זו לא המשכורת, טיפש: איך באמת למדוד עושר

ז

בחברה שבה הנורמה הנהוגה היא להשתעבד לעבודה, להרוויח כסף ולבזבז חיש מהר את כולו, ישנו מדד כלכלי אחד, יחיד ומובהק לעושר כלכלי — גובה המשכורת החודשית.

כדי לקיים אורח חיים “נורמלי”, אדם נדרש לפתח תלות כמעט מוחלטת במשכורתו החודשית ולייחל שזו “תדפוק כמו שעון” — שהרי בלעדיה, אין כל דרך לשלם חשבונות, להחזיר הלוואות, לחסל את המשכנתא, לממן את האוברדראפט ולהמשיך לקנות חפצים חסרי-שימוש בעסקאות אשראי בנות 12 תשלומים פלוס ריבית והצמדה.

אין זה מפתיע, אם כן, שבראייתם של נחילי העכברים המכלים את רוב זמנם בריצה-לשום-מקום על הגלגל שבכלובם, המשכורת החודשית היא לא פחות מסם החיים — חומר הבערה המזין את כבשני הצריכה הראוותנית, הקיטור המניע את ספינת הבזבזנות של חייהם. קצצו להם את המשכורת — והם אובדי עצות. בטלו אותה לחלוטין — והם נקלעים למשבר קיומי.

האובססיה סביב המשכורת חוצה מגזרים, מעמדות וקבוצות אינטרס. העניים, למשל, משוכנעים שהעלאת שכר המינימום תחלץ אותם מעוניים. מעמד הביניים טרוד רוב הזמן בנסיון להשיג את ההעלאה הבאה. המעמד העליון עוסק בהשוואת משכורתו לזו של “שיאני השכר במשק” המתפרסמת אחת לתקופה בכל ביצה תקשורתית.

[ads2]

אנשים חושקים במשכורת גבוהה לא רק בגלל ערכה הכספי (קרי, הפוטנציאל לבזבז יותר), אלא גם, ואולי בעיקר, מפני שהיא מהווה סמל סטאטוס בפני עצמה.

המשוואה פשוטה: הון פיננסי = הון מעמדי.

אם משה מרוויח יותר מדני הרי שמשה נמצא מעל דני בסולם המעמדי. לא לחינם הפכה שאלת הסמול-טוק “אז מה אתה עושה בחיים,” לשם-קוד מוסכם ל-“אז כמה אתה מרוויח” או, במילים בוטות יותר, “מהו מעמדך ביחס למעמדי / האם כדאי לי לצאת איתך / האם כדאי לי לאפשר לבת שלי לצאת איתך.” זוהי לא פחות מהמקבילה האנושית לכלבים המריחים זה את ישבנו של זה.

תפיסה זו, הרואה בהכנסה גבוהה בבחינת הביטוי אולטימטיבי לעושר ומעמד, מקבלת חותמת רשמית בפרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

הפילוח המעמדי הרשמי של אזרחי ישראל נעשה, כידוע, על סמך שיטת העשירונים: הלמ”ס מחלקת את אוכלוסיית ישראל ל-10 קבוצות חברתיות-כלכליות, המסווגות בהתאם להכנסה למשק בית; ככל שההכנסה גבוהה יותר – כך משק הבית מסווג בעשירון חברתי-כלכלי גבוה יותר.

חלוקת המשק לעשירונים היא בסיס המשמש לאין-ספור סטטיסטיקות נוספות. אחת מהן היא “רמת החיים” של משקי הבית בישראל. חישובי “רמת החיים” מבטאים את ערכי היסוד של תרבות הצריכה: ככל שאדם קונה מוצרים רבים יותר, יקרים יותר וחדשים יותר — כך רמת חייו מסווגת כגבוהה יותר.

כך, שני הקריטריונים העיקריים המשמשים את הלמ”ס להערכת מצבה החברתי-כלכלי של החברה בישראל הם

1) גובה הכנסתו של כל משק בית

2) כמה מהכנסתו הוא ממיר ל-“רמת חיים”.

בבואה מושלמת, אם תרצו, של הלך המחשבה השלט בחברה הכבולה במעגל אין-סופי — להרוויח משכורת ולבזבז אותה.

משכורת היא מדד שגוי

ההתמקדות האובססיבית בצד ההכנסות הופכת את השיח החברתי-כלכלי בישראל לשטוח וחד-מימדי, הן ברמת המאקרו והן ברמת המיקרו.

המציאות, כמו תמיד, מורכבת יותר: מצבו הכלכלי של הפרט מושפע לא רק מגובהה האבסולוטי של הכנסתו, אלא גם ממידת יכולתו לנהל את ההכנסה הזו בתבונה.

אנשים נבדלים זה מזה בחדות הן במידת יכולתם לייצר הכנסה והן במידת יכולתם לנהל את כספם. בניגוד למה שמקובל לחשוב בחוגים מסוימים, המשתנים הללו אינם תלוים זה בזה.

פועל בלתי-מיומן עשוי להרוויח אלפי שקלים בודדים בחודש, אך אם הוא לומד לחיות בגבולות ההכנסה (והשכל הישר), להסתפק במועט ולחסן עצמו מפיתויי הצרכניזם, הרי שמתמטית, תוך מספר לא גדול של שנים הוא יהנה מבסיס כלכלי שיכסה את צרכיו הבסיסיים.

מנגד, זוג המשתייך (סטטיסטית) למעמד הביניים עשוי להכניס יחד קרוב ל-20,000 ש”ח מדי חודש, ואף יותר מכך; אולם מכיוון שאותו זוג בחר לנהל את חייו כעדר באפלו השועט אחוז אמוק במדרון צרכני שכולו משכנאות ענק, 2 רכבים למשפחה והרבה יותר מדי חפצים וחוויות שנרכשו בכסף של אחרים — משכורתו הגבוהה נשרפת כלא הייתה, והופה — הוא “לא גומר את החודש”.

מיותר לציין כי במדדיה הסטטיסטיים הקיימים של הלמ”ס אין כל זכר לאותה תבונה (או בורות) פיננסית.

אנו יודעים כמה משק בית מעשירון X מכניס בממוצע, וכמה הוא מוציא בממוצע, אך אין כל נתון סטטיסטי המפרט את תוצאותיה של ההתנהגות הזו לאורך זמן.

אני מתכוונת, כמובן, להערכת שווי הונם הנקי של משקי הבית במדינת ישראל, כלומר, סך כל נכסיהם פחות סך כל התחייבויותיהם, או בפשטות, כמה כסף יש למשק בית ישראלי ממוצע?

מסיבות השמורות עם קברניטיה, הלמ”ס איננה מפרסמת נתונים אלה, ולמיטב ידיעתי גם איננה אוספת אותם. זאת, אגב, להבדיל מסוכנויות מקבילות במדינות מתוקנות אחרות.

למה שווי נקי חשוב יותר מההכנסה נטו

בעיני, שווי נקי הוא פרמטר חשוב יותר מגובה ההכנסה החודשית — הן כמדד סטטיסטי המייצג נאמנה את עושרו החומרי של הפרט, והן כיעד כלכלי מרכזי שיש להעדיף, ברמת הפרט, על פני המשכורת.

הסיבה העיקרית לכך היא ששווי נקי, מעצם הגדרתו, הוא משתנה רב-מימדי: הוא מעיד לא רק על הסכום שאדם הרוויח, אלא על החלק מתוכו שאותו אדם חסך לאורך זמן. כדי לגרום לשווי הנקי לצמוח בעקביות דרושה רמה גבוהה יותר של תבונה פיננסית מזו הדרושה כדי לקבל שכר גבוה יותר.

יש כמה סיבות נוספות שבגינן עדיף, לדעתי, להתמקד ראשית בהגדלת השווי הנקי ורק לאחר מכן בגובה המשכורת:

1. היעדר תלות באחרים: כדי לקבל משכורת גבוהה יותר, אדם נדרש על פי רוב לשכנע אחרים שהוא בורג יעיל ונוצץ יותר מהברגים האחרים במכונה. לעומת זאת, כדי להגדיל את שוויו הנקי, אותו אדם תלוי בעיקר בעצמו, בשיעור מהכנסתו שבחר לחסוך ובהקצאת הנכסים האסטרטגית שהגדיר עבור תיק ההשקעות שלו.

2. העדפת הטווח הארוך: אין לי ספק שקבועי הזמן הקצרים בין תלוש משכורת אחד לאחר מעודדים אנשים להוציא יותר כסף. מנגד, שווי נקי שנצבר לאורך זמן מעודד את החוסך להביט לטווח הארוך, ומחסן אותו מפני הפזרנות הפזיזה המאפיינת את ציבור ה”נכנסה לי משכורת, באה לקניון?”

3. שיקולי מס: לכך יש להוסיף את העובדה שבמדינת ישראל, המיסוי על הכנסה מעבודה (עדיין) גבוה באופן משמעותי מהמיסוי על ההון. מודל המיסוי הפרוגרסיבי במדינת ישראל מבוסס על העקרון שככל שהכנסתכם גבוהה יותר, כך תמוסו בשיעור מס שולי גבוה יותר (בהתאם למדרגת המס, עד 50%). לעומת זאת, הכנסה מהון (רווח הון, דיבידנדים וריבית) ממוסה בשיעור נמוך יותר (בדרך כלל 25% על הרווח הריאלי). הנקודה היא שלרשויות המס השונות איכפת בעיקר מהכסף אתם מכניסים – ופחות מהכסף שכבר צברתם. אפילו מס עושר או מס ירושה אין כאן.

4. חוסן לעומת שבירות: לבסוף, כשאדם מתמקד בהגדלת השווי הנקי שלו, הוא יכול לחוש מידה רבה יותר של חוסן כלכלי. לעומת זאת, התמקדות אובססיבית בגובה המשכורת מובילה בהכרח למידה של שבירות. נניח, לדוגמה, שבאורח פלא חשבונכם מזוכה ב-500,000 ש”ח. עומדת בפניכם שתי אפשרויות:

א. לעצב את חייכם כך שתוכלו לכסות את כל הוצאותיכם באמצעות משיכה של 20,000 ש”ח (4% מהשווי הנקי) מדי שנה, או
ב. להשתמש במלוא הסכום כהון עצמי למשכנתא (או כל הוצאה אחרת), ולעצב את חייכם כך שתהיו חייבים להרוויח משכורת לשארית חייכם

מה הייתם מעדיפים? אנשים נורמלים יבחרו בדרך כלל באפשרות ב’. מה יעשו קוראי הסולידית? 🙂

שלא יובן מכאן שאני מזלזלת בגובה הכנסה. זהו עדיין מרכיב חשוב בעושרו הכולל של אדם, ומבחינה מתמטית, ככל שההכנסה גבוהה יותר, ניתן להגדיל את השווי הנקי בקלות ובמהירות רבה יותר.

ולמרות זאת, הכנסה גבוהה אינה ערובה לעושר. כפי שניתן ללמוד מנתוני הלמ”ס עצמם, להכנסות גבוהות נלווית לא פעם רמת הוצאות גבוהות. זהו חוק פרקינסון של התחום הפיננסי: כשם שמשך העבודה נוטה להתארך ככל שיש זמן רב יותר לביצועה, כך הההוצאות נוטות לעלות ככל שההכנסה גבוהה יותר.

האפשרות להשקיע את הכסף ולהנות מגידול מעריכי (אקספוננציאלי) בערכו מאפשרת גם לאנשים בעלי הכנסה ממוצעת ומטה לצבור שווי נקי גבוה למדי, ובלבד שכמו הפועל הנבון וחדור המשמעת לעיל לעיל הם לומדים להבחין בין הרצוי לנחוץ, חוסכים באגרסיביות ומשקיעים בתבונה. תומאס סטנלי מייחד דיון מאלף לנושא ב”מיליונר השכן”.

זכרו: עושר אינו נמדד בחלק מההון שאתם שורפים על “רמת חיים”. עושר אמיתי נמדד בחלק מההון שנשאר אצלכם, ובעדיפות, עובד למענכם (כלומר, מושקע בעסקים, ניירות ערך, נדל”ן מניב ו/או נכסים פרודוקטיביים אחרים).

זמן: מדד העושר האולטימטיבי

הדרך הברורה ביותר לייצג שווי נקי היא במונחים שקליים.

אם, לדוגמה, למשה יש נכסים בשווי 3,000,0000 שקל והתחייבויות בשווי 1,000,000 שקל הרי שהשווי הנקי שלו הוא 2,000,000 שקל.

הבעיה היא שהנתון הזה, כפי שהוא מוצג, עדיין סתום — הוא לא מעיד כהוא זה על התבונה הכלכלית של משה ו/או על הזמן הדרוש לו כדי להגיע לעצמאות כלכלית.

בעיני, הדרך הטובה ביותר לשקף את עושרו של אדם היא לברר כמה זמן פנוי עומד לרשותו. זמן פנוי הוא הנכס היקר לי מכל מפני שזהו משאב סופי השייך לי בלבד. אני יכולה למכור את הזמן הזה בתמורה לכסף, אבל אני לא יכולה לקנות אותו בחזרה — טבעו להתפוגג וללכת לבלי שוב.

כדי לבטא שווי נקי במונחים של זמן, יש להשתמש בנוסחה הבאה:

הון בשנים = שווי נקי (ש”ח) / הוצאה שנתית ממוצעת.

אם משה חסך 2 מיליון ש”ח, אבל הוא מבזבז 400,000 ש”ח בשנה על חיי תענוגות, הרי שנותרו לו בסך הכל 5 שנים של זמן פנוי לפני שיצטרך לחזור לעבוד.

דני, לעומתו, חסך רק 1 מיליון ש”ח, אך הוא למד לחיות טוב על 40,000 ש”ח בשנה בלבד. שוויו הנקי, לפיכך, מבטא 25 שנים של הוצאות צבורות. בהינתן שהתשואה השנתית הממוצעת על תיק ההשקעות של דני תעלה על 4%, הוא לא יצטרך עוד לחזור לעבוד לעולם.

במונחים של חופש כלכלי, אם כן, לערך האבסולוטי של השווי הנקי אין כל משמעות כל זמן שהוא מנותק מרמת ההוצאות. בדוגמה לעיל, מובן שמצבו של דני טוב משמעותית מזה של משה, וזאת אף על פי שהשווי הנקי של משה גדול פי 2 מזה של דני.

כן, משה נהנה מהחיים הטובים, מבית ענקי, רכבי יוקרה, בילויים ותפנוקים — אבל לכל אלה נלווית חרדה קיומית שמא ייגמר הכסף והוא לא יוכל עוד “לתחזק” עוד את אורח חייו הראוותני. לא חסרים ספורטאים מקצוענים, כוכבי זמר ים תיכוני, זוכי לוטו-טוטו ושאר מתעשרי אינסטנט שהפסידו כך את תחתוניהם.

עדכנית להיום, השווי הנקי שלי עולה על 40 שנות חיסכון. המשמעות המעשית היא שהכסף יספיק לי עד יומי האחרון מבלי שאצטרך לשוב לשוק העבודה.

עכשיו אין לי מושג כמה שווים אנשים כמו אייל גולן או ארז טל — סביר להניח שהרבה יותר ממני — אבל משהו אומר לי שאני יותר עשירה אפילו מהם 🙂

אני מפנטזת על היום שבו הלמ”ס תנפיק דו”ח מסודר המפרט את שווים הנקי הממוצע של משקי הבית בישראל במונחים של זמן פנוי. זה, בעיני, יהיה המדד החברתי-כלכלי האולטימטיבי.

עד שהפנטזיה הזו תקרום עור וגידים — כמה זמן פנוי חסכתם אתם?

avatar
  הירשם  
החדש ביותר הישן ביותר המדורג ביותר
הודע על
איציק
אורח
איציק

קשה לי להבין למה “הדרך הטובה ביותר לשקף את עושרו של אדם היא לברר כמה זמן פנוי עומד לרשותו”. קל לי להסכים שזה אחד הפרמטרים ואפילו פרמטר חשוב אבל הדרך הטובה ביותר?
למשל אדם שנמצא על אי בודד תיאורטי עם אספקה בלתי מוגבלת של אוכל מחסה וזמן פנוי. האם הוא העשיר האולטימטיבי? אני לא מנסה להתחכם כאן ובטח לא להצדיק צרכניזם משום סוג, פשוט נראה לי מוזר.
זמן פנוי לא שווה חופש וגם אם המשוואה היתה מתקיימת, אז חופש לא שווה עושר או אושר. הוא רק מרכיב שלהם. לא ככה?

ישי
אורח
ישי

הכוונה היא ליכולת לשלוט בזמן שלנו. מי שחייב לעבוד במשרה מלאה כדי לממן את רמת חייו משכר, אינו שולט בזמן שלו, להבדיל ממי שבוחר לעבוד 12 שעות ביום, גם אם הוא לא חייב, כי זה מה שגורם לו אושר. זו הכוונה ב”עצמטות פיננסית” והיא נמדדת ביכולת ההון שנחסך לממן “שנות חיים” בהתחשב ב”הוצאה שנתית לקיום רמת החיים בה אתה רוצה”. בארה”ב מכנים את זה “המספר” (the number) שהוא סכום החיסכון הנדרש כדי לפרוש בכל גיל ולחיות על פירות ההון הנחסך. אם זה קורה קרוב לגיל הפרישה נכללים בחישובים האלה גם ביטוח לאומי שהוא משמעותי יותר בארה”ב מבישראל. האמריקאים נוטים להניח… קרא עוד »

איציק
אורח
איציק

לא מסכים עם הנאמר כאן. אני מסכים שזה חשוב אבל זה אחד ממאה דברים חשובים. בנוסף, שליטה בזמן זה מושג יחסי לחלוטין. מי שעובד 12 שעות ביום שולט בזמן במידה מסויימת. יש 12 שעות אחרות שהוא חופשי בהן. בזמן העבודה הוא שולט במה לעשות במסגרת העבודה והוא גם יכול להחליט להחליף עבודה, להחליף קריירה או להחליף מדינה (תוך לקיחת סיכון מסויים). הסולידית מאידך, שולטת בזמן גם באופן יחסי בלבד. יש לה הרבה עבודת “תחזוקה” בבית שהיא חייבת לבצע בעצמה כדי לא לחרוג ממסגרת ההוצאות שלה. היא כבולה לתנאים שמכתיב סגנון החיים הזה שאולי לא יתאים לה בעתיד. היא לא יכולה… קרא עוד »

קובי
אורח
קובי

דבר אחד שכולם יסכימו עם דורין זה שזמן תמיד, אבל תמיד, שווה יותר מכסף. כמו שאומרים כסף בא והולך, זמן הולך ולא חוזר (כל עוד אין בנמצא מכונת זמן זולה 🙂 כל נידון למוות, לא עלינו, או חולה סופני, לא עלינו, יסכימו לתת את כל הונם כדי לחיות עוד. דורין פיתחה לעצמה סיגנון חיים שמהנה אותה במקסימום עם הוצאה יחסית לא גבוהה ולכן גם התחושה שאינה זקוקה לטובות מאף אחד ושעתידה הכלכלי מובטח, בנוסף לכל פעולותיה האחרות, מביאים לה אושר שלרוב האנשים קשה להשיג. למה הדבר דומה? אם מישהו בעל טעם מיוחד שעבורו לחמניה עם זיתים זה טעם החיים, טוב… קרא עוד »

מחד ומאידך
אורח
מחד ומאידך

מעולה.

שולה מעפולה
אורח
שולה מעפולה

בניכוי התפרצויות השנאה המוכרות כלפי המין האנושי (עכברים, כלבים, באפלו), זהו מאמר חכם ומאיר עיניים. אכן, תשומת הלב למשכורת החודשית היא מוגזמת, ולשווי הנקי, הן בשקלים והן במונחי זמן, יש משמעות רבה יותר. נראה לי שהנתון החסר – כמה כסף יש למשק בית ישראלי – הוא חמקמק עד מאד: גם בגלל שחלקו הוא “שחור”, וגם בגלל שהמדידה בכל משפחה ישראלית לפני קבלת ירושות ואחריה תביא לתוצאות שונות דרמטית. כבדרך אגב חושפת הכותבת כמה סודות שמורים: כמה כסף יש לה (כנראה בסביבות מיליון שבע מאות אלף שקלים) וכמה שנים היא מתכננת לחיות (לא יותר משמונים). (“עדכנית להיום, השווי הנקי שלי עולה… קרא עוד »

גיא
אורח
גיא

יש לציין שהייתה התאפקות ארוכה וראויה לציון עם התפרצויות השנאה המוכרות כלפי המין האנושי. בנינו, אני תמה עם עצמי שמה אני עדין מידי עם התבטאותי כלפי מין אנושי זה. בכל מקרה אני ער לעובדה שמגיבים עוד לא התרגלו לשעון החורף ומגיבים בשעות התגובה שלי. בקשר ל40 שנה – כלומר משיכה שנתית ריאלית של 2.5% אחרי מס …. לדעתי אפילו בזמן הנוכחי(עם מחירי אג”ח וזהב ברמות מגוכחות) התיק של בראון ואיזונים בעתיד יספק תשואה ריאלית כזאת עם מינימום תנודתיות ( שלא תרעיד את הלב גם אחרי גיל 60 – (*)) ונשאר לומר שאפו! (*) עלאק תנודתיות אינה סיכון (**) – אני… קרא עוד »

מחד ומאידך
אורח
מחד ומאידך

שולה, כולנו גאים בך על היכולת המרשימה לקחת את הנוסחא שהציגו לך, להציב בה מספר שנתנו לך ולומר לנו את התוצאה שקיבלת. עלי והצליחי.

גיא
אורח
גיא

ואה ואהו ! מישהו פה הסתבך עם שולה.
בפעם הקודמת שמישהו העז זה לקח לו הרבה זמן לצאת מהבור.

רני
אורח
רני

שולה, למיטב הבנתי דורין אינה נוגעת בקרן, ולפחות באופן תיאורטי תוכל לחיות לנצח מתיק ההשקעות. זאת כמובן בהנחה שההוצאות שלה לא יגדלו בצורה דרמטית ושהמדינה תחלץ את המערכת הפיננסית גם במשבר הגלובלי הבא.

לגבי זמן הפנאי כמדד לעושר, אני לגמרי מסכים, חבל שמרבית בני האדם חוששים מהפנאי ורצים למלא אותו בצריכה. בנוסף, צריכה להיות מערכת תרבותית תומכת כדי לאפשר לאנשים ליהנות מזמן פנוי ללא תשלום. גלריות ומוזיאונים הפתוחים בחינם או בתשלום סימלי, מתנ”סים, ספריות ציבוריות, אינטרנט, פארקים ומתקני כושר חופשיים וכדומה.

עמוס
אורח
עמוס

בישראל המעמד הנמוך מוציא כל חודש בממוצע פי 1.5 עד פי 2 מהכנסתו .מכיוון שאף בנק בעולם לא יתן כזו הטבה יש כמה אפשרויות .האפשרות הלא חוקית כסף שחור שלא מדווח סביר שיש מגזרים שבהם הון שחור זה נורמה.אפשרות שנייה תרומות או הכנסה מההורים זאת אומרת לאחר הרבה שנות עבודה בדרך כלל יש מספיק כסף לעזור לילדים וגם לילדים לאחר מספיק שנים יהיה מספיק כסף.יש מוביליות חברתית מבוססת גיל.יש כמובן גם להפך ילדים או עמותות או יחידים שעוזרים לזקנים ומביאה אותם להוצאה גבוהה מהכניסה וכל זה בלי שום עזרה מהמדינה.

איש (3718)
אורח
איש (3718)

עד כמה שזכור לי, ההכנסה של המעמד הנמוך בסקרים הללו לא כוללת תמיכות מבטוח לאומי, כך שטענתך לא מדוייקת. התמיכות מבטוח לאומי (קצבת זקנה, שארים, נכות, הבטחת הכנסה, מס הכנסה שלילי) משנות את התמונה.

גיא
אורח
גיא

איש , הסקרים הללו כוללים הכנסות מביטוח לאומי ומוסדות שונים לכל העשירונים.

עמוס
אורח
עמוס

הסקר כולל ביטוח לאומי וכל קצבה ממשלתית מכל מוסד כלשהו וגם הכנסות ממוסות משוק ההון (כמו הסולידית).זה לא כולל ירושה,עזרה של הורים וחברים,הון שחור,הטבות שלא כימתו אותם בכסף בשכר ברוטו,שעות חופש בגלל עבודה של פחות שעות שמאפשרת פחות מטפלות וגנים והכנסות לא ממוסות כמו דירות.

מחזיראור
אורח
מחזיראור

מה? היום אני הראשון? אני חייב לציין, שלדעתי את קצת מתקבעת מידי על הכסף כמדד לסטטוס חברתי, או הצלחה בחיים. אנשים לא שואלים “מה אתה עושה בחיים” רק כדי לנחש כמה אתה מרוויח.. לרוב האנשים באמת לא כל כך איכפת מה יש לך בכיס. ושימי לב – המיסוי על עבודה מתקרב ל-25% רק ממדרגת המס הרביעית – במשכורות מעל 40K.. וזאת בהנחה שאין נקודות זיכוי במס. אחוזי המס הגדלים מתייחסים כל פעם רק לנתח מהמשכורת. מצד שני, לחישוב באמת רציני אפשר להתייחס לביטוח בריאות וביטוח לאומי. (פסקה אחרונה http://www.btl.gov.il/Insurance/National%20Insurance/type_list/Employee/Pages/default.aspx) ואגב.. זמן פנוי מאוד קל לקנות.. אבל כבר היה לנו הדיון… קרא עוד »

shuli
אורח
shuli

וואוו! פוסט מרשים!!!
לדעתי השוואת בני האדם לבעלי חיים לא באה מ”שנאה” אלא מהצורך לזעזע!
תודה על פוסט מעולה…

עמוס
אורח
עמוס

לקיחת הלוואה אומרת כמעט תמיד ( למעט דירה) לשלם יותר מי שלוקח הלוואה מפיק פחות מהכסף שלו ובדרך כלל זה נובע ממשמעת עצמית נמוכה ואי יכולת לדחות סיפוקים.לדוגמא אם אני רוצה לקנות משהו ב6000 שקל ויש לי הכנסה פנויה של 2000 שקל אם אני אחכה 3 חודשים אני אקנה בסכום ואם אני אקח הלוואה אני אצטרך 4 חודשים כדי לשלם.

vanessa
אורח
vanessa

יש באג, או שהבעייה אצלי?
אני רואה שיש תגובות לפוסט, אבל כשאני נכנסת אני לא רואה כלום..

vanessa
אורח
vanessa

ועכשיו אחרי שהגבתי, אני רואה את כל התגובות.. למעט התגובה שלי.
אפילו לא כ”ממתינה לאישור”.

עמיר
אורח
עמיר

בקשר לנקודה 3,
שיעור המס בעבודה מעל 25% הוא לא רק למשכורות מ 14,001 ?

http://www.goleango.com/%D7%9E%D7%93%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%AA%20%D7%9E%D7%A1%20%D7%94%D7%9B%D7%A0%D7%A1%D7%94%202014

מור
אורח
מור

את זעזעת את עולמי, ולאט אט מעצבת אותו מחדש. על כך המון תודה.

לביא
אורח
לביא

אחלה ניתוח, באמת.
אם היית מצליחה להכניס בין המילים מעט חמלה כלפי נחילי העכברים האומללים היה ממש מושלם.(-:
ולגבי הנוסחה למדידת עושר, או שווי נקי כפי שאת קוראת לו, שמעתי פעם משפט שהולך ככה:
עושר אמיתי לא נמדד בכמה אתה מרוויח, הוא גם לא נמדד בכמה אתה מוציא. עושר אמיתי נמדד במה שנשאר לך בארנק אחרי שהוצאת את כל מה שהיית צריך להוציא כדי להיות שליו ומאושר.
אם נלך על פי הקריטריון הזה, יש מצב שאת יותר עשירה מאייל גולן וארז טל. יכול להיות שגם אני.

דפני
אורח
דפני

לדעתי יש למדוד את השווי הפינאנסי של משפחה או רווקים בכמה זמן הם יכולים להחזיק מעמד פיננסית ללא תלות בעבודה ולצערי הרוב לא ישרוד אפילו חודש.

ציקי
אורח
ציקי

רציתי לומר לך תודה רבה.

נחשפתי רק לאחרונה לבלוג שלך ואני מוצא את עצמי קורא בשקיקה פוסט אחר פוסט.

חלק הארי שבמסקנות האופרטיביות קשה ביותר לביצוע – אך באופן כללי גרמת לי לסלט רציני בראש..

בתור צרכניסט כפייתי שהתחילה זה מכבר לחלחל בו תחושת קבס מהמירוץ הבלתי נגמר והמוטרף הזה, אני רוצה להודות לך שבאת לי בטיימיינג מושלם.

חן חן ובהצלחה גדולה.

גדי
אורח
גדי

נכון לסוף 2012: 2.6
נכון לסוף 2013: 3.7
נכון לסוף רבעון שני 2014: 4.1

imlazypanda
אורח
imlazypanda

היי הסולידית, פוסט מעולה. בדיוק אתמול פרסמתי פוסט בנושא שונה בבלוג שלי באנגלית אף על פי שאני לחלוטין מסכים איתך שמשכורת היא לא מדד לכלום, אני חושב שגם מדדים פיננסיים טהורים הם לפעמים מטעים, ולא תופסים את “מקרי הקצה” – מקרים שבהם האדם אוהב את העבודה שלו או לפחות לעבוד בה מספר שעות מועט בשבוע, או לחילופין שהוא שונה לעשות מטלות יומימות בבית (כפי שחלק מהקוראים שלך שבים ומתלוננים). זה נכון שרוב המכריע של המקרים יש קורלציה כמעט מלאה בין המדד הפיננסי לבין כמות החופש – ולו בשל העובדה שהמכשול הכי משמעותי לחופש בעבור רוב האנשים הוא העבודה שלהם –… קרא עוד »

גיא
אורח
גיא

דעתי – בעד!
ואוו , בלוג לעצלנים!!
תפור עלי.
מעניין אם יהיה לו מה לחדש לי.

שי
אורח
שי

אחד הקישורים הכי טובים שראיתי:
“בדיוק אתמול פירסמתי פוסט בנושא שונה”.
גדול.

גיא
אורח
גיא

בכנות ,אם חופש פיננסי הוא אמצעי לאושר
אני לא חושב מדד ה ….
“כמה שעות בשבוע אתה עושה דברים שבתרחיש אוטופי אתה מעדיף לא לעשות”.
הוא מדד טוב משום שבערכים הנמוכים(עשיה מועטה) והגבוהים(עשיה מרובה) תרומתו לאושר יורדת.
^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-
לדעתי בשביל להעריך את החופש צריכה להיות מידה מסויימת של חוסר חופש. יין ויאנג.
בשביל להדגיש את התמונה ראויה שתהיה איזו שהיא מסגרת.
יש צורך ברע על מנת להעריך את הטוב. קיום הרע תורם לטוב כמו שזבל הפרות תורם לניחוח השושנה.
^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-^-
שבת שלום.
^-^-^-^-^-

רון
אורח
רון

סולידית, לא מדוייק

1. צריך הון גדול כדי למשוך משכורת חודשית למשפחה , 15 אלף חודשי. מה יעשה זוג ולאורך כמה זמן כדי לחיות ברמה סבירה?

2. מיסוי על משכורת הוא פרוגרסיבי כך שבשכר שאת מושכת מהון את משלמת הרבה יותר ממס הכנסה…בשכר נמוך כמו שלך עדיף לעבוד ולשלם למדינה פחות.

3. מדד של זמן פנוי הוא בעייתי. בקלות הומלס מנצח אותך

טבע
אורח
טבע

הי סולידית 🙂 אנחנו חסכנו יותר מ-26 שנה זמן פנוי לזוג 🙂

קרן
אורח
קרן

ממש אהבתי את הפוסט ואפילו אומר שהוצאת לי את המילים מהפה – אכן סך העושר הפיננסי הוא מדד מהימן הרבה יותר מגובה ההכנסה לשיוך לעשירונים. הזכרת את המיליונר השכן של תומאס סטאנלי – ספר מצוין שלדעתי מצריך פוסט בפני עצמו. ספר נוסף שאני ממליצה עליו בחום פרי עיטו של אותו סופר: Stop Acting Rich . לטובת מי שלא קרא את שני הספרים הנ”ל, הנה תמצות קצר בכמה מילים: לפי מחקרים שנערכו בארצות הברית חלק הארי של המיליונרים אינם בעלי ה”בלינג בלינג” אלא עובדי צווארון כחול, לרוב בעלי עסקים קטנים שחסכו לאורך שנים וחיו בצניעות ומתחת לרמת הכנסתם. הסופר בודק את… קרא עוד »

ג'רונימו
אורח
ג'רונימו

קודם כל תודה על פוסט מעורר מחשבה.
מתנצל מראש אם הנקודה הזו עלתה בעבר, אבל למה להתייחס לרכב או שניים למשפחה כעוד פינוק צרכני (בנפרד משאלת סוג הרכב)? מזווית התכנון העירוני, ישנם מעט מאוד אזורים עירוניים בישראל שמתוכננים באופן המאפשר לבעלי משפחות להסתדר ללא רכב פרטי, ולרוב הם אזורים יקרים במרכזי הערים הגדולות או הצמודים לתחנות הרכבת.
הרכב אינו פינוק צרכני, אלא קנס תכנוני שמוטל על האזרחים.

ענת
אורח
ענת

זה מאוד מאוד נכון. שכונות חדשות שנבנות היום מתוכננות לסגנון חיים “פרברי” – כלומר מתוך הנחה שחייבים להתנייע עם אוטו. ובאמת מחוץ למרכזי הערים הגדולות קשה להתנייע בלי אוטו, כיוון שהתחבורה הציבורית לא טובה מספיק. באופן כללי המדינה נוטה להשקיע יותר בכבישים מאשר בתחבורה ציבורית, אם כי בשנים האחרונות גם זו השתפרה מאוד. דווקא בישובים ותיקים ופחות בשכונות חדשות, יותר קל להתנייע בתחבורה ציבורית. ועדיין, לפעמים זה גם ענין של בחירה. מתוך נסיון של שנים של התנהלות ללא אוטו (נכון, כאדם ללא ילדים עדיין) מצאתי תמיד דרכים להגיע, אם כי לא תמיד היו מאוד נוחות. הלכתי יותר ברגל, נסעתי יותר… קרא עוד »

עדו קאליר
אורח
עדו קאליר

הייתי חוזר עם ילדי מגני שעשועים ואומר לזוגתי : אני לא מתבייש בכמה אני מרוויח (יפה ,אבל לא המון). אני כן מסתיר כמה מעט אני עובד בשביל זה. עד היום אי משקר לעתים כשמציעים לי עוד עבודה ואומר שאני מאד עסוק כי המציעים נפגעים אם אני אומר שיש לי מספיק כרגע ואני מעדיף זמן לעוד אימון אייקידו או רכיבה על אופניים או כתיבת מאמר. עם מדידת השווי הנקי יש בעיה מסוימת כי אני אישית מכיר אנשים שחיים בעוני אמתי כשהם מתגוררים בבית השווה נטו 8 מליון ש”ח…

פריכיהו
אורח
פריכיהו

גם לי אין מה להתבייש במשכורת שלי. אם מישהו צריך להתבייש זה המעסיק הנצלן שלי שמשלם סכום עלוב כזה עבור כישוריי המצויינים.

עמית א.
אורח
עמית א.

ומה שהכי יפה, זה שבתחתית הפוסט הזה, שהוא לדעתי בין הטובים שלך אם לא ה…, מופיעה פרסומת לחופשות סקי ב-999 יורו הכל כלול. סוג של נה נה בננה?

יהודה
אורח
יהודה

25000 או 20000?

יוני
אורח
יוני

איכשהו שאלת ה”כמה יש לך בחיסכון” מרגישה יותר אישית – אולי כי היא באמת חושפת עליך יותר. אני חושב שלאנשים נוח יותר לדבר על משכורת (סמל סטאטוס שבא והולך), חובות (משהו שהולך מהם) ורק אז על חסכונות (כמה הם שווים באמת).

דני
אורח
דני

יפה. מזכיר קצת את הציטוט הידוע של חוזה מוחיקה ש”עני זה בן אדם שרוצה יותר מדי” 😉 ועשיר – הוא מי שיש לו הכי הרבה זמן פנוי…

שי
אורח
שי

אני נצמד להגדרה שאני רואה אותה כטובה ביותר, אדם עשיר זה מי שההכנסה הפסיבית שלו עולה על ההוצאות שלו”

נראה לי שזו ההגדרה שעובדת בצורה הטובה ביותר כולל עיניני זמן ואחרים…

=======
לגבי הכנסה פסיבית, הסולידית שלנו ולא רק היא, הם רק קול קורא במדבר,

בנתיים אנשים שבוכים על המילקי עומדים בתור לאייפון 6…

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000981062

אבל, מי שמציל נפש אחת מישראל כאילו היציל עולם מלא…

עודד
אורח
עודד

פוסט מעניין..
תודה.

שירה בירה
אורח
שירה בירה

אני קוראת חדשה של הלוג שלך, וממש נהנית ממנו.

הערה קטנה, לא רק כוכבי זמר ים תיכוני מאבדים כך את רכושם, אלא כל מיני כוכבים, או מתעשרים מאבדים כך את רכושם. זה קצת סטריאוטיפי לכתוב כוכבי זמר ים תיכוני. במיוחד שחלק ניכר מהם (ובמיוחד הזמר איל גולן שהזכרת) קונים נכסים המניבים רווחים (כדוגמאות השקעות בנדל”ן). בשורה התחתונה, הייתי שמחה אם היית כותבת פשוט כוכבים זמר. נקודה.

אריאל
אורח
אריאל

הי דורין. אני גם בעד לצמצם רמיזות עדתיות. באופן כללי אני נהנה מאוד מהכתיבה שלך וממליץ לכל אדם שני בערך לקרוא את הפוסטים שלך. תודה, אריאל.

Tammy
אורח
Tammy

יש פרמטר נוסף, פרט לזמן הפנוי, שצריך לקחת בחשבון, והוא התלות באחרים.

הרי לעקרת בית שלא עובדת, ותלויה כלכלית בבעלה שמפרנס אותה, יש אינסוף זמן פנוי לכאורה…

ענת
אורח
ענת

לא מדויק. אם היא עקרת בית פעילה, כלומר מישהי שמבשלת, מנקה ומחזיקה את הבית (ולא פיליפינית שתעשה את הכל בשבילה) אז א- אין לה אינסוף זמן פנוי, כי היא עסוקה בלטפל בבית. ב’ – יש לה ניסיון לא מבוטל בדברים שבהם היא עוסקת בבית, כגון בישול, אפייה, ניהול משק הבית, טיפול בילדים. שזה כן ניסיון מסוג מסוים ומי שעושה את זה היטב מפתחת כישורים מסוימים שיש להם ערך.
ואם באמת יש לה כל כך הרבה זמן פנוי – היא יכולה לפתח תחביבים שיתפתחו למיומנויות שגם הן בעלות ערך (כספי או אחר).

פאטיה
אורח
פאטיה

בגיל 42 יצאתי לפנסיה מוקדמת, מאז לא חזרתי לעבוד, ובעלי המשיך לעבוד, כ- 8 – 10שנים לאחר מכן הייתה לו הזדמנות לפרוש עם פנסיה טובה למדי ופיצויים יפים, אך הוא ויתר על זה והמשיך לעבוד, הוא לא בנוי אחרת, וגם לא רצה להפסיק את ההרגל. כשאדם מחליט להפסיק לעבוד, מן הסתם, הוא כבר מוכן לזה נפשית, ובטוח בעצמו, בהתאם להרגליו, שיצליח להסתדר. גם בלי ללכת לעבודה מדי יום ביומו. מבחינה כלכלית אנחנו מסודרים לכל החיים, ואנחנו סומכים על עצמנו, מדי פעם אני מוצאת את עצמי מיעצת לו לגבי הוצאות מיותרות, הוא הבזבזני שביננו, לא רבה איתו לגבי זה, אני מקבלת… קרא עוד »

פאטיה
אורח
פאטיה

וכמובן, יש לי את כל הזמן לעשות את מה שאני אוהבת, אין לזה תחליף.

ronen
אורח
ronen

מה אני יגיד לכם חברים יקרים דבר אחד פשוט יש לי להגיד לכם !

זמן פנוי ללא כסף – לא שווה כלום

זמן פנוי עם כסף – זה מעולה אבל זה לא מספיק

זמן פנוי עם כסף ועם בריאות – זה המתכון המנצח ולשם אתם צריכים לשאוף

ברכה והצלחה לסולידית !

ענת
אורח
ענת

זמן פנוי ללא כסף דווקא כן שווה משהו. זמן פנוי מאפשר התארגנות, ויצירת דברים שלא מתאפשר לעשות כשיש כסף ולא זמן. למשל, כמה אנשים שיש להם כסף ועובדים בעבודה תובענית לא מספיקים לטפל בכל מיני סידורים שיש להם ומזניחים אותם, מה שמתפתח בטווח הרחוק גם להפסדים כספיים או אחרים (בריאותיים?)? (בהנחה שהם לא מספיק עשירים כדי לשלם למישהו אחר שיעשה במקומם את הסידורים, או כשזה בלתי אפשרי שמישהו אחר יעשה במקומם, כמו לעשות ספורט או ללכת לרופא?) אדם שיש לו יותר זמן ופחות כסף יש סיכוי שיצליח לנהל את חייו ביתר יעילות וטיפוח של תחומים שונים, על פני אדם עם… קרא עוד »

goldy
אורח
goldy

4% מ-500,000 זה לא 25,000

דשתי הפג
אורח
דשתי הפג

האם מי שנולד הרוויח?

orikatz
אורח
orikatz

זה רעיון נחמד, אבל בפועל סביר שישנה קורלציה גבוהה מאוד, קרובה לאחד, בין ההכנסה החודשית למשק בית לבין השווי שלהם, מדד השנים שתיארת או כל מדד אחר של עושר נטו. ברגע שישנה קורלציה כל כך טובה בין המדדים, אין סיבה להשתמש דווקא במדד שהרבה יותר קשה למדוד ולאסוף נתונים לגביו.

גיא
אורח
גיא

טוב, זה באמת על רגל אחת ויתכן שאני בהחלט מתגרה בגורלי אבל אני זוכר שכתבת פוסט (לא מצאתי אותו בחיפוש מהיר) בנושא שאדם מדלג בחייו בין העשירונים… אני מניח שזה דבר שיכול לפגוע בקורלציה בין המדדים,לא?

גיא
אורח
גיא

הנה מצאתי https://orikatz.wordpress.com/2013/04/07/ricky1/ והרשתי לעצמי לצטט קטעים נבחרים. [נניח שישראל ישראלי הוא האדם המתאים ביותר להגדרה האינטואיטיבית של מעמד הביניים הישראלי. כאשר היה ישראל ישראלי בן 22, הוא למד כלכלה באוניברסיטת תל אביב, שכר דירה קטנה עם שותפים והתפרנס ממלצרות. משכורתו שייכה אותו לעשירון הרביעי או החמישי. בגיל 30, כשישראל ישראלי התחתן, הוא כבר מצא עבודה באחד הבנקים שהקפיצה אותו אל העשירון השביעי. בגיל 45, לאחר שקיבל קידום, הוא הגיע לעשירון התשיעי. כשיצא לפנסיה הכנסתו ירדה בהתאם, והוא חזר לאזור העשירון השישי.] [אני מאמין שהנתונים מדברים בעד עצמם. עם שכר של 20,000 ש”ח למשק בית, ריקי כהן בהחלט איננה עשירה… קרא עוד »

Zipi
אורח
Zipi

רווחי הון מתקבלים מהון שכבר שילמת עליו את המס הגבוה ביותר. לא מזכים אותנו בהוצאות שכרוכות בהשקעת ההון שלנו. כך שלדעתי המס על רווחי הון לא ככ נמוך.

אורן
אורח
אורן

ישנם גם לא מעט זמרים מסגנונות זמרה אחרים שלא מגלים נטייה לחסכנות.

Hrz
אורח
Hrz

פוסט מצויין, מלכה כבר אמרו!.

RN
אורח
RN

זה אולי הבלוג הכי טוב שקראתי אי פעם. אני חושב שצריך לקחת את הבלוג, לשים אותו בספר ולתת אותו לכל נער בן 15-16 כדי שיקבל קצת שכל לקראת החיים הבאים עליו. אם היתי קורא את זה בגיל 15 היום היתי מליונר, טוב נו, אפשר להתחיל גם עכשיו. תודה רבה לך על כל הפוסטים ואני נורא מסכים עם השקפת העולם שלך. כל הקטע הזה שמגיל 0 מנסים לדחוף אותנו למסגרת כדי שכנצא לשוק העבודה ניהיה מוכנים ולא נעשה בעיות, נתנהג כמו ילדים טובים ונעבוד עבור בעלי ההון ונתן גם את המשכורת בחזרה לבעלי ההון (בדרך כלל חברים של אלו ששילמו לנו… קרא עוד »

ענת
אורח
ענת

לגמרי.
וכשחושבים על זה שהפרסומות בטלוויזיה למשל, הן רק של חברות שיכולות להוציא כמה מיליונים טובים על פרסום כזה, כלומר, הן ממילא החברות החזקות בשוק, והן עוד משתמשות בשטיפת מוח מסיבית שכזו (פרסומת בטלוויזיה) – זה בכלל מחלחל. (גורם למחשבה שאי אפשר לברוח מהן לשום מקום. כלומר אפשר, רק למי שמתנתק מהמטריקס).

ניר
אורח
ניר

זה לא הזמן הפנוי, שצריך להביא לאופטימום. זה האושר. אושר יכול לבוא מזמן פנוי, מכסף, מבריאות,
וגם מעבודה (יש בודדים שנהנים מהעבודה).
אם המבחן הוא רק זמן פנוי, אז כמו שמישהו כתב פה הומלס מנצח את כולנו. גם למישהו שנמצא בבית עם דיכאון קליני יש הרבה זמן פנוי.

ענת
אורח
ענת

הענין של הזמן הפנוי הוא, שאתה בוחר מה לעשות בו. בין אם זה לעבוד או לעשות משהו אחר שגורם לך אושר.
אבל ברגע שאתה *חייב* לעבוד (בניגוד לרצונך), אז מתחילה הבעיה. כלומר הבעיה אינה בעצם העבודה, אלא בעצם העובדה שאין לך את חופש הבחירה.

ענת
אורח
ענת

ואדם עם דיכאון קליני אינו “פנוי”, כלומר הזמן שלו אינו “זמן פנוי” במובן שאינו “זמן חופשי” כי הדיכאון שלו שולט בו ולא מאפשר לו לבחור מה הוא עושה בזמנו החופשי.

YossiN
אורח
YossiN

אני חושב שעלית כאן על נקודה מרתקת

הייתי מגדיר זאת כ”דרגות חופש”, כי מי שיש לו זמן פנוי של 200 שנים או 500 שנים זהים- יש להם די עד ליומם האחרון (והגיון דומה גם לצד השני).

אולי יש מקום לדון על הנוסחה הנכונה. כך, למשל, אולי נכון להגדיר את המדד בתור המרחק שלי (בשנות עבודה?) מהנקודה בה לא אצטרך לעבוד יותר עד יומי האחרון. אבל זה דברים טכניים.

הענין הוא שהמשכורת לכשלעצמה בעלת ערך אינדיקטיבי נמוך לעושרי ו/או אושרי. כנ”ל לגבי רמת הוצאותי. על פי שיטתך- הערך נמדד לפי מספר בעל משמעות אישית: שנות חיים ולכן הוא יותר משקף. סחטיין.

טל
אורח
טל

מדד יותר מדויק – הנגזרת של השווי הנקי. השינוי (החודשי, השנתי) בשווי הנקי. מדד זה מתאר לא רק את המצב הנוכחי (תמונה סטטית) אלא את המגמה. האם בחודש שעבר היה לי יותר או פחות שווי נקי? זה המדד היחיד שלוקח בחשבון גם את ההכנסות (משכורת, נכסים, הון) וגם את ההוצאות (“רמת החיים”).
זה גם הגרף היחיד שאני עוקב אחריו ברמה חודשית…

ענת
אורח
ענת

באמת נשמע מדד טוב, והוא יכול להיות מדד משקף גם עבור מי שעדיין נמצא בגרעון – אבל במגמת שיפור. כי אז הנגזרת שלו תראה על כך שהוא בכוון הנכון.

יוסי
אורח
יוסי

אני תוהה למה וורן באפט ממשיך לעבוד במרץ רב. לפי כל המדדים הוא עשיר ואין לו שום צורך מעשי לבזבז את זמנו בעבודה. גם לא נראה לי שהוא צריך עוד כסף כדי להתקיים בכבוד עד יומו האחרון גם אם יאריך חיים מאוד.

כמוהו יש המון אנשים שיש להם את ההון המספיק לקיים את רמת החיים שלהם אבל בוחרים להמשיך לעבוד עד יומם האחרון.

מעניין היה לשאול את דוד עזריאלי שעבד גם בגיל 92.

tov
אורח
tov

פוסט מבריק באופן ניסוחו. הצלחת לבטא בצורה ברורה ותמציתית עקרונות קריטיים. אגב, הקושי הגדול ביותר לדעתי הוא הקושי הפסיכולוגי. אנשים לא יודעים להתמודד עם שפע זמן. שווה להתייחס לזה בהרחבה באחד הפוסטים הבאים שלך…

שרון
אורח
שרון

אהבתי, כמובן שאבחר באופציה א’…

אבל דבר אחד חסר במשוואה (ואין לי מושג איך להכניס את הנתון הזה) – רצף הזמן האבוד וכמה זה “עלה” למשה ודני. בהנתן נתון זה, בהתבסס על ההנחה שהתנהגות עבר היא נביא מצוין להתנהגויות עתידיות באם ימשיכו בדרכם, רצף זמן עתידי.

שרון
אורח
שרון

ועוד הארה/הערה לכל אותם מגיבים שמדברים על ההוא או ההיא שעבדו על גיל מאוחר וכו’. זה הכל עניין של בחירה. דוד עזריאלי ב-ח-ר לעבוד על גיל 92, כמו שיכול היה לבחור לבהות בגלים עד סוף ימיו. ככל שצבר נכסים כך גדל מרווח הבחירה שלו. הוא בחר בעבודה, כך הוא רצה לנצל את זמנו שעמד לרשותו.

ואולי כדאי לשנות את המושג “זמן פנוי” ל”מרווח בחירה”

ענת
אורח
ענת

מסכימה איתך בהבחנה הזו, ונראה לי שמה שהסולידית מתכוונת במונח “זמן פנוי” הוא “זמן פנוי מדברים שלא רוצים לעשות” (כמו עבודה לא נעימה) או “זמן פנוי לדברים שאני בוחרת לעשות”. כלומר בעצם זמן חופשי. במלים אחרות.

מישהו
אורח
מישהו

משפחה עם 2 ילדים קטנים – 10 שנים. כאשר יגדלו כפי הנראה נצא לפנסיה 🙂

פאטיה
אורח
פאטיה

זה לא בדיוק עבודה, זה התחביב שלו.

לפעמים אדם הוא עבד לממון, על מנת לשמור שלא יטעה , או יפסיד וכל מיני בעיות של עשירים… עושר מוגזם, לדעתי לא מוסיף בריאות או סיפוק לבעליו, הוא תמיד ישאף להגדיל את הונו ולשמור עליו ולמעשה עשוי למצוא את עצמו מאד בודד עם כל העושר הזה.

אלי
אורח
אלי

פוסט מצוין אבל מריח מחוסר בטחון והצטדקות בנוסח “אני נראית ענייה אבל בעצם יותר עשירה ממך”.
הרעיון לנסח בדיקה של הלמ”ס לגבי עושר מיותר לגמרי כי בכך הוא ישמוט את הקרקע מתחת מגדל הקלפים הרעוע של מקבלי ההחלטות וה”כלכלנים המומחים”.

2 מפתח
אורח
2 מפתח

בקיצור- החרדים צודקים אורך חייהם נכון. מינימאלי ולהנות מהמינימום הזה.
וזה מתכון האושר.

ענת
אורח
ענת

יש בזה הרבה. משפחות חרדיות רבות חיות בעוני מרוד אך באושר גדול.
הם לא חלק ממעגל הצרכנות, מנותקים מהמטריקס כמו שאומרים, מה שעושה אותם מאוד חופשיים, חופשיים להנות מעצם החיים ומדברים שאינם חומריים.

הצטרפו לרשימת התפוצה

אנא המתינו

תודה שנרשמתם!

עקבו אחרי

תגובות אחרונות בבלוג