פקטור השינה הערבה

פ

הדבר הנפלא ביותר במניות הוא שמספיק להחזיק אותן כדי להרוויח בטווח הארוך.

בקזינו, ככל שמשחקים זמן רב יותר, גדלים הסיכויים שנפסיד וה”בית” ינצח (שכן ההסתברות גרידא מוטה לטובתו).

בשוק המניות המצב הפוך. היסטורית, ככל שנחזיק במניות לטווח ארוך יותר, גדלים הסיכויים שנראה תשואה חיובית.

הטבלה הבאה משקפת את הסיכויים לקצור תשואה חיובית מהשקעה עוקבת מדד S&P 500 כפועל יוצא של משך ההשקעה. הנתונים מבוססים על ביצועיו ההיסטוריים של המדד בין השנים 1926 ו-2020.

טווח השקעה הסיכוי לתשואה חיובית הסיכוי לתשואה שלילית
יום אחד 56% 44%
שנה אחת 75% 25%
5 שנים 88% 12%
10 שנים 95% 5%
20 שנים 100% 0%

(מקור:  Dimensional Fund Advisors)

היסטורית, מעולם לא חלפה תקופה בת 20 שנה מבלי שמשקיעים החשופים ל-S&P 500 קצרו במהלכה תשואה חיובית על השקעתם.

הנתונים מתגלים במלוא עוצמתם כשמותחים את התקופה לאורך 30 שנה. היסטורית, מעולם לא חלפה תקופה בת 30 שנה שהתשואה במהלכה נפלה מ-850%.

כלומר, אם נפרוס את ביצועיו ההיסטוריים של המדד מ-1926 ועד 2020 לפרקי זמן בני 30 שנה, נגלה שאפילו בפרק הזמן הגרוע ביותר המשקיעים הכפילו את השקעתם פי 9.5.

זהו סוד הקסם של צמיחה מעריכית (ריבית דריבית) בפעולה.

התשואה מהשקעה במניות כמובן לא מובטחת, ואין כל ערובה שמה שהיה הוא שיהיה. אחרי הכל, תשואה וסיכון קשורים זה בזה בקשר גורדי, והאחת לא תיתכן ללא האחר.  הסיבה שמניות מניבות (בתוחלת) תשואה גבוהה מאגרות חוב או מזומן לאורך זמן היא מכיוון שהן חושפות את המשקיע לתקופות ארעיות של הפסדים ניכרים.

כל זה לא משנה את העקרון, שלפיו ככל שנשקיע לאורך זמן רב יותר, סיכוינו לקצור את פירותיו של שוק המניות בטווח הארוך — משתפרים.

——

הלקח המעשי מכאן לכאורה פשוט: כל שנדרש מהמשקיע הוא לקנות מניות, להחזיק אותן לטווח ארוך ולהמתין בסבלנות.

אלא שהמציאות מורכבת יותר.

אכן, 10,000 דולר שהושקעו ב-S&P 500 ב-1970 הפכו לכמעט 1,700,000 דולר בסוף 2020. זו עובדה, והיא נראית נהדר בגרפים.

אבל הדרך לשם לא הייתה נקייה, חלקה וליניארית. רחוק מזה.

זו הייתה נסיעה ברכבת הרים סוערת, הופכת קיבה ומעיים, שחייבה את המשקיע להיאחז בכסאו עד שפרקי אצבעותיו ילבינו – ויותר מפעם אחת.

וזה לא קרה בסביבה סטרילית מול מסכים וגיליונות נתונים. זה קרה בחיים האמיתיים, בהתהפכויות במיטה ובשיחות מלחיצות עם בן/בת הזוג.

מי שצלח את משבר 1974-1973, את יום שני השחור של 1987, את בועת הדוט קום בתחילת המילניום, את המשבר הפיננסי הגדול של 2008 וכמובן, את משבר הקורונה ב-2020 – זכאי לפרס בדמות צמיחה אקספוננציאלית של השקעתו.

לא כולם מסוגלים או מוכנים לשלם את המחיר הזה.

לכן זה לא מפתיע שקיים פער בין התשואה של שוקי המניות בטווח הארוך לבין התשואה שמשקיעים רבים קוצרים בפועל.

הפער הזה – מה שקרל ריצ’רדס מכנה “פער ההתנהגות” – נובע מהתגובות הרגשיות של משקיעים לנעשה בשווקים הפיננסים.

אותם מנגנונים אבולוציוניים שהתפתחו במשך שנים כדי להבטיח את הישרדותנו בטווח הקצר –רתיעה מפני סכנה, התנהגות עדרית, שנאת הפסד, הטייה לפעולה, הצורך “לעשות משהו” – לא ממש מותאמים לפעילות כמו השקעה לטווח ארוך, ועלולים להיות בעוכריה.

דניאל קרוסבי הטיב לתאר זאת בספרו “המשקיע ההתנהגותי“: “לבקש ממישהו שתפקידו לשרוד בטווח הקצר להפוך למשקיע לטווח ארוך זה קצת כמו לנסות לצבוע קירות עם פטיש. אפשר לעשות את זה – אבל זה לא יפה.”

——

כשקוראים כלכלנים התנהגותיים כמו כהנמן, טברסקי, ת’אלר, אריאלי, סטטמן ואחרים אופפת אותך עד מהרה מין תחושת עליונות נעימה, כאילו עסקינן בגזע חייזרים לא רציונלי, נוטף דופמין וקורטיזול, שמתעלם מהמידע הזמין לרשותו, מתרוצץ סביב עצמו בפרצי רגש בלתי נשלטים ומקבל החלטות בלתי אופטימליות שלא מטיבות עם עתידו.

קל לשכוח שאנחנו בעצם קוראים על עצמנו.

כולנו מעדיפים לחשוב על עצמנו כעל  בריות שכלתניות לחלוטין, ושהטיות קוגניטיביות הן לקות של אחרים.

אבל האמת היא שכשם שכולנו חושבים שאנחנו חכמים מהממוצע, כך אנו נוטים להניח שאנו רציונליים מהממוצע, וחסינים מפני קבלת החלטות רגשית.

הנה ביל אקמן, שצוטט כאומר שהוא “אינו אמוציונלי כלפי השקעותיו; השקעה היא משהו שעליך להיות רציונלי לחלוטין לגביו מבלי לאפשר לרגשות להשתלט על קבלת ההחלטות שלך, אלא רק לעובדות.”

והנה עוד משקיעה, משמעותית פחות חשובה, שחטאה לא פעם ביומרה להיות נטולת רגשות כשמדובר בהשקעותיה.

והרי לנו הבעיה בתמצית: 1) כסף הוא עניין רגשי, במיוחד כשמעמידים אותו בסיכון 2) רוב המשקיעים סבורים שהם חסינים מפני רגש, עד שהשוק מוכיח אותם אחרת.

קל לומר “אקנה מניות כשיהיה דם ברחובות”. קשה הרבה יותר לבצע את זה.

קל לומר “היי, אני קוראת את הסולידית, אני משקיעה לטווח ארוך”. קשה יותר לזכור את זה כשהטווח הקצר מנחית עליך (ועל הכסף שלך) פטיש 5 קילו.

להצהיר “אני כאן לטווח הארוך” זה קצת כמו להצביע על החור הכחול בדהב ולומר “כאן אני רוצה לצלול”.

סבבה יא אחתי. עכשיו בואי נראה אותך.

——

המפתח להצלחה בהשקעה לטווח ארוך הוא היכולת לסבול זעזועים בטווח הקצר.

זה מסוכן – ושגוי – להניח שרק מפני שיש לך עשרות שנים להשקיע, ניתן להתעלם לחלוטין מהטירוף בשווקים בשבועות, בחודשים ובשנים הקרובות. כשמתעלמים מסיכון מסוים, לא נערכים לקראתו. וכשלא נערכים לקראתו, הוא עלול להתגנב מאחוריך ולהכות בהפתעה.

משקיעים לטווח ארוך צריכים להיערך לסבול את אי-הנוחות שכרוכה בטווח הקצר – את המיתון הארעי, את המפולת המלחיצה, את השוק הדובי שנראה כמו נצח, ואת הנטייה של העולם להתפרק, כך נדמה, אחת לעשור.

אופק השקעה ארוך לא מחסן אותנו מפני כל אלה. אדרבא, ככל שטווח ההשקעה ארוך יותר, ניאלץ להתמודד עם יותר זעזועים.

סיבולת, כשלעצמה, היא עניין רגשי. אלו הם שולי הביטחון שמונעים מהמשקיע להימחק כליל ולהרים ידיים כשהטווח הקצר מכה בהפתעה. ככל ששולי הביטחון רחבים יותר, הפתעות פחות מלחיצות.

סיבולת חשובה מתשואה, ואפילו מטווח ההשקעה. הרי זה לא משנה אם עשית 200% בשנה או אם יש לך עשרות שנים להשקיע, כשהעולם (או הקיבה שלך) כופה עליך לצאת מהמשחק.

זו גם הסיבה שתשואה בינונית לטווח ארוך עדיפה על תשואה פנומנלית שלא ניתן לתחזק לאורך זמן.

——

לעודד משקיעים להפוך לרובוטים נטולי רגש זו עצה גרועה ולא מציאותית. אין דרך מעשית לדבג את עצמך לפני, אחרי ובמהלך כל החלטה פיננסית ולנטרל לחלוטין את האפקט הרגשי.

כך שבמקום לצאת למסע חסר סיכוי להפוך למכונת אלגוטריידינג קרה, הרבה יותר מעשי להקשיב לרגש ולאמץ אותו.

לפעמים דווקא החלטות רגשיות – כאלה שלא ניתן להצדיק באופן לוגי, מתמטי או פיננסי, אבל מגדילות את כושר הסיבולת של המשקיע ומאפשרות לו לישון טוב יותר בלילה – יכולות להניב ביצועי השקעה טובים יותר בטווח הארוך.

היסטורית, הסיכוי לקצור תשואה חיובית בפרקי זמן של עשרות שנים הוא גבוה מאד. מתמטית, הרווחים הגדולים ביותר מצטברים לקראת שנות החיסכון האחרונות (וורן באפט צבר 70 מתוך 81 מיליארד הדולרים שלו לאחר יום הולדתו ה-65).

לכן, לכל מהלך שמשאיר אותך במשחק לאורך זמן וממקסם את כושר הסיבולת יש יתרון מובהק, גם אם גיליונות האקסל אומרים שהוא רחוק מלהיות אופטימלי.

הנה עם כמה דוגמאות מהחיים לפקטור השינה הערבה בפעולה.

ואן גוך, מנוחת צהריים

דיבידנדים

במרץ שעבר ביצעתי שינוי אסטרטגי (שלא לומר טקטוני) בתיק ההשקעות שלי, כשלצד קרנות מחקות התחלתי לרכוש מניות של חברות הנוהגות לחלק דיבידנד תקופתי ולהגדיל אותו לאורך זמן.

רבים ביקרו אותי על ההחלטה הזו, בטענה שמדובר במהלך לא רציונלי שקשה להצדיקו מבחינה פיננסית.

אחרי הכל, אסטרטגיה כזו חושפת אותי לסיכון לא שיטתי הנלווה להשקעה בחברות ספציפיות; מגדילה את חבות המס שלי (הרי כל תשלום דיבידנד ממוסה במלואו) ואת המורכבות של ניהול התיק; מקטינה את הפיזור בתיק; ועושה הפרדה מלאכותית – מופת של “חשבונאות נפשית” – בין החזר שמקורו בחלוקת דיבידנד לבין החזר שמקורו בעליית ערך של המניה.

כל זה נכון. אם נתחשב בעמלות ובמיסים, סביר להניח שתיק קרנות מחקות יניב תשואה גבוהה יותר לאורך זמן מלקט מניות דיבידנד.

העניין הוא שבניגוד לרובוטים שמעוניינים למקסם תשואה בהתעלם מכל היבט אחר, בני אדם רוצים למקסם עצמאות ושקט נפשי.

וזה בדיוק מה שאני מרגישה כשתשלומי דיבידנד נוחתים אצלי בעו”ש, כמו שעון, ככסף מזומן בכל חודש, מבלי שאני צריכה למכור זמן תמורתו.

כה אמר האדם העשיר ביותר בהיסטוריה המודרנית:

רוקפלר

חברות איכותיות ורווחיות ממשיכות לחלק דיבידנדים גם בעיצומן של מפולות בבורסה. הידיעה שהכסף יזרום גם בשוק דובי, מבלי שאצטרך למכור מניות בהפסד כדי לממן את מחייתי, ומבלי שחירותי הכלכלית תצנח בתהומות יחד השוק, מסיטה את תשומת לבי מהתנודות היומיומיות ומסייעת לי לישון טוב יותר בלילה.

וכשאני ישנה טוב יותר בלילה, אני ערוכה להתמודד טוב יותר עם הזעזועים בטווח הקצר, כדי לקצור את פירות התשואה בטווח הארוך.

משכנתא

נכון ליוני 2021, הריבית הממוצעת על משכנתאות צמודות למדד לטווח של 25-20 שנה עומדת על 2.56%, ועל משכנתאות לא צמודות – 3.32%.

התשואה השנתית הממוצעת של מדד המניות העולמי MSCI World Index ב-43 השנים האחרונות עומדת על 11.13% (מקור).

כשאלה הנתונים, מובן שהמהלך השכלתני, הקר והאופטימלי מבחינה פיננסית יהיה להפנות כל שקל פנוי להשקעות, ולא לחיסול מוקדם של המשכנתא. במונחים של עלות הזדמנות, כל שקל שיכסה את המשכנתא יכול היה לעבוד קשה יותר בשוק ההון ולהניב תשואה גבוהה יותר.

כל זה, כמובן, אם אתה רובוט שהונדס כדי למקסם תשואה בכל מחיר.

אם ,להבדיל, השאיפה היא להבטיח עצמאות כלכלית במובן הבסיסי ביותר – אי-תלות באחרים – אזי חיסול מוקדם של חובות – כולל משכנתא – עשוי להיות דווקא הבחירה ההולמת.

כשאתה חייב למישהו, אתה כבול אליו ובמובן מסוים שייך לו. את התחושה הלא-נעימה הזו אי אפשר למדל בגיליון נתונים, בדיוק כשם שלא ניתן למדל את החופש לקום בבוקר בידיעה שבאפשרותך לעשות כל מה שמתחשק לך, מבלי שמישהו אחר שולט בזמנך.

כשזו הפרספקטיבה, דווקא החלטה רגשית, לא שכלתנית, כמו פירעון מוקדם של המשכנתא עשויה להיות נבונה יותר. יש נחמה רגשית אדירה בידיעה שהבית שלכם בבעלותכם, ושאיש לא ייקח אותו מכם. להבדיל, קריסה פתאומית בשווקים, בשעה שיש לכם משכנתא לשלם, עשויה לערער אתכם מהיסוד ולהקשות עליכם לדבוק בתכנית לטווח ארוך.

מינוף

הנקודה הזו נכונה לגבי כל מינוף (שימוש בחוב לצורך השקעה).

הגאות בשוקי המניות בתקופה האחרונה עודדה רבים ליטול הלוואות כדי להשקיע.

אין ספק שבשימוש נכון, חוב יכול להיות מנוף אדיר לתשואה, ולפחות על הנייר, אפשר להצדיק נטילת הלוואות לצורך השקעה, במיוחד בגיל צעיר.

הצרה היא שלעתים השוק עלול שלא לשתף פעולה עם התכניות שלך, לקרוס ברגע הלא נכון, למחוק אותך בעל כורחך (מרג’ין קול), ולהשאיר אותך עם חובות כבדים וכוויות מנטליות כל כך עמוקות שימנעו ממך לחזור לשוק בעתיד הנראה לעין.

זכרו: המנצח במשחק הזה הוא לא מי שמשיג את התשואה הגבוהה ביותר בפרק זמן נתון, אלא מי שמשיג תשואה סבירה ושורד לתקופה הארוכה ביותר.

לכן, כשאתם מתחבטים אם למנף או לא, נסו לברר עם עצמכם מה אתם מנסים למקסם: תשואה מותאמת סיכון, או את היכולת לישון היטב בלילה?

מיצוע

אנחנו יודעים ששוק המניות עולה לאורך זמן. בנוסף, אנחנו יודעים שהתשואה ממניות גבוהה (בתוחלת) מהתשואה משמירת הכסף במזומן.

זו הסיבה שאם יש לכם סכום נכבד של כסף פנוי להשקעה, המהלך הרציונלי מבחינה פיננסית יהיה להשקיע את כולו בבת אחת כדי לייצר חשיפה מיידית לשוק .

ניתוח מפורסם של ואנגרד מצא שהשקעה של כל הסכום באופן חד פעמי, להבדיל ממיצוע (פריסת הסכום למנות קטנות יותר וכניסה מדורגת לאורך זמן), צפויה להניב למשקיעים תשואה גבוהה יותר בשני שליש מהמקרים.

במציאות, כצפוי, התמונה מורכבת יותר. קשה לחשוב על משהו מבעית יותר, מנקודת מבטו של משקיע טרי וחסר ניסיון, מלראות סכום משנה חיים שזה עתה הושקע בבת אחת מאבד 10% מערכו בשבוע אחד בעקבות תיקון חד שאיש לא יודע לאן יתפתח בטווח הקצר.

מחזה כזה יכול לגרום לאותו משקיע למשוך את כל הסכום בבהלה, לנעול הפסד, לקלל את היום שבו חשב על השקעה בשוק ההון ולא לחזור עוד לבורסה לעולם.

כניסה הדרגתית לשוק דרך מיצוע, להבדיל, מסייעת להתמודד טוב יותר עם התנודתיות האינהרנטית בשווקים. ההזרמה של סכומים צנועים יותר לשוק בקבועי זמן אחידים מאפשרת להפחית חרטה עתידית, להקטין את הסיכון לנפילה פתאומית עם משמעויות הרות גורל, וכתוצאה מכך לישון טוב יותר בלילה ולדבוק בתכנית.

הקצאה קבועה לאגרות חוב ממשלתיות

בשנים האחרונות יותר ויותר קוראים מעלים בפני את הטענה שאין היגיון להקצות פלח נכבד וקבוע מתיק ההשקעות לנכסים כמו אגרות חוב ממשלתיות, כמו שנעשה לדוגמה בתיקי השקעות עצלים בנוסח “שוקולד מריר“.

על פניו, הטענה הזו עושה שכל – שוב, מנקודת מבטו של רובוט ממקסם תשואה. הרי בעת הנוכחית — גאות בשוק המניות, ציפיות אינפלציה גבוהות, וריבית אפסית שלא יכולה אלא לעלות – מדוע שמשקיע רציונלי יחזיק אגרות חוב בתיק ההשקעות שלו?

גם כאן, אני רוצה לטעון שהבסיס לחשיפה לאגרות חוב ממשלתיות בעידן הנוכחי הוא פסיכולוגי, יותר מאשר פיננסי.

התפקיד של הנכס הזה הוא לא לחולל צמיחה, אלא לתפקד ככרית אוויר שתרכך את הנפילה בזמן שהמניות שלך מתרסקות.

ב”שוקולד מריר” יש 35% אגרות חוב ממשלתיות ו-65% מניות. בסביבה הנוכחית, התפקיד הכמעט בלעדי של אותם 35% הוא לגרום לך להניח את ה-65% הנותרים במנוחה, גם כשהם לא מתנהגים לפי התכנית וגם כשמתחשק לך להשליך אותם מהחלון בהתקף פאניקה.

אם חשיפה גבוהה לאגרות חוב עצרה בעדך מלמכור מניות במרץ 2020, בדצמבר 2018 או באוקטובר 2008, אז התשואה “האפסית” מאותן אגרות חוב שווה הרבה יותר מאפס. הנזק הפיננסי שהיית ממיט על עצמך בעקבות מכירה בפאניקה הוא עצום.

לכן, אמירות בסגנון “אגרות החוב שלי מניבות רק 1% בשנה, למה שלא אזרוק אותן” מחמיצות את התמונה הגדולה. התשואה האמיתית מאגרות חוב ממשלתיות היא בהגדלת הסיבולת והאנטי-שבירות הפיננסית שלך בטווח הקצר, באופן שמבטיח שתוכלו לדבוק בהשקעה במניות לטווח הארוך ולאפשר להן לצמוח אקספוננציאלית.

guest
92 Comments
הישן ביותר
החדש ביותר המדורג ביותר
Inline Feedbacks
View all comments
איניגו מונטויה

וואי וואי, איזה אומץ לכתוב את זה בבלוג הסולידית 🙂
אבל ברצינות – פוסט חשוב.
לדעתי זה לא סותר את עקרונות ההשקעה הפסיבית, אלא רק מרחיב אותם.
כל הרעיון של השקעה פסיבית זה לא להניח שאתה חכם יותר או יודע יותר מהשוק, אלא להשיג תשואת שוק ממוצעת.
בדומה לזה – עדיף לא להניח שאתה רציונלי יותר מהממוצע, או שיש לך פחות הטיות קוגניטיביות מאחרים. לכן אסטרטגיה שמורידה מעט את הסיכון לעשות שטויות היא מבורכת, גם במחיר של פגיעה מסוימת בתשואה.

public_static_v

“זהו סוד הקסם של צמיחה מעריכית (ריבית דריבית) בפעולה”

טרם הצלחתי להבין היכן נכנסת לפעולה הריבית דריבית בהשקעה לטווח ארוך (קנה והחזק) במדדים מחקים (להבדיל ממניות דיבידנד)

daat99

קוקה קולה היא חלק ממדד ה-SP500.
קוקה קולה מחלקת דיבידנד והוא מגולם (לאחר מס) בקרן המחקה מדד (בקרן סינטטית צפי הדיבידנד מגולם במחירי החוזים ובקרן פיזית הדולרים יכנסו לחשבון הקרן).
הקרן המחקה לוקחת את אותו סכום דולרי ומשתמשת בו או לחלוקה למשקיע (קרן מחלקת) או לרכישת מניות נוספות (קרן צוברת).

הריבית דריבית באה לידי ביטוי או ברווחים שהמניות הנוספות שנרכשו ע”י הקרן הצוברת מייצרים או בהשקעה של המזומן ע”י המשקיע.

אוריה

אם המדד עלה בשנה הראשונה ב-5%, ובשנה השנייה עלה בעוד 5%, אז במשך השנתיים הוא עלה לא בעשרה אחוזים, נכון? אלא ביותר. למה? בגלל הריבית דריבית

תום

זה מונח שאול, לא מדובר באמת על ריבית, אלא על תשואה, ואין באמת “תשואה שנתית”, שוק המניות לא מחולק לשנים, וגם לא לרבעונים או חודשים – הוא בקושי מחולק לימים (יש מסחר גם מחוץ לשעות המסחר הסטנדרטיות, וכו’). לכן מה שחשוב “באמת” הוא התשואה בנקודת הסיום (מכירה) לעומת נקודת ההתחלה (הקניה), כלומר הראשון חלקי האחרון. אלא מאי? שעסקים כן פועלים על פי עקרון מעריכי של ריבית דריבית, למה? דמיין לעצמך שאתה מקים עסק חדש – חנות נעליים. באמצעות הרווחים מחנות הנעליים אתה יכול להקים חנות נעליים שניה. עכשיו יש לך שתי חנויות נעליים שמניבות רווחים. עכשיו באמצעות הרווחים משתיהן, אתה… קרא עוד »

עומל תחת השמש

תום יקירי,
זה הכל נכון כשהכסף נמצא אצלך בקופת חנות הנעליים ואתה בוחר איך לנתב את התשואה – לרכוש/לפתוח חנות נעליים נוספת או לחלופין לקנות גלידה לעצמך, שכאשר אתה תשלוט בעצמך ולא תבזבז את התשואה תוכל לבנות מנוע צמיחה חדש.
אבל כשאתה מחזיק במוצר דוגמאות: נייר בשוק ההון, דירה. יש לך תשואה על עליית ערך הנכס פעם אחת בלבד עד למימוש התשואה ולבינתיים הנכס אינו מניב מנועי צמיחה חדשים.
אשמח לביאור העניין.

daat99

שוק ההון: דיבידנדים (גוגל “לקבל משכורת מדיבידנדים”)
דירה: שכר דירה
בשתי ההשקעות יש לך תזרים שאתה מחליט אם להשתמש בו בשביל לקנות גלידה או להשקיע אותו מחדש.

תומר

זה מניח שהעתיד יתנהג כמו העבר

daat99

גם בעבודה היום יומית אתה מניח שהעתיד יתנהג כמו העבר (והרבה הופתעו לפני שנה וחצי לגלות שההנחה הזו נשברה להם).
גם בחציית כביש אתה מניח שהעתיד יתנהג כמו העבר.
גם כשאתה נותן לילד ללכת עם חברים אתה מניח שהעתיד יתנהג כמו העבר.

אם תרצה ואם לא כל החיים שלך מבוססים על ההנחה שהעתיד יתנהג כמו העבר ולהשתמש בזה כתירוץ לאי-קבלת החלטות לרוב מוביל לחיים קשים בצורה מיותרת.

רפאל

נכון… אבל שים לב שאם אתה לוקח את ההסתמכות על העבר כאינדיקציה בלעדית על פעולות העתיד שלך, אתה חושף את עצמך לבעיית האינדוקציה ( Problem of induction), או למה שנסים טאלב ברבור שחור (black swan), או למה שריי דאליו מכנה paradigm shift וכו’. בקצרה – ההנחה הגורפת של התרנגול שאותה יד שמזינה אותה תמשיך להזין אותה לעד, עד שיום בהיר אחד התרנגול מגלה שההנחה שלו הייתה שגויה כשהוא בדרך להישחט. בניגוד לדוגמאות שנתת (חציית הכביש וכו’) אשר מכילות פידבק חום עם מספר אפשרויות מוגבל, ההשקעה בשווקים היא מערכת מורכבת, עם אינספור אירועים או בלת”מים שלולים לזעזע את המערכת כולה ולשנות… קרא עוד »

רפאל

מצטער על שגיאות הכתיב – תיקונים אוטומטיים בטלפון =/

(הסולידית, כפתור עריכה יכול להיות נחמד)

daat99

אני מגדיר את ההתפתחות הכלכלית של העולם והחברות ששולטות בו כ-“פידבק חום עם מספר אפשרויות מוגבל”. כל עוד אוכלוסיית העולם מתרבה וכל עוד הורים רוצים שלילדים שלהם יהיה יותר ממה שהיה להם בילדותם אז: 1) ההורים ימשיכו לעבוד בשביל משכורת וזה דורש שתהיה חברה רווחית שתעסיק אותם 2) אם להורים יש משכורת אז ההורים ימשיכו לקנות וזה דורש שתהיה חברה רווחית שתמכור 3) קיום חברה רווחית שמוכרת דורש שתהיה חברה רווחית של ייצור מוצרים 4) קיום חברה רווחית שמייצרת דורש שתהיה חברה רווחית של שינוע 5) קיום כל החברות הרווחיות הנ”ל מוביל להשקעה מוצלחת לטווח הארוך והכל התחיל עם המראה… קרא עוד »

קובי שוצמן

זו הנחה בעלת בסיס רעוע. עליות בשווקים באופן כללי מתבססות על 3 הנחות בסיסיות. 1. אוכלסית העולם גדלה עם הזמן. 2. המדינות המתפתחות מתקדמות לער הפיכתן למפותחות. 3. הטכנולוגיה תמיד צועדת קדימה. הנחה מספר 1 כבר כעת בספק (ברוב העולם האוכלוסיה קטנה). מי שקרא את ספריו של נאסים ניקולס טאלב יודע מה הם ברבורים שחורים ומהי אקראיות. האירועים החריגים שלהם השפעה הרסנית או מהפכנית הופכים ליותר ויותר שכיחים. כעת יש איום/הבטחה שיכולה להיות גיים צ׳נג׳ר לטובה או לרעה, שניקראת ׳בינה מלאכותית׳ ובמיוחד החלק שעוסק ב ׳למידת מכונה׳. למידת מכונה זה בעצם לקחת מחשב (שבקרוב יהיה בעל עליונות על מוח האדם)… קרא עוד »

איציק

מה היתה העליה של מחירי הנדלן בישראל כהשקעה לאורך השנים. האם קניה של דירה בתא לדוגמא החזיר למשקיע יותר או פחות משוק ההון?

daat99

יש בלוג בשם “כמותית” שביצע השוואה שכזו לפני כ-5 שנים.
הוא התבסס על נתונים מתואמי אינפלציה גם בשוק ההון הישראלי (הנתונים נלקחו מהבורסה בת”א) וגם בשוק הנדל”ן הישראלי (הנתונים נלקחו מהלמ”ס) משנת 1980 לערך ועד 2016.

תחפש בגוגל:
“השקעה בדירה או בשוק ההון? – כמותית”

daat99

גוגל: “כמותית: דירה או שוק ההון”.

אסי

איזה כיף לי לקרוא אותך 🙂

Miss Marple

אגב התמודדות עם האגו +הוואן גוך המהמם ( השנ”צ בשדה המוזהב), בדיוק השבוע למדתי שבימי חייו מכר ואך גוך תמונה אחת בלבד.ובכל זאת, המשיך וצייר ללא לאות .

אורי

רוב האנשים לא אוהבים חובות לתקופה ארוכה, כי זה מגדיל את חוסר הוודאות. לכן,לא מעט אנשים עושים מאמצים לחסל את המשכנתה,ומוציאים את כל החסכונות שלהם (לדוגמה קרן השתלמות), ומעבירים אותו למשכנתה. האם זה נכון לעשות? לדעתי טעות חמורה, ואסביר. רוב לוקחי המשכנתאות לא יצליחו לקצר את שנות ההחזר, בצורה דרסטית, אבל הם משאירים את עצמם חשופים לשינויים של הכלכלה העולמית,והמקומית, למקרה של זעזוע. במשך 40 שנות עבודה של אדם,יש סיכוי סביר שחלק מהאוכלוסייה תהייה מובטלת לתקופה מסוימת, וראינו את זה בשנת 2000, 2008, 2020 , ואז כאשר אין לך “שומנים” כדי לעבור את התקופה הקשה ,אתה נמצא בבעיה כלכלית ונפשית.… קרא עוד »

רוני

850% תשואה = פי 9.5, ולא פי 8.5 כמו שכתבת. פי 8.5 זה גם סבבה, אבל אני ייקה זקן ונרגן ולא יכולתי להתאפק.

הטעות הזאת מופיעה לעיתים קרובות אפילו במדורי הכלכלה, וגם כאשר הפער משמעותי, לדוגמה: 150% = פי 2.5 ולא פי 1.5.

אבל אלה זוטי זוטות, ואני מלא הערכה למפעלך.

נתנאל

הבסיס זה מה שהשקעת ועל גבי זה נוצרת התשואה. לדעתי פי 8.5

גילה

כרגיל, עושה סדר ומסבירה מצוין.
לומדת ממך המון. תודה!
מסכימה ששקט נפשי מאוד חשוב.

ברשב

כמו תמיד הסולידית כותבת רהוט ומנומק היטב. החלק החשוב בעיני היה אז מה עושים כדי להמנע מלהלחץ כבן אנוש נורמלי עם פחדים ולא לברוח ממניות בזמנים קשים. מה שאצלי עובד זה לקבוע אחוז מינימלי של מניות מהתיק ולרדת לאחוז הזה כשאני בלחץ. בזמנים פחות לחוצים אני מרשה לעצמי להיות באחוז יותר גבוה של מניות ובחלק הזה אפילו להרשות לעצמי לממש רווחים מפעם לפעם. כל אחד צריך למצוא לעצמו את גודל כרית המזומנים שמאפשרת לו לישון בשקט בלילה כשהשוק בפאניקה. דבר נוסף את החלק הסולידי שח התיק אין טעם להשקיע באגח לא ממשלתי , לא קונצרני ולא אמריקאי. התשואות הם בשנים… קרא עוד »

ניצן

שכחת אילו תשואות טובות היו לאגחים בארץ ב2019,
בנוסף אני לא מסכים אם השערותיך לאגח ממשלתי בשעת משבר.

רון

זה בלתי רציונלי בעליל לא להתחשב בעובדת היותך יצור אמוציונלי.
פוסט חזק נוסף בסדרת פוסטים שמחזירים את האנושיות לחיי ההשקעות.

אמיר

“זה בלתי רציונלי בעליל לא להתחשב בעובדת היותך יצור אמוציונלי”
אתה חיברת את המשפט הזה? ממש אהבתי…

Nitzan

תקנו אותי אם אני טועה, אבל אם במשך 30 שנה הייתה עלייה של 850%, זה אומר שהכסף הוכפל פי 9.5.

moni

פוסט נהדר,
מה לגבי הפוסט על קרנות הרייט שהבטחת לפני כמה חודשים?
למדתח את הנושא אבל אני אשמח לראות סיכום שלך כדי לראות שלא פספסתי משהו

פאטי

מחכה מאד!

משקיע

גם אני!

במקום לקנות דירה, השקעתי את כספי בקרנות ריט ישראליות (ריט1, סלע נדלן , מניבים ריט, מגוריט, אזורים ריט ליוינג) אבל אני מרגיש אין לי מספיק הבנה בתחום

Dali

ראשית, פוסט חשוב מאוד. תמיד כדאי לרענן ולשנן שאיננו רובוטים המונעים אך ורק מהיגיון. יחד עם זאת, ברצוני להגיב על נקודה מסוימת: “כל זה נכון. אם נתחשב בעמלות ובמיסים, סביר להניח שתיק קרנות מחקות יניב תשואה גבוהה יותר לאורך זמן מלקט מניות דיבידנד.” מגיב על הציטוט: קודם כל, גם במניות המוחזקות בקרנות מיסוי על דיבידנד יורד במקור, וכל הקרנות בארה”ב הן קרנות מחלקות. כך שאין בכך יתרון לתיק פסיבי על תיק מניות דיבידנד. יתרה מזאת, אם בניתי תיק שמורכב אך ורק ממניות דיבידנד( כי אני מתמקד בתזרים ולא בשווי, ולא כולם מסוגלים להתמקד בתזרים משום מה) הצלחתי לייצר תשואה עודפת… קרא עוד »

Dali

אחזקת מניות דיבידנד הינה חלופה לתיק השקעות פסיביות. ישנם משקעי דיבידנד המתרכזים בתזרים ולא בשווי, אשר על כן זו השוואה נכונה.
בהחזקת תיק פסיבי משקיע כמעט לעולם לא יחזיק תיק עם חשיפה ל 100% מניות, אשר על כן, ישנו חסרון מובנה בהשקעה בסוג תיק זה.
בעניין המיסוי קיים אף יתרון נוסף בתיק דיבידנדים, המשקיע אינו נדרש למכור מניות כלל(במידה והצליחו לייצר תזרים מספק) כך שהוא אינו משלם מס רווחי הון.
בנוגע לטענתך על מיסוי דיבידנדים, אותו מנגנון זהה קיים בכלל הקרנות המחקות(בארה”ב).

infinite

רגע, מה החסרון המובנה?

Dali

אי האפשרות להחזרה בתיק 100% מניות, מה שאומר שאם ישנה אסטרטגיה(ופסיכולוגיה/עמדה רגשית) בה ישנה אפשרות כזאת, אזי בהשקעה מחקה מדד יש חסרון מובנה

daat99

אל תשכח שישנם דמי ניהול בקרן מחקה אבל אין דמי ניהול בתיק מניות דיבידנד.

daat99

הבה נשווה תפוחים שאפשר לישון איתם בלילה עם תפוחים שאפשר לישון איתם בלילה.
אם את לא מצליחה לישון עם תיק 100% מדד בלי לערבב אותו עם 50% אג”ח דירה למגורים אבל את כן יכולה לישון עם תיק 100% מניות אז ההשוואה של התפוחים לתפוחים במקומה.

אין טעם להשוות השקעה שאת לא יכולה לישון אתה מול השקעה שאת כן יכולה לישון איתה כי את לא באמת תצליחי להשקיע בהשקעה שמדירה שינה מעינייך.

daat99

אם לא הייתי יודע אחרת הייתי בטוח שאני כתבתי את התגובה הזו, יישר כוח!

Dikla

כתוב טוב, אבל מתעלם מאספקט מרכזי אחד.
רוב האנשים ישקיעו את הכסף כדי להשתמש בו, ואינם מסוגלים להשקיע ל30 שנה מבלי להזדקק לו בשלב כזה או אחר של חייהם. לכן, רובם גם לא יכולים להשקיע ול”שכוח” וייתכן שדווקא בנקודת הזמן הקריטית שלהם יאלצו למשוך את כספם ולהפסיד. יש לי מניות מפסידות למעלה מ10 שנים שעוד לא החזירו את הקרן, כך שאם למשל אצטרך היום את הכסף או חלקו לכל מטרה שהיא, הרי שההפסד יקובע, ולכן הסתמכות על השקעה לטווח ארוך היא רעיון רומנטי, אבל רק אם לא באמת צריכים את הכסף בטווח הארוך

אבנר

זה בגלל שעשית מלכתחילה “טעות” והשקעת במניות ספציפית.
אם היית משקיעה באינדקס היית ב-95% תשואה חיובית כפי שמופיע בטבלה בתחילת המאמר

daat99

אל תשלה את עצמך.
המדדים מלאים במניות שנמצאים בתשואה שלילית לאורך זמן.

אם מסתירים ממשקיעי המדדים את המניות המפסידות ע”י החבאת ההפסד מהחברות שהרוויחו יותר זה לא אומר שההפסד לא שם.

באותה מידה שהיא בחרה במניות שהפסידו היא גם יכלה להשקיע רק בחברות שהרוויחו ולהשאיר לך אבק בלי לבוא ולבקר כאן ולהטיח את זה בפרצוף שלך.

יגאל

מה שיפה במדדים הוא שאם המנייה מפסידה לאורך זמן ןהשווי שלה קטן – היא תצא מתישהו מהמדד שמודד את X החברות הגדולות לפי קריטריון מסויים.
מה שאומר שבמדד אתה לא נישא חתונה קתולית לסט מניות ספציפיות.

daat99

תיאוריה נחמדה.
מה לדעתך קרה במציאות למשקיעי המדדים עם אנרון וליימן ברודרס?

בתיאוריה המציאות עובדת, במציאות התיאוריה לא!

צחי

אנרון וליהמן ברדרס קרסו. מי שהשקיע בהם נפגע. מי שהשקיע בהם כחלק מתיק שמפוזר ב500 חברות נפגע בקטנה (מתוך הנחה שהיו חלק מהמדד הגדול והמוביל)
אז מה הבעיה במציאות?

daat99

1) יגאל טען שמשקיעי המדדים לא נפגעים מחברות שפושטות רגל כי “הן יצאו מהמדד” וכפי שהסברת בעצמך משקיעי המדדים כן נפגעו מאותן פשיטות רגל (שממש לא היו “בקטנה”, שתיהן היו חברות גדולות במדד)

2) מי שמתמקד בתזרים כחלק מפקטור השינה הערבה לא השקיע בשתיהן ולא נפגע בכלל

3) הבעיה היא לא במציאות – הבעיה היא שאנשים חושבים שהתיאוריה מייצגת את המציאות.

צחי

המאמר מדגים איך snp500 הסתדר מעולה עם אנרון וליהמן ברדרס ככל שאתה בפנים ליותר שנים.
במציאות.
כן, היו נפילות שחלקן נקודתיות וחלקן לא. אבל המספרים לאורך השנים מדברים בעד עצמם. לא? (אף אחד לא מדבר פה על גרף מונוטוני עולה)

daat99

תבדוק את הנתונים שמפרסמים זוכי פרס נובל בכלכלה קנת’ פרנץ’ ויוג’ין פאמה ותראה שבניגוד למה שאתה חושב התשובה ההיסטורית היא לא.

בכל מקרה בניגוד לתגובה של יגאל (שאליה הגבתי) משקיעי המדדים בהחלט ספגו את הנזק מהחברות הנ”ל ולא הצליחו להימנע ממנו.

חבל שכל כך הרבה מגיבים מוציאים את הדיון מהקשרו ומתעלמים מהתגובה שאליה מתייחסת התגובה שלה הם מגיבים.

צחי

1 הנתונים הגולמיים שכתובים בפוסט של סולידית שגויים? (לא צריך מאמר של פרס נובל בשביל לראות מה קרה לכסף שנכנס למדד snp500 לפני 30 שנה). לפי הפוסט, יגאל יכול להיות רגוע לגבי מדד snp500, שעלול להכיל בתוכו אנרון, במידה והכסף שלו שוכב שם לטווח של 30 שנה (״חבל שכל כך הרבה מגיבים מוציאים….״)
2. אני לא חולק על הנקודה שליהמן ברדרס ואנרון דפקו מדדים. ככל שהמדד מצומצם למספר קטן של חברות, וההשקעה בו נעשתה לזמן מינימלי, אז המדד חטף…(גם בשביל זה לא צריך פרס נובל)

daat99

הדיון לא מדבר על הנתונים שהסולידית פרסמה אלא על הטענה שהציג אבנר שלדקלה יש מניות שמחירן לא חזר למחיר שבו הן נרכשו בגלל שהיא לא משקיעה במדדים (תוך התעלמות מוחלטת משאר המניות שיש לדקלה שמחירן עלה).

הדיון המשיך עם הטענה המגוחכת של יגאל שמשקיעי המדדים לא מפסידים בגלל מניות שמחירן ירד.

אם אתה מסכים שהטענה של יגאל שגויה עובדתית אז שנינו אומרים את אותו הדבר.

דוד

זה טענה ממש ממש חזקה.
היא לכאורה מפריכה את כל הפוסט.
מה הסולידית אומרת בעניין?

Amit

כשההון העצמי שלך גדל עם השנים (כלומר, כשאתה חוסך), אתה לא בהכרח תצטרך להשתמש בכסף. הכסף יהווה נכס, כרית בטחון. קל יותר לחשוב על דירה כנכס וככרית בטחון שאין כוונה למכור “כי צריך את הכסף”. אז, זה אותו הדבר, רק במקום “דירה”, תקרא לזה “תיק השקעות”.

ירדן

פוסט נפלא בכלכלה התנהגותית. יש להוסיף, כי כל השקעה, ללא קשר לגובה התשואה, חייבת במינימום לשמר על ערך הכסף של המשקיע (כוח קנייה). הדבר חשוב במיוחד במדינות שעלות המחייה מתייקרת בקצב הרבה יותר מהיר מהעלייה היחסית בגובה השכר.

אבנר

פוסט מצויין.
בקשר לכך שאנשים אינם רובוטים מונעי תוחלת, רציתי להאיר נקודה שלא באה לידי ביטוי במאמרייך המרתקים.
מקריאה על הנושא ומעדות אישית, אני יודע שאנשים עם “הפרעת קשב וריכוז” הם הרבה פחות שונאי סיכון מאנשים רגילים ולפיכך הם משקיעים טובים יותר.
אולי יש מקום להתייחס לעניין המרתק הזה

רועי קאופמן

אני מעוניין להכנס לשוק ההון וכל הזמן אני שומע שבטווח הארוך המדדים עולים אבל זה לא חייב להיות כך. אותי מעניין מתי אפשר להגיד העסקה לא טובה צריך לצאת?

מיכלה

היי רועי,
הרעיון, אם אני מבינה נכון,
הוא לא לצאת.
הפוסט הזה נכתב כדי לעזור לך לראות
שבטווח הארוך העסקה כן טובה – ולהישאר.
איך נשמע לך?

מבחינתי – אני שמה את הכסף בצד
כדי שהבן שלי יקבל אותו בבוא יומי.
אפשרות אחרת היא להגיע למצב שבו אפשר
להפסיק לעבוד – ולחיות מהריבית על הכסף שצברת,
למשל.

סולידי למחצה

תודה רבה לך כותבת יקרה.

כמו תמיד, היה תענוג.

תומר

מה שעוזר לי לישון בלילה זה כרית מזומן של בערך 6 חודשי מחיה, ולהסתכל על התיק שלי כמה שפחות! רק כשצריך להכנס לקנות עוד

קורא

כאפשר גם להתייחס באופן כמותי ואנליטי לאפשרויות שהצגת, ע”י הערכה של כמה הם מקטינים את הסיכון, או השונות של תשואת הציק

דון חוליו

יפה לראות את ההתפתחות האישית שלך מהפוסטים של 2014 עד הנוכחיים. את כבר לא רובוט ממקסם תשואה.

אלון

תודה רבה על עוד פוסט מעמיק, וחושף.
אין ספק שכל התחום משחק בעצבים הכי רגישים שלנו – דבר מעניין כשלעצמו.
שאלה: האם אנחנו מתעלמים מממד הזמן כמשתנה עיקרי במיוחד? בכל הפוסטים שלך את לוקחת כמובן מאליו שנחיה 100 שנה.
אך אם זה פחות? כמובן שלא נוכל לדעת על כך, אבל האם לא ראוי להתייחס לסיכויים שלנו למות בגיל צעיר יותר? ואיך זה משפיע על הראייה הפיננסית?

אורן

“הידיעה שהכסף יזרום גם בשוק דובי, מבלי שאצטרך למכור מניות בהפסד כדי לממן את מחייתי, ומבלי שחירותי הכלכלית תצנח בתהומות יחד השוק, מסיטה את תשומת לבי מהתנודות היומיומיות ומסייעת לי לישון טוב יותר בלילה.” ברגע שמבינים עד הסוף שהמשך זרימת הכסף בשוק דובי מגיע מכך שהחברות שאת מחזיקה בסף הכולל מקצצות פיסה מההון שלך ומגישות לך אותה, כך שאת בפועל כן מוכרת בהפסד (מוכרים בשבילך בלי לשאול אותך) והחירות הכלכלית שלך כן צונחת, בדיוק באותה מידה כמו של מי שמשקיע במדדים באותו שוק דובי (רק בתוספת של יותר סיכון, עמלות ומיסים) אז זה כבר לא מסייע לישון טוב בלילה. ההרגשה… קרא עוד »

יורם

נכון שהטענה שלך לגביי עלייה לאורך זמן במסלול מניות היא נכונה אך זה בארהב ובמערב ,מה קורה לגביי יפן ?שם כבר משנות ה90 אין עליה, כך שמי שהפסיד בבורסה ביפן כנראה הפסיד .
לסיכום גם אם בעבר השוק התנהג כך לא אומר שזה יהיה גם בעתיד

משה

פוסט מצוין.
לדעתי 2 דברים שיעזרו לרכך את החשש:
1. לשמור לפחות 3 חודשי מחיה נזילים בבנק (אפילו חצי שנה), כמו שאת אומרת, שהפלוס בחשבון ירגיע את החשש ההישרדותי.
2. להשקיע בקרנות שנועלות את הכסף לטווח ארוך של רבעון, חצי שנה ואפילו שנה.
ככה שלעולם לא תתאפשר יציאה מיידית בעקבות כמה כותרות מלחיצות בעיתון

גיורא

אילו קרנות נועלות את הכסף לטווח ארוך ?

גיורא

אפשרות נוספת לקרן שנועלת את הכסף לטווח ארוך (אם בכלל קיים דבר כזה) זו תוכנית חסכון, שם יש רווח מובטח נומינאלי ללא צמודות וריאלי לצמודות (בתנאי שאין דיפלציה) וכך הכרית יותר נעימה מכרית שכמעת בוודאות מובטח הפסד

גיורא

מתנצל על השגיאת כתיב, אין פה אפשרות עריכה

מחפשת ת'עצמי

תודה רבה
פוסט נהדר

הזקן והים

באופן כללי לגבי אלטרנטיבות “מרגיעות” לקרנות מחקות: השאלה הנצחית היא האם ישנן השקעות אלטרנטיביות פאסיביות ומניבות שלא קשורות ישירות לנפילות שוק ההון. מניות דיבידנד- הדיבידנדים ממניות “איכותיות” מגלמים היום תשואה של כ-3.11 אחוז (תשואת תיק דיבידעת)- דומה מאוד להשקעה בנדלן רק ללא יחסים רעילים עם שוכרים וכל נותני השירות הנלווים. אבל גם ללא עליית הערך -הספקולטיבית- של נדלן בישראל. אני מבין את הצורך הפסיכולוגי בהכנסה שוטפת ממי שמתקיים מחשבון ההשקעות שלו. לא נראה לי שכדאי להשקיע במניות דיבידנד לאדם שרק משקיע את ה”כסף המשועמם” שלו מהכנסות מעסק/שכר/נדל”ן והוא ישן בשקט כי יש לו תזרים שלא קשור ישירות לשוק ההון. אגח… קרא עוד »

daat99

ברצוני לתקן כמה טעויות שנובעות מחוסר הבנה בהקשר של דיבידנדים (בעיקר כמו שהצגת מתיק דיבידעת). 1) תשואת הדיבידנדים על ההון של תיק דיבידעת עומדת היום 3.11% אבל זה בזכות 184 הגדלות דיבידנד אורגניות שהחברות שנרכשו בעבר ביצעו ללא פעולות שלי כמשקיע. 2) תשואת הדיבידנד הנוכחית של תיק דיבידעת היא קטנה בהרבה (בהינתן מצב השוק היום) ומתנדנדת בהתאם לעליית/ירידת מחירי המניות בבורסה. 3) תשואת דיבידנד התחלתית בחברות שנחשבות בטוחות עם צפי הגדלת דיבידנדים עתידי נעה סביב תשואת הדיבידנד של המדד (היום 1.3%) לבין פי 1.5 מתשואת הדיבידנד של המדד (היום כ-2%). מרדף אחרי תשואה התחלתית גבוהה יותר צפוי להוביל לפגיעות רבות… קרא עוד »

גיורא

תודה על הפוסט המעניין והמרחיב דעת 🙂
מה נחשבת חברה מחלקת דיבידנד, דיבדנד גדול מאפס או שיש ערך מינימלי כלשהו, שרק מעליו חברה נחשבת כמחלקת דיבידנד ?

daat99

כל חברה שמחלקת דיבידנד נחשבת חברה שמחלקת דיבידנד אבל החברות הללו לא מעניינות אותי.

אני משקיע רק בחברות שמחלקות לי דיבידנד יציב שגדל בכל שנה יותר מהאינפלציה (ממוצע הגדלת דיבידנד של 6% ומעלה מבחינתי).

אתה יכול לקרוא עוד המון פרטים ודוגמא לתיק שכזה שאני מנהל עם כסף אמתי (לא וירטואלי) בבלוג שלי.

אם אתה לא מוצא את הבלוג בקלות (גוגל עוזר) אז אתה יכול למצוא קישור אליו במאמר של בעלת הבית שבו היא הצהירה שהיא מתחילה להשקיע במניות דיבידנד.

הזקן והים

Daat היקר,

תודה על התשובה המעמיקה והמקצועית,

האם לדעתך התוצאות של המחקרים עדיין מחזיקות מים כאשר משקללים את מיסוי הדיבידנד ועלויות הרכישה והמט”ח הגבוהות (בית השקעות ישראלי, משקיע ישראלי)? או את מס הירושה + מיסוי הדיבידנד (משקיע ישראלי, בית השקעה אמריקאי)?

daat99

מיסוי דיבידנדים, עלויות רכישה והמרות מט”ח קיימות גם בהשקעה שמחקה את מדד ה-SP500 ולא ניתן לברוח מהם. בצורה אירונית כמשקיע במניות דיבידנד בודדות אני יותר פאסיבי ממשקיע מחקה מדד (אני מבצע רק רכישות בעוד שמשקיע מחקה מדד מבצע גם איזונים). גם עוגי-פלצת של מס ירושה שקיים מלפני שנולדתי אבל לא נאכף מעולם על אנשים שלא “התנדבו” לשלם אותו קיים בהשקעה מחקה מדד (או לחילופין מקבלים סיכון אחר כגון סיכון מנפיק/הלאמה ע”י מדינה זרה – בניגוד למס ירושה שני הסיכונים הנ”ל התממשו בהיסטוריה). כמו כן גם אם אתה מתעקש לפחד מ-“עוגי-פלצת” מס ירושה הוא ממש לא קשור לבית ההשקעות אלא לנכס… קרא עוד »

Adi

תודה רבה על הפוסט ועל הבלוג!!!
האם המספרים שהוצגו של תשואות המדדים השונים 850% וה 11.3% , וגם הטבלה של התשואות בתחילת הפוסט, מנורמלים לאינפלציה?
במידה ולא, מהם המספרים המנורמלים בבקשה.

יוסי

שאפו ענק לסולידית שמדגישה את החשיבות של האג”ח הסולידי בתיק ההשקעות גם אם התרומה שלו לתשואה היא אפסית ואפילו שלילית. זה ששוק המניות עלה בטווח הארוך זו עובדה בדוקה וזה נכון גם לגבי משקיעי אינדקס וגם לגבי משקיעי מניות דיבידנד, כולם הרוויחו בענק בתנאי שהתמידו בהשקעה שלהם לאורך עשרות שנים רבות. הבעיה היחידה היא שלפעמים המשקיע פתאום צריך לצאת מהשוק. דוגמא הזויה למשל זה שמגיע משבר כלכלי, הבן אדם מאבד את עבודתו, גם אשתו מאבדת את עבודתה, הם צריכים ללכת לחסכון שלהם כדי לשלם את המשכנתא ואת ההלוואה על הרכב, בני הזוג עצבניים על כל העולם, האשה מאשימה את הבעל… קרא עוד »

רחמים

רחמים לפי זה שהשקעה במניות תמיד משתלמת לטווח ארוך אז אפשר להשקיע בקרנות שמשקיעות פי2 וגם פי 3וכך הקרן יורדת או עולה בהתאם ונרוויח בהתאם

יואל

במקרה של מפולת בשוק ההון(ירידה של 30-40%)בית ההשקעות יכול לסגור לך פוזיציה.
ולכן יש סיכון בצורה הזו

טוביה

אנחנו בני אדם, לא מכונות.
תודה על הפוסט החשוב הזה

איליה

פוסט מעולה, שאפו דורין!

מ6טי בננה

רק אומר, בשנת 2000 השוק קרס ולקח לו 10 שנים לחזור לאותה נקודה, נאסד”ק סביב 4800… מי שנכנס ב 1999, לא ישן טוב 10 שנים. אז סטטיסטית הוא הרוויח המון ב 2015. עובדתית, הוא בצנתור כל חודש מאז… כסף הוא לא הכל, רווח הוא לא הכל, אפילו לא חלק חשוב. שלווה ושקט חשובים. לפעמים לומדים שמרבה נכסים מרבה דאגות ודווקא הזקן שאוכל קצת לחם עם קצת גבינה ועגבניה בדרך לטיול בים חי את החלום. פשטות זה לא סגפנות.

daat99

אל תשכח דיבידנדים והשקעתם מחדש.
הרבה פחות מ-10 שנים.

moshe

ליתר דיוק 16 שנים

arn

החשוב של הרווח מהשקעה במניות הוא נומינלי. לדעתי צריך לקחת בחשבון גם את האינפלציה וכאן היא לא נלקחה. מי שהשקיע במדדי מניות אמריקאיות במשך 50 השנים האחרונות, הרויח פי 170 בדולרים אבל אם נעשה הצמדה למדד הוא הרויח רק פי 25 על השקעתו. כלומר זה רווח של 6.7% לשנה ראלי.

arn

נראה לי שעלייה ממוצעת של 11.13% – זו עלייה נומינלית. צריך לבדוק את העלייה הראלית.

השלו

פוסט מעורר מחשבות, כרגיל כתוב רהוט ומעניין. תודה !!!

לואיס בוניואל טבורי

DCA(מיצוע) זה רעיון מעולה, במיוחד בתקופה הזאת שS&P500 נמצא בATH
כנראה שימשיך בכיוון אבל מה שעולה חייב לרדת
מייקל ברי כבר בשורט
חוץ מזה פידליטי אמרו שמי שהחשבונות השקעה הכי מוצלחים שלהם שייכים למי ששכחו שיש להם חשבון ומי שעברו לעולם הבא

אייל

פוסט מצוין!

שי

טעות אחת יש במאמר – בעל נכס יחיד בישראל לא משלם מס על הרווח הון הנדלני שלו או על ה״דיבדנד״ שלו בתצורת שכירות חודשית וכתוצאה לגמרי אפשרי להגיע לתשואה של 10% נטו (אחרי ניכוי כל ההוצאות כמו משכנתא, הלוואות משלימות, ביטוחים ובלאי).

אז לא בטוח שכזה שווה להרוויח 11% ברוטו בבורסה שיורד מזה לפחות 26%.

כן שווה להמשיך לשלם את המשכנתא, ואת החסכונות החדשים להשקיע בבורסה וכך גם לפזר את הסיכון בשני אפיקים שונים.

daat99

ובעל נכס יחיד בישראל יכול למצוא את עצמו בלי הנכס ועם בניין שעבר התמוטטות במפתיע כפי שקרה כבר פעמיים בחודש האחרון.
בעל מניות לא יכול למצוא את עצמו במצב דומה.

.

עקבו אחרי

הסולידית בטוויטר

תגובות אחרונות בבלוג

RSS מהפורום