לא נעים להודות

כמה דברים שלמדתי להשלים עמם.

1. טוויטר הופך בני אדם למפלצות. בהינתן עודף זמן פנוי, נטיות אימפוליסיבית ומתח פוליטי גבוה, כל משתמש כבד בטוויטר (X) בסופו של דבר ירד מהפסים. וזה לא משנה אם את בלוגרית פיננסית, בן של ראש ממשלה או אפילו הבעלים של הפלטפורמה. לאינגייג’מנט בטוויטר יש את כל הסממנים של סם מסוכן: ממכר, מנכר, מסיח, מוציא ממך את הרע, מזמן גורמים שליליים בחייך ומנכיח אותם. לדעתי, טוויטר במינון גבוה מסוכן לגוף ולנפש באותה מידה, והדורות הבאים עוד יתהו איך אפשרנו זאת לעצמנו בקנה מידה רחב כל כך. טוויטר הפך לבעיה עבורי, והחלטתי להכיר ולטפל בבעיה הזו, משום שבשלב זה של חיי בריאות הגוף והנפש חשובה לי יותר מטראפיק או ויזיביליות.

2. תנאי לצמיחה אינטלקטואלית הוא נכונות עמוקה ובלתי מתפשרת לוותר על דעות ואמונות שהחזקת בהם בעבר. מפילוסופיות השקעה ועד דעות פוליטיות, דבקות אידיאולוגית עיקשת בעולם שמשתנה ללא הרף היא דבר מסוכן. לדעתי, חלק גדול מהבעיה בשיח הציבורי הוא שאנשים חוששים לשנות דעה בפומבי, במיוחד אם ויתור על אותה דעה יחשוף אותם לנזקי מוניטין מסביבתם, מצאן מרעיתם או מרוכשי הקורסים שלהם.

3. קשה לשחזר מצבי ידע קודמים. מרגע שלמדת עולם תוכן חדש או שאימצת תפיסת עולם חדשה, קשה לשוב ולהיכנס בנעלי עצמך כדי לשפוט את המציאות מבעד למסננת של בורות.

4. באותה מידה, קשה לצפות מצבי ידע עתידיים. זנחתי את רוב מה שהאמנתי בו בגיל 30 וכמעט את כל מה שהאמנתי בו בגיל 20. התכניות הפיננסיות שבניתי לחיי הסוליסטים (דאז) התפוגגו בהתאם. אין לי מושג כיצד ההעדפות שלי ייראו בגיל 50, 60 או 70. זו הסיבה שיעדים פיננסיים שאנחנו קובעים היום עשויים להיראות בעוד כמה עשרות שנים כאילו נקבעו עבורנו על-ידי אדם זר.

5. גידול ילד זו משימה שואבת, יקרה ומציפה רגשית, ועדיין, אין דבר שמבהיל אותי יותר מהמחשבה שהייתי קרובה מאוד להחמיץ את החוויה הזו.

6. אם הכל נראה לך יקר פתאום ביחס לעבר, יתכן שפשוט קצת הזדקנת. גם אינפלציה “מתונה” של 3% תחתוך את כוח הקנייה שלך בחצי בתוך פחות מ-25 שנה. ולמרות זאת, אנשים נוטים לאמוד עושר במונחים נומינליים (לפני אינפלציה) ולא במונחים ריאליים (מה שהעושר הזה קונה בפועל). התופעה הזו מחריפה עם הגיל משום שתפיסות המחיר שלנו מעוגנות בנקודות בעבר. אז אם מנת השווארמה שלך נראית לך יקרה היום ביחס לעבר, ובכן, סימן שאתה מהלך לא מעט שנים על הכדור הזה…

7. חרטה היא המדד הטוב ביותר להערכת סיכונים, מכיוון שהיא מודדת גם את הסיכון שבהחלטה שלא לקחת סיכון. הדרך הטובה ביותר לכמת סיכון היא להעריך עד כמה נתייסר אם החלטות שקיבלנו, או שלא קיבלנו, יתבררו בדיעבד כשגיאות.

8. קפיטליזם עשוי לגדר אותך מפני סיכונים, אבל באותה מידה עלול להציב אותך בצד פחות זוהר מבחינה מוסרית. למשל: המוצרים ההרסניים והממכרים ביותר הם לא פעם גם ההשקעות הטובות ביותר; פיטורי עובדים חוסכים בהוצאות; העלאות מחירים לצרכנים מגדילות הכנסות; ושניהם יחד משפרים את רווחיות החברה ומשיאים ערך עבור בעלי המניות.

9. תשואה מותאמת טרחה חשובה לא פחות מתשואה מותאמת סיכון. פשטות היא משתנה קריטי, ולא מספיק מדובר, בהחלטה אם ובמה להשקיע. גם אם תציעו לי תשואה פנומנלית עבור השקעה בנדל”ן במזרח אירופה בסיכון נמוך יש להניח שאסרב לה, ולו כדי להימנע מהטרחה הנלווית לתחזוקה שוטפת של נכס מעבר לים. לדעתי, זו גם הסיבה לפופולריות של קרנות סל או של מוצרי “שגר ושכח” כמו קופות גמל להשקעה.

10. אומרים שלא הפסדת דבר עד שלא מכרת בהפסד, אבל מכאן נובע גם שלא הרווחת דבר עד שלא מימשת רווחים. כל משקיע לטווח ארוך צריך לקחת בחשבון שבמוקדם או במאוחר יהיה עליו לתרגם את ערך השוק של תיק ההשקעות שלו להכנסה שממנה יוכל לחיות, בין אם דרך מכירה ברווח, קבלת דיבידנד, כתיבת אופציות או נטילת הלוואה כנגד שווי התיק. מי שבונה על מכירה עיתית של ניירות ערך צריך להבין שזו לא אסטרטגיה “לעצלנים”.

11. פרישה מוקדמת היא לא בעיה פיננסית, אלא קיומית. הבעיה עם מושגים שובי-לב כמו “עצמאות כלכלית”, “אי תלות כלכלית” ו”חופש כלכלי” היא שמדובר ביעדים שמוגדרים על דרך השלילה. אם העבודה היא כל חייך, ו-100% מהמוטיבציה שלך לחופש כלכלי היא רצון נגטיבי להשתחרר מתלות בה, מצבך לא שונה מזה של משקיע עם תיק השקעות ריכוזי מאד: כשהעבודה נעלמת, כל שנותר הוא ריק. לכן חשוב כל כך ליצוק למסע לעצמאות כלכלית איזו תכלית פוזיטיבית – כזו שתאפשר לך לפרוש למשהו ולא רק ממשהו. סיפוק חשוב מחופש, ושלווה פיננסית חשובה מעצמאות פיננסית.

12. הדרך לשלווה פיננסית עוברת בהפנמה שתמיד יהיו אנשים מטומטמים ממך שיצליחו יותר. זה נכון בהשקעות, בקריירה, באקדמיה, כמעט בכל תחום בחיים: כמו שתמיד יהיו אנשים חכמים ממך שיצליחו קצת פחות, יהיו גם אנשים טיפשים ממך או עם מזל רב משלך שיתקדמו ויתעשרו יותר. החיים אינם הוגנים, וצריך פשוט לקבל זאת. 

13. דאגות כלכליות לא פוסקות גם לאחר צבירה של סכומים משמעותיים. אפשר להפסיד הון במהירות: תאונות, מחלות, גירושין, תביעות, הפקעות, מלחמות, מיתונים. ועבור מי שכבר צבר סכומים משמעותיים, הסיכונים הללו מוגברים משמעותית. כך שבמקום להגיע למנוחה ולנחלה, רבים מוצאים את עצמם בחרדות מפני הפסד של מה שצברו, ויש כאלה שממשיכים לעבוד רק כדי להגדיל את שולי הביטחון שלהם עד אין קץ.

14. צבירת הון ושימור הון מצריכות מיומנויות שונות ומסגור מנטלי שונה עד כדי כך שלפעמים נראה שמדובר בדבר והיפוכו. האחת מחייב יוזמה ונטילת סיכון, השני מחייב מידה של פרנויה ושמרנות. נשיאת הפכים היא מיומנות קריטית בהשקעות.

15. בינה מלאכותית תייתר 90% מיוצרי התוכן הפיננסי, בעיקר מהסוג ש”מנגיש ידע” או שנותן פרשנות למידע פיננסי. מי שישרוד, לדעתי, יהיו יוצרים שיתנו זווית אישית ותובנות מקוריות, גישה לנתונים ייחודיים או שירותי ייעוץ מפוקחים.

16. אם קנית מה שצריך, כמו שצריך ומתי שצריך, רוב ה”עבודה” שלך כמשקיעה היא באמת לא לעשות דבר. כמו שלימד אותנו צ’רלי מאנגר המנוח: את הכסף עושים בהמתנה, לא בקנייה. וזו משימה לא פשוטה בכלל במיוחד כשכל נים מנימיך וצייצן מפידך קורא לעשות דבר מה בתגובה לסערה התורנית בשווקים.

17. ההחלטות הפיננסיות היקרות ביותר שאנשים מקבלים לא קשורות דווקא לכסף שהם מבזבזים, אלא לכסף שהם לא מכניסים. בחירה במסלול קריירה עם פוטנציאל צמיחה מוגבל עלולה להשפיע על חייך הפיננסים יותר מכל חוב או הוצאה צרכנית. הבעיה היא שבעוד שרבים (כולל אני, לאורך השנים) יזהירו אותך מבזבזנות חסרת אחריות, מעטים יזהירו אותך מלהרוויח מעט מדי. כשמדובר בעצות קריירה, במקום “ללכת בעקבות הלב”, אולי כדי ללכת בעקבות המפגש הכישורים שלך למקצועות שהשוק מוכן לתגמל בנדיבות.

18. קל לתת עצות פיננסיות כשלא את זו שנושאת בסיכון. כמו משפיענית האינסטגרם שבזה לעובדים שכירים, או גורו ההשקעות שקורא למשקיעים “לנטרל את הרגש”, או מהנדס הדב-אופס בגמפ”א שלא מבין למה אנשים רגילים פשוט לא חוסכים יותר. יש אנשים שפשוט לא מתאימים – אישיותית או נסיבתית – להקים ולנהל עסק משלהם, להשקיע את החסכונות שלהם בעצמם, או להבין בדיוק היכן נמצא כל שקל. בלתי אפשרי לדחוס אנשים עם טווחי זמן שונים, העדפות סיכון שונות ויעדים שונים לאותן תבניות פיננסיות שבלוניות.

19. לאף אחד אין מושג מהי סיבולת התנודתיות שלו – עד שהוא חוצה אותה. 

20. רוב השיטות לייצר “הכנסה פסיבית” הן בעצם עבודות במשרה חלקית בתחפושת. קחו את זה בחשבון לפני שתירשמו לקורס הבא בנושא.

21. הטווח הארוך הוא לא יותר מאוסף של טווחים קצרים שצריך לנהל. השיח על השקעות כל כך מוטה למושג החמקמק “טווח ארוך” ולתכנון עתיד בלתי-ידוע עד שהוא שוכח, כמאמרו של פרופ’ קהנמן ז”ל, ש”הטווח הארוך הוא לא המקום בו החיים מתנהלים”. הדרך היחידה להצליח כמשקיע לטווח ארוך היא לפתח את היכולת המנטאלית והפיננסית לשרוד משברים בהווה, הן כשהשווקים יורדים והן כשהחיים מנחיתים עליך פטיש 5 ק”ג.

22. הרבה יותר קל לחסוך “באגרסיביות” כשההכנסה שלך גבוהה. כן, אני יודעת, זו תובנה ברמת פרס נובל לכלכלה (ספרו להם שהשם הוא דורין, לא דורית). אבל עם כל הכבוד לחיסכון, התייעלות וניהול תקציב, עושר נבנה דרך השורה העליונה: שורת ההכנסות. כשההכנסה שלך גבוהה מספיק אפשר לחסוך עשרות אחוזים מהמשכורת מבלי להקריב קורבן משמעותי או לכבול עצמך לסד של תקציב. הכנסה, בשונה מחיסכון, אינה מוגבלת בתקרה, ואפשר תמיד להגדיל אותה. 

23. הכנסה גבוהה חשובה יותר מחינוך פיננסי. לפעמים מה שחסר לאנשים זה לא “תודעת שפע” או ליווי כלכלי או חינוך לאוריינות פיננסית אלא פשוט הכנסה נוספת. הרי בסופו של יום התנהלות כלכלית סבירה איננה מדע טילים, ועם קצת סבלנות גם ילד בן 8 ידע להפנים את העקרונות הבסיסיים. לרוב האנשים שבאמת נאבקים לשרוד מבחינה כלכלית יש בעיה של הכנסות, לא בעיה של בזבוזים. באותה מידה, יש אנשים אמידים מאד שלא יודעים דבר על כסף, פשוט יש להם הכנסות גבוהות שמפצות על כך.

24. מה שמועיל לסוחרים עלול להזיק למשקיעים, גם אם במבט ראשון זה נראה אחרת. קחו למשל עמלות קניה ומכירה אפסיות או בורסות שפתוחות 24/7. יש ערך לכל מה שגרום לך לחשוב לפני ביצוע טרייד, והוזלה של החסמים הקוגניטיביים הללו פותחת פתח לטעויות.

25. הצלחה כמשקיע היא פועל יוצא של חוסן, משמעת ושליטה עצמית, לא של אינטליגנציה, אינטלקט או ידע. הצד העיוני-אנליטי של עולם ההשקעות נגיש היום לכל אדם דרך שפע של קורסים, ספרים, פודקסטים, בלוגים וערוצי יוטוב. אבל מה שבאמת חשוב, ומכריע, לעניין ההצלחה כמשקיע הוא הפן ההתנהגותי: היכולת לשרוד ירידות ןלשמור על סבלנות כשהתיק מדשדש חודשים ואף שנים. ולדאבון הלב, הרבה יותר קשה ללמד סבלנות, אורח רוח וענווה.

26. משקיעים בני 30 ומטה כלל לא צריכים להטריד את עצמם בביצועי תיק ההשקעות שלהם. התשואה שתשיג בתחילת דרכך כמשקיע היא כנראה הפרמטר הכי לא מעניין בחיים הפיננסים שלך. אחרי הכל, תשואה מדהימה של 20% על תיק השקעות של 100,000 ש”ח שווה בדיוק כמו תשואה צנועה מאד של 4% על תיק השקעות של חצי מיליון ש”ח. את עיקר המשאבים בשלב זה בחיים יש להפנות לפיתוח ההון האנושי וליכולת לתרגם אותו להכנסה גבוהה.

27. כשמגיע הזמן לקנות – אף אחד לא רוצה לקנות.

28. לא צריך מיליונים כדי להגיע לאי-תלות כלכלית. אם אין לך חובות, יש לך מספיק נזילות לכמה חודשים ומיומנויות שהשוק מוכן לשלם עבורן, אתה יכול לעזוב כל עבודה בלי להרגיש שאתה תלוי בה, ולעשות את זה ממקום של עוצמה.

29. השקעה בנדל”ן דומה מאד להשקעה במניות ספציפיות, ועדיין לרוב האנשים נדל”ן נתפס כמסוכן פחות רק משום שאפשר לראות אותו פיזית מבלי שהוא משוערך על בסיס יומי. 

30. אנחנו לאט לאט עוברים מבעיה של “לא לימדו אותי חינוך פיננסי בבית הספר” ל”יותר מדי אנשים באינטרנט מנסים ללמד אותי חינוך פיננסי ואני לא יודעת מי מהם לטובתי”. עיון קצר בפיד פיננסים/השקעות בטיקטוק ובאינסטגרם ישכנע אתכם מיד שהמיומנות הפיננסית החשובה ביותר שתוכלו להקנות לילדיכם היא היכולת לזהות בולשיט.

31. אין ממש טעם להיות האדם העשיר ביותר בבית הקברות. חסכנות הייתה האסטרטגיה שלי להתמודדות עם אי-ודאות כלכלית. אלא שכשם שלומדים לחסוך, צריך בשלב מסוים ללמוד גם להוציא כסף בתבונה, באופן שמשיא ערך והנאה, ולהשתחרר מתחושות האשם או הכישלון הנלוות לכך. ההורות עוזרת עם זה, מכיוון שהיא מחדדת את הצורך באיזון בין חיסכון לעתיד לבין הנאה מההווה.

32. ריבית דריבית היא אכן הפלא השמיני בתבל, אבל דרוש *המון* זמן (וסבלנות) כדי לחזות בה במלוא תפארתה ועוצמתה, ובעידן שבו כולם מחפשים קיצורי דרך להתעשרות — הם עלולים להחמיץ אותה. כדי שתיק ההשקעות שלך יצבור “מהירות מילוט” כך שיוכל לצמוח בכוחות עצמו, צריך לחסוך לפחות כמה מיליונים, על הצד הגבוה. לשם המחשה, בהנחת תשואה שנתית של 8%, תיק השקעות בסך 100,000 ש”ח יניב רווח של מיליון ש”ח בחלוף 31 שנים. לתיק השקעות בסך 10,000,000 זה ייקח פחות משנה וחצי.

33. חילופי הדורות מייתרים את השאלה אם לקריפטו, ולביטקוין בפרט, יש ערך אינטרינזי. העובדה היא שיש פלח דמוגרפי שלם של משקיעים (צעירים בעיקר) שרואים בקריפטו אפיק מועדף להשקעה על פני כל נכס אחר, ו-100% מכספם מוחזק בנכסים מסוג זה. לא רחוק היום שהאנשים האלה ינהלו את הכלכלה העולמית.

34. כל אחד בסוף יקנה ביטקוין במחיר שמגיע לו. כשפתחתי את הבלוג הזה לפני 12 שנה, מחיר הביטקוין היה תלת ספרתי. המשכתי ללעוג לזה גם כשמחירו טיפס ל-4 ספרות. כשהמחיר הגיע ל-30,000, התחלתי לקנות. אני לא לועגת לזה יותר.

35. במבחן התוצאה, המערכת הפנסיונית בישראל היא מהטובות בעולם, ומוכיחה שפטרנליזם קשיח לעתים יכול לעבוד היטב. לא בזכות הרגולטור החלש שלה, אלא בגלל השילוב של מנגנון חיסכון כפי לצד ציות פנימי איכותי ברוב חברות הפנסיוניות. פטרנליזם נוקשה מעולם לא היה כוס התה שלי אבל קשה להתווכח עם העובדה שהישראלים חוסכים משמעותית יותר מרוב האוכלוסיות ב-OECD.

36. אנשים שבאמת נהנים מסביבת העבודה שלהם זכו בפיס. ידידי חן אלעזר כתב לא מזמן עד כמה הוא מאושר ללכת לעבודה בכל יום ושהוא לא מאמין שמשלמים לו על זה. העובדה שמעולם לא מצאתי עבודה כזו היא ההחמצה של חיי.

37. בני אדם סולדים מסיכון ומאירועי קצה, אף על פי שאירועי קצה משפיעים יותר מכל דבר אחר על מהלך החיים, על העולם העסקי ועל שוק ההון. ועדיין, פילוסופיית ההשקעה הפופולרית ביותר היא זו שוקראת להימנע במודע מאירועי קצה דרך חשיפה לסל רחב ככל הניתן של מניות, כשהדגש הוא לא להפסיד (או להרוויח) מעבר לממוצע. אולי הבעיה הגדולה ביותר עם השקעה פסיבית כפילוסופיה היא שאין לה שום מסגרת רעיונית שמסבירה מתי נכון שלא להשקיע במדד ולהיחשף לאירועי קצה. קצת כמו שלדתיים אין הסבר לעולם בלי אלוהים. 

38. למזל יש תפקיד אדיר בהשקעות לטווח ארוך. עד כדי כך ששני משקיעים שמחזיקים באותם נכסים על פני טווחי זמן שונים עשויים להשיג ביצועים שונים בתכלית. כלומר, גם אם עשית הכל נכון, חסכת היטב והשקעת בתיק השקעות מגוון, עדיין ייתכן שהביצועים שלך יהיו רחוקים מלהרשים, למשל כי היית חשוף לירידות משמעותיות בתזמון קריטי. ומנגד, יתכן שאדם שפשוט הימר על איזו פני-סטוק יתעשר מאד. 

39. אנחנו מייחסים משקל רב מדי למדדי ייחוס שרירותיים לחלוטין.  שנה היא לכל היותר פרק הזמן שלוקח לכדור הארץ להקיף את השמש. מדוע דווקא פרק הזמן הזה הוא שצריך להכריע אם אסטרטגיית השקעה, קרן השתלמות, או משקיע מסוים הוכיחו את עצמם? את אותו הדבר אפשר לומר על מדדי המניות הגדולים: מהו S&P 500 אם לא סט של מניות שלוקטו בהתאם לפרמטרים מסוימים? מדוע משקיעים מודדים את עצמם כנגד ביצועיו של אותו סל אקראי, ולא כנגד היעדים הכלכליים האישיים שלהם? 

40. הממוצע הוא החריג. אם שוק המניות האמריקני הניב תשואה שנתית ממוצעת של כ-8% בשנה במאה השנים האחרונות, המשמעות היא שבממוצע, משקיעים במדד S&P 500 הכפילו את כספם אחת לעשור. בפועל, הכפלה כזו תוך עשור בדיוק ארעה רק שלוש פעמים במאה השנים האחרונות. השוק עשוי לדשדש כמעט 20 שנה, או לזנק פי 6 בעשור אחד. הוא לא יניב 8% בשנה מדי שנה, וגם כשהוא עושה זאת, הדרך פתלתלה ובלתי צפויה.

41. תהליך צבירת העושר מהנה יותר מעצם הבעלות על עושר. יש משהו בתהליך שמייצר תחושה ברורה של כיוון ותכלית, שלא לדבר על זרם מתמיד של דופמין. כל אלה עלולים להתפוגג כשמגיעים ליעד סטאטי, מה שבתורו מותיר אותך מרוקן, אבוד, ועם חשק עז להציב יעד חדש, מה שמבטיח שלעולם לא תגיע לשלווה פיננסית.

42. “מתחוור לי כעת, כי מחמת גאוותי הבלתי מרוסנת ואמות המידה המחמירות שגזרתי על עצמי, שפטתי את עצמי בתחושת מיאוס לוהטת, על סף תיעוב, ומשכך ייחסתי בלבי רגשות דומים לכל סביבתי.” —פיודור דוסטויבסקי

המידע במאמר זה מבוסס בין היתר על דעותיה האישיות של הכותבת כמשקיעה חובבת. מטרתו לספק מידע בסיסי וראשוני בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ מקצועי מכל סוג, לרבות ייעוץ מס, ייעוץ פנסיוני, שיווק פנסיוני, ייעוץ משפטי, שיווק השקעות ו/או ייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו המיוחדים של כל אדם, ו/או תחליף לייעוץ כאמור מטעם בעל הרישיון המתאים על פי דין. התייחסויות במאמר זה לניירות ערך ו/או נכסים דיגיטליים ו/או לביצועיהם, ככל שישנן, נועדו לצורך המחשה בלבד ואין בהן כדי להוות המלצת השקעה, הצעה לרכישה, ייעוץ לקנייה או מכירה, הבטחת תשואה או רווח ו/או הנעה לפעולה כלשהי בקשר עם אותם נכסים. הכותבת אינה אחראית לתוצאות השימוש ו/או היישום של האמור במידע ואין באמור בו משום התחייבות לנכונותו, דיוקו, עדכניותו, ו/או מידת התאמתו לנסיבותיו וצרכיו המסוימים של כל אדם.