למה לא 100% מניות? - הסולידית
בית » השקעות » למה לא 100% מניות?

למה לא 100% מניות?

הנה דילמה שעולה לא פעם בתגובות לפוסטים באתר הזה.

בפרספקטיבה היסטורית ארוכת-טווח, שוק המניות הניב תשואה גבוהה מכל נכס פיננסי אחר – מזומנים, אגרות חוב, נדל"ן, מתכות יקרות ועוד.

השקעה במניות כרוכה אמנם בתנודתיות רבה, והטיפוס מעלה רחוק מלהיות חלק וחף ממהמורות; ולמרות זאת, ככל שניתן ללמוד מהעבר, מדובר בנכס בעל פוטנציאל הצמיחה הגבוה ביותר.

מכאן עולה השאלה המתבקשת: בהנחה שאדם משוכנע שבכוחו להתמודד עם התנודות החדות בשווי נכסיו מבלי להניד עפעף — מדוע לא להשקיע את כל חסכונותיו הפנויים במניות? לשון אחר, למה לטרוח לבחור בהקצאת נכסים כלשהי שאיננה 100% מניות?

מובן ששאלות מהסוג הזה מושפעות במידה לא מבוטלת מ"אפקט האחרוניות".  אחרי הכל, שוק המניות העולמי נמצא במגמת עלייה ("שורית") כבר שש שנים רצופות; בישראל מדד ת"א 25 שובר שיאים על בסיס יומי; ואילו התשואה מנכסים דלי-סיכון כמו אגרות חוב ממשלתיות או מזומן (מק"מ, קרנות כספיות, פקדונות בבנקים) נמוכה עד כדי גיחוך. זינוק רצוף ורב-שנתי בשוק המניות מטה את כולם – ואני מתכוונת לכולם – לכיוונה של אופטימיות בלתי-זהירה.

בנסיבות הללו, גדל הפיתוי לשלוח כל שקל פנוי לעבוד כמה שיותר קשה – בשוק המניות, כמובן — ולא לאפשר לו "להירקב" בנכסים עם תוחלת תשואה נמוכה יותר.

אטרקטיבי ככל שהרעיון הזה יישמע, ישנן כמה נקודות שכדאי לקחת בחשבון רגע לפני שאתם מאמצים את האסטרטגיה הזו.

זו לא תחרות

הרציונאל מאחורי אסטרטגיית השקעה מנייתית לחלוטין הוא די ברור: מיקסום תשואה.

אדם שבוחר להשקיע בצורה כזו מעוניין לה להשיג את התשואה הגבוהה ביותר האפשרית בפרק זמן נתון.

מובן שכשזוהי נקודת המוצא, כל שקל שאינו מושקע במניות נחשב לשקל מבוזבז; כלומר, מכיוון שהוא לא מושקע במטרה למקסם תשואה, חזקה עליו שהוא מושקע בחוסר יעילות. תיקים עם חשיפה מנייתית של 60% או 50% בלבד נתפסים בראייה זו כשמרניים מדי.

הבעיה עם הגישה הזו היא שהשקעה לטווח ארוך בשוק ההון, בשונה מתחומים רבים אחרים, איננה תחרות. משקיעים פסיביים אינם חותרים "לנצח" אסטרטגיות השקעה אחרות, "להכות" שווקים ומדדים, או לצבור יותר כסף מאנשים אחרים.

במילים אחרות, מטרתנו כמשקיעים לטווח ארוך איננה להשיג את התשואה הגבוהה ביותר האפשרית.

אם זה היה המצב, לא הייתה כל סיבה לעצור דווקא ב-100% מניות. היינו יכולים למנף את ההשקעה בעזרת הלוואות: אחרי הכל, אם ההיסטוריה מלמדת שחשיפה של 100% למניות הניבה את התשואה הגבוהה ביותר למשקיע, חשבו איזה בוננזה יניב תיק המושקע במניות בשיעור של 120%, 200% או 400%!

אבל אנחנו לא משקיעים כדי להשיג תשואה פנומנלית, וודאי שלא כדי להוכיח משהו למישהו. אנחנו משקיעים כדי להשיג יעדים פיננסים שהצבנו לעצמנו מבועד מועד — עצמאות כלכלית, דירה, סיוע לילדים וכדומה.

מכאן שמטרת העל שלנו היא לאתר אסטרטגיית השקעה שתאפשר לנו להגשים את היעדים הללו, וחשוב מכך – שנוכל לדבוק בה לאורך זמן, מבלי שניבהל ו/או ננטוש אותה ברגע האמת.

המשמעות של חשיפה למניות בשיעור של 100% היא חשיפה מלאה לסיכונים הנלווים לאפיק ההשקעה הזה. קשרי הגומלין בין סיכון לתשואה הם אבני הפינה עליהן נחה התאוריה הפיננסית כולה: אי אפשר להשיג תשואה גבוהה יותר מבלי לקחת סיכון גבוה יותר. וכשהסיכון גדול כל כך, קשה מאוד לדבוק באסטרטגיה ברגע האמת.

זו לא רכבת הרים

משקיעים רבים מפרשים את הסיכון הכרוך בהשקעה במניות אופן מצומצם מאוד.

האנלוגיה המקובלת היא זו של רכבת ההרים: "כמו הרכבת, השוק עולה ויורד, והנוסעים אכן מרגישים פחדים וריגושים; אבל בפועל, לנוסע שיושב חגור בכיסאו ומחזיק חזק, המסלול בטוח לחלוטין. הנסיעה מסוכנת רק לפחדנים שקופצים מהרכבת בירידה, ואני – אני לא אחד מהם."

אפשר להבין מדוע רציונאליזציה כזו מתפתחת. אחרי הכל, קל להסתכל על הגרף ההיסטורי ולהסיק ממנו ששוק המניות "תמיד עולה". נכון, יש תנודתיות באמצע, אבל מה שחשוב באמת הוא A = שער המניות ביום הקניה ו-B = שער המניות ביום המכירה. כל עוד A < B, לתנודתיות שבטווח אין כל משמעות.

משקיעים רבים מסיקים מכך שהסבלנות משתלמת – שהסיכון בחשיפה מנייתית הולך וקטן ככל שמחזיקים אותן לטווח ארוך יותר. הם רק צריכים לפתח עצבים (ואיברים אחרים) מפלדה, ויתוגמלו על סבלנותם.

הפרשנות הזו מוטעית.

רכבת הרים היא מתקן שעשועים המיועד לפעול במסגרת תחומה ומבוקרת. מטרת המתקן להפחיד וליצור ריגושים, מבלי להעמיד את הנוסעים בסכנה אמיתית. הגדרה זו לבדה הופכת את המתקן לאנלוגיה לא מאוד מוצלחת לשוק המניות.

אתם מבינים — בשוק המניות אין אנשי תחזוקה שמוודאים שכל הנוסעים ירדו מהרכבת בשלום. השוק לא מבטיח לכם דבר, וודאי שאינו חייב לכם דבר. נכון, יש הרבה מאוד סיבות – תאורטיות, היסטוריות ופרקטיות – להניח ששוק המניות יניב תשואה עודפת גם בעתיד.  אבל אין כל ערובה שכך יהיה.

וזהו הסיכון האמיתי בשוק המניות: האפשרות שבסופו של דבר, לא תקבלו את התשואה העודפת שציפיתם לקבל.  במילים אחרות – זהו הסיכון שלא תצליחו לעמוד ביעדים הפיננסיים שהצבתם לעצמכם במועדים שהגדרתם – פשוט כי לא יהיה לכם מספיק כסף כפי שהנחתם.

את הסיכון הזה אי אפשר לבטל, והוא אינו פוחת ככל שחולף הזמן. השוק עשוי לפצות אתכם – או שלא לפצות אתכם — עבור עצם הנכונות להסתכן ולהשקיע בו. שוק לא יפצה אתכם על סבלנות, על אורח רוח, או על כל מאפיין אחר בהתנהגותכם.

כשאתם משקיעים 100% מהונכם במניות, אתם חושפים את עצמכם לסיכון הזה באופן מוחלט. ספציפית, כשאתה משקיעים באופן כזה, אתם מגדילים את ההסתברות להתממשותם של 2 גורמי סיכון, שעלולים להוביל לאובדן סופי ומוחלט של הכספים שהשקעתם: 1) מכירה מתוך פאניקה ו-2) מכירה כפויה.

1) פאניקה

על סמך ניסיוני האנדקוטלי, משקיעים רבים נוטים 1) להעריך הערכת חסר את הסיכון הנלווה להשקעה במניות, ו- 2) להעריך הערכת יתר את מידת היכולת שלהם להתמודד עם הסיכון הזה.  השילוב הזה בדרך כלל מתברר כהרסני.

קל מאוד להתבונן בגרף היסטורי של שוק המניות, לטפוח על החזה ולהכריז בקול גדול שברגע האמת, תוכלו לספוג את התנודתיות ולהמשיך הלאה כאילו כלום לא קרה. 100% מניות עד הסוף בשבילי –רק פחדנים ושוטים מחזיקים אג"ח ומזומן!

אלא שבעולם האמיתי, העסק הרבה יותר מורכב, ייצרי ומלוכלך מגרפים סטריליים. כשהשוק צולל והדם מתחיל לזרום ברחובות, טפיחות החזה דועכות אט אט והופכות ליבבות חרישיות של בהלה.

המילה הכתובה לא מאפשרת להמחיש באופן מדויק את תחושת האימה שאופפת משקיעים בעיצומה של מפולת בשוק המניות. דמיינו שהשנה היא 2007, ותיק ההשקעות שלכם – על סך 500,000 ש"ח — מושקע כולו (100%) במדד ת"א 100.

ת"א 100 סיים את שנת 2007 בערך שיא (דאז) של 1,150.67 נקודות. בדצמבר 2008, שנה בדיוק לאחר מכן, עמד שווי המדד על 553.86 נקודות בלבד – ירידה של 51.87%.

אלה לא מספרים יבשים. על הנייר, הפסדתם 259,350 שקל — יותר ממחצית חסכונותיכם. הסרטים מתחילים לרוץ. אתם מנסים לחשב כמה זמן לקח לכם כדי לכם להרוויח ולחסוך את הסכום הזה. התשובה גורמת ללבכם לשקוע. העמיתים שלכם, החברים שלכם, בני המשפחה שלכם — כולם מוכרים, מנסים להציל את מה שרק אפשר. המכירה ההמונית מאיצה את הנפילה בשווקים, שבתורה דוחקת באנשים נוספים למכור — וחוזר חלילה, במעין מערבולת אלימה של ייאוש. המומחים בתקשורת אומרים שזהו שבר חסר תקדים בכלכלה העולמית; שהפעם זה (באמת) אחרת; ושכל מה שידענו על המערכת הפיננסית בטל ומבוטל. שרק דביל מושלם ממשיך להחזיק במניות בשעה שהעולם מתרסק לאבדון. הנה, בחדשות אומרים שעוד בנק קרס בארה"ב, ועוד אחד, ועוד יצרנית רכב. אתם מתחילים לתהות לשם מה להמשיך לעבוד אם כל תלוש משכורת נמחק בבורסה כאילו היה נייר טואלט שהושלך לאסלה. ועכשיו מספרים ש-AIG על סף קריסה, ואבי קושניר עושה פרסומת מיוחדת כדי להרגיע, אבל אתם לא מאמינים לו, כי למי אפשר עוד להאמין בעולם שבו מפלס הציניות מרקיע שחקים. וזה עוד לפני שאמרתם משהו לאישה…

לא משנה כמה סטואים, לוגים ורציונאליים אתם חושבים שאתם – בעיצומה של המפולת, המחשבות הללו יצוצו לכם בראש.

ככה אנחנו בנויים: מוח הלטאה שלנו מזהה מצב סכנה, ומפעיל מיד את מנגנון ה-"הילחם או ברח". ולמרבה הצער,  כשסף הכאב נחצה, אנשים בורחים בלי לחשוב פעמיים – ובדרך נועלים הפסדים לעד.

כאשר 100% מהתיק שלכם מושקע במניות, הסיכון שהמנגנון האימפולסיבי-פרימיטיבי הזה ישתלט על תהליך קבלת ההחלטות שלכם עולה באופן דרמטי.  כשהשווי הנקי שלכם נחתך ב-50% תוך שנה אחת, כל שכן ב-90% (אם נחזור לשפל הגדול של 1929), קשה מאד לחשוב באופן צלול.

משקיעים פרטיים חוזרים על הטעות הזו פעם אחר פעם, משבר אחרי משבר. הם בוחרים בהקצאת נכסים אגרסיבית מדי, מעריכים הערכת יתר את כושר הספיגה הפסיכולוגי שלהם, קונים בתאוותנות כשהשוק בשיאו ומניפים דגל לבן ברגע שבו הם לא יכולים עוד לשאת את ההפסד.

להחלטות הגרועות הללו יש מחיר: אין זה מקרה שהתשואה בפועל שרושם המשקיע הטיפוסי היא רק שבריר מהתשואה הכוללת שהניב שוק המניות לאורך השנים.

העובדה היא שרק מעטים מסוגלים לספוג את התנודתיות הקיצונית הנלווית להקצאת נכסים של 100% מניות. רובנו מגלים, כעובדה שלאחר מעשה, שסיבולת הסיכון שלנו נמוכה בהרבה ממה שחשבנו.

הצרה היא שלמשקיעים מתחילים אין כל סיכוי לדעת כיצד יתנהגו כשהמפולת תכה – לפחות עד אשר יחוו אותה על בשרם. איש לא יכול לדעת מהי סיבולת הסיכון שלו עד שאדון שוק דרס אותו כהוגן. יתכן שברגע האמת, תהיו קרובים יותר למכירה בפאניקה מכפי שאי פעם דמיינתם.

היות שאין לנו יכולת כיצד נגיב למשבר, עלינו לפעול על סמך הערכה מושכלת וכנה, המתבססת על התבוננות פנימית עמוקה. אין שום סיבה להיות גיבורים כאן. מאחר שסיבולת הסיכון היא נעלם, עדיף "לטעות" לצדה השמרני של המשוואה, ולהוסיף לתיק פלח משמעותי של נכסים דלי-סיכון.

כן – אין ספק שמהלך כזה כרוך בהקרבה של תשואה פוטנציאלית עבור ביטחון ושקט נפשי. אבל נדמה לי שעדיף להרוויח קצת פחות מאשר להצטער על היעדרה של "כרית ביטחון" בזמן שהשוק צולל. אחרי הכל, אסור לאף משקיע לוותר על הגידור מפני הסיכון החמור מכל: הוא עצמו.

2) מכירה כפויה

גם אם הקיבה שלכם עשויה סגסוגת של פלדה וטיטאניום יצוק,  ויש לכם את כל הסיבות בעולם להאמין שבכוחכם להתמודד – פסיכולוגית — עם ירידות חדות וממושכות בשווי תיק ההשקעות שלכם, עדיין אינכם מוגנים מתרחיש שבו תיאלצו לספוג אובדן סופי ומוחלט של הכספים.

כש-100% מהתיק שלכם מושקע במניות, המשמעות היא שבכל פעם שיתעורר צורך מיידי במזומנים, תידרשו להנזיל (למכור) מניות במחיר השוק שלהן.

אם אתרע מזלכם והצורך במזומנים עולה דווקא בשעה שהשוק נכנס למוד של פסיכוזה אובדנית – לא יעזור לכם דבר. אמיצים וסבלניים ככל שתהיו – אתם עדיין צריכים כסף, גם אם המשמעות היא שיהיה עליכם למכור במחירי ריצפה, ולנעול הפסדים.

כמובן שמבחינה הסתברותית, דרוש כאן שילוב של שני תרחישים גרועים בעת ובעונה אחת: משבר פיננסי אישי (לדוגמה, מוות, נכות, פיטורים, מחלה קשה, ילד עם צרכים מיוחדים, תביעה משפטית…) במקביל להתרסקות בשוק ההון. אפשר לומר שההסתברות הזו אינה גבוהה, אך היא בשום מקרה לא 0 (לדוגמה, ההיסטוריה רוויה מקרים שבהם מיתון קשה חולל הן גל פיטורים במשק והן משבר בשוק ההון).

כאשר אתם מחזיקים חלק נכבד מתיק ההשקעות בנכסים דלי סיכון, ניתן להשתמש בהם למימון הוצאות שוטפות או בלתי צפויות. היתרון הזה אינו קיים בתיק השקעות המושקע כל כולו במניות.

למהול ויסקי במים

חשיפה בשיעור של 100% לאפיק השקעה יחיד משמעותה חשיפת יתר לסיכון המערכתי המשפיע על אותו נכס.

 לדוגמה, תיק אשר "מושקע" 100% במזומנים חשוף לסיכון ודאי של שחיקה אינפלציונית. תיק שכולו אג"ח חשוף לסיכון אינפלציה, סיכון עליית ריבית וסיכון אשראי. "תיק" המושקע כולו בנדל"ן מניב – למשל, דירה להשקעה – חשוף לסיכונים אינהרנטים לבניין או לשכונה הספציפית. תיק המושקע כולו בזהב פיזי חשוף לגניבה או להחרמה.

בהתאמה, תיק החשוף למניות בשיעור של 100% חושף את המשקיע לסיכונים מערכתיים המשפיעים באופן דרמטי על שוק המניות בלבד. אלה יכולים להיות מגוונים מאוד, החל ממיתון עמוק ועד ל"ברבורים שחורים", אירועים בלתי צפויים, שהסתברותם נמוכה אך השפעתם קיצונית ומשנה סדרי עולם: מלחמות, מגיפות, ושאר מרעין בישין.

הדרך היחידה להקטין את הסיכון המערכתי הזה היא להקטין את החשיפה למניות, דרך הוספה של נכס פיננסי אחר, החשוף לסיכונים שונים בתכלית, ואשר מתנהג באופן שונה בסביבות שוק שונות. כך, גם במקרה שבו סיכון המניות מתממש, לא כל התיק סובל ממנו.

הוספה של מרכיב דל-סיכון לתיק השקעות מנייתי משמעותה דילול הסיכון לפי הטעם – כמו שמוהלים וויסקי במים, או מוצקי קקאו בחלב וסוכר.

הפיזור הזה נחשב ל"ארוחת החינם" היחידה של המשקיע, משום שהוא נושא בחובו שני יתרונות פרקטיים משמעותיים ביותר:

1) אפשרות לתשואה גבוהה בסיכון מופחת: חוק התועלת השולית הפוחתת רלוונטי גם להשקעה במניות. התאוריה היא שמעבר לשיעור חשיפה מסוים למניות (בין 75% ל-80%), התשואה העודפת שניתן לצפות לה מחשיפה נוספת הולכת ומצטמקת. התנודתיות (=סטיית התקן), לעומת זאת, רק הולך וגדלה.

במילים אחרות, החל מנקודה מסוימת, חשיפת יתר למניות פשוט לא מצדיקה את הסיכון: אנחנו כבר לא מקבלים פיצוי הולם עבור הסיכון שאנו נוטלים.

מכאן שתיק השקעות שהרכבו 80% מניות ו-20% אג"ח יניב תשואה דומה מאוד לתיק השקעות שהרכבו 100% מניות, אך בסיכון נמוך משמעותית. זוהי תמציתה של "חזית היעילות" — האפשרות להשיג את התשואה הגבוהה ביותר ברמת הסיכון הנמוכה ביותר.

2) איזון תקופתי:  הוספה של נכסים דלי-סיכון משפרת את יכולת התמרון של המשקיע בעת משבר. משקיעים תאבי-סיכון נוהגים לומר שבזמן שהשוק מתרסק, הם פשוט יקנו עוד מניות במחירי ריצפה. אבל אם התיק מושקע במלואו (100%) במניות, מנין נשיג את הכסף הדרוש כדי לנצל את ההזדמנויות הללו?

רק אם בתיק תהיה הקצאה קבועה לנכסים דלי-סיכון ניתן להבטיח שיהיו די משאבים שבאמצעותם ניתן יהיה "להעמיס" סחורה בזול. כדי שמנגנון האיזון הזה יוכל לפעול, תיק ההשקעות בהגדרה צריך לכלול יותר מנכס פיננסי אחד, כשחשוב לוודא שהקורלציה בין הנכסים נמוכה.

כך אפשר להנות ממנגנון איזון יעיל – כזה שמאפשר למשקיע למכור ביוקר נכסים שעלו בערכם ולקנות בזול את אלה שירדו בערכם, ועל ידי כך להקטין את התנודתיות בתיק ולשפר את ביצועיו לאורך זמן — כל זאת מבלי להקריב תשואה.

 ואולי בכל זאת?

חשיפה מסוימת למניות היא קריטית למשקיע בכל גיל ובכל מצב. מניות הן מנוע הצמיחה הפיננסי העקבי ביותר, וככאלה הן מהוות כלי מרכזי להשגת יעדים פיננסים בטווח הארוך — החל מהגנה מפני אינפלציה וכלה בעצמאות כלכלית.

לצד זאת, תכנית הדוגלת בהשקעת 100% מהנכסים במניות היא אסטרטגיה אגרסיבית ביותר — ולטעמי, אגרסיבית מדי. ככזו, החיסרון הגדול ביותר שלה הוא הקושי לדבוק בה לאורך זמן, במיוחד בתרחיש שבו הסיכונים הרבים הגלומים בה מתממשים.

ועדיין, אינני דוחה אותה על הסף. משקיעים מסוימים עשויים למצוא היגיון רב בתיק השקעות מנייתי לחלוטין. ג'ון בוגל, לדוגמה, כתב בשעתו כי "לא יהיה זה בלתי-זהיר עבור משקיע צעיר (כבן 25) בעל סיבולת סיכון גבוהה, שרק מתחיל להשקיע לקראת פרישה, להקצות את כל נכסיו למניות, ובלבד שלאותו משקיע יש די ביטחון שיוכל להשקיע באופן סדור באש ובמים."

אני מסכימה. השקעה של 100% במניות עשויה להתאים למשקיעים צעירים בלבד, לא רק משום שאופק ההשקעה שלהם ארוך יותר (מה שמאפשר להם להתמודד טוב יותר עם מפולות ממושכות), אלא בעיקר מפני שתיקי ההשקעות שלהם קטנים למדי כך שאפילו אם הם נלחצים ומוכרים בהפסד, פוטנציאל הנזק מוגבל. הם אמנם עלולים להפסיד כסף (לנצח), אבל הם יכולים לראות בהפסד הזה שכר לימוד — אחרי הכל, אין דרך טובה יותר ללמוד על סיבולת הסיכון האמיתית שלך מאשר לחוות מפולת כואבת בשוק.



אזהרה: אני משקיעה חובבת. אינני בעלת רישיון ייעוץ השקעות או כל רישיון פיננסי אחר. התכנים באתר אינם מהווים ייעוץ מקצועי או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם. כל המסתמך על המידע באתר מבלי להיוועץ באיש מקצוע עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד. אלא אם צוין אחרת, אני מחזיקה או עשויה להחזיק בניירות הערך הנדונים בפוסט. גלישתך באתר מהווה הסכמה מפורשת לתנאי השימוש.


רוצים לעזור?
אתם מוזמנים לשתף ולעקוב אחרי בטוויטר או בפייסבוק, או להירשם כדי לקבל את הפוסטים שלי ישירות למייל. בנוסף, תוכלו להשתמש בקישורי השותפים הבאים כדי לקנות באמזון, להוריד ספרי שמע, או להקים אתר אינטרנט משלכם (מדריך מפורט - כאן). תודה על תמיכתכם באתר. 

95 תגובות

  1. סתם הערה על מכירה כפוייה –
    לטעמי דווקא יש סיכוי לא רע שנהיה חייבים (או לכל הפחות, ממש נרצה) למכור חלק מהתיק בעת משבר כזה.
    משבר בהרבה מקרים אומר מיתון, גלי פיטורין וכד' – מה שכמובן אומר שאולי נצטרך כסף. אם לא עבור עצמנו, אז אולי עבור אחד מקרובינו (לעזור להורים\ילדים\חברים).
    הוא גם לפעמים מהווה הזדמנות כי ה"טלטול" שקורה לכלכלה גם "זורק" מחירים של הרבה נכסים למטה.

    • האם השקעה בתעודות הסל הבאות אינה יכולה להוות הגנה נאותה לתיק גם של 100% מניות ובאיזו פרופורציה ?
      TVIX
      QID

  2. אהבתי,כתבה רהוטה המסבירה באופן ברור את הסיכון בתיק המורכב מ-100% מניות.(-:

  3. במאה ה19 האגח היכה את המניות, במאה ה20 המניות היכו את האגח. לא כזה ברור שמניות יכו את האגח במאה ה 21, זו סיבה טובה אחת.
    סיבה שניה, היא שבדומה למה שכתבת, המטרה היא למקסם את הסיכוי להגיע ליעד מסויים. ולא למקסם את התוחלת. ולכן צריך למקסם את השארפ(תשואה פחות תשואה חסרת סיכון חלקי סטיית תקן) ולא את התשואה הפוטנציאלית.

    • אשמח לקבל רפרנס למה שכתבת על אגח במאה ה19. מהמקור של ג׳רמי סיגל שלדעתי הוא המבוקר ביותר בנושא עולה שמניות ניצחו את האג״ח פי כמה.
      מבדיקה של מקור אמין אחר הדאטא של שילר עולה שמניות מ 1879 עד 1900 נשארו בערך הנומינלי שלהם, כמו אגח לא צמוד לעשר שנים אבל תשואת הדיבידנד הייתה גבוהה מתשואת האגח בערך באחוז וחצי. מה שמסתדר עם המספרים של ג׳רמי סיגל.

  4. אם מתייחסים להון האנושי או לכושר ההשתכרות של האדם כאל אחד מנכסיו, מגיעים למסקנה שצעיר שמשקיע 100% במניות לא באמת משקיע 100% במניות. שהרי הכסף שחסך עד כה מהווה רק חלק מהכסף שיחסוך בימי חייו.

    • לייק

    • לאותו צעיר אין שום וודאות על הסכום שיצליח לחסוך במהלך חייו.
      מי שיודע את זה בגיל 25 שינצל את כישוריו כמגיד עתידות להשקעות מיטביות בבורסה

      • ברור שהסכום המדוייק לא ידוע, אבל אין צורך לקפוץ להגזמות כמו "מגיד עתידות" ו-"השקעות מיטביות".

        אם זה בסדר לקחת משכנתא מתוך הסתמכות על הכנסות עתידיות במועדים *קבועים*, אז זה בסדר גם להניח ש-100% מניות זה לא 100% מניות, מתוך הסתמכות על הכנסות עתידיות במועדים *כלשהם* במשך חיים שלמים. (אנחנו מדברים על צעיר עובד שכבר הצליח לחסוך כסף, כן?).

      • אין וודאות לגבי כלום אבל בממוצע רוב האנשים יחסכו פי כמה מגיל 25 והלאה לעומת מה שחסכו עד גיל 25. אתה יכול גם לכתוב גילאים יותר גבוהים וזה עדיין נכון.
        מה שלא סביר זה לחשוב ההיפך. אנשים כמו הסולידית או חסכנים רציניים כמו רוב משתתפי הפורום הם המיעוט ולא הכלל.
        http://dqydj.net/how-much-do-americans-save-by-age/

  5. דור א. בנון

    כיום אג״חים גבוהים מאד בכל העולם. התוצאה היא שהתשואה על אג״חים נמוכה מאד אלא אם קונים אג״חים מסוכנים. יתר על כן, לאורך זמן בטוח שהם ירדו ואפילו בהרבה. יש טריליונים באג״חים בתשואה נמוכה ורוב הסיכויים שרובם לא יברחו בזמן. יש לי סימפטיה לגישה של הסולידית, והיא מתאימה להרבה אנשים. אבל המצב המיוחד של שוק ההון בעולם הוא שאג״חים הם רעים מאד.

  6. סימפטי

    דורין,
    כשהבת שלי נולדה, הקדשתי לה תעודת סל על ת"א 100 בשווי של 10 אש"ח.
    האם בעצם מה שאת אומרת זה שעדיף להמיר לה חלק באג"ח/ זהב?

    ההנחה שלי הייתה ששימוש בחוק המאה (או מאה ועשר, למופרעים מבינינו) על תינוקת בת יומה דורש הקצאת נכסים מנייתיים בלבד…

    • אם 10 אשח זה סכום שאתה יכל להפסיד (50%) אז אין עם זה בעיה, השאלה היא האם אחרי מספקר שנים נניח בגיל 25
      עם תשואה נומינלית של 10% כשהחסכון יפול ל מ 110 אשח ל 55 לא תלחץ ותמשוך את הסכום.
      מאוד קל לא להתרגש מסיכון סכום נמוך
      אבל עם השנים הרגישות להפסדים נהיית בעייתי יותר כי, יש מה להפסיד

  7. נושא חשוב

    בעניין המינוף אני מבין שרק רצית להוריד את העניין מסדר היום וזה בכלל תיאורטי כנראה (רוב המשקיעים לא ינצלו מינוף אלא אם כן הם סוחרים) אבל אם מדייקים
    אם אני רוצה למקסם את התשואה אני לא אבחר במינוף והשקעה של מעל 100% מהתיק כי זה יכול (וגם יביא מתישהו) לאובדן מוחלט של כל התיק. לדוגמא אם אני מושקע ב 200% מספיקה ירידה של 50% בלי להתחשב בריביות כדי למחוק את החשבון לחלוטין ולאובדן הכספים לנצח (בהנחה שאין עוד מזומן להזרים שכן זה מעל 100% מהתיק).
    בפועל אני אקבל מרג׳ין קול מהברוקר הרבה לפני ה 50%. מינוף של אפילו קטנטן 10% יביא לקריסת התיק בוודאות די גדולה לטווח הארוך עוד לפני שהשוק יגיע לירידה של 90%. יספיק לברוקר ירידות של 80% (כבר קרה בעבר וייתכן הרבה יותר גרוע בעתיד) כדי לסגור את הפוזיציות להנזיל את החשבון ולנעול הפסד גם בלי שהתיק ימחק לאפס. הם לא רוצים את הסיכון להפסד מלא או יותר מכך כי אז הם אחראים על השיפוי הנוסף (תיק שממונף ל200% שירד 55% למשל).

    בשביל למקסם את התשואה בלי סיכון למחיקה אני לא אעבור את ה 100% וסביר שרק אשאף אליו שכן צריך עדיין כסף לתשלום עמלות חשבון והוצאות חשבון שוטפות.
    מינוף יותר מקל יביא כמעט בוודאות למחיקה לטווחים ארוכים באמת בלי קשר ליכולות המשקיע לעמוד בתנודתיות או לצורך שלו במזומנים.

    • חוץ מנושא המינוף שהוא תיאורטי לרוב קוראי הבלוג נושא אחר פרקטי לחלוטין שהתפיסות לגביו לא מדוייקות הוא האג״ח. אמנם גיוון התיק מוריד סיכון אבל אג״ח לכשעצמו אינו נכס לא מסוכן.
      אג״ח טווח ארוך מסוכן קצת פחות ותנודתי אף יותר ממניות (קישרתי בעבר בפורום גרף בנושא).
      אג״ח טווח קצר אמנם מסוכן משמעותית פחות אולם גם זה אינו נכס חסר סיכון. התנודתיות בו נמוכה יחסית לאלטרנטיבות אבל התשואה הריאלית נמוכה.
      זהב הוא נכס תנודתי ללא הערך המוסף. התשואה הריאלית שלו היא פחות או יותר אפס.
      הסיבה שכתבתי שהריאלי הוא אפס היא בגלל שאני חושב שהאינפלציה האמיתית גבוהה יותר מהמדודה.

      אגב השוואה לרכבת הרים והבטחת תשואה וערובה שאין במניות גם זהב הוא נכס ללא כל הבטחה ובאג״ח הבטיחו להחזיר את הכסף אבל לא הבטיחו לקיים (חוב ממשלתי עובר דיפולט הרבה יותר ממה שנדמה לנו, ראה יוון וארגנטינה לאחרונה או עדיף חיפוש בויקיפדיה לקבלת פרופורציות על התדירות הגבוהה). לגמרי יש פה כשל פסיכולוגי בין ציפיות המשקיעים ותפיסתם לגבי כמה האג״ח הוא בטוח לעומת כמה הוא תנודתי בפועל. פשוט בנכסים כמו אג״ח ונדלן להשקעה משקיעים לרוב בוחנים את התשואה ולא בודקים את תנודתיות הקרן בפועל כמו במניות.

      אגב אפקט האחרוניות (למדתי מילה חדשה 😉 ) אגח ארוך בשלושים שנה האחרונות וזהב בעשור 2000 עד 2010 סובלים מהשפעת האחרוניות הרבה יותר ממניות שסבלו שוקים דוביים עצומים די לאחרונה ב 2008 וב2000 ומשבר מניות וחוב בשוק היורו המתמשך מ 2012 וזוועות לאחרונה בסין. אגח לעומת זאת (ברוב העולם אך לא בכולו) נמצא בשיא הסייקל (כי אין כמעט לאן לעלות אז בממקרה הטוב פשוט ידרוך במקום כמו ביפאן בשלושים שנים הבאות) והניב 10-12% נומינלית דולרית בארה״ב. זהב עלה מ200 ל1900 בשיא וכיום 1100 בערך.

      אלטרנטיבה ראויה לגיוון התיק היא השקעה בנדל״ן (אני לא משקיע בנדלן ואין לי צד בעניין נכון לעבר ולעתיד הקרוב). התשואה על נדלן למגורים קרובה ל 3% צמוד נטו שזה יותר מאג״ח מדינה צמוד לטווח ארוך (ובאופן אישי אני חושב שבסיכון דומה) ובטח יותר מזהב או אג״ח קצר על סוגיו.
      נכון הוא נכס עם סיכון לא קטן ולא פשוט לגיוון אבל הוא סביר יותר כנכס בעיניי מזהב.
      הרי כמו שאני צורך קוקה קולה וסכיני גילוח אני צורך נדלן. אם יש היגיון לפיו אני משקיע בחברות המרוויחות ממוצרים שאני ואחרים צורכים אין סיבה לא להיות חשוף למוצר היקר בחיי (ואני מסתכל על זה כעל גידור מסויים של ההוצאות שלי).

      אחרי כל זאת אני חושב שזה פוסט חשוב מאוד שנוגע בנושאים קריטיים כמו הפסיכולוגיה של השקעה במניות והתמודדות עם סיכונים והתפיסה השגויה לרוב של משקיעים חדשים שלא חוו מפולות ומסכים עם התובנה שמלבד צעירים או כאלה שיודעים שעתודות מזומנים עומדות להגיע בקרוב בסיכוי גבוה (עבודה, ירושה וכד׳) אין סיבה להיות ב100% מניות.
      אני גם חושב שאת עושה עבודה מופלאה בללמד המונים נושאים שבד״כ אינם קרובים לליבם (חיסכון והשקעה) ואני לומד ממנו המון כל הזמן (גם אם אינני מסכים על חלק מהדברים).

  8. אנחנו בני תמותה ולכן חישובי תוחלת של שוק ההון המתייחסות בפועל לזמנים ארוכים מטעים.
    המטרה היא ליצור מדיניות השקעה שתהיה שרידה ביחס למצבי החוסך (צבירת נכסים, פרישה) תוך הבנה שבטווח הרחוק כמו שאמר קיינס, כולנו מתים.
    המדיניות צריכה לעמוד בדרישות הנל בחלונות טובים ורעים בגודל של כ 100 שנים
    הורשה בין דורית יכולה להיות 100% מניות וגם זה תלוי בסבילות של היורשים להפסדים

  9. הכי הרבה כסף ניתן לעשות ב- Forex , אז למה מניות ? פורקס הכי טוב !!! רק צריך להבין קודם מה קונים…

    • פורקס, או מסחר ספקולטיבי במט"ח, הוא מעצם הגדרתו משחק סכום אפס — או ליתר דיוק, משחק סכום מינוס, אם ניקח בחשבון את העמלות. לא יתכן שכל סוחרי הפורקס ירוויחו בעת ובעונה אחת. מישהו מוכרח להפסיד. אדם ששוקל "לעשות כסף בפורקס" צריך להבין מי בדיוק ניצב מולו — הבנקים הגדולים, על חדרי המסחר הענקיים שלהם, עם נגישות עדיפה ומהירה יותר למידע. כשזה המצב, אותו אדם צריך לשאול את עצמו ברצינות מה גורם לו לחשוב שידו תהיה על העליונה במסחר. אני לא יכולה לחשוב על סיבה טובה להשקיע בפורקס.

      • למרבה הצער הודעות מטופשות ממין זו על הפורקס הולכות רק להתרבות-כי הולכים בכיוון של רגולציה של הנושא הזה. חשוב להדגיש לכל מי שחושב בכלל להיכנס לזה- תתרחקו כמו מאש!!

      • אותו דבר ניתן לומר גם על שוק המניות. את באמת חושבת שבמסחר במניות אין גופים ענקיים כמו בשוק הפורקס עם ידע שאין לאדם הפשוט?

        • בהחלט. אלא שבשוק המניות, כפי שהסברתי בעבר, ישנה אפשרות "לחקות את השוק" — כלומר, במקום להתחרות ראש בראש מול סוחרי מניות אחרים במשחק סכום אפס, פשוט שואפים להשיג את התשואה הממוצעת של כל המשתתפים בשוק — הן של מי שהרוויח מהעסקה והן של מי שהפסיד. לאורך זמן, דווקא ה"פשרה" על הממוצע מניבה תשואה עקבית וגבוהה יותר ביחס למסחר אקטיבי במניות. זה ה-case העקרוני בעד השקעה פסיבית.

          אני מניחה שאפשר גם "לחקות" את שוק הפורקס דרך החזקה לטווח ארוך בסל מטבעות מסוים. העניין הוא שבשונה ממניות, שם תוחלת התשואה היא בסופו של דבר חיובית (בין 5% ל-7% ריאלי, תלוי מי הפרשן הכלכלי האהוב עליך), תוחלת התשואה מ"השקעה" במט"ח היא אפס.

      • אני לא בנק ועושה הרבה כסף מפורקס ! כמו כל דבר בחיים, לומדים ומיישמים ולא הולכים כמו עדר, לא למניות ולא לפורקס ! דווקא בגלל שבנקים עומדים מולי אני עושה כסף, כי הם מסורבלים ואיטיים ועד שהם מעדכנים א' אני כבר עשרים פיפסים קדימה, ברווח !
        וכמובן שמישהו צריך להפסיד – אחרת, איך אני יעשה כסף ?
        אז, תלמדו פורקס ותבואו להפסיד לי … בלי חחח … ממתין לככככככככם חברים יקרים !!!
        בעקרון, באם אתם רוצים להרוויח כסף בכבוד וללא סיכונים מיותרים, אז לכו לעבוד ותפסיקו עם השטויות, כולל מניות ! שבוע נפלאאאאא…

      • למעשה זה עדיין משחק סכום 0 ולא שלילי. מי שמקבל את העמלות הוא שחקן חשוב במשחק.

        • אם אתה יודע מראש שהעמלות לא יגיעו אליך, זה כבר משחק שלילי.
          כמו המשפט הידוע: הדרך היחידה להרוויח מהימורים בקזינו – תהיה בעלים של קזינו.

  10. מדוע התשואה העודפת שניתן לצפות לה מחשיפה נוספת הולכת ומצטמקת ? תוחלת הרווח (כמו כל תוחלת) היא **לינארית** בגודל התיק – מדוע אם כן יש תועלת שולית פוחתת ?

    • תשואה עודפת = תשואה מנוכת סיכון. לוקחים בחשבון גם את מטריצת הקובאריאנס.

      • תודה על התשובה. ברור שאם מגדירים תשואה עודפת כתשואה מנוכת סיכון אז יש לקחת בחשבון את מטריצת הקווריאנס. אך מילולית, אם מה שמענין זה תוחלת התשואה אז אין שום סיבה שלא להשקיע 100% מניות. וכן, ברור לי שאז גם מינוף צריך לבוא בחשבון.

  11. יש בפורום כמה גולשים שמקדמים באופן קבוע השקעה בתיק עם 100% מניות.
    אחד בחור צעיר מנהל פורום ידוע מקביל, השני עוסק במניות דיבידנד.
    כותבים הודעות מנומקות עם הסברים למה 100% מניות זה טוב.
    מבקש להגדיר שבכל הודעה שלהם תופיע בחתימה הערה "תיק 100% מניות הינו מסוכן" עם קישור לפוסט הזה שלך.
    זה יגן על משקיעים חדשים אשר מתפתים לרכוש 100% מניות.

    • לא מסכים. הפורום מקדם אחריות אישית. לכל אחד יש ראש על הכתפיים. אותם אנשים גם כותבים דיסקליימרים שמבהירים את הסיכון.

      • לא יודע עד כמה גולש מודע לסיכונים כאשר הוא קורא הודעות מנומקות ש- 100% מניות זה מעולה + אין רווח באג"ח.
        יש להגדיר חתימה אוטומטית בכל הודעה עם הדגשה "תיק 100% מניות הינו מסוכן".

        • אז גם יש להגדיר אוטומטית בכל הודעה של כל השקעה היא מסוכנת ולהשאיר כסף מתחת לבלטות הכי מסוכן

          • למה אתה כל כך מגן עליהם?
            אתה קורא פה בפוסט ש- 100% מניות זה בעייתי ולמרות זה שולל אזהרות לגבי זה בפורום.
            מזומן (כסף מתחת לבלטות) הוא בהחלט לא הכי מסוכן.

          • מודאג,
            מזומן יכול להיגנב, להישרף לאבד לגמרי מערכו, המדינה שהנפיקה את הכסף עלולה להפסיק לחיות. זהו סה"כ אמצעי מוסכם לעסקאות כאלה או אחרות. לעומת זאת בעלות על החברות זאת בעלות על אמצעי ייצור ועל עסקים חיים. אם אתה מפוזר מספיק הסיכון בהחזקת 100% מניות נמוך בהרבה מסיכון בהחזקת 100% מזומן (במיוחד עם המזומן הוא של מדינה קטנה במזרח תיכון). מה שכן אם תחזיק מזומן אפילו בכספת בבנק בשוויץ, כעבור כמה עשרות שנים תגלה שאיבדת הרבה מאוד כסף.

            כפי שראית – על כל אפיק השקעה אפשר לכתוב שהוא מסוכן מאוד.

            ובכל אופן – אתה נמצא בבלוג ובפורום הדוגל בגישה ליברטריאנית. אנחנו לא סוציאליסטים ולא מגבילים אף אחד ואנשים רושמים גילוי נעות והבהרות. אותם משתמשים מדגישים את הסיכון בפוסטים שלהם.

  12. פוסט חשוב ורהוט כי הרבה משקיעים של היום עוד לא ראו דוב
    לגבי 100% מניות: יכול להיות רלוונטי כחסכון לילדים למי שבעל סיבולת סיכון מוכחת וכבר היה בשוק ההון במניות בזמן משבר.

  13. בסה״כ אהבתי. אבל… (טוב חייבים ביקורת): אני לא אוהב את הפרק על ״פניקה״: מכיוון שגם את וגם אני לא מאמינים ביכולת חיזוי של השוק: בשום רגע שלו: לא ברגעים הגבוהים ולא בנמוכים. מכאן, הטענה ש״אין זה מקרה שהתשואה בפועל שרושם המשקיע הטיפוסי היא רק שבריר מהתשואה הכוללת שהניב שוק המניות לאורך השנים״ היא סתירה לוגית.
    הרי אם אנשים מפסידים כסף רב בגלל שהם ״בורחים״ אחרי הפסדים, אז יש לנו פה אסטרטגיה חדשה שחוזה ומנצחת את השוק: ״אחרי הפסדים גדולים, אל תברח, אלא להפך: תמנף את עצמך ותשקיע יותר״. ולהפך: ״לאחר עליות גדולות, צא מהשוק״ אבל לא את ולא אני מאמינים בזה. המשפט ״אנשים בורחים בגלל פאניקה בזמן הכי לא נכון״: מרמז שיש שיטת חיזוי לעליות גדולות בשוק: לאחר פאניקה (או לאחר ירידות). דווקא חסידי תורת ״אי יכולת חיזוי השוק״ כמוך וכמוני לא צריכים לקבל את זה.
    הייתי מנסח את הפרק הזה כך: ״מכיוון שאנשים נוטים לפאניקה, הם יברחו מהשוק לאחר ירידות. זה יגרום להם ליהיות חלק קטן יותר מהזמן בשוק, ולכן התשואה שלהם תהיה קטנה יותר״. בהקשר זה, אוסיף ואומר שהמצאות חלק מהזמן בשוק היא גם דרך להקטין את השונות (במחיר של תשואה), כך שזה לא רעיון כ״כ גרוע ודי דומה להחזקת פורטפוליו קבוע בו אתה משקיע רק חלק מהכסף במניות.

    • עומר, להיות חלק מהזמן בשוק לא דומה לזה שחלק מהפורטפוליו שלך יהיה מנייתי. רוב התנודות הגודולות של השוק קורות במספר קטן של ימים.לא הייתה באותם ימים בשוק – הפסדת תשואה. כלומר להיות 40% מנייתי 80% מהזמן שונה בתכלית מלהיות 40% מנייתי כל הזמן. אולי השונות תקטן אך התשואה תצנח ושארפ של אותה אחזקה יירד פלאים. ואגב – זה כבר נסיון לתזמן.
      לגבי הנושא של ירידות ועליות – ברור ששום דבר לא צפוי. אך מי שיבצע איזון התיק ולא ייכנה לפחדים או חמדנות דיי יתקרב לרעיון של למכור ביוקר ולקנות בזול. עד עכשין השיטה עבדה לא רע (אף אחד לא מבטיח שהיא תעבוד מחר)

      לגבי: "הטענה ש״אין זה מקרה שהתשואה בפועל שרושם המשקיע הטיפוסי היא רק שבריר מהתשואה הכוללת שהניב שוק המניות לאורך השנים״ היא סתירה לוגית." אמפירית זה נכון, אז תבדוק את הלוגיקה שלך 🙂

      • איליה, אם אמפירית זה נכון, אז בוא נפתח ביחד קרן שמכה את השוק. נקרא לקרן ״סופר מניות״ – כל מה שהיא תעשה זה הפוך מה״משקיע הפחדן״: היא תגביר פוזיציה אחרי ירידות, ותוריד פוזיציה אחרי עליות. אמפירית, אנחנו מכים את מדד המניות. נהיה עשירים יותר מ Vanguard. אתה רוצה לתאם פגישה להתחלת המיזם הראשון שבאופן מדעי ואמפירי מכה את שוק המניות?

        • יש הבדל בין התשואה של מדדים או קרנות לאורך זמן, לבין התשואה של המשקיעים בפועל באותן קרנות – והדרך להתייחס לזה היא לשקלל גם את נפח הכספים המנוהלים בפועל בקרן.
          אם למשל קרן גדולה נופלת (והמשקיעים בורחים ממנה – היקף הנכסים בניהולה קטנים) ולאחר מכן עולה בחזרה, מאוד ייתכן מצב שבו תשואה הקרן אפס אבל תשואה המשקיעים בפועל נמוכה יותר. זה רק מבטא את המצב הידוע שמשקיעים רבים קונים גבוה ומוכרים נמוך מסיבות פסיכולוגיות.
          לאורך השנים היו הרבה מחקרים שהראו את ההבדל הזה במפורש – הבדל בין time-weighted return (של מדד או קרן) לבין dollar-weighted return (כולל התחשבות בסך הכספים המנוהלים בפועל – כלומר התשואה של המשקיעים עצמם), ותמיד התוצאה היא משמעותית לרעת המשקיעים.
          שתי דוגמאות:
          http://papers.ssrn.com/sol3/papers.cfm?abstract_id=544142

          The empirical results indicate that aggregate dollar-weighted returns are systematically lower than buy-and hold returns. The annual difference is 1.3 percent for the NYSE/AMEX market over 1926-2002, 5.3 percent for Nasdaq over 1973-2002, and averages 1.5 percent for 19 major stock markets around the world over 1973-2004. Thus, this study provides comprehensive evidence that stock investors' actual returns are considerably lower than those from passive holdings and from those documented in the existing literature on historical stock returns.

          http://www.cfapubs.org/doi/pdf/10.2469/dig.v37.n4.4881

        • לחובבי מדעי החשב
          נניח שיש לי הוכחה ש p=np
          האם פתרתי את כל בעיות ה np בעולם ואני מחזיק את עולם הריגול והבנקאות בביצים ?
          התשובה אולי, אם ההוכחה היא מתמטית טהורה ללא אלגוריתם אז לא , יש לי טיזר לכל ההאקרים
          ולכן נניח שהתובנה האמפירית נכוונה השאלה היא האם הקרן ניהול טכני הנל יכולה לעבוד ?
          ואיך כל חברות האלגטטריידנג לא עשו את זה כבר ?

        • http://www.cmgwealth.com/ri/on-my-radar-big-mo-still-says-go/

          http://proactinvest.net/wp-content/uploads/2011/01/Benchmarks-vs-Avg-Investor-Performance.png

          אם מדברים ברצינות זה שיש תופעה בה התשואה בפועל שרושם המשקיע הטיפוסי היא רק שבריר מהתשואה הכוללת שהניב שוק המניות לאורך השנים לא אומר שאתה יכול לנצל את זה כי כנראה שלא כל המשקיעים מדווחים לך על מעשיהם ומלבד זאת לא תדע האם בהמשך עוד יותר אנשים ייקנו או שזה השיא.

          התופעה הזו מתרחשת כשמשווים את תשואות המשקיעים הפרטיים שמשקיעים בקרנות ומשיגים פחות מהקרנות בהם הם משקיעים כי הם מתזמנים ונכשלים. הבאתי שני קישורים ותוכל לחפש ברשת ולמצוא בעצמך עוד.

          • חברים יקרים, עומר צודק.
            אם קיימת תופעה של הפסד כספי כתוצאה מפניקה או "בריחה בזמן הלא הנכון", אז ברור שאפשר לנצל את התופעה להכות את השוק. זה שתביאו עשרות קישורים רק מוכיח שהרבה אנשים מתחום הכלכלה לא למדו תהליכים אקראיים.
            לגבי הטענה ש"אמפירית זה נכון": ברור שאמפירית זה נכון, וההסבר הוא פשוט: אתם לוקחים תהליך אקראי (תנועת בראון גאומטרית) עם תוחלת וסטיית תקן, ומסתכלים על ראליזציה אחת שלו, בו התוחלת חיובית (כי שוק המניות עלה בעשרות השנים האחרונות): אז ברור שבדיעבד, אחרי ירידות "שווה" להכנס ואחרי עליות "שווה" לברוח. אבל באותה מידה ברור שזה לא נכון לעתיד. איך אומרים? "זאת המתמטיקה טיפש".
            מי שעדיין לא מבין, אפשר לעבור לדבר על זה בפורום. לומדים את זה בשיעור מספר 2 בקורס "תהליכים אקראיים".

          • פתחתי על זה נושא בפורום "המשקיעים".

        • לגבי מדד שחוזה פניקה, קיים דבר כזה. יש מדד אופטימיות ומדד פחד. למדד הפחד קוראים vix (גילוי נאות: לא היה לי ולא יהיה לי לעולם אחזקה במדד זה), יש גם אפשרות לקנות בשורו ואז זה הופך להיות מדד אופטימיות. מה שמדד זה מחכה זה בעצם את התנודתיות של הsp500.

          • רון,
            אני אשמח את תפתח את זה בפורום, הגדרת ה"ירידות"/"עליות" היא החסם הפרקטי ליצירת אלגוריתם רובאסטי לטיפול בבעיה
            ההנחה שהתהליך האקראי אינו משתנה בזמן ושה"גל הרוכב" של הרעש בעט קבוע מבחינת האמפליטודה היא בעייתית בעולם המציאותי, בדיעבד ניתן לגבש אסטרטגיה מנצחת לכל ראליזציה אקראית,
            לדעתי זאת הסיבה ש"ניתוחים טכנים" כאלה לא ממש עובדים חוץ מעבור חברות כמו FINAL ש"חוזות" את העתיד שברירי-שברירי שניה לפני כולם
            predisction is difficult , especially if it's about the future, niels bohr

  14. אני בן 19 ועדיין מתלבט אם ללכת על חלוקה של 80% מניות ו 20% אג"ח , יש לי סכום כסף לא גדול במיוחד אבל עדיין זה משהו שאפשר להתחיל איתו.
    בתאכלס אין לי שום תלות בכסף הזה, גם אם עכשיו אני יפסיק את כולו החיים שלי לא ישתנו אפילו קצת, הצבא נותן לי אוכל ומגורים ושאני יוצא הביתה ההורים משלמים כמעט על הכל.
    הבעיה שבאופי שלי אני נוטה להילחץ, ואני מפחד שברגע של נפילת השוק אני ילחץ ולא אצליח להישאר נחוש ולא למכור.
    מה דעתכם?

  15. איליה מספיק עם ההתפלספויות.
    כל אדם בר דעת מבין שמזומן (מק"מ לצורך העניין) פחות תנודתי ופחות מסוכן ממניות. מק"מ לא יכול ליפול מחר בבוקר ב- 50%.
    חושב שלא?
    אז בבקשה, גש אחורה למשברים של 2008, 2000, 1929 ותחפש עדויות:
    כמה אנשים פרסמו פוסטים מדוכאים על אובדן כסף בגלל השקעה במניות
    כמה אנשים פרסמו פוסטים מדוכאים על אובדן כסף בגלל שהחזיקו מזומן

    • מודאג,

      עוד הפעם אנחנו חוזרים לאותה נקודה – שכל אחד יקח אחריות על עצמו. אם יש מישהו שבעקבות פוסט כזה או אחר ישקיע בצורה שלא מתאימה לו – זאת הבעיה שלו.
      לגבי המזומן. קח אותו מישהו ששמר מ1990 את הכסף שלו בבלטות ותבדוק את יכולת הקנייה של המזומן עכשיו.
      אגב, לא כל מק"מ זה מזומן. מח"מ של מק"מ חדש מעל 90 יום שזה גבול עליון לנכס כספי נזיל.

      • אני לא עוסק בתאוריות. אני רוצה עובדות:
        כמה אנשים פרסמו פוסטים מדוכאים על אובדן כסף בגלל השקעה במניות
        כמה אנשים פרסמו פוסטים מדוכאים על אובדן כסף בגלל שהחזיקו מזומן

    • ״מק"מ לא יכול ליפול מחר בבוקר ב- 50%.״ – באמת? כמה אתה חושב שהמק״מ של יוון שווה בימינו? זה אג״ח קצר טווח של מדינה ובמטבע של מדינה – ויש מספיק מקרים בהיסטוריה של מדינות חדלות פרעון ושל מטבעות של מדינות שלא שווים את הנייר שהם מודפסים עליו.
      תנודתיות היא לא בהכרח סיכון – תלוי באופק ההשקעה שלך, ופסיכולוגיה שלך כמשקיע. אם תברח אחרי כל נפילה בשוק – אכן, אל תתקרב למניות. אבל סיכון זה גם שהחסכונות וההשקעות שלך לא יספיקו לקיים אותך אחרי הפרישה מעבודה – וכאן מק״מ או מזומן הרבה יותר מסוכנים ממניות, כי הם לא יתנו לך תשואה מספקת.

      סיכון הוא עניין אישי, ועל אחריותו של משקיע להבין מה הרכב התיק שמתאים למטרותיו ולאופיו. יש גם הודעה אזהרה אדומה גדולה בראש כל פוסט בפורום שיותר ממספיקה ובפרט: ״ אין לפעול על פי הנאמר בפורום ללא קבלת יעוץ אישי מבעל הרישיון המתאים.״

      • יבגני שוב אתם הולכים לכיוון של תרחישי סוף העולם/חדלות פירעון?
        אתה יודע שאין יותר מדי מקרים כאלה.
        אני סבור שעל בעלת הבלוג להגדיר חתימה אוטומטית אצל שני הכותבים המוזכרים בפורום, לפיה 100% מניות זו השקעה מסוכנת.

        • חדלות פרעון של מדינה, או אינפלציה שמאפסת את ערך המטבע זה אירוע הרבה יותר נפוץ ממה שאתה חושב. כל השקעה היא מסוכנת בידי מי שלא מבין אותה – הקריטריון שלך (מספר פוסטים של אנשים מדוכאים) לא נשמע לי הגיוני במיוחד. אגח ארוך, זהב, נדלן – לא מפריעים לך? כל אחד מהם קרס ויקרוס גם מתישהו בתיד, אבל אני לא רואה אותך דורש אזהרת השקעה מסוכנת על כל פוסט שממליץ לאנשים למנף את עצמם בלי גבולות ולהשקיע בנדלן.

          אגב, אני ממליץ לך לקרוא קצת יותר בעיון את אותם שני כותבים שאתה מזכיר פה.

          זה שמשקיע במניות דיבידנד, אומר שהשיטה שלו טובה דווקא *בגלל* שהוא לא יברח בשעת משבר – הדיבידנדים ימשיכו לטפטף לחשבון ולגדול באופן קבוע, עם משבר או בלי משבר, ולכן לא אכפת לו מתנודתיות זמנית של המחיר – הוא ימשיך לקבל את ה״משכורת״ שלו.
          הכותב השני שאתה מזכיר, כתב גם שאפשר להחזיק סכום קבוע (לא כאחוז מהתיק) באפיק שווה-מזומן, לקראת פרישה למשל, שיאפשר לך לחיות ממנו ולא לדאוג לתנודתיות זמנית של השוק. טכנית – אולי לא תרצה לקרוא לזה 100% מניות בכלל.

          • כולם גיבורים במניות עד הקריסה האמיתית.

          • משקיע הדיבידנדים דווקא מקפיד להזהיר לגבי שיטת ההשקעה

            בנוגע למשקיע הערך כמו שיבגני כתב בשיקלול ה 5-10 שנות מזומן התיק ההוליסטית שלו הרבה יותר מתון מ 100% מניות

        • אגב – אנשים לא כותבים ״פוסטים מדוכאים על אובדן כסף בגלל שהחזיקו מזומן״, הם כותבים שאין להם כסף לחיות ממנו בפנסיה, או אין להם כסף לתמוך במשפחה וילדים. גם כי הם לא חסכו מספיק, וגם כי החסכונות שלהם במזומן לא הניבו להם מספיק תשואה.

          • ממש לא. מי שאין לו כסף – זה כי הפסיד אותו במניות.
            לא במק"מ.
            אתה חושב שאנשים התאבדו בקפיצה ממגדלים בוול סטריט ב- 1929 כי החזיקו מזומן, או מניות?

  16. יבגני ו מודאג,
    אין ספק שהשקעה בפיזור גאוגרפי בין אם זה באגח או במניות זו דרך טובה להקטין סיכון
    רוב המשקיעים בעולם הם מוטי בית בהשקעות שלהם וזה מסוכן אבל בר טיפול …
    ולכן הצמדות לאפיק השקעה אחד ולאזור גאוגרפי יש בה מן הסיכון למי שמחפש למקסם את סיכויי הפרישה שלו בתנאים טובים (לא תוחלת תשואה)
    אני מסכים ש(עדיין) ישראל אינה יוון אבל זה עלול לקרות באיזה יום, ולכן מי שחובב אגח מדינה ו/או קונצרני יכל להסתכל מחוץ לגבולות ישראל בכדי להוריד את הסיכונים (וכנ"ל במניות)

  17. חשוב להסתכל על מכלול ההשקעות ולא לשכפל את אותה מדיניות סיכון בכל האפיקים. אני מחזיק כמו הרבה אנשים: קרן פנסיה, ביטוח מנהלים, קרנות השתלמות (נזילות) ותיק בניהול עצמי. במרכיב הפנסיה יש הגיון רב שאבחר במסלול מנייתי שכן בלאו הכי לא אראה את הכסף 35 שנה לפחות(אם כי לא ברור איך לתזמן הורדה הדרגתית של הסיכון) בקרנות השתלמות אקח קצת פחטת סיכון. לא ארצה לגעת בהם במשבר בגלל הטבת מס אבל הם נזילות עם ארצה. ודווקא בתיק שלי אני רוצה הכי פחות סיכון שכן בו אני מווסת הוצאות חריגות. זה דורש ממני להתגבר על הרצון שלי להיות חכם ולנסות למקסם את התשואות שאני בחוכמתי המועטה משיג.

    • תיארת כמעט פוסט קודם של הסולידית לגבי תי הוליסטי חוץ מכל שהיא מעדיפה 100% מניות בקרן השתלמות בגלל העדר מיסוי

      בנוגע להורדת הסיכון בתיק זה סוג של מודל צ'יליאני ויש הרבה שיטות כגון גיל-100
      להגדרת עקומת שינוי האיזון אבל אלו רק כללים ולא תורה מסיני

      • אכן. בעצם, יש לכם רק תיק השקעות אחד. עדיין בדעה שקרנות השתלמות, שנהנות מפטור מוחלט ממס רווח הון עבור כל רווח שצומח מהפקדה שנתית של עד 18,480 ש"ח, צריכות להיכלל כחלק מהמרכיב המנייתי בתיק,

        זאת אומרת שאם הקצאת הנכסים הכוללת שלי היא 20% מניות ו-80% אגרות חוב, ויש לי 200,000 ש"ח בקרן השתלמות ו-800,000 ש"ח בבנק, הרי ש-100% הכסף בקרנ"ש יושקע במניות ואילו 100% מהכסף בבנק יושקע באג"ח.

        דעתי בלבד, לא ייעוץ ולא המלצה.

  18. פוסט יפה. אני באופן אישי משתדל להימנע – בכל מצב – מלהיות עם פחות מ 80 אחוז בשוק המניות + אגח HY בתיק אותו אני מנהל. בד"כ 90-95%.
    נושא האיזונים בירידות הוא הסיבה המרכזית בגללה אני לא ב 100% כל הזמן.
    לצד זה – צריך לזכור שבתיק הפנסיוני (בטמ וכו) שאני לא מנהל, יש רק כ 30% מניות.
    אני מסכים לכל דבריך לגבי הסיכון במכירה בלחץ. אחרי ששרדתי 45% ירידה בשנה ב 2008 (ולא עשיתי כלום.. לא מכרתי בלחץ ולא קניתי כמעט – הייתי כבר ב 90% בפנים), אני פחות מפחד מזה. גם ב 2000 חוויתי ירידות משמעותיות ושרדתי.
    הגורם היותר מלחיץ אותי, הוא שילוב של ירידות חדות + בלת"מ אישי שיחייב נזילות מסיבה לא צפויה

  19. ההגיון הפשוט אומר שיש לרכוש נכס כשהוא זול, ולמכור אותו כשהוא יקר.
    לאחר שש שנים של עליות רצופות, שוק המניות הוא סופר-דופר-יקר.
    זהו הרגע הגרוע ביותר לקנות מניות, על אחת כמה וכמה בחשיפה גבוהה.
    לעומת זאת, שוק המתכות היקרות נמצא בשפל, והסנטימנט שלילי ביותר – זה הרגע לרכוש אותן!

  20. " וזה עוד לפני שאמרתם משהו לאישה…" – הלחץ הפסיכולוגי של המרכיב הזה הוא אדיר ומוביל לשורה של צעדים הרסניים לא פחות. השבוע יצא לי לדבר עם בחור בעבודה שסיפר כיצד ניסיון להיות באפט הישראלי גרר אותו להפסדים (מבלי ששיתף את האישה) וכדי לנסות למחוק את ההפסדים בזמן קצר פנה למכשירים ממונפים (אופציות, חוזים, מט"ח) מה שהסתיים מבחינתו במחיקה של סכום גדול בהרבה מהבור הראשוני שלו. אז עבורו להביא את הבשורה לאישה היה קשה בהרבה. לצערי זה לא הסיפור היחידי והמסר היחיד שלמיטב הבנתי באי פורום זה אינם זקוקים לו הוא לחתום על חוזה ההשקעות במשותף עם האישה (אם רלבנטי), כאשר לשני בני הזוג ברורות ההשלכות של יציאה למסע משותף שכזה.

  21. באמת הגיל כאן משחק תפקיד משמעותי, אני בן 27, ויש לי חסכון שנודד בין מספר אפיקי השקעות החל מ-100% מניות ועד 40% מניות, הכל בהתאם למצב השוק, בנוסף פתחתי לשני ילדיי חסכון שמיועד לכ-20 שנה, שהוא חשוף ל-100% מניות.
    חשוב לא להיות חזירים עם התשואות ולדעת מתי להוריד את הרגל מהגז, לדוגמה מתחילת שנה מסלול המניות שלי הניב כ 12% זה היה ברור שהמגמה הזו לא תימשך לנצח לכן הקטנתי חשיפה, והיום מסלול המניות עומדת מתחילת שנה על תשואה של 4-5%.

    בנוסף אני לא שולל בריביות הנמוכות שיש היום לקחת הלוואה לצורך הגדלת ההון עצמי לחסכון, אני הצלחתי להשיג הלוואה בריבית של p-0.35 ואין שום סיבה שלא אצליח להניב תשואה גדולה בהרבה מהריבית שגובים ממני.(גם אם זה היה סגור באג"ח) נקודה למחשבה

  22. דורין, תודה על הפוסט (והבלוג כולו).
    אם אפשר, שתי שאלות בבקשה –
    האם נכון לראות בדירה שבבעלותי חלק מהתיק (מה שיוריד כמובן את שיעור המניות בצורהדרמטית)? האם זה תלוי בשאלה האם אני גר בדירה זו?

    שאלה נוספת – במידה והתיק ה"מוסדי" של (קופת גמל + קרן השתלמות) אמור להכיל גם אגח, האם עדיף שהם יהיו בקה"ש או בקופ"ג?
    שוב תודה

    • 1. המבחן לדעתי הוא בשאלה אם הנכס מייצר לך הכנסה. כשאתה גר בדירה, היא הופכת למוצר צריכה יקר למדי שמשפיע לשלילה על תזרים המזומנים (אפילו אם הדירה בבעלותך המלאה — ארנונה, תיקונים, ביטוח, …). לכן, אני לא חושבת שנכון להתייחס לדירה בבעלות כחלק מהפורטפוליו הכולל. נדל"ן מניב, לעומת זאת, זה סיפור אחר.

      2. לא בטוחה שהבנתי. אסור לי להגיד לך מה "עדיף" , אבל באופן כללי, קופת גמל וקרן השתלמות הן אפיקי חיסכון שונים לחלוטין. רובן המכריע של קופות הגמל נעשות נזילות רק בגיל 60. קרנות השתלמות נעשות נזילות 6 שנים מיום פתיחתן (אם כי לדעתי משיכתן בטרם עת היא טעות יקרה מאד שיותר מדי אנשים עושים). הנחת המוצא שלי היא ש"תיק מוסדי" (אני מעדיפה: "החלק מתיק ההשקעות הנהנה מפטור מלא או חלקי ממיסים") צריך להיות החלק האחרון ממנו מושכים כסף לצורך מחיה. אתה יכול להסיק מכאן לגבי דעתי.

      • גם דירה שגרים בה היא נכס מניב. היא מניבה עבורי את שכר הדירה האלטרנטיבי. אין הבדל בין אדם שגר בידרה בבעלותו לאדם שגר בדערה שכורה ובמקביל משכיר דירה בעלת ערך ותשואה זהים.
        זו הסיבה שהלמ"ס כוללת את מחירי השכירות בלבד במדד המחירים לצרכן.
        אנשים שגרים בדירה בבעלות מחושבים כאילו קיבלו שכ"ד כמו שניתן לקבל על הדירה שבבעלותם מה שמגדיל את ההכנסה של אותה משפחה ומאידך מוציאים על דיור את… אותו הסכום (במילים פדוטות יותר – הם מחושבים כמי ששכרו מעצמם את הדירה במחירי שוק).

        בלא תלות באמור לעיל, אם הריבית על המשכנתא נמוכה מהתשואה לנכס, זו כנראה עסקה לא רעה כל כך.

  23. פוסט מעולה, תודה!

  24. לאור הפוסט הזה אני חושב על החסכון של בתי בת השנתיים.
    כרגע יש לה כמה עשרות אלפים שמחולקים 50% במדד תל אביב 100 ו 50% בקרן שהיא ברובה מנייתית.
    אופק החיסכון שלה הוא כ 20 שנה ואני שם לה עוד קצת מדי פעם.
    כמובן שבתקופה האחרונה התשואות היו פנטסטיות.

    אפשר לקבל פרשנות לפוסט בדגש על מה אני עושה עם השקעות לטווח ארוך כזה?

  25. רשמת – "…מכאן שתיק השקעות שהרכבו 80% מניות ו-20% אג"ח יניב תשואה דומה מאוד לתיק השקעות שהרכבו 100% מניות, אך בסיכון נמוך משמעותית. זוהי תמציתה של "חזית היעילות" — האפשרות להשיג את התשואה הגבוהה ביותר ברמת הסיכון הנמוכה ביותר"

    שאלה – אם נניח לצורך הדוגמא שמניות מניבות 10% בממוצע לשנה ואג"ח 5%, ואני משקיע כעת סכום מסויים, לא ברור לי איך תיק של 80% מניות ו-20% אג"ח יניב "תשואה דומה מאוד" לתיק של 100% מניות?
    התשואה השנתית הממוצעת של התיק עם 20% אג"ח תהיה 9%, מול 10% של התיק המנייתי הטהור. על פני תקופה ארוכה של 30 שנה מדובר בהפרש תשואה של מאות אחוזים (בדוגמא 1220% לעומת 1650%) – איפה פספסתי ?

  26. הכל תלוי בסיבולת שלך ובסכום הכסף שיש לך,
    כלומר אם שמת כמו שרבים עושים את ה 200-400 ש"ח של הביטוח לאומי אז כנראה 100% מניות לא יפגע בחסכון גם אם השוק יחתך בחצי
    אם יש שם כבר סכום נכבד, ונניח שעבורכם 100K זה סכום נכבד שלא היית רוצה "לאבד" עקב נפילה של השוק ב 50% כי זה יגרום לך לצאת אז רצוי לצמצם את המשקל של המניות ולהשקיע במשהוא יותר סולידי (פתוח להחלטה שלך)שימתן מכת נפילות.
    אם לתינוק "מומלץ" 100% מניות ולפורש (גיל 67) 30% מניות ומבחינתך יעד הפרישה של הכסף ממך לילדה הוא בעוד 20 שנה, אז אתה יכול לדוגמא להחליט שבגיל 20 הילדה תקבל תיק שיש בו 0-30 אחוז מניות
    וכך בהדרגה (נניח כל 4 שנים) תעדכן את החלוקה
    אני לא ממליץ לך אלא מסביר את הפרקטיקה של האלוקציה
    באופן אישי ביטלתי את כל החסכונות הפרטיים לילדים ומיזגתי אותם לחסכון המלא תוך עידכון האלוקציה הכללית,
    עדיף לנהל תיק אחד כללי מאשר תתי גרסאות (לי, לכל ילד, לאשה )

    אני מעדיף לא להיות משקיע פסיבי ולא פסיבי-אקטיבי (מנהל תיקים פסיביים באופן אקטיבי עד אובססיבי למשפחה)

  27. הסולידית – תודה על הבלוג המעולה שלך (בהחלט מקל על החיים, כשאני רוצה להסביר את פילוסופיית החיים הסגפנית משהו שלנו (בעיני אחרים) פשוט להפנות לכאן 😉 ).
    ושאלה –
    בדרך כלל יש פחות דגש בבלוג על הסיכון בשוק המניות.
    יש משהו שעדיין לא ברור לי. נניח שיש לי סף פאניקה גבוה במיוחד ואין שום סיכוי שאמכור בירידה.
    נניח שהשקעתי 500,000ש״ח בשוק המניות.
    הגיע ברבור שחור ועכשיו ערך המניות שלי שווה 100,000ש״ח.
    האומנם אם לא אמכור אצליח להגיע חזרה ל-500,000? (אני כבר לא מדברת על רווח מעבר)
    ואם כן, כמה זמן זה ייקח בהשקעה סולידית?
    אני סבורה שבהשקעה סולידית ייקח זמן רב מאוד מאוד אם בכלל להגיע לסכום ההתחלתי.

    הסיבה שאני לא משקיעה עכשיו בשוק מניות היא הסיכון הנ״ל, והאמונה הנלווית שלי (שאי אפשר באמת לשחזר סכום אבוד אחרי ירידה משמעותית מאוד בזמן סביר).

    האם אני טועה?

  28. ומדוע לא להשקיע באופציות על מדד המעוף לדוגמה.
    כך אני חשוף בהשקעה קטנה יחסית למדד והסיכון הוא סכום ההשקעה. את יתרת כספי אני יכול להשקיע בהשקעות יותר סולידיות.
    נ.ב גם השקעה בבית בעיתוי מתאים יכולה אפילו לאפשר צימצום הוצאות שוטפות(אם הנכס זול במיוחד וזה לעיתים קורה, החזר המשכנתא קטן מעלות השכירות) . אני מגדל 40% מהמזון שלי בעצמי מהגינה שבביתי, דבר שלא הייתי יכול לעשות לו הייתי שוכר בית וצריך לעבור אחת לתקופה.

  29. ראו את הגרפים שפורסמו היום בדה-מרקר וממחישים היטב את דברי הסולידית
    http://www.themarker.com/markets/1.2695894

    • כתבה פשוט מחרידה של הדה-מרקר, אם כי עולה בקנה אחת עם הניסיון של כלי התקשורת הזה לעקר כל שמץ של סוכנות מהציבור.

      • סולידית שלום
        ראשית עלי לציין שמצאתי בפורום שלך עניין רב. גיליתי אותו רק לאחרונה, ומיד הוספתי אותו לסרגל המועדפים. המשיכי במלאכה הברוכה והמעניינת.

        לגבי הפוסט האחרון, עלי לציין נקודה נוספת לסעיף העוסק ב- "מכירה כפויה".
        המקרה הטוב הוא "הצעת רכש". בעל עניין המחזיק ב- 85% – 90% מהמניות, ומעוניין למחוק את המניות מהמסחר, מציע לציבור הצעת רכש במחיר מוסכם על ידי שני הצדדים.
        במקרים הפחות טובים בעל עניין כופה על מחזיקי המניות מהציבור למכור לו את המניות בניגוד לרצונם. בעל העניין מקבל גיבוי לכך על ידי החוק ובית המשפט, אם ברשותו 95% ויותר מהמניות. במקרה מדובר במניות בעלות שכירות נמוכה. בעל העניין מנצל את השערים הנמוכים בשוק וכופה על המשקיעים הקטנים למכור לו את המניות במחיר שנקבע על ידו וקיבל את אישור בית המשפט.
        במקרים רעים ממש, כאשר מניה מסוימת נמצאת בפיזור רחב, בין אצל פרטיים ובין מוסדיים, ובעל הענין אינו מחזיק יותר מ- 50% מהמניות. במקרה זה בעל העניין סוגר הסכמים עם מוסדיים בעלי מניות, ועל ידי כך כופה על המשקיע למכור את המניות בניגוד לרצונו.(דוגמאות מהעבר הקרוב, מכירת מכתשים אגן לסינים על ידי כור. כור החזיק פחות מ-60% ממניות מכתשים אגן, ובכל זאת הצליח לקחת את מניות הציבור ולמכור לסינים. ומהעבר הרחוק, איחוד סלקום עם נטויזין. בשני המקרים, המניות נלקחו מהמשקיעים ללא הצעת רכש מסודרת וללא דיון על מחיר מוסכם. טוב, היו מקרים נוספים, אך אני זוכר את שני המקרים האלה, שבוקר אחד לקחו מחשבוני, מבלי לשאול אם אני מסכים בכלל, את מניות נטויזין ומניות מכתשים אגן, והעבירו תמורתם כסף, במחיר מניה שהם קבעו.)

  30. ..הדרך היחידה להקטין את הסיכון המערכתי הזה היא להקטין את החשיפה למניות, דרך הוספה של נכס פיננסי אחר.. שוב מזדהה עם כל הכתוב עד הסוף ובשלמות. למעט הערה זעירה – .. הוספה של נכס השקעה אחר.. במשפט הנ"ל (לא בהכרח נכס פיננסי)

  31. לא ברור מדוע השקעה של 100% מניות, איננה מביאה תשואה עודפת על השקעה ב80% מניות, אם המניות או הסל אותו קניתי, עומד בנקודה גבוהה יותר בסוף תקופת האחזקה?

    • משה,
      תכנס ל https://www.portfoliovisualizer.com/
      ותשווה תיקים שם בתקופות גאות ושפל, ואז תוכל לקבל מסקנות שמתאימות לך
      אם לדוגמא תייצר תיק של פורש שהחל את הפרישה בשנת 1999 ומושך סכום קבוע (נניח חסכון 100K ומשיכה של .4K) תראה את ההבדל בין תיק בסגנון הארי בראון ן 100% מניות

      וזה ההבדל בין תוחלת תשואה מאז שנת1929 של מדד מנייתי לעומת צרכים של בן תמותה
      אם תשחק עם האלוקציות של אגח ממשלתי מול מניות תמצא את האסטרטגיה שמתאימה לך

  32. יוצא מכך שכדאי להעביר את מסלול קרן הפנסיה למנייתי. מדובר בהשקעה לטווח ארוך מאוד, נכנס כסף חדש לחשבון כל חודש כך שההשקעה מתמצעת, אין יכולת למשוך את הכסף כשנבהלים, זה כסף שרגשית מנותקים ממנו כי הוא לא ככ בשליטתנו ולא מרגישים שיצא מהכיס כמו חסכון רגיל, לא רואים את היתרה כל פעם שנכנסים לחשבון הבנק.

    • את קרן הפנסיה כדאי להעביר בין מסלולים בניגוד לסנטימנט הרגשי: כשהמניות עולות כדאי להפחית את החלק שלהן בתיק, וכשהן יורדות כדאי להגדיל. השאלה המעניינת היא איך יודעים מתי המניות עלו ומתי הן ירדו. (על איזה טווח זמן אחורה מסתכלים)

  33. אוקיי, אז אני מבין שלא כדאי להשקיע 100% במניות. נניח, לצורך הפשטת השאלה, שאני מחזיק תיק של 50% מניות ו-50% מזומן, ומפקיד אליו את החיסכון שלי כל רבעון. עכשיו, בזמן שהמניות עולות ויורדות היחס הזה משתנה, ואני מאזן אותו על ידי חלוקת ההפקדות בהתאם, כדי לחזור למצב של 50-50 כל רבעון. מה קורה עם הגישה שאומרת שבזמן שהמניות עולות כדאי להחזיק יותר מניות (נגיד 70% מניות 30% מזומן) ובזמן שהן יורדות הפוך? איך אני יכול לדעת מתי להגדיל את נתח המניות ומתי להקטין אותו?

    • זה בדיוק הקטע, שאין דרך לדעת מראש!!!

    • בנימין, הגישה הזו מסוכנת. המשמעות שלה היא שאם היו עליות, תקנה יותר מניות ביוקר כי הנתח גדל. ואם היו ירידות, תמכור מניות בזול כדי להקטין את הנתח. אף אחד לא יודע אחרי עלייה או ירידה אם המצב הזה יימשך או יתהפך. במקום לשחק עם האחוזים ולהמר איפה יהיה השוק מחר, שמור על חלוקה קבועה שאתה שלם איתה.

  34. פונקציה נוספת לגיל זהו סכום החסכון… אם הוא קטן, נניח מתחת ל40% מהסכום הנדרש לפרישה ויש עוד הרבה שנים לעבוד. האם גם במצב הזה 100% מניות מסוכן?
    נניח פלוני, בחור בן 27 עם 500 אשח, לצורך הדוגמה. האם גם עבורו 100% מניות ל3 שנים הקרובות זה מסוכן? המשמעות של נפילה ל 250 אשח היא עוד 2-3 שנים לעבוד עד הפרישה, אך יש כאן פוטנציאל גדול לצמצום משמעותי של הזמן עד הפרישה.
    בעיני עד שמגיעים למעל 65% מהסכום בגיל מתחת ל 33 אפשרי להחזיק all in .

  35. במה שכתבת יש הנחה מובלעת שאדם ימשיך לעבוד "לנצח"
    לדוגמא, יתכן שהנפילה בבורסה גוררת מיתון עמוק ואבטלה, או חו"ח סיכון בריאותי שקורה לו/לקרוביו ופוגע ביכולת ההשתכרות. ולכן שמירת רשת ביטחון (מזומן או השקעות בסיכון נמוך) מהווה פתרון,
    זה יכול להיות 5%-30% מהתיק, זה יכל להיון X שנות הוצאות כדי לעבור את המהמורה, בכל מקרה התוצר הסופי הוא ש 100% מניות לא מתאימה בפועל. כל אחד מגדיר כמובן את הנושאים שהוא רגיש להם וכמות הכסף שמוקצית, יש נושאים שאני מקצה להם ממש ביטוח כי לא סביר להחזיק "בצד" 5 מליון שקל שמא אני או משפחתי תצטרך ניתוח חרום,

    אפילו חובבי מניות ב 100% מודים (תחת טילטול) שיש להם "בצד" מספר שנים של הוצאות חודשיות
    לפי ניהול השקעות בגישה ההוליסטית אין "כסף בצד" זה חלק מהתיק, אתה משתמש בו כ "ביטוח נפילות"
    לפי הסולידית לפרישה צריך 400 יחידות הוצאה חודשית, אם בגיל 27 יש לחוסך 160 הוצאות חודשיות, והוא מחזיק 2 שנים של רשת בטחון במזומן ויש לו כרגע 40% מהחסכון לפרישה הרי שאחוז תיק שלו יעמוד על 85% ולא 100%
    אם התשואה הראלית היא 6% לשנה וה"מזומן") נותן 0% ראלי אז אתה מקריב כ 0.9% לשנה מהתשואה שלך כדי לשמר את תיק ההשקעה שלך אם חו"ח לא תוכל לעבוד באופן "רגעי"

    מהמשמעות של האחוז הנ"ל היא שהחוסך מאמין שתוך שנתיים (אחרי נפילה קשה של נגיד 50%) במקרה של אבטלה חמורה הוא יחזור לעבוד ושגם השוק יחזור למצבו הקודם לפני הנפילה
    האם זה נכון ? אולי

  36. סימפטי

    זאת כבר בעיה של הבת שלי, לא שלי…

  37. הסיכונים העיקריים בהשקעה מסוג זה הם בעיקר פסיכולוגיים. אדם שמגיע לשוק עם קרן חירום (שמושקעת באפיקים דלי סיכון) פחות יהיה חשוף לסיכון של מכירה כפויה.

    מצד שני, לא הייתי משקיע 100% מניות, אלא אם כן זה היה מכוון לטווח מאוד ארוך. אני חושב שהתוספת של כמה אחוזי התשואה שאקבל ביחס לסיכוי שאאבד את מרבית כספי ברגע של איבוד שליטה לא שווה את זה.

  38. דודי ג.

    "בפרספקטיבה היסטורית ארוכת-טווח, שוק המניות הניב תשואה גבוהה מכל נכס פיננסי אחר – מזומנים, אגרות חוב, נדל"ן, מתכות יקרות ועוד."

    זה נכון ודאי לשוק האמריקני, כנראה גם להרבה שווקים אחרים, וגם לשוק העולמי כולו, אבל אני מניח שזה לא נכון תמיד. מה קרה למשל לבעלי המניות בשוק המניות ברוסיה ב-1917? הסיכון למפולת שבה כל המניות מתאפסות קיים, ותרחיש כזה לא מחייב אפוקליפסה טוטאלית שבה גם המזומן או הזהב יאבדו את כל ערכם.

  39. דודי ג.

    בקישור המצורף דנים בהטיה הזו, להסתכל רק על השווקים המוצלחים כשבאים לבחון את התנהגות הבורסות לאורך זמן ארוך.

    https://the-international-investor.com/2011/st-petersburg-stock-exchange-1865-1917-diversification-pays-emerging-markets

    Investment is severely subject to survivorship bias. We don’t notice the countries or companies that went wrong as clearly as the ones that survived and thrived. Most of our judgments about what we can expect are based on the success stories.

  40. 120% גם קיים

  41. היי ותודה על הפוסט. ואגב מדד תא 25 חמש שנים אחורה מול תכלית נאסדק:
    144% , 24%
    לטובת נאסדק:

    http://www.bizportal.co.il/capitalmarket/indices/graphs/33343333

השאר תגובה