מדי מספר חודשים מצטבר לו צבר של “אופוזיציונרים” בבלוג הזה. בהכללה גסה, מגיבים אלה סבורים שעצמאות כלכלית היא מעבר להישג ידו של האדם הסביר.

כאשר אתם משקיעים בבורסה, כספכם נתון למעשה לחסדיו של שוק ההון. “תשואה מובטחת” היא כמעט תמיד חיזיון תעתועים. אין לדעת מה יוליד יום בשווקים הפיננסיים (*), ואף על פי שהיסטורית המגמה הכללית של שוק המניות היא חיובית, התנודתיות בטווח הקצר והבינוני עלולה להיות חדה וכואבת.

אתה הולך לאוניברסיטה, עובד במשך כמה עשרות שנים, פורש לקראת גיל 70 ואם יש לך מזל – אתה מת בשיבה טובה אחרי כמה שנים בודדות כפנסיונר. זהו התסריט השחוק לעיבוד מחודש ועצוב במיוחד של “המופע של טרומן” — רק שהפעם הכוכב הראשי הוא … אתה.

אתמול פורסם דו”ח השכר במגזר הציבורי במשק, וכרגיל התברר שנשים מאיישות פחות תפקידים ניהוליים בכירים, עובדות פחות שעות וכפועל יוצא מרוויחות פחות מגברים.

אני נוסעת ברכבת מהרצליה לתל-אביב בערך פעם בשבוע. בדרך כלל אני יוצאת בשעות סבירות (נניח, 14:00-10:00). אתמול, מסיבות פרוזאיות, עליתי על הרכבת שיצאה בסביבות 07:30 לפנות בוקר. כך הזדמן לי, לראשונה מזה זמן רב, לחכך כתף, מרפק ואגן בגופם של המוני בית ישראל, שעשו את דרכם לעוד יום עבודה במשרד שבעיר הגדולה. 

הסולידית שמחה לארח היום את הבלוגר “נדלניסט בדרכים”, משקיע נדל”ן המנהל בלוג מצוין בנושא השקעות בנדל”ן מניב. נדלניסט הסכים לשתף במסע שעבר בדרך לעצמאות כלכלית.

ישנם מעט מאוד ספרים שמסוגלים לחולל שינוי כה עמוק בהשקפת עולמו ובסגנון חייו של אדם. “כספך או חייך” (Your Money or Your Life), מאת ויקי רובין וג’ו דומינגז, הוא ללא ספק אחד מהם. אמנם הזכרתי אותו ברפרוף בפוסטים קודמים, אבל מן הראוי להקדיש לספר הזה פוסט ייחודי משלו.

“קנה רק מה שנחוץ, לא מה שנוח. הבלתי נחוץ, גם אם עולה אגורה – יקר הוא.” (קאטו הזקן)