כל בוקר המנכל של בנק גדול במנהטן ניגש לפינתו של מצחצח הנעליים שבפינה. המנכל מתיישב בכורסה ומעיין בוול סטריט ג׳ורנל והמצחצח מעניק לנעליו מראה מבריק ונהדר.
בוקר אחד שואל המצחצח את המנכל: מה דעתך על המצב בבורסה? מדוע זה מעניין אותך? שואל המנכל בזחיחות. יש לי מליון דולר אצלכם בבנק, עונה המצחצח, ואני שוקל להשקיע חלק מהכסף בשוק ההון. מה שמך? שואל המנכל. ג׳ון קופינגטון, עונה המצחצח.
המנכל נכנס לבנק ושואל את מנהל מחלקת הלקוחות: יש לנו לקוח בשם ג׳ון קופינגטון? בודאי. עונה מנהל הלקוחות, הוא לקוח מכובד שלנו. יש לו אצלנו בחשבון מליון דולר.
המנכל יוצא החוצה ניגש למצחצח ואומר: מר קופינגטון אני מבקש שביום שני הקרוב תהיה אורח הכבוד בישיבת ההנהלה שלנו ותספר לנו את סיפור חייך. אני בטוח שיהיה לנו מה ללמוד ממך. בישיבת ההנהלה המנכל מציג אותו בפני חברי ההנהלה: כולנו מכירים את מר קופינגטון מצחצח הנעלים בפינת הרחוב, אבל מר קופינגטון הוא גם לקוח מכובד שלנו עם מליון דולר בחשבון. הזמנתי אותו שיספר לנו את סיפור חייו. אני בטוח שנוכל ללמוד ממנו. מר קופינגטון החל בסיפורו:
הגעתי לארץ זו לפני חמישים שנה כמהגר צעיר מאירופה עם שם שלא תוכלו לבטא. ירדתי מהאוניה ללא פרוטה. דבר ראשון החלפתי את שמי לקופינגטון. הייתי רעב ולבוש בלויים. התחלתי לשוטט ולחפש עבודה אך לשווא. לפתע מצאתי על המדרכה מטבע של פני. קניתי בפני הזה תפוח עץ. היו לי שתי ברירות: לאכול את התפוח ולשבור את רעבוני או להכנס לביזנס. מכרתי את התפוח בשני פני וקניתי בכסף שני תפוחים. מכרתי גם אותם והמשכתי בביזנס. כשצברתי דולר יכולתי לקנות בכסף סט משומש של מברשת ומשחת נעליים והתחלתי לצחצח נעלים. לא הוצאתי פרוטה על בילויים או בגדים. קניתי רק לחם ומעט גבינה כדי לשרוד. חסכתי פרוטה לפרוטה ולאחר זמן קניתי מערכת חדשה של מברשות ומשחות נעליים בגוונים שונים והרחבתי את מעגל לקוחותי. חייתי כמו נזיר וחסכתי פרוטה לפרוטה. כעבור זמן יכולתי לקנות כורסה כדי שלקוחותי יוכלו לשבת בנוחיות כשאני מצחצח את נעליהם וזה הביא לי עוד לקוחות. לא הוצאתי פרוטה על הנאות החיים. המשכתי לחסוך כל פרוטה. לפני כמה שנים כשהמצחצח הקודם כאן בפינת הרחוב החליט לפרוש כבר חסכתי מספיק כסף כדי לרכוש ממנו את החזקה על צחצוח נעלים במקום המעולה הזה.
לפני שלושה חודשים, אחותי שהיתה זונת צמרת בשיקגו, נפטרה והורישה לי מליון דולר.
בוקר אחד שואל המצחצח את המנכל: מה דעתך על המצב בבורסה? מדוע זה מעניין אותך? שואל המנכל בזחיחות. יש לי מליון דולר אצלכם בבנק, עונה המצחצח, ואני שוקל להשקיע חלק מהכסף בשוק ההון. מה שמך? שואל המנכל. ג׳ון קופינגטון, עונה המצחצח.
המנכל נכנס לבנק ושואל את מנהל מחלקת הלקוחות: יש לנו לקוח בשם ג׳ון קופינגטון? בודאי. עונה מנהל הלקוחות, הוא לקוח מכובד שלנו. יש לו אצלנו בחשבון מליון דולר.
המנכל יוצא החוצה ניגש למצחצח ואומר: מר קופינגטון אני מבקש שביום שני הקרוב תהיה אורח הכבוד בישיבת ההנהלה שלנו ותספר לנו את סיפור חייך. אני בטוח שיהיה לנו מה ללמוד ממך. בישיבת ההנהלה המנכל מציג אותו בפני חברי ההנהלה: כולנו מכירים את מר קופינגטון מצחצח הנעלים בפינת הרחוב, אבל מר קופינגטון הוא גם לקוח מכובד שלנו עם מליון דולר בחשבון. הזמנתי אותו שיספר לנו את סיפור חייו. אני בטוח שנוכל ללמוד ממנו. מר קופינגטון החל בסיפורו:
הגעתי לארץ זו לפני חמישים שנה כמהגר צעיר מאירופה עם שם שלא תוכלו לבטא. ירדתי מהאוניה ללא פרוטה. דבר ראשון החלפתי את שמי לקופינגטון. הייתי רעב ולבוש בלויים. התחלתי לשוטט ולחפש עבודה אך לשווא. לפתע מצאתי על המדרכה מטבע של פני. קניתי בפני הזה תפוח עץ. היו לי שתי ברירות: לאכול את התפוח ולשבור את רעבוני או להכנס לביזנס. מכרתי את התפוח בשני פני וקניתי בכסף שני תפוחים. מכרתי גם אותם והמשכתי בביזנס. כשצברתי דולר יכולתי לקנות בכסף סט משומש של מברשת ומשחת נעליים והתחלתי לצחצח נעלים. לא הוצאתי פרוטה על בילויים או בגדים. קניתי רק לחם ומעט גבינה כדי לשרוד. חסכתי פרוטה לפרוטה ולאחר זמן קניתי מערכת חדשה של מברשות ומשחות נעליים בגוונים שונים והרחבתי את מעגל לקוחותי. חייתי כמו נזיר וחסכתי פרוטה לפרוטה. כעבור זמן יכולתי לקנות כורסה כדי שלקוחותי יוכלו לשבת בנוחיות כשאני מצחצח את נעליהם וזה הביא לי עוד לקוחות. לא הוצאתי פרוטה על הנאות החיים. המשכתי לחסוך כל פרוטה. לפני כמה שנים כשהמצחצח הקודם כאן בפינת הרחוב החליט לפרוש כבר חסכתי מספיק כסף כדי לרכוש ממנו את החזקה על צחצוח נעלים במקום המעולה הזה.
לפני שלושה חודשים, אחותי שהיתה זונת צמרת בשיקגו, נפטרה והורישה לי מליון דולר.
