כשאנשים מקנאים הם לא תמיד יפגינו את זה בצורה חיובית (ובטח שלא תמיד הם יפרגנו).אותם שומעים לא יפרגנו ואפילו יקנאו.
תתפלא.קשה לי לדמיין מציאות בה מישהו מספר לאנשים "אני כבר לא צריך לעבוד אז יצאתי לפנסיהי' ואותם שומעים לא יפרגנו ואפילו יקנאו.
זה מעניין כי נשמע שהייתה לך תשובה טובה לשאלה ״מה את עושה בחיים״דווקא התנדבתי בתקופה הזאת וכמובן שמימנתי את עצמי!
לא רוצה לענות בשם אבל אני לגמרי מדמיין את השיחה הבאה:תוכלי להרחיב? התשובה שלך הייתה יותר בסגנון של ״מה שאני רוצה/כלום״?
או בכיוון של ״אני מתנדבת במקום x”
תודה רבה על התגובה!לא רוצה לענות בשם אבל אני לגמרי מדמיין את השיחה הבאה:
א: מה אתה עושה בחיים?
ב: אני? אני מתנדב, מבלה עם החברים והמשפחה, לוקח קורסים בא' ב' ג'
א: אוקי אבל ממה אתה מתפרנס? מה העבודה שלך?
ב: אני לא עובד, פרשתי ואני חי מהנכסים שלי
א: ..
א: ....
א: מה? אתה כאילו בטלן?
ב: לא לא, לא בטלן, עבדתי קשה כדי לחסוך מספיק כדי שלא אצטרך לעבוד יותר ובזמן שהתפנה לי אני עוסק בדברים שחשובים לי, אפילו אם הם לא מכניסים לי מזומנים לכיס
א: אבל זה לא פוגע בכלכלה? / זה ממש מוזר / אין מצב, אתה בטח מתכלב / אין מצב, אתה בטח חי על חשבון ההורים
ב: ok boomer
מה דעתכם?
אז לאנשים שלא הכירו אותי ושאלו מה אני עושה אמרתי שאני מהנדסת במקצועי אבל התפטרתי לא מזמן, הם לא צריכים לדעת מה התוכניות שלי לעתיד / האני מאמין שלי או מצבי הכלכלי. זה עדיין גרר הרמות גבה אז התחלתי לקרוא לזה "שבתון", גיליתי שזה גורר פחות חפירות אולי כי הוא רומז שזו תקופה קצובה ואולי סתם כי זה מונח מוכר.זה מעניין כי נשמע שהייתה לך תשובה טובה לשאלה ״מה את עושה בחיים״
תוכלי להרחיב? התשובה שלך הייתה יותר בסגנון של ״מה שאני רוצה/כלום״?
או בכיוון של ״אני מתנדבת במקום x”
אני תוהה כי נראה לי שהדאגות והשאלות (גם העצמיות) נובעות כשחושבים שלאדם אין מטרה או עיסוק כלשהו בחיים.
אני גם באמת מאמין שרבים מהפורשים שעושים זאת בהצלחה מגלים מהר מאוד תעסוקה חדשה ולא בהכרח רווחית שנותנת להם משמעות (התנדבות, לימודים, סטארטאפ או משהו אחר)
אז לאנשים שלא הכירו אותי ושאלו מה אני עושה אמרתי שאני מהנדסת במקצועי אבל התפטרתי לא מזמן, הם לא צריכים לדעת מה התוכניות שלי לעתיד / האני מאמין שלי או מצבי הכלכלי. זה עדיין גרר הרמות גבה אז התחלתי לקרוא לזה "שבתון", גיליתי שזה גורר פחות חפירות אולי כי הוא רומז שזו תקופה קצובה ואולי סתם כי זה מונח מוכר.
הנושא נוגע יותר לאנשים קרובים אליי, חברים שמכירים אותי טוב שידעו שהתפטרתי וללא כוונה לחפש עבודה, דיברתי איתם על עצמאות כלכלית ועל כך שמטרתי להגיע למצב שבו לא אעבוד יותר. הם שמעו שאני מרוצה ממצבי שמצאתי דרכים מועילות להעביר את הזמן, סיפרתי על ההתנדבות וכמה שאני נהנית ממנה ובכלל מניצול זמן טוב יותר (בנוסף להתנדבות מצאתי את עצמי מטיילת יותר, קוראת ספרים וכו').
ועדיין הם לא יכלו להשלים עם זה כאורח חיים נורמטיבי האשימו אותי שאני ילדותית וניסו לשכנע אותי שזה לא בסדר שאני צריכה טיפול או שינוי קריירה או משהו שיחזיר אותי להיות נורמלית.
הבנתי מהר מאוד שזה נושא רגיש ונמנעתי מלעלות את הסטטוס שלי כדי לשמר את הקשרים שהיו חשובים לי ועדיין זה עלה שוב ושוב, זה ישב להם כמו עצם בגרון ועלה בשיחות לא קשורות בעליל.
"הייתי חולה כמה ימים"
"היית חולה? אוי זה ממש מדאיג, את צריכה לחזור לעבוד"
...
יכול להיות שהפתרון זה לא לספר ולחיות בשקר, להמציא איזה "אני עצמאית ומספקת שירותי תכנות לכל מיני" עמום. לא יודעת, לא ניסיתי, מניחה שאף אחד לא יבקש לראות קבלות
אני לא חושבת שהדאגות נובעות ממחשבה שלאדם אין מטרה. אני חושבת שזה נובע ממוגבלות של אנשים לתפוס שזה אפשרי גם אם לא נולדת רוטשילד, יש פה מחסום פסיכולוגי כי אם זה אפשרי עבורי, זה אומר שזה אפשרי גם עבורם ושהם בוחרים לעבוד כל יום.
רק מסקרנות, למה "תחביב" זה יותר טוב מצפייה בנטפליקס?אם אין לך שום תחביב ואתה כל היום יושב בבית וצופה בנטפליקס זו כבר בעיה אחרת גדולה יותר, הייתי אומר.
פותח הנושא | כותרת | פורום | תגובות | תאריך |
---|---|---|---|---|
H | איך אתם מתגברים על החלטות גרועות? | אוף טופיק | 8 | |
קיר הבושה והקומדיה האנטי-סולידי | חטאים לא סולידיים | אוף טופיק | 309 |