חחחח מצחיק אותי פוסט שכזה... אתה מכיר את "פרדוקס הבחירה"? כי זה בדיוק מה שאתה מדבר עליו.
קח
הרצאת TED עם תרגום של בארי שוורץ (תודה לאנאל!).
קח
פוסט נפלא בבלוג "הומו סאפיינס".
קח
מאמר מרחיב דעת בסיינטיפיק אמריקן.
ועוד
מאמר מעניין באפוק טיימס.
עכשיו תבחר בין כל אלו מה ראשון ואל תתבלבל
תהנה לך. ותחזור ותכתוב את מה אהבת ומה לא אם בכלל תקרא את כולם...
מדי פעם קורה שמרוב אפשרויות וחוסר זמן, אני רוכש בלי לבדוק ואז מרגיש ממש ממש גרוע עם ההחלטה.
בכיין.
קנית במחיר יקר? קח אחריות. תעכל, תטמיע, ותנוח מזה.
לא קנית במחיר זול? קח אחריות. תעכל, תטמיע, ותנוח מזה.
קנית בלי לבדוק? קח אחריות כלפי עצמך גם על כך, ואל "תתבאס" על עצמך.
חלאס עם כל הפסיכולוגיזם המוגזם. זה נקרא לחיות.
קורה לכם? איך אתם מתגברים?
קורה ועוד איך.
אני פתרתי את זה בעזרת 2 עקרונות שגיבשתי לעצמי בהרבה דם, יזע, דמעות ומחשבות, ועוד מחשבות, ועוד מחשבות, ועוד מחשבות:
1. אני לא מפספס שום דבר. אף פעם. לעולם. אין דבר כזה פיספוס בלקסיקון שלי.
כל מה שקרה יקרה. כל מה שלא קורה לא אמור לקרות.
אין דבר כזה פוטנציאל לא ממומש. אם הוא לא ממומש אין שם כלום. הכל אוויר. דיבורים בעלמא. אם הוא כן ממומש יש על מה לדבר. יש ישות, יש מעשה.
כל פעם שלא פיספתי X פיספסתי Y. כל פעם שהרווחתי Y, פיספסתי X. פיספוס הוא תעתוע של השכל ושל הבדיעבד ושל הכאילו. אשליה.
2. אני לא מתחרט על מה שבחרתי, על מה שעשיתי, על דברים שנעשו במודע ומתוך החלטה או הרגשה או שיכרות או טירוף או פיגור. אף פעם. לעולם לא. אין דבר כזה חרטה. כל מה שעשיתי, גם הטוב ובמיוחד הרע עשיתי מסיבה שאני מבין או שלא מבין. ואם אני מבין אותה זה לא אומר שהיא לא הייתה קיימת ולא גרמה לי להתנהג כמו שאני. אם באופן רציונלי ואם באופן א-רציונאלי. כל דבר זה אני. כל דבר זה שלי. כל דבר אמור לקרות כמו שהוא קורה. ואם הבנתי את הסיבה ועשיתי ובחרתי ברגע המעשה - אין שום סיבה שאחר כך אשלול את עצמי ואת הסיבה ואת המעשה. שום סיבה. לקיחת אחריות אישית כבדה ואת עול המחשבה שבצידה. דטרמינזם לא אחראי שמסדר לי את החיים ומעמיד את הכל בפרופורציה.
אני כן מצטער על דברים אם יש על מה. אבל לעולם לא מתחרט על מה שעשיתי ועל בחירות שבחרתי. ככה, הכי פשוט, מתוך עקרון.
