בית » השקעות » האם גם אתם פוחדים ממניות?

האם גם אתם פוחדים ממניות?

הקורא הנבון חלכאי העלה נקודה מעניינת בתגובה לפוסט האחרון:

“בגישה האמריקאית תיק של 60% מניות נחשב לתיק שמרני, [ואילו] תיק של 80% מניות נחשב “נורמלי”. בקרב מנהלי השקעות בארץ, תיק של 60% מניות נחשב אגרסיבי.”

זו נקודה נכונה, מהותית, וכזו שמחייבת התייחסות – ודאי בבלוג שמתיימר להציג בפני הקורא העברי דרך להגיע לעצמאות כלכלית.

פוביה ממניות

בישראל קיים פחד מושרש, כמעט בלתי מוסבר, מהשקעה במניות.

קחו לדוגמה את היקפי הגיוסים לקרנות הנאמנות – מדד טוב לבדיקת התנהגות הציבור בשוק ההון. ב-2013 קרנות הנאמנות גייסו למעלה מ-55 מיליארד ש”ח מהציבור ושברו בכך את שיא כל הזמנים; אבל רק 8.5% מהסכום הזה הושקעו בקרנות מנייתיות.

ביטוי נוסף לחרדה ממניות ניתן למצוא בפופולאריות העצומה לה זוכות קרנות נאמנות אג”חיות “מעורבות”, הידועות גם בתור קרנות 10/90. הקרנות הללו פועלות כך ש-10% בלבד מהכספים מושקעים במניות, ו-90% הנותרים מושקעים באגרות חוב (קונצרניות, אלא מה). הקרנות הללו נחשבות לפיתרון סולידי עבור משקיעים ששונאים סיכון. הן כה פופולאריות, עד כי בשנים האחרונות הן הפכו לספינות הדגל של בתי ההשקעות השונים וכמדד להשוואה. (*)

וריאציות פופולאריות נוספות של קרנות מעורבות הן 20/80 ו-30/70. תתקשו למצוא שיעורי חשיפה גבוהים יותר למניות בקרנות אג”חיות, משום שכל תיק בעל פלח מנייתי גדול מ-30% נחשב לאגרסיבי. כך, תיקי השקעות סטנדרטיים שנחשבים לסולידיים ושמרניים בארה”ב, כגון 40%/60% ואף 50%/50%, נחשבים בארץ לספקולטיביים.

הלך הרוח מעבר לים הוא להגדיל את החשיפה למניות ככל שאופק ההשקעה ארוך יותר וגיל המשקיע צעיר יותר. לפי ג’ון בוגל, משקיע בן 25 נדרש להשקיע לכל היותר 25% מהונו באג”ח ולכל הפחות 75% במניות. מנגד, בישראל, משקיע כזה יקבל הצעות ממנהלי קרנות 90/10 שימליצו לו להשקיע באופן סולידי כי מניות זה “מסוכן”. 

כן – מניות הן בהחלט אפיק השקעה מסוכן. הסיכון הוא המחיר שיש לשלם עבור פוטנציאל התשואה הפנומנלי שלהן. לא כל אחד מוכן לקחת את הסיכון הזה, וכבר דיברנו על כך שהנכונות לקחת סיכון היא אינדיבידואלית. חשיפה מזערית למניות מתאימה מאד למי שזקוק לכסף בשנים הקרובות ומוכן לקבל תשואה נמוכה יחסית על ההשקעה.

אני מעיזה לטעון שרוב הישראלים לא עונים על ההגדרה הזו. ככלות הכל, אנו מתגוררים במדינה שבה הספורט הלאומי הוא לייבב על חוסר היכולת לעמוד ביעדים כלכליים ארוכי-טווח (תזכירו לי כמה משכורות דרושות לקניית דירה? שכחתי לבדוק בכלכליסט).

אם לשפוט על פי ביצועים היסטוריים, שוק המניות הוא האמצעי היעיל והאפקטיבי ביותר כדי לגרום לכסף שלכם לצמוח. מדוע אפוא נוצרה פוביה ציבורית מהשקעה במניות לטווח הארוך? מדוע ישראל הפכה לתמונת ראי של ארה”ב בהקשר הזה?

שורש הפחד

הנטייה הראשונה היא לעלעל בספרי ההיסטוריה. האם הציבור בישראל סובל מתסמונת פוסט טראומטית? האם התחולל אירוע כלשהו בתולדות שוק ההון שצלק את נפשותיהם הרכות של המשקיעים, הבריח אותם מהבורסה וגרם להם להעדיף השקעות גרועות בהרבה?

ובכן, לא חסרים אירועים טראומתיים. ב-1983, למשל, התחולל משבר מניות הבנקים, שגרר תנודות קיצוניות בשווקים עד להשעיית המסחר בבורסה במשך קרוב ל-3 שבועות, באירוע שפגע אנושות במוניטין של שוק ההון והמערכת הבנקאית בארץ. 11 שנים אחר כך, ב”יום שני השחור” (7 בפברואר 1994), חווה מדד ת”א-25 החדש את המפולת השניה בחומרתה עד אז, ומחזורי המסחר התכווצו ב-90%. המשברים העולמיים – משבר הדוט.קום (2001-2000) והמשבר הכלכלי העולמי של 2009-2007 – אף הם לא פסחו על השוק המקומי, שחווה מפולות בהיקף של עשרות אחוזים.

אכן, לא נעים. אבל האם יש בכך להסביר מדוע בישראל חוששים כל כך ממניות, בעוד שבארה”ב הן נתפסות כמכשיר השקעה מקובל? אני סבורה שלא.

הרי גם המעצמה הגדולה שמעבר לים חוותה טראומות חמורות לא פחות. ב-19 באוקטובר 1987, “יום שני השחור” (**) גרסת ארה”ב, מדד הדאו-ג’ונס קרס ביותר מ-22%. כמה שנים לאחר מכן התמודדו המשקיעים בארה”ב עם המיתון של תחילת שנות התשעים, פיצוץ בועת ההייטק, אירועי ה-11 בספטמבר, והמשבר הכלכלי העולמי.

שוק המניות קורס לפעמים. זה נורמלי. הדרך כלפי מעלה רצופת מהמורות. המהמורות הללו – מפולות, קריסות ומשברים – הן חלק בלתי נפרד מהשקעה במניות. מפולות היו בעבר כשם שתהיינה בעתיד. כל מי שמשקיע היום בשוק המניות צריך לצפות לכך שבכל רגע נתון הוא עלול לחוות “יום שני שחור” משלו, ואף גרוע ממנו.

אבל, חמורות ככל שיהיו, המהמורות הללו אינן משנות את העובדה ששוק המניות בכללותו נוטה להתאושש. לפעמים ההחלמה אורכת שבועות, חודשים ואף שנים, אולם בטווח הארוך (15+ שנה), השוק עולה.

מדוע?

מפני שהמניות הנסחרות בשוק אינן חתיכות נייר. הן מייצגות בתי-עסק חיים, המנסים לצמוח ולשגשג בסביבה קשוחה מאוד ובלתי סלחנית. השוק הקפיטליסטי מתגמל את החברות המצליחות, ונפטר מהחברות הכושלות, כאילו היה איבר גוף שמשיל עור מת. הוסיפו לכך את העובדה שבניגוד לאגרות חוב, למניות יש פוטנציאל תשואה אינסופי – 10%, 100%, 1,000% ואף יותר מ-10,000% – ותבינו מדוע שוק המניות הוא מנוף הצמיחה האפקטיבי ביותר.

מדד ת”א-25 עם הושק בינואר 1992 לפי שער בסיס של 100 נקודות. אתמול הוא סגר על 1396.1 נקודות, חרף התנודות והמפולות שתוארו לעיל. ואם ביצועי השוק המקומי לא מרשימים אתכם – יתכן שהגרף הבא, הממחיש את ביצועי מדד הדאו-ג’ונס (30 החברות הגדולות בארה”ב) משנת 1900, יגרום לכם לשנות את דעתכם.  האם מזהים מגמה מסוימת בגרף? האמנם “מה שעולה חייב לרדת”?

שימו לב לתנודות ולקריסות בגרף האחרון. לעתים הן חדות ודרמטיות. לעתים הן עלולות לגרום לפאניקה ולפחד מצמית. הפחד הזה עלול לגרום לטעויות חמורות – כמו מכירה במחירי ריצפה – וטעויות כאלה עלולות לגרום לטראומה לכל החיים.

זה הכל עניין של אופי

וזה, לדעתי, לב העניין.

מי שנלחץ בקלות, מאבד את עשתונותיו ומוכר דווקא בעת שהיה עליו לקנות – חוטף כוויה לכל החיים, שתרחיק אותו ממניות לאורך זמן. אף שמדובר במנוף צמיחה אדיר, אנשים נרתעים ממנו כל כך עד שהם פשוט מתעלמים מקיומו.

למיטב התרשמותי, הישראלי הממוצע לא מתאפיין באורך רוח ובאדישות. אנחנו אוהבים את הריגוש המיידי, את הכסף הקל והמהיר, ומנגד מעדיפים לחתוך הפסדים כמה שיותר מהר כדי לא לצאת “פראיירים”.

אלה תכונות שלא עולות בקנה אחד עם השקעה פסיבית, לטווח ארוך מאוד (15+ שנה) החותרת להשיג, לכל היותר, את תשואת השוק.

הבעיה הזו ניכרת גם מעברו השני של הספקטרום. כשאני משוחחת על השקעה פסיבית עם אלה שמגדירים עצמם “תותחי השקעות” ו”חיות שוק” (כמו החבר’ה בספונסר או בשחקן מעו”ף), הם תמהים, בין היתר:

– מדוע אני מסתפקת בתשואת השוק כשאפשר לעשות הון תועפות במסחר מיידי באופציות בינאריות, נגזרים ופורקס?
-למה להשתעמם במשך שנים כשאפשר לעשות “סיבוב” מהיר במסחר תוך יומי?
– למה לי לקנות קרנות נאמנות מחקות על מדדים כשאפשר להשקיע במניית “חלום” (גז ונפט, או ביוטק, או קלינטק, או מדפסות תלת מימדיות, או מה שלא יהיה באופנה)?
– למה להישאר בשוק גם כשהוא יורד כשאפשר לעשות כסף קל מעסקאות שורט?

אותם ספקולנטים תרמו לביסוס תדמיתה הציבורית של הבורסה המקומית בתור “קאזינו לאומי”. רבים מבלבלים בין השקעה במניות לבין הימורים אימפולסיביים על אותן תנודות קצרות טווח שהוזכרו לעיל. אבל מניות, כאמור, הן לא ז’יטונים. הן לא אמצעי במשחק סכום-אפס שבו המפסיד מעביר כסף למנצח בלי לייצר שום ערך.

יש מי שמבין ששוק המניות הוא לא קזינו, אבל עדיין תופס אותו במונחים של מגדל שן אליטיסטי, המרכז אך ורק מומחים לעניין. התעשייה הפיננסית – בנקים, בתי השקעות, מכללות שוק ההון ועוד – משקיעות הון תועפות כדי לבסס את המיתוס הזה ולשכנע את הציבור ששוק המניות הוא לא רק מסוכן, אלא גם מסובך ומחייב עצת מומחה – גם אם לרוב מדובר בעצת אחיתופל שמכניסה למומחה כסף רב.

אני מאמינה שהבורות הפיננסית הזו מרחיקה ישראלים רבים מהשקעה במניות. גרוע מכך, היא תורמת לחיזוק תדמיתה של הבורסה כזירת פעולה של חזירים קפיטליסטיים שעושקים את העם וכיעד למתקפה בשם “הצדק החברתי”. כך נוצר מעגל קסמים שבו הציבור הישראלי רק מתרחק מהבורסה ומשוק המניות, ובכך מרחיק את עצמו עוד יותר מעצמאות כלכלית.

בשורה התחתונה

קוראים ותיקים של הבלוג הזה יודעים שאי אפשר להאשים אותי באופטימיות יתר. חלק גדול מההון שלי מגולם במטבעות זהב השמורים בכספת כמה אלפי קילומטרים מכאן. יש לי 20 קילו עדשים ירוקות במזווה כמעט בכל רגע נתון. הפילוסופיה שלי הושפעה במידה רבה מכתביו של ארתור שופנהאואר.

ועדיין, כשמדובר באחד מכליה החשובים ביותר של המערכת הקפיטליסטית – שוק המניות – דעתי, הנסמכת על נתונים אמפיריים, נותרת איתנה. שוק המניות אינו מציית בהכרח לחוקי הכבידה. (***)

קחו כמה דקות כדי לעכל את הנקודות הבאות:

  • שוק המניות עולה בטווח הארוך, ופוטנציאל התשואה הוא, תאורטית, אין-סופי.
  • העלייה רצופה בירידות שעלולות לכאוב מאוד, אם כי לטווח קצר יחסית.
  • בטווח הארוך, השוק נוטה להתאושש באופן דרמטי.

משמעויות פרקטיות

(דעתי בלבד, לא המלצה, האחריות היא עליכם)

1. השקיעו במניות לטווח ארוך: כדי להגשים את מטרותיכם הכלכליות לטווח הארוך אתם חייבים לייצר חשיפה מידתית למניות באופן שהולם את פרופיל הסיכון שלכם. ככלל אצבע, ככל שגילכם צעיר יותר ואופק ההשקעה שלכם ארוך יותר – כך החשיפה שלכם צריכה להיות גדולה יותר.

2. השיגו את תשואת השוק: את החשיפה למניות יש לבצע באמצעות מוצרים עוקבי מדד (קרן נאמנות מחקה, קרן סל זרה ובהיעדר ברירה – תעודת סל) הגובים את דמי הניהול הנמוכים ביותר. “ניהול מקצועי” יקר מאד ופוגע בתשואה שלכם.

3. פזרו: יש לפזר את החשיפה למניות על פני מגוון שווקים ברחבי העולם.

4. אזנו מחדש: יש לוודא שהפלח המנייתי בתיק לא צומח באופן בלתי מבוקר מעבר לפרופיל הסיכון שלכם (ראו סעיף 1). אם השוק עלה, מכרו מניות ברווח והחזירו את שיעור המניות בתיק לגודלו המקורי.

5. מצעו כניסתכם: אם אתם חוששים מפני כניסה לשוק המניות רגע לפני המפולת, מצעו את כניסתכם באופן מדורג.

6. השקיעו באפתיה: זכרו שאתם משקיעים לטווח הארוך. דברים רעים מאוד עתידים לקרות לפלח המנייתי בתיק שלכם. זה כואב, זה ייכאב, אבל בסוף זה ייגמר. כל זמן שתכירו בכך, תיערכו מראש ולא תמכרו מתוך פאניקה – האירועים הללו לא ישנו דבר.

7. הבינו את הסיכון: ויחד עם זאת חשוב שתזכרו. שוק המניות הוא אפיק השקעה מסוכן. גם אם תחזיקו במניות 30 שנה ותפזרו את אחזקותיכם על פני כל מדינות הגלובוס, לכל היותר תקטינו את הסיכון – הוא לעולם לא ירד לאפס.

(*) הבעיה היא שמדובר בדרך כלל בקרנות אקטיביות. ככאלה, דמי הניהול שהן גובות מכבידים על התשואה (הנמוכה, יחסית) שהקרנות הללו משיגות, ומטבע הדברים – רובן לא מכות את מדד הייחוס. 

(**) הסרטון המצורף כולל את הסיקור של CNN מאותו יום. ממליצה לצפות ולדמיין איך הייתם מרגישים אילו זה היה הכסף שלכם.

(***) רבים מזכירים בתגובה לטענה זו את קריסת מדד הניקיי היפני ב-1989, שממנה עדיין לא התאושש. ובכן, טענתי היא שמדובר באירוע קיצון, שהסבירות שיתרחש ברמה הגלובאלית – נמוכה מאד. חשוב לזכור ששוק המניות היפני תומחר בסוף שנות השמונים ברמות שנשענו על ההנחה שהתל”ג היפני לנפש יעלה באופן משמעותי על התל”ג של ארה”ב. להזכירכם: מדובר במדינה שכלכלתה הייתה עיי חורבות אחרי מלחמת העולם השניה. לצד זאת, השינוים הדמוגרפיים ביפן, ובראשם כמות העובדים במשק היפני שהלכה והצטמקה מאז שנות התשעים, הביאה לכך שהצמיחה הכלכלית “הנורמלית” לא יכולה הייתה להדביק את פערי התל”ג בין יפן לארה”ב. בכל מקרה, המסקנה מהסיפור הזה, בעיני, ברורה: כשאתם משקיעים במניות, אל תשקיעו אך ורק במדינה אחת. פזרו! פזרו! פזרו!



אזהרה: אני משקיעה חובבת. אינני בעלת רישיון ייעוץ השקעות או כל רישיון פיננסי אחר. התכנים באתר אינם מהווים ייעוץ מקצועי או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם. כל המסתמך על המידע באתר מבלי להיוועץ באיש מקצוע עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד. אלא אם צוין אחרת, אני מחזיקה או עשויה להחזיק בניירות הערך הנדונים בפוסט. גלישתך באתר מהווה הסכמה מפורשת לתנאי השימוש.


רוצים לעזור?
אתם מוזמנים לשתף ולעקוב אחרי בטוויטר או בפייסבוק, או להירשם כדי לקבל את הפוסטים שלי ישירות למייל. בנוסף, תוכלו להשתמש בקישורי השותפים הבאים כדי לקנות באמזון, להוריד ספרי שמע, או להקים אתר אינטרנט משלכם (מדריך מפורט - כאן). תודה על תמיכתכם באתר. 

44 תגובות

  1. תודה על הפוסט מאיר העיניים,
    האם תוכלי להרחיב קצת לגבי עיתוי הכניסה לשוק. והאם יש בעינייך חשיבות לעובדה שאנחנו מזה זמן מה כבר בשוק עולה עם רמות שיא.

  2. יאיר ח.

    דורין שלום,

    תודה על הפוסט. אני לא מסכים עימך.

    ראשית, בהנחה שהשוק יעיל במידה סבירה ואין לנו ידע שאין לשחקנים האחרים, קשה להבין למה הערך של המניה לא מגלם את השווי ההוגן של החברה. במצב כזה, הסיכוי של המניה לעלות בעתיד הוא להבנתי 50% – בדיוק כמו הסיכוי לרדת.

    זה נכון שהיסטורית כבר 80 שנה מניות עושות חיל, ונראה לי שזה גורם לאנשים לסבור שמניות ת-מ-י-ד עולות בטווח הארוך, כי תמיד זה היה ככה. אין חוק טבע מאחורי זה. יפן היא דוגמה טובה לשוק מניות שירד ונשאר למטה כבר יותר מ-20 שנה.

    שנית, ואולי לא פחות חשוב, תקצר היריעה מלתאר את מגוון הדרכים בהם בעלי השליטה חומסים את החברות שבבעלותם – מינוי מקורבים, משכורות ענק למנהלים הבכירים, שאיבת מזומנים למעלה, עסקאות בעל עניין, קניה של חברות פרטיות חלשות כדי למהול את הבעלות, ראית חשבון יצירתית, ועוד ועוד. למותר לציין שכל זה על חשבון מחזיקי המניות הקטנים.

    ונקודה אחרונה, רוב רובם של החוסכים לא באמת מסוגל להחזיק תיק לתקופות של עשרות שנים בלי “לאפס” אותו מידי פעם (בואי לא נכנס ללמה) וזה הופך אותו לחשוף לתנודתיות הרבה של שוק המניות.

    אני מסכים שפיזור ומיצוע הם אמצעים טובים להורדת הסיכון.

    • יאיר:
      לגבי הנקודה האחרונה שלך – תכנון פיננסי זה צד ראשון.
      אם אתה מתכנן הוצאה מסוימת (למשל רכישת רכב) – אז אתה יודע שתצטרך בעוד X שנים סכום כסף מסוים. אם אתה רוצה לקנות רכב בעוד שנה – אל תשים את הכסף הזה באפיק בעל תנודתיות גבוהה. אותו דבר לגבי קופה להוצאות בלתי צפויות או פיטורין מהעבודה.

      זה משהו שהרבה אנשים לא עושים – תכנון. לרוב אנשים אמיצים כאשר צריך לפחד ופחדנים כאשר השוק מרוסק.

      למזלנו הרבה לא מזמן היה משבר פיננסי גדול כך שיש מצב טוב שאתה יודע איך הוא יתנהג כאשר התיק שלו מתרסק.

      דני:
      לדעתי האישית כמשקיע פאסיבי לא ניתן לתזמן את השוק, איזון התיק יעשה לך את עבודה.

    • יאיר ח.

      הנקודה שאני מנסה לטעון היא זו: האמונה שתיק מניות מניב תשואה בטווח הארוך – שגויה.
      זה נכון שבדיעבד השקעה במניות לאורך זמן השתלמה בעשרות השנים האחרונות, אבל זה לא בגלל איזה חוק פיסקלי, אלא מצירוף של הרבה מאוד סיבות.

      אחת הסיבות היא שפשוט יש הרבה יותר כסף במחזור (רובו וירטואלי) והוא צריך מקום. האם בעתיד יהיה עוד יותר כסף במחזור? לא יודע.

      אם נתעלם מההיסטוריה, אין סיבה, להבנתי, להאמין שמחיר של מניה יעלה יותר מאשר ירד, ואילו היתה סיבה כזו – השוק היה מעלה את מחירה מיד.

      הערה אחרונה לגבי יפן ואנומליה. לדעתי ואולי גם לדעת נסים טאלב, אין התנהגות נורמלית בשווקים. אנו מנסים למדל את המציאות סביבנו ואת מה שלא נכנס למודל מכנים אנומליה. כשהאנומליות מתרבות, אנו בונים מודל חדש וחוזר חלילה.

      • פעם.שלישית.בבלוג

        יאיר ח. לדעתי אתה טועה ובגדול. שוק המניות עולה וימשיך לעלות כי יש צמיחה והתפוקה עולה. זה לא בגלל נסיבות טכניות של כמות הכסף. יותר אנשים נולדים מאשר מתים, יותר אנשים עניים הופכים להיות קצת פחות עניים ותוחלת החיים עולה. אם אתה חושב שעוד 30 שנה אסם לא תמכור יותר במבה, סנו לא תמכור יותר נקה 7, טבע לא תמכור יותר אקמול ולרמי לוי לא יהיו יותר סניפים אתה פשוט טועה. וחבל. גם עליך וגם על מי שאולי יקשיב לך. אני לא מתכוון להפוך את זה לדיון אגב, אני את שלי אומר באופן ברור: השקיעו במניות. אבל איש באמונתו (ובהשקעתו) יחיה.

        • יאיר ח.

          גם אם נקבל את טענתך שיש צמיחה והתפוקה עולה, הרי הצמיחה עולה בקצב של מעט מאוד אחוזים בשנה (לדוגמה תל”ג), וגם לגבי הצמיחה האיטית הזו ישנה ביקורת שאומרת בבסיסה שבמקום לקגש את הצמיחה עדיף היה אילו מטרות אחרות היו מתגשמות כמו: הקטנת האי-שיוויון, הקטנת המינוף, הוספת יציבות, ויעדים נוספים הקשורים ברווחת הציבור (זיהום אויר, מערכת בריאות, השכלה, פשע ועוד).

          לא כתוב בשום מקום שמניות צריכות לעלות.

        • קורא בבלוג

          ייתכן, למשל, שהחברות הללו (אסם, סנו, טבע, רמי לוי, …) יידחקו החוצה על ידי מתחרים מוצלחים והמתחרים יהיו חברות פרטיות, כך שהציבור לא יהנה מעליית הערך בהן. זה המצב בשוק הסלולר כרגע.

      • יאיר, מתגובתך אני מניח שאתה סטודנט או בוגר MBA במימון, או כלכלן או שניהם.

        יעילותו של שוק המניות היא אחת ההנחות הפוטוגניות, ההגיוניות על פניהן והשגויות ומשמידות הערך בהיסטוריה.
        אם אתה לא מאמין לי אתה מוזמן לבדוק את סיפורן של שתי חברות שהמילה OCULUS מופיעה בשמן ועלו מאות אחוזים לאחר שפייסבוק רכשה ביממה האחרונה חברה עם שם זהה.
        שוק המניות אינו יעיל, רחוק מכך, כשם שאנשים אינם רציונאליים.

        ברגע זה, וגם לאחר עליות רצופות של 5 שנים, מסתובבות בשוק מגוון של חברות שמתומחרות הרבה מתחת לערך העסק שלהן והמאזן שמאחוריהן, ממגוון סיבות.

        בעניין הפוסט – לטעמי משקיע שמבוטח בביטוח בריאות טוב ואולי גם ביטוח תאונות אישיות ועם עבודה טובה יכול וחייב להיות בשוק המניות ב100-120% מהונו העצמי. אם הוא לא רוצה או מסוגל להבין בהשקעות ערך הוא יכול לחפש בזהירות שותפות השקעות עם מודל תגמול מבוסס הצלחה בלבד (לרוב 20%), הרבה כוח אדם איכותי הגיע לתחום הזה בשנים האחרונות.
        לחלופין הוא יכול לקנות את הS&P 500 ואת MSCI WORLD

        *מובן שאין לראות בדבריי המלצה. איני יועץ השקעות או מנהל תיקים.

        • יאיר ח.

          אני מסכים עימך לגמרי שהרבה חברות מתומחרות בחסר מהרבה סיבות, אבל זה די מתקזז עם החברות המתוחרות ביתר מהרבה סיבות. למעשה כל מנהל השקעות מנסה לאתר את החברות המתומחרות בחסר ולקנות אותן, ולצערנו כבר הוכח אינספור פעמים שתעודת סל (אינדקס) מנצחת את מנהלי ההשקעות לאורך זמן כמעט תמיד.

          הטענה שלי היא שאפילו אם לא תתפתה לשים כספך אצל מנהל השקעות אלא תקנה תעודות סל (שכאמור מנצחות את מנהלי ההשקעות), אפילו אז, לא ברור למה זה ברור שמניות אמורות לעלות בטווח הארוך.

          • מאחורי מניה קיימת חברה, אם אנו מניחים שהחברה מרווחיה כסף אז המניה שלה תעלה.
            אם חברה מתחרה תרווח כסף, אז המניה שלה תעלה, תיכנס למדד ותוציא את החברה הפחות רווחית.
            לכן שוק המניות יעלה בטווח זמן הארוך.

            האינפלציה שהמדינות יוצרות מובילה לכך ששוקי המניות יעלו בטווח ארוך.

  3. פוסט מעולה.
    לחזק – אני מצרף כתבה שהתפרסמה בזמן הירידות הגדולות של 2008.

    http://www.pereg.com/manager/src/153.pdf

    • נהדר,
      אני חושב שהריבית הנמוכה דוחפת את הציבור ללמוד את שוק ההון רק חבל שמערכת החינוך לא מעבירה את החומר בצורה מסודרת.

      דוגמא מהחיים
      יש לי חברים שברחו משוק המנויות בתחילת 2013 במחשבה שהנפילה קרובה, הם הפסידו בגדול עליות של 20% ועדיין ממתינים עם מזומן לנפילה….

      • אז מה רון ? אז הם הפסידו 20 אחוז אחרי עליות של חמש שנים.. למה להיכנס במצב שהסיכוי והאפסייד מאוד מוגבל והסיכון מאוד גדול לא משנה מה יקרה.
        מכפיל הרווח של שילר כבר מראה שאנחנו כמעט כמו 2008 שזה אומר בועה. למה להיכנס במצב של בועה? למה לקנות חברות שנסחרות במכפילים 30 40 50? הרי זה מה שאתה קונה ביחד עם המדד. אי אפשר לקנות בשפל ולמכור בשיא אבל אפשר לתמחר שוק זול ויקר. גם בשנת 2000 המכפילים הגיעו לרמות מטורפות והנפילה הייתה מאוד כואבת אחר כך. אותו דבר ב2008.
        בתחילת 2013 המצב עוד היה בגדר סביר והם אולי יצאו מוקדם מדי אבל היום הייתי ממליץ לכולם להגדיל את רכיב המזומן. חברות מתומחרות כבר עם רווחי שיא של שנים קדימה.

        • את מצטטת את סורוס שנמצא בשורט מאוד גדול על האס אנ פי 500 ורק הגדיל את הפוזיציה לאחרונה. ציטוטים זה טוב ויפה אני יכול למצוא כמה ציטוטים של באפט שהם בדיוק אנטי תזה אלייך ואל חברי האקדמיה לדוגמא שאם היה לו רק מיליון דולר הוא היה עושה 50 אחוז תשואה שנתית שהרי איך הוא יכול לנצח את המדד ועוד בהפרש כזה כי המחיר של המניות נקבע מראש ואי אפשר לנצח לאורך זמן.
          על באפט כולם ירדו בדוט קום שהוא לא נכנס למשחק.. אז הנה לך שני הגדולים שציטטת עשו בדיוק הפוך.

        • פעם.רביעית.בבלוג

          פלוני אתה עושה סלט ואני מקווה שבתום לב ולא מרוע לב.
          אכן אפשר להתווכח אם אפשר לנצח את השוק או לא לאורך זמן (באפט מצד אחד והאקדמיה ובוגל מצד שני). הויכוח הנ״ל לא קשור כלל לעובדה שכל האנשים המוזכרים, כולל באפט, מאמינים שאי אפשר לתזמן את השוק. אי אפשר לדעת מה השוק יעשה בטווח הקצר של שנה שנתיים. כל מי שנמצא בחוץ הוא ספקולנט שמהמר על זה שהמחירים ירדו והוא ייכנס בדיוק בזמן. אולי זה יקרה, אולי לא. לעיתים נדירות ורק שהשוק מאד מאוד זול באפט יצא בקריאה שזה הזמן לקנות (ב-74 וב-2008). זה היוצא מן הכלל המעיד על הכלל. ב-2000 באפט לא מכר את קוקה קולה כמובן, הוא פשוט לא קנה מניות טכנולוגיה.
          ועוד הערה קטנה בקשר לסורורס: הוא אכן הגדיל את השורט אבל האם אתה יודע מה יחס הלונג/שורט שלו? אם לא אז למה אתה נותן חצאי ציטוטים?

        • פלוני,

          מה אתה מציע?

          שוק ההון מורכב מהרבה פרמטרים כך שלא ניתן להסתכל רק על המכפילים. היום הריבית נמוכה, הפד ממשיך להזרים כספים והחברות האמרקיות חזקות עם הר מזומנים וללא חובות.

          עם ידיעה שאין מי שיכול לנבא לאן השוק הולך, המשקיע צריך לבחור אסטרטגיה ולהתמיד. האסטרטגיות האפשריות הן
          1. לטווח ארוך להצמד למדדים ולהרוויח 4% מעל מדד
          2. לטווח בנוני להשקיע במניות שערכן נמוך ביחס לשווי, אפשרות להרוויח מעל 10%
          3. לטווח קצר לשבת על ריבית ולנסות לשמור על ערך הכסף

          מעבר בין האסטרטגיות הוא מסוכן אך אפשר את ההשקעה שלך לחלק לשלושת האסטרטגיות. מה שחשוב בעיני זה להתמיד בכל אחד מהאסטרטגיות אחרת אתה הולך להפסיד.

  4. תודה על שני הפוסטים האחרונים.
    בהירים וברורים.

    זכור לי במעורפל שהיה לך פוסט שמחדד את ההבדלים בין תעודות סל לקרנות נאמנות, אבל בארכיב החדש אני מתקשה למצוא אותו.

    יש דרך למיין את הפוסטים לפי נושאים כמו פעם? (לחסוך, להשקיע..)

    • ואם מותר לבקש עוד משהו..

      האם קיים בבלוג הסבר על שורטים?

  5. תודה, פוסט מעניין.
    אבל יש לדעתי עוד סיבה לכך שאנשים לא משקיעים אחוז נכבד במניות.
    והיא בגלל שרובם לא חוסכים לטווח ארוך עד הפנסיה, אלא קונים דירה בשלב די מוקדם בחייהם.
    לכן לכל היותר יש להם חיסכון לטווח קצר-בינוני שבו כמו שהסברת מסוכן מדי להשקיע אחוז כל כך גדול במניות.

    והסיבות לכך שאצלנו כולם רוצים לקנות דירה כל כך מוקדם הן לרוב סיבות שאינן כלכליות.
    לא ניתן לשכור בודאות דירה לעשרות שנים בארץ, חוזה הוא לשנה בלבד והכל יכול לקרות.
    זה בעייתי בעיקר למשפחה עם ילדים שרוצה להשתקע במקום מסוים.
    בנוסף הרצון להשקיע בנכס שלך בשיפוצים והרחבות הוא משהו שמאותה סיבה לא כדאי לבצע בדירה שכורה בארץ.

    מה שכן, זה לא מסביר למה ברוב קופות הגמל / קרנות פנסיה לא משקיעים חלק נכבד הרבה יותר במניות.

  6. פוסט מצוין!, גייא קראתי את הכתבה שצירפת – מאוד מעניינת! תודה

  7. לובסטר

    זאת אמנם היתה הערה קצת שולית (אפילו זכתה לסוגריים), אבל למה בסולם ההעדפות ציינת קודם קרן נאמנות מחקה, ורק בלית ברירה תעודת סל? מה החסרון של תעודת סל לעומת קרן?

  8. גם אני פחדתי ממניות עד לפני שנה אבל אז החלטתי להיכנס וכרגע משקיע בו 10% מההון במניות ספציפיות דרך חשבון הבנק.
    לא רוצה קרנות נאמנות/מוצרים עוקבים/תעודות סל כי אינני יודע מה המנהלים באמת עושים עם הכסף שלי.
    מעדיף להשקיע ישירות למרות שזה יקר כי מה שיקר בדרך כלל יותר איכותי ואמין.
    טיפים –
    להשקיע לא יותר מ 2% עד 4% מההון במניה.
    אם זו מניית חלום אז רק עד 1%.
    לבחור מניות עם קורלציה שלילית כדי למזער תנודתיות. מניות כרייה של כסף וזהב נמצאות בקורלציה שלילית עם השאר.
    לבחור מניות שנמצאות בשפל או מדשדשות – לא כאלה שרק עולות.
    להתרחק מהמלצות “קניה” – לחפש המלצות “החזק” או “מכור”.
    רמת חוב לא יותר מ-1 חוץ ממניות תשתית שמחלקות דיבידנד ונשענות על חוב.
    יחס שוטף מעל 1.2.

  9. היי, אני בן 25,
    יש לי קופת גמל של 200 אלף,
    שעושה 6% בשנה,
    ואני יכול לפתוח אותה כהוני,

    האם כדאי לפתוח ולעשות תיק השקעות,
    ולהשקיע בתעודות סל מנוטרלות מטבע עם reinvest?
    או עדיף ETF בחו”ל?
    או בכלל עדיף להעביר את זה לקופת גמל אחרת כמו פסגות גדיש מניות?

    למשל לשים 40% בקרן כספית של מיטב כספית פרימיום

    וחשבתי לשים 4 תעודות סל ובכל אחת 15% מהכסף

    פסגות סל Nasdaq 100 מנוטרלת מטבע

    תכלית IPOX 100 US מנוטרלת מטבע

    תכלית Nasdaq Biotechnology מנוטרלת מטבע

    קסם ארה”ב S&P Small Cap 600 מנוטרלת מטבע

    או לעשות משהו דומה עם ETF כמו qqq ibb vbk fpx
    או qqq להחליף ב qld , ו ibb להחליף ב bib
    פשוט הבנתי שכשמשקיעים ב etf גם משקיעים במט”ח והדולר ירד ב10 שנים ב12 אחוז

    החסכון הזה אני רוצה שהוא יהיה ל10 שנים
    זה כדאי?
    או עדיף לשים 20% בכספית כמו שאמרת?
    אני רוצה להשיג כמה שיותר תשואה,
    לא לסכן יותר ממה שחייב,ולא להפסיד יותר מידי

    לגבי הכספית , עדיף אג”ח ממשלתי במקום?
    במה כדאי להשתמש בחלק הסולידי?

    נראה לי שבתיק השקעות יש ייתרון,
    שאפשר לעשות dollar cost averaging פנימה או החוצה,
    שבמפולת אפשר להחליט מה לעשות , לצאת בהדרגה , או לקנות תעודת סל שורט,ולהיכנס שוב
    ולעומת זאת בקופת גמל אתה שבוי , והם מחליטים בשבילך

    מה נראה לך כדאי?

    תודה 🙂
    אחלה בלוג, לומד פה המון 🙂

  10. למה לא פשוט לעקוב אחרי הטובים ביותר?
    באתר גורו פוקוס יש עשרות גורואים ביניהם באפט שמביסים בעקביות את המדדים בתשואה כוללת של מאות ואלפי אחוזים יותר יותר לאורך שנים בגלל הריבית דריבית.
    באתר aaii יש שיטות פסיביות שמתוך עשרות שיטות 95 אחוז מהשיטות כבר מביסות את המדדים למעלה מ10 שנים.
    בארץ יש מספר אנשים שכבר יצרו פער כל כך גדול מהמדדים תוך שנים בודדות שאם הם יפסיקו להשקיע עכשיו למדדים ייקח עשרות שנים להדביק אותם. ומה שמצחיק שהסיכון פחות גדול! בזמן הירידות של הדוט קום/ 2008 הם הפסידו הרבה פחות מהשוק.
    דורין תקרא למשקיעי הערך קופים עם הרבה מזל או נינג׳ות מתוחכמות ולנו כמשקיעים פשוטים אין מה להתעסק עם זה אבל היום עם האינטרנט כל אחד יכול לעקוב ולחקות אחרי הגדולים ולהיות קוף מצליח :).
    בארץ יש מספר כאלו כמו אסף נתן ( בלוג מעולה) ינון אריאלי לירון מנור עדו מרוז … שנתנו נוק אאוט לשוק וימשיכו לעשות את זה.

  11. שוב תודה על הפוסטים המעולים שלך! מאירי עיניים!
    נקודה לגבי שוק המניות: במובן מסוים, מעבר ל”טווח ארוך”, כשמסתכלים על טווח “ממש” ארוך, אנו דווקא נתקלים בבעיה: מגדילים את הסיכון שלנו שמשהו ממש גדול יקרוס. ל”ברבור שחור” גדול. כמו הדוגמא שהובאה כבר לגבי יפן. משהו שלא בהכרח יתרומם דרמטית או בכלל, אחריו. האם הכלכלה החזקה בעולם היום (ארהב) אינה יכולה לקרוס? (ברמת העיקרון, סין, המחזיקה הגדולה באגחים אמריקאיים יכולה, אם תרצה, להפיל אותה. יחד עם עצמה, אולי, ואולי לא). האם הדולר לא יכול לקרוס? האם מישהו יכול לחזות מה עשוי להיות מצבה של ארהב והעולם המערבי בעוד עשרים שנה, לנוכח עלייתן של מעצמות מזרח אסיה? איש אינו יכול לנבא. כך שאם מישהו רוצה להישאר במשחק למשך הרבה זמן, ומתכנן את האסטרטגיה שלו לטווח הארוך ממש, עליו להיות מומחה לפיזור (פיזור אמיתי). פיזור במטבע, פיזור גיאוגרפי, מה לא. (לא התכוונתי שעליו ללמוד שנה בשביל לדעת לפזר, אבל לשבת יפה יפה על המדוכה).
    וכמובן, לזכור את מס הירושות הדורסני האמריקאי שלא מתחשב בכך שאתה חי בישראל וחשבון הבנק שלך מתנהל בישראל, הוא עדיין ייקח מחצית פלוס מינוס מהסכום שהשקעת במניות אמריקאיות. (יש לזה פתרונות: קרנות סל אירופיות שמשקיעות בארה”ב לדוגמא).
    (זה עשוי להישמע מופרז, מה שכתבתי. הכול תלוי בטווח שאדם רואה מול עיניו. עד מתי הוא מתכוון להיות מושקע בשוק ההון).
    ועוד דבר, אם איני טועה, בעשור האחרון התשואה משוק ההון (לאור הירידות והעליות) היתה חד ספרתית, ולא בצ’ופצ’יק העליון.
    האם אין דברים מוצלחים יותר לעשות עם הכסף?
    ונקודה אחרונה: מציע לראות את ההשקעה בשוק ההון גם במונחים של עשייה חברתית ולאומית.
    אם השקעתי בחברות ישראליות, בפרט בחברות שמקדמות את הרפואה והטכנולוגיה והביטחון שלנו, אזי גם אם הרווחתי אחוז אחד פחות, ארגיש הרבה יותר טוב עם זה (גם פיזית, אני מניח…) מאשר אם השקעתי בקוקה קולה או במניות של קאזינו בארה”ב, לצורך דוגמא קיצונית.
    בסופו של דבר, הכסף שאנחנו משקיעים מגיע לחברות ממשיות, והן עושות עם זה דברים ממשיים. כדאי לפעמים לשקול גם את התוצאות, אולי שווה לנו “לתרום” את הפרש התשואה למען מטרות חברתיות ולאומיות, שבסופו של דבר אנחנו וצאצאינו נהנים מהן.

    • לגבי מס ירושה אמריקאי הוא רלוונטי רק מהחזקות של 60K$ ומעלה. הוא חל תיאורתית גם על החזקות של ישראלים המחזיקים נכסים אמריקאים (גם מניות/ ETFים) אבל נכון להיום אין חובת דיווח של מוסדות פיננסים ישראלים לרשויות האמריקאיות. יתכן שזה ישתנה בעתיד.

      ראו הרצאתו של עודד קרייזל בנושא:

  12. סיבה טובה לא להשקיע את רוב הכסף בשוק ההון, היא תקופות מתות בשוק המניות שיכולות להמשך גם
    10-15 שנה. וזה בעייתי מכיוון שיכולים. לקרות מצבים שבשל אירוע כלשהו,יהיה צורך לעשות, שימוש בכסף. ואז המשיכה תהיה במחירי הפסד. ניתן לעשות, מספיק כסף בלי למקסם,את התשואה.
    הרבה פעמים המצוין הופך להיות האויב של הטוב והמחיר המשולם בשאיפה למצוין הוא כבד מדי, החיים לא מתחילים בגיל 70.

    בנוסף הטיעון, שפיזור גיאוגרפי ימנע תקופות מתות הוא לא בהכרח נכון, 2008 היה משבר עולמי מחירי השוק האוסטרלי למשל ירדו ב45% ירידה דומה הייתה בישראל. ואלה שתי כלכלות שלא חוו משבר רציני, כמו שקרה בארהב ובאירופה המשברים הבאים יהיו לפי דעתי יותר גלובאליים ויקיפו יותר מדינות.

    מצרף קישור לאתר שעוזר להרכיב תיק השקעות באמצעות הקצאת נכסים נכונה
    http://www.portfoliovisualizer.com

  13. דורין תודה רבה על בלוג משובח ומעורר מוטיבציה!!

  14. רק הערה קטנה: אחיתופל דווקא נתן עצה מצויינת. הוא רק הוכפש על מנת שלא יקשיבו לה.

  15. ניתוח מעניין ונכון לטעמי. הנקודה של האופי היא לדעתי הנקודה החזקה. הישראלי קצר רוח ונוטה להתלונן כאשר הוא מפסיד בטווח הקצר. מנהלי השקעות ופקידי הבנק לא רוצים להתעסק עם לקוחות לא מרוצים או מתלוננים לכן ממליצים להם על האופציות הקלות יותר מבחינתם.

  16. קורא בבלוג

    “המניות הנסחרות בשוק אינן חתיכות נייר. הן מייצגות בתי-עסק חיים, המנסים לצמוח ולשגשג בסביבה קשוחה מאוד ובלתי סלחנית. השוק הקפיטליסטי מתגמל את החברות המצליחות, ונפטר מהחברות הכושלות, כאילו היה איבר גוף שמשיל עור מת.”

    אני חושב שיש פה כמה הנחות בעייתיות:
    1. ייתכן שהחברות בשוק לא ינסו לצמוח ולשגשג. מדוע? כי בפועל מי שאמור להצמיח את החברה ולהביא אותה לגדולה אלה מנהליה, ויתכן שיש להם אינטרסים שלא עומדים בקנה אחד עם האינטרסים של החברה בכללה.
    2. ייתכן שגם אם החברות ינסו לצמוח ולשגשג, הן לא יצליחו. זה נכון למשל בשווקים שבהם ההתפתחות והחדשנות הגיעה למיצוי ואז החברה יכולה לכל היותר לשמור על רמת הרווחיות הנוכחית שלה. או אם הממשלה נוקטת במהלכים שמאוד פוגעים ביכולת של החברות לגדול. ובאופן כללי, בגלל שגורלן לא נמצא 100% בשליטתן.
    3. גם אם הן יצליחו לצמוח ולשגשג (קרי, יגדילו משמעותית את הרווח הנקי שלהן), אין זו ערובה לעלייה במחיר המנייה. אפשר לראות את זה דרך מכפיל הרווח. זה מספר שמשתנה (לעיתים באופן דרסטי) מחברה לחברה ומתקופה לתקופה, כלומר מחיר המנייה ורווחי החברה לא קשורים אחד לשני באיזשהו יחס קבוע.

    את המשפט השני לא הבנתי. מי זה השוק הקפיטליסטי? הכוונה היא לשוק המניות?

    ברמה הפרקטית, את טוענת שנפילה גלובלית ממושכת של שוקי המניות, כמו ב-1929, היא לא תרחיש סביר. אבל האם לא נכון לומר שכלכלות המערב נמצאות כיום במצבן הכי גרוע מאז השפל הגדול? זה נכון שרוב שוקי המניות המערביים עלו בחדות בשנים האחרונות, אבל זה למרות, ולא בעקבות, צמיחה כלכלית מזהירה.

    • קורא בבלוג

      מצד שני, נראה שאין ממש צורך ששוק המניות יהיה במגמת עלייה קבועה בשביל להרוויח ממנו. גם אם הוא רק מזגזג בין גבול עליון וגבול תחתון כלשהם, אפשר להרוויח על ידי מכירה בעלייה וקנייה בירידה (או איזון של התיק כמו שדורין כותבת).

      • 1. תזמון שוק לא עובד בטווח הארוך, כי זה משחק סכום אפס, אין לך דרך לדעת מתי להכנס ומתי לצאת.
        2. הדרקטוריון ישאיר בהנהלת החברה אנשים שמעוניינים בכך שהחברה תצליח.
        3. אינפלציה, המדינה שואפת לאינפלציה שיוצרת 3-2 אחוז יותר כסף בשנה, לכן שוק המניות צריך להעלות ב 3-2 אחוז בשביל להדביק את קצב האינפלציה

  17. יש לי חסכון בדולר שירד בשנים האחרונות , האם זו השעה למכור עכשיו כשהוא ברצפה או לחכות להזדמנות נוספת שאולי הדולר התאושש?

  18. התקווה לגבי שוק המניות מבוססת על ההנחה שמה שהיה הוא שיהיה, שאפשר ללמוד מהעבר לגבי העתיד…
    שהגרף שעלה ב30 השנים האחרונות ימשיך לעלות.
    האם זה באמת נכון? לפעמים לא
    50% הימור.
    ההנחה שמה שהיה הוא שיהיה לפחות נותנת לך תחושת בטחון מזויפת רגעית או מתמשכת.

  19. אחלה בלוג, אחלה פוסט, נהנה מאוד לקרוא וללמוד.
    כמה נקודות נוספות:
    אני חושב שעצם העובדה שע”פ ביצועי העבר ניתן להקיש בסבירות גבוהה שתוחלתן של מניות גבוהות מתוחלתה של ההשקעה באג”ח מדינה, עדיין לא בהכרח מעידה שהציבור צריך לנהור בהמוניו ולסכן את החלק הארי בתיקו במדדי מניות. ולמה? מכיוון ש: א) זאת טעות להקיש בוודאות מוחלטת מתוצאות העבר על ביצועי העתיד. ב) תקופה גרועה במיוחד במניות עלולה לסכן את כל תיקו של משקיע אולטרה אגרסיבי.
    קחו לדוגמא את 1929, השוק צנח ב – 90% וחזר לערכים מערב המפולת רק 30 שנה לאחר מכן, נומינלית.
    סנריו קיצוני שכזה (שספק אם יקרה שוב, אך יתכן) עלול למוטט פיננסית כל משקיע סופר אגרסיבי.
    ועכשו, מכיוון שמדובר פה בחיים של בני אדם, ובד”כ בכספים חיוניים לעתיד, אני חושב שיש סכומים שפרמיית הסיכון שנבקש עליהם כ”כ גדולה שהתשואה ממניות עשויה שלא להחזיר אותה (גם אם הן עדיפות בהרבה בתוחלת).
    לדוגמא: מי רוצה לסכן דולר בהטלת מטבע? אם הוא מנצח, מקבל 10$ מפסיד מאבד 1$. – כולם. מה לגבי 1,000,000$ ביחס של 1/10, מה לגבי 10,000,000$ וכן הלאה. שמדובר בסכומים שמשנים חיים וקריטיים להמשך החיים לא כולם ירצו לקחת סיכונים מאוד גבוהים גם בהשקעה פנטסטית.
    אני חושב שיש הגיון בלהיות יותר אגרסיבי ככל שהסכום יותר נמוך, ולהפך.
    נניח שאני מגיע לשווי תיק שממנו אני יכול לחיות יפה כל החיים בתשואה של 2% לשנה, למה להתחזר? מצב שכזה עדיף לי לא לסכן את הספוט הנפלא ולהשאר באג”ח מדינה כל חיי, או מקסימום 25% מניות.
    נ.ב – אני אישית מחזיק 50%-50% ומאמין מאוד בתמהיל הזה עבורי, נראה לי איזון מצוין בין כל הגורמים שמשפיעים על ההחלטה. לא יודע איך הכלכלנים מגדירים תיק כזה, אולי מוטה לסיכון, אולי אדיש לסיכון, זה לא משנה לי.
    ושוב, תודה על בלוג נפלא.

    • מחזק!! בנוסף יש נטייה לחשוב, שמי שאגרסיבי בנוגע למניות
      יקבל תשואה משמעותית גבוהה יותר. זה מיתוס זה פשוט לא נכון. לפחות לא בהחזקה של מדדים.

      סתם דוגמא ההבדל בין תיק, שמכיל שליש זהב, שליש אגח ושליש מניות לתיק של 80% מניות ל20% אגח הוא חצי אחוז תשואה ממוצעת לטובת התיק האגרסיבי לעומת זאת יש פער של 10% בסטיית התקן בין שני התיקים. אני מדבר על תקופה של 40 שנה מתחילת שנות ה70 ועד היום.

      אין קשר בין רמת הסיכון הנלקחת לתגמול שמתקבל תמורת הסיכון הזה.

  20. דורין, אשמח לפוסט בנושא השקעה בנדל”ן דרך שוק ההון (אני חושב שאפילו הבטחת כזה בעבר 🙂 )

  21. יש עומר, את המיקום, הגודל ותקופת השכירות השוכר קובע, חשוב לבחור את המשכיר הנכון; כלומר, למרות חוזה השכירות לשנה או שנתיים, או באופצייה וכדומה, חשוב לדעת אם המשכיר מייעד את הדירה להשכרה למשך שנים רבות, או שאחרי שנה הוא מוכר ואיתו יוצא החוצה השוכר, שכר הדירה חייב להיות שפוי, אפשר להתמקח. אם אתה נתקל בשוכר שמוכן לשלם שכר דירה גבוה, רק תן לו את הדירה, זה חייב להדליק אצלך נורה אדומה…
    עקרונית אני בעד השכרת דירה פנויה, למעט דירת המגורים שלך, כהכנסה נוספת, למרות שיש בזה לפעמים כאב ראש, עם הזמן אתה מכיר את הנושא ויודע מתי להשכיר ומתי להעמיד את הדירה להשכרה עד שימצא שוכר ראוי.
    נדל”ן זה נכס לא נייד, ואין בו נזילות וכירסום, למעט שיפוצים, תיקונים וכדומה, אם יש לך דיירים טובים שמשלמים בזמן, ולא מתעללים בדירה, אלא משמרים אותה כדי שיהיה גם להם נעים לחיות בה, שווה להחזיק בו כעוד פריט בפיזור ההשקעות

  22. כלומר; אתה צריך שתהייה לך בעלות על שתי דירות, כדי לחיות באחת ולהשכיר את השנייה.

    עקרונית אני לא בעד קומבינציה לרכוש שתי דירות, שיש על שתיהן חובות, משכנתא וכו’, לגור באחת ואת השנייה להשכיר.
    כל האמור בתגובות שלי, אינם המלצה.
    כ

  23. מסכימה מאד שאין להסתמך על התנהגות התשואות בעבר, וגם לא להתנבא לגבי העתיד,
    הדבדיאבד מבינים את האשלייה של התנהגות צפויה המבוססת על העבר והעתיד,
    בתגובה של התנהגות שונה בתכלית.
    לפי הבנתי, אנחנו יכולים להסתמך על ההווה, וגם על זה לא ב- 100% מאחר והדינמיקה של הכלכלה כל הזמן עובדת ומשתנה וזה ממש לנגד עיננו,
    לכן הבחירה של פיזור רב של ההשקעות במסלול השקעות סולידי, נותן פתרון שפוי לתנודות הבלתי נגמרות של הכלכלה.

  24. שלומי ארדן

    לגבי הניקיי, הוא דווקא כן עלה, פשוט המטבע היפני, הין לכל חובבי התשחצים שבכם, שילש את ערכו מאז המשבר ב1989.

השאר תגובה