מי יציל את דור ה-Y? - הסולידית
בית » עצמאות כלכלית » מי יציל את דור ה-Y?

מי יציל את דור ה-Y?

צליל אברהם מפרסמת סדרת טורים במאקו על תלאותיו הכלכליות והקיומיות של גזע החייזרים המתקרא "דור ה-Y" (*), כלומר, בני אנוש שנולדו בין השנים 2000-1980. 

בגדול, אלה טורים אפולוגטיים שמנסים לתת צידוק להתנהגותם של הצעירים האומללים בישראל — המתאפיינת בקוצר ראייה, בחוסר יכולת לדחות סיפוקים ובצרכניזם משוגע — ולהסבירה כתולדה של "השיטה" או "המערכת" שלתוכה צמחו.

כך, למשל, בטור הקודם היא תלתה את הקביעה שבני דור המילניום הם "עובדים גרועים ומפונקים" בכך ששוק העבודה הקפיטליסטי, המופרט לעייפה, נטול הוועדים החזקים, הקביעות והפנסיה התקציבית,  שולל מהצעירים את הביטחון הכלכלי שהם כה משוועים לו וגודע את "החוזה הפסיכולוגי" שבין העובד למקום העבודה. לכן הם לא חשים מחויבים כלפי מעסיקם, ונותנים תפוקה (גרועה) בהתאם.

הטור האחרון מתמקד בדפוסי הצריכה הפרועים של הדור הצעיר. אברהם מסבירה שהתופעה במסגרתה אנשים צעירים מפרקים משכורות שלמות על מסעדות ומשלוחים נובעת מ"תרבות הצריכה" (ערוץ האוכל מאוד פופולארי, מסתבר) ו"שינויים מגדריים" (לנשים כבר אין זמן או כוח לבשל!).

מעניין, לתומי חשבתי שרוב האנשים אוכלים בחוץ משום שהם *לא יודעים* לבשל.

בהמשך היא מכירה בחשיבות של החיסכון, ואף סבורה שיש לקנא ב"טיפוסים המסודרים שחיים עם טבלאות אקסל". זה לא מונע ממנה לתרץ את חוסר הנכונות לחסוך בנימוקים של חוסר תוחלת: לדבריה, אנחנו חיים בעולם לא צפוי – או ליתר דיוק, כזה שהפסיק להיות צפוי. כבר אין קשר בין מעשים לתוצאות. אפשר לעשות הכל נכון — ועדיין להידפק כלכלית. עובדה, השכר נמוך כל כך והריבית אפסית כל כך והנדלן יקר כל כך והדור המבוגר דפק אותנו וגם המערכת וקר לנו ומר ועצוב.

(*) כשלעצמי, תאוריות דוריות תמיד נראו לי חלשות מבחינה אינטלקטואלית. כל ניסיון להכליל או לייחס תכונות מסוימות לאדם בהסתמך על גילו נראות לי קלושות במקרה הטוב או גובלות בגילנות פסולה במקרה הרע. יש הרבה מאוד קוראים צעירים של הסולידית שרחוקים שנות אור מהתיאור הפטאליסטי של אברהם. לצורך העניין אניח שהיא "מדבררת" קבוצה מאוד מסוימת באוכלוסיה הצעירים.

סוכנות מול חוסר אונים

תמוה בעיני שהכותבת בחרה לצטט את הפתרון שאני מציגה ב"סולידית" דווקא על רקע הטענה של היעדר קשר בין תוצאות ומעשים – שהרי, הבלוג הזה מבוסס כל כולו על הפנמת הקשר הסיבתי הזה.

באופן ספציפי, עצמאות כלכלית היא פועל יוצא של סוכנות – אמונתו של הפרט במסוגלותו להשפיע על גורלו, ומימוש המסוגלות הזו דרך אחריות אישית והישענות עצמית.

סוכנות, בתורה, מבוססת על הכרה בשני מרכיבים:

  • התוצאות הן אקראיות. כלומר, לעולם יהיו כאלה שיצליחו, ויהיו כאלה שיצליחו פחות.
  • השקעת מאמץ משפרת את הסיכויים לתוצאה חיובית (=הצלחה).

סוכנות היא תנאי הכרחי להשגת "ביטחון כלכלי", או כפי שהוא מנוסח כאן במשוואה:

עצמאות כלכלית = (שווי תיק ההשקעות > 400 חודשי מחיה)

בהיעדר סוכנות, לא ניתן לאזן את המשוואה, בין  אם בוחרים בדרך של הגדלת הכנסות (ועבודה ממושכת יותר), ובין אם בדרך של הפחתת הוצאות (ואימוץ סגנון חיים יעיל יותר).

כאשר הקשר בין מאמץ לתוצאה (משופרת) מתעמעם, כפי שכותבת אברהם, הסוכנות מפנה את מקומה לחוסר אונים נרכש. במצב כזה, אדם מתרגל לפתור כל בעיה – חיונית ולא חיונית – באמצעות תשלום כסף, כפיצוי על היעדר יכולות אחרות. זהו כר פורה להיווצרות ההרגל המגונה שגורם לאנשים לבזבז 100% (ומעלה) מהמשכורת החודשית. במצב כזה, עצמאות כלכלית / ביטחון כלכלי הופכים לחלום בלתי מציאותי.

אדם נטול סוכנות לעולם יטה להאשים את המבנה – "המערכת", "השיטה", "הדור הקודם", "הממשלה", "הקפיטליזם" – בכל תלאותיו. כשיציעו לו פתרון מעשי, מהסוג שמתואר בבלוג, למשל, הוא יעדיף  להתייחס אליו בביטול ולהיתפס לתיאורים פלסטיים של סגפנות קורבנית, שלילה עצמית ו"עוני מבחירה", כדי להסביר מדוע הוא לא יוכל לאמץ אותו.

גרוע מכך, היא יראה בכך "הכחשה של יוקר המחיה" או הודאה בתבוסה בפני השיטה המעוולת.

הבעיה כאן, כרגיל, היא שאנשים חסרי אונים מעדיפים להתבוסס בעולם הבעיה — לא לפתור אותה. הם מחפשים אמפתיה, הזדהות, הבעת כאב עם סבלם, ובעיקר — הצדקה ואישור חיצוני להתנהגותם חסרת האחריות.קראו את התגובות לטוריה של אברהם כדי להבין את כוונתי.

כמובן שאדם שתפיסתו מושתתת על ההנחה שבני אדם שולטים בגורלם (כותבת שורות אלה, לדוגמה) לעולם יתקשה להזדהות עם אדם שסבור לבחירותיו אין משמעות ושהעולם כולו נגדו. התוצאה, במקרה הטוב, היא קצר בתקשורת.

לכן אברהם מעדיפה לנקוט בגישת reductio ad absurdum ביחס לבלוג שלי, וחבל. אחרי הכל, עבור מי שמעדיף לחיות "חיים נורמליים", קרי: ממונפים, ממושכנים, עמוסי בילויים וחופשות בחו"ל (דחוסות בפרק זמן של שבועיים בשנה, כמובן), הדרך היחידה להגיע לעצמאות כלכלית בפרספקטיבה הזו היא לזכות בלוטו או לשנמך את איכות החיים עד מתחת לסף הכאב.

אלא שאני לא רואה בסגנון החיים שלי "שינמוך" או קורבן מתמשך. קורבן פירושו ויתור על דבר חיוני. לא ויתרתי על שום דבר כזה.

אין לי רכב, משום שסגנון החיים שלי מאפשר לי להסתדר היטב בלעדיו. אין לי דירה בבעלותי, משום שאני לא רואה שום הגיון כלכלי או אחר להשכיב סכום בן 7 ספרות על ארבעה קירות ורישום מהודר בפנקס מקרקעין עות'מאני (במיוחד אם הדבר כרוך בשיעבוד כלכלי ממושך לבנק). סף הקבלה החברתית שלי נמוך מספיק כדי שלא אצטרך להרשים אנשים בסמלי סטאטוס מיותרים, ארוחות במסעדות ובגדי מעצבים.

בתמורה לויתור על "נוחות" לא חיונית כזו, חסכתי מספיק כסף – כסף שעובד קשה במקומי ומספק לי את הביטחון הכלכלי שדור ה-Y, כך מסתבר, כה משווע לו. חשוב מכך, פיניתי לעצמי משאב חיוני באמת לאיכות חיים גבוהה – שפע של זמן פנוי, יכולת לקבוע לעצמי את סדר היום, וחופש מביטויים מעוררי חלחלה כמו "איזון בית/עבודה".

פחד מסיכון

בשלב מסוים התירוצים נגמרים. קחו לדוגמה את הניסיון להסביר מדוע צעירים מעדיפים לבזבז ולא לחסוך.

"העובדה שאנחנו חיים בעולם בלי ריבית דופקת את הצעירים פעמיים: פעם אחת כי המבוגרים מהם, אלה שיש להם חסכונות גדולים, שמו את הכסף שלהם במקום היחיד שבו יש ריבית: בנדל"ן, וככה העלו את מחירי הדיור. ובפעם השנייה, כי אותה ריבית אפסית גורמת לזה שהסכומים הקטנים שחלקם כן יכולים לחסוך לא יהפכו לכאלה שיאפשרו להם לקנות דירות משלהם. הכסף שלהם לא עושה כסף" (הדגשה שלי -הסולידית)

כן, אתם יודעים כבר לא בסדר עם הטיעון הזה.

אברהם טוענת שהסיבה שהצעירים לא משקיעים בשוק ההון היא, בפשטות, "השנאה לבנקים". מאז משבר 2008 ו"הזאב מוול סטריט", היא מסבירה, התעשייה הפיננסית מיצבה את עצמה כאויבת העם – והצעירים בפרט. לכן, היא טוענת, הצעירים מעדיפים לבזבז ולא "לתת לבנקים את הכסף".

זה קצת כמו לקבוע שאנשים מסרבים לקנות ירקות ופירות משום שהם שונאים את רשתות השיווק והסופרמרקטים. הטיעון הזה, בלשון המעטה, לא מחזיק מים.

יש לי הסבר חלופי לתופעה הזו.

אדם חסר אונים יודע שאין לו את הכלים לתפקד באופן עצמאי ב"עולם המבוגרים". הוא לא האשם היחידי בכך. הוא התרגל לחיות תחת חסות של סמכות מגוננת – הורים, מורים, מפקדים — שנטעו בו את האמונה שהוא זקוק, תמיד, לישות חיצונית שתדריך, תכוון, תחליט, תבחר, תיקח אחריות במקומו ותחלץ אותו כשהוא מפשל.

הדיסוננס שבין הצורך הזה בהגנה לבין עולם העבודה המודרני יוצר מצב משברי. אברהם כבר הזכירה את הריאקציה של הצעירים לשוק העבודה המנוכר, שמעביר את הסיכון מרמת התאגיד לרמת העובד.

בפשטות, אותו פלח מדור ה-Y שאותו מדבררת אברהם סובל מסלידה עמוקה מסיכון. הוא מסרב להתמודד עם הצורך לקחת את האחריות על כתפיו. זו הסיבה שהוא מתרחק משוק ההון. זו הסיבה שהוא תומך בפוליטיקאים סמכותניים כמו ברני סנדרס ושלי יחימוביץ' שמבטיחים לקחת את האחריות (והסיכון) מהאזרחים לממשלה.

פתרונות, לא בעיות

אני מכירה בחלק גדול מהבעיות המערכתיות שאברהם מעלה בפוסטים שלה. אני לא מקלה בהן ראש. אני האחרונה שתלמד סניגוריה על תרבות הקריירה ומעלליה, למשל.

העניין הוא שכל זמן שאת בוחרת להתפלש בעולם הבעיה, ולהתעלם מפתרונות קונקרטיים,  ספק אם את והמחזיקים בדעתך יראו שינוי כלשהו.  קחו למשל את הציטוט מכמיר הלב הזה, מפי בחור בן 25 המצוטט בכתבה:

"אנחנו לא מוכנים לקבל את זה שנגזר עלינו לחיות חיי הישרדות עלובים וריקים מהנאות. אנחנו נכנסים ביחד לחובות, להלוואות, למחסור. אולי ביחד גם נמצא פתרון יום אחד"

מה צופן העתיד לאותו בחור?

העולם פחות יציב מבחינה כלכלית. כבר אין מסלולי קריירה ארוכי טווח. שוק העבודה לא מציע "ביטחון כלכלי" כבעבר. הנדל"ן יקר והריבית נמוכה.

כמו שזה נראה כרגע, הדברים לא צפויים להשתפר. לא כשהתמ"ג העולמו תופח הודות לאוטומציה, קומפיוטיזציה ורובוטיזציה שמייתרות חלקים הולכים וגדלים מכוח העבודה. הרווחים, כרגיל, יגיעו לכיסיהם של בעלי הנכסים – הקפיטליסטים, המשקיעים, אלה שנסמכים על הכנסה הונית ולא (רק) על הכנסה מעבודה.

המסקנה היא שבכי, נהי והתמרמרות על המציאות הלא-צודקת לא ישנו דבר. אפשר ליילל עד מחר ולתלות את המצוקה בכל דיכוטומיה כוזבת שנרצה – עשירים נגד עניים, גברים נגד נשים, מבוגרים נגד צעירים.

במקום לתאר את הבעיה, הפנימו אותה וסגלו לה פתרון.

במקום לבזבז כל שקל ולמצוא תירוצים להצדקת הטירוף הצרכניסטי הזה, בזבזו פחות, חשבו לטווח ארוך, חסכו והשקיעו לעתיד.

אתם צעירים, יפים ועשירים בזמן – רתמו אותו לטובתכם.

ראו גם: המקפצה שלך לאזרחות.



אזהרה: אני משקיעה חובבת. אינני בעלת רישיון ייעוץ השקעות או כל רישיון פיננסי אחר. התכנים באתר אינם מהווים ייעוץ מקצועי או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם. כל המסתמך על המידע באתר מבלי להיוועץ באיש מקצוע עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד. אלא אם צוין אחרת, אני מחזיקה או עשויה להחזיק בניירות הערך הנדונים בפוסט. גלישתך באתר מהווה הסכמה מפורשת לתנאי השימוש.


רוצים לעזור?
אתם מוזמנים לשתף ולעקוב אחרי בטוויטר או בפייסבוק, או להירשם כדי לקבל את הפוסטים שלי ישירות למייל. בנוסף, תוכלו להשתמש בקישורי השותפים הבאים כדי לקנות באמזון, להוריד ספרי שמע, או להקים אתר אינטרנט משלכם (מדריך מפורט - כאן). תודה על תמיכתכם באתר. 

81 תגובות

  1. חיכיתי לפוסט הזה.

    נתקלתי בכתבה הזאת בפיסבוק וחטפתי בחילה.

    בן גאה לדור הY שעובד לאט ובנחת על תיק ההשקעות שלו

  2. הכתבה שלך ממש גרוע!
    קראתי גם את הכתבה שלה וגם את שלך לקחת את הציטוטים הכי גרועים מהכתבה
    לא הבאת שום טיעון נגד רק אמרת אני מצליחה תיראו אותי (אין לי מושג מי את ומה את עושה וגם לא אכפת לי) שזה לא מוחכיח שום דבר חוץ מיזה שאת חושבת שאת גאון הדור..
    ואין מה לעשות ששכר דירה היו הוא חצי משכר המינימום ואין תחבורה ציבורית אז חייבים רכב וכל המיסים נופלי על האזרח הקטן (כן חברות בארץ לא משלמות ככעמט כלום למדינה) ויש עוד מליון סיבות שאפשר להביא ..
    אבל לא. בגלל שאת חושבת שלקנות דירה זה מיותר ואת מצאת עבודה ויכולה לשם שכר דירה אז כולם טועים

    • אין לי רכב, אני נוסע בתחבורה ציבורית ואופניים ואני מרוויח הרבה הרבה יותר ממינימום. אני גם לא גר קרוב לעבודה (בכלל לא) ונוסע מרחק רב כל יום כדי להנות משכירות ומחייה זולים בפריפריה.
      אזרח קטן שמרוויח מינימום כמעט ולא משלם מיסים. אני משלם מיסים גבוהים אבל זה אך ורק בגלל אנשים שדורשים שהממשלה תדאג להם לחינוך חינם, בריאות חינם, ביטוח לאומי, פנסיה ועוד כל מיני דברים שאני משלם עליהם דרך המיסים. אם כל זה לא היה אז המס שהייתי משלם היה נמוך בהרבה. סוציאליזם = מיסים גבוהים.

      הטיעון נגד הוא פשוט. תדאגי לעצמך. אין שום סיבה להרוויח מינימום, לא חסרות דרכים לרכוש השכלה בזול בישראל ויש המון משרות פנויות בשוק. אין שום סיבה לקנות רכב שלא לצרכי עבודה (צרכים כמו סחיבת ציוד כבד לא כדי להגיע לעבודה משרדית), מסתדרים עם תחבורה ציבורית גם אם זה לא הכי נח ומשתמשים בזמן שנוסעים בתחבורה הציבורית כדי ללמוד ולצבור עוד ידע. נמנעים מבזבוז כסף על בגדים, מסעדות, אלקטרוניקה, רכבים, חופשות ואת הכסף שחוסכים משקיעים.
      סך הכל די פשוט ויותר מציאותי מאשר לצפות שהממשלה תפתור לך את כל הבעיות.

    • סטודנט!!

      אני סטודנט , גר בדירה באזור השרון במחיר שכירות של 2800 שח(דירה 70 מ"ר) עם בת הזוג שלי, הולך ברגל לעבודה וגם שקשה לי אני לא בוכה אני יודע שזה זמני ואני מתוכנן והכל מסודר אצלי ודופק כמו שעון.
      לגבי זה ששכר דירה הוא חצי ממינימום הייתי אומר אחרת, אפשר להתפשר על אזורים מסוימים בעיר שאת גרה בה ולגור בדירות ענקיות!!! במחירים בדיחה במרכז הארץ קרוב לרכבת או אוטובוס!!!
      את בוחרת ללכת לעבוד במינימום ויש לך את חופש הבחירה לעשות אחרת. אני בניגוד להרבה סטודנטים אחרים בסוף התואר שלי חוץ מהBA שאקבל, אקבל גם יכולות נוספות שרכשתי מעבר לתואר והחשבון בנק שלי טפח בזמן זה!!!
      בהצלחה לעובדי המינימום שיחשבו מינימום וכל החיים שלהם יהיו מינימום!!

  3. טיעון הנגד שלי, בתמצית, הוא שהניסיון לייחס את הבחירות הגרועות של הדור הצעיר (או של כל דור אחר, לצורך העניין) למשתנים מערכתיים שאינם בשליטתו של הפרט הוא בעייתי ומלאכותי. הבעייתיות נובעת מכך שגישה כזו נותנת לגיטימציה לחוסר אחריות וחוסר אונים, מעודדת סלידה מסיכון והעברתו לאי-אילו ברי-סמכא, ובכך מפיחה מחדש בקרב צעירים נאיבים פנטזיות סוציאליסטיות שלטעמי הן מסוכנות.

    אני לא אומרת בהכרח ש"כולם טועים", אני פשוט מציגה כאן אלטרנטיבה שמתבססת על הניסיון שלי. את לא חייבת לקבל אותה. מבחינתי את יכולה להמשיך לבזבז כאילו אין מחר ולהעשיר את קופות החברות שאני מחזיקה. 🙂

    • מה שאת אומרת, בעצם, זה שאת תלויה בצרכניזם של האנשים האחרים? ושאם הם יפסיקו לצרוך, החברות שאת מחזיקה יפסיקו להרוויח, ואז התיק שלך ייכנס להפסדים, והעתיד שלך יהיה פחות מובטח. מעניין…

    • אני מוצא כאן איזו סתירה בין הדברים שאת מציגה (או יותר נכון סתירה מצלצלת). מצד אחד את מעודדת וממליצה על אי-צרכנות ומצד שני נשמע שזו הבאר ממנה את שותה. בעיני זו צביעות

  4. מה שמשה אמר 🙂
    לדעתי אנחנו כמשקיעים צריכים לקחת בחשבון שמה שהיה הוא לא מה שיהיה בסביבת הריבית הנמוכה.
    יש סבירות לדעתי גבוהה ליפאניזציה גלובלית. כלומר מצב שבו המדינה מחזיקה בכח את הריבית נמוכה ללא שום יכולת להרים אותה מעל לקו המים. המינוף של המשק כל כך גבוה, שאפילו עליה קטנה בריבית אוטומטית תגרום להרבה מאוד עסקים ומשקי בית חוסר יכולת לפרוע את החובות הצמודים.

    יש לכך השפעה מהותית על תמהיל התיק שלנו. להשקיע באג"חים של המדינות פחות כדאי.
    להתמקד באג"ח קונצרני ומניות.

    • אז איך החוב הישראלי ביחס לתל"ג הן של עסקים והן של משקי הבית הוא מהנמוכים במערב?

  5. תמר,
    היא מציעה פתרונות מעשיים כבר יותר משלוש שנים.
    אם כבר הגעת לבלוג, אולי תשקיעי כמה דקות בקריאת הבלוג ותביני שאפשר גם אחרת.

  6. כתבה מעולה
    כבר כמה שנים חופשי ואין מה להשוות את החיים לפני ואחרי
    יחד עם זאת, עדיין היום יותר קשה כי השוק עם פחות צמיחה ויותר מורכב גם בטווח הארוך

  7. האמת שמה שכתבת מתחבר עם מה שכתבתי אצלי בבלוג (http://bit.ly/1Rs1LgA) הסיבה היחידה שענף השרותים של ישראל עוד נמצא במצב טוב היא משום שעדיין חייבים לספק בישראל שירות לקוחות ותמיכה טכנית בעברית, שפה שהודים עדיין לא למדו.

  8. קורא ישן שמתעורר מידי פעם

    הכתבה הנ"ל במאבקו פשוט מעייפת ועצובה, מה שהכי עצוב בה היא שרוב בני גילי מאמינים שזה המצב ואין שום אופציה לאורח חיים נוח יותר, וכולם כמובן אקדמאים במקצועות יחסית רווחיים, ממש מתסכל שהשיחות שמתחילות ב"יקר פה" לא משנות את הטון גם אחרי כמה וכמה הפניות לבלוג הנהדר הזה, אז לכל מי שקרא את הכתבה ובא לפה להתלונן על החיים, אפשר גם אחרת, בלי יותר מידי מאמץ, עם מעקב צמוד אחרי ההוצאות שלנו אשתי ואני השלמנו החודש את יעד החיסכון התלת שנתי שלנו בסך של כארבעים אחוז מהשכר השנתי שלנו, נכון שזה רחוק מאוד מעצמאות כלכלית ונכון שבמקצועות הרווחים שלנו אין ביטחון תעסוקתי (ואפילו פיטרו אותי לפני חודשיים ביחד עם עוד 80 איש… אבל נחשו מה, מצאתי עבודה תוך חודש ושיפרתי את השכר ב 20%!!, וכל אצלנו מצאו, כולל המבוגרים שבחבורה) אבל זה אפשרי, וזה פאק יו מאני שנותן לי את היכולת לישון בשקט בזמן שכולם מסביבי מקטרים כי אכלו להם ושתו להם, תתבגרו ותתחילו לדאוג לעתיד שלכם!

  9. אני לא ממש חושב שיש הרבה הבדל בין צורת הצגת הנושא אצל דורין או צליל, ההבדל היחיד הוא בהצעה לפתרון אשר מוצגת בבלוג זה.
    בשתי הגישות הגורם היחיד המכתיב את "הבעיה" הוא כסף או אם לדייק ההשפעה שיש לכסף על האנשים ותהליכי קבלת ההחלטות שלהם.
    הרשו לי לקחת פה הימור נוושכל שאחוז אפסי אם בכלל מדור ה- Y המוזכר בכתבה יהיה באזשהוא שלב בחייו הומלס.
    אין פרוש הדבר שהגישה צריכה להיות אכול ושתה כי מחר נמות – כל גישה קיצונית היא כמובן לא מומלצת.
    מה שבטוח הוא שאדם בן 60 או 70+ לא יוכל לחוות את החוייה של בן 20+ או 30+ כאילו היה בן 20 או 30.
    אדם שבגיל 20+ או אפילו 30+ חי מתוך מחשבה תמידית מה יהיה בגיל 67+ וזה מה שמכתיב לו את הבחירות בחייו, איך לומר זאת בלשון עדינה – מחמיץ משהו בחייו הנוכחיים.
    מי שימצא את עצמו חי בגיל 60 או 70 + את אותם חיים שחי בגיל 30+ עם שינויים קוסמטים :מקום מגורים,מכונית, וכד' פשוט העביר כמה עשרות שנים בצורת טבלת איקסים שהוא מחק עד השחרור…
    כל אחד גם בטוח בצדקת דרכו ובבחירות שהוא בוחר והוא כמובן יגבה זאת באלף ואחד נימוקים מפולפלים מגובים בסטטיסטיקות. האם באמת זאת האמת?
    המוח האנושי מתורגל החיפוש אחר פיתרון מיידי וזה מה שנשאל בעקבות הדברים, אוקי אז מה הפתרון?
    לדעתי נקודת הפתיחה הטובה ביותר לכל ענין ודבר הוא: אני לא יודע אבל אני מוכן לנסות.
    בלי כל קשר(או אולי עם…) ההגדרה הטובה ביותר בעיני לאיכות חיים היא – שנ"ץ 🙂

  10. איש (3718)

    יש אמת אנושית אחת פשוטה שמהנדסים וכלכלנים מתמטיים לעיתים לא מבינים אותה.

    אנשים מוכנים לחיות בעוני ובפשטות ובלבד שהשכנים שלהם גם ככה.

    כאשר לאדם אחד יש הרבה, אך לשכן שלו יש הרבה יותר, הרבה אנשים לא יהיו מרוצים. אלו החיים.

    הם לא באמת צריכים את הצרכניזם בשביל לחיות, הם צריכים את הצרכניזם בשביל להשוות לשכנים. הם הפסידו בהשוואה, ולכן הם לא מרוצים. אם לכולם היה אותו הדבר (אבל פחות), הם היו מרוצים יותר. שלי יחימוביץ היא המייצגת הכי טובה של הגישה צרת העין הזאת.
    צליל אברהם, וכמעט כל בני דור ה Y, חיים הרבה יותר טוב מאיך שהוריהם חיו בגילם, ועדיין המרמור שולט אצל חלקם (מיעוט, אבל מיעוט קולני למדי).

    כאשר גרים במשק אוטרקי, הגישה הזו נכונה , אבל בעולם עם זרימה חופשית של אנשים וסחורות, הגישה הזו היא מתכון לקריסה כלכלית, כח האדם וההון החרוץ יעזבו, ותישאר עם הבטלנים (כמו מה שקרה בקיבוצים).
    אגב, גם בוחרי דונלד טראמם וברני סנדרס מייצגים הגישה הזו, ומאד יתכן שבשנים הקרובות נראה מעצורים בזרימה החופשית של אנשים וסחורות (טראמפ וסנדרס רוצים לשנות הסכמי הסחר החופשי של ארה"ב), אבל, אפילו בארה"ב זה יגרום לדעיכה כלכלי.

    • לצערי אתה צודק שרוב האנשים מעדיפים איכות חיים נמוכה ובלבד שגם יהיו פחות פערים בחברה.
      אלא שאתה טועה שאי אפשר לנצל את המצב הזה: אני לא מוטרד בכלל מפערים כאלה (וצורת החיים של הסולידית מלמדת שגם היא שמה קצוץ על החברה).
      כך היא – וגם אני – יוצאים הבודדים ש'מכים את השיטה', החלום של כל בכייני דור הY. הצעד הראשון של הסולידית – הוא להפסיק למדוד את החיים שלך לפי הסרגל של כולם. אגב, לגבי הצעדים השני והשלישי של הסולידית – אני חי אחרת ממנה לגמרי. אבל הצעד הראשון, קרי: להפסיק להתחשב בסביבה בשאלת מהם החיים הטובים, הוא הכרחי כדי לחיות טוב.
      בהצלחה

  11. אני קורא את הפוסטים שלך מזה זמן מה ומעניין אותי מה היא הגישה שלך כלפי לימודים פורמאליים ,80% מהאנשים עושים אותם לצורך רכישת מקצוע ,קידום קריירה כלומר שיעבוד למשהו חסר משמעות לטווח הארוך,אולי בעל משמעות לטווח הקצר לצורך התחלת חיסכון אגרסיבי לצורך יציאה לעצמאות כלכלית מוקדמת,אמנם אם אני בן 23 ומצליח לחסוך בסביבות ה11 אלף ש״ח על פניו אין טעם בכל זה ,אך האם יש מעבר לכך בלימודי תואר שכן על אף היותך אנטי קרייריסטית וכו את למדת לימודי תואר ופיתחת קריירה בפרק זמן מסויים ,עד כמה זה עזר לך בחיים ? האם לדעתך זו התנסות שעזרה לך בחיים?

    • אני חושבת שיותר מדי אנשים צעירים הולכים לאוניברסיטה ומבזבזים שם זמן יקר. התוצאה היא אינפלציית תארים וזילות הדרגתית של האקדמיה ככרטיס הכניסה לשוק העבודה של הצווארון הלבן. הדוגמה שלך, כמי שדילג על המסלול הזה, היא ביטוי קלאסי ל"עלות ההזדמנות" שמשלם הסטודנט הממוצע שחונה 4 שנים בצד. זה רלוונטי במיוחד כשמדובר במקצועות שפוטנציאל ההכנסה מהם אפסי.

      כשלעצמי, אני די נהנית מהחוויה האקדמית משום שאני אוהבת ללמוד דברים חדשים. אחת המוטיבציות הגדולות שלי לפרוש מוקדם הייתה היכולת לעשות זאת. זו הסיבה שחזרתי לאוניברסיטה והיום אני סטודנטית שנה א' מן המניין. אבל זה מבחינתי פינוק / לוקסוס לעשירים שאני יכולה להרשות לעצמי.

      • מחיר הלימודים עצמם נכלל
        בתקציב החודשי שלך כפי שפירטת כאן לא מזמן? 😊

        • לא פרסמתי את תקציב ההוצאות שלי ל-2015, אבל כן, זה כלול בתקציב

          • בן 19 (אני חושב שאני שייך לדור ה Z אבל לא ממש מבין בזה)

            מה את לומדת ?
            מצחיק אותי שאנשים חושבים שזה מזעזע שלמישהו עם תואר אין עבודה בתחום שהוא למד.
            כאילו לימודים חייבים להיות לשם רכישת מקצוע.
            אם הייתי מבזבז הרבה כסף על על אכילת במסעדות וקריאה על אוכל אף אחד לא היה מופתע אם לא הייתי מסיים בסוף בתור מבקר מסעדות (הם היו מבינים שלאכול במסעדות ולקרא על אוכל זה מותרות) ואני גם כנראה נהנה מזה.
            אבל אם למדתי לתואר בפסיכולוגיה במקום (לקרא על אוכל) ושילמתי כסף למימון תואר בפסיכולוגיה (במקום לקנות אוכל במסעדה) אז זה לא הגיוני שלא אוכל לעבוד בתור פסיכולוג.
            למרות שלא ברור לי מה ההבדל בין זה למבקר מסעדות בשניהם למדתי בשביל ה"כיף" .
            למה דבר אחד נתפס כמותורות והשני לא? הרי ערך הוא סובייקטיבי ודבר שווה כסף רק כאשר אנשים מוכנים לשלם עליו ולרכוש אותו ואם אף לא מוכן לשכור את שרותיי כפסיכולוג אז התואר הוא "חסר ערך" (לא שאני חושב שערך נמדד רק בכסף אני מדבר על ערך "כספי" ערך יכול להימדד גם לפי רמת הסיפוק שאני מקבל מהעיסוק אבל זה כבר נושא אחר) אז מבחינה מהותית זה לא שונה מאנשים שאינם מוכנים לשלם לי כסף על ביקורת מיסעדות. (למרות שלמדתי את התחום מספר שנים) .
            (מצטער על הכתיבה המסורבלת אני לא כל כך מיומן בלהגיב)

      • עוקב מזה לא מעט זמן, ובפעם המי יודע כמה לקחת תחושות ומחשבות שמטיילות לי בראש והעלית אותן על הכתב.
        אני ממש אהיה אסיר תודה אם תוכלי להרחיב על הנושא הזה, של האקדמיה והירידה בחשיבותו וערכו של התואר האקדמי. זה מאוד מעניין אותי, ולמרות שאני "מטיף" לכך מתוך תחושה ודעה אישית לא מבוססת, אשמח לדעתך המנומקת בנושא (ויש לי בסיס להאמין שזה גם יהיה רלוונטי לעוד קוראים, בני דור ה-Y, כמוני)

  12. "..תאוריות דוריות תמיד נראו לי חלשות מבחינה אינטלקטואלית…" וכל הפוסט את טורחת כשם שאברהם טרחה להכליל וכו'. אם מדובר בקבוצה צעירים שאברהם מדבררת אז על מה לטרוח . ואם מדובר בכל זאת בפתיחת צוהר לתאוריות חדשות, שווה טיפה להעמיק לפני הפסילה. בקיצור כל הפוסל.. במומו פוסל.

    • טוב לאחר קריאה של הטור של אברהם, ברור שהיא בחרה להפוך את השיח למשהו אישי..

  13. סולידית יקרה, שתי שאלות. ראשונה – מה קורה לפרקטיקה שאת מציעה כשנכנסים לתמונה ילדים?
    האם גם אותם את מציעה לקלח במים קרים? לוותר על מטפלת / משפחתון? או שמדובר בפתרון לרווקים חסרי משפחות בלבד? שניה – האם אי פעם בהיסטוריה השיטה השתנתה כאשר החליטו להסתגל אליה? או שלשיטתך אין כלל בעיה עם השיטה אלא רק עם האנשים שלא יודעים "לקחת אחריות על חייהם" ולהתמודד איתה?

    • תחפש סולידית עם חמישה ילדים ותיווכח שזה עובד עבור כולם.
      השיטה חסרת משמעות. לא מדובר פה על צפון קוריאה. אין תקרת זכוכית ואנשים כמו יצחק תשובה, רמי לוי וביל גייטס שהגיעו מכלום מוכיחים זאת.

    • 1. לגבי ילדים, המשוואה עדיין רלוונטית, אבל יידרש זמן רב יותר לאזן אותה, משום שילדים עולים כסף, ולכן מחייבים חיסכון גדול יותר (=ועבודה ממושכת יותר). כשלעצמי נדמה לי שהדבר הנכון לעשות הוא להביא ילדים רק אחרי שאתה עצמאי כלכלית, משום שאז יש לך זמן לשהות במחיצתם, אתה לא צריך לממן גני ילדים ולא צריך לפצות על תחושת אשם נוכח היעדר קשב הורי (כי אתה בעבודה כל היום) בשוחד כספי.

      2. יש המון בעיות עם השיטה. אבל לאדם יש משאבים מוגבלים. עדיף להשקיע המשאבים הללו בניסיון להתמודד עם השיטה (או "לפצח" אותה, במשמעות של hacking, כלומר להשתמש בה בניגוד להוראות) מאשר למחות בדרך לקריאה לשינוי מגבוה (ע"ע אקטיביזם פוליטי). זה לא שאקטיביזם לא יכול לתת תוצאות, אבל החלטות שאדם עושה בעצמו נוטות להיות אפקטיביות יותר במיידיות ובעוצמה.

      • ממרום גילי .58 אני אומר לך סולידית יקרה שכל מה שנכתב בסעיף 1 על ילדים הוא תמים . כי לא מגיעים לעצמאות כלכלית .כי זה כמו אופק-תמיד זה היי שם מעבר לגבעה ,ולהיות הורים צעירים זה יותר נהדר מהורים מבוגרים ובכלל שמיכת האפשריות קצרה תמיד-ביחס לחיים ולהפתעות שבדרך.

    • מה שיפה ב״שיטה״ הוא שאפשר להשיג שיפור ניכר גם בלי לאמץ 100% מההמלצות. אצלנו למשל אין (עדיין…) תיק השקעות, אבל סכום ניכר עדיין הולך לחיסכון מדי חודש, בלי חובות ובלי תירוצים ובלי אוטו ובלי דירה ועם 3 ילדים. אז הולכים ברגל 400 מטר עד לגן. וואו.
      מה שמעניין (או גורם לך לדפוק את הראש בקיר מרוב תסכול) הוא שקיים מתאם מושלם בין הבעלות על אוטו/דירה לבין הקושי לסגור את החודש, לפחות בסביבתי הקרובה.

  14. שיר גאזל

    היי דורין
    *התגובה הזו היא על הבלוג בכללותו ובהקשר לסדרת הטורים של דור ה-Y, ולא על הפוסט הזה ספציפית.
    האמת שבתחילה רציתי לכתוב לך תגובה אמוציונלית, אבל אני אנסה לצמצם את מה שאני רוצה לומר בכמה נקודות. לפני זה אני חייבת לומר שלפני שנה או שנתיים, כשנתקלתי לראשונה בבלוג שלך- התלהבתי מאוד. גדלתי בבית שבו יש ערך גדול לעבודה קשה יחד עם צניעות מסויימת, אלו ערכים שמאוד חשובים לי עד היום.
    אבל העניין העיקרי הוא שאת מפספסת כמה עניינים מאוד עיקריים שמונעים מרוב הציבור לאמץ את עיקרי התזה שלך-
    # נקודות התחלה של בני אדם ובחירת מקצוע- קשה למצוא בקלות מקצוע עם הכנסה גבוהה ללא ניסיון (אגב, מקצועות כמו ריצוף שהוזכרו בשמך בכתבה של צליל אברהם דורשות יכולות פיזיות מאוד ספציפיות- ומה לעשות שלחלקים לא קטנים מהציבור יש גם בעיות פיזיות כמו בעיות גב), עכשיו- נניח ואת צעירה והתחלת לעבוד בעבודה שמכניסה שכר מינימום ואולי מעט יותר מזה- אבל את גם עובדת המון שעות ביום- כמות שעות שבסופה את חוזרת הביתה משוללת כל כוחות לבשל לעצמך (לי למשל, אישית, עבודה בתחום שלא מעניין אותי תגרום לי סבל משמעותי ואולי אפילו דיכאון).
    # את לא מבינה את נפש האדם (סליחה על הניסוח המעצבן) או לא מבינה עד כמה זהו אלמנט משמעותי וענק בנוושא- ברור לחלוטין מקריאה בבלוג שיש לך כוח רצון עצום. אני אישית מאמינה שכוח רצון ומשמעת עצמית ניתנים לשיפור, אבל ניתנים לשיפור מתוך נקודת התחלה מסויימת שמשתנה בהתאם לנתונים הגנטיים ולחינוך המשפחתי- ומה לעשות שהרבה אנשים לא נולדו עם כוח רצון חזק במיוחד, או עם דחיית סיפוקים חזקה במיוחד- את בטח מכירה את הניסוי המפורסם עם המרשמלו שעשו על ילדים קטנים ומצאו שהיכולת שלהם לדחות סיפוקים השפיעה על האושר וההצלחה שלהם עם השנים. בקיצור, הרבה אנשים נולדו עם כוח רצון דפוק וגם אם הם מנסים לשפר אותו, אני לא מאמינה שהשיפור יכול להיות עצום- אולי במקרים יוצאים דופן- זה יכול להיות שיפור יחסי, אבל מסופקני שעצום. בנוסף לכך- אני יכולה ללעוג ולבוז עד מחר לאנשים שמבזבזים המון כסף על פאבים ומסיבות- אבל האמת היא שאני אישית פחות אוהבת את צורת הבילוי הזאת- בגלל האופי שלי, כך שאני לא צריכה בכלל להתמודד עם תשוקה לבילויים כאלו. בנוסף- יש לי נטיה אישית באופיי לחסכנות- אבל יש אנשים שלא נולדו עם נטייה כזו ולא הורגלו לכך מבית- יש לי למשל חברה שמאוד אוהבת לקנות בגדי מותגים- נכון, אני מניחה שהיא צריכה לעשות עבודה אישית בנושא- אבל מצד שני- אני אישית מאוד אוהבת לקנות בגדים בזול וגם די סובלת מתהליך השופינג- כך שיש לי נק' התחלה הרבה יותר מוצלחת- והחברה-אוהבת-המותגים שלי תצטרך להשקיע משאבים נפשיים אדירים כדי להשתפר בתחום. משאבים נפשיים שלא תמיד יש אותם.
    וכאן אני רוצה לגעת בעניין הקשיים הנפשיים- אפשר לקחת כדוגמה את הרפעות הדיכאון והחרדה- וכאן את יכולה לומר- בסדר, אז את האנשים האלו אני לא מאשימה- אבל אחוז גדול מאוד של אנשים סובל מההפרעות ההאלו- ואלו הפרעות שמקשות על תפקוד שיכול לחסוך כסף- כמו למשל- לבשל לעצמך את האוכל- אולי זה יפליא אותך- אבל אני למשל צריכה מאוד לדחוף את עצמי נפשית כדי לבשל לעצמי אוכל- משהו שהרבה פעמים אין לי מספיק כוחות נפשיים לעשות. אני גם סטודנטית, ואני רואה את החברים שלי סביבי- שרובם בנוסף אליי גם עובדים מאוד קשה כדי לממן את הלימודים והמגורים שלהם (ושאף אחד לא יגיד לי כלום על לגור אצל ההורים- כי לגור אצל ההורים פירושו עבור רוב הצעירים בני גילי סבל נפשי מתמשך, פשוטו כמשמעו).
    ועוד נקודה- הרגלי הבילוי הבאמת מזעזעים מבחינת הבזבזנות והפזרנות של הדור שלי- קשורים גם ללחץ חברתי ולמה שנהוג חברתית בסביבה שלנו. נכון, אפשר לעמוד מול החברה ולחיות בדרך חיים אחרת, אבל מה לעשות- שהרבה אנשים ירגישו עלובים אם הם לא יטוסו לחו"ל כמו כל החברים שלהם סביבם, והרבה אנשים ירגישו נורא עם עצמם אם הם יצאו עם חברים שלהם לבר וכולם מסביבם יזמינו משהו והם לא- ויש אנשים שיותר קל להם להיות זה ששונה ויש כאלו שיותר קשה להם, ואלו שקשה להם ייצטרכו להקיע המון מאמץ נפשי כדי לא לסבול.
    לבסוף- לגבי דרך השקעה בשוק ההון-היא פשוט לא מתאימה להמון אנשים. נדמה לי שאת בעצמך נגעת בזה באיזה פוסט שבו כתבת למי מתאימה השקעה בבורסה או משהו כזה. חוץ מהעובדה שהשקעות כאלו דורשות הבנה מספרית-מתמטית, הן גם דורשות חוסן נפשי- לי, לצערי, למשל- אין את החוסן הנפשי הזה- כלומר- רמת ההילחצות שלי מאוד גבוהה- ואני לא היחידה (ובכלל- לא עדיף לי להשקיע כל חסכון שיש לי בפנסיה בהתחשב ?).
    בקיצור, גורמים שנדמה לי שהתייחסת אליהם בעבר אבל ראית אותם כתופעות שוליים הם לדעתי גורמים משמעותיים הרבה יותר ומשחקים תפקיד בחיים של רוב האנשים. לכןלצערי רוב הסיכויים שאנשים יגיעו להצלחה/בטחון כלכלי היא או אם הם נולדו למשפחה הנכונה או אם הם נולדו עם הנתונים הנכונים- בין אם זה כישורים מאוד מוצלחים או חוסן נפשי וכוח רצון מאוד חזקים, שכן, לדעתי לרוב הם נתונים מולדים/משפחתיים-חינוכיים בעיקר. אני מניחה שרוב האנשים יכולים לשפר במידת מה את סיכויי ההצלחה שלהם, אבל אני מסופקת אם במידה רבה, ולכן לדעתי את שופטת את רוב האנשים יותר מידי לחומרה, ולכן לדעתי דווקא כחברה אנחנו צריכים לחשוב איך ליצור נורמות של יותר חינוך לחסכנות ולהתנהלות כלכלית נבונה ולהתמצאות בהשקעות ולבילויים חברתיים שלאו דווקא כוללים הוצאות כלכליות גדולות (נגיד, יותר לשבת עם חברים בבית, יותר חתונות אלטרנטיביות וכו'). אני מניחה שזה למעשה במובן מסוים מה שאת מנסה לעשות בבלוג, לעזור לאנשים בדרכך שלך, רק מפריעה לי הנימה המוחלטת שלך לגבי כלל החברה שפשוט כמעט מתעלמת מכל כך הרבה גורמים בעלי משקל גדול.
    הו, וכמובן שיצאה לי בסוף תגובה ארוכה באופן מזעזע, ואני גם לא בטוחה עד כמה יצאתי קוהרנטית.

    נ"ב- אם יש לי חסכון של כמה אלפים, ואין לי כמעט פנסיה (יש איזו קרן פיצית)- האם לא עדיף לי לשים אותו בפנסיה (בהתחשב בכך שאני באמצע שנות ה20 שלי ועדיין סטודנטית ולא עובדת ובהתחשב בתחזיות הפנסיה הנוראיות שחוזים לדור שלנו בזקנתינו)- מאשר לפנות ליועץ השקעות פרטי (כמדומני העצה שלך לאלו שאין להם ביצים/לב חזק להשקיע לבד)?

    • אז אלה שלא מסוגלים שיסבלו בשקט ולא יבקשו סעד מהממשלה שתכפה עוד מיסוי כבד על מי שכן מסוגלים.
      בסך הכל אף אחד בארץ לא מת מרעב.

  15. "קשה למצוא בקלות מקצוע עם הכנסה גבוהה ללא ניסיון"

    אני חושבת שהבעיה כאן היא הנטייה הטבעית לחפש "מקצוע" והקבלה האוטומטית בין "הכנסה" ל"משכורת". זה לא מחויב המציאות! אני חושבת שכל שכיר שעדיין נמצא בשלב הצבירה צריך למצוא דרכים להגדיל את הכנסתו וליצור לעצמו מקורות הכנסה מרובים מעבר למשכורת, לרבות מודל פרילאנס ו/או הפיכה של תחביב לעסק. הטכנולוגיה מאפשרת את זה די בקלות. לדוגמה: אני פתחתי את הבלוג הזה בהשקעה נמוכה והיום אני מתחרה (במונחי readership) מול עיתונים כלכליים גדולים. אם היה לי עניין להתעסק עם מונטיזציה יותר רצינית, לחבור לבתי השקעות, לאסוף לידים במסגרת תכניות שותפים, וכיוצא באלה, הבלוג לכשעצמו היה יכול להיות מקור הכנסה שלחלוטין אינו תלוי בעבודה.

    "הרבה אנשים לא נולדו עם כוח רצון חזק במיוחד, או עם דחיית סיפוקים חזקה במיוחד… הפרעות שמקשות על תפקוד שיכול לחסוך כסף-

    אני מכירה בעובדה הזו. אני לא בטוחה שאפשר לעזור לאנשים הללו. הבלוג שלי לא מכוון אליהם. בגדול, הבלוג הזה לא "מטיף" בשורה כלשהי ולא מתיימר לשנות את העולם. זו בסך הכל פינה אינטרנטית שבה אני חולקת מחשבות בהתבסס על החוויה האישית שלי.

    "ושאף אחד לא יגיד לי כלום על לגור אצל ההורים כי לגור אצל ההורים פירושו עבור רוב הצעירים בני גילי סבל נפשי מתמשך"

    אני חושבת שזה מאוד תלוי בטיב הקשר של האדם עם הוריו. יש אנשים שמבחינתם זו עסקת חליפין הגיונית, ומאוד כלכלית.

    "הרגלי הבילוי הבאמת מזעזעים מבחינת הבזבזנות והפזרנות של הדור שלי- קשורים גם ללחץ חברתי ולמה שנהוג חברתית בסביבה שלנו."

    התייחסתי לזה בעבר הקשרים של מוחצנות מול מופנמות. אחד מהביטויים המובהקים של הטיפוס המוחצן הוא צורך עז בקבלה חברתית. זה מוביל לתופעות כמו חרדה מעמדית, צורך להשתלב בכל מחיר, התעטפות בסמלי סטאטוס אלה ואחרים… זה עניין של אופי. באופן בסיסי, אני לא מרגישה צורך כזה, ואנשים שהערכתם כלפי תלויה בכמות הכסף שאני מבזבזת אני מעדיפה לחתוך מחיי. יש לא מעט אנשים שעניינים מסוג זה פחות מפריעים להם. יש לפחות 1,500 כאלה בפורום שלי.

    "דרך השקעה בשוק ההון-היא פשוט לא מתאימה להמון אנשים."
    פייר אינף, אבל צריך להבין את גודל הסיכון שנוטלים כאן בשל הסלידה מסיכון. לא לכולם מתאים להשקיע בגישת עשה-זאת-בעצמך, אבל גם מי שסולד מסיכון חייב – למען העתיד שלו – לוודא שהכסף שלו יצמח בשיעור גבוה מהאינפלציה, אחרת הוא נוטל סיכון אדיר שפשוט לא יהיה לו מספיק בגיל פרישה. יש לא מעט חלופות לעניין הזה – תעשייה שלמה של יועצי השקעות שמתפרנסים מניהול כספים של אנשים שלא רוצים לעשות זאת בצעמם.

    "רוב הסיכויים שאנשים יגיעו להצלחה/בטחון כלכלי היא או אם הם נולדו למשפחה הנכונה או אם הם נולדו עם הנתונים הנכונים"

    הניסיון להסיט הצלחה למשתנים מערכתיים הוא ביטוי נוסף של הלך הרוח שמנתק בין מעשים לתוצאות. מי שלכוד בגישה הזו לעולם לא ישתנה משום שאין לו תמריץ להשתנות. האנשים המוצלחים ומעוררי ההשראה ביותר שהכרתי הם דווקא אלה שצמחו *למרות* היעדר ה"פריבילגיות". יותר מההתגברות על הקושי הכלכלי, הם נמלטו מתודעת העוני הפטאליסטית הזו, שתוקעת רבים כל כך במקומם.

    "לדעתי את שופטת את רוב האנשים יותר מידי לחומרה"

    כאן אנחנו חוזרים לעניין הסימפטיה מול אמפתיה. יש לי סימפטיה כלפי מעמד הביניים הנאבק והצעירים הכורעים תחת העומס – כשם שיש לי סימפטיה כלפי הצרצר שקופא למוות בחורף ומתדפק על דלתה של הנמלה. אין לי אמפתיה כלפיהם, משום שאני לא מסוגלת להכניס את עצמי בנעליהם. לא הייתי מבצעת את הטעויות שהם מבצעים. אני לא מסוגלת לחשוב כמותם. אין לי את הצרכים המדומיינים שיש להם.

  16. יואל בן ארי

    דורין שלום
    בבלוג "ארגז הכלים" …רשמת על אותה נקודה סינגולרית – 300 חודשי מחיה…וכאן 400….מה השתנה??

    • באופן בסיסי, ההתאמה היא לכלל 3% מול 4%. עקרונית אפשר גם ללכת לפי כלל ה-4%, אבל ליתר ביטחון מעדיפה את כלל ה-3%.

  17. תודה על הפוסט

    אמן

  18. התגובה הכי רצינית, עניינית ומנומקת שקיבלתי, ביי פר. נראה לי שהפערים בינינו ברורים ושאין צורך להמשיך להתווכח אבל סחתיין על היסודיות ואם יורשה לי גם על תרבות הדיון. תודה

  19. יש משהו בסיסי שאת לא מתייחסת אליו בפוסט הזה. גם את וגם צליל מסכימות על דבר אחד מהותי – השיטה דפוקה. את מצאת דרך לדפוק את השיטה, צליל טוענת שאין טעם ושמוצדק להרים ידיים מול השיטה. אבל שתיכן מסכימות שהשיטה עצמה לא עובדת. מי שרוצה לעבוד במקום מסודר, לבלות מדי פעם ולחסוך בלי להיגרר לאמצעים קיצוניים כמו מקלחות במים קרים פשוט לא יצליח. זה יפה מאד שאת, להבדיל מצליל, אינך מרימה ידיים אבל בשורה התחתונה את מודה שהשיטה פשוט לא עובדת.

    • מי קבע בכלל שיש "שיטה" שעובדת?
      בגדול אני חושב שבמצב הנוכחי, עם קצת כישרון והרבה השקעה (או להפך) אשר להצליח. בין אם התכנית שלך היא לחיות ברמת חיים גבוהה ולעבוד עד לפנסיה ובין אם לחיות ברמת חיים מינימלית ולפרוש בגיל צעיר.

      ככל שהמיסים נמוכים יותר והתערבות המדינה מינימלית, יש לך יותר אפשרויות לחיות את חייך כפי שאתה רוצה.

    • עידו2267 אפשר להצליח גם בלי אמצעים קיצוניים, החיים הם לא שחור ולבן.
      למשל לחסוך "רק" 30% מההכנסה ולהשקיע אותה בתיק פאסיבי.
      חסכון כזה מוביל תוך כמה שנים למצב שמספיק לעבוד במשרה חלקית כדי להתפרנס (ולהשלים את ההפרש מההשקעה).
      השילוב של זמן פנוי והון מאפשר התפתחות אישית נוספת או לתחביבים (ללא הכנסה) או לבחינת עיסוקים נוספים (במטרה לייצר הכנסה נוספת) .
      יתרון נוסף של צבירת ההון הוא עמידות בפני פיטורין. פיטורין לא יוצרים בור חובות אלא רק כרסום קטן בהון שאפשר להשלימו כאשר שוק העבודה מתאושש.
      בקיצור אפשר להיות רק סולידית חלקית.

  20. עצמאות כלכלית לא היתה פעם > 300 חודשי מחיה ?
    מתי זה עלה ל-400 ?

    • מחקר טריניטי מצא שההסתברות של מחיקת תיק ההשקעות תוך פרק זמן של 30 שנה בהינתן שיעור משיכה קבוע של 4% מדי שנה (כלומר, בהתבסס על חיסכון של של 300 חודשי מחיה) היא 5%.

      עבור פורשים צעירים, שאופק הפרישה שלהם ארוך בהרבה מ-30 שנה, יש הגיון להפחית את שיעור המשיכה ל-3% (כלומר, לחסוך 400 חודשי מחיה), ולהפחית את ההסתברות הזו ל-0%.

      בכל מקרה אני נגד משיכה קבועה מתיק ההשקעות ומעדיפה שיעור משיכה יחסי לתיק. זאת אומרת שבשנים שבהן השוק עולה, 3% מהתיק שלי שווים יותר כסף, ובשנים שבהן השוק יורד, 3% מהתיק שלי שווים פחות.

  21. יואל בן ארי

    רון

    ראה את תשובתה למעלה…לשאלתי זו

  22. אמת לאמיתה – אין מה להשוות את התנאים הכלכליים של דור ה-y לתנאים הכלכליים של ההורים שלנו שחיו במציאות בעלת הטבות סוציאליסטיות שפשוט מאוד לא קיימות יותר: משכנתא לדירה במימון ממשלתי, דירה בפחות מ100 אלף דולר בפרברים הלא מאוד רחוקים לערים הגדולות, פנסיה תקציבית, קביעות וכו׳.

    במילה אחת, דור ה-y פשוט הזדיין.
    הוא הזדיין כי הוא נולד בשנות ה-80 העדיין סוציאליסטיות חלקית והתבגר אל תוך שנות ה2000 הקפיטליסטיות לחלוטין.
    תודעתית – הוא קרוע בין שתי הגישות.

    אישית, אני חושב שהמהפכה של 2011 הייתה בדיחה כי אין שום דבר שמאחד את הדור הזה.
    דור שמצד אחד מחפש מקורות הזדהות אמפתיה ורחמים באופן תמידי ומצד שני מחזיק בדעות ציניות קרות וניהליסטיות על העולם.
    אני חושב שגם לא תגיע מהפכה אמיתית אי פעם – מאותה הסיבה. מה שיקרה זה שהדור הזה ברובו יגדל לעוני וחובות ובקושי יסגור את החודש. כמו רבים ממי שחי בלב תל אביב – במקרר יהיה להם וודקה ופיתה אז כפיצוי הם יצאו לגהץ 200₪ על ארוחה במסעדה.

    תיאורטית, מעמד הביניים ראוי לשלוט בפוליטיקה הישראלית מבחינת גודלו היחסי ועדיין אוכל אותה הכי חזק.
    למה? כי הוא לא מאוחד תחת נרטיב אחד.
    כי תמיד באה איזו מפלגת ״נישה״ בראשות ליצן תורן קרי לפיד, עלה ירוק, הצמחונים וכו׳ שמפזרת את הכוח שלו באופן שאי אפשר לעשות איתו כלום.
    כי מעמד הביניים חולה על ״הנישה״, על המוטיב הרומנטי, על להיות מיוחד, ללכת נגד הזרם. הרי ככה הוא חונך בפרסומות של ערוץ 2.

    לכל מי שעוד לא התעורר, תתעוררו.
    אין פה תנאים סוציאליסטים יותר, תתחילו לחסוך.

    ולסולידית, פרסמתי תגובת מגן עלייך בכתבה של צליל 😉

    • איש (3718)

      S,
      בתור אחד ששייך לדור ההורים, לא זכורות לי הטבות סוציאליסטיות מיוחדות.
      מה שכן זכור לי זה שגרנו בדירת 3 חדרים בקומה ג, בלי מעלית ובלי מזגן, נסענו בעיקר באוטובוס אגד\דן מקרטע (ובלי מזגן), חיכינו לקו בזק 10 שנים, ראינו ערוץ 1 בטלביזיה (הערוץ היחיד), והקשבנו לרשת ב.
      כדי לדעת מה שערי המניות חיכינו לעיתון של מחר, וכדי לנסוע לחו"ל היינו צריכים לחכות לגיל 21. בצבא עמדנו בתור ליד טלפון עם אסימונים כדי להתקשר הביתה פעם בשבוע, ועשינו מילואים של חודש בשנה, פק"ל.

      האם אלו ההטבות הסוציאליסטיות שאתה מדבר עליהן? ואולי יש קשר בין זה לבין מחירי הדירות הנמוכים אז?

      • צןדק מאד.
        אני חצי דור צעיר ממך ועדיין זוכר את החיים שלי כילד בשנות ה-70 בדירה קטנה, עם אוטו אחד שההורים שלי החזיקו במשך 10 שנים. נסעתי לבית הספר בשני אוטובוסים, ואחר כך לטכניון באותו אופן. ההורים שלי בחיים לא אכלו במסעדות, וטסו לחול פעם בכמה שנים. היתה לנו טלביזיה שחור לבן עוד כמה שנים אחרי שהופיעו צבעוניות. קנינו בגדים בחנות שנקראה סריגי צפת בצ'ק פוסט בחיפה, וככה גדלתי.
        כיום בעידן הפייסבוק שכל אחד מפרסם תמונות של הרכישות האחרונות, והטיול לחול, והארוחה במסעדה, ויש אין סוף כתבות שמראות את חיי העשירים, וכל גאדגט או מכונית חדשים זוכים לכתבתות מפורטות ואין סוף צילומים, אז אנשים מרגישים שהם חייבים לקבל הכל, והכל מגיע להם, ולא משנה כמה כסף יש להם זאת זכות בסיסית שלהם לקנות מה שבא להם, לצאת למסעדות ובתי קפה, ולנסוע לחול, אם הם לא יכולים להרשות את זה לעצמם אז זאת פגיעה בזכות בסיסית וצריך לעשות הפגנות כדי שמישהו יממן להם את אורח החיים הנהנתן שמגיע להם.

        • האחד ואיש,

          לא אמרתי שהיה לכם קל.
          אמרתי שהיה לכם קל הרבה יותר מדור ה-Y.

          בגלל שבשביל לקנות דירה היה צריך הון עצמי שניתן להגיע אליו בקלות רבה יותר, כי היו פחות פיתויים וכי היו תנאי מימון ממשלתיים שפשוט לא קיימים יותר במידתם כיום וגם כי זהו טבעו של כל תהליך כלכלי.

          זה הכל.
          לא בתור תירוצים, בתור עובדה.

          כמוכם, אני חושב שרוב רובו של דור ה-Y לא נוהג בחוכמה לגבי חייו.
          בייחוד אנשים שחושבים שמגיע להם הכל, או כאלה שנקלעים ל "חוסר אונים נרכש".

          • מאד קל להגיע להון עצמי זה הכל עניין של בחירה, ההוצאות מגיל 21-26: טיול לאחר צבא – 100K כולל אבדן הכנסה, חתונה – 100K, רכב – 60K, אחזקת רכב – 120K (חמש שנים), שכירת דירה בתל אביב – 60K (מניח ששכ"ד בת"א גבוה ב-1000ש"ח לחודש ממקום אחר וזו הנחה מאד זהירה), חופשות בחו"ל – 25K.
            465K בזבוזים בלבד לאדם ועוד לא החשבתי אלקטרוניקה ובגדים שגם הם מותרות. תכפיל פי שתיים כי לרוב זוג קונה דירה ותראה שהמחיר לא כזה בשמיים ומאד אפשרי.

  23. מאד מעריך את כתיבתך, נחשפתי לבלוג לפני כמה חודשים והייתי אומר שמבחינתי הוא משנה חיים.

    בכל אופן, אני מתייחס למה שכתבת כאן, ואני מצטט:
    "…אני לא רואה שום הגיון כלכלי או אחר להשכיב סכום בן 7 ספרות על ארבעה קירות…"

    אם להעריך שאת שוכרת דירה כבר 15 שנה, צר לי לומר לך שאם תסכמי את כל תשלומי השכירות שלך ושל בן זוגך אני מניח שבעוד 5-10 שנים גם את תגיעי להוצאה של "7 ספרות על ארבעה קירות". רק שבמקרה שלך לא יהיה לך רישום בשום פנקס עות'מאני (וגם אני לא מתייחס על שיעבוד לבנק).

    • 36000*20 = 720,000ש"ח ותהיה בטוח שהיא לא שילמה 3000ש"ח שכ"ד לפני 10 שנים (וגם כיום היא לא משלמת סכום כזה כי היא לא גרה לבד).
      בין היתר בתקופה הזו היא נהנית מתיקונים חינם (לרוב), נזילות גבוהה, ניידות גבוהה וחיסכון בהוצאות תפעוליות שמגיעות מבעלות על הדירה והרצון להשביח את הנכס.
      בנוסף, אתה לא לוקח בחשבון את הסיכון הקיים בלקיחת משכנתא והשעבוד ואיבוד החופש כתוצאה מחוב זה, הסיכון הגבוה שמגיע מריכוז כל החסכונות בנכס אחד בשכונה אחת בעיר אחת במדינה אחת מוקפת אוייבים ואי יציבות. ולבסוף, לאחר 20 שנה היא כנראה הייתה צריכה לשפץ את הבית עם משכנתא (קטנה) נוספת.

  24. לכל אנשי דור ה-Y , סטודנטים, צעירים, מתקרבנים וכל אלה שמרגישים שהשיטה דפקה אותם.
    המלצה לקרוא שני ספרים:
    1. אבא עשיר אבא עני של רוברט קיוסאקי.
    2. האיש העשיר ביותר בבל של ג ורג' ' ס' קלאסון
    שני הספרים מתורגמים לעברית.
    שני ספרים שההורים שלכם היו חייבים לתת לכם לקרוא.
    רק אחרי שתקראו את הספרים הללו תוכלו להבין את מה ש"הסולידית" מנסה להסביר לכם בבלוג שלה במשך חודשים ושנים.
    מתוך ניסיון: את הספרים הללו נתתי לילדי לקרוא שהיו בני נוער (הם דור ה-Y). הם הפנימו. יותר לא הייתי צריכה לעשות דבר , הם עשו את הכל בעצמם.
    נסו ותראו…..

  25. משקיע מתחיל

    עוקב יחסית חדש, שהלך המחשבה שלו התחיל לזוז סוף-סוף לכיוון "הנכון".
    ישנם פוסטים שהם פשוט חובה לכל הורה, משפחות וגם לכל אדם והם:
    1) שיעור בחופש כלכלי
    http://www.hasolidit.com/%D7%A9%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%A8-%D7%91%D7%97%D7%95%D7%A4%D7%A9-%D7%9B%D7%9C%D7%9B%D7%9C%D7%99

    2)למדו פעוטות על כסף, לא על השואה
    http://www.hasolidit.com/%D7%9C%D7%9E%D7%93%D7%95-%D7%A4%D7%A2%D7%95%D7%98%D7%95%D7%AA-%D7%A2%D7%9C-%D7%9B%D7%A1%D7%A3-%D7%9C%D7%90-%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%90%D7%94

    3) חובות, סיפוק מיידי ודחיית סיפוקים
    http://www.hasolidit.com/%D7%97%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A7-%D7%9E%D7%99%D7%99%D7%93%D7%99-%D7%95%D7%93%D7%97%D7%99%D7%99%D7%AA-%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A7%D7%99%D7%9D

    באופן כללי אני חושב שהמהלך של דאגה עצמית לעתיד היא נכונה.

    בנימה אחרת אני חושב שמקומך הוא לא להטיף (למרות שזה הבלוג האישי שלך), אלא לפזר את ה"תורה" ו"החוכמה" בצורה כמה שיותר אוביקטיבית.

    רוב האנשים שיוצאים נגד הבלוג הזה (לדעתי) כנראה מונעים מהרעיון שבגלל שהם מרוויחים באיזור שכר המינימום אין להם יכולת אפילו לחלום לצאת ל"פנסיה מוקדמת" בדומה לך (אפילו לא בגיל 50).
    למרות שדעתי היא, שהם חייבים לאמץ את הגישות המוצגות בבלוג זה, כדי להבטיח לעצמם זיקנה מכובדת יותר.

    הם מונעים מהלך מחשבה – "נורא קל למי שהכסף נמצא באמתחתו לבוא ולהטיף".
    יש משהו במה שהם אומרים.
    אין לי מושג במה עבדת למחייתך לפני שיצאת לפנסיה בגיל 30, אבל לפי חישובים פשוטים שנתת, הצריכה החודשית שלך היא כ-4000 ש"ח, עם לוקחים את כלל ה-300 משכורות היית צריכה להשיג הון של 1.2M.

    במידה והשוק הניב לך 6% שנתי במשך כ-10 שנים, היית צריכה להפקיד 8000 ש"ח כל חודש.
    מפה נובע שהנטו שלך היה 12,000 (הוצאות מחייה של 4000 ש"ח).
    כלומר נטו של כ-20,000 במשך 10 שנים, שהתחילו כבר לאחר שהשתחררת מהצבא.
    זו היא לא משכורת שכל כך משקפת את מרבית העם, שלא לדבר אפילו על העשירון העליון.

    הנקודה שאני מנסה להעלות היא, נורא קל לעלות על הגל כאשר נקודת ההתחלה שלך היא גבוהה (הדבר נכון לכל דבר בחיים, לדוגמא: התמדה באימוני כושר גופני) יותר קשה, מעשית ונפשית כאשר אתה מתחיל ממש למטה.

    בתור אחד שלמזלו נמצא איפשהו למעלה, אני מודה שיותר קל לי להתחיל את המסע.
    רק חוזר ומבקש, נסי את והמגיבים למיניהם, לא לשפוט כל כך מהר אחרים שהרי לא כולנו שווים, אלא לתת משב רוח גבי ומועיל.

    חיזקי ואמצי על תרומתך,
    רן

  26. יוסריאן

    כמבוגר מ- 2 הכותבות, שקורא את שתיהן באדיקות,התגובה כאן של הסולידית קצת חזקה מדי ..
    הדבר המדהים אצל שתיכן הוא חיפוש דרך שונה לפעולה והתנהגות מהמקובל במרחב החברתי הכללי לדורותיו.
    אני פרשתי את ההתיחסות של צליל לסולידית כפורצת דרך בכיוון שונה – לא בהכרח צריך להסכים אבל יש כבוד.
    שתיכן מייצגות קו חשיבה מרענן וחדשני וכל אחד יכול לבחור מה מתאים לו.
    אבל הנכונות שלכן להציג אלטרנטיבה לחיים – נפלאה.

  27. המצב הוא לא שכל כתבה כזו מעלה את מספר הקוראים שלך? אני חשדתי שאת בכלל משלמת כדי שיכתבו את הכתבות האלו… בשנת 2014 אפס מ 60 סטודנטים שלי בקורס "פנסיה וחסכון ארוך טווח" הכירו את הבלוג לפני ששמתי קישור, הן בסמסטר א, הן בסמסטר ב, ב2015 – 1 בא, 1 בקיץ, כעת 4 (!) הכירו את הבלוג. נדמה לי שזה אומר הכל . אה ואני עוד חייב לך. לא שוכח.

  28. אני כבר הרבה שנים מרגיש כמו צליל למרות שאני מבוגר ממנה ב-10 שנים ועדיין לא רואה את עצמי מסודר כלכלית… מאחר ומנטלית אני לא יכול לחסוך לעצמי אפילו שקל, אני שם כל שקל מיותר בחסכונות ובחינוך של הילדים שלי, שלפחות הם יהיו מסודרים, והפלא ופלא מצאתי להם אפיקי חיסכון והשקעה משתלמים וכבר היום למרות שהם עדיין צעירים מאוד לכל אחד מהם יש עשרות אלפי שקלים בחשבון שייפתחו כשהם יתחילו אוניברסיטה והיד עוד נטויה. אנחנו לא אוכלים במסעדות כי פשוט אני ואשתי מבשלים ממש טוב ומרגישים פראיירים שמגישים לנו את האוכל המגעיל שיש ברוב המסעדות ואח"כ את החשבון התלת ספרתי… אנחנו נוסעים לחופשות בחו"ל מדהימות עם תרמיל ואוהל ושום מלון הכי יקר לא יעשה טוב כמו אמא טבע. הכול, אבל הכול אנחנו משקיעים בחינוך של הילדים – חוגים, מוסיקה, מורי עזר, הכול כדי שיפיקו את המקסימום מעצמם, הרכב שלנו שווה אולי חמישית משווי של הכינור של הילד, אבל אפילו שאני רואה מכונית יוקרה בשווי חצי מיליון שקל זה לא עושה לי את זה כמו שאני שומע את הילדים שלי מנגנים ומביאים תעודה של עשיריות ומדליות מתחרויות שחייה…

    • איש (3718)

      "אפילו שאני רואה מכונית יוקרה בשווי חצי מיליון שקל זה לא עושה לי את זה כמו שאני שומע את הילדים שלי מנגנים ומביאים תעודה של עשיריות ומדליות מתחרויות שחייה…"

      +10

      🙂

  29. אוהד סקפטי

    הכתבה שלך ( כרגיל ) רהוטה מנומקת ומעבירה את המסר. חבל שפה ושם את נגררת לזויות אישיות, זה מיותר ומשנמך אותך. כשאת כותבת לעיניין ( ולא לבנאדם ) את במיטבך.

  30. בתור מביט מהצד (ותושב חוזר לאחר 8 שנים- שחי בעושר וכיום בונה מאפס ) כבר זמן ארוך לא חשבתי להביע את דעתי אבל הכתיבה שלך מאוד עניינית ודיי מבוססת על סמך נתונים והיסטוריה אז נשאר לי רק להחמיא ולומר לך ישר כח על השיתוף ההשראה ומוטיבציה שאת נוטעת בי ומקווה שגם באחרים.

  31. אני נהנה מאוד מכל פוסט וגם הפעם הפתרונות שאת מציגה הם פשוטים ויעילים הם הם ההפיך הגמור מהבכיינות הקבוע של דור ה Y או המרזחים או החרדים או הפריפריים או הסוציאליסטים או השד יודע מי שלא מפסיק לקטר על מה שאין על כמה שרע לו.
    על כמה קשה וכמה תירוצים שאפשר להמציא על מי שאשם החל בקפיטליזם, המשך במעמד, נקודות התחלה, ילדים, הורים, מדינה, מיסים וכו'.
    אז תירוצים יש מכאן עד להודעה חדשה אבל פתרונות מושכלים הם פשוטים והם כתובים כאן בבלוג הכי ישיר ופשוט.

    חסוך כמה שיותר תשקיע בצורה הפשוטה ביותר המתאימה לך ותן לזמן לעשות את שלו.
    בתור אחד שעובד מגיל צעיר וחוסך הרבה שנים(אבל לא מספיק תמיד יש לאן לשאוף) ואף השקעתי בצורה גרוע במהלך שנים ורק בשנים האחרונות בגילוי שיטות ההשקעה המובאות כאן ממש באתר אני מבין שכבר יכולתי להיות בדיוק כמו הסולידית אבל לא הייתי מודע לאסטרטגיות השקעה פסיביות.
    ואני כמובן רואה את זה כמשהו בונה אני לא יבכה עכשיו שלא התחלתי להשקיע כבר לפני 15 שנים כשעבדתי בתור ילד אז לא נורא השאלה מה אני עושה עכשיו מה שהיה היה.

    אבל עדיין התחלתי לחסוך לפני שנים, חסכתי כי הבנתי תמיד שזה יותר הגיוני מלכלות את הזמן שלי בבזבוז מיותר.
    היום החיסכון ממשיך ותוכנית ההשקעה קורמת עור וגידים ואין ספק שכל אחד יכול לחסוך ולהגדיל את המשאבים שלו.

    אז תודה לסולידית על כל המידע הרב והכתיבה המעולה.

    • אני לא מבינה… הזכות לחיות כמו שצריך מבלי לצמצם לרמות מטורפות .. פשוט אוכל סטנדרטי לא נראה לך הגיוני? מה שאת מתארת אולי ההפך מחירות ! ועוד אחרי שועשים צבא וכו. לא אמרתי סוציאליזם אבל יש עוד ככ הרבה דברים לתקן לפני שבכלל מחליטים לאן מועדות פנינו ..

  32. בנציון

    תגובה שאני מוצא כמאוד שכיחה בפייסבוק מתאימה גם לפוסט הזה בצורה יפה:
    "הפוסט סבבה, אבל התגובת – פרייסלס"

    ההרגשה היא שבגלל הלינקוק לגברת אברהם, שטף של קוראים "חדשים" הגיע אל הבלוג, וקצת כמו עדר של תיירות פולניות שנכנסות לחנות מין בפעם הראשונה*, התגובות לפוסט הזה פשוט מרתקות.
    אישית, הסלידה שלי מכל מה שמריח מ-מילניאליניזם היא חזקה, אבל עדיין אי אפשר שלא להתפעל מחוסר האונים שנשפך פה מכל כיוון. זה בסדר להיות חלש, זה עצוב להיות מוחלש, זה נורא להתפשר כי פשרה מביאה לסבל והסבל מביא לכאב והכאב גורם אפילו לדיכאון (!) שלא לדבר על זה שלחלק מהאוכלוסיה יש כאבי גב.

    * אני מצטער שלא יכלתי לחשוב על אנלוגיה טובה יותר

  33. יש לי דירה ששווה 2 מיליון ש"ח ועוד 200 אלף ש"ח נזיל. אין לי חובות. הכל בזכות זה שתמיד חסכתי הרבה יותר ממה שהכנסתי, שקניתי מכונית רק פעמיים בחיים ואני בת 37 (מכוניות יד שנייה ב50 אלף שח), שאני עובדת בהייטק והתקדמתי במשכורת עם השנים, שאין לי ילדים, ושאני עובדת במשרה מלאה מגיל 24. כיום אני עובדת וחוסכת 80% מהשכר שלי. קראתי פוסטים רבים בבלוג שלך יותר מפעם אחת ואני לאט לאט צוברת פיסות מידע… בואי נניח שיש לי 2.5 מיליון ש"ח נזילים. אני לא רואה עדיין איך אני יכולה להפסיק לעבוד. איפה בשוק אשיג תשואה של 10% נומינלי? אולי היסטורית בממוצע זה אפשרי, אבל איך זה עוזר למי שנכנס לשוק עכשיו ורוצה קצבה שנתית כדי לחיות ממנה היום? עדיין מחפשת את התשובה ועדיין לומדת…

    • בקיצור הבנו מה קהל היעד האמיתי של הבלוג הזה. רווקות מבוגרות בלי רצון בילדים , מחזיקות חתול כמיטב הסטיגמות, עובדות בהיי טק או עבודה מכניסה אחרת (שאולי פחות מעשר אחוז מהנשים במשק מחזיקות) באופן רצוף כבר שנים וחוסכות (סלאש מתכלבות) כל שקל שיש . על חברים או קשר זוגי אין בכלל מה לדבר.
      כן, יש הרבה כסף בבנק אבל אני מוותרת על החיים האלה בלי להניד עפעף.

      • לא. הבלוג הזה מיועד לאנשים שרוצים עצמאות כלכלית. אני לא מבין למה את משתמשת באזור התגובות בכדי להעליב אדם שאת בכלל לא מכירה: "על חברים או קשר זוגי אין בכלל מה לדבר". מניין לך?!

      • שלום מרירוית,

        יש לי בן זוג, לא שזה עניינך. כשהייתי בת 23 עבדתי 8 חודשים בשכר 3500 ש"ח לחודש. חסכתי יותר מ50% מהכסף כבר אז. יש דבר שנקרא לחיות מתחת לאמצעים שלך. זה נכון לכל רמת שכר. את גם לא יודעת איך אני חיה או חייתי אז את לא יכולה לומר שאני מתכלבת. ובכל מקרה, אולי תנסי ללמוד משהו במקום להגיב בזלזול?

        • בן זוג בגיל 37 ללא ילדים? משתתפת בצערך.
          אין לי מה ללמוד ממישהי שחייה כל כך שטחיים וחומריים.

          • לא הצעתי לך ללמוד ממני, אלא מהרעיונות בבלוג ודומיו. אולי אין לי ילדים בגיל מגבלה פיזית? את חושבת לפני שיוצא לך משהו מהמקלדת? אני יודעת שההכנסה שלי גבוהה מזו של 90% מהאוכלוסייה. עדיין יש מלא אנשים עם הכנסה כמו שלי ויותר ששורפים את כולה. מי שמרוויח פחות נדרש ליותר תושייה, אם הוא מעוניין להיות חופשי כלכלית. מי שנאחז בהרגלי הצריכה שלו – זכותו, אבל שלא יאמר שזו הדרך היחידה האפשרית.

  34. שימו לב לדפוס חוזר אצל כל מי שמתנהל עקום בצורה כלכלית, והוא לא חייב להיות בן דור ה-Y –
    זה מתבטא בקלפי.

  35. יש משהו שאני חייב להעיר לך סולידית (ועוד לפני דברים אחרים שלשמשל את נשמעת לי מיזנטרופית נטולת חברים כי לתחזק חברויות זה לא הכי כלכלי לדידך) ופה את לא רק טועה בגדול אלא קצת מתייהרת מעל אנשים ואף קצת צבועה.
    ראשית, את יוצאת מתוך הנחה (שגוייה כמובן) שכל אחד אם יעשה את הצעדים שאת מציעה יצליח. לכאורה אם כולם יעשו את זה כולם יצליחו (ועל הדרך יפרשו בגיל צעיר). הרי זה קשקוש מוחלט. הרי בתוך אחת שקצת מבינה בכלכלה את צריכה לדעת שהמשאבים (בטבע ובכלל) מוגבלים. אי אפשר שכולם יצליחו. תמיד זה אחד על חשבון השני. בטח בכסף. אם מישהו מרוויח מישהו אחר חייב להפסיד. אין באמצע. אפשר לשנות קצת ואפשרי שיש כאלו שיעשו ויצליחו אבל בראיייה רחבה אלו שינויים מינוריים ביותר. ולא כמו שאת מציגה אותם.

    והייכן הצביעות? הרי אם כולם יבוזו להיותם שכירים וילכו בדרכך ויהיו משקיעים בואי תסבירי לי בבקשה איך את למשל תוכלי להרוויח מעליית מחיר של מנייה דוגמת מייקרוסופט שהרי ברור כשמש שהצלחה בסדר גודל כזה לא ניתן לעשות ללא עובדים שכירים שעובדים עבור חברה בסדר גודל שכזה.

    בקיצור הרבה ממה שאת כותבת זה דיי שטויות. אפשר לעשות שינויים קוסמטיים אבל תמיד יהיו עשירים ועניים תיחד יהיו מעמדות. ובואי אגלה לך סוד? בזכות זה שיש את השכירים (המטומטמים/לא יוצלחים לשיטתך) את ודומייך מצליחים. למעשה את חייבת אותם בשביל שאת תצליחי. אז המינימום זה לא להתנשא מעליהם. כי בלעדיהם
    את יכולה לקחת את השיטה שלך של ניהול תיק בשקעות וזרוק לפח. כי פשוט לא יהיו חברות להשקיע בהם.

    אני אגב בצד שנוטה יותר למעמד שיש לו, אבל אני צנוע מספיק בשביל לא לבוז לאלו שאין להם ושלא מצליחים כמוך. בעצם את צריכה להגיד להם תודה.

    תחשבי על זה.

    הבנת את זה ברכה? (מלשון ברוך?)

  36. ממרום שנותיי אני חייב להודות שהסולידית תמיד נראתה לי כבת דור Y טיפוסית.

    לא רוצה בוס על הראש, מנצלת את השיטה כך שתעבוד עבורה, משתפת את כולם בהרגלי האמבטיה, ילדים זה שיעבוד, לוקחת סיכונים, מזלזלת בלימודים פורמאלים, בקביעות, בפנסיה תקציבית ובשאר ירקות שבני דורי הזריקו לעצמם לוריד.

    והנה מתברר שהחיים מורכבים יש Y1 ו- Y2 וכנראה גם Y3.

    בזכות הפוסט של הסולידית הגעתי לפוסט של צליל (אני לא טיפוס של מאקו). אהבתי את זה וגם את זה.

  37. הדיכוטומיה שאת מציגה היא שגויה. אין סתירה בין לחיות בתבונה מבחינת חיסכון והשקעה לבין לפעול לשינוי פוליטי של המצב הכלכלי חברתי. במילים פשוטות יותר: העולם הקפיטליסטי אכזר, אבל אפשר ברמה האישית לעשות דברים בתבונה כדי לחיות קצת יותר טוב. אבל זה לא אומר שאי אפשר להתאמץ להפוך את העולם למקום פחות אכזר. העולם היה הרבה יותר גרוע בעבר אבל מאבקים פוליטיים שיפרו אותו , למשל לגבי זכויות נשים, זכויות עובדים וכו'.
    אני מעריך ברמה הפרקטית הרבה מהעצות שלך לגבי חיסכון והשקעה וגם מבחינה אקזיסטנציאלית אני מעריך את הערך העדיף של זמן פנוי וחברים לאושר האישי על פני חפצים, כמו גם את הביקורת על תרבות הצריכה. אך אני לא מסכים עם המסקנות הפוליטיות שלך. אפשר לעשות את כל הדברים שאת מציעה ברמה האישית ועדיין לפעול לכך שיהיה לכולם יותר קל להשיג אותם, ושיש גורמי כוח שהובילו למצב הקיים שטוב למעטים ורע לרוב. לא כולם יכולים לצבור הון כמו שאת ממליצה. צריך לבנות עולם שיאפשר חיים מכובדים גם למורים, עובדים סוציאליים, קופאיות בסופר ועובדי ניקיון, מקצועות חשובים שהחברה לא יכולה לתפקד בלעדיהן.

  38. הסולידית שוכחת דבר מאוד עקרוני: בסביבת ריבית אפס, הכסף פשוט לא עובד. נכון שישנן מניות ואיגרות חוב שאולי נותנות יותר מאפס, אבל על כך משלמים בסיכון בלתי כדאי.
    כשסביבת הריבית היא אפס, הטיעון של "כסף עובד" לא קיים וצריך להמחק.

    • מושמושי

      השאלה כמה זמן תשאר ריבית האפס, שים לב שאם מדובר בתיק של 50/50 תשואת המניות הריאלית היא 6%
      אז בסביבת ריבית אפס יש לך 3% תשואה ובסביבת ריבית 2% יש לך 4% תשואה
      השאלה היא כמה שנים תמשך הריבית אפס, לנצח לא סביר בעיני

  39. אגב מה דעתך על בואו של ג'ורדן בלפרט לארץ ופעילותו לשעבר בשוק ההון?.
    או לספריו של קיוסאקי(שאני חייב להודות שקריאתם עודדה אותי להתחיל ולפעול עוד הרבה לפני שנחשפתי לבלוג שלך-וחבל שנחשפתי אליו רק לא מזמן 😉)

  40. המטרה הושגה, צליל אברהם בטור החדש שלה כתבה על הסולידית, מה שאומר הרבה הרבה נכנסים חדשים לאתר שהם ממש לא קהל היעד הרגיל שלו אלא סטלנים תל אביבים שנמצאים במינוס מתמיד. הרייטינג בעננים, ההכנסות מגוגל יצמחו החודש ובא לציון גואל. הסולידית, את פשוט גאונה, מראה לנו הלכה למעשה איך מתעשרים בצורה פאסיבית במסווה של דיונים אידיאולוגיים, עכשיו אני באמת מעריץ אותך.

  41. סלידה מהמטריקס הקפיטליסטי – שמביאה להתנהגות המחזקת אותו. הנה הגדרת "דור Y" שמתארת היטב את דורין וצליל (ומי שביניהן); האחת סולדת מהתעסקות בכסף ומתמסרת לצרכנות, חברתה סולדת מצרכנות ומתמסרת לחיסכון כסף. שתיהן נמנעות כך זה נראה מקריירה ומשכנתא – ועל הדרך מהגשמה עצמית במצויינות במקצוע ובחינוך הדור הבא שהם כמובן (עובדה טריוויאלית להורינו) הדברים הסולידיים באמת. השקעה לטווח ארוך בדברים שיביאו לך סיפוק לאורך עשורים. אם תרצו, דחיית סיפוקים עבור חירויות אישיות; וגם התרכזות בעיקר, וגם פיזור השקעה בין המשפחתי לאישי – וגם positive side effect פעוט של יצירת ערך אמיתי לחברה. כי מסעדות זה נחמד והשקעות זה חביב, אבל בסוף מישהו גם צריך להשקיע עשור בלימוד והתמחות ברפואה ולנהל תורנויות לילה במיון. ועוד מישהו צריך ללמד ילדים חשבון כדי להצמיח מהנדסים. וכאן מתגלה החולשה האמיתית של דור ה-Y; המעטים שבעניין מרגישים פראיירים ורוצים לברוח, בחזרה לנוחות של מקורות פרנסה וירטואליים וסיפוקים זולים של אכילה במסעדות – או המנעות הירואית מהן, באותה מידה.

    • אתה באמת משווה את דורין לצליל אברהם? באיזו רמה? אינטלקט? השפעה? ניסיון חיים?
      לדעתי זה לא כוחות…

  42. הסולידית, אשת שיווק מצוינת.. מבינה שאנחנו חיים בחברה שבה המנצח זוכה בכל וככל שתהיה קיצוני (אפילו שנוא) ככה תצליח יותר.
    להיות בלוגר זה עבודה לכל דבר אז היא בעצם עובדת בעבודה שהיא בחרה. אני מוריד בפניך את הכובע ומאוד נהנה לקרוא את הפוסטים שלך, עשית לי חשק לפתוח בלוג משלי בנוגע להשקעות מאוד מסוכנות בחברות טכנולוגיה, אנרגיה מתחדשת וביו-טק, הרי את יודעת כמה הרוויחו מי שהשקיעו במיקרוסופט, אמאזון, אפל וגוגל.

  43. פוסט מעולה! טוב שיש בעולם בלוג כזה בעברית {כי לא כולם שולטים באנגלית מה לעשות} שנותן מוטיבציה לחסוך, עושה סדר הגיוני בדברים שקשורים לסיכון ושוק ההון {דבר שאפשר גם לקחת צעד קדימה לעולם העסקים} ובעיקר מאתגר את הגישה הרווחת כשהוא אומר לקורא להתחיל ליטול אחריות על חייו.

השאר תגובה