בית » השקעות » הפרדוקס התמוה של שוק ההון בישראל

הפרדוקס התמוה של שוק ההון בישראל

לפני כשבוע התבשרנו כי תעשיית קרנות הנאמנות המסורתיות (המנוהלות באופן אקטיבי, לא כולל קרנות כספיות) גייסה במהלך 2013 סכום חסר תקדים של 40 מיליארד ש”ח. היקף הנכסים המנוהלים בקרנות הללו נאמד כיום ב-170 מיליארד ש”ח, שעה שהיקף הנכסים המנוהלים באופן “פסיבי” — במוצרים עוקבי מדד כגון תעודות סל וקרנות מחקות — עומד על 100 מיליארד ש”ח.  

אם המשפט לעיל סתום מבחינתכם, אל דאגה. משמעותו המעשית פשוטה להבנה: רוב הישראלים עדיין מעדיפים להעביר את כספם לניהולם הפעיל של “אנשי המקצוע”, מנהלי קרנות הנאמנות.

הנחת היסוד היא שמנהל הקרן יגייס את מומחיותו, נסיונו, משאבי המחקר ותחזיות השוק שלו כדי “להכות את השוק”, כלומר, להשיג תשואה גבוהה מתשואת מדד הייחוס. רוב מנהלי הקרנות שואפים לעשות זאת באמצעות קנייה ומכירה של ניירות ערך ספציפיים תוך נסיונות לתזמן את נקודות הכניסה והיציאה (מכאן השם: השקעה אקטיבית).

מחיר התענוג? בממוצע – דמי ניהול שנתיים של 2.5% בשנה.

לכאורה, עסקה ראויה – משלמים למומחים תמורת טיפול בכסף שלנו. הפרדוקס מתגלה כשבוחנים את הנתונים: בשווקים מפותחים, רוב קרנות הנאמנות האקטיביות לא מצליחות “להכות” את מדד הייחוס שלהן לאורך זמן. [1] [2] [3]

במילים אחרות, אם תבחרו היום באקראי להשקיע את כספכם בקרן נאמנות כלשהי, הסיכוי שלכם להכות את מדד הייחוס באופן עקבי, שנה אחר שנה, קטן מ-50%. 

הסיבה לכך היא ששוק ההון הוא משחק סכום אפס. השוק מפגיש בין מוכרים וקונים: כל אחד מהצדדים סבור שהוא פועל נכון, אבל בסופו של יום רק אחד מהם ירוויח: הקונה ירווח אם מחיר הסחורה יעלה, ואילו המוכר ירוויח אם מחיר הסחורה ירד.

בהתחשב בכך שקרנות הנאמנות האקטיביות הן השחקן המוסדי הדומיננטי בשוק ההון, אך טבעי שחלק גדול מהן יפסיד במשחק סכום האפס הזה, וישיגו תשואה נמוכה מתשואת השוק.

לכך יש להוסיף כמובן את סוגיית העלות. מכיוון שדמי הניהול בקרנות המנוהלות גבוהים כל כך (2.5%~), מנהל הקרן מתחיל את השנה “במינוס” של 2.5%~. במילים אחרות, מנהל הקרן צריך להשיג תשואה עודפת של 2.5%~ רק כדי להגיע לתשואה שהשוק בעצמו מייצר! קל לעשות זאת בשנה בה הבורסה מזנקת; קשה מאד לעשות זאת במשך מספר שנים רצופות, ובפרט כשהבורסה יורדת.

להבדיל אלפי הבדלות, קרן מחקה עם דמי ניהול אפסיים תייצר למשקיע את תשואת המדד, לא פחות ולא יותר, שנה אחר שנה. הטענה שהשקעה פסיבית עדיפה על השקעה אקטיבית, אם כן, איננה תאורטית. זוהי אריתמטיקה פשוטה.

כדי להכות את השוק באופן עקבי, מנהל הקרן נדרש לבחור את המניות הנכונות ולפגוע בתחזיותיו על בסיס קבוע, פעם אחר פעם. בשנה נתונה, סיכוייו להכות את השוק הם 50%. סיכוייו לפגוע במשך שנתיים רצופות הם 25% בלבד, ובמשך שלוש שנים רצופות – 12.5% (וכן הלאה…). ואם לא די בכך, הוא צריך לדעת בדיוק מתי להיכנס לפוזיציה ומתי לצאת ממנה – שנה אחר שנה.

ברור, אפוא, שהקרנות האקטיביות (ובמישרין – המשקיעים התמימים שמעבירים את כספם לניהולן) ניצבות בפני אתגר משמעותי מאוד. קשה מאוד לנצח במשחק הזה לאורך זמן, ואם מפסידים בו – כסף רב עלול להיות בסיכון.

אני לא אומרת שמנהלי הקרנות האקטיביות לא יכולים להכות את השוק. זה בהחלט אפשרי, וחלקם אף עושים זאת בהצלחה לא מבוטלת ומשיגים תשואות דו-ספרתיות למשקיעים. חלקם הגדול חייב את הביצועים הללו לאלת המזל; רק מיעוטם הזניח ניחן בגאונות מהסוג של וורן באפט.

הצרה היא שלמרות תרבות “כוכבי הקרנות” שהחלה מתפתחת כאן, למשקיע הקטן אין שום אפשרות לחזות מראש איזו קרן תכה את המדד ואיזו קרן תשיג ביצועים גרועים בעתיד.

ברטון מלכיאל סיכם את הנושא בספרו המצוין (והמומלץ בחום) “הליכת אקראי בוול סטריט” שיצא לאור לראשונה לפני 41 שנה. מלכיאל טען כבר אז כי לא ניתן לחזות מראש מה יוליד יום בשוק ההון, וכי מי שמצליח “להכות את השוק” סביר שהתמזל מזלו. לכן, טען, אין כל טעם לנסות לבחור מראש קרן נאמנות אקטיבית שתכה את השוק.

אם לצטט מדבריו: “שימפנזה עיוור המשליך חיצים […] יבחר מניות בדיוק כמו המומחים.”

איך זה יכול להיות?

כיצד יתכן שדווקא מוצר ההשקעה האקטיבי — היקר, המסורבל והתנודתי מבין השניים — זוכה לפופולאריות רבה מזו של מקבילו הפסיבי?

1. תעמולה – הסיבה העיקרית טמונה, ככל הנראה, בתעשיית הקרנות עצמה. זוהי תעשייה רבת עוצמה עם אינטרס עסקי מובהק בשימור הסטטוס קוו.

חשבו על כך: כשתעשייה חזקה ומשומנת מזינה את עצמה עצמה ברווח נטול סיכון של 5-3 מיליארד שקל בשנה, האינטרס ברור. הקרן תקבל מכם את דמי הניהול לא משנה אם תעמוד ביעדה או לא. הסיכון עליכם ב-100%.

כפועל יוצא, החברות השונות משקיעות הון עתק בפרסום ושיווק אגרסיבי (ראו: רעש פיננסי). המסרים העיקריים, בהקצנה כמובן: “שוק ההון הוא עסק מורכב למומחים בלבד”; “הבורסה מורכבת מדי עבור בני תמותה שוטים כמותכם”; “רק טיפשים מוותרים על ההזדמנות להכות את השוק”; “ב-2013 השגנו תשואה מדהימה של 60%, (ברור שכך יהיה גם ב-2014)”; “זה הזמן להשקיע ב-X…”…

2. עניין – הנה כלל ברזל שמשקיעים רבים מתקשים להתמודד איתו. בשוק ההון, משעמם = טוב, מעניין = רע.

השקעה פסיבית, מטבעה, היא משעממת להחריד: בחר אפיקי השקעה, הרכב מהם תיק השקעות מפוזר, קנה מוצרים העוקבים אחר המדדים הרלוונטיים, החזק לאורך זמן ואזן לפי הצורך. זהו זה.

אפשר לכתוב מיליון כתבות ופוסטים על המודל הזה, ולנמק ב-1,001 נימוקים מדוע הוא עדיף על השקעה אקטיבית, על תזמון השוק ועל בחירת מניות ספציפיות.

ועדיין – זה יביא פחות רייטינג מכתבות כמו “תרופה X עברה בהצלחה ניסוי שלב III, מניית חברת הביוטק Y מזנקת ב-300%.” עורכי האתרים הכלכליים יודעים את זה, ולכן הם משתתפים בפסטיבל הרעש. לאן לדעתכם יזרום הכסף – לקרן אקטיבית שמשקיעה במניות ביוטק, או לקרן מחקה מדד ת”א 100?

3. זחיחות – לבני אנוש יש נטייה מולדת להעריך את עצמם הערכת יתר. רוב האנשים סבורים שהם חכמים מהממוצע, מוסריים מהממוצע וכן הלאה.

זה רלוונטי מאוד גם בשוק ההון: לאנשים יש נטייה לחשוב שהם יודעים יותר מכפי שהם יודעים באמת, שהם מסוגלים לחזות את העתיד, וש”להם זה לא יקרה”.

רמת הזחיחות עולה ככל ששוק המניות עולה – לא נדיר למצוא בין המגיבים ב”סולידית” משקיעים אקטיביים שבטוחים שיש להם יתרון כלשהו על פני השוק, או שיש להם יכולת לזהות ולבחור מראש את הכוכב הבא בעולם ההשקעות. אני מקווה שאף אחד מהם לא השקיע אצל הטיפוס הזה, למשל.

השקעה פסיבית, בהקשר זה, פחות פופולארית, מפני שהיא נחשבת כפיתרון “תבוסתני”, הודאה בכישלון, חוסר יכולת בסיסית להכות את השוק כמו “מקצוען”. הרי מי רוצה להיות ממוצע?! העניין הוא שכשמדובר בהשקעות, השאיפה לתשואה ממוצעת היא שאיפה ראויה.

אז מה עושים?

לומדים להשקיע באופן עצמאי, להפסיק לחשוש ולנטרל רעשים.

אל תתפתו להפקיד את כספכם היקר בידי מנהלים אקטיביים. ניהול השקעות אקטיבי הוא משחק קשה ומורכב מאוד, שרוב השחקנים בו – פרטיים ומוסדיים כאחד — מתקשים לנצח לאורך זמן (להוציא מספר קטן מאוד של גאונים וברי מזל – שאותם לא ניתן לזהות מראש, ודאי שלא על סמך ביצועי העבר שלהם).

אל תנסו לתזמן את השוק, לשנות את הרכב תיק ההשקעות שלכם כלאחר יד או לבחור “מניות לוהטות” שיכו את השוק. וחשוב מכך – אל תאפשרו לאף מנהל קרן לעשות זאת עבורכם.

במקום זה – הגדירו הרכב תיק השקעות ואל תסטו ממנו. השיגו את תשואת השוק באמצעות קנייה של מוצרים עוקבי מדד זולים ככל האפשר. החזיקו את המוצרים הללו לאורך זמן ואזנו את התיק לפי הצורך. זכרו את דבריו של וורן באפט עצמו, גדול המשקיעים האקטיביים בעת החדשה:

“רוב המשקיעים – פרטיים ומוסדיים כאחד – יגלו שהדרך הטובה ביותר להשקיע במניות היא באמצעות קרנות אינדקס הגובות דמי ניהול מינימליים.” (1996)



אזהרה: אני משקיעה חובבת. אינני בעלת רישיון ייעוץ השקעות או כל רישיון פיננסי אחר. התכנים באתר אינם מהווים ייעוץ מקצועי או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם. כל המסתמך על המידע באתר מבלי להיוועץ באיש מקצוע עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד. אלא אם צוין אחרת, אני מחזיקה או עשויה להחזיק בניירות הערך הנדונים בפוסט. גלישתך באתר מהווה הסכמה מפורשת לתנאי השימוש.


רוצים לעזור?
אתם מוזמנים לשתף ולעקוב אחרי בטוויטר או בפייסבוק, או להירשם כדי לקבל את הפוסטים שלי ישירות למייל. בנוסף, תוכלו להשתמש בקישורי השותפים הבאים כדי לקנות באמזון, להוריד ספרי שמע, או להקים אתר אינטרנט משלכם (מדריך מפורט - כאן). תודה על תמיכתכם באתר. 

30 תגובות

  1. תיקון קטן – אני חושב.
    שוק ההון בטווח הארוך הוא מכונת שקילה ולא מכונת הימורים ולכן אינו משחק סכום אפס. הקונה הפסיבי לטווח הארוך ייהנה מתשואת השוק (אם תהליכי הצמיחה ההיסטריים* ימשכו) בעוד המוכר ייהנה ממימוש השקעתו (קצבה למשל).
    הניסיון להכות את תשואת השוק על ידי פעילויות קניה ומכירה תזזיתיות הוא משחק סכום מינוס שבו הקונה מרוויח על חשבון המוכר וליהפך ובנוסף משלמים הם עמלה של 2.5% לבית ההשקעות(קזינו).
    * צמיחה – או יותר נכון מה שמוסכם (CONVENTION) ונמדד כצמיחה.
    CON- ביחד VENTION – מהפועל לבוא . אנחנו קונים אחד מהשני מה שאנחנו מסכימים שיש לו ערך (זהב למשל).

  2. שוק המניות אינו משחק סכום אפס.

  3. לא הבנתי: למה “קל לעשות זאת בשנה בה הבורסה מזנקת”? לפי התיאוריה שלך, הכל צריך לשאוף לממוצע גם בשנה בה הבורסה מזנקת. בשנה כזו התשואה הממוצעת גבוהה, אבל לא בהכרח של מנהל תיקים תנצח את השוק, ובוודאי לא ב-2.5%.
    ומעבר לכל מה שאת אומרת, שנכון מתמטית – עובדה שיש מנהלי תיקים (ילין לפידות, אלטשולר) שמכים את השוק מספר רב (6+) של שנים ברצף (נניח תיק ההשתלמות שלהם). מה האמירה שלך כאן? שלטווח רחוק יותר הם יגיעו לממוצע?

    • המינוח בו השתמשתי לא היה מדויק. מנהלי הקרנות עשויים לטעון שכששוק המניות גואה, הם יכולים להכות את השוק באופן מובהק יותר אמצעות מתן משקל יתר למניות ספציפיות עם בטא גבוהה יותר וכדומה. כנס לאתר כמו funder ותראה מנהלי קרנות מפרסמים בסגנון “מחצנו השנה את השוק בעשרות אחוזים”.

      המציאות היא שרוב הקרנות האקטיביות לא מצליחות להוסיף ערך משמעותי לאורך זמן – לא בשוק עולה ולא בשוק יורד. רובם אף משיגים תשואה נמוכה מתשואת השוק לאורך זמן.

      באשר לשאלתך השניה, ביצועי העבר אינם ערובה לביצועי העתיד. 6 שנים זה פרק זמן קצר מכדי להוכיח יתרון מובנה כלשהו על פני השוק (במונחים של תשואה נטו למשקיע, בניכוי מיסים, עמלות ודמי הניהול המטורפים שהקרנות שהזכרת גובות).

      • לגבי האמירה הכללית – אני מבין שאת חוזרת בך מהמשפט המקורי אז זה בסדר. להבנתי – אם מנהל מכה את השוק ב”דמי הניהול” שלו – שווה לשלם לו. גם בשנה בה השוק יורד (אם השוק ירד ב-10% והמנהל רק ב-7%, אבל לקח דמי ניהול של 2.5%) וגם במציאות בה השוק עולה.
        אני לא יודע לגבי ה”טירוף”. בקרן השתלמות אני משלם דמי ניהול של 0.75% מהצבירה כל שנה (ללא גבייה מההפקדות). דווקא יש שם הטבות מיסוי (אין אפילו מס רווחי הון על חלק משמעותי שפטור ממס).

        • מניסיון, הייתי אצל אלטשולר, יותר משש שנים. עם כל הכבוד, הם לא מכים את השוק. והלוואי שהיו עושים את הממוצע. אני כיום משקיעה את כספי, לפי בראון, ומאוד מרוצה.

  4. דורין,
    את לא חושבת שזה קצת מסוכן להיכנס לשוק המניות כיום ? מדד שילר מראה על ממוצע כרגע של 25 p/e לעומת 16 היסטורית.
    מאוד קרוב לבועות של 2007 ו2000( מי שקנה בשנים אלו לקח לו הרבה שנים להגיע לרווחיות).
    עקיבה אחרי הממוצע של שילר מראה הפרשים עצומים בתשואה למי שקנה במכפילים גבוהים לעומת מי שקנה במכפילים נמוכים( למכור באופוריה לקנות בפאניקה)..

    • הייתה כתבה השבוע שבה שילר עצמו טען שהוא מחזיק 50% מניות בתיק וטוען שיתכן שהיחס יגיע ל35 לפני שימכור – וזאת בשל סביבת הריבית הנמוכה .

      • זאת אומרת שהוא מגןעם 50 אחוז מזומן זה הרבה.
        לא תראה בתיק של בראון 12 אחוז מניות או במצב הפוך 40 אחוז מניות זה תמיד 25 בכל הכוח.

    • “אין לי מושג קלוש מה יעשה שוק המניות במחצית השנה, בשנה או בשנתיים הקרובות.” (וורן באפט)

      העתיד לא ניתן לחיזוי, ואילו השוק לא ניתן לתזמון. רוברט שילר עצמו הודה בכך. מכפיל רווח גבוה אינו מהווה אינדיקציה לכך שהשוק צפוי לקרוס או לא. הוא עשוי להעיד על כך שהתשואה תהיה נמוכה יותר, אבל זה כבר סיפור אחר. קח בחשבון שיש אנשים שחשבו שהשוק הגיע לשיאו כבר ב-2011, 2012 ו-2013, ולכן עדיין יושבים על הגדר.

      • גם לי אין מושג אם הבועה שמתחילה להיווצר תמשיך אבל אני יודע שיקר ואם אין מרווח בטחון אז הסיכון פה גדול. לפני שנה שנתיים המכפילים היו נמוכים משמעותית. וגם עוד מודדי שוק אמרו שהשוק הוגן והיום הוא יקר.
        מעדיף לפספס את שנת או שנתיים של רווח שלפני הדוט קום/2008.
        לא אומר להתבצר100% במזומן אבל בטח להיזהר ואם השוק ימשיך לעלות להתגונן יותר ויותר.

  5. פוסט ממצע של התיאוריה, כל מילה בסלע.

  6. קרן מנייתית מאוד מסוכנת לדוגמא קרן של חברה גדולה שהובילה בתשואות כמה שנים ברציפות ואז ב2008 נמחקו ממנה כ 80 אחוז !!!
    הקרנות מחויבות לקנות כ100 מניות אם אני לא טועה ובבורסה הישראלית זה מחייב לקנות גם מניות דלות בסחירות ובזמן פאניקה הציבור מושך את הכסף והקרן מוכרת בכל מחיר( ממש בזול).
    הקרנות הפרטיות מצליחות באחוזים הרבה יותר גבוהים וגם מכות את המדד הטובות שבהן( סכום כניסה גבוה יותר כמה מאות אלפים מינימום ודמי הצלחה 15-20 אחוז)..וזאת בהנחה שלא נפלתם על גנב.

  7. במקום ממצע צ.ל. פוסט ממצה של….

  8. האם אתם משלמים עמלת קניה מכירה על קרנות נאמנות ?
    הכוונה בעמלה היא בנוסף להפרש בין שער הקניה לשער הפדיון ?
    מגדל הוסיפו את העמלה לאחרונה (0.1% עם מינימום 20 ש״ח) ולא מוכנים לדבר על להוריד אותה.
    מה קורה בבתי השקעות אחרים וגם (לא עלינו) בבנקים ?

    • תעשה לעצמך טובה ואל תשקיע בקרן נאמנות… זה שזה יותר יקר רק עוזר לך להחליט

      • מסכימה, ולצד זאת, משה מעלה נקודה עצובה מאוד – השקעה בקרנות מחקות כרוכה בתשלום עמלת קנייה, בניגוד לקרנות נאמנות אקטיביות (ותודה לרגולטור).

        קשה לי לחשוב על עיוות אכזרי יותר. זה קיים רק בשוק ההון הישראלי.

  9. מאמר מצויין,
    שתי סיבות נוספות לגידול בהשקעה בקרנות נאמנות:
    1. לקוחות של מנהלי התיקים מגלים שתיק ההשקעות שלהם מכיל 60% קרנות נאמנות ״של הבית״. מנהל התיקים קובע עם הלקוח דמי ניהול בסך 0.7% לשנה בממוצע. ואז משקיע 60 אחוז בקרנות עם דמי ניהול ממוצעים של 2% והנה דמי הניהול צומחים לרמה של 1.5% בשנה.
    2. יועצי ההשקעות בבנק ממליצים על קרנות נאמנות ללקוחות ומסתמכים לשם כך על מערכות מחשוב תמוהות שבודקות ביצועי קרנות… וקובעות ליועץ איזו קרן להמליץ ללקוח…
    הבנקים מקבלים כמובן עמלת הפצה בגין כל קרן נאמנות שמגיעה ל 0.35% לשנה, דבר שמעודד הגדלת חשיפה לקרנות מול תעודות סל, שבהן עמלת רכישה חד פעמית של 0.1 בלבד. (בהנחה שהלקוח לא מוכר).
    בעבודה שלי בייעוץ השקעות פרטי ללקוחות, הקרן היחידה שאני מחזיק הנה קרן כספית וזאת כתחליף לפיקדון בנקאי בשל יתרון המס. (תשלום מס ריאלי ולא נומינאלי).

  10. קורא בבלוג

    את אומרת שרוב מנהלי קרנות הנאמנות לא מצליחים “להכות את השוק” לאורך זמן, אבל יש בודדים שכן (לפחות עד היום), כמו וורן באפט שציינת. אז להשקיע את רוב החסכונות בחברת ההשקעות שלו (ברקשייר האת’אווי), יחד אולי עם גידור של החשיפה המטבעית, נשמע בכל זאת כמו רעיון טוב, לא?

    • חחחחחחחחח! : ) 🙂 🙂
      !HERE WE GO AGAIN

    • אי אפשר לצפות מבאפט או מכל משקיע אחר לנצח את המדד כל שנה כמו שלא מצפים מהמדד לנצח כל שנה את קרנות הנאמנות כי לאורך זמן באפט מנצח וגם מאז הכתבה ברייקשיר עלתה 50 אחוז לעומת 40 של האס אנ פי.
      מצד שני לבאפט קשה לייצר תשואות חלומיות כמו בתחילת הדרך כי הוא חייב לבחור מניות בעלות שווי שוק מאוד גדול כי הוא מנהל כל כך הרבה כסף!
      להגיד שלבאפט היה מזל זה לא רציני כי הוא עשה פי 500 בערך או יותר על ההשקעה בברייקשיר מתחילת הדרך.. שזה 20 אחוז תשואה שנתי בערך. הסיכוי שקוף היה עושה את זה אפסי.
      באפט אמר גם שאם היה משקיע רק מיליון דולר הוא היה עושה 50 אחוז תשואה ממוצע שנתי.

      • 🙂
        שלא תגידו שלא אמרתי!
        אני ממליץ להוסיף למעלה באודות -> מי אני?
        גם – פירומנית חביבה 🙂

      • ג’ורג’ סורוס – 25 אחוז ממוצע שנתי ממוצע מ1969
        צ’ק אקר – 14 אחוז ממוצע ב23 שנה
        דניאל לואב – 18 אחוז ב18 שנה ממוצע
        איאן קמינג- 19 אחוז ב30 שנים
        גלן גרינברג – 22 אחוז ממוצע ב20 שנים
        גין מרי- 13 אחוז ממוצע ב30 שנה
        ינון אריאלי- 34 אחוז ב10 שנים האחרונות
        עדו מרוז 42 אחוז ממוצע ב8 שנים האחרונות

        וזו רק רשימה חלקית וקטנה של ‘גורואים’ שהביסו את המדדים. יש עוד הרבה שעשו זאת וניצחו את המדדים.לא רק באפט עשה את זה יש עוד רשימה ארוכה של אנשים והיופי באינטרנט שאפשר לעקוב אחרי כולם חלק בחינם וחלק בתשלום קטן.
        יש עוד שיטות אוטומוטיות שבדקת השקעה בשנה על ידי סינון פשוט והרכבת סל של 20-30 מניות הטובות ביותר לפי כמה פרמטרים פשוטים הביאו לתוצאות הרבה יותר גבוהות מהמדד.
        לא חייבים להתפשר על תשואה סולידית.

        • עם כל הכבוד לינון אריאלי – התשואות שהוא טוען להן אינן מבוקרות.
          כאשר מדובר בגורו המוכר שירותים פיננסיים (בניגוד לעדו מרוז), אני לוקח את המספרים בערבון מוגבל.
          אישית, לא התרשמתי יתר על המידה מפילוסופיית ההשקעות שלו ומרוחב היריעה שלו כמשקיע.

  11. דורין שלום.סיימתי לקרוא את ספרו של ברטון מלכיאל והשכלתי מאוד. כמו כן למדתי המון מהפוסטים שלך לגבי שוק ההון. תמשיכי במגמה זו.. יש לי שאלה. החלטתי לקנות את קרן הסל הסל vt. האם כדאי להוסיף לתיק גם קרן רייט כגון vnq המחלקת דבידנדים. אשמח לקבל תשובה.. בתןדה דנ ישבו

    • VNQ היא קרן המחזיקה בחברות נדל”ן בארה”ב (קרנות ריט). VT כבר כוללת בתוכה מניות העוסקות בנדל”ן. לשיקולך אם לתת משקל יתר לקרן זו.

  12. שלום רב.לדעתי צריך להשקעה נכונה .א.ידע ב.שיטה טובה. ג. התמדה לאורך כל הזמן…

השאר תגובה