הנחת המוצא של הבלוג הזה היא שחלק הארי של האוכלוסיה הבוגרת בישראל מסוגל, לפחות ברמה התפיסתית, לנהל את תיק ההשקעות שלו בכוחות עצמו, ללא עזרה חיצונית.
כל זאת, כמובן, בתנאי שהמשקיעים נצמדים לתכנית ברורה, מתמקדים בטווח הארוך, ובעיקר – נמנעים מלעשות שטויות.
שוק רע!
רעעעע!
איך אתה מעז, חצוף שכמותך, להמרות את פינו, לסרב לשתף פעולה עם תכניותנו, ולסטות ולו במילימטר מהכיוון היחיד ש"מותר לך" לנוע בו – צפון-מזרחה?
אנשים שנרתעים מהשקעה ישירה בשוק ההון נשענים בדרך כלל על שני מיתוסים כדי לנמק את סלידתם.
הנימוק האחד הוא שהבורסה היא למעשה קזינו ענקי, משחק מזל פיננסי שכל פעילות במסגרתו שקולה להימור. מכאן שהשקעה בבורסה משקפת כביכול חוסר אחריות, שלא לדבר על ליקוי מוסרי, שכן אדם הגון ואחראי לא מהמר על כספים שחסך בעמל רב.
15 דקות ו-6 שניות. זה פרק הזמן שבחרו להקדיש בחדשות ערוץ 2 לאייטם שפתח את המהדורה המרכזית אמש, שעסק כל כולו בתיקון החד שארע בשוקי המניות בעולם.
אני מעדיפה כמעט תמיד את הפעולה הישירה.
במקום "להילחם במערכת", "לשנות את השיטה מהיסוד" ו"לשבור את הכללים", אני מעדיפה ללמוד את השיטה הקיימת על בוריה, ולתמרן במסגרתה באופן שיחסן אותי מפני תחלואיה — גם אם המשמעות היא שאני פועלת בניגוד מוחלט למטרותיה "המוצהרות".
מטרת העל של המשקיע הפסיבי היא להשיג את תשואת השוק הממוצעת – לא יותר ולא פחות – ולעשות זאת באופן היעיל ביותר ובעלות הנמוכה ביותר. בעולם הפיננסי, "השוק" מיוצג באמצעות מדדי מניות. מדד מניות הוא חישוב סטטיסטי המשקף את הערך המצטבר של קבוצת מניות נבחרות. כך, למשל, מקובל לראות במדד ת"א 25, המשקף את השינוי בערך השוק של 25 החברות הציבוריות הגדולות בישראל, בתור ייצוג הולם של שוק המניות...
הנה דילמה שעולה לא פעם בתגובות לפוסטים באתר הזה.
בפרספקטיבה היסטורית ארוכת-טווח, שוק המניות הניב תשואה גבוהה מכל נכס פיננסי אחר – מזומנים, אגרות חוב, נדל"ן, מתכות יקרות ועוד.
השקעה במניות כרוכה אמנם בתנודתיות רבה, והטיפוס מעלה רחוק מלהיות חלק וחף ממהמורות; ולמרות זאת, ככל שניתן ללמוד מהעבר, מדובר בנכס בעל פוטנציאל הצמיחה הגבוה ביותר.
אחת מיומרותיו (המגלומניות קמעה 🙂 ) של הבלוג הזה היא לקרוע את המעטה המאיים שאופף את שוק ההון, ולהדגיש שאף שישנם בעלי אינטרסים שרוצים שתחשבו אחרת, השקעה בבורסה איננה מדע טילים.
