שוקולד מריר – ביצועי התיק ב-2019

זקני השבט יודעים לספר שפעם – לפני שסיגלתי לעצמי מנהג לשבור את האינטרנט עם אמירות רדיקאליות בנוסח "לבני אדם יש מידה של אחריות על גורלם הכלכלי" – כתבתי כאן על תיק השקעות וירטואלי בשם "שוקולד מריר".

הרעיון מאחורי "שוקולד מריר" היה להמחיש כיצד יכול כל אדם בר דעת (ותושייה) להרכיב לעצמו תיק השקעות פאסיבי, זול, פשוט ומבוזר להפליא תוך שימוש בארגז הכלים הזמין למשקיע הישראלי, וכך לקחת אחריות על כספו ולהנות מפירות הקפיטליזם העולמי.

שוקולד מריר הוא תיק השקעות "עצל". הרעיון הוא לא לקנות ולמכור ניירות ערך ללא הפסקה, אלא לקנות ולהחזיק לטווח ארוך נכסים פיננסים בעלי תוחלת תשואה חיובית לאורך זמן.

בהתאם לתאוריית הפורטפוליו המודרנית, "שוקולד מריר" מורכב משני נכסי השקעה: מניות בפיזור גלובאלי, המהוות 65% משווי התיק; ואגרות חוב שהנפיקה ממשלת ישראל, המהוות את 35% הנותרים.

לכל נכס השקעה תפקיד שונה: בעוד שהמניות – מוצקי הקקאו – הן "מנוע התשואה" של התיק, אגרות החוב הממשלתיות -החלב והסוכר באנלוגיה שלנו – אמורות למתן את התנודתיות של התיק לאורך זמן, כדי לאפשר לנו לישון טוב יותר בלילה.

ככל שאתם אוהבים את השוקולד שלכם מריר יותר, כך יש להגדיל את משקלו היחסי של הקקאו, ולהיפך. בהתאם, ככל שסיבולת הסיכון שלכם גבוהה יותר (פועל יוצא של הצורך, היכולת והנכונות שלכם להעמיד את כספכם בסיכון), כך שיעור החשיפה לנכסים עתירי סיכון כמו מניות צריך להיות גבוה בהתאם. בהתאם, "שקולד מריר" הוא תיק השקעות אגרסיבי יחסית, בוודאי במונחים ישראליים.

החשיפה לנכסי ההשקעה הנ"ל נעשית באמצעות קרנות מחקות – מוצרי השקעה הגובים דמי ניהול נמוכים מאד, שכל אדם יכול לרכוש לאחר שיפתח חשבון למסחר עצמאי בבורסה אצל חבר הבורסה החביב עליו – שזה הבנק שלכם, או בית השקעות לבחירתכם.

ישנן, כמובן, דרכים רבות אחרות ליצור את החשיפה לנכסי ההשקעה הנ"ל, ולכל אחת יתרונות וחסרונות משלה.

אז מה עשה התיק השנה?

שנת 2019 הייתה שנה מדהימה בשווקים, הן עבור נכסים עתירי סיכון והן עבור נכסים דלי-סיכון.

לשם המחשה: ה-S&P 500 זינק ב-31% השנה. מניות השווקים המפותחים רשמו תשואה של כ-22%; השווקים המתעוררים – 20%, ואילו הזהב סיים את 2019 עם תשואה של כמעט 18%. 2019 הטיבה גם עם הפלח השמרני בתיק:  מדד אג"ח ממשלתי כללי רשם תשואה שנתית של כ-9% (!).

אמנם, מנקודת המבט של משקיעים ישראלים, ההתחזקות של השקל כנגד המטבעות הזרים – מגמה שהעמיקה השנה – פגעה במידה מסוימת בתשואה מנכסים הנקובים במטבע זר.

למרות זאת, אם לא החזקתם יותר מדי מזומן, לא ניסיתם להמר נגד השוק או לתזמן אותו, ודעתכם לא הוסחה על ידי כותרות אלרמיסטיות וצייצנים רואי שחורות – יש להניח שרשמתם רווחים נאים מאד השנה. אם לא — אל חשש ואל יאוש. נסו לבחון מה השתבש וצרו לעצמכם תכנית השקעה לקראת השנה הבאה. זה אף פעם לא מאוחר מדי לתקן.

בסיכום השנה, תיק שוקולד מריר רשם תשואה שנתית כוללת של 9.48%, כמפורט להלן.

מה הוביל לביצועים הללו? אולי הריבית הנמוכה. או המשך ההתאוששות הכלכלית ברחבי העולם. או אולי פשוט העובדה שב-2018, רוב נכסי ההשקעה רשמו תשואה שלילית. איש לא יודע מה בדיוק גורם למחירי המניות לעלות או לרדת בשנה נתונה, והאמת היא שעבור משקיעים לטווח ארוך – זה לא מאד משנה.

מעניין לראות איך התנודות בשווקים השפיעו על היחס בין פלחי התיק: הפלח המנייתי עומד כעת על 68.13% (3.13% מעל היעד), ואילו הפלח השמרני התכווץ ל-31.87% (3.13% מתחת ליעד). בהנחה שפרופיל הסיכון שלנו לא השתנה, חשוב להבטיח שהקצאת הנכסים בתיק לא תסטה בחדות מזו שהגדרנו מבעוד מועד. כאשר הסטייה מהיעד תעלה על 5%, יהיה מקום לאזן מחדש את תיק ההשקעות.

חשוב, כמובן, לא להפוך שאננים. השוק הזה אמנם מלטף ומחבק כמו קטע מילולי בטראק של ג'יג'י ד'אגוסטינו – אבל הוא לא יישאר כזה לנצח. אין לי מושג מה עתיד להתרחש בשוק ב-2020. לצד זאת ברור לי שמתישהו, השוק, כמובן, יהיה חייב לרדת. ללא איום הירידות, לעולם לא תהיינה עליות.

אחרי הכל, אנחנו מתוגמלים כמשקיעים משום שאנו מוכנים ליטול את הסיכון האינהרנטי הגלום בהשקעה בנכסים פיננסיים עתירי סיכון – סיכון שרבים אחרים כלל אינם מוכנים ליטול.