הרוב חושבים שאסור להתחשבן על 20 שח
אני מבלה מדי שנה מספר דקות בהמתנה עד לקבלת תשובה מנציג ספקית האינטרנט או הטלפון הקווי (סורי...עדיין יש לנו כזה) או לטלפונים הניידים וכו' וכו'. כאשר אני מגייס את מרב כישורי המו"מ והבילוף משעות ארוכות של צפייה בטורניר הפוקר העולמי.
בסופו של דבר התוצאה המושגת היא או שמירה על רמת מחיר נוכחית במקום הקפצתה או הורדה בעלויות החודשיות.
לפעמים זה מסתכם בעשרה שקלים לחודש, לפעמים בעשרים שקלים.
מאידך, פעם בחודש (ולעתים פעמיים ואף יותר) נשלח מייל בעבודה "ל-X נולד ילד. אנו אוספים 20 ש"ח מכל עובד למתנת לידה", או "Y עוזב את החברה ונאסוף 20 ש"ח מכל עובד בשביל מתנה פרידה" ועוד שלל דוגמאות.
בחזית נוספת, מבית הספר ובקבוצת הוואטסאפ הכיתתית שלל הודעות של "נאסוף 10 ש"ח בשביל...", "נאסוף 20 ש"ח בשביל...".
וכדי לסיים את הסאגה - גם בגן הילדים תרבות ה-20 ש"ח קיימת במלוא תפארתה.
ראשית, קצב האינפלציה של הסכומים הנגבים מרשימה. ממוצע של 10% לשנה (לפני מספר שנים זה היה "רק" 15 ש"ח ולפני כן 10 ש"ח).
אז מצד אחד, השקעתי זמן ועוצמות נפש לעמוד בפני נציגים הקוראים מתוך תסריט את המלל שלהם כדי לחסוך 20 ש"ח (אם בכלל) ומנגד, שטף בקשות ה"20 ש"ח".
אי תשלום לוועד הכיתה או לוועד הגן יעמיד את הילדם במצב לא נעים, ולא הייתי רוצה לגרום לתחושת אי נעימות.
במקום העבודה אפשר להפעיל יותר סלקטיביות, אם כי לפעמים עלולים להיתקל ב"גבאי" אשר עובר עובד-עובד ומוודא אתו שהוא אכן שילם את מנתו.
אז חוסר רצון להשתתף בצורה עיוורת במתנות מעמידה אותי במשבצת של חסכן או קמצן או סתם מיזנטרופ ?