הזהות המעמדית שלי מורכבת.
במונחי הכנסות, משך רוב חיי השתייכתי למעמד הבינוני, ועד היום סגנון החיים שלי, כלפי חוץ, הוא של אשת המעמד הבינוני.
במונחי הוצאות נטו, לעומת זאת, רמת החיים שלי קרובה הרבה יותר לזו של המעמד הנמוך: הלמ"ס, ביטוח לאומי, ומכוני "מחקר" כמו "מרכז אדווה", מניחים שמכיוון שאני מבזבזת (משמעותית) פחות מרוב האנשים, חזקה עלי שאין לי כסף — ולכן אני עניה.
להבדיל, השווי הנקי שלי, וחשוב מכך — איכות החיים שלי (העובדה שאני לא צריכה לעבוד בשביל כסף), ממקמים אותי קרוב יותר למעמד העליון.
כל זה נותן לי פרספקטיבה מעט שונה על הנסיונות העיתיים לחרחר כאן מלחמת מעמדות מודרנית.
בשבוע שעבר היינו עדים לניסיון כזה. דו"ח "העוני" של ה-OECD, שקבע שנתוני העוני היחסי בישראל הם הגבוהים ב-OECD, עורר את זעמם הקדוש של החברתיים למיניהם. יחימוביץ' טענה שזו חרפה ואות קלון. עמיר פרץ קרא לועדת חקירה ממלכתית על "כישלון המדיניות הקפיטליסטית".
טענת העוני היא אחד הכלים האפקטיביים ביותר בארסנל של שוחרי מלחמת המעמדות. בדומה למונחים רבים אחרים בשיח הציבורי (השוו: "חברתי", "שוד", "מוחלש", "הוגן"…), גם המושג "עוני" רוקן למעשה מתוכנו ושולב באוצר המילים הסוציאליסטי משיקולים של מתן לגיטימיות לעמדותיו.
אחרי הכל, מי לא רוצה להיאבק בעוני?
אלא שבחינה זהירה של הדברים מגלה שמיגור העוני הוא הדבר האחרון שעומד לנגד עיניהם של ה"סוציאל-דמוקרטים."
שני סוגים של עוני
ראשית, יש להבחין בין שני סוגים של עוני. עוני מוחלט ועוני יחסי.
עוני מוחלט הוא מצב שבו אין לאדם את האמצעים כדי לממן צרכים בסיסיים כמו מזון, ביגוד ומקלט. זהו רף קבוע, המצוי במגמה עקבית של צמצום – לא רק במערב, אלא בעולם כולו. האפקט החיובי של סחר וליברליזציה ניכר גם באזורים הנידחים ביותר בתבל. די לצפות בקטע קצר מדבריו המאלפים של פרופ' האנס רוזלינג כדי להבין את עוצמת השיפור ברמת החיים ב-50 השנים האחרונות בעולם השלישי – לפחות אם נמדוד אותה במונחים של שיעור תמותת ילדים עד גיל 5.
כמובן שכשרמת החיים של החברה בכללותה עולה, על כל שדרותיה החברתיות, הסוציאליסטים בבעיה. הם הרי משוועים למנה גדושה של חדשות רעות כדי לוודא שבסיס התמיכה האלקטורלי שלהם יישאר מתוסכל כהרגלו.
הצורך הזה בולט במיוחד כששיעורם באוכלוסיה של העניים המרודים באמת – אלה שאינם נגישים למזון, מים זורמים ומקלט – אינו גבוה מספיק כדי להקנות לגיטימיות למשנתם הרדיקאלית.
ובכן, אל חשש. בדיוק בשביל זה יש עוני יחסי.
"עוני יחסי" מודד את עוניו של הפרט ביחס לעושרה של החברה בכללותה. בדרך כלל, הוא נקבע כרף שרירותי מסוים של הכנסות או הוצאות, שכל מי שנמצא מתחתיו נחשב אוטומטית לעני. במילים אחרות, עוני יחסי הוא מדד לאי שיוויון.
היופי בעניין – לפחות בעיני הסוציאליסטים – הוא שמרגע שעוני נמדד במונחים יחסיים, אפשר להבטיח שלעולם יהיו עניים.
בעוד שהעוני האבסולוטי / אובייקטיבי בעולם הוא מטרה קבועה, שעשויה באופן תאורטי להיכחד כליל, הרי שהעוני היחסי / סובייקטיבי ישרור כל זמן שמתקיים אי שיוויון חברתי. ובדמוקרטיה ליברלית הדוגלת בשוק חופשי, אי שיוויון יתקיים בהגדרה, מהטעם הפשוט שבני אנוש אינם שווים בכישוריהם ובאיכותם, ולפיכך יתוגמלו באופן שונה עבור עמלם.
המשמעות היא שעוני יחסי הוא מטרה נעה. ככל שהעושר המצרפי עולה בחברה, יווצרו תסכולים בקרב קבוצות שירגישו שהן לא צורכות / מקבלות מספיק מהעושר הזה. כך, בעוד עשרים שנה, כשעניי ישראל יהנו מרמת החיים ורמת ההכנסה של המעמד הבינוני היום, אפשר להיות בטוחים שהם עדיין יסווגו כ"עניים".
מיסוד הקנאה
על המרכזיות של העוני הסובייקטיבי / יחסי בתפיסה המרכסיסטית אפשר ללמוד עוד מכתביו של קרל מרכס עצמו:
"בית מגורים עשוי להיות גדול או קטן. כל זמן שהבתים השכנים קטנים אף הם, הרי שדי בבית זה כדי לספק את כל הדרישות החברתיות לצורכי מגורים. אבל נניח שלצד הבית הקטן מוקם ארמון, והבית הקטן מתכווץ לבקתה. דייר הבית הקטן יאבד כל מעמד חברתי ככל שהארמון השכן גדול יותר, כך דייר הבית הקטן יחוש יותר אי נוחות, יותר חוסר שביעות-רצון, ויותר מחנק בין ארבעת קירותיו."
במילים אחרות, ה"עוני היחסי" מאפשר להגדיר אדם כ"עני" ובלבד שהוא מרגיש עני יותר מסביבתו.
כך, גם משפחה עם רכב פרטי, טלוויזית פלזמה ומחשב יכולה להיחשב בנקל "ענייה", כל זמן שיש אנשים עם יותר רכבים פרטיים, יותר טלוויזיות פלזמה ויותר מחשבים. הבעיה היא לא ש"אין להם". הבעיה היא שאין להם חדש, גדול, נוצץ או טעים כמו לאחרים.
השונות היחסית, לא העוני, היא שמרגיזה, מתסיסה ומכעיסה כל כך את לוחמי האי-שיוויון. פשוט לא "הוגן" שיש אנשים שיש להם יותר מאחרים.
הגרעין הזדוני של המהלך הזה הוא התוקף הממוסד שניתן ליצר הקנאה. מה שהופך את הקנאה למזיקה כל כך הוא העובדה, שלא ניתן להשביע אותה עד שכולם יסבלו באופן זהה.
מי שהחליף את שכלו הישר בקנאה קמאית יעדיף מצב עניינים שבו כולם יהיו עניים במידה שווה, על פני מצב עניינים שבו רוב האנשים יהיו עשירים באופן יחסי, ומיעוטם יהיו עשירים מופלגים.
מעולם לא הצלחתי להבין, כל שכן לקבל, את הטענה שעלי להתמרמר רק מפני שיש מישהו עשיר ממני. ההנחה הזו מתבסת על התפיסה המוטעית שאנחנו משחקים במשחק סכום אפס, כלומר, שהתעשרותו של האחד בהגדרה פירושה התרוששותו של האחר.
אני יודעת, למשל, שבהשוואה להון שצבר מרק צוקרברג אני ענייה מרודה — אבל זה לא מזיז לי. ההצלחה שלו איננה בא על חשבוני, וודאי שאינה מנצלת אותי. לא כל עסקה היא דיכוי. לא כל ביטוי של חירות הוא הפרה של אידיאל אוטופי. לאחרים, עצם הידיעה שאדם אחר צבר עושר כה מופלג גורמת להשתולל.
דמוקרטיה ליברלית שמקדשת (לפחות כלפי חוץ) את השוק החופשי, היא כר פורה נהדר להצתת מלחמת מעמדות ברוח הדברים לעיל. הסיבה לכך, כאמור, היא שבשוק חופשי לעולם ישרור אי-שיוויון. פוליטיקאים שנונים וחסרי מצפון רותמים את הקנאה המבעבעת בציבור כדי להצדיק פגיעה בזכויות קנייניות של המיעוט. זוהי תמצית הפרוגרמה של לוחמי האי-שיוויון.
לא סתם הם מתהדרים בהלחם "סוציאל-דמוקרטיה" – הם אשפים בניצול התורפה של הדמוקרטיה.
מטבע הדברים, הם לא יצליחו לזכות בלגיטימיות אם יאמרו את האמת. לכן, הם מסתפקים בחצאי אמיתות.
כך, לדוגמה, הם טורחים להדגיש שהקפיטליזם / השוק החופשי הגדיל את האי-שיוויון בחברה, אבל מתעלמים מהעובדה שהגדלת האי-שיוויון היא פועל יוצא של הגדלת העושר בחברה כולה, ושהקפיטליזם שנוא נפשם הוא שחיסל אפקטיבית את העוני האבסולוטי בעולם המערבי ובישראל בפרט.
הם מדגישים את העובדה שהרווחה החומרית מתפלגת בצורה לא שיוויונית, אבל מצניעים את העובדה שגם לעניים המרודים ביותר בישראל יש היום יותר מאי-פעם.
הם מדגישים את הצורך במיסוי אגרסיבי של יחידים וחברות כדי להפוך את החברה לשיוויונית יותר; אבל מצניעים את העובדה שכשהתפוקה פוחתת בשל מיסוי יתר, החברה כולה צריכה לפצות על המיסים שהפסיקו לשלם. כך החברה נעשית אמנם שיוויונית יותר, אך באותה מידה – ענייה יותר.
הם מדגישים את מחויבותם לשיוויון ולצדק חברתי, מסבירים שלאנשים שיש פחות הם בהגדרה "עניים", וממצבים את עצמם כ"מגיני החלשים"; אבל בד בבד מצניעים את רצונם להשתמש במלוא כוח הכפייה של המדינה כדי להבטיח שלכולם יהיה פחות מאותה רווחה חומרית, ואת נכונותם לרושש את החברה כולה, ובלבד שקנאתם תפסיק לכרסם בהם.
חלוקה הוגנת של הצריכה?
כשאנשים דורשים "לחלק את העושר" באופן צודק, כוונתם האמיתית – כך אני חושדת — היא ל"חלוקה צודקת של הצריכה".
במילים אחרות, מה שמטריד באמת את לוחמי האי-שיוויון היא לא זהות הבעלים של העושר, אלא זהות המשתמשים בעושר.
רוב האנשים לא מתרגזים במיוחד לאור העובדה שפלוני הוא בעל השליטה בחברה שמעסיקה אותם. מה שבאמת מוציא אותם מדעתם הוא העובדה שפלוני נוסע ב-BMW בזמן שהם נוסעים במאזדה 2.
הבעיה כאן היא שהיכולת לבצע "חלוקה הוגנת" של הצריכה קטנה בהרבה מהיכולת לבצע חלוקה הוגנת של ההון. הרי כמה אדם אחד יכול כבר לאכול, לשתות, לחגוג, ולבזבז כסף על צריכה אישית?
לדוגמה, אדם עשיר יכול לבנות בית המשתרע על שטח של 2,500 מ"ר. הבית הזה גדול רק פי 25 משטח הדירה הממוצעת; אבל אדם שמסוגל לבנות טירה כזו כנראה עשיר מהממוצע פי הרבה יותר מ-25!
הבדלים בדפוסי צריכה, אפילו זניחים, יכולים לשגע אנשים. הסיבה לכך היא שהחברה המודרנית נוטה לייחס חשיבות אדירה לצריכה. זה נכון הן לגבי קנאה בעשירים, והן לגבי זלזול בעניים (ובמצבי הייחודי, אני סופגת את ריקושטים משני הכיוונים).
דרך אחת להפחית את הקנאה היוקדת הזו היא להגביל את היכולת לאותת על עושר מופלג. משהו כמו הנהגת תלבושת אחידה למבוגרים. הוראה כזו עשויה לחול גם על מכוניות, דירות, טלוויזיות וחופשות. אם ייכפו על העשירים לחיות בצניעות, ספק אם ההמון המוסת יהיה מוטרד מדו"חות על אי-שיוויון או ממקדם הג'יני של מדד ישראל.
למותר לציין שזה לא יקרה, משום שבעוד שרוב האנשים כועסים מאוד כשאחרים מסוגלים לבזבז יותר מהם, הם עצמם מאוד אוהבים לבזבז (ולהעשיר במו ידיהם את העשירים), ולא יאפשרו לאחרים להגביל את דפוסי הצריכה שלהם.
עוני יחסי הוא בראש ובראשונה תודעה סובייקטיבית. זוהי קנאה שמיתרגמת לזעם מהול ברחמים עצמיים. הפתרון האמיתי לעוני יחסי הוא לשנות את ההשקפה הממאירה הזו מהיסוד.
תענוג, מדהים, תודה
איך אפשר לכתוב את כל זה בלי לדבר על מחירי הדיור? אדם שמשועבד לדיור הוא לא רק עני, הוא למעשה עבד. המדינה מייקרת את הדיור כדי שאנשים יעבדו יותר וישלמו יותר מיסים, וזה מייקר את הכל כי גם חנויות משלמות שכר דירה. למעשה כל השיטה שאת מתארת היתה מיותרת או מאוד קלה לביצוע בלי זה. כל ניסיון לשנות את זה הוא מבורך.
לקנא זה מאוד אנושי ואני חושב שזה גם חלק מובנה מהקפיטליזם ולכן דבר נחוץ אפילו לתפישתך – האדם הרי אמור לקנא במה שיש לאחרים ולעבוד יותר קשה כדי להשיג יותר עבור עצמו. לפעמים, הקנאה קצת יוצאת מכלל שליטה, אולי זה קשור במשהו לעובדה שבשלושים השנים האחרונות מרבית ההון זורם בעיקר לאחוזון העליון… בגדולֿ את מציירת מציאות שבה קיים או קפיטליזם חזירי או סוציאליזם חזירי ואני טוען שניתן פשוט לנהל קפיטליזם עם איזונים מסויימים, לדוגמא, הגבלת שכר בכירים במשק והפיכת מרביתו לתלוי ביצועים. הרי היום אותם מנכ״לים לא מקבלים שכר לפי ״כישוריהם״ או לפי הרווח אותו הם מביאים לחברה – אם… קרא עוד »
ההבדל הוא שבתפיסה קפיטליסטית, קנאה מתורגמת לאמביציה שבתורה מומרת להגדלת העושר, בעוד שבתפיסה קולטיביסטית, קנאה מתורגמת לפרקטיקה שסופה הקטנת העושר בשם השיוויון.
אני לא סוציאליסט אבל עדיף 80 אלף אנשים עם מיליון דולר מאשר בנאדם אחד עם 80 מיליארד דולר כמו ביל גייטס. כל מנהל כזה יכול לשתף את אלפי העובדים שלו ברווחים ולהסתדר עם קצת פחות כסף או אופציות.
ממש לא נכון להגביל את שכר הבכירים, הסיבה שיש צורך היום בזה אולי זה כי השוק בתכלס מנוהל על ידי קשרים עם השלטון ככה שהבכירים יכולים לנצל זאת לטובתם. בתכלס בכל חברה נורמלית בשוק תחרותי זה פשוט לא הגיוני לתת לבנאדם שכר גבוהה מידי, למה להם? אתם תמיד אומרים להגביל את שכר הבכירים, אבל מאיפה מגיע הכסף הזה? למה שבעלים של חברה כלשהי ירצה לשלם לבכירים שלו יותר ממה שמגיע להם. עכשיו אתם יכולים לומר שהכסף שלהם מגיע מההפרשות לפנסיות שלנו, יכול להיות, אז למה אנחנו ממשיכים להפקיד את הכסף שלנו אצל אותם חברות? פשוט, כי המדינה חוקקה חוק שמחייב… קרא עוד »
גם המונח עוני אבסולוטי הוא יחסי. לפני מאה שנים לרוב האוכלוסייה לא היתה נגישות למים זורמים. כיום אני מניח שלא יהיו הרבה התנגדויות לכך ש(חוסר) נגישות כזו הוא קריטריון לעוני. קורת גג שנחשבת קבילה בתרבות מסוימת (צריף?) תיחשב לעוני בתרבות אחרת. ולעניין העוני היחסי – יש גישה שטוענת שחוסר שיוויון *קיצוני* אינו בריא לחברה, בדיוק כמו שוויון קיצוני. בדיוק חוסר השוויון שמאפשר למנהלי חברות קורסות לקבל משכורות עתק ללא קשר לביצועים על חשבון משכורות לעובדים האחרים. לעיתים זה כן משחק סכום אפס. מי שחושב כמו הסולידית שקפיטליזם מוחלט הוא הפתרון, מוזמן לקרוא קצת על אירופה במאות ה-18 ו 19, ולדמיין… קרא עוד »
כנראה שלא הבנתם את משמעות הפוסט.
הכותבת מנסה להסביר לכם שהאושר והעושר שלכם לא תלוי באחרים.
פשוט הפסיקו להשוות את עצמכם לאחרים ,ואז תיווכחו לדעת שאתם מאושרים ועשירים יותר ממה שחשבתם .
הסיבה שבאירופה היום ילדים לא עובדים זה פשוט כי כבר לא היו הרבה כאלה בשלב מסויים, רובם הלכו לבית ספר, רק המשפחות העניות ביותר שלא היה להם ברירה שלחו אותם עדיין לעבוד, ובשלב הזה חוקקו את החוקים שאסרו להעסיק ילדים.
פוסט מצוין.
כל מילה בפאקינג סלע!!
סולידית יקרה – תענוג לקרוא את דברייך הכתובים בצורה רהוטה ומשכנעת. הערה קטנה אחת, רק כדי לעשות צדק עם "החברתיים". הטענה שלהם היא לא לגבי משחק סכום אפס ברמת הפרט, אלא החברה כולה. קרי,העשירים שואפים להתעשר יותר ויותר, וזה טבעי. אבל כקבוצה, הם גדלים על חשבון השאר. אין לכחד שבמקביל לעלייה הכוללת ברמת החיים כתוצאה מהגלובליזצה והנגשת הטכנולוגיה לכל, הפערים החברתיים גדלים והולכים. גם גדולי הקפיטליטים מסכימים שחברה חופשית מבוססת צריכה לא יכולה לסבול לאורך זמן שחיקה של המעמד הבינוני-צרכני. ניתן לראות סימנים לזה כבר עכשיו בארה"ב. למרות כל הלהטוטים הפיננסיים הכלכלה האמיתית אינה צומחת ואין עליה בווחי החברות. בחלוף… קרא עוד »
שון, קפיטליזם נהפך לחזירי כתוצאה מעיוותים של מקורביזם (שלטון-הון וכדומה). רווחי עתק למנהלים בכירים בלי שום פרופורציה לשכר עובדים הם תוצאה, בין היתר, של שוק הון ריכוזי. שוק הון ריכוזי הוא תוצאה מתבקשת של התערבות שלטונית גסה בשוק הזה, בניגוד לרוח התחרות והשוק החופשי. חוק פנסיה חובה בצירוף חוסר האפשרות לנהל חשבונות פנסיה אישייים גורם להטיית רוב ההון לחברות השקעה מסוימות שבתורן משקיעות במספר מצוצמצם של תאגידים גדולים ובבדיחה המכונה אג"ח ממשלתיות מיועדות (הבדיחה על חשבוננו כי את הריבית המובטחת כולנו משלמים במס או בשחיקת ערך המטבע). זה בצד של קפיטליזם חזירי (שהוא **לא** קפיטליזם באמת). בצד של סוציאליזם חזירי,… קרא עוד »
רק סליחה… דברי כוונו למוזח. שון, אז רק תקרא…
שון, הרווחים של החברות דווקא בעליה ריאלית מתמדת:
http://www.multpl.com/s-p-500-earnings/
אולי, אבל אסור להיות נאיביים. כל מי שמבין מעט בחשבונאות יודע כמה קל לשים ליפסטיק על חזיר ולטשטש את האמת. הגם שיש חריגים, בשנים האחרונות העליה ברווחים נובעת יותר ממיזוגים ורכישות שמוסיפים באופן מלאכותי עוד רווניו סטרימס (פלאי ההנדסה הפיננסית) או מהמשתנה השני של משוואת הרווח – חיתוך אגרסיבי בהוצאות, מה שנקרא ״התייעלות״ ופיטורי עובדים מסיביים (ע״ע התוצאות האחרונות של דו פונט לדוגמא). עלייה במכירות היא סיבה פחות נפוצה בימים אלה להגדלת רווחים וזאת בשל ההאטה הגלובלית.
מסכים עם רוב דעתך.
מסייג אותה בדבר אחד:
1. יש אנשים באמת עניים שלא סוגרים את החודש גם בצורת חיים שאת חיה בה וגם בפחות ממנה ולהם לדעתי כן צריך לעזור.
אולי, אבל אפילו הם חיים ברמת חיים טובה לאין שעור מעניי בנגלה דש וסיירה לאון.
הפואנטה היא שאין אנשים שמתים מצמא ורעב בישראל.
ולא, ילד שמשיב בחיוב לשאלה של הביטוח הלאומי בנוסח "האם אתה מרגיש רעב" רק מפני שהאוכל שלו טעים פחות משל חברו, הוא עדיין לא "ילד רעב". לא הוא, ולא 900,000 "הילדים הרעבים" האחרים.
אז להסתכל למטה לשמוח שיש עוד מליארד אפריקאים רעבים זו יחסיות טובה
כל עוד אתה לא מסתכל למעלה ?
שזה סוציאליזם קנאי
למה לעבוד בחישובים אבסולוטיים של המאה ה 21 ולא לקבוע רף עוני ותוחלת חיים לפי המאה ה 15 ?
אולי כי כל דור וכל חברה קובעת את הנורמות שלה ? גם המדדים שלך הם רלטביסטים
מעניין. ויכוח זה בלב העניין. האם יש מקור?
לעולם לא תוכלי לדעת…
כן, יש בישראל ילדים שהולכים לישון רעבים כי אין להם.
הם אולי לא מתים, אבל רעבים הם כן
אל תנסי ליפות את המציאות בבקשה
"אין אנשים שמתים מרעב בישראל"
וואו את מנותקת.
צריך לעזור, ולכן כל אחד מאיתנו יפריש מכספו לצדקה, בקביעות. גם העמותה הכי מושחתת מבזבזת פחות מהביטוח הלאומי על הצאות תפעול העמותה, ולכן הדרך הטוב ביותר היא דרך התורה, צדקה מאיש לרעהו. מיסוי לא מגיע לעניים, וגם כשמגיע אינו נתינה בסבר פנים יפות אלא אחרי טרטורים ומפח נפש של העני.
מעולה , מילטון פרידמן היה חותם על כל מילה
well put נוטה להסכים עם רוב הנקודות, אם כי לדעתי זה לא מדויק לומר שהקפיטליזם מאפשר לכל אחד לצבור הון על פי כישוריו ויכולותיו. בפועל, אנשים מוכשרים מאוד יכולים להיות עניים- המקצוע שלהם אינו רווחי מספיק, כמו מורים למשל, או עובדים סוציאליים. הם בחרו במקצוע הזה כי זה מה שהם אוהבים לעשות, זה מה שמגדיר אותם ונראה להם נכון אידיאולוגית, וכיוב'. מנגד, ייתכנו אנשים לא מוכשרים אך עשירים- בירושה למשל. נקודה נוספת היא שלא תמיד יש שוויון הזדמנויות אמיתי- מי שנולד לסביבה שבה להורים אין כסף ואין זמן או יכולת להעשיר אותו בידע וביכולות, אין בית ספר טוב (כי אין… קרא עוד »
מה שאתה אומר מתקיים בחברה סוציאליסאית שכולם מקבלים אותו דבר, ללא קשר לכישוריהם אלא לותק למשל.
בחברה קפיטליסטית גם מורה היה מקבל לפי כישוריו.
נכון שבאופן ישיר משתמשים בו המתפרנסים מה"סוציאל-דמוקרטיה", אבל אני טוען שתכלס בשטח "העוני היחסי" משרת דווקא את הניאו-ליברליזם 🙂 כפי שלסוציאליסטים הדמגוגים אלה יש אינטרס למסד את הקנאה, כך לחברים מהימין הכלכלי שבשלטון יש את האינטרס למסד את הסיפוק. כי אמנם רוב האנשים כועסים מאוד כשאחרים מסוגלים לבזבז יותר מהם, אבל יותר אנשים מרגישים הקלה בחזה כאשר יש אחרים שאינם מסוגלים לבזבז כמותם. כמה אנשים את מכירה שמגדירים עצמם "עניים"? 95 אחוז מהאנשים הם בעיני עצמם "מעמד ביניים". מיעקב פרי ועד הגברת כהן מחדרה. זו הסיבה שבמערכות הבחירות מתקבל הרושם שרק המעמד הזה קיים. לעומת זאת, 70% מהאנשים מתקשים לגייס… קרא עוד »
+1
אין שימחה כשימחה לאיד…
תאמין לי שאם היית רעב לא היית מתנחם בזה שמישהו אחר יותר רעב ממך.
כל כך נכון… כל כך נכון… כל מילה נוספת מיותרת… זה ממש מדהים אותי איך את מסוגלת לזכך בצורה טהורה כ"כ ולבטא בצורה מהירה את מחלות החברה שלנו.. דווקא אני מדבר על החברה הישראלית.. אנחנו אוהבים לחקות את האמריקאים, אבל שונאים לפרגן האחד לשני בצורה חולנית!
האופן שבו את מעבירה את הדברים פשוט נפלאה! המשיכי כך!!
הביטוח הלאומי מודד עוני לפי הכנסה מדוווחת ולא לפי ההוצאות, כפי שכתבת. ה- OECD לוקח את נתוני העוני בישראל מהביטוח הלאומי. הטענה העקרית כנגד הטענה על עוני בישראל היא כדלקמן: איך יתכן שהעשירון התחתון מוציא יותר מאשר ההכנסה המדווחת שלו?
בילדד, מעניין, שתי אפשרויות שאולי מתרחשות במקביל:
1. ההכנסה המדווחת נמוכה מההכנסה האמיתית
2. צרכניזם, ההוצאה גבוהה מההכנסה המדווחת ו/או האמיתית (תוך שקיעה בבור המינוס)
ואיזה בנק יתן עוד ועוד הלוואות למי שלא מסוגל להחזיר? האפשרות השניה לא סבירה.
קנאה היא רגש בסיס וחשוב בדיוק כמו פחד, האהבה, קנאה לבין זוג, אהבת אם, כעס ועוד. היא קיימת אצל ילדים קטנים ואפילו אצל בעלי חיים. רגשות הם תמיד סוביקטיביים ויחסיים. הרגשות הכרחיים לקיומיינו ותפקידם הוא להתריע על שינוי ולהניע אותנו לפעולה. כמובן שבתור אנשים חושבים ותרבותיים אנחנו נידרשים לשים לעצמינו גבולות של מותר, אסור ורצוי לפני שאנחנו מגיבים בגלל רגשות. הפוליטקאים – כולם, מימין ומשמאל עושים על הציבור מניפולציות רגשיות. זו הדרך היעילה ביותר להניע ציבור רחב. הם לא שונים בהקשר זה ממפרסמים, אנשי עסקים, אנשי תקשורת ואפילו מכותבי בלוגים 🙂 הטיעונים בפוסט בנוגע לתפיסת העולם ה "סוציאל-דמוקרטית" הם בעיניי… קרא עוד »
רוח הדברים נעימה ומעודדת אבל במבחן המציאות כאשר חצי מהשכר שלך הולך לשכר דירה, ובהנחה שצריך לקנות משהו לאכול… לא נשאר כלום לחיסכון. וככה זה כבר 10 שנים. אז מאד נחמד לקרוא אבל עניין היישום כבר לא קשור לאופי שלך או לא, אלא למחירים שעולים לעומת השכר שנשחק לצד החזירות שחוגגת.
אם חצי מהשכר שלך הולך על שכר דירה – אתה גר במקום יקר מדי. גם זוג שמרוויח שכר מינימום (נטו של 8 ביחד נניח) יכול בקלות למצוא דירה בפחות מ 4000 שקל שתענה על צרכיהם. אין סיבה שאוכל יעלה יותר מ 500 שקל לאדם לחודש אם אתה קונה בצורה חכמה. אתה מוזמן להסתכל בסקר שהיה בפורום שיותר ממחצית האנשים בפורום מוציאים פחות מ 500 שקל לאוכל לחודש (ואני ביניהם). אז גם משפחה עם 2 ילדים שמרוויחה שכר מינימום – אחרי אוכל ושכר דירה, יכול בקלות להשאר לה חצי מההכנסה. זה שאתה *בוחר* להוציא יותר על אוכל ודיור ולכן אתה לא… קרא עוד »
"סתם מישהו" לא הבנתי את החישוב שלך. הכנסות: 8000 ש"ח. הוצאות: – למרות שזה לא ממש ריאלי נלך איתך: נניח 3000 לדירת 2.5 חדרים (2 הילדים ישנים בחדר אחד) במקום לא טוב. – אוכל: 500 כפול 4 נפשות = 2000. – נסיעות בתחבורה ציבורית ל-4 נפשות לחודש = 1000. כבר הגענו ל-6000 ש"ח הוצאות. איפה הוצאות חינוך? בריאות? משכנתא? תכשירי ניקיון? לא מדבר בכלל על מותרות: בגדים, טיולים וכו'. בוא נניח שהמשפחה הזאת היא סופר קמצנית ואיכשהו היא סוגרת את החודש על 6000, עם 2000 ש"ח חיסכון = 24000 ש"ח לשנה. גם אם הם יחסכו 30 שנה יגיעו רק ל-720000… קרא עוד »
אמרתי אחרי אוכל ושכר דירה, לא אמרתי שישאר להם חצי מההכנסה פנויה לחסכון, לא ברור מהיכן הבאת את זה. כמו כן, אם הם חוסכים 2000 בחודש ומשקיעים בשוק ההון, ונניח תהיה להם תשואה ריאלית של 5 אחוז בשנה, אז אחרי 40 שנה בבואם לפרוש לפנסיה – יהיה להם תיק השקעות של לא פחות מ 3 מיליון שקל. כן כן, תבדוק בעצמך. ברור שמי שרוצה 3 ילדים ומרוויח שכר מינימום, כנראה לא יוכל לפרוש לעולם. אבל היכולת לפרוש לפני הזמן רלוונטית ליותר מחצי מהאוכלוסיה. מעט מאוד יצליחו או ירצו לפרוש לפני גיל 35, הרבה מאוד יוכלו לפרוש בגיל 50. משפחה עם… קרא עוד »
מדהימה כל פעם מחדש. ממש אהבתי את הירידה על הסוציאליטים עם ערך ה"שוויון" המגוחך.
מעולה. אפילו יותר מהרגיל.
התופעה הפסיכולוגית שבכל זאת מעניינת אותי היא התגובה של הסביבה לסגנון החיים הפשוט שנמוך מרמת ההכנסה (אותו אנחנו מיישמים בהנאה, מבחינתנו הוא תואם את רמת ההכנסה, אך אחרים עם אותה רמת הכנסה צורכים הרבה יותר). לכאורה סגנון כזה לא אמור לעורר קינאה, אבל בכל זאת הרבה פעמים מעורר תגובות שמעידות על אי נחת…
לפי נתוני הלמ"ס פערי ההכנסות בישראל בין העשירון העליון לתחתון אכן גבוהים באופן יחסי, אבל פערי ההוצאות בין העשירונים הם בין הנמוכים בעולם.
התקשורת בכוונה מתעלמת מהחלק השני של דוחות ההוצאות ומתייחסת רק לחדשות ה"רעות".
איך יתכן פער כזה?
1. בישראל חלק גדול מאד מההכנסות פשוט אינן מדווחות. הכנסות משכר דירה, מתנות מההורים וכמובן עבודה בשחור.
2. בישראל יש הרבה יותר ילדים למשפחה מה שהופך משפחות בעלות הכנסה זהה ל"עניות" במונחים של הכנסה לנפש ומגדיל את הפערים על הנייר
3. חיילי חובה נחשבים לעניים ומגדילים את הפערים.
4. הרבה חרדים וערבים שחיים בקהילות שמס הכנסה לא מתקרב אליהן.
יש לך רפרנס לעניין הפער הקטן בהוצאות בישראל?
לא הבנתי את הנקודה הרביעית.
אתה מתכוון שבגלל שמס הכנסה לא נכנס לשם אז האוכלוסיות האלה לא משלמות מס הכנסה ? או שבגלל שהוא לא נכנס אז אין נתונים על ההכנסה שלהם? ( ואז איך בדיוק זה מגדיל את הפער בין המעמדות?)
או שבכלל התכוונת למשהו אחר לגמרי?
"דרך אחת להפחית את הקנאה היוקדת הזו היא להגביל את היכולת לאותת על עושר מופלג. משהו כמו הנהגת תלבושת אחידה למבוגרים. הוראה כזו עשויה לחול גם על מכוניות, דירות, טלוויזיות וחופשות. […] למותר לציין שזה לא יקרה, משום שבעוד שרוב האנשים כועסים מאוד כשאחרים מסוגלים לבזבז יותר מהם, הם עצמם מאוד אוהבים לבזבז (ולהעשיר במו ידיהם את העשירים), ולא יאפשרו לאחרים להגביל את דפוסי הצריכה שלהם." את טועה – זה כבר קרה. ראי למשל איך ביל גייטס או ברק אובמה מתלבש, כל אדם במעמד הבינוני יכול בקלות רבה להרשות לעצמו את הבגדים שלהם, ועשירים רבים גם לא טורחים לרכוש לעצמם… קרא עוד »
"דרך אחת להפחית את הקנאה היוקדת הזו היא להגביל את היכולת לאותת על עושר מופלג …. וגו' "
לפי ברטראנד ראסל גם הגבלת היכולת לאותת על עושר מוחלט וגם הגברת היכולת לאותת על צניעות לא ממש יעזרו כי
"Beggars do not envy millionaires, though of course they will envy other beggars who are more successful."
נגעת בזה אבל אני מבקש להדגיש- לדעתי הנקודה הבסיסית שמניעה את התפיסה הסוציאליסטית היא תפיסת המשחק סכום אפס.
זו תפיסה יותר אינטואיטיבית מכיוון שככה עובד העולם במקרים רבים אחרים, חוק שימור אנרגיה לדוגמא. גם 'אין ארוחות חינם' הוא מעין חוק שימור אנרגיה מוסרי שבד"כ עובד.
יצירת ערך נתפס אצל רבים כקסם. הם אינם מבינים את המנגנון בו התעשרות נובעת מיצירת ערך יש מאין, למשל: 'אתמול היה X, והיום יש X ועוד 10% באותו מחיר, כי היום אנחנו מייצרים X ביעילות רבה יותר'.
לדעתי, כאשר מתדיינים על כלכלה, צריך קודם להבין להבין אם בין שיחינו הוא מאנשי הסכום-אפס או מהיש-מאין.
יש תפיסות רבות היום מאשר רק סוציאליזם וקפטליזם
צוקרברג לא מתעשר על חשבונך, אבל יש מספיק בעלי כוח והון שמתעשרים על חשבונך גם בלי שיהיה לזה קשר לצריכה "בזבזנית", אלא פשוט כי יש מנגנונים בבעלותם שאנחנו מחויבים להשתמש בהם או לשלם להם בדרך כזו או אחרת (למשל בנקים). נכון, יש אלמנט של עוני יחסי – והוא רלוונטי לסביבה ולתקופה, אבל כוחו של הכסף גם הוא יחסי לסביבה ולתקופה.. את כותבת על ערכו של הזמן. רוב האנשים צריכים לעבוד, או לפחות כך הם מרגישים (וחוץ מזה מישהו צריך לעבוד כדי לספק לשאר צרכים בסיסיים למדי כמו חשמל, מזון, גז וכו') והעניין הוא שכמות הזמן או קושי העבודה לא משפיעים… קרא עוד »
אתה מסתמך על הנחות מוטעות, כאילו מישהו צריך להיות לקוח של הבנק או שמעשהו צריך לעבוד. אין שום צורך כזה, יש רצון כזה, וזה הבדל לא קטן.
אם אותו עובד לא מעוניין לעבוד בשביל בוס עשיר יש לו יופי של אלטרנטיבה- הוא יכול לעזוב.
מה זה בטחון כלכלי בעיניך ? מתי היה כאן בטחון כזה? אנשים היום מרוויחים הרבה יותר מההורים שלהם והסבים שלהם, אז איך אתה קובע שפעם היה טוב יותר?
את/ה צודק/ת טל. אפשר לחיות במאורה, לחטוב עצים בשביל מדורה כדי להתחמם, לא לעבוד ולצוד כדי לאכול. אפשר להתפטר מעבודה אצל בוס עשיר אחד ולעבוד אצל בוס עשיר אחר ולהישאר באותו מצב. אפשר גם להתעלם משחיקת המשכורות והכסף לאורך שנים ומעליית מחירי הדיור כאילו אלו לא קיימים. או שאולי להניח שכל זה אפשרי זו ההנחה המוטעית.
אתה טועה. תקרא כאן: http://blogs.haaretz.co.il/orikatz/453/
ותראה שהשכר ממש לא ירד, אלא הוא עולה בעקביות כבר שנים. כנ"ל האי שיוויון יורד, והמצב סך הכל הוא הכי טוב שהיה בהסטוריה של המדינה.
השכר עולה בצורה הרבה יותר נמוכה מהצמיחה או מהתל"ג. זה שהוא מעל 0% זה לא מעניין באמת.
כלומר המשק צומח בזכות מיליוני עובדים, אבל הם מקבלים חלק מאוד קטן מהצמיחה.
כמו שכתבתי במקום אחר: אם התיק של הסולידית היה צומח ב-0.5% בשנה בממוצע היא לא הייתה אומרת שהיא מרוצה בגלל שזאת צמיחה חיובית, העלייה בשכר צריכה להיות משווית לעליה הכללית בצמיחה כ-Baseline.
מאמר מעולה.
בכל פעם שהסולידית מניחה הצידה את העיסוק בשוק ההון ועוסקת בהגות ליברטריאנית, פיה מפיק מרגליות.
מעניין, אני בדרך כלל חושב בדיוק להפך.
לא הסכמתי עם רוב מה שכתבת, על אף שאני ממש לא סוציאליסט. יש סיבה לכך שלא מקובל להתמקד בעוני אבסולוטי, והסיבה היא שאין בעצם דבר כזה. האבסולוטי של לפני 2,000 שנה הוא לא האבסולוטי של לפני מאה שנה, וזה של לפני מאה שנה הוא לא זה של לפני ארבעים שנה. החברה שלנו משתנה ומתקדמת עם הזמן והסטנדרטים משתנים אף הם. הדברים היחידים שאולי זהים בכל חברה וזמן הם רק השכבה הנמוכה ביותר בפירמידת הצרכים: מזון ומים. ברגע שעולים טיפה למעלה, קשה מאוד להשוות מה שנחשב צורך בסיסי פעם והיום. וזו הסיבה שמשתמשים בעוני היחסי. זה לא מדד מושלם, רחוק מכך,… קרא עוד »
תגובה יפה.
הבעיה עם זה שהמדד הפיקטיבי הזה ממלא את כל העיתונות השכם והערב. ואז אנשים חושבים שהמצב כאן גרוע ופועלים בהתאם. אפשר להגדיר מדד עוני בצורה יותר מוצלחת, אם הוא כן מתיימר להתרכז בדברים שהם קריטיים להשרדות שלנו. גישה למים נקיים, גישה למזון בסיסי אבל מאוזן יחסית, מקלט מסוג כלשהו מפגעי הסביבה. כנראה אם כך ימדדו את זה (וברור שזה גם יהיה קצת שרירותי, אבל הרבה יותר טוב מאשר המדד הנוכחי), יגלו שאין כמעט עניים אמיתיים בישראל. לכן כל הסוציאליסטיים לא קופצים על המציאה, זה ישמוט את הקרקע מתחת לרגליהם. מי ש"עני" היום, מצבו עשרות מונים יותר טוב מאשר "עני" של… קרא עוד »
משפט הסיום שלך הוא בדיוק הטענה של הסולידית שאני לא מסכים איתה, משום שהיא עונה להגדרה "נכון אבל לא רלוונטי". לומר ש"מי ש"עני" היום, מצבו עשרות מונים יותר טוב מאשר "עני" של לפני 100 שנה, וזה מה שחשוב" זה פשוט לא נכון. לראיה, ניקח למשל פרמטר יחיד ונסתכל עליו: תוחלת החיים. תוחלת החיים לפני 100 שנה הייתה בערך 50 שנה בארה"ב ובבריטניה. אני יודע, קשה להאמין. אבל אלה המספרים. האם אתה יכול לשכנע מישהו שהוא אמור לשמוח אם יגיע לגיל 60? כי קו הבסיס הדמיוני שאתה מותח הוא לפני 100 שנה, וביחס אליו זה יותר טוב? איך חיו לפני 100… קרא עוד »
ועוד הערה, לגבי הקונספירציה הסוציאליסטית שאתה מעלה: למיטב ידיעתי, בשום מקום לא משתמשים במדד עוני אבסולוטי. גם לא במדינות שהמשטר בהן הוא ליברלי/קפיטליסטי/ליברטריאני. גם בישראל קשה לומר שהסוציאליזם שולט, וגם כאן משתמשים במדד היחסי. זהו המדד המקובל בכל העולם, ומסיבות רבות וטובות שאת חלקן פירטתי קודם.
Ron Jackson
אני מבין שאתה לא מוכן לחיות עם טכנולוגיה של לפני 10 שנים, זה לגיטימי.
מה שלא לגיטימי זה שאתה תעשוק אותי (ואני כן חי עם טכנולוגיה כזו) כדי להשיג לך טכנולוגיה כזו.
לגמרי לא ברור לי על איזה עושק אתה מדבר.
אני מתייחס לכך שרוב האנשים מעוניינים להתקדם כשהחברה ככלל מתקדמת.
אם אתה, או כל אחד אחר, מעוניין להישאר מאחור, זו זכותך המלאה. איך זה קשור למשהו?
במילה עושק אני מתכוון למיסים.
אני לא התייחסתי בכלל למסים, אלא רק לכך שהתייחסות לעוני אבסולוטי היא חסרת תוחלת.
כל הבעיה פה היא שהמדינה מנסה להשוות את כולם על מנת שכולם יהיו שווים על חשבון אנשים שעבדו קשה. וגם מנכ"ל שמקבל מיליון שקל בשנה עובד קשה אז לא ברור לי מאיפה פתיחת עיניים הזאת, אף בעלים של עסק לא יתן גם לא למנכ"ל שלו מעבר למה שמגיע לו, זה פוגע לו ברווחים. לא טוב לך מהתנהלות של חברה מסויימת? במדינה ליברלית הייתי אומר לך תלך למתחרים, אבל במקרה של ישראל, אפילו פנסייה אתה מחוייב לתת לחברת הפנסיה שנבחרה להיות כזאת על ידי פקידים של הממשלה.
אני מסכימה. זה גם מתבטא בדברים אחרים ומשמעותיים יותר, טיפול רפואי חינוך וכ"ו.
(ובמצבי הייחודי, אני סופגת את ריקושטים משני הכיוונים).
התכוונת הריקושטים?
את תוקפת אנשי קש ומלבה בעצמך שנאה. השאיפה האמיתית והשיוויון היחידי אליו שואפים הסוציאל-דמוקרטים נוגע להזדמנויות. וכן, כדי שילד באופקים יקבל את אותן הזדמנויות שאת קיבלת בחיים המדינה צריכה להתערב, כי את השוק החופשי הילד הזה ממש לא מעניין
ההזדמנויות שיש לאדם מסויים אינן בזכות ״מדינה״ . הן תוצאה, בין השאר, של מה שעשו הוריו, סבו וכן הלאה וכן בזכות כישורים עצמיים. אם תבדוק מה באמת הסיבה שבגללה לילד מאופקים פחות הזדמנויות מילד אחר, אם זה נכון, תראה שהסיבה היא מלכתחילה התערבות המדינה בחייו שדאגה להעלות את משפחתו ארצה, לשכן אותו באופקים, לספק לו חינוך בבית ספר ממשלתי גרוע שלא מכשיר אותו לשום עבודה הגונה ועוד
מה זה הקורבניזם של "המדינה דאגה להעלות"
אנשים עלו מרצונם, לא באיומי אקדח או מאסר, זה לא טרנספר ולא יבשת כלא בסיגנון אוסטרליה
הא, אתה מתכוון שכל העולים למדינת ישראל עלו מציונות יוקדת ולא משיקול כלכלי של האפשרות לאכול משולחנה של מדינת הרווחה….
לא, תקרא מחדש
אנשים היגרו מרצונם החופשי לא באיום ולא בכוח.
מה השיקולים להגירה ? רבים ומגוונים
אבל לא גררו אף אחד באיומי אקדח מביתו ברוסיה רומניה תימן מרוקו צרפת או בריטניה בכוח
לא כתבתי בשום מקום מה הסיבות להגירה,
וזה לא העניין.
התכוונתי שהפרייארים המסכנים שודלו על ידי הממשלה להגיע לכאן על ידי סל קליטה ועוד אמצעים ,כדי שישמשו למטרות גדולות וקולקטיביות, ולא לטובת האינטרס האישי של העולים. וזו סיבה מרכזית לעוני בישראל: גרמנו למשפחות להתפרק, לעבור מאזור אחד לאזור אחר, הפכנו את האפשרות להתפרנס ללא משתלמת….
קורבניזם קלאסי שתו לי אכלו לי רימו אותי תגיד כל רוסי שהיגר לארהב בגלל חלום התעשרות וגמר כפועל דחק רומה על ידי ארהב או שמא הוליך את עצמו שולל ? בכלל סל הקליטה הוא המצאה של שנות ה 90 הורי עלו לארץ ממדינה קומוניסטית הרבה שנים לפני זה לא היה להם סל קליטה, הם לא גורשו מארצם, היו להם לפחות 3 נקודות שבהן יכלו להגר לארץ אחרת, לטוב ולרע זו היתה ההחלטה שלהם להגר ולמדינת הרווחה הישראלית לא היה שיקול. כשהגיע לארץ גילו שלא רק שירדו ברמת החיים עקב היותם מהגרים אלא שגם רמת החיים כאן היתה נמוכה מקמת החיים… קרא עוד »
לא יודע מה זה קורבניזם שאתה מדבר עליו ולא אמרתי דבר כזה כאילו אנשים חסרי בחירה. אמרתי שהקמנו מדינת רווחה, שמייצרת אנשים עניים. בין השאר על ידי הדרך שבה אנחנו קולטים עולים. אתה מתעלם מהתמריץ הכלכלי שניתן לאנשים כדי לעלות לישראל ולא להתפרנס בכוחות עצמם, ולא חייב להיות קשר בכלל לסיפור האישי שלך
קודם האשמת את המדינה ב"שידול" לעליה ןבהונאת "פראירים" שאינם מבינים מימינם ושמאלם כעט ביצעת היפוך ואתה טוען שהעולים ניצלו את המדינה מעבר לחוסר העיקביות בטענות ובקורבניזם (פעם העולים וצאצאיהם קורבנות ופעם המדינה) גם סל הקליטה הוא המצאה של שנות ה 90 וכל גלי ההגירה שקדמו לכך לא הושפעו מסל הקליטה שהיה לא רלבנטי כמו שציינתי, הדוגמא האישית של משפחתי מציגה זאת בקליפת אגוז. המציאות היא שאין באופן מוחלט שידול או ניצול, המדינה והמהגרים מפעילים שיקול דעת אטונומי, האם שווה להמשיך במנגנון ההגירה הנל ולאיזו תכלית זו שאלה אחרת השיח של שידול ניצול זה קורבניזם ופטרנאליזם שלא היה מבייש את תומכי… קרא עוד »
קודם כל, בהנתן האפשרות לעלות לארץ ולקבל הטבות ממשרדי הממשלה השונים, בין אם זה קצבאות, או חינוך מסובסד, או רפואה מסובסדת, מבלי להתפרנס- אני לא יכול להאשים את העולים כלל. הם עשו מה שנכון מבחינתם. וחלקם אפילו שיפרו את מצבם- אלו שהגיעו ממדינת עולם שלישי. סל קליטה זו רק דוגמא של תוכנית אחת מתוכניות רווחה רבות שאזרחי ישראל יכולים להיות כשירים להם. אבל באיזה מחיר? במחיר המיסים על שאר הישראלים. לא רק זה, אחר כך הם , או בניהם ,נכנסים לסטטיסטיקת העוני, כי לעבוד לא משתלם. ואז יבוא מושמושי ויטען ״אבל קיים עוני בגלל אקפטילזם אחזירי…״ אני מאשים אך ורק… קרא עוד »
שוב אתה טוען טענות שלא אמרתי (מתי טענתי שהעוני קיים בגל קפיטליזם חזירי ?)
ומתעלם מסלטות שלך בטיעונים (פעם המדינה "משדלת אומללים לעלות וזונחת אותם באופקים ופעם העולים נצלנים )
מתוך ויקיפדיה: "איש קש הוא נקודת מבט שנוצרה במכוון כדי להביס בקלות טיעון. יוצר טיעון דחלילי אינו משקף בצורה מדויקת את הטיעון הטוב ביותר של יריבו אלא מסיח או מעוות אותו כך שעמדת היריב נראית חלשה או מגוחכת." אני לא חושבת שזה מה שעשיתי בפוסט הזה. "לא ייתכן שהעשירים יקבלו את רוב העוגה, גברים ונשים עובדים לא יסיימו את החודש, והעניים יסתפקו בפירורים. במדינת ישראל מספר קטן מאד של אנשים מחזיק בחלק עצום מן ההון הלאומי." (מצע מפלגת מרצ) "פעם היינו רגילים לחשוב שהתופעה הזאת [העוני] מוגבלת לעשירונים התחתונים, לענף הניקיון, השמירה והאבטחה. היום הזליגה שלה למעמד הביניים היא מאסיבית.… קרא עוד »
בלי להיכנס ספציפית למנהיגי השמאל ישראל
לטעמי חלוקת הון (על ידי מיסוי פרוגרסיבי)
הרגולציה (יעילה) אמורות ליצר הזדמנויות
כדי למנוע מצב של סטגנציה חברתית כלכלית רעיונית.
יותר מכך חסימת מוביליות חברתית יוצרת דחף לכיוון פשע או לבסוף מהפכות קומוניסטיות.
ה"שוט" הקומוניסטי דחף את המערב למיתון הקפיטליזם וע"י נוצחו המשטרים הנל.
בתור אזרח אני חושב שרשת בטחון חברתית ושימוש נבון במשאבים לשם חיזטק האפשרות לכל ילד למצות את הפוטנציאל האישי שלו.
אני מאמין שהערך המוסף לחברה שווה את הכסף.
קצת כמו שנאמר במקורות , הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה.
יש לי שאלה אליך: כתבת "בני אנוש אינם שווים בכישוריהם ובאיכותם, ולפיכך יתוגמלו באופן שונה עבור עמלם." ניקח לדוגמה את נוחי דנקנר, אחד האנשים העשירים (בעבר) וגם מעוררי הכעס (בעבר ובהווה) בישראל. אחת הטענות הנפוצות נגד דנקנר היא, שהצלחתו העסקית בעשור הקודם והתעשרותו אז, הייתה תוצאה של חוסר תחרות בתחומים בהם פעל, למשל בסלקום ובשופרסל שהיו אז בשליטתו. יותר מזה, טענה שמתייחסת אליו, ולרבים מאנשי העסקים והחברות העשירים ביותר, היא שהם מעודדים – ובמידה מסוימת אפילו יוצרים – חוסר תחרות כזה בתחומים שבהם הם פועלים. באמצעות השפעתם, בין היתר על המערכת הבנקאית, על פוליטיקאים ועל הרגולטורים. נניח לרגע שהטענות האלה… קרא עוד »
מאף אחד מהציטוטים שהבאת לא ניתן להסיק שהשלושה שואפים לחברה שיוויונית במובן המרקסיסטי של המילה. הם אכן קוראים להתערבות ממשלתית שתבטיח חלוקה הוגנת יותר של ההון, אבל לא באמצעות מעטפות של מזומנים שיחולקו לעניים, אלא באמצעות השקעה בתשתיות, בחינוך וברפואה, גם באיזורים שנמצאים מחוץ לגוש דן (ובתחומי הקו הירוק מאחר ונראה שההשקעה לנפש בהתנחלויות גבוהה פי כמה מאשר בפריפרייה). את לא אשמה בפריבילגיות שקיבלת, ואין לך על מה להתנצל, אבל להאמין שהשוק החופשי יכול להבטיח אותן לכלל האוכלוסיה זאת עצימת עין ממציאות שאינה מורכבת רק משחור ולבן. לעניין איש הקש, ולאור הניסיון שלך לתקף את טענת 'הרצון לשיוויון' באמצעות ציטוטים… קרא עוד »
מסבירה את האמת בצורה כל כך מדויקת.. תודה !
שמעי, הכתיבה שלך רהוטה מאוד, ואני נהנית ממנה לרוב, אבל כשאת תוקפת את האג׳נדה המדומיינת הזאת שהמצאת לסוציאל דמוקרטים – מי שמטרת העל שלהם היא שוויון הזדמנויות, ולא שוויון הכנסות – את טועה מאוד, ומרחיקה אותי ועוד הרבה קוראים אחרים. מי שיש לו מזדה 2 לא שונא את ביל גייטס כי הוא עשיר. הוא מתקומם ובצדק על קבוצה מצומצמת של אנשים שמועלים באמון הציבור והולכים ומתעשרים על חשבונו; על חשבון החינוך של ילדיו ומערכת הרפואה שלו. כעס מוצדק מזה אין. כמה נחמד להאמין שכל מה שהשגת שלך אך ורק בזכותך. כמה נחמד להתעלם מהיתרונות היחסיים שלך על פני חלק ניכר… קרא עוד »
נדמה לי דווקא שביטאת היטב את תפיסת המשחק-סכום-אפס שמאפיינת את החשיבה הפרוגרסיבית. בפוסט אחר ציטטתי את טענתו של פיטר פוסטר בספרו המעולה שמנתח את ההתנגדות לקפיטליזם: "כשציידים פרימיטיביים הורגים חיה, זכר האלפא מחליט כיצד לחלק את נתחי הבשר בין חברי השבט. כמות הבשר מוגבלת, כך שאם אחד מחברי השבט מקבל יותר בשר, חבר אחר מקבל פחות. במילים אחרות — זהו משחק סכום אפס. הרווח שלך הוא ההפסד שלי. כל אדם שמנסה להטיב את מצבו הוא בהכרח חמדן, אנוכי וגורם לאחרים להפסיד – ולכן יש להוקיעו. הצעירים החברתיים של ימינו יוצאים להפגין עם אייפונים וג'ינסים צמודים, אבל תפיסת המוסר שלהם היא… קרא עוד »
אחד הכשלים הלוגיים הכי משמעותיים שאני נתקל בהם בפוסטים של ימנים כלכלית וזה כולל גם את הפוסטים של אורי כץ הרבה פעמים זה טיעון ה"הכל בסדר כי המצב של כולם משתפר" הכשל הלוגי בבסיס התפישה הזאת הוא שכל עוד הצמיחה בשכר הריאלי או במדדי איכות החיים גדולה מאפס, הרי שאנחנו צריכים להודות לאלוהי הקפיטליזם ולסתום את הפה. אבל הטיעון הזה שקול לכך שאם אני הייתי אומר לסולידית שאם תיק ההשקעות שלה ריאלית היה עושה קצת יותר מ-0% הרי שהיא צריכה להיות מאושרת, ובגלל לא לנסות להחליף תיק השקעות כי הרי הכל בסדר! במאה השנים האחרונות האנושות חוותה קפיצת דרך טכנולוגית… קרא עוד »
איזה כיף זה להיות צעיר בריא ומשכיל. נכון?
+1
ממש כך.
בארה"ב יש קאפיטליזם נכון (לדעתי) שם ברוב המקרים המענקים והבונוסים הם פועל יוצא של ביצועי החברה שהם מנהלים, אצלנו ניתקו את הקשר בין ביצועי החברה והתמורה, כך שגם בחברות כושלות ממשיכים להטיב עם המנהלים. לא פעם יש בישראל מנהלים שמקבלים בונוסים שמנים שהחברה מצליחה, ובצדק. אבל כאשר הגלגל לפעמים מתהפך והחברה הופכת לכושלת אז הם מיחסים זאת לגורמים אחרים, שוק חלש וכ"ו. בעוד בארה"ב הם היו מוחלפים כאן הם ממשיכים בהרבה מקרים. לא מקובל עלי גם שפקידים עובדי מדינה עם קביעות יקבלו שכר מאד גבוה רק בגלל ותק וללא שום קשר לתרומתם. גם לקאפיטליזם צריך לשים סייגים כדי שלא יהפוך… קרא עוד »
קפיטליזם הופך לחזירי כאשר הוא נדרש לתמרן בין שלל הגבלות, משוכות ורגולציות שמציב לו המתכנן המרכזי. הסייגים שאתה מתאר הם הם הגורם לשחיתות. זו הסיבה שקפיטליזם שמפקח על עצמו לדעת, ע"ע רולניקיזם, הוא אוקסימורון
חזירות היא תכונה אנושית ולא תוצאה של רגולציה, כפי שג'ורג' אורוול תאר בחוות החיות
הברונים השודדים התנהלו באפס רגולציה ויצרו את תגובת הנגד של רגולציה העבודה מאורגנת
חזירות היא תכונה אנשוית. קנאה היא תכונה אנושית. נראה לי שקפטליזם פרגמטי לא אמור לנסות לתת [פתרונות] (במובן של לשנות ע"י גינוי ו/או "חינוך") לתכונות אנושיות לא ברות פתרון אלא לרתום אותם בעזרת איזה סוג של סובלימציה לטובת התרבות האנושית. אם נשים לשניה את האידיאולוגיות הגדולות בצד מה שעשוי לעניין אותנו בנגזרת אפס הם האמצעים התמריציים , כלומר היעדים הסופיים עצמם. כלומר איך עדיף לתמרץ גם את החזירים וגם את הקנאים וגם את החזירים הקנאים וגם את הקנאים החזירים. לא להתייחס ברצינות לקטע הבא – אני רק חושב בקול. – על אוקסימורון הקנאה. אם קנאה היא תכונה ברת גינוי אז… קרא עוד »
השאלה אם מדובר בהתאגדויות יצרנים או בכנופיות שודדים.
כדי להבדיל בין השניים דרוש מושג של קניין/בעלות.
קנאה ביצרן או ספק שירותים מצליח => רגש בלבד.
קנאה בשודד או גזלן בחסות החוק => העניין הוא לא קנאה אלא פגיעה בקניין/גזל.
לא השתכנעתי. גירסת השדדו לי גזלו לי נשמעת לי כמו הגירסה ההפוכה של אכלו לי שתו לי. יש להתתמודד , די לבכות ולהתאונן , אין ביער תות , סליחה חופש קניין מוחלט. יש ביער דברים אחרים. למשל ,מחקרים מראים שמעבר להכנסה של 60000 דולר לשנה ההשפעות של הכנסה שולית נוספת כמעט ולא קיימות ואז אולי אדם נתפס לאידיאולוגיות. אם מדובר ברצון בחופש אני יכול להמליץ על ספר גדול שיכול לשחרר אדם מעולה של אידיאולוגיה גדולה , הפרינקיפיה דיסקורדיה. בזמו הקריאה מומלץ לשים לב למסר בעמוד 75 – אם אתה חושב שהפרינקיפיה היא רק חה-חה אז קרא אותה שוב. עוד מסר… קרא עוד »
פוסט מעולה! ציפיתי שאנשים שממשיכים לקרוא את הבלוג הם אנשים עם היגיון וידע בתחומים שסולידית מדברת עליהם: חופש, חירות, עצמאות כלכלית. כל זה מאוד קשור לקפיטליזם ובטח לא לקולקטיביזם וסוציאליזם. אך לפי התגובות אני מבין שרוב הקוראים (כמו רוב ציבור הבוחרים) רוצים להיות חברתיים\סולידריים ותומכי רגולציה יעילה וטובה, שכל זה בעצם מילים מודרניות לשם מילה ישנה – סוציאליזם!!! תתעוררו!!! המשחק פשוט מאוד – מדינה לא יודעת לייצר ערך. רק עסקים ויזמים יודעים ליצור את העוגה שאחר כך אפשר לחלק אותה לצרכים שונים של מדינה… אם לא תהיה כאן, בישראל, תשתית שתומכת בהתפתחות עסקים, אז לא יהיה מי יכול ליצור את… קרא עוד »
זה ראי של החברה הישראלית שנוטה הרבה יותר לסוציאליזם מהחברה האמריקאית למשל.
כתוב ללא רבב ובהחלט מעביר מסר ברור, תודה לך על פתיחת העיניים
כרגיל הסולדית מזקקת את האמת לאמת צרופה … תענוג אמיתי לקרוא את מחשובתיך
את אולי סולידית אך לא סולידרית. עם השקפת עולם חברתית כמו שלך, הכי טוב יהיה לחיות על הירח. לבד. שם לא יטרידו אותך עניים (יחסיים) ועוד מטרידנים סוציאל-דמוקרטים. ושלי יחימוביץ'. אגב, אני מסכים עם רוב דעותייך, מלבד אלו שקשורות לחברה. בחברה כמו שלנו, בניגוד לחברות אחרות שאין עליהן איום, סולידריות היא יסוד חשוב. כי מי אמור להגן עליך כשאת מדוושת לך בבטחה על אופנייך? אותו ילד עני (יחסי) שאת מלגלגת עליו (כי יש לו אוכל מזין אך לא טעים כמו של ילדים שאינם עניים). למה לו להגן עליך? מה יוצא לו מזה. הרי הילד שאין לך לא יגן עליו בתורו.… קרא עוד »
זו דמגוגיה. לסוציאליזם אין בעלות על סולידריות חברתית, ובפרט שהוא מקדם סולידריות כפויה: או שתביע סולידריות עם האחר (ובין השאר, תממן את טעויותיו מכיסך) או שתלך לכלא. התפיסה הזו בדיוק מבטאת את ההיפך המוחלט של סולידריות. זו תפיסה אנטי-הומניסטית פר סה, כאילו בני אדם לא יסייעו לזה לזה אלא אם יהיה כוח מדינתי אלים שיכפה עליהם לעזור זה לזה. אני מתנדבת בשני בתי אבות כבר שלוש שנים. אף אחד לא מכריח אותי ואף אחד לא משלם לי על זה. אני כותבת בלוג ש(למיטב שיפוטי) עוזר לאחרים. אף אחד לא מכריח אותי ואף אחד לא משלם לי על זה. סולידריות תיתכן… קרא עוד »
את עולם המושגים שלך (מימון האחר על טעויותיו, כפייה) ושל מסיבת התה אני מכיר. אני לא מסכים איתכם, ואני חושב שזו תהיה טעות לאמץ אותה כמפת הדרכים שלנו פה.
בואי נאמץ את רעיונותיך ואף נלך צעד אחד יותר רחוק. כל אחד ידאג לבטחון של עצמו. כמו שאת בוחרת להתנדב כראות עינייך, נאפשר זאת גם בענייני בטחון (למשל). למה סולידריות כפויה בגיוס לצה"ל (למשל)?
לא ברור מה אתה מנסה לטעון. ההשקפה הליברטריאנית איננה דוחה מעורבות ממשלתית באופן גורף (ובמיוחד בכל האמור לאספקת טובין שהפרט לא יכול לספק בכוחות עצמו, קרי ביטחון ואכיפת חוק). מלבד זאת אני סבורה שהגיוס לצה"ל צריך להיות על בסיס התנדבותי.
מדוייק!
ראוי להוסיף את עניין "הרחמים".
נפוץ לראות אנשים שרואים אחרים שחיים בעוני יחסי אליהם ומרחמים עליהם, ובשם הרחמים צועקים שיש להגיע לשוויון.
אני משווה אחר למצבי, אומר לעצמי שהמצב שלו גרוע ואז טוען שיש לדאוג לצרכיו.
בדיקה עם "המרוחם" תראה פעמים רבות כי איננו רואה את עצמו כסובל כל כך כמו ש"המרחם" רואה.
כאשר אדם מרחם על האחר הוא מקטין את האחר ורואה בעצמו כעליון על האחר.
כל אדם הוא ייחודי ותנאי חייו ייחודיים, והמחשבה שאחר זקוק לתנאי החיים שלי הוא אשליה.
הפוסט מהנה וכן גם התגובות ( לצערי לא הספקתי לקרוא את כולן) אבל צריך להכיר בעובדה שעוני זו הגדרה סטטיסטית ולכן תמיד יהיה עוני בכל דרך שלא ימדדו אותו (ובוז למתלהמים הסוציאליסטים). הכי נוח ויעיל זה למדוד אותו דרך רמת ההכנסה, לטעמי רמת ההכנסה המצרפית של התא המשפחתי. ברגע שמחלקים את ההכנסה לפי מספר הנפשות כולל הילדים, הרי שיתכנו עיוותים עם הולדתו של כל ילד נוסף מבלי שרמת החיים והצריכה של המשפחה ירדה. לטעמי חלק מן העוני הוא מבחירה (לימודים, הגות וריבוי ילדים במשפחות מעוטות הכנסה) ולכן יהה הוגן לנפות את הבוחרים בעוני ממעגל העניים האמיתיים.
העניים מבחירה הם עדיין עניים אמיתיים, ולכן ניפוי שלהם ייצור מצג שווא או הטעיה. נניח לרגע שכל העניים בארץ היו עניים מבחירה. לשיטתך, היית מציג כאילו אין בארץ עניים ("אמיתיים"). אבל מאחר שיש עניים – מבחירה – הם כן מהווים משקולת על החברה מבחינת היחס בין תרומתם הכלכלית למדינה לבין מה שהם צורכים מהמדינה, באוסף נרחב של דרכים. למשל, תחבורה, שירותי בריאות, שירותי דיור, שירותי חינוך, ועוד. אם נניח שחצי מהאוכלוסייה תבחר להיות ענייה (שזה לא חזון רחוק בטירוף מהאמת), הרי שהחצי החזק נושא בעול כפול ממה שיכול היה להיות לולא היו עניים מבחירה. לשיטתך לא יהיה שום שיקוף של… קרא עוד »
מאמר משובח! נהניתי מאוד והחכמתי. תודה רבה, הסולידית.
כשמתעלמים ממליוני ערבים בשטחים ( שלא לומר פלסטינאים כי אין עם כזה ), תחת ריבונות ושלטון ישראל , אך לא אזרחים , אז באמת יש אצלנו מעט עניים "אבסולוטיים". עם כל הבעיתיות של המושג "אבסולוטי" כפי שבטאו למעלה.
כתבת:
"שקפיטליזם שמפקח על עצמו לדעת, ע"ע רולניקיזם, הוא אוקסימורון"
נראה שגרמניה מתנהלת בסוג של קפיטליזם המפקח על עצמו שכזה ומצליחה מאוד. היתכן?
הרי מאיפה נולד הרולניקיזם? מהחזיריזם הנצלני ריכוזי סביבנו.
http://m.ynet.co.il/Articles/4638458
לשוק חופשי לעתים רבות יש מחיר חברתי כבד. קחו לדוגמא את ארה"ב: בעוד האמריקאים מצמצמים את המחירים, הם מצמצמים את תוחלת החיים ומגדילים את אחוזי הכליאה. דטרויט כמשל חברתי
החיסרון הברור ביותר לכל תושב ישראל בשיטה הקפיטליסטית, הוא שהוא לא בר קיימא. כלומר, בנקודת זמן מסויימת, תמיד יופיעו מספר בודד של שחקנים שישלטו בשוק ויהרגו את היוזמה הפרטית באפקטיביות שאינה שונה מהותית מזו של רגולטור בלתי יעיל. כלומר – לקפיטליזם יש סממנים מובהקים של משחק סכום אפס, ובלי ריסון שלהם – הקפיטליזם הופך חזירי (היית רוצה לחיות בברזיל למשל?) – וכל אותן שחיתויות ותופעות שליליות שאת משייכת עם סוציאליזם מגיעות אלייך. גם בארצנו היינו עדים לשימוש בלתי סביר של בעלי ההון בכוחם באופן שהוא לחלוטין משחק סכום אפס. בנוסף – עוני יחסי – מעבר לסטיות החברתיות שמתלוות אליו –… קרא עוד »
יקירתי, LSE זה לא מעמד הביניים 😉 מצטער על ההד הומינום לכאורה, ממש לא כוונת המשורר, סך מכלול הידע והנסיון כאן 'מאלף'. אבל זו נקודה חשובה. וזה ממשיך, כי העוני לא נמדד רק לפי ההוצאות הזעומות (שלך ושלי;) אלא גם לפי ההכנסה הפנויה או סך הנכסים וכיוב', אנחנו גם יכולים למדוד את זה לפי סל מוצרים לעומת שכר, ושלל מדדים אחרים. כמובן יש שוק שחור, פנסיות, ואבטלה סמויה (למס אוי למס), כך שחשוב גם להסתכל על מדדים של שכר לשעה (כלומר כאלה שהם בניכוי הריונות מחלות נכסים הון חרדים ערבים חיילים היפופוטמים וכיוב). הדברים האלה ידועים לכל, כאשר המקרה האישי… קרא עוד »
לכאורה, זהו בלוג בנושאים כלכליים-התנהגותיים. למעשה, מתחת לפני השטח, לא עמוק בכלל, הוא נוגע בנפש האדם. לא פלא שעפים ניצוצות. הייתי מרחיב קצת לכיוון הבסיס, האש שמבעירה את קלחת הקנאה, אבל זאת הבמה שלך, לא שלי. – – – – – – – – די עצוב לומר זאת, אבל אני מגלה את זה מדי יום עם שני הקטנים שלי, שנאבקים ורבים על אותם צעצועים למרות השפע המחריד של כלי המשחק בבית (יותר צעצועים בבית אחד ממה שהיה בשכונה שלמה לפני 30 שנה). רוב הזמן אתה רק מגיב בהסחות דעת למיניהן שיעניקו לך שקט לעוד 2 דקות, אבל בסופו של דבר… קרא עוד »
היי סולידית,
פוסט נפלא! יצא איכשהו שהוואקום שהשאירו מפלגות "הימין" שהתעסקו באספקט בטחוני נטו ותו לא גרמו להשתלטות עויינת של דעות שהן לא פחות מקומוניסטיות…
תפיסת הקורבן חזקה מאוד בקרב החברה הישראלית כיום ונראה שהעיתונות והתקשורת ניזונים מהנסיעה הזו גם טוב טוב.
קריאה טובה, מחכה בציפייה לפוסט הבא 🙂
המונח המקובל בסוציולוגיה כדי לתאר את התופעה שעליה את מדברת הוא "חרדת סטטוס"
תודה על הפוסט. הוא אכן מעניין וקל לו למי שמעוניין להשתחרר מתודעת "עבדות"/"מסכנות" שכזו להזדהות. עם זאת, כיוון שכתבת יפה שהצריכה היא בסופו של דבר מוגבלת, ואם נרצה להתפלסף, אפשר לעשות אקסטרפולציות לעד כמה אדם צריך (הרי זו לשון צריכה), האם תסכימי שיש מקום להגביל משכורות, שעוברות איזשהו סף מאוד מאוד גבוה? אילו היה לנו מספר זהב של משכורת חודשית (לצורך העניין שהחברה תסכים עליו שבאמצעותו לא יכול להתקיים חוסר תחת התנהלות תקינה). האם מעליו ראוי להגביל את ההכנסה/בונוסים?
עוד מאמר מרתק. נקודה ששווה להתייחס היא גורל הילדים העניים (יחסית). לאחרונה קראתי יותר מסקירת מחקר אחד שמצביעה על התפתחות שונה של מוחות ילדים כפונקציה של העושר החומר של משק הבית בו הם מתגוררים. במובן זה – עוני יחסי בדור א' גורר עוני יחסי בדור ב' (עניי דור ב' לא ממצים את פוטנציאל הגנטי שלהם). וזה כבר לא הוגן כלפי "העניים היחסיים".
נהניתי לקרוא את הדברים. פחות נהניתי לקרוא את התגובות, כי חלקן עסק בוויכוח על תורות כלכליות ואני אינני כלכלן ואינני נכנס לבור הזה.
אם הבנתי נכון, את קוראת לקורא להסתכל פנימה – אל עצמו, אל הכנסותיו ואל הוצאותיו. לא להביט אל האחרים.
מבלי להסיק כאן מסקנות מקצועיות, אני מרוצה ממסקנתך ונראה לי שהיא הנכונה בפוסט הזה. הלוואי וכמה מקוראיך יתגברו על הקנאה שלהם (שאותה אני רואה בכל פינה).
הכי טוב שלך. הכי! והיו הרבה כאלה קודם.
אבל ממילא מי שיגיב פה וישבח אותך יהיה ״קפיטליסט חזירי״…
2 נושאים שבלטו השבוע בעיתונות הכלכלית:
1. פרשת מגה. חלבו חלבו ובסוף לא נשאר כלום. והכל לפי כללי הקפיטליזם לו את סוגדת.
2. 32, או 62, מה זה חשוב, אנשים בעולם מחזיקים הון השווה לזה של 3.5 מיליארד איש.
וכמו שמישהו כתב למעלה: כמה כיף להיות משכיל(ה) עשיר(ה) ובריא(ה).
רק כדי לחדד
היה לסולדית פוסט שבו טענה שעדיף לכל אזרח לתמוך במתווה הגז ולהשקיע בדלק כי הרווח של תשובה זה הרווח שלו.
תוך התעלמות מהצד השני של המשוואה לגבי עלויות המונופול על האנרגיה על כל תחומי החיים.
פרשת מגה מחדדת את הפער שבין בעל מניות ובעל שליטה
אומנם מגה אינה נסחרת בבורסה אבל היו מספיק מקרים דומים שבהם ברור שהטיעון הנל הוא במקרה הטוב בתחום התאוריה הליברטריאנית או גרוע מכך.
היא ממש לא אמרה את זה. אם כבר היא הראתה שזו אופציה אחת מתוך כמה, ושהיא עדיפה על חלק מהאופציות האחרות.
היא לא אמרה שעדיף שיתקיים מונופול .
בהתייחסות למגש הכסף שעסק במונופולים טייקונים ומגש הכסף הסולידית כתבה "משוכנעים שבעלי ההון אקפיטליסטים נהנים מהטבות ויתרונות בלתי-צודקים? חושבים שהם "דופקים קופה" על חשבונכם, ושטובתם חשובה לממשלה מטובתכם? ובכן, חסכו כסף והפכו לקפיטליסטים בעצמכם. רכשו בעלות חוקית בעסקיהם של "הטייקונים" (=מניות), כך שתוכלו להנות מרווחי העתק שלהם. הייתם מאמינים שהעברת הון יכולה להתבצע מהמעמד העליון למעמד הבינוני?" וכמו שברור לא רק שרכישת מונופול לא פותרת את הנזק שהמונפול עלול לייצר אלא שבאופן עקרוני ומעשי בעלות חלקית על חברה דרך שוק ההון אינה שקולה לכוחו של בעל השליטה , מגה, איידיבי, ועוד אלו דוגמאות לחוסר הסימטריה. ולפני שאתה קופץ שוב ומודיע… קרא עוד »
לא ברור מה אתה טוען. שלבעלים של עסק אסור למשוך רווחים מהעסק שלו? אז למה שיקים עסק בכלל?
תראה לי איפה טענתי שאסור לבעל עסק למשוך רווחים ?
יש לך יכולת מדהימה לקרוא בין השיטין
רותם, 1. לגבי החליבה של מגה. זו דרך אחת לראות זאת. דרך אחרת לראות זאת היא שזו רשת לא יעילה שאין לה זכות קיום והחזיקה עובדים מיותרים במשך שנים רבות ללא הצדקה, כך שהעובדים הם שחלבו את בעלי המניות , ועדיף היה לבעלי המניות לסגור הרשת מוקדם ככל האפשר. 2. "40 אנשים בעולם מחזיקים הון של 3.5 מליארד" – מי שלא מבין את משמעות המשפט הזה, לצערי נמצא בבעיה גדולה מאד בכלכלה המודרנית, והרבה לא מבינים אותו. מה המשמעות שלו? האם המשמעות היא שהם אוכלים ארוחות של 3.5 מליארד אנשים? האם המשמעות היא שהם טסים במטוסים כמו 3.5 מליארד אנשים?… קרא עוד »
לגבי (1) אפשר לומר הרבה דברים,אם אתה יודע/בעל אינדיקציות שהרשת היתה כושלת בלי קשר למשיכת הרווחים (החוקית ?) או שזו תאוריה כללית ? ברור שיש מקרים שבהם חברות קורסות לא בגלל משיכת דיבידנדים, אבל יש מספיק ארועים שבהם בעל השליטה מטעמיו שלו (שהם לא טובת החברה) דוחף את החברה לקריסה אם מצטטים מפקודת החברות לגבי תכלית החברה: תכלית חברה היא לפעול על פי שיקולים עסקיים להשאת רווחיה, וניתן להביא בחשבון במסגרת שיקולים אלה, בין היתר, את ענייניהם של נושיה, עובדיה ואת ענינו של הציבור; אם בעלי שליטה מיצרים ביודעין מצב שבה החברה קןרסת על ידי כך שהם ממשים את כוחם… קרא עוד »
מושמושי,
ברור שמגה היתה כושלת, מעצם זה שפשטה רגל.
אי אפשר ליצור מצב שכל החברות יצליחו. תמיד יהיו חברות שיצליחו ויהיו חברות שיכשלו ויסגרו. זה טבעו של השוק החופשי. וחברות שנכשלות מפטרות את עובדיהם, גם זה מטבע העניין.
אי אפשר ליצור מצב בשוק חופשי שכל החברות יצליחו, ואף פעם לא יפטרו עובדים.
שוב אתה מתעלם מהפרו הקטן של ריקון קופת חברה שלא לטובת החברה
יש הבדל בין חוסר מיומנות עיסקית להכשלה מכוונת – בסוף עוד תהיה הרמת מסך
מזדהה. תודה רבה לך.
יש לי 2 שאלות לגבי קרנות נאמנות המשקיעות במניות בחו"ל:
במאמר: "כך תשקיעו בזול" מתאריך 18.4.2014 נתת רשימה של קרנות נאמנות שמשקיעות בחו"ל כמו:
5121322 , 1132265, 5117601 , 5117478 , 5118690. כאשר הסתכלתי על קרנות אלו באתר של בנק דיסקונט באינטרנט ובאתר של מאי"ה ראית י שהן משקיעות באג"ח ומט"ח. האם זה נכון? אני בכל אופן התכוונתי לחפש קרן נאמנות שמשקיעה במניות.
2. בתעודת סל שמוגדרת כ-ETN יש תאריך פקיעה. מה זה תאריך פקיעה? האם הכסף נמחק מחשבוני בתאריך זה?
נהנתי, תודה
מאמר מעניין מאד אכן איזהו עשיר השמח בחלקו,
אגב יש לי שאלה אליך בבקשה אני כבר הרבה זמן עוקבת אחרי הבלוג ואני ראיתי שההוצאות שלך על אוכל הן קטנות וגם בנוסף שאת מתאמנת, את רוכבת על אופנים ומתאמנת באיקדו, האם אין לך חסרים תזונתיים? היה מאד מעניין אותי אם תוכלי בבקשה לתת דוגמא לתפריט יומי שלך בבקשה זה יכול לעזור לי, תודה רבה