קטגוריהחיים פשוטים

היום ה-31 בדצמבר – הגיעה העת לסכם את ההוצאות שלי בשנה החולפת.  

נדמה לי שאחד הדברים המחרידים ביותר בעבודה משרדית טיפוסית הוא החובה להתייצב מדי יום ביומו במקום מסוים ובשעה מסוימת.

"שמונצעס". חומר. ג'אנק. קראו לזה איך שתרצו; מתחת למעטה המינימליסטי הנאור ולסיסמאות בסגנון "מעט זה יותר", אני מחביאה סלידה קיומית מחפצים מיותרים.

"קנה רק מה שנחוץ, לא מה שנוח. הבלתי נחוץ, גם אם עולה אגורה – יקר הוא." (קאטו הזקן)

מישהו כתב כאן במענה לאחד הפוסטים שחיים בצמצום אינם אפשריים כשבן או בת הזוג שלכם הוא פזרן כפייתי. האמת היא שזה נכון, אבל גם אם התחתנתם עם מישהו שלא יודע להעריך את ערך הכסף – לא הכל אבוד.

ציטוטים מפיהם של אנשים חכמים, ברוח "הסולידית".

"חוב" מוגדר במילון כ"סכום כסף שחייבים לשלם לאחר מכוח התחייבות". בהקשר של ניהול תקציב המשפחה, נדמה לי שיש הגדרה טובה יותר.