טוב, את כבר מתארת זוגיות לא טובה.
מריבות הן חלק חשוב במירקם היחסים אבל כמובן יש דרכים טובות ודרכים הרסניות לריב.
כשפוגעים ומעליבים אחד את השני זה באמת בעיה אבל חשבתי שהדיון הוא לגבי הצד "האפל" של העצמאות- חוסר יכולת לסנכרן בין גישות שונות של בני הזוג.
גם ביחד אין הפריה בכל התחומים. למשל, השיחות שיש לי בפורום (או שאני קוראת בשקט) הן מאד מפרות לעיתים קרובות ואין סיכוי שהייתי יכולה לדון על זה עם בעלי. לפעמים אני מספרת לו (על הדיון איתך סיפרתי לו וזה באמת התפתח לשיחה מאד מפרה בינינו) אבל בדרך כלל זה שייך לעולם שלי שלא מעניין אותו במיוחד.
אני מסכימה עם זה, גם כשיש שני הורים שמגדלים ביחד - השלב של ילדים קטנים הוא כ"כ מתיש שבאמת לא נשאר כח לחשוב על מעבר לעוד יום. אני יודעת על עצמי שיכולתי לחזור לזה רק כשהם התחילו להיות עצמאים יותר בגילאי 10 והלאה.
