קטגוריההשקעות

לפני שנים רבות, בארץ רחוקה, היה היה מכשיר פנסיוני משובח בשם “קופת גמל לתגמולים“.
הרעיון היה פשוט ואלגנטי:

העמית היה מפקיד כספים לקופה (וזוכה בהטבת מס בעת ההפקדה, עד לתקרה מסוימת).
הכספים היו מושקעים בשוק ההון.
15 שנה מיום ההפקדה הראשונה, הקופה נעשית נזילה, והעמית יכול למשוך את הכספים כסכום הוני (חד-פעמי), פטור ממס רווח הון, לא משנה מה גילו באותה עת או כמה רחוק הוא מגיל הפרישה.

וואו, מה נסגר.
בסך הכל לקחתי הפסקה קצרה מהבלוג כדי לצלוח את בחינות אמצע השנה.
רוב הקוראים התאזרו יפה בסבלנות, אך לאדון שוק, כך נדמה, היו תכניות אחרות. הוא העדיף לנצל את השבועות האחרונים כדי להמשיך ביתר שאת את מסע הפרכוסים העצבני שהוא מנהל מאז הקיץ האחרון.  

זהו פוסט אורח מאת גולש הפורום יעקב (FIYaacov), משקיע ישראלי-אמריקאי, שהסכים לחלוק כמה מתובנותיו על מצבם הייחודי של ישראלים בעלי אזרחות אמריקאית המעוניינים להשקיע בבורסה.

השווקים ירדו בחדות בשבוע שעבר, וחזרו פחות-או-יותר לרמות שאפיינו את ה”משבר” האחרון באוגוסט. המסחר עצבני ותנודתי, אי הוודאות גדולה, והביזפורטלים למיניהם שבים ומצפים את כותרות ה”פאניקה” בלקה בגוון ארגמן בוהק.

קשה לו, למשקיע הפסיבי, כשהוא קורא את פרויקט “המלצות 2016” של כלכליסט.
כמדי שנה, העיתון פונה לבנקים ולבתי ההשקעות הגדולים בישראל ומבקש מכל אחד מהם לבחור 5 מניות מומלצות להשקעה בשנת 2016, לא לפני שהוא בוחן את התשואה שהניבה החמישיה שבחרו בשנה החולפת.
התוצאות, יש לומר, מרשימות למדי. 

 כתבתי כבר הררי מילים על היופי שבהשקעה פסיבית. בעיני, הדרך היעילה ביותר להשקיע בשוק ההון היא באמצעות קרנות נאמנות מחקות מדדים, המתאפיינות בדמי ניהול אפסיים, בפיזור גלובאלי נרחב, ובנטרול הסיכונים הנלווים לניסיונותיה הכושלים של התעשיה הפיננסית “להכות את השוק”. האסטרטגיה הפסיבית מתבססת על הנחת היסוד,  שבני אנוש אינם מסוגלים לחזות מראש אילו מניות יעלו ואילו ירדו. הפתרון שנגזר מתובנה זו...