הפריבילגיה הסולידית - הסולידית
בית » עצמאות כלכלית » הפריבילגיה הסולידית

הפריבילגיה הסולידית

אני מנסה להעביר באמצעות הבלוג הזה שני מסרים עקרוניים.

האחד הוא שעבור רוב האנשים, צמצום הוצאות דרך בחירות נבונות, להבדיל מהגדלת הכנסות, היא הדרך האפקטיבית, היעילה והמיידית ביותר לשיפור המצב הכלכלי.

העקרון השני היא שאפשר להנות מאיכות חיים גבוהה גם ברמת הוצאות נמוכה מאד.  

יישום העקרונות הללו הלכה למעשה מתבטא בעיצוב מחדש של סגנון החיים בסימן התייעלות אישית, פיתוח מיומנויות מחייה, מיקור-פנים, הימנעות מצריכה מיותרת, הגדלה עקבית של ההפרש החיובי בין ההכנסות להוצאות והשקעתו בנכסים מניבים (בשוק ההון, בנדל"ן או בעסקים).

המאמץ הזה מניב סגנון חיים "דל חתימה" (פיננסית וסביבתית), המנותק במידה רבה מכלכלת השוק, כשמעט הכסף הדרוש למימונו מגיע כולו מהכנסה פסיבית, קרי: מכסף שעושה כסף במקומכם.

אדם שבוחר לחיות כך צפוי למצוא את עצמו תוך שנים ספורות כשבידיו כרטיס היציאה מ"מרוץ העכברים" —  אותה מלכודת חברתית בלתי-נראית, שדוחקת בכולנו להמיר מקסימום זמן ואנרגיה למקסימום כסף (ע"ע "תרבות הקריירה"), ובמקביל לבזבז מה שיותר מהכסף הזה כדי לפתור כל בעיה אפשרית (ע"ע "תרבות הצריכה").

סגנון חיים "סולידי", שמתאפיין בשפע זמן פנוי ובתלות נמוכה בכסף, מאפשר כאמור להתנתק מה"מטריקס" הזו, ולהתבונן עליה מבחוץ.

עכשיו, בשנים שאני כותבת את הבלוג הזה ניסיתי להסביר – בעיקר לעצמי – איך זה שיש מי שקולט ומיישם את הרעיונות הללו (בדרגות שונות של רדיקאליות) כמעט באופן טבעי, בעוד שאחרים דוחים אותם על הסף בשלל תירוצים, ואף מתעלמים מהם לחלוטין.

ההסברים רבים ומגוונים, אולם המשכנע שבהם, לטעמי, הוא זה המתמקד במימד הסוכנות (Agency): האמונה ביכולתו של הפרט, כגורם אוטונומי ובן-חורין, לקבל החלטות עצמאיות ולפעול על-פיהן, וכך לעצב את המציאות האישית שלו במו ידיו, למרות האילוצים שכופה המבנה החברתי.

בתמצית, אני טוענת שככל שהפרט נוטה לייחס חשיבות רבה יותר למימד הסוכנות, כך ייטה לאמץ פתרונות אינדיבידואליים מהסוג שמוצע בבלוג הזה.

מנגד, ככל שהפרט נוטה להקל ראש במימד הסוכנות, ולייחס חשיבות דווקא לאילוצים מבניים/מערכתיים, עולם הפתרונות שלו יצטמצם : 1) במקרה השכיח – לתלונות נגד המערכת 2) במקרה הפחות שכיח – לניסיונות קולקטיביים לשנות את המערכת (ע"ע אקטיביזם).

ואם הרצון החופשי הוא פיקציה?  

ההסבר לעיל – ולמעשה הבלוג כולו — נשען על האקסיומה הפילוסופית שלבני אדם יש רצון חופשי, יכולת להפנים את הקשר בין החלטה לתוצאה, ויכולת לבחור בחירה אוטונומית בין חלופות כלכליות.

אלא שאפשר גם לתת הסבר חלופי – כזה השולל את עצם קיומו של הרעיון של בחירה חופשית.

הגישה המזוהה עם התפיסה הזו — הגישה הדטרמיניסטית – מניחה שבני אדם הם לכל היותר "מוציאים לפועל" של דפוסים נסיבתיים שנקבעו מראש. לפי גישה זו, ההתנהגות האנושית אינה נובעת מרצון חופשי: כל החלטה היא תולדה של גנטיקה והשפעות סביבתיות, שמכתיבות את התנהגותנו.

לטענת הדטרמיניסטים, אם נפענח את "חיווט הנוירונים" במוחו של אדם, כפי שהושפע מהסביבה והגנטיקה, נוכל, בתאוריה, לחזות בדיוק רב כיצד יגיב אותו אדם לכל גירוי, כיצד יתנהג ואילו החלטות יקבל.

יש בסיס מדעי לטענות הללו.  בניסויים שנערכו כבר בשנות השמונים הוכח שכשנבדק מקבל הוראה "ללחוץ על כפתור", הפעילות האלקטרומגנטית במוחו מתרחשת עוד לפני ההחלטה המודעת ללחוץ על הכפתור. מכאן הסיקו שהיסוד המודע – "הרצון החופשי" – לא שולט בהתנהגות שלנו, אלא רק "מתבונן" בה, ומצטרף אליה בדיעבד כדי להסביר אותה.

כלומר, אנחנו אולי חושבים שאנחנו בוחרים בחירה מודעת, מרצוננו החופשי, כשבעצם המודעות היא רק תירוץ, סיפור שאנו מספרים לעצמנו, כדי להצדיק את העובדה שהבחירה הזו למעשה הוכתבה מראש על ידי משתנים גנטיים או סביבתיים.

אם נקבל את התיזה הזו, הרי שבני אנוש אינם אינדיבידואליסטים כפי שניתן לחשוב, ויש להם הרבה פחות סוכנות מכפי שהם מדמיינים.

סולידיות בעולם דטרמיניסטי

כעת נניח שכדי לאמץ סגנן חיים סולידי, אדם זקוק לאינטליגנציה ממוצעת, למשמעת, ליכולת דחיית סיפוקים, לאוטונומיה, לסקרנות אינטלקטואלית, לחשיבה ביקורתית, ליכולת לשחות נגד הזרם, ומעל לכל — לאמונה שיש לו את היכולת להשפיע על גורלו (סוכנות).

לצורך הדיון, נכנה את מכלול התכונות הללו "מאפיין X".

מכאן נוכל לומר שאנשים שקוראים את "הסולידית" ומיישמים את האסטרטגיה הנדונה כאן בדרגות שונות הם בעלי מאפיין X, או לפחות רמה גבוהה של מאפיין X.

מטבע הדברים, יש הרבה מאוד אנשים שאינם מתאפיינים ברמה גבוהה של X. חלקם נולדו ללא המטען הגנטי הרלוונטי (ככל שמדובר בתכונה מולדת). אחרים גדלו בסביבה, בתנאים או בנסיבות חיים שלא איפשרו להם לפתח אותו (ככל שמדובר בתכונה נרכשת).

בהיעדר מאפיין X, אותם אנשים חשופים ביתר שאת למה שפרופ' כהנמן מכנה WYSIATI – שפירושו What You See Is All There Is. הם נוטים להתמקד אך ורק באפשרויות המוצגות בפניהם, ולבחור אך ורק מביניהן, מבלי לנסות לחשוב מחוץ לקופסה. קשת הפתרונות שלהם מצטמצמת באופן דרמטי. מה שהסולידים (בעלי ה-X) תופסים כאפשרות טבעית, כלל לא עולה בדעתם  של חסרי ה-X (*).

לצפות מאדם שלא למד, ולא יכול היה ללמוד, לחשוב מחוץ לקופסה, זה כמו לצפות שנמלה תהפוך לפרפר. הוא לא מסוגל להשתמש ברצונו החופשי כדי לבחור בחלופות שכלל אינו מודע לקיומן.

מסיבה זו, יטענו הדטרמיניסטים, אי-אפשר לצפות לאחריות פיננסית מאנשים שלא "זכו" להיוולד עם או לפתח את "מאפיין X". אין לראות בהם ישויות אטונומיות ועתירות סוכנות, אלא גולות בתוך צינור — גוף תלת מימדי שמוגבל מאוד ביכולת התמרון שלו.  ככאלה, אי-אפשר לצפות מהם להגיע לעצמאות כלכלית בכוחות עצמם.

תמונה: Caroline Wickham / Flickr. ברשיון CC 2.0

תמונה: Caroline Wickham / Flickr. ברשיון CC 2.0

ומה באשר לסולידים – המתאפיינים ברמה גבוהה של "מאפיין X"? בכן, בתמצית, הדטרמיניסטים יניחו שגם הם אינם חופשיים כפי שהם מדמיינים.

הסולידי יכול לטעון שהוא סוכן אוטונומי שבחר לקחת אחריות אישית על חייו. הדטרמיניסט יאזין בקשב ורב – ויגחך. הסולידי אולי מאמין ש"החליט" לדחות סיפוקים, לקחת אחריות ולהפסיק לבזבז על שטויות – אולם גם ההחלטה הזו, כמו כל החלטה אנושית אחרת, היא פועל יוצא של גנטיקה ו/או השפעות סביבתיות שאינן בהכרח בשליטתו.

במילים אחרות, הסולידי מקבל החלטות סולידיות משום שהוא בעל מאפיין X, שמכתיב מראש את התנהגותו. אלמלא היה בעל מאפיין X, לא היה מקבל החלטות סולידיות.

כסולידית, לא בחרתי, ולא הייתה לי שליטה, על הרכבו של המטען הגנטי שירשתי. לא בחרתי לאילו כימיקלים אחשף בהיותי עוברית ברחם אמי. לא הייתה לי שליטה על האופן שבו השפיעו הכימיקלים הללו על הנוירוביולוגיה שלי. לא הייתה לי שליטה על סוג או רמת החיבה, המזון, הגירוי האינטלקטואלי ויתר המשתנים הסביבתיים שקיבלתי מהיום שנולדתי ועד לרגע שבו קיבלתי את ההחלטה הראשונה בחיי.

כך שההחלטה הראשונה שקיבלתי הייתה מראשיתה ועד סופה תוצאה של השפעות סביבתיות שאינן בשליטתי. במילים אחרות, היא התבססה על מזל גרידא. ההחלטה השניה שקיבלתי הייתה תוצאה של אותה ההחלטה הראשונה + השפעות סביבתיות. ההחלטה השלישית התבססה על על ההחלטה הראשונה והשניה, וכן הלאה, עד היום.

בפשטות, הדטרמיניסט יטען שהעובדה שאני "סולידית" היא פונקציה של מזל, שלא לומר פריבילגיה: אני מממשת יתרונות שלא הרווחתי, אלא "זכיתי" בהן במעין "הגרלת לידה".  

אשליה הכרחית

הגישה הדטרמיניסטית חשובה. היא מסייעת להבין שלא כל הצלחה בחיים ניתן לייחס אך ורק לעבודה קשה, ושגם מאמץ מתמשך, שיטתי ומורכב כמו חתירה לעצמאות כלכלית תלוי במידה מסוימת בנסיבות שרירותיות שאינן בהכרח בשליטתנו.

בנוסף, הדטרמיניזם מאפשר לגלות מעט חמלה כלפי מי שנסיבות חייו היו קשות באופן יוצא מן הכלל. כולנו, אחרי הכל, מתחילים את החיים מנקודות פתיחה שונות – חלקנו מקבלים "קלפים" טובים, ואחרים מקבלים "קלפים" איומים. מכאן שיש אנשים שצריכים להתגבר על מכשולים מורכבים בהרבה כדי להגיע לאותם היעדים.

אלא שאימוץ ההשקפה הדטרמיניסטית כפשוטה – קרי, ייחוס כל התנהגות אנושית לנסיבות חיצוניות תוך ויתור מוחלט על הבחירה החופשית — עלול להיות הרסני.

הסיבה העיקרית לכך היא שהמרחק בין דטרמיניזם לפטאליזם קצר מאוד. אם דטרמיניזם הוא האמונה שההחלטות שלנו הן חלק משרשרת אינסופית של סיבה ומסובב, הרי שפטאליזם הוא האמונה שלהחלטותינו אין כל משמעות, מכיוון שלא משנה מה נעשה — מה שנועד לקרות יקרה. אדיפוס בסופו של דבר יינשא לאמו ויהרוג את אביו, לא משנה כמה יתאמץ כדי להימלט מהנבואה.

פטאליזם במרחב הציבורי: דוגמה טיפוסית.

פטאליזם בשיח הציבורי בישראל.

כשאדם נכנע לפטאליזם וחדל להאמין שהוא סוכן אוטונומי, הוא עוטה על עצמו את גלימת הקורבן, משכנע את עצמו שגורלו הופקר לאלת המזל, לנסיבות חיצוניות או לפריבילגיות שאין לו,  ומתנער מכל אחריות למעשיו. השילוב של צידוק עצמי מחד, וחופש מאחריות/אשמה מאידך,  מגביר את הנטייה להיכנע ליצרים בסיסיים – שבתורם רק מחמירים את המצב.

פסיכולוגים הוכיחו אמפירית שכשאדם מאמין שלבחירה חופשית אין משמעות, ושהחלטותיו למעשה מוכתבות מראש, הוא נוטה  לנהוג במידה גוברת של פזיזות, חוסר אחריות ואף בחוסר מוסריות.

מסיבה זו, אני נוטה להסכים עם הגישה האיליוזיוניסטית של שאול סמילנסקי. גם אם רצון חופשי הוא אשליה, הרי שמדובר באשליה מועילה, אפילו חיונית, שאנו, כחברה, מוכרחים לדבוק בה ולהגן עליה. ובמילותיו של פרופ' כהנמן:  לאנשים יש בחירה חופשית כאשר הם מרגישים שיש להם בחירה חופשית. אם לא נאמין בכך – אין כל משמעות למילה "אחריות".  

אני מאמינה בקיומה של בחירה חופשית כשם שאני "מאמינה" ששדה הראייה שלי הוא אליפטי, וזאת הגם שידוע לי שיש לי אף בין העיניים.  בשני המקרים, האשליה מועילה. אם אתמקד רק באף שלי, שדה הראייה שלי ייפגע. ואם אתמקד רק בגורל, במזל ובנסיבות חיצוניות, למרות ההכרה בקיומם, תיפגע יכולתי לקחת שליטה ואחריות על חיי.

מבחינתי, אפשר לכנות את האשליה העצמית הזו "בחירה חופשית" ולסיים בכך את הוויכוח.

ומה לגבי הפריבילגיה?

נותרת בעינה השאלה – האם עצמאות כלכלית היא לפריבילגים בלבד?

קל לטעון שהתשובה חיובית. אם אקח את עצמי כדוגמה, הרי שבהרבה מאוד מובנים אני נהנית מפריבילגיות מובהקות.

נולדתי בריאה, במדינה מערבית, עם IQ גבוה מהממוצע, למשפחה תומכת שהעניקה לי ילדות יציבה יחסית. בנוסף, התמזל מזלי להיוולד באחת התקופות המשגשגות והפרודוקטיביות ביותר בתולדות האנושות, באופן שמקל מאוד על האזרח הקטן לצבור הון אישי.

כאמור, לא הייתה לי שליטה על אף אחד מהגורמים הללו. אלו יתרונות שזכיתי בהם מבלי ש"הרווחתי" אותם, ובתור שכאלה אפשר לראות בהם  "פריבילגיה". כל אחד מהם תרם לעובדת היותי עצמאית כלכלית היום. אני מניחה שאילו הייתי נולדת במוגדישו, בכפרי היזידים בעיראק או ברפובליקת וימאר, מצבי הכלכלי היה רע בהרבה.

פריבילגים!

ועם כל זה, הטענה שעצמאות כלכלית היא מנת חלקם של מיעוט פריבילגי היא טענה מסוכנת, ולא רק משום שמטרתו הסמויה של "שיח הפריבילגיות" היא לטעת רגשות אשם בקרב "הפריבילגים" ורגשות קורבן בקרב "משוללי הפריבילגיה".

ההתמקדות בפריבילגיות מסוכנת, משום שהיא מסיטה את תשומת הלב מהשאלה החשובה באמת: לא אילו "קלפים" החיים מחלקים לך – אלא כיצד את בוחרת לשחק אותם.

אדם יכול להיוולד עם בריאות תקינה, ועדיין לבחור לקצר את חייו דרך אורח חיים יושבני, רופס, המבוסס על תלות ברכב פרטי, מזון תעשייתי וסמים.

אדם יכול להיוולד עם IQ גבוה – מבלי שינצל אותו בהכרח כדי להגדיל את הכנסתו.

אדם יכול להיוולד בתקופה משגשגת בכלכלה חופשית – מבלי שיקצור בהכרח את פירותיה דרך חיסכון והשקעה.

"פריבילגיות", ככל שישנן, אינן רלוונטיות להחלטות פרסונליות כמו אם לרכב על אופניים או לנסוע ברכב; אם למלא את הבית בג'אנק מיותר או לחיות כמינימליסט; אם לציית לסמכות ולמלא הוראות או לחפש פתרונות חלופיים, גם אם אינם מופיעים בתפריט הגלוי; או אם להשתמש בכסף כחומר בערה או חומר בניין.

אין זה מקרה שהרבה מאוד ישראלים, בריאים, ממשפחות טובות, עם IQ גבוה מהממוצע, רחוקים מאוד מעצמאות כלכלית – הן מבחינה פיננסית והן מבחינה תודעתית. למעשה, רובם נוטים להתהדר בשלשלאות ובעוגנים שמרחיקים אותם מהיעד: ברכב הליסינג החדש, בג'וב התובעני, ובבית צמוד הקרקע שהם כמעט ולא פוקדים.

לעומתם, אני מכירה אנשים שנסיבות חייהם היו קשות בהרבה משלי – חלקם אף מגיבים באתר הזה – ולמרות זאת הצליחו להגיע לעצמאות כלכלית אחרי שנים של מאמץ ועבודה קשה.

המסקנה היא שעבור רוב האנשים, פריביליגיה איננה תנאי מספיק, ואף לא תנאי הכרחי, לעצמאות כלכלית דרך אימוץ אורח חיים סולידי. 

אין ספק שמשתנים נסיבתיים אקראיים, עשויים בהחלט להפוך את חייו של פלוני לקלים יותר מחייו של אלמוני. (**) אבל כדי להפיק מהם תועלת ממשית, נדרש מאמץ. נקודות הפתיחה חשובות, אך הן לכל היותר נקודות פתיחה. המאמץ הוא שמניע אנשים קדימה — לא קנאה ביתרונות של אחרים.

מאדם שחותר לעצמאות כלכלית נדרשת הנכונות לעשות את מה שרוב האנשים מסרבים לעשות בשנות העשרים שלהם, כדי שיוכל לעשות את מה שרוב האנשים לא יכולים לעשות בשנות הארבעים והחמישים שלהם.  הנכונות הזו, אני מעיזה לטעון, היא שמבחינה בין הסולידי לאנטי-סולידי, לא משנה אם הוא מגיע מרקע פריבילגי או לא.

החכם באדם, סנקה הצעיר, כתב בשעתו ש"מזל הוא מפגש הדרכים בין ההזדמנות להכנה המוקדמת". אני מאמינה שזה נכון. נדרשת נטילת סיכון כדי ליצור הזדמנויות, ונדרש מאמץ מכוון כדי לנצל אותן. (***)

תיק ההשקעות של הארי בראון הוא דוגמה למפגש כזה בין הזדמנות להכנה מוקדמת.  כזכור, המודל נבנה כך שכל נכס תמיד יתפקד היטב בכל סביבת שוק. האם העובדה שהתיק משיג תשואה חיובית וקבועה יחסית כבר למעלה מ-40 שנה היא יד המקרה? אני טוענת שלא! אמנם ישנם כוחות אקראיים בשוק (="מזל") אבל המודל של בראון עוצב כך שיוכל לרסן אותם, ובמידה רבה לשלוט בהם, כך שכשהמזל/ההזדמנות נקרית בדרכו – הוא מפיק ממנה את המירב.

אורח החיים הסולידי מבוסס אף הוא על אותו רעיון. אם מספיק אנשים "סולידיים" מצליחים לתמרן מחוץ למעגל הצריכה/קריירה במשך תקופה ארוכה – כנראה שזה לא מפני שכולם בני מזל, או שכולם מוכשרים בצורה יוצאת דופן, או שכולם נהנו מפריבילגיות. הגיוני יותר לייחס את ההצלחה לנכונותם  לדבוק באסטרטגיה מוצלחת לאורך זמן.

כולנו סובלים ממידה מסוימת של הטייה לטובת העצמי. את ההצלחות שלנו (והכישלונות של אחרים) אנו נוטים לייחס לכישורים, למיומנויות  ולמאמץ אישי. את הכישלונות שלנו (וההצלחות של אחרים) אנו מייחסים למזל רע ולנסיבות שאינן בשליטתנו.

בפועל, שני הגורמים – מזל ומאמץ אישי – משפיעים הן על ההצלחות והן על הכישלונות. לכן, ההנחה שעצמאות כלכלית היא מתת אל נשגבת שמוגשת על מגש של כסף ליחידי סגולה, תוך התעלמות מופגנת מהמאמץ הכרוך בהשגתה,היא שגויה, חסרת טעם, ותבוסתנית.

בעוד שעל המזל, בהיותו גורם אקראי, קשה להשפיע, המאמץ האישי מצוי כל כולו בתחום ההשפעה של הפרט. לכן אני מעודדת את קוראי 1) לרכוש את המיומנויות שיאפשרו להם לחסוך ולהשקיע; 2) לשאוף לחסוך לפחות 50% מהכנסתם השוטפת; 3) לדבוק בתכנית לטווח ארוך.

ככל שאתם חכמים יותר, נניח, מפורסט גאמפ — ואני יודעת שאתם חכמים יותר, אחרי הכל אתם קוראים בלוג פיננסי-פילוסופי באינטרנט, גאונים שכמותכם –  אתם יכולים לעשות את זה. כוח רצון, נחישות, עקביות, סקרנות, רצון ללמוד, ומעל לכל האמונה בכך שגורלכם בידיכם – כל אלה יביאו אתכם אל היעד, לא משנה כמה רחוקה נקודת הפתיחה שלכם.

(*) כך, לדוגמה, אם אדם לא יודע דבר על שוק המניות, ולא מכיר אף אחד בסביבתו שיודע על שוק המניות, אזי שוק המניות פשוט לא קיים במציאות שלו. ואם כל אדם סביר ונורמלי בסביבתו מחזיק 2 מכוניות ומשכנתא, הרי שיסיק שהדבר הסביר והנורמלי הוא להחזיק 2 מכוניות ומשכנתא.

(**) אני מכירה בכך שבקצוותיה של ההתפלגות תמיד נמצא אנשים שלעולם ייכשלו, לא משנה כמה יתאמצו, עקב נסיבות חיים קשות במיוחד.  בצד השני נוכל למצוא אנשים כה פריבילגים עד שקשה לדמיין שיקרסו, לא משנה כמה יתעצלו. אני מכירה בקיומם של מקרים כאלה – בין היתר משום שהם נוטים למקד את מירב תשומת הלב התקשורתית — אבל לא חושבת שהם משקפים את המצב האנושי האוניברסלי.

(***) קחו את עולם ההיכרויות כדוגמה. אדם יכול ליילל מבוקר עד ערב על כך שלא מצא את בת הזוג המיוחלת  ולהאשים בכך את מזלו הרע. אבל אם אותו ברנש מבלה יממות שלמות מול הפלייסטיישן  ומעדיף לשחק Witcher 3 במקום לצאת החוצה ולהכיר נשים –  קשה לייחס את כישלונו למזל. האיש לא נוטל סיכון ולא מקדיש מאמץ —  ולכן לא יכיר אף אחת , כל שכן את ה-אחת.



אזהרה: אני משקיעה חובבת. אינני בעלת רישיון ייעוץ השקעות או כל רישיון פיננסי אחר. התכנים באתר אינם מהווים ייעוץ מקצועי או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם. כל המסתמך על המידע באתר מבלי להיוועץ באיש מקצוע עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד. אלא אם צוין אחרת, אני מחזיקה או עשויה להחזיק בניירות הערך הנדונים בפוסט. גלישתך באתר מהווה הסכמה מפורשת לתנאי השימוש.


רוצים לעזור?
אתם מוזמנים לשתף ולעקוב אחרי בטוויטר או בפייסבוק, או להירשם כדי לקבל את הפוסטים שלי ישירות למייל. בנוסף, תוכלו להשתמש בקישורי השותפים הבאים כדי לקנות באמזון, להוריד ספרי שמע, או להקים אתר אינטרנט משלכם (מדריך מפורט - כאן). תודה על תמיכתכם באתר. 

102 תגובות

  1. אני פה כדי להתפעל על היותך משכילה בתחום הפיננסים ומקור השראה לאורח חיים וכן כמכירה בwitcher לצורך אנלוגיות אישיותיות

  2. מישהו..

    נעלמת לנו 🙂
    פוסט מעורר מחשבה…

  3. אהבתי מאד את הפוסט.
    זה מתקשר בערך, אבל זה מזכיר לי את המשפט שזה 1% כשרון ו99% עבודה קשה.
    אדם עם כשרון ממוצע מינוס שמתאמץ ומתמיד יגיע רחוק הרבה יותר מאדם מוכשר מאד שלא מתאמץ.
    וגם, נוסף לרשימה רעיון לתחביב חדש שיהיה אפשר לעשות בפרישה- להיות גיימרית:)

  4. אני יודע על מה את מדברת. לי אישית קשה לשמוע אנשים שטוענים שהם "מסכנים", "חלשים" וכו.
    לא בגלל שאין כאלה, בהחלט יש רק שהם המיעוט וגם אצלם עדיף לראות מה כן שפר לעשות כדי לשפר את המצב מאשר לבכות על מר גורלם.

    אתה נכה? חולה? בעל פיגור? אדם בודד בלי משפחה וחברים? אם לא אז כנראה שאתה לא כזה מסכן.

  5. כיף שחזרת 🙂

  6. יש רק בעיה, ברגע שיש ילדים אז לא ניתן לחסוך גם אם גרים בקופסא, נטולי רכב, ומתבססים על דיאטת מלפפונים זולים.

    • צודק-ועוד לא דיברנו על ילד חולה / צרכים מיוחדים (חס וחלילה) ועוד בלתמ"ים " מין אללה"- ממרום גילי נוכחתי לדעת שטוב להתיידד עם הרבה אידאולוגיות כלכליות-לכל אחת והחוכמה הקטנה שלה -כלל רצוי לא להתאהב באידאות– כמו שאסור להתאהב במניה

    • דבר ראשון, מי הצמיד לך אקדח לראש והכריח אותך להביא ילדים מעבר ליכולותייך?
      דבר שני, יש סולידית עם שישה ילדים שחוסכת יפה מאד ולא עובדת בהיי טק…תחפש פוסט סולידית עם שישה ילדים.

      • דג יקר -הילדים הם בהחלט לפי יכולתי-הבלתי צפויים מפציעים ממש ללא הזמנה עם אדון מרפי ומקלקלים את החישובים המסודרים והממושמעים שלי …..מין חוק טבע שכזה .

    • בדיוק. אם לא היו לי היום שני ילדים הייתי היום כבר בלי משכנתא וחי כמו קינג.

    • לא ניתן לחסוך באמת? מעניין, אנחנו משקיעים בין 35ל 55 אחוז מהכנסתינו (תלוי חודש) עם שני ילדים קטנים.

  7. את נותנת מתנה נהדרת, תודה רבה.

  8. המתבונן

    מי שעדיין לא הבין : בשורה התחתונה "הסולידית" = סוציומטיות קיצונית. הפתרון הכי טוב בכדי לפרק את החברה, סדום ועמורה…ההפך מהסולידריות היהודית.

    • איש ירח

      בדיוק ההיפך!
      היהדות היא זו שהביאה לעולם את מושג הבחירה החופשית והיא דורשת מהאדם להיות סוכן שינוי ואחריות כמעט בכל תנאי.
      שימו לב שביהדות כמעט אין שיח זכויות אלא שיח חובות

    • הסולידריות היהודית = לרצוח ראשי ממשלה?
      להיות פרזיטים?
      או דומא?

      נשמח להבהרות עם דוגמאות קונקרטיות מהעיתון.

      • מבין לגמרי את הצורך בהבהרות קונקרטיות, אבל משעשע שאתה מפנה ל"עיתון" כסמכות עליונה ל"דוגמאות קונקרטיות"
        בעיתון אתה תקרא על מה שרוצים שתקרא כדי שתחשוב מה שרוצים שתחשוב, בין זה לבין יהדות או כל דבר אחר הקשר הוא מקרי לחלוטין.

  9. A good debate of fate and faith

  10. מה לגבי האילוצים המבניים/מערכתיים? אולי גם הם באמת משפיעים על הפרט ואי אפשר להתעלם מהם ?
    למשל החלטה של ממשלה להוריד או להעלות מיסים? או למשל העברה של תקציב חינוך קטן מדי ליישוב שבו גר ילד כלשהו שלא יקבל חינוך ראוי ולא יוכל לממש את הפוטנציאל שלו…
    לדעתי זה לא סיבה לאמץ גישה פטאליסטית ולוותר לגמרי על הבחירה החופשית, אך גם לא בטוח שאפשר להתעלם לחלוטין מנסיבות חיצוניות וההשפעה שלהן על האדם

  11. מהמר שאת זמנך את משקיעה בלימוד פילוסופיה…התחום הכלכלי אכן מהווה כר פורה להשלכות ובחינה כגון פוסט זה, שאגב היה מעניין מאד לקראו, יישר כח!

  12. למרות שאני מתחבר לגישה החסכנית וללקיחת האחריות האישית, זה בדרך כלל מרגיש מהפוסטים שלך שאת מתעלמת מדברים חשובים בנוגע למגבלות מסויימות שנובעות מהאופי ומהיכולות של אנשים, וכן, גם לפעמים מנסיבות החיים. יש אנשים שפשוט לא רואים את עצמם לומדים משהו שבהכרח יכניס הרבה כסף (אם בכלל) לאחר הלימודים – לדוגמא, שבאמת לא מסוגלים לדמיין את עצמם עוסקים בשום מקצוע ריאלי או לחלוטין לא מוכשרים לכך ומתחברים לכך בשום צורה, וגם לאחר הרבה מחשבות של איך לבנות עתיד כלכלי יציב עדיין מבינים שהם ילמדו עיצוב או תקשורת או תואר הומני לחלוטין.

    ניקח מקרה לדוגמא, וזהו לחלוטין לא מקרה קיצון, של אדם מן היישוב שנולד בדרום הארץ למשפחה שלא חסכה לו יותר מכמה אלפי שקלים עד גיל 21. הוא לא מאוד חכם למרות שהשקיע בלימודים כמיטב יכולתו, ותוצאות הבגרויות שלו בינוניות. בזמן התיכון עבד והצליח לחסוך גם כן כמה אלפי שקלים. גם אם ינהג בחסכנות גדולה, אם רוב חייו יעבוד בעבודות שמשלמות שכר יחסית נמוך, כמו רוב העבודות במשק לבוגרי מקצועות לא ריאליים, הסיכויים שלו לעצמאות כלכלית פשוט אפסיים. יש ציבור גדול מאוד שבסופו של דבר מיקסום כושר ההשתכרות שלו הוא משכורות שנעות בין 4-6 אלף שח נטו, מכל מיני סיבות. אני לא אומר שהוא לא יוכל לשפר את מצבו הכלכלי עם תכנון נכון וחסכנות כפייתית, אך לא לכיוון שבכלל מתקרב לאיזשהי עצמאות כלכלית, במיוחד אם ירצה באיזשהו שלב לצאת מבית ההורים, ואולי גם להפוך להורה.

    אני יודע שאלו טיעונים שהועלו כאן כבר.

    • אבל למה להניח שרק מתכנתים יכולים להרוויח הרבה? מה עם רתכים וכל מיני אנשי מקצוע שחסרים בארץ, וכתוצאה מכך מרוויחים יפה? מה עם אנשי מכירות מוכשרים שמרוויחים עמלות? מה עם כל מיני "בעלי מלאכה" בתחום הקולנוע, שמרוויחים יפה מאוד?
      לומד איתי צלם חתונות באוניברסיטה, רק בן 25 וכבר מרוויח עשרים אלף שקל בחודש (והרוויח ככה לפני שהתחיל ללמוד, לא בגלל תואר בקולנוע). איש סאונד או תאורה עם ניסיון מרוויחים אלף שקל ליום של 12 שעות. עורך מנוסה מרוויח בערך אלף שקל למשמרת של 8 שעות.
      אני, בתור סטודנטית, הרווחתי 350 ליום של 10 שעות כתחקירנית בתוכנית. זה רק השכר ההתחלתי, וזה כבר משכורת של שבע אלף! אני בטוחה שצוברים ניסיון מרוויחים יותר.
      אלה רק המקצועות שאני מכירה כי אני בתחום, אני בטוחה שעוד אנשים מכירים מקצועות לא ריאליים אחרים שמרוויחים בהם טוב.
      אז כן, אם בחור לא ריאלי עם אינטיליגנציה ממוצעת בוחר סתם תואר/הכשרה מקצועית בלי לבדוק כמה מרוויחים קודם, כנראה שהוא לא ירוויח הרבה. אבל אם לוקחים זמן לפני שמתחילים ללמוד, מדברים עם אנשים בתחום ומשווים משכורות אפשר למצוא עבודות מכניסות שהן לא ריאליות.

    • אני חושבת שאתה טועה. כל אדם ובלבד שהוא בריא יכול להרוויח מעל למשכורת המינימום ולא על ידי הכפלת שעות עבודתו אלא על ידי בחירה נכונה של מקצוע. גם אם לא נחסך עבורו שקל ע"י הוריו.

    • אם אותו איש קיבל בבית הוריו חינוך טוב הכולל דחית סיפוקים מידית, יש לו סיכוי מצויין.
      גם מ4 אלף ש"ח לחודש אפשר לחסוך אלף שהם 12 אלף בשנה הראשונה. בהשקעות סולידיות והמשך חיסכון יוכל כעבור עשור להיות בעל תיק השקעות ששוויו כ 500 אלף ש"ח וכך בגיל 33 יהנה מהכנסה פסיבית של אלפיים שח לחודשואם יתיד בכך יוכל בגיל 40 להפסיק לעבוד ולחיות מהכנסתו הפסיבית.
      חשוב שלו רצה לעבוד טיפה קשה יותר בעשור הראשון יכל כבר לאחר העשור הראשון להנות מהכנסה פסיבית מקרן של מיליון וחצי שקלים ובגיל 33 לצאת לפנסיה.

      • אפשר חישוב איך 12 אלף חיסכון לשנה יצר כעבור עשור 500 אלף? (מאיפה הגיעו ה380 אלף הנוספים?) אני באמת רוצה לדעת כי זה בערך מה שאני חוסכת
        תודה

        • ריבית דריבית.
          למרות שעל פניו התוצאה ניראת מוגזמת .בגדול עם השקעה במדד תא 25 אפשר להגיע לאזור ה250 אלף בתום עשור.

        • בהשקעות סולידיות – לדעתי אי-אפשר.
          באופן כללי 12 אלף לשנה יתנו 120 אלף אחרי עשור אם אין עליהם שום רווחים.
          אם נניח שיש 4% רווחים בכל שנה. הזמן שהכסף "עובד" הוא בממוצע 5 שנים (חלק ממנו "עובד 10 שנים, חלק 9 שנים …….. עד 0 שנים – כך שהממוצע הוא 5 שנים), אז תקבלי רווח של 22% (זה בריבית דריבית). כלומר תקבלי עוד 25 – 30 אלף ש"ח. סכ"ה יהיה לך 145 – 150 אלף ש"ח.

      • שכחת שבדרך כלל אנשים נוהגים להוליד ילדים. מי שיש לו משפחה לא יוכל לחסוך מסכום כזה.

    • ריאליסטית

      *אורי*, אני חושבת שאחד המסרים החשובים כאן הוא היכולת להפיק את המקסימום מהמעט שכבר יש בנמצא. כל עוד אתה בריא, מוגן וקצת מוכשר, הכל אפשרי.
      דוגמה אחת- שירתתי בקבע במשך כמה שנים (לא המעניינות או המהנות בחיי, אבל) השתכרתי באופן מכובד והצלחתי להגיע לפלוס אדיר כי קיבלתי מענה לכל צרכיי: לבשתי מדים מדי יום ומעולם לא רכשתי בגדים לעבודה, אכלתי ארוחות צהריים וערב בחינם בחדר האוכל, כולל בשר וקינוחים, נסעתי בחינם בתחבורה ציבורית ובמידת הצורך אני יודעת שתמיד הייתה לי גם קורת גג, מיזוג ומקלחת חמה בבסיס. בכל מסעדה או קיוסק קיבלתי הנחות שונות ובהמשך התאפשר לי להשתמש ברכב צבאי מדי פעם.
      הנקודה היא שהפוטנציאל בסיטואציה היה ברור והצלחתי להפיק את המקסימום מבחינתי. אני לא חושבת שזה דורש ציונים גבוהים בבגרויות או ממון מהבית. עכשיו כשכירה בשוק הפרטי אני מוצאת את עצמי מבזבזת המון כסף על ארוחות, ביגוד לעבודה, נסיעות ועוד. מקווה שלאט לאט אלמד להפיק את המירב ממה שזמין לי בסביבת העבודה.

    • לפי ההוצאות שלי היום אני חוסך יותר מ-30% לפי משכורת של 6 נטו.
      אם אני אהיה פחות מפונק ואתחיל להכין לעצמי אוכל במקום לאכול כל יום רק אוכל מוכן בחוץ אז זה ירד גם ל-50%…

      אפשר ועוד איך לחסוך גם ממשכורת שכזו!

      לגבי ההערה שאנשים נוהגים להקים משפחות – הפלא ופלא – משפחה לרוב מגיעה בשילוב של משכורת נוספת…

    • לא מדויק
      עניין של עלות/תועלת שהבן אדם מעוניין להפיק מעצמו, סדרי עדיפויות וידע ברור מה הוא עיקר ומה הוא תפל בחייך.
      וכאחת שחושבת שאם אתה רוצה להוכיח משהו – תביא דוגמא אישית/דוגמא של מישהו באמת קרוב אליך במקום לפתוח בסיסמאות כלליות – להלן:
      הוריי לא חסכו לי שקל אחרי הצבא, אני גם לא עובדת במקצוע ריאלי בכלל.
      אני גם לא עצמאית כלכלית – במודעות מלאה שזה תוצאה של הבחירות היום יומיות שלי.
      ועדיין, הוריי – שהגיעו לארץ ללא שקל ועם מעט מאד שפה לפני קצת יותר מעשרים שנים – הצליחו לגדל שלושה ילדים כולל חינוך, חוגים, רפואה, חו"ל + לרכוש דירת ארבעה וחצי חדרים בעיר לא זולה בכלל + דירת שני חדרים לסבתי בעיר קצת יותר זולה – אחלה דוגמא אישית לטעמי.
      אני באופן פרטי דאגתי לממן לעצמי לימודים בחו"ל אחרי הצבא כולל מגורים למשך שנה, לימודים בארץ, לצבור נסיון בתחומי, לפתוח עסק עצמאי בתחום שבחרתי (כן, אני מאותם האנשים שלמעשה אוהבים את מה שהם עושים) שמכלכל אותי לא רע בכלל – אל אף שזה לא מקצוע ריאלי.
      אני כן מאמינה שבן אדם צריך ליהנות מכל שנה ושנה בחייו, ולכן בוחרת במודע לחיות בתל אביב ולשלם שכירות מופקעת כדי שאוכל ליהנות מהדירה ומהסביבה שאני חיה בא, יוצאת /אוכלת בחוץ/נוסעת לחו"ל המון ושאר הפאן של חיי היומיום.
      לעומת זאת לא רואה רווח אישי בהחזקת רכב פרטי/משכנתא/ילדים – ולכן, על אף האורח חיים היחסית פזרני שלי (ואם להתייחס לבלוג מלומד זה – המאד פזרני) אני עדיין מצליחה לחסוך ולראות הון מצטבר בעו"ש, כי בניתי לעצמי מערכת של עלות/תועלת קאסטום מייד שלי, איזשהו איזון שמתאים לי נקודתית. לו הייתי מנסה להתאים את עצמי למה שמצפים ממני (רכב/ילדים/משכנתא/עובדים/עוד כל מיני סמלי סטטוס המצופים לאנשים בתחומי) לא רק שהייתי סובלת מהטרחה של להחזיק דברים שאני לא נהנית מהם – גם הייתי מבזבזת עליהם את הוני בלי לקבל את תמורת האושר מהם.
      ולכן, אם אותו האדם שלא קיבל כרית כלכלית מהוריו היה משקיע זמן ברשימה פשוטה המכילה את סדרי העדיפויות שלו בחיים – בקלות מאד היה מנפה את הטפל מחייו ומתעסק בעיקר, ואם העיקר הזה היה עצמאות כלכלית בכל תנאי – היה מגיע גם לזה.

  13. דטרמיניזם אין פרושו בהכרח שאין בחירה חופשית למרות שהכול בהכרח יקרה כפי שעתיד לקרות.
    זה עניין של טרמינולוגיה, אי אפשר להיות חופשי ממי שאתה ולכן בהכרח תפעל כפי שאתה תפעל בהתאם למי שאתה. אי אפשר להיות חופשי ממי שאתה וההשפעות שלך, זה ברור!!
    להגדיר את זה כחסר חופשיות? חסר חופשיות ממה? מעצמך? ברור שלא.
    אבל זאת פשוט הגדרה מעוותת של בחירה חופשית. לסיכום, הכול קבוע מראש אבל אין פרושו שאתה לא חופשי להחליט להתנהג בדיוק כפי שאתה רוצה, שזה בהכרח אופן התנהגות ספציפי, טרמינולוגיה זה הכול.

    ובנוגע לעצימת עניים וחוסר הסכמה לקבל את זה מהסיבות שכתבת, נראה לי מטופש לא פחות מדת, יש לזה המון צדדים מדהימים לדוגמה, זה נותן לאדם יכולת לא לכעוס מעבר למה שיעיל ושימושי או טינה לא הכרחית כיוון שהאדם בהכרח פעל כך ואין סיבה לנטור לו. בקיצור יש הרבה צדדים יפים לדטרמיניזם.

  14. זה תופש גם לאתיופים בגטו ברחובות?

    • אתה אתיופי או גזען ? למה רחובות ?
      לחברה כולה יש קושי לקבל אנשים עם שוני כלשהו –
      זה יכול להיות נשים מבוגרות , אנשים עם עודף משקל , אנשים עם מוגבלות שפה, חרשים
      – החברה של האנשים הרגילים – מתיחסת בשדנות ודוחה אנשים עם שוני כלשהו
      – יש דרכים להתגבר – לקבל את זה שצריך להשקיע מאמצים כפולים –
      – לא להתייאש ולא לקנא באלה שקל להם
      – יכול להיות שגם הם מתמודדים עם קושי שאתה לא רואה

      • בשביל הפרוטוקול אני חושב שהמגיב המקורי התכוון לשכונת קריית משה ברחובות, שכונה מרוחקת ומוזנחת מרוב העיר שמאוכלסת בעיקר ע"י הקהילה האתיופית.

  15. כרגיל פוסט מצויין,
    אבל יש גם הרבה משמעות למזל ונסיבות החיים.
    למשל יש אנשים שפשוט נולדו כמה שנים לפני, לא יותר מוכשרים או עם יותר IQ וקנו דירה ב-70 משכורות בעוד שהיום נדרשות יותר מ-180.

  16. "העקרון השני היא שאפשר להנות מאיכות חיים גבוהה גם ברמת הוצאות נמוכה מאד."
    יש לך בלוג מדהים. אני קורא כל מילה.
    אבל פעם אחת ולתמיד תסבירי למה את חושבת שזה נכון.
    את חייה בדירה קטנה, את לא נוסעת לחופשות סקי, את לא תרשי לעצמך אופניים יקרות ששוקלות פחות. את לא תרשי לעצמך לפטופ ששוקל פחות ועם מסך שרואים בו הרבה יותר טוב. את לא תרשי לעצמך לקנות כל יום ירקות טריים.
    אז למה את חייה יותר טוב? כי את לא עובדת? אבל אולי עדיף לעבוד בשביל הדברים שאת מוותרת עליהם?

    • אני חושבת שרמת החיים והאושר נקבעים על ידי רמת השמחה בבחירות שלך. אם אתה שמח לרכוב על אופניים זולות יותר ולהשקיע את הכסף במשהו אחר, רמת החיים שלך גבוהה. אם אתה בוחר במשהו ולא שמח בו, באסה לך

    • אכן שמעתי המון אנשים על ערש דוויי מדברים על כמה היה חסר להם בחיים אייפד 7 ואופני קרבון….
      תתפלא אבל לפני המוות הרוב הגדול מתחרט על כך שלא היה לו מספיק זמן להיות עם החברים והמשפחה כי היה תקוע בעבודה.

      • למה דיברת עם הרבה אנשים על ערש דווי?
        וחוץ מזה מה זה משנה מה אנשים על ערש דווי חושבים? הם חיים על ערש דווי רק חלק קטן מחייהם. למה המחשבות על ערש דווי יותר חשובות מהחיים עצמם?
        בסוף החיים שלך זה גם החברים והמשפחה וגם הדירה בה אתה חי, רזולוצית המסך בו אתה מסתכל, וגם האם אתה נהנה בחופשות. אלו החיים עצמם ולא מחשבות על ערש דווי.
        אני לא אומר שצריך לעבוד עד כדי סבל, אני רק אומר שנקודת האיזון היא רחוקה מאד מלא לעבוד כלל.

        • על ערש דווי זה סה"כ ביטוי. הכוונה היא שאנשים גם תוך כדי החיים שלהם מתבאסים הרבה מזה שהם תקועים עד מאוחר בעבודה, או לא מספיקים לבלות יותר עם חברים או משפחה. פשוט זה משהו שרובנו רגילים להפנים או להדחיק כי זה פחות מקובל חברתית לעשות לגבי זה משהו.

  17. שלום ותודה על הבלוג הנהדר.
    הייתי רוצה לציין (ואולי בעצם להדגיש) נקודה מסוימת (גם אם אני עלול להיראות מעט נוקדני):
    בסוף הקטע "ואם הרצון החופשי הוא פיקציה" את כותבת "אם נקבל את התיזה הזו, הרי שבני אדם אינם אינדיבידואליסטים כפי שניתן לחשוב ויש להם הרבה פחות סוכנו מכפי שהם מדמיינים". היה אפשר להבהיר עוד נקודה חשובה אם במקום "אינדיבידואליסטים" היית כותבת "אינדיבידואלים". אני מבין שלא זו הנקודה שרצית להעביר, אבל החשיבות שלה גדולה מאוד: אם לא רק שאין לי שליטה על מעשיי, אלא שאין לי שליטה על "החלטותיי" (שעל פי הגישה הדטרמיניסטית, אינן שלי אלה של הגנים/ הנסיבות שלי, או כפי שאיין ראנד המופלאה אמרה "המקרה הממוזל בתחום הבלוטות" שלי) הרי שאני אינני "אדם" במובן הרגיל של המילה ושיצורים כאלה אינם קיימים בכלל, שאני (וכל אחד אחר) איננו אלא מחשבים טבעיים הבנויים כך שהם יחשבו שהם אלו המקבלים את "ההחלטות" שאינן אלא תוצאות של כלל הנתונים הנמצאים "בתוכנה" שלהם. מכאן שאף אדם אינו בעל ערך ייחודי. מכאן שאין לו שום זכויות אינהרנטיות. מכאן אין שום דבר פסול מוסרית בלפגוע בו, קל וחומר בלהפקיע ממנו חלק מהרכוש שהפריבילגיה הגנטית/חברתית/נסיבתית העניקה לו בכדי לצמצם את את עוניים של ברי המזל פחות או פשוט בשביל להגדיל את עושרי שלי (אפילו אם אני עשיר ממנו) ובכלל, אפילו אם תיאורטית זה היה מעשה פסול ולא מוסרי, הרי שמכיוון שגם אני אינני אלא מכונה שאינה באמת מקבלת החלטות סוכניות אלא פועלת באופן דטרמיניטסטי, מי יכול להאשים אותי אם אני פועל כפי שאני פועל?

  18. כשמצביעים על פריבילגיות הכוונה לא לטעת תחושות אשם בקרב 'בעלי הפריבילגיות' אלא להביא למודעות ולעתים גם לתיקון של עוול.
    יש פה דוגמא טובה לעיוורון פריבילגי .סוציולוגית, הפריבילגיות שלך כסולידית הן לא מה שציינת אלא ההשכלה/עבודה בחו"ל שהעניקה שכר גבוה בהרבה מעל הממוצע בישראל ואיפשרה לך לחסוך ולצבור את ההון המשמעותי שהביא לפרישה בגיל צעיר (ואולי גם כספי ירושה כלשהי?). שלא לדבר על החיים כ-dink , זוגות ללא ילדים הם במצב הכלכלי כמעט הכי טוב (בטופ נמצאים הומואים נטולי ילדים שמכניסים משכורת גבוהה של שני גברים).

    • קצת מגוחך, לא?
      או שפשוט לא הבנתי שום דבר מהפוסט.

      לעבוד בחול או בארץ,
      להביא או לא להביא ילדים, ומתי בחיים,
      הן בחירות שאדם עושה, לא?

      • "בחירה חופשית" נשענת על רקע מתאים, משאבים, נגישות וכו' שמאפשרות לה להתקיים. כשבדקו למשל מדוע פרופסורים למדעי הרוח שמתקשים להתפרנס בהם מחוץ לעולם האקדמי בחרו במקצוע שלהם, הבינו שהיה להם גב כלכלי מהבית אחרת הם היו בוחרים במקצועות יישומיים-פרקטיים. למצוא בן זוג שגם הוא במידה זו או אחרת סולידי וגם אלהורי זה לא מובן מאליו בישראל.

  19. תהיתי מתי תגיעי לבחירה חופשית, וכל הכבוד שלא נפלת לפח של דיעה מוצקה לכאן או אחרת רק בגלל שזה לא בהכרח מסתדר עם תפיסות חיים. היעדר בחירה חופשית אמיתית היא גם הנחת העבודה שלי כבר הרבה זמן, אבל חשוב להבהיר שאין היום שום הוכחה לקיום או פסילת בחירה חופשית, ולכן הדיון הוא פילוסופי בעיקרו. אז סתם מתוך עניין הנה עוד כמה הסתכלויות על בחירה חופשית (זהירות, חפירות):

    1. דטרמיניזם היא רק תפיסה פילוסופית אחת השוללת רצון חופשי. יש הטוענים שתאוריות מכניקת קוונטים למעשה פוסלת את האפשרות לסיבתיות מוחלטת, ושלא ניתן לפסול אקראיות. כקונטרה:
    א) אקראיות היא עדיין לא בחירה חופשית.
    ב) תיזות על ריבוי עולמות (Multiverse) מגדירות מחדש את המושג של ההסתברות בעולם הסאב-אטומי. אני מבין רק חלקים מזה, ולמי שמעוניין בחפירת עומק David Wallace, פיסיקאי ופילוסוף, נותן בראש: https://www.youtube.com/watch?v=8turL6Xnf9U
    ג) לא נמדדה אקראיות מרמת האטום ומעלה (מולקולות+).

    2. קיימת הסכמה יחסית רחבה שבחירה חופשית אינה מתקיימת על איזשהו רצף – מחד-תא, דרך ג'וק, כלב, קוף, ועד לאדם – יכולת החלטה חופשית אינה נראית כתופעה שמתגברת עם המורכבות, ובגדול אנחנו שוללים אותה או מוסר אמיתי מכל חיה שפחות מורכבת מאתנו. ז"א שאנחנו צריכים להאמין באחת משתי האופציות הבאות: א) קיים איזשהו רף מורכבות שממנו צומחת הבחירה החופשית. או ב) מורכבות לבד אינה מסבירה בחירה חופשית. הסבר אלטרנטיבי למורכבות (או אולי תוצאה שלו) – היא דיסוננס קוגניטיבי כמשהו ייחודי לבני אדם – היכולת להיות מודע ליותר ממציאות עתידית אפשרית אחת, ולקבל החלטה מי מהן "נכונה" יותר. טענת נגד היא שגם חיות מסויימות שנתפסו במלכודת יאכלו לעצמם את הרגל כדי להשתחרר.

    3. חוקרי מוח מצאו שככל שאנו משתמשים באותם נתיבי מחשבה ניורולוגים, יש לנו נטייה לחזור עליהם, בעיקר כי אלו הנתיבים היעילים ביותר מבחינת אנרגיה חשמלית וכימית. לאורך חיינו סינופטות מתקצרות, קיצורי דרך נוצרים, ונתיבים מתייעלים, מה שמעלה את הסיכוי לאותה מחשבה, זכרון, או התנהגות לקרות – לטוב ולרע. כמובן שניתן גם בגיל מאוחר לאמן את המוח לחשוב אחרת, או ללמוד מיומניות חדשות, וזה ידרוש חזרתיות מוחית לאורך זמן. התיזות האלה מספקות רקע אפשרי למנגנון קבלת ההחלטות שלנו, ובעצם אומרות שכדי להחליט החלטות אחרת, אנחנו צריכים לחווט את המוח אחרת. זה לא שולל בחירה חופשית, אבל מעתיק את רגע ה"החלטה" לרגע מוקדם יותר שבו המוח התחווט בצורה מסויימת.

    4. ההתנהגות שלנו לאורך זמן, ביחד ולחוד, מזכירה התנהגות של מערכות כאוטיות דטרמניסטיות אחרות, כמו מזג אויר או גדילה של עובש על צלחת פטרי. לכאורה, ישנה נוסחא דטרמיניסטית שלפיה הכל מתנהג, אבל בגלל המורכבות של הנוסחא – כל סטייה קלה במדידה מביאה לתוצאה שונה לחלוטין. מה שמבדיל מערכות כאוטיות מאחרות, היא היכולת לחזות תופעות מאקרו למרות השגיאות המקומיות (מחר יהיה חם, אבל אין לנו מושג כיצד יתנדנד לו העלה הנידף בעץ שברחוב, למרות שאנחנו מבינים שזה דטרמיניסטי לחלוטין ולכן תיאורטית גם בר חיזוי). בני אדם נוטים לתופעות מאקרו, וכל התאוריות הכלכליות די מבוססות על ההנחה הזו, אם כי התופעות עצמן קשות משמעותית לחיזוי.

    5. בניהול מוצרי תוכנה לפי הפלייבוק של Growth (אחרי שמוצר מצא את השוק שלו, ורוצים להגדיל את נפח הפעילות), נהוג למדוד התקדמות במושגים של % שינוי במטריקות החשובות ביחס לשינויים במוצר. השיטה אומרת שאם נזיז כפתור, נשנה פונט, נשפר מהירות, או כל דבר אחר, ונמדוד שינוי בקבוצה קטנה מול קבוצת ביקורת, נוכל להכיל את אותו שינוי על כלל המשתמשים ולצפות לאותה השפעה אחוזית. בהכללה גסה -אנחנו אולי לא יודעים לחזות שינוי, אבל ניסוי וטעיה של מניפולציות (שיווקיות או אחרות) באמת עובדים עלינו באידוקציה, ומשנים את ההתנהגות וההחלטות שאנו מקבלים כל יום. זה עובד כ"כ טוב, שזה מעלה שאלות לגבי מרחב הבחירה החופשית.

    6. AI (בינה מלאכותית) – אני במקרה מגיע מהמחקר בתחום, ואני הראשון שיודה שאנחנו עדיין רחוקים מאד ממשהו שמזכיר אותנו. אבל התחום מתקדם בקצב אקספוננציאלי, וכמו שטים אורבן תיאר בבלוג שלו בכשרון רב (http://waitbutwhy.com/2015/01/artificial-intelligence-revolution-2.html), ביום שבו AI תגיע לרמה שלנו, היא למעשה תעבור אותנו בהרבה. כדי להאמין שזאת אפשרות סבירה, צריך גם להניח ש-AI תחקה במידה כזו או אחרת את יכולת הלמידה וייצור הידע שלנו, ובהכרח איזושהי יכולת בחירה אורגנית. ואם אנחנו מניחים שנוכל ליצר "בחירה חופשית" בתוכנה, השאלה היא מה מבדל את יכולת הבחירה שלנו מזו של מכונה, ומי מהן היא "אמיתית" יותר.

    7. אי אפשר בלי להזכיר את איין ראנד אם בפילוסופיה עסקינן. בגדול, אובג'קטיביסטים חיים בדיסוננס כשמצד אחד הם מבטלים את הטיעון של חוסר בחירה חופשית, ובמקביל טוענים שהעולם דטרמיניסטי (Existence Exists). כשבודקים יותר לעומק, אובג'קטיביסטים גם פוסלים את תאורית המכניקה הקוונטית תחת הטיעון שזה לא הגיוני (ושעוד נגלה את ההגיון בעתיד). מצד שני, אין להם שום בעיה להניח בחירה חופשית בעולם דטרמיניסטי, וכל טענה אחרת נפסלת על בסיס גיבוב שכלתני שאינו מתיישר עם *תפישת המציאות*. אגב איין ראנד עצמה מעולם לא התייחסה ישירות לעניין, אבל ממשיכי דרכה מנסים ליישב את המחלוקת בצורה לא מספיק משכנעת לדעתי. למי שרוצה לחוות אובג'קטיביסטים שמנסים לישר את ההדורים, הנה כמה דוגמאות:
    – מאמר קצר על מוסר וחופש בחירה: http://www.owl232.net/rand3.htm
    – הטיעון האפיסטימולוגי (הסתירה הפנימית לכאורה של דטרמיניזם, אין ידע ללא בחירה): https://www.youtube.com/watch?v=xli-N2pnWcM. תנסו להסביר את זה ל-AI אגב.
    – ההכרעה הדפיניטיבית (בחירה חופשית היא ברורה מאליה, ולכן קביעה אקסיומטית. או בקיצור, התעצלנו): http://www.peikoff.com/opar/volition.htm

    8. ולמי ששרד את החפירה הזאת עד כאן ומעוניין בעוד – אז הנה סקירה מפי אחד הטוענים המוכשרים והקצת-יותר-מדי-בטוחים-בעצמם מהצד הליברטראני. הוא מספק מסגרת פילוסופית אפשרית לבחירה חופשית. אמל"ק – השלם גדול מסך חלקיו,בני האדם מיוחדים בכך שיש לנו יכולת לעבד ולהשוות מחשבות בהקשר רחב יותר של תאוריות כלליות, ומכאן בחירה. אני לא קניתי את זה בכלל, אבל זה עדיין שווה צפייה. הנה הפרק הראשון:
    https://www.youtube.com/watch?v=RX-Iq9a3uwA

    לא יודע מה איתכם, אבל מנקודת מבט אישית לחלוטין, בכל מצב שבו הייתי צריך להכריע דיסוננס קוגניטיבי, אני מודה שאני לא חושב שהייתי מחליט אחרת אם היו מחזירים אותי לאחור לאותה נקודה בזמן ועם אותה רמת ידע שהיתה לי אז. כמו סרט וידאו שמחזירים אחורה ולוחצים פליי, אני לא רואה איך התוצאה היתה משתנה (עד כדי רנדומיות). לי זה בעיקר עוזר בלא להתעסק בחרטות על טעויות עבר, ולהראות יותר אמפטיה לאנשים אחרים שלא שפר מזלם. חוצמזה אני די מרוצה מהאשלייה של הבחירה, ונכנע למטריקס בסבבה.

  20. ברור שיש בחירה, במקום בו אין בחירה אין חיים.
    הבחירה הראשונה היא הגישה שלנו לחיים, לסביבה ולארועים שמתרחשים סביבנו.
    אין לאף אחד שליטה על כל הארועים שקורים לו, אבל יש לכל אחד שליטה כיצד להגיב למה שקורה.
    בהקשר הכלכלי, הלחץ החברתי (כוח העדר) הוא כוח רב עוצמה, ומי שרוצה ללכת נגדו צריך לאזור כוחות נפש ולקבל את התוצאות של היותו אנטי תזה לסביבתו. התנאי הראשון לכך הוא ההכרה שהתועלת בזה עולה על המחיר הכרוך בכך (זהו תנאי הכרחי ולא מספיק).
    האם הסולידית יכולה להבין שההכרה הזו היא לא אובייקטיבית אלא סובייקטיבית? מה שטוב לאחד לא בהכרח טוב לאחר. השאלה היחידה היא האם הבחירה נעשית מתוך מודעות ובחינה של האלטרנטיבות.
    בקיצור – אם המצב שלך טוב לך – תחייך. אם לא – תפעל לשנות אותו.

  21. אז מה אם אלוהים הוא אשליה, הרי שמדובר באשליה מועילה, אפילו חיונית, שאנו, כחברה, מוכרחים לדבוק בה ולהגן עליה…. ולפחות תקל על הפחד המיותר מהמוות. למי שיגלה שאין אלוהים אין הפסד.

    אממה, אמונה זו יכולה לגרום לך לחיות את כל חייך בצורה אחרת מאשר אם לא היית מתמקד באשליה ומנסה להגיע למציאות.
    אשליית הרצון החופשי רק גורם לאלו שאין ביכולתם להגיע לכל "הטוב" הזה להרגיש כמו לא יוצלחים מטומטמים, למרות שלא עשו כל רע.

    • רק רגע, אתה שם לב לסתירה בדבריך?
      אם אין רצון חופשי – איך יש אשלייה שניתן להשתחרר ממנה?
      אם אין רצון חופשי, מה שאני מאמין בו איננו נתון לשליטה,
      וכן איך שאני מרגיש כפועל יוצא מאותן מחשבות לא נשלטות.

      כלומר – אם אין רצון חופשי, אני לא אוכל לשנות את ההתמקדות באשלייה כזו או אחרת ולהגיע למציאות. זה לא תלוי בי בכלל.
      וכל אותם מטומטמים (למה מטומטמים? הם לא שולטים בזה…) ירגישו לא יוצלחים או בעננים בלי שאני אוכל לעשות משהו לשנות את העניין…

  22. יש בדיחה שהולכת כך:

    "אדם אחד רצה להיות עשיר. כל יום הוא התפלל לאלוהים שיגרום לו לזכות בלוטו. שנים רבות עברו. רבות מדי… ועדיין, הוא לא זכה בלוטו. בסוף נמאס לו, והוא תחיל לכעוס על אלוהים "אתה באמת אכזבת אותי!". אך לפתע אלוהים עונה לו בתשובה – "תקשיב, אתה חייב לעזור לי קצת. לפחות תקנה כרטיס!"."

    ככה זה כשאנשים מאמינים שהם יכולים להסתמך על המזל והגורל בלבד. זה פשוט לא הולך ככה!
    בנוסף, צריך לדעת לקחת את החיים בידיים, ולא לפחד להסתכן ולהיכשל. כתבתי פוסט על הנושא בבלוג (הצנוע והחדש) שלי: http://tipeshesre.blogspot.co.il/2016/09/2_12.html

  23. הטיעון שלך שבגדול הכל אפשרי הוא לא תמיד נכון. ישנן מדינות שחונקות את אזרחיהן באופן אובייקטיבי ועל כן מצמצמות את סוכנות אזרחיהן. האם ניתן חייות ללא מזון, קורת גג ויכולת התניידות ברי השגה? יש השמים את ישראל בקבוצת מדינות שעברה גבול מסוים של חיי כבוד. אינני ביניהם אבל אני בהחלט רואה סיבה לדאוג

  24. אני בדרך כלל נהנה מהפוסטים שלך, אבל זה העציב אותי. העציבה אותי הלמידה שגם אדם אינטליגנטי, חושב ועצמאי כמוך עדיין נופל טרף לאסכולות אפיסטימולוגיות רקובות מהיסוד כמו דטרמיניזם.
    את באמת חיה את חייך עם תחושה שאין לך רצון חופשי מלא? את לא רואה את הכשל הלוגי של הניסויים ה״מדעיים״ שלא מבינים את טבעה של ההכרה האנושית?
    אני מציע לך לקרוא את המבוא לאפיסטימולוגיה אובג׳קטיביסטית של איין ראנד או את הספר החדש והנפלא של הארי בנסווינגר "How We Know" בכדי להבין את טבעה האמיתי של ההכרה ומדוע יש לנו בחירה חופשית מוחלטת כיצורים קונספטואליים.

    את תמיד בכיוון הנכון, אבל יש סיכון רב באדם חכם שמשתית את הפילוסופיה האתית שלו של אפיסטמולוגיה מוטעית.

    טל.

  25. בעולם שבו יש אינטרנט אפילו בעולם השלישי, קל וחומר בישראל, הנימוק של מלסור בידע ("לא שמע על שוק המניות מעולם") צריך להימחק מרשימת הנסיבות ולעבור לרשימת הבחירות האישיות.

  26. מנקודת מבט פיזיקלית, די ברור היום (לא חושב שבאמת יש מדענים רציניים שמאמינים אחרת) שאין רצון חופשי, ושאפשר לספק ניתוח דטרמיניסטי כמעט לחלוטין (לא ברמת האטום, אבל כן ברמת המוח כולו והפעילות שלו), ותיאורטית לחזות בדיוק מה יעשה אדם בנסיבות מסוימות, ואין לו בחירה; אבל מה זה משנה?
    מכיוון שכולנו חשים שיש לנו בחירה חופשית, ואין שום יכולת (לא היום ולדעתי גם לא בעתיד הרחוק, בהחלט לא הקרוב) לבצע במדויק את התחזית הזו, זה לא משנה שהאדם לא באמת החליט- הוא מרגיש שהוא החליט, ואנחנו לא יכולים לחזות את ההחלטה; לכן בעיניי זה דיון פילוסופי שלא משנה יותר מדי על המציאות (לפחות ברמה הפרקטית)

  27. שאלה: כמה שנים צריך לחסוך 50% מהכנסתי השוטפת עד שאוכל לפרוש מעולם העבודה? רמז: לפחות כמספר השנים שאני מצפה לחיות אחרי הפרישה. החישוב הפשוט הזה די מנקב את בלון הסולידיות.

    • אם נניח תשואה שנתית ממוצעת של 5% ושיעור משיכה של 4%, אזי יידרשו לך 16.62 שנים כדי להגיע לעצמאות כלכלית.
      מה קורה אם באותם נתונים אתה מצליח לחסוך 60%? פרק הזמן מתקצר ל-12.4 שנים.
      מצליח לחסוך 70%? אתה חופשי תוך 8.7 שנים.
      80%? 5.57 שנים.

      עכשיו תתווכח עם המתמטיקה.

      • חיסכון של 50 אחוז מההכנסה זה לא ריאלי לזוג עם ילדים שחיים בדירה שכורה.
        כל התיאוריה הזו היא חלומות באספמיא.

        • בפורום שלי תמצא אנשים בפוזיציה הזו שחוסכים הרבה יותר מ-50% בחודש. זו פרקטיקה, לא תאוריה.

          • סימן שאלה

            כמה ? כמה מהם עובדי היייטק בעלי משכורות פי 3 ומעלה מהממוצע ?

            אולי מדובר בהטיית שרידות ? מ כמוך יודי שתמיד ניתן למצוא משקיע על שייכה את המדדים (באפט) האם זה אומר שיש שיטה לבצע את זה או שמא מדובר בחריגה "נורמלית"

          • כנראה מרוויחים יחד למעלה מ-25 אלף נטו
            (ואז אולי יצליחו לחסוך 12.5 אלף בחודש)

  28. הגישה הדטרמיניסטית סוברת שלאופורטניזם אין מדד פרגמטי בעולם כל כך דרווניסטי.
    בעוד רוב העולם האקסיומי טוען שהסוציאליזם הקפיטלסטי בעצם דורס את הבורגניות האקסיומית יש לכך השלכות אפיסטומולוגיות ומדי פעם גם אפילו משלירונטיסטיות.

    בחייאת סולידית, דברי קצת יותר פשוט, אני לא מבין חצי ממה שאת כותבת ואני מתעייף אחרי 20 שורות בגלל זה…… הצילו!

  29. פעם אמר לי ניצול שואה שאני עשי"ר: יש לי עיניים, שיניים, ידיים ורגלים.

  30. שוב ושוב חוזרת פה המילה עצמאות. מדובר, כמובן, בקשקוש גמור. אין שום עצמאות בדרך החיים הסגפנית המתוארת בבלוג. לכל היותר, יש פה וויתור על דבר מה בתמורה לדבר מה אחר. הוויתור הזה כולל, אבל לא מוגבל, ליכולת לצאת לחופשה במקומות אקזוטיים, להתענג מארוחה במסעדה, ללכת לסופר ולא לבדוק בקמצנות חולנית את תג המחיר על כל דבר ודבר, לדחות קנייה של כל דבר שאינו הכרחי בהחלט. בקיצור, מודבר בהתנהלות שהיא כול כולה קמצנות מגבילת חופש. ליסינג מהעבודה מאפשר לצאת בשבת לחולה ולצפות בנדידת ציפורים, למשל. רכב מאפשר לנסוע לבקר את ההורים ואת החברים. רכב מאפשר להגיע לרופא ועוד ועוד. וזה רק רכב.
    עכשיו עוד לא נגענו בנושא שהוא במידה רבה (בטח שמבחינה אבולציונית) מטרת החיים- ילדים.
    ילדים, כנראה הדבר היחיד שאדם נורמלי אוהב יותר מעצמו, הדבר היחיד שהוא היה מוכן למות למענו מבלי להסס. אז בחירת דרך החיים ה"עצמאית" הזאת שוללת הלכה למעשה את האפשרות לגדל ילדים (אלא אם רוצים לדון אותם לעוני מחפיר ולהתחשבן איתם על כמות המטרנה בכול ארוחה ומחיר הנובימול שקצת חולים). אז שאני מסתכל על שני הצדדים לא ברור לי מי נהנה מעצמאות ומי נדון לחיים מוגבלים. בעצם אני כן יודע.

      • לא טענתי שאני יותר או פחות מאושר. הטענה שלי היא שה"עצמאות" הזו באה במחיר כבד. הבחירה שלך שלא להביא ילדים (או לדון אותם לחיי עוני מחפירים או חלילה לצאת ולעבוד), היא בחירה קשה מאד. בהתחשב בזה שרוב האנשים היו מוכנים לעבוד בעבודת פרך, ואם צריך גם לוותר על ארבעת הגפיים שלהם, רק כדי לגדל את ילדיהם, בהחלט מלמדת משהו על המחיר הכבד שיש לשלם בשביל לבחור בדרך החיים הזו. אם את מאושרת יותר או פחות מאדם ש"משעובד" לעלות גידול הילדים- אינני יודע.
        מה שבטוח הוא שאותו אדם לא היה מתחלף איתך בעד שום דבר שבעולם.ניתן להניח שחייו עשירים (לא רק בממון) , גם אם קשים יותר (וזה מוטל בספק כבד), פי מיליון מחייו של מי שבחר לפרוש ולחסוך בהוצאות (ולגדל ילד זה סיפור יקר להחריד) כדי להנות מ"עצמאות".

        • כל כך צודק. כל הבלוג הזה מרוכז סביב האישיות הנרקסיסטית של הבעלים כשכל מטרתה בחיים לא לעבוד ולקבל חיזוקים ואישורים מהסביבה. אין שום הנאה בדרך החיים הזאת, הזמן שנחסך באי עבודה מתבזבז בנסיון לחסוך בהוצאות. אני מעדיף לעבוד שעה ולשלם את הסכום הזה למנקה שתעבוד 5 שעות. יש לי 4 ילדים ולא הייתי מוותר על אף אחד מהם, ואתה צודק, אני מוכן לעבוכמה שצריך בשבילם כדי שיהיה להם טוב בחיים.
          הסולידית יכולה לנפנף כל פעם באותה בחורה עם 5 ילדים שכתבה אצלה פעם,הכל טוב ויפה עד שהילדים מגיעים לגילאים מבוגרים יותר ונחשפים לסביבה ואז כל הטריקים לא עובדים. כשהייתי קטן ומבקש פלאפל ההורים שלי היו קונים פיתות ושמים קציצה בפנים. זה עובד עד גיל מסויים.

          • לא יודע אם מדובר בנרקסיסיטיות אלא יותר במיזנטרופיות. הכותבת הצהירה בגדול שהיא הרבה יותר נהנית בחברת עצמה מאשר בחברת אנשים (מישהו אמר אולי חרדה חברתית?) מפגש חברתי עושה לכותבת שורות אלו חררה. לרוב באנשים הוא מקור הנאה בלתי נדלה. לשבת עם חברים בכיף (גם אם זה בפאב ולקחו על הבירה 25 שקלים) זה פשוט מהנה.

            לסיכום: שיטת הסולידית מתאימה לה ולאנשים במבנה האישיות שלה בלבד (רסיסי רסיסים של אחוז מהאוכלוסיה בעולם). אם כי הגישה שלה של צרכנות שפוייה אני לגמרי בעד. ואפילו מתנהל ככה. פשוט היא לקחה את זה לקיצון ורק אנשים עם אישיות מאוד מאוד מאוד מאוד מסויימת יכולים להתנהל כמוה.

            מה לעשות שהרוב לא? הגברת אם מישהו שמכיר אותה יציע לה להיפגש בשבת במרחק של יותר מק"מ היא תגיד: אוף אי אפשר לדחות ליום חול שתהיה תחבורה ציבורית? אני אם ידידה שלי (שהצליחה את חיי תרתי משמע) תרצה שאבוא לעזור לה בשבת אשלם כל סכום בשביל לגמול לה.

            מקווה בשביל הכותבת שאם הוריה חלילה ילקו בבריאותם זה לא יהיה ביום שבת שכן זה ייאלץ אותה להוציא סכומים גבוהים על מונית…

            בעניין הזה אוסיף עוד משהו: ה"שיטה" של הסולידת מתאימה אולי מעבר למבנה האישותי לאנשים שאין להם התקלות בחיים.

            נניח חלילה אם מישהו מהוריה יזדקק לסיעוד או למוסד סיעודי או השד יודע מה. לא יודע אם הגברת יודעת שום ביטוח סיעודי לא מכסה הכל. או אז ניגשים לבני המשפחה (ילדים בעיקר) ובודקים את הנכסים וההכנסות וכל ילד נדרש לתרום סכום כסף. או אז אפשר לקחת את כל השיטה שלה של למשוך 4% בלבד ולחיות מזה ולזרוק אותה לפח האשפה.

            מקווה שלא יקרה לה כזה דבר אבל זאת רק דוגמא אחת להתקלות שהחיים יכולים לגרום. ולא דיברתי על שלל מקרים נוספים. ולא דיברתי על ילדים (שמצריכים שיעור משיכה גבוה יותר או תקופת צבירה גבוהה יותר שאולי תימשך כל החיים בעצם .וכדומה.

            ועוד לא דיברתי שהכותבת מעבר לעובדה שהיא כותבת בהתנשאות, שמי שלא פועל בשיטה שלה אז הוא סוג של דביל, נהנית מאותם "דבילים" שעובדים כשכירים ומביאים חברות לשגשוג שהיא גוזרת את הקופון שלהם בתשואה. אם כולם יעשו כמוה ולא יעבדו במה הגבר תשקיע? באוסף בולים?

          • שי –
            גם אתה לוקח את זה לקיצון אבל.
            לעבוד שעה כדי לשלם למנקה עבור 5 שעות?
            זה אומר להרוויח נטו 250 ש"ח לשעה (ברוטו כ-500 ש"ח לשעה)
            אני מקווה בשבילך/מאחלת לך שאכן כך המצב, אם כן – אז מראש לא אמורה להיות כאן בעיה לחסוך כ-50 אחוז מההוצאות ולחיות ברמת חיים סבירה גם בסטנדרטים שלך, במקרה כזה מאמינה שלא היית מנסה להוכיח שהשיטה של הסולידית באה במחיר כבד.
            או אולי יש אופציה ב' – שאתה לא מרוויח באמת הרבה יותר מהמנקה בנטו, אבל בינך לבין עצמך מתוסכל מהעובדה שלמרות שלמדת ועבדת וצברת נסיון עבודה וחיים מכובד ועשיר – עדיין תצטרך לעשות את מטלות הבית בעצמך ולחשוב באופן חסכוני, כי אם כך הדבר – משמעות העניין במונחים של חברה נורמטיבית שלא באמת "הצלחת" בחייך, וזה לא משהו שאתה חי איתו בשלום עם עצמך.
            אם זה אכן כך (הלוואי ולא) – כאן בדיוק הנקודה של הסולידית כשהיא כותבת על השתעבדות לערכי החברה הנורמטיבית בת ימינו.

        • סימן שאלה

          יש מחיר לכל בחירה
          אני חושד שהבחירה של הסולידית באה עבורה במחיר נמוך כי היא במידה מסויימת ברחה לאזור הנוחות שלה
          במקורות נאמר "איזהו גיבור הכובש את יצרו"
          והיא בהחלט הלכה בכיוון היצר (לברוח מעבודה ומסביבות ארגוניות שגרמה לה סבל לפי תיאורה)

          זה גם הכשל ב"תאוריה הסולידית האוניברסלית" שהיא מאוד פרטנית ומונעת אישית לחלוטין,
          ובמובן הזה מלבד לימוד חשוב בנושא פיננסים וחסכונות אין בבלוג/פורום לטעמי פתרון חובק עולם

          • תנוחו.
            הכל בסוף נובע מהבחירה שלנו איך לחיות את החיים. אפשר לתת לחברה להשפיע, אפשר לתת לה להשפיע פחות. זה הכל.
            הסולידית לא מטיפה ולא דורשת מאף אחד לעשות משהו.
            היא בסך הכל מציבה מודל מאד קיצוני וחד של דרך חיים אחרת.
            לנו, קורבנות תרבות הצריכה (נולדנו לתוכה, חיים בדרכה, מושפעים ממנה, במודע ושלא במודע) קשה מאד לחשוב על זה, להפוך את הראש ב180 מעלות.
            אז אפשר לקחת קצת, חלק, רעיון, מחשבה מהאמור לעיל. לא צריך להיות קיצוניים, אפר לתת לדברים לחלחל, לישון על זה חודש חודשיים, להרהר בדרך החיים המוצעת כאן.
            ואפשר ליישם. כל אחד לפי דרכו ולפי ראות עיניו.
            לא חייבים. לא מוכרחים.
            אבל, אנחנו, כבני אדם, מנגנוני ההגנה שלנו פועלים באופן אינסטנקטיבי ובלתי מודע, דוחים ותוקפים כל גורם זר המאיים לערער על המוכר והידוע, המאיים לשבור את השגרה.
            צריך להכיר בטבעיות העניין, לתת לרעיון לשקוע לאט ולחולל את השינוי באופן מבוקר, סבלני ומתמיד.

            תודה לסולידית על התווית הדרך.

  31. משהו קטן על עצמאות –
    גדלתי למשפחה מפורקת, בגיל 15 נכנסתי לבית-סוהר בפעם הראשונה וביליתי במוסדות עד גיל 22. חלק מהשנים חייתי ברחוב.
    לא היו לי 12 שנות לימוד, לא בגרות ולא כישורים חברתיים או מעשיים הנדרשים לתפקוד נורמלי.
    הציעו לי לא פעם במשך השנים לקבל קצבאות ודיור מוגן ותמיכה\תלות במדינה, מאידך התעלקו עלי אקטיביסטית פוליטיים ניסו לשכנע אותי שהדרך היחידה שיהיו לי חיים נורמלים היא להתעמת עם הממסד, לאיים לשרוף את עצמי בסניפי ביטוח לאומי ולהקים אוהלים בפארקים ציבוריים. בתור אדם עם יכולת ניתוח בסיסית ראיתי בפתרונות אלו כגזרת עוני ותלות בחסדי מוסדות ועמותות.
    לאחר עבודה קשה והתמדה, כיום אני בן 29, עובד בתחום הפיננסים, מכלכל את עצמי ובני משפחה הזקוקים לתמיכה, משקיע כל רבעון סכום נאה בשוק ההון עפ"י עקרונות שלמדתי בבלוג זה ואחרים.
    אני גר עם המשפחה, לא מחזיק רכב, רוכב באופניים לעבודה, לובש בגדים שקיבלתי במתנה לחגים, לא מחובר לשירות כבלים, לא טס לחו"ל, לא משתמש במזגן, לא שותה אלכוהול, נמנע ממערכות יחסים עם נשים בזבזניות ונמנע מלהביא ילדים עד שאהיה סבור שאוכל לפרסם אותם בכבוד.
    אולי זה נשמע סגפני ושאיני 'ממצה' את כל מה שיש לעולם להציע אבל אני עצמאי – אני לא בבית סוהר ואני יכול לרכב באופניים לים כל יום.

  32. וואו כמה שאני נהנה לקרוא את המילים שאת בוחרת לחלוק עימנו, רמת האינטלקט שלך בהחלט מרשימה והדמיון שמאפשר חשיבה כזו נאורה.
    תודה לך, ולא, אני לא מוכן לאמץ את הגישה שלך בנוגע לחיסכון ב100% ואני כן מתכוון להמשיך לעבוד כל עוד זה לא יכרסם בי בפנים וארגיש שאני גומר את עצמי במקום שלא טוב לי, לעומת זאת חלק אחר מן הגישה שלך עימי כבר מהיום הראשון בו קיבלתי דמי כיס (עוד הרבה מלפני הבלוג שלך 🙂 ), שהיום כבר הצטברו לסכום מכובד יחד עם חיסכון מכל משכורת שאי פעם נכנסה לחשבון.
    את מבינה, "בשילוש הקדוש" שלך, של חיסכון בדיור, רכב ואוכל לא ממש לקחת בחשבון אדם למשל החובב נהיגה מילדותו, לאדם כזה, שמעלה חיוך מוגזם כאשר יושב מאחורי הגה של רכב (אני לא מדבר על פח זבל של ליסינג עם מנוע של גמל 1.6) לוותר על כזאת חוויה שהיא גם חלום ילדות איי-שם בהמשך לרכוש רכב ספורט… לעולם לא תוכלי בשום דרך הגיון או אשליה לגרום לוותר על חלום כזה, גם אם הוא מכרסם היטב בחסכונותיו, יש אנשים שיהיו מוכנים לעבוד עוד 20 שנה רק בשביל זה.

    • נתחיל מזה שאני רוכב מוטוקרוס ולא מוכן לוותר על האופנוע בשביל לחסוך. אבל, במקום להיות כמו חברים שלי שמחליפים אופנוע כל שנה-שנתיים אני רוכב על אותו אופנוע כבר 5 שנים, אני רוכב על אופנוע דו-פעימתי כי קל יותר עבורי לתחזק אותו לבד, חליפות אני מתקן אצל תופרת, מגפיים אני מתקן אצל סנדלר, צמיגים אני קונה סבירים ולא את הכי יקרים וטובים כי גם ככה אני לא אלוף עולם שמסוגל לנצל אותם עד הקצה, אני לא קונה כל מיני תוספות שטותיות, על ביטוח חובה אני לא חוסך ודווקא הם כן.

      https://www.youtube.com/watch?v=d2JbztC5etU

    • רוב האנשים לא מתלהבים מרכב כמוך כך שהם בקלות יכולים לוותר על החוויה הזו. אני מעולם לא השתוקקתי לזה ויש לי רכב גרוע מפח זבל עם מנוע של 1.6 (דייסטו סיירון עם מנוע של עכבר 1.2).

  33. גישת הפריבילגיות מתמקדת הרבה ב"הכל או לא כלום". לדוגמא, בנאדם שמרוויח כ-5000 ש"ח בחודש בהחלט יתקשה להגיע לעצמאות כלכלית בגיל צעיר, אבל זה לא תירוץ להיכנס לאוברדראפט. זה שהוא לא יגיע לעצמאות כלכלית בגיל צעיר לא אומר שהוא לא יכול לחסוך ולהוריד את תלותו בעבודה באופן חלקי.

  34. סולידית יקרה?

    מה בדיוק מטרת הפוסט הזה?
    you are preaching to the choir…

    האם את רוצה לשכנע את הקוראים בבלוג שלך, שממילא משוכנעים (כי אחרת לא היו קוראים בבלוג שלך), כי הם יכולים לאמץ בצורה כזו או אחרת את גישתך?
    לא הבנתי בשביל מה ההתפלספות סביב רצון חופשי והגישה הדטרמיניסטית. הרי כבר השתכנענו שאת צודקת.

    ממליץ בחום להתרכז בדברים יותר קונקרטים ומעשיים הנוגעים להשקעות, סימולציות חיים עתידיות ושאר פנטזיות.

    אגב, מעניין שככל שהשנים עוברות, ואני מתחבר לגישות כאלו ואחרות, אני מתעניין הרבה יותר בפילוסופיה מאשר בתחומים אחרים. כנראה שבסופו של דבר, כאשר הפריבילגיה המאפשרת להיות מגורה אינטלקטואלית, נותנת סיבה טובה להמשיך לחיות ולשחק עם מחשבותינו.

    מאידך, מרבה ידע מרבה מכאוב…

    אולי ניפגש פעם בכניסה לבנין גילמן 🙂

  35. פוסט מצויין, אהבתי! תודה דורין.

  36. סטודנט

    לא מפסיקה לחדש והתגובות זהב..

  37. הרעיון של פרווילגיות הוא שלקבוצה אחת יש נקודת פתיחה יותר טובה משל אחרת בממוצע בגלל מוצא/מגדר, ומי שלא חושב שיש שוני מנטלי מולד בין הקבוצות יסיק שיש כאן איזשהו אפלייה מודעת/לא מודעת שניתן לטפל בה.
    אם לא נכיר בזה שקיים הבדל, לא נוכל לתקן את האפלייה. עם מה כאן את לא מסכימה?

    חוץ מהניסיון לא להתייחס בכח לעוולות בין הקבוצות השונות, אני סך הכל מסכים עם רוב הפוסט.

    אגב לדעתי הרוב המוחלט ממי שממלא אחר עצותייך בהקשר של ההשקעות יש לו איזשהו בסיס וידע מוקדם בשוק ההון, אמנם את כותבת בשפה פשוטה ומלמדת הכל מההתחלה בצורה לא מסובכת, אך זה מצריך איזשהו ידע קודם לדעת ברמת וודאות גבוהה שאת צודקת. ובשביל הרוב את בלוג אקראי באינטרנט ואין להם סיבה להקשיב וללמוד ממך לעומת יועצי השקעות מהבנק.

    • קקון3,
      אם לאדם יש אפשרות ללמוד – זה עדיף.
      מותר גם להטיל ספק, לעשות ניסיון, לטעות, ללמוד מטעויות.
      אין צורך לדעת ברמת וודאות גבוהה שמישהו צודק
      עדיף ללמוד מאשר רק להקשיב
      גם ליועצי השקעות מהבנק – יש אינטרסים שהלקוח לא מודע להם -ויש יועצים שמציגים עצמם כבעלי ידע – למרות שהם לא.
      אולי אתה צודק לגבי הרוב, אך אם יש 40% או 20% – שיכולים ללמוד ולהשתפר ולעשות פחות טעויות – אז בשבילם קיים הבלוג
      גם מי שיש לו ידע מוקדם בשוק ההון – עושה טעויות – הדיונים באתר מעוררים מחשבה ותהליך למידה

      • אני לגמרי בעד כל הידע על השקעות בבלוג, וחושב שהוא מצוין ויטיב עם כולם לא משנה מה רמת הידע.
        הנקודה שלי היתה בנוגע לכך שנדמה שהאפשרות ללמוד מהבלוג איך להשקיע פאסיבית היטב ולהנות מהתשואה ולפרוש פתוחה לכולם באופן שווה, אך גם כאן יש ליכולת מוקדמת יתרון, וזה קשה ללא ידע מוקדם לחשוב שהסולידית צודקת ועדיף לשמוע וללמוד ממנה מאשר לאנשים מקצועיים מהבנק, זה לא מעיד שום דבר שלילי על הבלוג זאת סתם נקודה שאפשר לקחת בחשבון בנושא הזה.

  38. הגישה לפיה אני יכול להשפיע על גורלי , ולא רק בתחום התקציבי, נותנת תקווה חמימה להרבה בעיות אחרות שיש לי. ומתקווה זה עובר לפעולה. ומפעולה להתלהבות . והיאוש מתאדה לו. תודה רבה על ההתעכבות הפילוסופית על יכולתינו לשנות משהו. .

  39. מהדברים שלך משתמע שמי שלא בוחר בדרך בה את בחרת לא פועל באופן אוטונומי, לא? זה לא קצת יהיר לחשוב שהדרך שלך היא הדרך היחידה בה אנשים שחושבים שבאופן עצמאי וביקורתי בוחרים?

  40. את חוזרת על עצמך וכבר טוחנת מים. צמצום הוצאות – > השקעות. ואם אני לא רוצה להשקיע, וזה בשום מקרה לא מעניין/מושך אותי?
    דרך החיים שלך היא בסופו של דבר לא למי שיודע לצמצם, אלא מי שרוצה ללמוד להשקיע. And that's a bullshit way of living life – למה? מתנצל, אבל במקום להיות תלוי בכסף אז תלוי עכשיו בבורסה.

  41. היי דורין,

    אתחיל בהתחנפות הרגילה, את אלופה את מדהימה אין עליך ובלה בלה בלה 🙂

    את כותבת הרבה על צמצום הוצאות.. תוכלי לתת דוגמאות איפה מצמצמים? אני יודע שכתבת הרבה על 5 האבנים הגדולות (דיור/מזון/תחבורה/ועודכמהששחכתי) אבל אם תוכלי להסביר בדיוק מה את עושה?

    איך בעצם נראה יום בחייו של הסולידי(ת)?

  42. לקחתי משכנתה שילמתי חצי, הבנק מציע לי הלוואה כפליים מההלואה המקורית בריבית נמוכה מההלואה המקורית, שני שליש בערך ריבית שנתית מההלואה המקורית. הוא יוריד מההלואה החדשה את מה שנשאר מהחוב המקורי. כדאי לי לקחת?

  43. שנה טובה סולידית יקרה.
    את אשת השנה בשבילי.
    שינית לי את כל הלך המחשבה, את כל מבנה תיק ההשקעות ואת הגישה לחיים.
    תודה על הכל.

  44. היי טל,

    ממליץ לך לקרוא את מה שדורין כבר כתבה בעבר על צמצום הוצאות- 27 דרכים לחסוך כסף:

    http://www.hasolidit.com/27-%d7%93%d7%a8%d7%9b%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%97%d7%a1%d7%95%d7%9a-%d7%9b%d7%a1%d7%a3

  45. דטרמיניזים לא אומר שאין יכולתץץו של אדם לקבל החלטות משמעותיות על חייו ולהפוך אותם מקצה לקצה,
    כתיבתך כאן היא הפרשנות הרדודה של דטרמיניזים (אולי הסיכון המרכזי בגישה הפילוסופית הזו היא מיסאינטרפרטציה שלה , ראו ערך משפט ליאופולד ולואב)

    גדולי הדטרמניסטים הם מדענים ופילוסופים חוקרים יצירתיים ופורצי דרך, חושבים מחוץ לקופסא.

    חשוב מכל, דטרמניסטים לא מאמינים שהם יכולים לצפות את העתיד עבורם או עבור כל אחד אחר (כמו שהסולידית ציינה, אבל אולי זה העיקר), ושוללים מכל וכל תיאוריות משנה, שאינדיבידואל מסויים, בשל הרקע שלו וההשפעות עליו, מוגבל מהגעה ליעדים ודפוסי מחשבה מסויימים.

    בעיניי, אם יש גישה שמעודדת חופש היא הדטרמיניזם,
    שטוענת בתוקף שאין אקראיות בהחלטות שלנו (בניגוד לליברטריניזם ודומיו), אלא סדר והגיון וקשרים עמוקים לכל יתר מרכיבי חיינו (קצת כמו הפוסט הסמוך של הסולידית על רשת מטרות, ואסטרטגיה)

    אני מבינה את כוונתך, ומאוד מסכימה איתה, הניצוץ, מרכיב הx קראת לו, שמאפשר לאנשים לדמיין את עצמם מחוץ למסלול שהם נמצאים בו היום, הוא לא פשוט למציאה,
    אבל חוסר במרכיב כזה, בעיניי, יותר קרוב לפטליזם, ולא לדטרמניזם.

השאר תגובה