. ויש דיון ותשומת לב מרובה לגבי מתי לזוז הלאה כי כבר אין גבינה...
חשבתי שהדיונים האלה קורים בכל הבתים. מה, כל הזמן מתעסקים רק בפרוצדורות? קשה לי להאמין.

 

[הנועזת]

אז כן, זה מה שקורה אצלנו מאז ההריון הראשון. השיח הראשון היה על משמעות הבאת ילד לעולם ועל הצורך להיות מוכנים נפשית לכך שאולי הוא יהיה ילד עם פיגור ולהבין שלא זורקים אותו על אף אחד אחר (השיח נבע מידיעה שקרובת משפחה נטשה את בנה בבי"ח בגלל דבר כזה).
השיח על גידול הילדים התחיל מגיל אפס ונמשך לאורך כל השנים. בהתחלה מתוך הבנה ששנינו לא מבינים מה זה הורים ומה המשמעות של לגדול בבית ההורים (הדפקות של הלינה המשותפת בקיבוץ) ולכן נדרשת עבודה רבה של ניסוי וטעיה ולמידה מאנשים שגדלו אצל ההורים (חברה אמרה לי פעם שאנחנו צריכות להמציא את האימהות שלנו כי אין לנו שום מודל לחיקוי). בהמשך התחלנו לייצר שיח משפחתי על ההתנהלות והפכנו את הילדים לחלק מהדינמיקה המחשבתית.
ויש דיון מתמשך לאורך עשרות שנים על העסק המשפחתי (שהתחלף כבר 3 פעמים) ויש דיון מתמשך על תזונה (שינינו הרבה דברים במזווה שלנו בעקבות זה) ויש דיון מתמשך על ההתבגרות של הילדים ועל ההזדקנות שלנו ועל משמעות החברים בחיינו. ויש דיון ותשומת לב מרובה לגבי מתי לזוז הלאה כי כבר אין גבינה...
חשבתי שהדיונים האלה קורים בכל הבתים. מה, כל הזמן מתעסקים רק בפרוצדורות? קשה לי להאמין.

האמת, נשמע מעולה! וממש ממש לא ברור מאליו.
זהו בדיוק התהליך המחשבתי הזה עליו אני מדברת, זה היומיום שלכם והוא מתקיים תוך הפריה הדדית זוגית ומשפחתית. כן, יש כאלה שאצלם הדיבורים הם בעיקר פרוצדורות יש כאלה שגרוע מזה. ויש אנשים שהם לבד ומדברים רק עם עצמם, ומבחינתם זוהי הזהירות הנדרשת מהחיים, וזו המצמצמת עבורם את הסבל של התמודדות עם פשרה ואי הסכמה, אבל הם בהכללה גסה מאוד, הופכים לחד תאיים, אמבות, ללא הפריה... שעבורך, זהו האוויר שאת
נושמת.

 

[בת העמק]

יש כאלה שאצלם הדיבורים הם בעיקר פרוצדורות יש כאלה שגרוע מזה

מה יותר גרוע מזה? לדבר על הריאליטי מאתמול? על השכנה ממול? על איזה שטיח/בגד/דייסון מהמם ראיתי?
זה מעניין מה שאת כותבת כי למעשה אין לנו דרך לדעת על מה זוגות משוחחים ביניהם ביומיום אלא אם הם משתפים אותנו.

ויש אנשים שהם לבד ומדברים רק עם עצמם

למה את מתכוונת שהם לבד? בלי בן זוג זה לא אומר לבד (בטח כשיש ילדים אבל גם אם יש חברים קרובים מאד).

 

[הנועזת]

מה יותר גרוע מזה? לדבר על הריאליטי מאתמול? על השכנה ממול? על איזה שטיח/בגד/דייסון מהמם ראיתי?
זה מעניין מה שאת כותבת כי למעשה אין לנו דרך לדעת על מה זוגות משוחחים ביניהם ביומיום אלא אם הם משתפים אותנו.

זה לא המה כמו מירקם היחסים,
ריבים, אין זרימה של הבנה, אין חשיבה, הרבה פגיעות, ועצוב יותר מהכל שהילדים נפגעים מזה.

למה את מתכוונת שהם לבד? בלי בן זוג זה לא אומר לבד (בטח כשיש ילדים אבל גם אם יש חברים קרובים מאד).

לבד זה אומר שאין הפריה,
אם כרווק, שזו מציאות בה לעיתים יש סוג של אובססיה בלתי נגמרת של חוויות, ריגושים, סקס ושיחות עם אנשים מבחוץ, כדי למלא את הריק שנוצר בפנים. במילה אחת, בדידות.
ואם כהורה שמגדל את ילדו לבד, שזו משימה מאוד תובענית שמאופיינת לא מעט באפיסת כוחות וירידה של ממש בכוח המחשבתי(חוסר ריכוז, זכרון לקוי,עייפות), במיוחד בגילאים צעירים.

 

[ramhal]

וואו הסיפור שלך מהמם ומעורר השראה.
אשמח אם תוכלי לפרט קצת יותר מתי ואיך הגעת למצב שהתזרים שלך מספיק לכיסוי הוצאותייך. סהכ 4 דירות זה טוב ויפה אבל לפי מה שהבנתי את כולן קנית עם משכנתא וקשה לי להבין איך 4 דירות עם משכנתא מביאות אם חד הורית למצב שהיא לא צריכה לעבוד כדי לחיות ועוד במצב ששכרת דירה אשמח אם תאירי את עיני.

 

[הנועזת]

וואו הסיפור שלך מהמם ומעורר השראה.
אשמח אם תוכלי לפרט קצת יותר מתי ואיך הגעת למצב שהתזרים שלך מספיק לכיסוי הוצאותייך. סהכ 4 דירות זה טוב ויפה אבל לפי מה שהבנתי את כולן קנית עם משכנתא וקשה לי להבין איך 4 דירות עם משכנתא מביאות אם חד הורית למצב שהיא לא צריכה לעבוד כדי .לחיות ועוד במצב ששכרת דירה אשמח אם תאירי את עיני.

תודה, אין לי משכנתא..בעבר היו לי הלוואות גישור קצרות.