בית » עצמאות כלכלית » סיכון רצף התשואות (או למה גם משקיעים לטווח ארוך צריכים קצת מזל)

סיכון רצף התשואות (או למה גם משקיעים לטווח ארוך צריכים קצת מזל)

כן, אני יודעת. “סיכון רצף התשואות” הוא לא שם סקסי, ובקלות אפשר לחשוב שמדובר בעוד הגיג פיננסי עבש שנלעס עד כדי אובדן משמעות. אבל את הסיכון הזה חובה להכיר, ובפרט אם אתם משקיעים לטווח ארוך החותרים להחליף יום אחד את המשכורת שלכם בתזרים מזומנים קבוע מתיק ההשקעות.

עבורכם, הסיכון הזה עלול להיות קטלני.

סיכון רצף התשואות הוא הסיבה לכך ששני משקיעים, אשר נהנים מתשואה שנתית זהה מתיק ההשקעות שלהם, ישיגו לאורך זמן תוצאות שונות בתכלית.

… רגע, מה? איך זה יתכן?

ובכן, למרבה הצער, ביצועי תיק ההשקעות שלכם אינם תלויים רק בתשואה ארוכת הטווח שיניבו הנכסים המרכיבים אותו. העיתוי, או הרצף המסוים שבו מגיעה התשואה הזו, חשוב לא פחות.

בתמצית, סיכון רצף התשואות הוא וריאציה פיננסית אכזרית למדי של חוק מרפי: האפשרות שהתשואות הגרועות ביותר משוק המניות יגיעו דווקא בתקופה הרגישה ביותר מבחינתכם — זמן קצר לאחר הפרישה.

במילים אחרות — זהו התממשות של תרחיש שבו השוק, כמו ילד סורר, יסרב לשתף פעולה עם התכנית הכלכלית שהגדרתם.

כשלסדר יש חשיבות

סיכון רצף התשואות נובע מהאינטרקציה התקופתית שאנו מקיימים עם תיק ההשקעות שלנו, בין אם באמצעות קניית מניות תקופתית או באמצעות מכירת מניות לטובת ייצור תזרים מזומנים.

למרבה הצער, אין לנו יכולת לצפות את מחירי המניות בעתיד. המשמעות היא שפעולות הקניה והמכירה שלנו מתבצעות בהכרח בסביבה חסרת ודאות. חוסר הוודאות הזה הוא שיוצר את הסיכון.

כמובן שללא אינטרקציה – אין סיכון. כלומר, אם מפקידים את סכום ההשקעה בבת אחת ולא נוגעים בכסף במשך תקופה ארוכה — הרי שסיכון רצף התשואות אינו קיים.

קחו לדוגמה את בתיה.

בסוף 2004 השקיעה בתיה סכום של 100,000 ש”ח בקרן נאמנות מחקה העוקבת אחר מדד ת”א 100. בתיה לא קיימה שום אינטרקציה עם תיק ההשקעות שלה בשנים שחלפו מאז – לא הפקידה כספים ולא משכה כספים. במקום זה, היא הניחה לכסף לעבוד קשה ולצבור ריבית דריבית.

להלן ביצועי התיק של בתיה, המבוססים על תשואות נומינליות שנתיות של מדד ת”א 100 (לפני מיסים, עמלות ואינפלציה):

שנה תשואה סכום
2004 לא רלוונטי ₪ 100,000.00
2005 29.4% ₪ 129,400.00
2006 12% ₪ 144,928.00
2007 25.3% ₪ 181,594.78
2008 ‎-51.14% ₪ 88,727.21
2009 88.8% ₪ 167,516.98
2010 14.9% ₪ 192,477.00
2011 ‎-20.1% ₪ 153,789.13
2012 7.2% ₪ 164,861.94
2013 15.1% ₪ 189,756.10

במהלך התקופה מדד ת”א 100 הניב תשואה נומינלית ממוצעת של 13.4% בשנה. בתיה רשמה תשואה מצטברת של 89.75%, או קצת יותר מ-89,7500 ש”ח.

שימו לב לרצף התשואות הספציפי שהתקבל במהלך 9 שנות ההשקעה (29.4%, 12%, 25.3%, … , וכן הלאה). זהו רק רצף אחד מתוך 9! (9 עצרת, כלומר, 1*2*3*4*5*6*7*8*9) = 362,880 רצפים אפשריים של תשואות שניתן היה לקבל במהלך התקופה.

מה היה קורה לתיק של בתיה בעולם מקביל, שבו היינו מקבלים את רצפי התשואות הקיצוניים ביותר?

מה אם התשואה הגבוהה ביותר הייתה מגיעה בשנה הראשונה להשקעה, ואילו התשואה הנמוכה יותר בשנה האחרונה? ומה היה קורה במצב ההפוך?

שנה תשואה התיק של בתיה שנה תשואה התיק של בתיה
2004 לא רלוונטי ₪ 100,000.00 2004 לא רלוונטי ₪ 100,000.00
2005 88.8% ₪ 188,800.00 2005 ‎-51.14% ₪ 48,860.00
2006 29.4% ₪ 244,307.20 2006 ‎-20.1% ₪ 39,039.14
2007 25.3% ₪ 306,116.92 2007 7.2% ₪ 41,849.96
2008 15.1% ₪ 352,340.58 2008 12% ₪ 46,871.95
2009 14.9% ₪ 404,839.32 2009 14.9% ₪ 53,855.87
2010 12% ₪ 453,420.04 2010 15.1% ₪ 61,988.11
2011 7.2% ₪ 486,066.28 2011 25.3% ₪ 77,671.10
2012 ‎-20.1% ₪ 388,366.96 2012 29.4% ₪ 100,506.41
2013 ‎-51.14% ₪ 189,756.10 2013 88.8% ₪ 189,756.10

בטבלה לעיל לקחתי את תשואות מדד ת”א 100 וסידרתי אותן פעם אחת מהגבוהה לנמוכה, ופעם שניה מהנמוכה לגבוהה. המסקנה, כפי שניתן לראות, ברורה: לא היה שום הבדל.

 בשני התרחישים הקיצוניים הללו – כמו גם ב-362,000+ הרצפים האפשריים האחרים – שווי התיק נותר זהה, והתשואה הממוצעת נותרה זהה.

 מכיוון שבתיה לא התערבה בתיק, לא הוסיפה ולא משכה ממנו כספים, סיכון רצף התשואות פשוט לא נכנס לפעולה. המשמעות היא שלא משנה איך תהפכו את רצף התשואות ואיך תסדרו אותן – מהגבוהה לנמוכה, מהנמוכה לגבוהה, לפי אלף-בית או לפי צבעי הקשת — בכל מקרה התוצאה הסופית של המכפלה תהיה זהה. (*)

(*) הסיבה לכך היא שתשואות משוק ההון הן בהגדרה כפליות. אם השוק עולה בשנה נתונה ב-88.8%, זה אומר שהכפלתם את סכום ההשקעה פי 1.888. אם השוק יורד 51.4% בשנה נתונה, זה אומר שהכפלתם את סכום ההשקעה פי 0.514. אם הקשבתם כשלימדו את לוח הכפל בכיתה ג’, אתם יודעים בוודאי שלסדר האיברים בפעולות כפל אין שום משמעות. 1*2*3 = 3*2*1. בשני המקרים התוצאה היא 6.

אז איפה הבעיה?

הבעיה היא שהמקרה של בתיה כמעט בדיוני לחלוטין. אף אחד לא משקיע בוואקום. רובנו המוחלט נדרשים, בשלב מסוים, לקיים אינטרקציה עם תיק ההשקעות שלנו – בין אם לטובת הפקדת כספים ובין אם לטובת משיכת כספים. וברגע שמוסיפים לפעולת הכפל פעולות של חיבור וחיסור, או אז מרים סיכון רצף התשואות את ראשו המכוער.

סיכון רצף התשואות בשלב הצבירה

סיכון רצף התשואות משפיע על כל אדם שחוסך בשיטתיות ורוכש מניות באופן תקופתי.

בתרחיש זה, הסיכון בולט במיוחד לקראת סוף שלב הצבירה. בשלב זה תיק ההשקעות של החוסך כבר גדול למדי, ולכן לכל שינוי באחוזים בתשואה יש משמעות כספית גדולה יותר.

קחו לדוגמה את הלגה, אחותה של בתיה.

גם הלגה השקיעה 100,000 ש”ח בקרן מחקה ת”א 100 בשנת 2004. אלא שבניגוד לאחותה, הלגה לא עזבה את התיק לנפשו: היא הוסיפה לקיים אינטרקציה עם התיק באמצעות הפקדה של 20,000 ש”ח מדי שנה בשנה.

בסוף 2013, תיק ההשקעות של הלגה נראה כך:

שנה תשואה בתיה (לא נוגעת) הלגה (מוסיפה 20,000 ש”ח מדי שנה
2004 0 ₪ 100,000.00 ₪ 100,000.00
2005 29.4% ₪ 129,400.00 ₪ 149,400.00
2006 12% ₪ 144,928.00 ₪ 187,328.00
2007 25.3% ₪ 181,594.78 ₪ 254,721.98
2008 ‎-51.14% ₪ 88,727.21 ₪ 144,457.16
2009 88.8% ₪ 167,516.98 ₪ 292,735.12
2010 14.9% ₪ 192,477.00 ₪ 356,352.65
2011 ‎-20.1% ₪ 153,789.13 ₪ 304,725.77
2012 7.2% ₪ 164,861.94 ₪ 346,666.03
2013 15.1% ₪ 189,756.10 ₪ 419,012.60

בהינתן חיסכון והשקעה שיטתיים, אין זה מפתיע שהתיק של הלגה גדול משמעותית מהתיק של בתיה.

אבל – מה היה קורה אילו רצף התשואות היה משתנה? כיצד היה מושפע החיסכון של הלגה אם התשואות הנמוכות ביותר היו מגיעות בשלב המוקדם ביותר?

שנה תשואה בתיה – לא נוגעת הלגה – מוסיפה 20,000 ש”ח מדי שנה
2004 0 ₪ 100,000.00 ₪ 100,000.00
2005 ‎-51.14% ₪ 48,860.00 ₪ 68,860.00
2006 ‎-20.1% ₪ 39,039.14 ₪ 75,019.14
2007 7.2% ₪ 41,849.96 ₪ 100,420.52
2008 12% ₪ 46,871.95 ₪ 132,470.98
2009 14.9% ₪ 53,855.87 ₪ 172,209.16
2010 15.1% ₪ 61,988.11 ₪ 218,212.74
2011 25.3% ₪ 77,671.10 ₪ 293,420.56
2012 29.4% ₪ 100,506.41 ₪ 399,686.21
2013 88.8% ₪ 189,756.10 ₪ 774,607.56

שימו לב – זהו סיכון רצף התשואות במלוא עוצמתו– גם אם כאן הסיכון דווקא הועיל להלגה.

כחוסכת / משקיעה סדרתית, הלגה צריכה לקוות לתשואות הנמוכות ביותר בשלב המוקדם ביותר (להרחבה עיינו שוב בציטוט של וורן באפט ב”דיבר” הרביעי – הוא ניסח זאת טוב יותר ממה שאני אי פעם אוכל).

ואכן, שווי התיק של הלגה בתרחיש זה זינק. תיק ה”וואקום” של בתיה, לעומת זאת, הניב בדיוק את אותה התשואה.

מטבע הדברים, רצף התשואות ההפוך משקף דווקא את התרחיש הפסימי ביותר מבחינתה של הלגה:

שנה תשואה בתיה – לא נוגעת הלגה – מוסיפה 20,000 ש”ח מדי שנה
2004 0 ₪ 100,000.00 ₪ 100,000.00
2005 88.8% ₪ 188,800.00 ₪ 208,800.00
2006 29.4% ₪ 244,307.20 ₪ 290,187.20
2007 25.3% ₪ 306,116.92 ₪ 383,604.56
2008 15.1% ₪ 352,340.58 ₪ 461,528.85
2009 14.9% ₪ 404,839.32 ₪ 550,296.65
2010 12% ₪ 453,420.04 ₪ 636,332.25
2011 7.2% ₪ 486,066.28 ₪ 702,148.17
2012 ‎-20.1% ₪ 388,366.96 ₪ 581,016.39
2013 ‎-51.14% ₪ 189,756.10 ₪ 303,884.61

כאמור, הדבר האחרון שהלגה שואפת אליו כחוסכת הוא להיתקל בתשואות גבוהות דווקא בשלבים המוקדמים ביותר, ובתשואות נמוכות כשהיא ממש לקראת הפרישה. כאן ניתן לראות איזו השפעה דרמטית לרעה יש לרצף התשואות על שוויו הסופי של תיק ההשקעות שלה.

שימו לב שבכל אחד מהמקרים התשואה השנתית הממוצעת נותרת זהה לחלוטין (13.4%), אך הרצף הספציפי שבו מגיעות התשואות משפיע באופן חד על שווי תיק ההשקעות.

סיכון רצף התשואות בשלב המשיכה

כפי שציינתי בפתח הפוסט, סיכון רצף התשואות עלול להתגלות במלוא אכזריותו כשהמשקיע עוזב את שוק העבודה ונסמך על תיק ההשקעות שלו כדי לממן את עצמו לשארית חייו.

בשונה משלב הצבירה, שבו ניתן לדחות את מועדי ההפקדה ולשלוט בסיכון באופן טוב יותר, כאן למשקיע עומדות פחות אפשרויות.

פורשים אשר מושכים סכום קבוע מהתיק חשופים באופן המובהק ביותר לסיכון רצף התשואות בשנים הראשונות לפרישתם. הסיבה לכך היא שכל הפסד הון מוקדם משמעותו נזק כספי כבד, שיקשה על תהליך ההתאוששות של התיק בעתיד.

קחו לדוגמה את ברוריה, דודניתם הרחוקה של הלגה ובתיה. בתזמון קוסמי מופלא (אוקי, אני יודעת שזה כבר נעשה נדוש, אבל זרמו איתי … 🙂 ) גם ברוריה החליטה להשקיע 100,000 ש”ח ב-2004 בקרן מחקה ת”א 100. אלא שבשונה מבנות דודה, ברוריה החליטה שדי לה בסכום הזה כדי להתקיים מתיק ההשקעות לשארית ימיה.

לצורך הפשטות, נניח שברוריה פרשה בשנת 2005 ומושכת מאז סכום קבוע של 4,000 ש”ח מדי שנה מתיק ההשקעות שלה:

שנה תשואה בתיה – לא נוגעת ברוריה – פרשה ב-2005, מושכת 4000 ש”ח מדי שנה
2004 0 ₪ 100,000.00 ₪ 100,000.00
2005 29.4% ₪ 129,400.00 ₪ 125,400.00
2006 12% ₪ 144,928.00 ₪ 144,928.00
2007 25.3% ₪ 181,594.78 ₪ 177,594.78
2008 ‎-51.14% ₪ 88,727.21 ₪ 82,772.81
2009 88.8% ₪ 167,516.98 ₪ 152,275.07
2010 14.9% ₪ 192,477.00 ₪ 170,964.05
2011 ‎-20.1% ₪ 153,789.13 ₪ 132,600.28
2012 7.2% ₪ 164,861.94 ₪ 138,147.50
2013 15.1% ₪ 189,756.10 ₪ 155,007.77

בפועל, בתום 9 שנים ברוריה נותרה עם כ-155,000 ש”ח. אמנם, זהו סכום קטן משל בתיה, אך קשה לומר שהוא בלתי צפוי בהינתן משיכה קבועה של 4,000 ש”ח מדי שנה.

כאמור, התרחיש החמור ביותר מבחינתה של ברוריה הוא להיתקל ברצף תשואות שלילי בשנים הראשונות שלאחר הפרישה – זאת בניגוד להלגה החוסכת, ששואפת בדיוק לתרחיש זה מיד לאחר תחילת החיסכון.

שימו לב לנזק האדיר שתסב מפולת קשה ומוקדמת לתיק ההשקעות של ברוריה, ובעקיפין גם לתכנית הפרישה שלה:

שנה תשואה בתיה – לא נוגעת ברוריה – פרשה ב-2005, מושכת 4000 ש”ח מדי שנה
2004 0 ₪ 100,000.00 ₪ 100,000.00
2005 ‎-51.14% ₪ 48,860.00 ₪ 44,860.00
2006 ‎-20.1% ₪ 39,039.14 ₪ 31,843.14
2007 7.2% ₪ 41,849.96 ₪ 30,135.85
2008 12% ₪ 46,871.95 ₪ 29,752.15
2009 14.9% ₪ 53,855.87 ₪ 30,185.22
2010 15.1% ₪ 61,988.11 ₪ 30,743.19
2011 25.3% ₪ 77,671.10 ₪ 34,521.21
2012 29.4% ₪ 100,506.41 ₪ 40,670.45
2013 88.8% ₪ 189,756.10 ₪ 72,785.80

בתרחיש זה, התיק של ברוריה התכווץ ביותר מ-50%, וספק אם היא תצליח להמשיך למשוך 4000 ש”ח באופן קבוע מבלי שהתיק יקרוס באופן מוחלט.

התרחיש העדיף מבחינתה של ברוריה הוא דווקא תרחיש הבלהות של הלגה – התשואות הגבוהות ביותר מגיעות בשנים המיידיות שלאחר הפרישה:

שנה תשואה בתיה – לא נוגעת ברוריה – פרשה ב-2005, מושכת 4000 ש”ח מדי שנה
2004 0 ₪ 100,000.00 ₪ 100,000.00
2005 88.8% ₪ 188,800.00 ₪ 184,800.00
2006 29.4% ₪ 244,307.20 ₪ 235,131.20
2007 25.3% ₪ 306,116.92 ₪ 290,619.39
2008 15.1% ₪ 352,340.58 ₪ 330,502.92
2009 14.9% ₪ 404,839.32 ₪ 375,747.86
2010 12% ₪ 453,420.04 ₪ 416,837.60
2011 7.2% ₪ 486,066.28 ₪ 442,849.91
2012 ‎-20.1% ₪ 388,366.96 ₪ 349,837.08
2013 ‎-51.14% ₪ 189,756.10 ₪ 166,930.40

העובדה שהתשואות הגבוהות ביותר הושגו בשנים המיידיות שלאחר הפרישה הביאו לכך שבתום 9 שנים, תיק ההשקעות שלה שווה 166,930 ש”ח – יותר מאשר בעולם המציאותי.

ככלל, ניתן לומר שהסיכון חמור יותר בשלב המשיכה מאשר בשלב הצבירה.

בשלב הצבירה, רצף תשואות גרוע במיוחד יקטין את סכום החיסכון; אך מנגד בשלב המשיכה, רצף תשואות גרוע עלול להותיר אותנו מחוץ למשחק לחלוטין.

למעשה, יש חוקרים שטוענים שביצועי תיק ההשקעות בעשור הראשון שלאחר הפרישה יכולים לנבא בשיעור הצלחה של 80% אם התיק ישרוד לאורך זמן.

אז מה אפשר לעשות?

לרוע המזל, כשם שאף אחד לא יכול לתזמן את השוק, כך גם לא ניתן לתזמן את מועד הפרישה. חלקכם יפרוש בדיוק לפני שהשוק יקרוס — כפי שחוו על בשרם האומללים שפרשו בשנת 2000. חלקכם יפרוש רגע לפני שהשוק יזנק – כמו מי שהשכיל לעשות זאת במרץ 2009.

יש לומר ביושר: ישנו כאן אלמנט לא מבוטל של מזל.

כפורשים צעירים, אנו ניצבים בפני אופק השקעה של 45 שנים ומעלה. איש אינו יודע לומר מה תהיה תשואת השוק בכל אחת מ-45 השנים הללו ואני אפילו לא מסוגלת לבטא את מספר הפרמוטציות והקומבינציות של רצפי התשואה האפשריים.

מה שבטוח הוא שככל שאופק ההשקעה מתארך, סיכון רצף התשואות עולה, וכך גם השפעתו על הפרישה שלנו. את הסיכון הנובע מחוסר הוודאות הזו לא ניתן לבטל כליל, גם לא באמצעות פיזור של התיק.

החוכמה, אם כן, היא להקטין ככל הניתן את מידת ההשפעה של המזל.

הדרך הטובה ביותר לעשות זאת לאחר הפרישה היא באמצעות משיכה של אחוז קבוע מתיק ההשקעות, כתחליף למשיכה של סכום קבוע. מכיוון שברוריה, בדוגמה לעיל, מושכת סכום קבוע תוך התעלמות ממצב השוק, היא נדרשת למכור מניות גם במחירים נמוכים, מה שרק מחמיר את סיכון רצף התשואות.

בעת משבר בשווקים יש להדק את החגורה. כשהתיק מתכווץ מ-100,000 ל-90,000, תהיה זו טעות מרה למשוך את אותו סכום קבוע ללא אבחנה. במקום זה, יש למשוך 4% מהיתרה, כלומר 3,600 ש”ח. כשהתיק מתכווץ ל-80,000 ש”ח, יש למשוך 3,200 ש”ח, וכן הלאה. אם ישנה אפשרות להקטין את אחוז המשיכה עצמו – מה טוב.

לצרכניסטים נורמטיבים כמו ברוריה, ההסתגלות הזו קשה מנשוא. בהקשר זה, לסולידית ולקוראיה המיומנים יש יתרון אדיר על פני העדר.

דרך אחרת להקטין את הסיכון היא באמצעות הגדלת החשיפה לנכסים דלי סיכון המניבים הכנסה קבועה, כגון אגרות חוב ממשלתיות המוחזקות ישירות. ככל שהחשיפה למניות גדולה יותר בעת הפרישה, כך התיק תנודתי יותר וסיכון רצף התשואות גבוה יותר. למעשה, סיכון זה הוא שעומד מאחורי ההמלצה הכללית להקטין את החשיפה לנכסים מסוכנים כמו מניות לאחר הפרישה.

בשורה התחתונה – סיכון רצף התשואות איננו תופעה מסתורית. זוהי אלגברה פשוטה למדי. ועדיין, קצת אחרי אינפלציה ושואה גרעינית, זהו הסיכון החמור ביותר הניצב בפני כל אסטרטגיית פרישה המתבססת על משיכה שיטתית של כספים מתיק ההשקעות.

כרגיל, ככל שתשכילו להסתגל למציאות משברית כך תטיבו להתמודד עם הסיכון הזה ולהקטין את השפעתו על תיק ההשקעות שלכם.



אזהרה: אני משקיעה חובבת. אינני בעלת רישיון ייעוץ השקעות או כל רישיון פיננסי אחר. התכנים באתר אינם מהווים ייעוץ מקצועי או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם. כל המסתמך על המידע באתר מבלי להיוועץ באיש מקצוע עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד. אלא אם צוין אחרת, אני מחזיקה או עשויה להחזיק בניירות הערך הנדונים בפוסט. גלישתך באתר מהווה הסכמה מפורשת לתנאי השימוש.


רוצים לעזור?
אתם מוזמנים לשתף ולעקוב אחרי בטוויטר או בפייסבוק, או להירשם כדי לקבל את הפוסטים שלי ישירות למייל. בנוסף, תוכלו להשתמש בקישורי השותפים הבאים כדי לקנות באמזון, להוריד ספרי שמע, או להקים אתר אינטרנט משלכם (מדריך מפורט - כאן). תודה על תמיכתכם באתר. 

64 תגובות

  1. בטח שאת עובדת. בלכתוב בלוג, בלנהל תיק, בלייצר חומרי ניקוי. את לא מסוגלת לנוח. תכל’ס היית עובדת עוד שנתיים שלוש היית יכולה לנוח יותר. אבל את לא מסוגלת.את לא יכולה.את בדיוק כמוהם, מכורה לעבודה, רק לא מודעת לזה, משחקת אותה כאילו השתחררת. בגלל זה גם לא תצליחי לגרום לאף אחד להשתחרר.

    • זהו רפ”ק ניו נו ממשטרת הפרישה האינטרנטית. הוא נוהג לשוטט ברחבי האינטרנט ולקבוע לאחרים אם הם פרשו או שמא עדיין עובדים. לשיטתו, אין זה סביר שאכריז על עצמי כמי שפרשה מעבודה, שהרי “פרישה” אמיתית לדידו אמורה להסתכם במשחקי גולף, או בטיולים מאורגנים לאירופה, או ברביצה בלתי-פרודוקטיבית מול הטלוויזיה, או בהמתנה לתרופות בקופת חולים.

      החוקיות פשוטה: פרשת? נהדר. מעתה ועד עולם אסור לך לעסוק במשהו יצרני. אי פעם.

      אז כן. אני “עובדת”. אבל רק במה שמעניין אותי. ורק מתי שמתחשק לי. לפעמים זה מייצר לי הכנסה. לפעמים לא. מה שבטוח הוא שכבר אין לי צורך בשעון מעורר. אין פקקים. אין לחץ בבוקר. או בצהריים. או בערב. אין טורפי אדם רעילים מסביבי. לא סופרת את הימים עד לסוף השבוע. לא סופרת את החודשים עד לחופשת הקיץ.

      טוב לי. אם לא אצליח לגרום לאף אחד להשתחרר — זו כבר לא הבעיה שלי.

      • מעולה

        • התגובה והפוסט, שניהם

        • באותה רוח – אדם ללא עשייה חשוב כמת. יש כאלה שאינטראקציה עם אחרים מעניינת אותם, אחרים נהנים לכתוב טורים שקוראים יקראו, יאהבו או לאו. העיקרון שכל דבר הוא עבודה אין לו סוף, הרי גם לקום בבוקר ולצחצח שיניים, על פי הגדרה פיסיקאלית זו עבודה.

          מי שפרש לגימלאות, זה מי שלא חייב לעבוד למחיתו. הוא או היא יכול להמשיך לעבוד להנאתו, אבל פרנסתו כבר מובטחת.
          במילים אחרות, מי שעובד כי הוא רוצה, לא כי הוא צריך, מכוח ההגדרה, מרוצה יותר.

      • מחזיראור

        אני רק רוצה לומר שאני גם עובד רק במה שמעניין אותי.. P:
        ובמקרה מדובר בעבודה במשרד ממוזג.

        ברוב חסדי אני מאפשר למנקה שלנו לעבוד במה שמעניין אותה – שזה לנקות לי את האסלה, לעשות תריסים ופאנלים, ואפילו נותן לה להתפרנס מזה.

        ורק מילה לגבי רקיחת הסבונים.. יש לנו נוהג במשפחה שמייעל את העניינים לכולם:
        אמא ואבא מחלקים לימונים.
        אני רוקח ספרי לניקוי חלונות לכולם.
        גיסתי מכינה שפתונים לכולם.
        הדוד קונה שמן זית בגלונים אצל איזה חבר לכולם.

        שתפו פעולה עם הקרובים לכם. זה נהדר.

        • “ברוב חסדך” אתה נותן למנקה לנקות לך את השירותים? זה דבר מגעיל להגיד, כאילו אתה טוב ממנו או ממנה. מקווה שלא התכוונת שכך יצא.

          • מחזיראור

            אתה מצונן?

            נראה לי שפיספסת את הריח של הציניות..

          • טוב אם זה בציניות אז בסדר. לא קלטתי את הציניות אולי אני מצוננת באמת 😉

      • אין עלייך יא סולידית, יודעת גם לכתוב מאמרים משובחים וגם לענות כמו שצריך לטרולים פולשים מגלקסיות רחוקות.

  2. טורפי אדם רעילים יש בכל מקום, שכנים קרובים חברים וכו’

  3. בנימין

    פוסט מצויין. תודה.

  4. פוסט מעולה. כרגיל. כבר בטבלה השנייה שאלתי את עצמי “אז למה היא לא מושכת אחוז קבוע??” נהנתי לגלות שזאת התשובה. תודה רבה!

  5. כרגיל פוסט מעולה! סיכון זה לא היה מוכר לי ואני שמחה שכתבת עליו.

    תודה רבה!!

  6. פוסט מעולה!

  7. פוסט מעולה.
    אני קצת פחות מסכים עם ההנחה הבאה ->

    בעת משבר בשווקים יש להדק את החגורה. כשהתיק מתכווץ מ-100,000 ל-90,000, תהיה זו טעות מרה למשוך את אותו סכום קבוע ללא אבחנה. במקום זה, יש למשוך 4% מהיתרה, כלומר 3,600 ש”ח. כשהתיק מתכווץ ל-80,000 ש”ח, יש למשוך 3,200 ש”ח, וכן הלאה. אם ישנה אפשרות להקטין את אחוז המשיכה עצמו – מה טוב.

    אם ניקח לדוגמא את ברוריה שמושכת 4000 שקל לשנה ונתקלת בירידות מצטברות של 65 אחוז מהתיק בשנתיים הראשונות ואז התיק מתחיל לעלות.
    הדוגמא טובה לצורך המחשה אך סובלת משתי בעיות עיקריות.

    א. ירידות של 65 אחוז היו ב1929 בנסדאק ב 2000 ובנייקי ב1989. זה כמעט ולא נאמר אך יש לשים
    לב לעובדה שהשווקים שהו זמן קצר יחסית בנקודות השיא הללו.
    ב. לאחר הנפילות ברוריה מושכת 12-13 אחוז מהתיק … אחרי שתיכננה למשוך 4 אחוזים. (בורוריה אקסטרים?)
    ג. (אני יודע שאמרתי שתי בעיות) סכום המשיכה צריך לרדת בתחילת השנה ולא להינות מהירידות או עליות(אני יודע שאני קטנוני).

    לדעתי אפשר לקבוע כלל אצבע ששיעור המשיכה באחוזים יעלה בשיעור ירידת התיק כלומר אם השוק ירד ב 10 אחוזים יעלה שיעור המשיכה ל 4.4 אחוזים וכך הלאה … אחרי ירידות של 65 אחוז שיעור המשיכה יהיה
    6.6 אחוז או 2300 שקל מתיק של 35000 שקל …. בצורה הזאת הסכום יחזור לסביבות הסכום ההתחלתי בתסריט המתואר.

    מה קורה אם התיק ממשיך לקרוס אחרי ירידות של 65 אחוז ?
    חוזרים לעבוד 🙁

  8. ארז רוזנברג

    פוסט מעולה! השכלתי. תודה רבה! 🙂

  9. ברכות לסולידית.

    1. לא תאומן יכולת ההסבר הבהיר, הברור, המובן, והמחכים של הסולידית להבהיר מונחים.

    2. לאחר הסברי הסולידית, באמת אתה מבין שזה לא מסובך יותר ממה שהמורה “בתיה” בכיתה ג’ (ענק!) הסבירה….

    3. התגובות בחלקן של כל מיני מגיבים שלא קשורות בכלל לפוסט, הן בין מטרד להבנה שהקנאה קשה כשאול…

    4. איך מכנים מצב שבו מנוע פועל על 10% מהיכולת שלו? אני קורא לו “מנוע סולידית” 🙂
    באמת יש מה להתפעל מכישורים והכשרון.

    תודה על עוד פוסט מדהים!

  10. תודה רבה. פוסט פילוסופי משהו.

    דורין אומרת: “מה שבטוח הוא שככל שאופק ההשקעה מתארך, סיכון רצף התשואות עולה, וכך גם השפעתו על הפרישה שלנו. את הסיכון הנובע מחוסר הוודאות הזו לא ניתן לבטל כליל, גם לא באמצעות פיזור של התיק.”

    הפוך. ככל שהאופק מתארך הסיכון יורד. ככל שיש יותר פרמוטציות כך הסיכוי לרצף שנוטה לכוון אחד (כמו למשל ירידות בהתחלה ועליות בסוף) קטן. הסיכוי למשהו ממוצע ולא קיצוני עולה ככל שיש יותר אפשרויות. ובנוסף, פיזור התיק כן יעזור להקטין את הסיכון ובמיוחד אם מדובר בפיזור כזה של ניירות לא קורלטיביים זה לזה. כך שכשעולם המניות נופל אז עולם ניירות אחרים לא נפגע או אפילו מטפס.

    אני לא בטוח, אבל אני חושב שדווקא במודל של הארי בראון המרכיב המזומן הוא המרכיב העיקרי שאמור למתן את סיכון הרצף. במקרים קיצוניים כמו נפילה של 50% ברגע אחד בבורסה, משקיע צריך להבין שקרה משהו קיצוני ולמודל הקבוע של התיק שלו אפשר להכניס תיקונים באופן זמני. זה משהו שמטיפים תמיד כנגדו בבלוג הזה – וכנראה בצדק: תזמון השוק. ייתכן וכדאי לחשוב על חריגה משורת הדין במקרי קיצון. התיק והבורסה נפלו ב 50%? זה הזמן לפרק את מודל הארי בראון שמחזיק בנוקשות בלתי מתפשרת מזומנים ולהמיר אותם למניות או לפצל בין זהב ואג”ח. בזינוק הבא (שיגיע) אפשר לבצע הערכת מצב לגבי תנודתיות השוק, האם הוא בשפל נוראי של 20 שנה (ניקיי) או שהוא חזר לעצמו אחרי נפילה של 50% (המפולת האחרונה) – ולאזן.

    סיכון רצף הוא עניין מחשבתי מעניין מאד, אבל אין הרבה מה לעשות איתו למעט להחזיק מזומנים לשעת צרה ולהשקיע אותם כשהיא מגיעה. ככל שאופק ההשקעה ארוך יותר סיכון רצף התשואות נמוך יותר. לכן, ניטרול סיכון הרצף הוא בראש ובראשונה אופק השקעה ארוך ככל שיותר ואפשר לשפר אותו בעזרת מרכיב מזומן ויכולת מסויימת להתגמש ולזהות מצבי קיצון (לא צריך להיות מי יודע איזה ספקולנט כדי לזהות נפילה של 50% בשוק).

    • מסכים לגבי נושא ההסתברות, בדיוק מה שהתחלתי לכתוב.
      בסוף, מצבי הקיצון מתנהגים כאחד חלקי עצרת. מכיוון שאנחנו שואפים לבינוניות מבורכת בשוק, זה מצויין.
      לגבי התגובה מתחתי – אני מסכים עקרונית, השאלה איך לעשות זאת בלי לנעול הפסדים על המניות בתקופות שפל?

    • עמי אני מגיב לדבריך,
      “זה הזמן לפרק את מודל הארי בראון שמחזיק בנוקשות בלתי מתפשרת מזומנים ולהמיר אותם למניות או לפצל בין זהב ואג”ח.”
      אם שוק המניות ירד ב 50% אזי החלק היחסי של המזומן עלה ולכן לפי מודל בראון עליך לקזז ולהעביר לחלק המנייתי חלק יחסי על מנת לאזן את תיק ההשקעות – גם קנית מניות בזול ואתה בנוסף נהנה מאיזון נכון בתיק.
      אם אני לא טועה “הסולידית” הסבירה את זה אז אני מתנצל מראש על הכפילות.
      יום טוב.

  11. שמעון חש

    מילים גבוהות גבוהות גבוהות אך כלל פשוט וידוע : ככל שמתקרבים לפרישה מקטינים את הסיכון ואת אחוז המניות בתיק הפנסיה.
    כלל אצבע 100 מינוס גיל החוסך = אחוז המניות בתיק. בגיל 30 זה יהיה 70% בגיל 60 : 40%.

    ולשונאי סיכון : 70 מינוס גיל החוסך.

    • הרבה דברים “ידועים” מעט יודעים להוכיח אותם.

      אני לא בטוח מר חש, שאתה יוגע להוכיח מתמטית מדוע סדר הכפל אינו משנה את התוצאה…. וזו לא בדיוק הוכחה של תואר שני… ושוב, לא דוגמא, למה זה ככה, אלה הסבר מתמטי…..

      כמו גם אני לא משוכנע שרבים זוכרים את ההוכחה המתמטית מדוע שני משולשים השווים בצלע ובשתי זויות חופפים….

      (הרוב גם לא למדו את זה, אם הם בוגרי אספיס ושות’)

      ההמחשה שנתנה הסולידית, ראויה לכל שבח. מאיר עיניים ממש.

      “הכל” ידוע. רק לא ידוע למה בדיוק זה כך.

      ועל כך, כל הכבוד לסולידית!

      * אני הייתי במלוא הצניעות מעז להציע לסולידית /תריץ את הבלוג הזה באנגלית. אם כאן יש לה 2701 אוהדים בפייסבוק, בחו”ל אני משער שהיא עשויה להגיע למיליון פלוס.

      • מבלי לפגוע בכבודה של הסולידית. באנגלית יש המון בלוגים בעלי אופי דומה בקטע של חיסכון והגעה לעצמאות כלכלית בגיל מוקדם. תנסו את mr. Money mustache שרק מהבלוג שלו מכסה את ההוצאה החודשית של המשפחה שלו. עוד בלוג מצוין באנגלית עם סדרת פוסטים מצוינים על השקעות הוא jncollinsnh.com. תהנו

  12. בועז כהן

    שמעון חש תיאר בדיוק את מה שגם אני חשבתי.
    אופק ההשקעה מתקצר ככל שאתה מתקרב לגיל פרישה או לחלופין לגיל המוות.
    לכן צריך למתן את החשיפה המנייתית.

    בנושא אחר, קראת על הטרנד הזה שלא חופפים את השיער, רק שוטפים במים?!
    יש תקופת הסתגלות של חודש בו השיער משקם את היכולת שלו לייצר שומן באופן מאוזן.
    כך נמנעת החשיפה של הקרקפת לכימיקלים ומנגד השיער נשאר בריא ויפה.

  13. התל אביבית

    הסולידית,

    תודה על הפוסט המעניין,
    אני נמצאת כרגע בשלבי בניית התיק ונושא סיכון רצף התשואות בשלב הצבירה מעסיק אותי רבות.

    שאלה לי אליך, נגעת בנושא אחזקת אגח בקצרה בפוסט הזה,
    והזכרת, בין היתר בפוסטים קודמים, שבהשקעה לטווח הארוך, במקרה של אחזקה של אגח ממשלתי באופן ישיר עד למועד הפדיון ניתן לדעת במדויק את התשואה של האגח, ובכך להתעלם מהסיכון שערכו של האגח ירד במהלך התקופה (תנודתיות)

    אני מחזיקה אגח דרך קרן נאמנות מחקה,
    האם בכך אני למעשה מוותרת על האפשרות להחזיק את האגח עד למועד הפדיון? כי בעצם ההחלטה נתונה בידי מנהל הקרן ולא בידי..

    האם זהו אחד החסרונות של השקעה באגח דרך קרן מחקה?

    אשמח להסבר המלומד!

    תודה,
    התל אביבית

  14. שפו לסולידית על העלאת המודעות לנושא החשוב הזה שאם לא נלקח בחשבון עלול לסכן את הפורשים הצעירים שהם משקיעים פאסיבים.
    התשובה לבעיה הזו היא יחסית פשוטה: כל מה שצריך זו קרן מזומן שתאפשר קיום של 3 שנים ללא צורך למכור מניות בהפסד כבד.
    אפשר להראות אחורנית כי קרן כזו עוזרת בצורה מצוינת לצמצום הנזק בתיק הפאסיבי.
    הבעיה לא קיימת בתיק אקטיבי אבל אז יש בעיות אחרות.

  15. פוסט מעולה! הגיע מבחינתי בדיוק בזמן.
    ישר כוח.
    תודה!

  16. תודה על המאמר המעולה.
    אני נוהג לממש את מרכיב המניות בתיק שלי (כולו בנסדק) כל פעם שאני מגיע לרווח של 10-15%.
    עם הכסף הפנוי אני ממתין לירידות שערים של מניות טובות וקונה אותן.
    מה דעתך על השיטה, בהנחה שמרבית התיק שלי כיום מורכבת מהתיק שוקולד מריר שיש לך

    • דעתי היא שלאורך זמן סיכוייך לתזמן את השוק בהצלחה נמוכים מאוד. בכל יום שאתה ממתין אתה עלול להחמיץ תשואה פוטנציאלית. ד”ר ברנשטיין מסביר זאת היטב כאן.

  17. שלום סולידית יקרה !

    רציתי לשאול אותך אולי את יודעת מידי פעם אני רואה באתרים הכלכליים כגון גלובס או ביזפורטל

    שהם רושמים שהחוזים העתידיים מראים פתיחה חיובית או שלילית על הבורסה בארה”ב

    מה זה אומר חוזים עתידיים ? בבקשה עם תוכלי להסביר

    תודה

    • חוזה עתידי הוא הימור נטו לאיזה כיוון ינוע המדד. זה מסחר בשום דבר, בדיוק כמו רולטה.

  18. תודה רבה על הפוסט, אהבתי מאוד.

    במיוחד את הנושא של סיכון בשלב ההפקדה,שעליו אף פעם לא יצא לי לקרוא בעבר.

  19. פוסט מעניין ומחכים. תודה

  20. החלטתי קצת להתחכם ובסוף כל שנה של ירידה הוספתי 20.000 ובכל שנה של עליה שמתי בצד 20.000, הגעתי סך הכל לשווי תיק (כולל הכסף ששמתי בצד) של 210.258 ש”ח.
    נ.ב.
    אחלה פוסט (-;

  21. תודה, פוסט מצויין! המשיכי כך.

  22. פוסט מצוין !
    אהבתי 🙂 השכלתי

  23. אם הבנתי נכון מה שכתבת מתאים גם למודל הצ’יליאני. שלצערי לא מיושם בישראל ואני עדיין לא מבין למה משרד האוצר מסרב לאמצו בישראל..?

    • אינני יודעת, ולמען האמת זה לא כל כך רלוונטי בבלוג שעוסק בהפקעת האחריות לניהול החיסכון הפנסיוני מהמדינה והעברתה לפרט.

  24. לגבי ריבית דריבית, התהליך מתרחש רק אם את מוכרת את ההשקעה ברווח וקונה בכל הסכום הנל השקעה חדשה שגם אמורה לשאת רווח, האם צודק?
    בדוגמא הראשונה של בתיה את אומרת שהכסף כן עשה ריבית דריבית למרות שבתיה לא ביצעה שום פעולה, איך זה מסתדר? או שאני מפספס משהו..

    • ריבית היא רווח על הקרן (סכום ההשקעה המקורי).
      ריבית דריבית היא רווח על הקרן וגם רווח על הרווח שהצטבר קודם לכן.
      מכאן שריבית דריבית היא רווח על רווח. אין שום חובה לממש את הרווחים (למכור ביוקר) כדי לצבור ריבית דריבית. ההיפך, מרגע שאתה מוכר, אתה פוגע בתהליך הצבירה מכיוון שאתה מקטין את סה”כ הסכום.

  25. הסכום שיש בהשקעה בנקודת זמן הוא הרלוונטי וכל שינוי חל עליו לטובה ולרעה, הריבית דריבית בדוגמאות הנל היא שרירותית כי את מודדת את הביצוע פר שנה, הריבית דריבית מובלעת , מה גם שבדוגמאות יש הרבה יותר שנים טובות מרעות, אם המצב היה הפוך,שום ריבית דריבית לא היתה עוזרת

  26. http://www.themarker.com/markets/marketmoney/1.2413804.
    לא הבנתי למה אג”ח ממשלתי עולה בעליית הריבית הרי עדיף להשקיע בפקדון על פני קניית אג”ח עם ריבית נמוכה

  27. פוסט מעולה, הדרכה מצויינת לצעירים;
    “משקיע” הוצאת לי את המלים מהפה, כלומר: אפשר שבעת הצורך, כאשר מקור הפרנסה העיקרי הוא חסכונות מושקעים לטווח ארוך, ועל מנת להבטיח שניתן יהיה לממש את ההכנסה החודשית\השנתית, למרות הפסדים, כדאי לדאוג מראש לקרן כספית או מק”מ שתשמש רזרבה, לימי סגריר, חשבתי על שנה אחת מראש, על מנת לא למשוך כסף מכלל תיקי ההשקעות “מהמנין”של אותה שנה שחונה, חשבתי על שנה אחת מראש, להכין את אותה רזרבה ולמלא את המצברים כאשר היא מתרוקנת, ואולי עדיף ליצור יותר מרזרבה אחת לשנה , כדי להחזיק את הראש מעל המים, ובמירווחי זמן שונים לאותה מטרה.

  28. “החוכמה, אם כן, היא להקטין ככל הניתן את מידת ההשפעה של המזל.

    הדרך הטובה ביותר לעשות זאת לאחר הפרישה היא באמצעות משיכה של אחוז קבוע מתיק ההשקעות, כתחליף למשיכה של סכום קבוע.”

    משיכת אחוז קבוע מתיק ההשקעות מקטינה את מידת ההשפעה של המזל על גובה התיק, אבל מגדילה את מידת ההשפעה של המזל על החיים עצמם. אדם פורש מעבודה כשהוא מתכנן להוציא 4000 ש”ח לחודש (נאמר) ובונה את הוצאותיו בהתאם, והנה השוק נופל ב-70 אחוז בשנתיים הראשונות (כמו ב”תרחיש הבלהה”). אם הוא שומר על אותו אחוז של הוצאות, הוא יכול להוציא רק 1300 ש”ח.

  29. העיניין של להישאר עם ההשקעה כאשר השווקים יורדים מסוכן מאד לדעתי. כל הזמן מתיחסים כאן למשבר האחרון
    של 2008, שהיה קצר בעיקר עקב התערבות הפד האמריקאי בבורסה בצורה גלויה. משברים עלולים להיות הרבה
    יותר ארוכים. גם לפי הפוסט הזה יתכן מצב בו חלק גדול מהכסף שנאסף יורד לטימיון ויהיה צורך לשוב לעבוד בשכר.
    קבלת החלטה לצבור היא מעולה, לשבת בשקט ולראות את ההשקעה מצטמקת גרוע מאד לדעתי.
    עדיף לקבע הפסד של אחוזים בודדים מאשר להפסיד מחצית ויותר מהצבירה בעיקר במניות. יתכן שהמדדים ישובו לעלות ויתכן שלא, החשוב ביותר לדעתי הוא לשמור על מה שכבר נחסך תוך לקיחת סיכונים סבירים כדי לקבל תשואה על הכסף. בדרך הזו מובטח לפחות שמרבית הוננו ישאר בידנו.
    לגבי אג”ח מדינה, (ישראלי, אמריקאי, אירופי) רצוי לזכור כי הריבית הגיע לתחתית, (מאתמול גם בישראל) כך שאין
    לצפות לגדולות מאפיק זה כל עוד אין לריבית אפשרות לרדת יותר.

    לסולידית הרבה תודה, למדתי ממך המון על הדרך להשקיע את כספי, תוך שילוב הדרך שלך עם האופי שלי,
    בנתיים זה עובד לי מעולה.

    • לגבי שלב המשיכה. מה שאני הייתי ממליץ זה לבחור בדרך הגנתית ולהשקיע את ההון שניצבר בקרן שמשלמת ריבית + חלק מהקרן (Annuity) ולחשב את המשיכה לטווח מספיק ארוך. נניח שמישהו פרש בגיל 50, הוא יכול לקחת קרן כזו שתשלם לו במשך 50 שנה (אם יעבור את ה-100, יהיו כבר מספיק אירגונים שידאגו לו) סכום קבוע. בד״כ כלל קרן כזו משלמת מעל 5% מהסכום הצבור ובסוף התקופה הסכום מתכלה. אם הנ״ל ילך לעולמו לפני תום 50 השנה, גם שאריו יכולים לפדות את מה שנישאר מהכסף.
      גם היום, כאשר הריביות בשפל היסטורי, איגרות החוב הממשלתיות בארץ ובארה״ב לטווחים של 30 שנה, משלמות עדיין מעל 3%, כך שבהינתן הסטאנדרד של משיכת 3% מתיק ההשקעות בעת פרישה, ניתן לבצע את המשיכה ואפילו לא לגעת בקרן אם התיק מורכב מאיגרות כאלה. בקיצור המפתח זה – להיות סולידי – איך לא?

  30. משקיע חכם לא ימשוך את כספו כמעט לעולם. הוא חי מאחוזים בודדים מהונו. את חושבת שבאפט משך את הונו? או לינץ’? הם תמיד רצו להיות בשוק. המשקיעים האגדיים האלה הגיעו לעושר כ”כ מופלג (כל אחד יכול להגיע לכך עם סבלנות ותשואה דו ספרתית) שהם צריכים רק שבריר מכספם על מנת לחיות.

  31. המתמטיקאי

    סולידית שלום,
    יש לך טעות במודל ההסתברותי שלך. עקב כך, הניתוח שלך לא מדוייק. אסביר מדוע:
    המודל שלך הוא שכל פרמוטציה של התשואות היא שוות הסתברות, ושאין התכנות לתשואות אחרות.
    כך, את מגיעה למצבים שברור שאינם הגיוניים: לכאורה, לפי המודל שלך, אם מספר שנים ברצף
    השווקים יורדים, יש הסתברות לתשואה גבוהה יותר, מה שכמובן לא נכון: אחרת אפשר היה להכות
    את השוק: ומי כמוך יודע שזה לא אפשרי.
    במילים אחרות, תחת מודל הילוך מקרי גיאומטרי של השוק, שאני משוכנע שאת מסכימה איתו,
    מודל הפרמוטציות שלך מעוות את התמונה: זה נכון שיש הסתברות זהה לכל הפרמוטציות, אבל הן
    לא מסתכמות ל-1 (אני מקווה שזה ברור).

    אבל, האינטואיציה שלך נכונה. ויש מה לעשות. אסביר באמצעות דוגמא:
    לדוד (בן 30) יש מליון ש”ח שהוא רוצה לחסוך. הגישה הכללית של דוד היא חצי מניות (תעודת סל) חצי אג”ח.
    אבל, במקביל דוד מצליח לחסוך כל שנה 30 אלף ש”ח. איך הוא עושה את זה? הוא קצת עובד,
    לא מוציא הרבה, ויש גם קצת דיבידנדים. נניח לשם הפשטות שבודאות גמורה הוא הולך לקבל
    30 אלף ש”ח כל שנה. זה בעצם אומר, שתחת הנחה שהריבית בשוק היא 3%, לדוד למעשה
    יש אג”ח ששווה מליון ש”ח. זה אמנם לא אג”ח מדינה, למעשה זה “אג”ח דוד”, אבל מתמטית
    מאד דומה לאג”ח. מכאן, שהוא לא צריך להשקיע את המליון ש”ח שלו חצי במניות חצי באג”ח,
    אלא את הכל במניות. זה בגלל שיש לו עוד אג”ח (אג”ח העבודה והכנסות העתידיות שלו) שכבר
    שווה מליון ש”ח.
    זה לא אינטואיטיבי: בגלל שצפויות לו הכנסות עתידיות בטוחות, הוא צריך לסכן יותר את החיסכון שלו.

    וזה הפיתרון האמיתי לבעייה שהצגת. אין פה באמת “סיכון רצף”. יש פה פשוט הערכה נכונה
    של מה שווי התיק שלי. התיק שלי זה לא רק מה שיש לי עכשיו, אלא גם מה יהיה לי בעתיד.
    אם יש לי הכנסות עתידיות בטוחות (טוב, שום דבר לא בטוח), אז זה שקול לכך שיש לי אג”ח עכשיו.

    ממליץ לך לקרוא את המאמר של פול סמואלסון (חתן פרס נובל) מ-1969
    Lifetime Portfolio Selection By Dynamic Stochastic Programming
    הוא דן בדיוק בסוגייה הזאת (קשה להאמין שהוא כבר חשב על הבעייה שלך לפני 45 שנה…)

    • כן, סולידית – עשי טובה וקראי נא את המאמר ונסי בבקשה להסביר להדיוטות כמוני את ההגיון מאחורי המשפט הבא –
      “אם מספר שנים ברצף
      השווקים יורדים, יש הסתברות לתשואה גבוהה יותר, מה שכמובן לא נכון: אחרת אפשר היה להכות
      את השוק.”

      למה אם יש הסתברות לתשואה גבוהה יותר בשוק אפשר להכות את השוק?
      לגבי שוק האג”ח –>
      אם שוק האג”ח יורד .. אג”ח המדינה יורד ומגלם תשואה יותר גבוהה אם המדינה תעמוד בהחזרים.

      • המתמטיקאי

        “למה אם יש הסתברות לתשואה גבוהה יותר בשוק אפשר להכות את השוק?”
        זה לא קשור למאמר.
        כי אז תפעל לפי האסטרטגיה הבאה: אם השוק ירד, שנה הבאה תקנה את המדד של השוק,
        אם השוק עלה, שנה הבאה תמכור בשורט את המדד.
        האסטרטגיה הזאת תתן לך יותר כסף מאשר ליהיות פסיבי ופשוט להחזיק את המדד, ברוב
        הפרמוטציות.
        מה שכמובן שטות, כי אנו יודעים שהשוק לא ניתן לחיזוי.
        אז למה זה קורה? זה קורה בגלל הנחת המודל השגוייה: הגרלה מתוך כל הפרמוטציות
        האפשריות של מה שקרה בשוק. זה מודל רנדומי שפשוט לא מתאים פה, ומביא אותך
        למצבים מגוכחים.
        זה כמו להגיד: אני לא רוצה שיצא לי 6 בקובייה במשחק, אז אלך הצידה ואטיל את הקובייה הרבה פעמים עד שיצא לי פעמיים 6 ברציפות. אז אחזור מייד למשחק ואטיל שוב את הקובייה:
        עכשיו אטען שאין סיכוי שיצא לי 6, כי הסיכוי ל-3 פעמים 6 רצוף מאד נמוך. אבל ברור
        שההטלה ה-3 לא קשורה למה שהטלתי בצד.
        במודל שהסולידית משתמשת בו, היא מניחה את רצף התשואות של השוק שהיה, ואז
        מניחה שהיה מזל בסדר התשואות, תוך כדי כך שהסכום נשאר זהה. זה שקול לדוגמא
        עם הקוביות למעלה. לכן, המודל הזה לא מתאים פה.
        אני מקווה שעכשיו זה יותר ברור.

        • תודה על התשובה וסליחה שאני עדין לא מבין.
          ===============================
          אנסה לחדד את השאלה ואתנצל מראש על הניסוח.

          ניקח תחילה בכוונה את שוק האג”ח.
          אני מדבר על תשואה.

          אג”ח פשוט לשנה שעולה היום 100 ועוד שנה נקבל חזרה את ה100 פלוס קופון 10.
          התשואה הינה עשרה אחוזים בתנאי שהלווה יעמוד בתשלום.
          יש הסתברות X שהוא יעמוד בה. למחרת יחליטו הרבה אנשים שהם משנים את טעמיהם במשק ורוצים לאכול ולשתות מחר כי מחרתיים הם אולי ימותו.
          הריבית במשק עולה כי יש ביקוש לכסף היום ולכן מחיר האג”ח שלנו יורד כי אנשים מוכרים בשביל להיפגש עם כסף היום. המחיר יורד ל 90…התשואה המשתקפת 22 אחוז.
          מבחינת הלווה לא השתנה דבר יש שעדיין הסתברות X שהוא יעמוד בהלואה.
          (אולי אפילו הסתברות גבוהה יותר כי הוא מוכר אוכל ושתיה)

          אז מבחינת שוק האג”ח יש ודאות (קצת יותר מ הסתברות) שהשוק ירד והתשואות יותר גבוהות.(כמובן בהנחה ששום דבר מהותי השתנה חוץ מטעמי הבריות).

          מבחינת שוק המניות הוא תמיד קצת יותר בערפל… יש מרווחי תשואה על שוק האג”ח
          שאמורים לפצות על סיכון וכו….

          אז אם כל שאר הדברים נשארים קבועים שוק המניות ירד והציפיות(מודגש) לתשואות בו עלו
          וכנראה גם ההסתברות שהתשואה תהיה יותר גבוהה.

          אז ההסתברות לתשואה במניות עלתה והדאות לתשואה באג”ח עלתה….
          למה עכשיו אני אמור לדעת יותר על טעמיו העתידיים המשתנים של מר שוק יותר ולבזבז
          כספים בקניה ומכירה שלו?

          שאלה 2 : מה יקרה מבחינה הסתברותית אם נכניס את השוק לתיבה סגורה
          עם ארגון דעאש במרכזה ונניח הסתברות של 50% שארגון יגיע למסה קריטית תוך שנה.
          מאחר ואנחנו משקיעים פאסביים נפתח את התיבה רק לאחר שנה כיצד נדע מה מצב השוק כל עוד התיבה סגורה? נוכל לומר שהשוק גם ירד וגם עלה ושהוא בסופרפוזציה?
          או שאולי לא קונים חתול בשק?

          שים לב שמה שחשוב הוא שאנחנו מניחים הסתברות ואין לזה קשר לשוק.
          אנחנו לא משפיעים עליו …הוא אמור להיות יעיל (שוב הסתבכתי עם משקיעי ערך)

  32. רמי איך לעזעזל אתה מקבע הפסד באחוזים בודדים, אם השוק יורד מעט ואתה מוכר אתה משלם מס על הרווחים שלך בשנים האחרונות שזה גם הפסד,ואז אם בסוף זה לא משבר, סתם שילמת מס ופספסת את התיקון כלפי מעלה.

    אם השוק יורד חזק ורק אז אתה מוכר, אז שוב זה הימור, אם השוק ירד עוד יותר הרווחת, אם השוק יתקן כלפי מעלה ואתה במזומן, אז הגדלת את ההפסד.

    נ.ב המשבר ב2008 היה חלק מעשור שלם בבורסה האמריקאית לפחות, מ2000 עד 2009 שבו משקיעים סיימו בהפסד ביחס לאינפלציה. ככה שזו לא הייתה שנה אחת גרועה אלה עשור גרוע.

    • projectio אם אני נכנס (לצורך דוגמה S&P 500) היום והוא ב- 2000 במידה וירד ל- 1900 אני יוצא, הפסדתי 5%. ימשיך לרדת אני בחוץ, אחפש הזדמנות לשוב אליו, גם אם זה יהיה במחיר גבוה מזה שמכרתי. לכן אני לא מרוויח את כל העליה אבל נמנע מאפשרות של הפסד עשרות אחוזים. האפשרות שהשוק ירד חזק ואני יהיה בפנים את כל הירידה זה רק במקרה והירידה תתרחש ביום אחד ולא אוכל להגיב.
      הדוגמה שנתת לגבי העשור משנת 2000 מעולה כדי להוכיח כמה הדרך שלי מועילה, כשהשוק ירד ב- 2000 את חלקה הגדול של הירידה הייתי מחוץ לשוק, כך גם בנובמבר 2007 כאשר התחילו הירידות יצאתי.
      אני מגביל את האפשרות להפסיד, המחיר הוא מעט פחות רווח מהעליות.
      לעניין המס, אכן המס הוא רעה חולה אבל אשמח לשלם כמה שיותר כל מקורו ברווחים. אין לי כוונה להפסיד כדי להימנע ממס.

      • רמי יקר

        בהחלט מפתה להניח שפקודת הסטופ-לוס שלך תעבוד כמתוכנן, ושזוהי הדרך היעילה ביותר להעלים את סיכון השוק

        כשהשוק עולה – אתה מרוויח. כשהשוק יורד – אתה מוגן על ידי הסטופ לוס. בכל מקרה- אתה מרוויח כל הזמן — אתה אף פעם לא מפסיד!!!

        ברור לך מן הסתם שזה לא כל כך פשוט.

        שים לב מהן ההנחות הסמויות שלך. אתה מניח שהשוק יורד בצורה חלקה וצפויה, ושמה שהפעיל את פקודת הסטופ-לוס ב-5% הוא ראשיתה של מפולת אימתנית. אבל איך אתה יכול לדעת שזה המצב? השוק לא חייב להתנהג כך. למעשה, יתכן שהשוק ירד ב-5%, הסטופ לוס יופעל, אתה תמכור את הכל, ומיד אחר כך השוק מזנק ב-10% עוד לפני שהספקת לחזור. היו דברים מעולם.

        הבעיה הגדולה ביותר עם האסטרטגיה שלך – מעבר לתזמון השוק – הוא שפקודת סטופ-לוס בהגדרה נועלת הפסד. *תמיד*. בעיניך אתה נועל הפסד קטן רק כדי להגביל הפסד גדול יותר — הרי זה מה שאתה רוצה לעשות. אבל באותה מידה בדיוק, הסטופ לוס יכולה “להגביל” רווח.

        אני קונה ומחזיקה, בטוב וברע. השוק יורד? אני קונה עוד בזול. אני מסכימה איתך לחלוטין שעדיף להיות בפנים כשהשוק עולה ועדיף להיות בחוץ כשהשוק יורד. אני לא מסכימה איתך שבני אנוש מסוגלים לעשות זאת בהצלחה.

        הדרך העדיפה להגביל את האפשרות להפסיד היא להקטין מלכתחילה את שיעור החשיפה לנכסים מסוכנים.

  33. המודל הזה מסביר גם את ההגיון בתיק של הארי בראון – בכל תקופה איזון מוכרים מהנתח שעלה (ברווח) וקונים מהנתח שירד (בזול).

  34. שווה להזכיר בהקשר הפוסט הזה את המחשבון http://firecalc.com/ שמאפשר לראות גרפית את הרצפים השונים האפשריים (לפי תשואות הבורסה ההיסטורות) בהנחת משיכה באחוז קבוע.
    בספר שלו פיסקר מדבר על רמת משיכה קבועה של 3% כבטוחה יחסית למשקיעים בבורסה אם העתיד יהיה דומה לעבר. אם מושכים 3% ומשלמים על זה מס של 25% (אגב מה הסיכון שזה יגדל?) אז צריך לחיות על בין 2 ל2.5 אחוז מהתיק. זה מצריך תיק בגודל כמעט פי 2 מה-“פי 25 ההוצאות השנתיות” שמוזכר בבלוג מדי פעם.

  35. חשבונות פטורים ממס בארץ? הכוונה לקרן השתלמות בניהול עצמי? זה לא ממש פתרון. החסם על הסכום השנתי שאפשר להכניס לקרן כזו (ולהנות מפטור ממס) הוא כ15K בשנה. צריך כמה עשרות שנים כדי להכניס סכום שיאפשר לפרוש ולמשוך פטור ממס. עוד נקודה לזכור שגם משלמים דמי ניהול על הקרנות האלה.
    אולי התכוונת למשהו אחר מקרן השתלמות כזו? פרטים?

    ההערה שלי בעינה – לא אחת הוזכר המספר של פי 25 ההוצאות השנתיות בבלוג. לפעמים הוזכר המספר פי 33 שזה לוקח בחשבון תשלום מס אבל מניח שמוציאים 4% מהתיק.
    כאמור, גם לפי הפוסט הספציפי שלינקקת אליו, 3% זה מספר יותר הגיוני וזה אומר מכפיל משמעותית יותר גדול מפי 33 ההוצאות השנתיות. גם ה3% זה הגיוני בהנחה שמשקיעים את רב הכסף במניות, אחרת גם זה גבוה.

    • אחד החסרונות המובהקים של פורמט הבלוג הוא שדברים שכתבת בעבר אינם נגישים בצורה קלה ומיידית לכל הקוראים. אם הם לא מופיעים בעמודים הראשונים של הבלוג, פירוש הדבר שלא התייחסת אליהם בעבר. אילו היית טורח לקרוא פוסט או שניים מעבר, היית מבין בוודאי

      1. שמס הוא הוצאה לכל דבר, ובעת חישוב ההוצאות לטובת חישוב שיעור המשיכה הבטוח, יש לכלול כבר את המס שעליך לשלם (ובכלל זה מס רווחי הון).
      2. שכלל 4% נחשב לבטוח עבור פרק זמן של 30 שנה בלבד, ועלול להיות מסוכן עבור מי שאופק הפרישה שלו ארוך משמעותית.
      3. שאפילו ב-firecalc אין מספיק פרקי זמן של 50 שנה כדי לסמלץ באופן ראוי כיצד יתפקד תיק השקעות בהינתן שיעורי משיכה שונים
      4. שבאופן כללי דעתי היא שכל אדם צריך לחתור להקטין את שיעור המשיכה שלו ככל האפשר, ולהגמיש אותו כתלות במצב השווקים (שוק יורד – מושכים פחות, שוק עולה, מושכים יותר). אני חותרת להקטין את שיעור המשיכה שלי מתחת ל-2%.
      5. שהמושג “שיעור משיכה בטוח” הוא המשגה רעיונית, לא כלל חקוק באבן, והוא מתבסס על ביצועי העבר, שאינם משקפים בהכרח את ביצועי העתיד. שום דבר לא בטוח. ברבור שחור אחד יכול לגרום לכל ההשקעות להתאפס, ואז גם שיעור משיכה של 1% יהיה מסוכן.

  36. טרחתי גם טרחתי ואני מבין היטב.
    אני מנסה לעזור – אני משקף לך איך הדברים שאת כותבת נקראים.

    שוב, כשכתוב בפוסטים שונים “פי X ההוצאות השנתיות” שלך זה לא ברור כ”כ שהכוונה: קח את ההוצאות השנתיות הנוכחיות שלך וחלק אותם ב0.75 וזה המספר של “הוצאות שנתיות” שעליו יש להפעיל את X.

  37. הסוליד

    עדיף להפסיד תשואה שהשוק יקר מאוד מאשר להיכנס לשוק ולעצום עיניים.
    לא להיכנס ב2000 או 2007 היה הדבר הנכון לעשות והדי קל לעשות למי שלמד קצת לעומק על הערכת שווי של חברות.
    ניהול סיכונים הוא חשוב וחבל שאת לא בקיאה מספיק בחומר כי יש לך המון עוקבים שאת יכולה לעזור להם.
    גם מי שייכנס במנות קטנות יכול לפגוע משמעותית בתשואה אם השוק זול משמעותית מבחינת מכפילים היסטוריים.
    הסולידית מעולה בחיסכון אבל לא בהשקעה כי גם בהשקעה פסיבית צריך להבין את הבסיס .
    טווח של 20 שנה הוא ארוך מדי בשביל כולם ונקודת הכניסה היא קריטית. אם השוק בבועה עדיף להפסיד תשואה זמנית כדי להרוויח בטווח הארוך.

השאר תגובה