מתי להפעיל טייס אוטומטי

לפני מספר שנים נערך בבוטסוואנה שבאפריקה הדרומית מחקר שבחן עד כמה חינוך מיני, ובפרט הקניית ידע בדבר חשיבות השימוש באמצעי מניעה, עשוי להוביל להתנהגות מינית אחראית יותר.

למרות שיותר מתשעים אחוזים מהנשאלים השיבו כי הם מבינים ששימוש באמצעי מניעה יכול להקטין את תפוצתן של מחלות מין רק 70% דיווחו על שימוש קבוע בקונדום. בקרב הנשאלות הפער היה אפילו קיצוני יותר: 92% השיבו כי הן מודעות ליתרונות שבשימוש באמצעי מניעה, אך רק 63% דיווחו על שימוש בפועל.

עגומות ככל שיהיו, התוצאות מלמדות שהקניית ידע, לבדה, אינה יכולה לעקור התנהגות שלילית – גם כזו שעלולה להוביל לתוצאות קטסטרופליות.

חשבו על כך. מגיל צעיר מפמפמים לכולנו כמה עישון סיגריות מזיק לבריאות. הסטטיסטיקות הרפואיות ידועות לכל. החפיסות עצמן מקושטות באזהרות מבהילות ובתוויות מזוויעות. והנה, למרות שהידע הוא נחלת הכלל, קל יותר לעבד את העונג קצר הטווח שתניב הסיגריה הבאה, מאשר את ההשפעות ארוכות הטווח של ההרגל הזה.

זה נכון גם לגבי תחומים אחרים. רובנו יודעים, ברמה העקרונית, שכדי לרדת במשקל יש לשרוף יותר קלוריות ממה שצורכים, ושכדי להתעשר יש להוציא פחות כסף ממה שמכניסים. הידע הזה כמעט טריוויאלי – עד שנזכרים שההשמנה בקרב ילדים בישראל היא מהגבוהות במערב, וגם שיעור הקשישים שהגיעו לגבורות מבלי שחסכו גרוש אינו מזהיר.

קיומו של פתרון ברור, ידוע וזמין לא יכול, כשלעצמו, להוביל לשינוי התנהגותי. אם זה היה כל כך פשוט כולנו היינו עשירים ורזים.

קבלת החלטות היא תהליך מורכב. היינו רוצים לחשוב שאנחנו יצורים רציונאליים, נבונים וממושמעים, שפועלים בכל רגע נתון כדי להשיא תועלת עצמית בטווח הארוך.

 ובכן, סורי, איין ראנד — אנחנו לא כאלה. הנטייה להיכנע לפיתויים בטווח הקצר מכניעה אותנו לא פעם ומעיבה על תכנון רציונאלי מבוסס ידע, תבונה וכוח רצון. התוצאה היא שאנחנו בוחרים בחירות שלא משרתות אותנו בטווח הארוך – גם כשאנו יודעים שאלה בחירות שגויות.

חוסר הרציונאליות הזה גובר ככל שמספר ההחלטות רב יותר, כשאנו ניצבים בפני מידע מורכב, חסר או משתנה, כשאנו מנסים לתעדף בין מטרות מתחרות, וכשרמת הסיכון גבוהה והרבה מונח על הכף.

נשמע מוכר? לרוע המזל, אלה בדיוק התנאים שבהם רובנו נדרשים לקבל החלטות פיננסיות חשובות.

העדפת ההווה מדרבנת אותנו לבזבז ולא לחסוך; שנאת הפסד משתקת אותנו ומונעת מאיתנו להתחיל או להמשיך להשקיע; מנטליות העדר מעודדת אותנו לחקות אחרים ולהצטרף להמון במכירה (או קנייה) מבוהלת של נכסים; ועודף ביטחון עצמי מפתה אותנו לנסות לתזמן את השוק או להכות אותו כנגד כל הסיכויים.

אוטומציה פיננסית

ההטיות הבלתי-רציונאליות הללו טבועות בכולנו. התכחשות לקיומן כמוה כהתכחשות לעצם האנושיות שלנו. ועדיין, בהתחשב בנזק הקטסטרופלי שהן עלולות להסב לנו בהיבט הפיננסי (ולא רק), נראה שהדרך הטובה ביותר להתמודד איתן, לפחות ביחס לאדם הממוצע, היא פשוט להוציא את עצמנו מהמשוואה ולמזער את הסיכון לטעויות לא הכרחיות.

הדרך לעשות זאת היא לא באמצעות רכישת ידע או טיפוח מוטיבציה. אנשים הרי יודעים שצריך להפסיק לבזבז, לנהל תקציב ולהתחיל להשקיע. הצרה היא שמכיוון שכוח רצון הוא משאב סופי ומתכלה, הם מתקשים להניע את עצמם לפעולה.

"שלם לעצמך תחילה" הוא עקרון חשוב ויסודי בהתנהלות פיננסית, אבל כל עוד היישום שלו תלוי בגחמות האמוציונליות שלנו, אנו עלולים לשכוח, לדחות או פשוט להתעלם ממנו.

כדי להגן על העתיד הפיננסי שלנו מפני עצמנו, נדרש תהליך שיטתי, אוטומטי, מבוסס כללים, שימנע טעויות ויאפשר להרגלים חיוביים כמו חיסכון, השקעה ותשלום חשבונות להתרחש מאליהם, כברירת מחדל מלאכותית.  תהליך כזה, החוזר על עצמו באופן אוטומטי, מפחית את כמות ההחלטות הפיננסיות שאדם נדרש לקבל, ובכך מגן עליו מפני עומס מנטאלי, עודף בחירה והידרדרות באיכות קבלת ההחלטות שלו.

כך, במקום שתידרשו לקבל החלטה יזומה לחסוך, להשקיע או לשלם חשבונות, הכסף יילקח ישירות מחשבונכם וייחסך, יושקע או ישולם אוטומטית, כברירת מחדל. הנטייה האנושית לאינרציה ולהעדפת הסטאטוס קוו נוכח מצבי אי-ודאות מביאה לכך שלברירות מחדל אוטומטיות יש השפעה אדירה על דפוסי ההתנהגות. המחשה טובה לכך מצויה בתחום תרומות האיברים באירופה. בגרמניה, בדומה לישראל, אדם המעוניין לתרום את איבריו לאחר מותו נדרש להגיש בקשה יזומה (opt-in). שיעור תרומות האיברים שם עומד, בהתאם, על כ-12%. באוסטריה השכנה, לעומת זאת, כל אדם נחשב לתורם איברים כברירת המחדל, אלא אם הוא מבקש שלא לתרום (opt-out). שיעור תרומת האיברים באוסטריה נושק ל-99%. למרות הדמיון התרבותי הרב בין המדינות, עיצוב שונה של ברירת המחדל הוביל לתוצאות שונות באופן דרמטי.

אני מאמינה שרוב האנשים, סולידים או לא, יפיקו תועלת מהתנהלות כלכלית ברוח המודל האוסטרי, כלומר, כזו המבוססת על ברירות מחדל חיוביות שהתנתקות מהן מצריכה החלטה יזומה. הפעלה של "טייס אוטומטי" יכולה לחסוך החלטות פיננסיות קשות, להקטין דאגות לגבי העתיד ולמנוע טעויות התנהגויות שמקורן בגירויים אמוציונליים. מעל לכל, היא מסייעת ליצור הרגלים פיננסיים בריאים בדרך להתבססות כלכלית בטווח הארוך.

אחרי שנים של ביקורת על הבנאליות וחוסר האפקטיביות של תכניות לחינוך וליווי פיננסי (לילדים ומבוגרים כאחד), אני משוכנעת כיום שהמוקד העיקרי של תכניות כאלה צריך להיות עיצובן של מערכות אוטומטיות שיפחיתו את הסיכון לטעויות התנהגותיות. אם לא נסביר לאנשים כיצד ליצור תהליך שיטתי שבמסגרתו הם חוסכים דרך קבע, מגדילים את שיעור החיסכון לאורך זמן, משלמים חובות בזמן, מפזרים את השקעותיהם ונמנעים מלהפריע לתיק לצמוח – חינוך פיננסי הוא לא יותר מבזבוז זמן.

אוטומציה בפרקטיקה

בישראל (בדומה לאוסטרליה, אך בניגוד לארה"ב) מונהגת מזה כעשור מערכת חיסכון אוטומטית ברמה הלאומית בדמות חובת הפרשה לפנסיה. האוטומציה הזו היא מהלך פטרנליסטי נוקשה מצד המדינה, שכופה על אנשים לחסוך לגיל פרישה כדי שלא יפלו על צוואר המדינה בזיקנתם.

כחלק מהעניין, כל מעסיק מחויב להפריש 18.5% משכר העובד ברוטו (מתוכם 12.5% על חשבון המעסיק) למוצר פנסיוני לקיצבה כמו קרן פנסיה, ביטוח מנהלים או קופת גמל רגילה. הכסף נוחת בקופה ישירות (מבלי שלמבוטח יש בכלל הזדמנות לשים עליו את ידו), שם הוא מושקע בהתאם למסלול השקעה נבחר. כסף נעול עד גיל 60 – או אז יכול העובד למשוך את הכסף שהצטבר כקיצבה למימון מחייתו בפרישה. החל מ-2017, גם עצמאים מחויבים להפריש לעצמם שיעור מסוים מההכנסה לטובת חיסכון פנסיוני.

הסידור הזה כמובן הגיוני מאוד עבור מי שמעוניין לעבוד רוב חייו ולפרוש בגיל 60 ומעלה. הוא רחוק מלהיות אידיאלי עבור מי שמעוניין לפרוש זמן רב לפני כן. כדי לגשר על פערי התזמון יש למצוא פתרונות אוטומציה חלופיים. הנה כמה מהם.

1)  שימוש בקרן ההשתלמות כקופת חיסכון

קרן השתלמות היא אפיק החיסכון היחיד לטווח בינוני שנותר פטור ממס רווח הון  אחרי הרפורמות השונות במיסוי שוק ההון ובחיסכון הפנסיוני. כספים שמופקדים לקרן השתלמות נותרים נעולים למשך 6 שנים, ולאחר מכן ניתנים למשיכה בכל עת, מה שהופך אותה למכשיר חיסכון גמיש בהרבה מנקודת מבט "סולידית".

מלבד זאת, לקרן השתלמות כמה יתרונות דרמטיים ביחס לכל אפיק חיסכון אחר:

הטבת מס הכנסה במעמד ההפקדה: לעצמאים, שלטונות המס יכירו בסכום של עד11,745 ₪  מההפקדה השנתית (נכון ל-2018) כהוצאה מוכרת בניכוי שתקטין את ההכנסה החייבת במס).  לשכירים, 10% מהשכר המופקד לקרן עד תקרה של 15,712 ש"ח, הנחלקים בין המעסיק (7.5%) והעובד (2.5%) יהיו פטורים ממס הכנסה, כלומר עד 1,571 ש"ח בחודש, קרי: עד 18,854 ש"ח בשנה.

פטור ממס רווח הון: כל רווח שצומח מהפקדה עד תקרה מסוימת (18,240 ש"ח בשנה לעצמאים, 18,854 ש"ח בשנה לשכירים) יהנה מפטור ממס רווח הון במועד המשיכה.

המסקנה הברורה מכאן היא שהפקדה לקרן ההשתלמות עד גובה התקרות הנ"ל היא אחד המהלכים הסולידיים ביותר שתוכלו לבצע כדי לשפר את מצבכם הפיננסי בטווח הארוך.

אבל לא חייבים לעצור כאן. לא הרבה יודעים זאת, אבל תאורטית, כל שכיר (וגם עצמאי, בשינויים המחויבים) יכול לפנות למעסיקו ולבקש ממנו שיפקיד עד 100% משכרו בקרן ההשתלמות, גם מעבר לתקרות ההפקדה שצוינו כאן. ההפקדות לקרן מעבר לתקרה תהיינה כמובן על חשבון העובד, תיחשבנה לשכר עבודה (החייב במס הכנסה שולי ובביטוח לאומי), והרווחים שיצמחו מהן יהיו חייבים במס רווח הון בשיעור 25%. אז למה בכל זאת יש היגיון לעשות זאת?

 ובכן, סולידי-סאן, ניחשת היטב. ניכוי אוטומטי של נתח משמעותי מהמשכורת היישר לקרן השתלמות הוא דרך לעצב ברירת מחדל נבונה. מהלך כזה מבטיח ששיעור החיסכון שלכם יגדל מאליו, גם מבלי שתידרשו לקבל החלטה מודעת לחסוך יותר (למעט, כמובן, ההחלטה הראשונית להגדיל את שיעור ההפקדה לקרן), ומבלי להישחק תוך כדי החיסכון.

בנוסף, הכסף לא רק נחסך, אלא גם מושקע בנכסים פיננסיים מדי חודש, תוך מיצוע שקלי בכל סביבת שוק, מה שמאפשר תאורטית צמיחה אקספוננציאלית של ההון ללא כל התערבות מצדכם. כך, הפיתוי לתזמן את השוק נעלם. גם אם השוק תנודתי מאוד, אתם מגודרים: כשהשוק עולה, ההשקעה האוטומטית שלכם תקנה כמות קטנה יותר של ניירות ערך, וכשהוא צולל, היא תקנה כמות גדולה יותר.

יתרון נוסף, טכני יותר, הוא ששינוי מסלולי השקעה בקרן ההשתלמות, גם אם מדובר בכספים מעבר לתקרה, אינו גורר אירוע מס. את המס משלמים רק כשמושכים את הכספים מהקרן, ולא רגע אחד לפני כן. זאת אומרת שניתן להשתמש בקרן ההשתלמות ככלי לביצוע איזון מחדש של תיק ההשקעות הכולל  מבלי לשלם מס על התענוג. איזון מחדש לא רק מאפשר לכם לשמור על רמת סיכון הולמת בתיק, אלא גם מחייב אתכם למכור ביוקר כדי לנעול רווחים ולקנות בזול נכסים שירדו בערכם. כלומר, לבצע את ההיפך המוחלט ממה שרוב המשקיעים עושים.

לבסוף, יש יתרון פסיכולוגי אדיר בכך שהכסף עובר ישירות מהמעסיק לקרן מבלי לפקוד את חשבון העו"ש שלכם לפני כן. לא ראינו את הכסף הזה מעולם – ולכן אנחנו גם לא ממש מרגישים בחסרונו. ההקטנה המלאכותית הזו של הנטו שלכם יוצרת תחושה מדומה שיש פחות כסף לבזבז – שמסייעת בתורה למנוע צריכה לא הכרחית. השוו זאת למצב הטיפוסי, שבו אנשים נוטים להגדיל את ההוצאות שלהם ככל ששכרם עולה.

חשוב לזכור שקרן השתלמות, בשונה ממסלולי חיסכון לטווח ארוך (כמו קרן פנסיה, קופת גמל או ביטוח מנהלים), היא בגדר הטבה שנותן המעסיק לעובד, ולא חובה המוטלת עליו. אם כבר יש לכם קרן השתלמות, תוכלו לגשת למחלקת כוח האדם ולוודא א) שלפחות 10% מהשכר המובטח או 1,571 ₪ בחודש (הנמוך מביניהם) מנוכים אוטומטית לקרן לטובת מיצוי מרבי של הטבת המס,  ב) שחלק נוסף משכרכם, לבחירתכם, יופקד לקרן דרך קבע, גם אם לא יהנה מהטבות מס במעמד המשיכה ו/או ההפקדה.

אם אין לכם קרן השתלמות והמעסיק מסרב מסיבות פרוזאיות לפתוח לכם אחת כזו, בקשו שהקרן תיפתח  כך שרק אתם תפרישו אליה משכרכם, ולא המעסיק. זה לא יעלה שקל למעסיק – ואתם רק תרוויחו מזה. לחלופין, תוכלו לפתוח עסק עצמאי, להצטייד בתעודת עוסק ממע"מ ולפתוח קרן השתלמות לעצמאים, לה תוכלו להפקיד כאוות נפשכם – באופן אוטומטי, כמובן.

הערה: דמי הניהול בקרן ההשתלמות קריטיים, במיוחד כשהם נגבים על הסכום כולו (ולא רק על הרווחים). התעקשו להפחית אותם ל-0.4% ומטה.

2) הפקדות אוטומטיות מהעו"ש לחיסכון

אחרי שיתרת ההכנסה (אחרי ניכויים לטובת מס הכנסה, ביטוח לאומי, פנסיה וקרן השתלמות) נוחתת בחשבון העו"ש, אפשר להגדיר הפקדות אוטומטיות לתכניות חיסכון ולמכשירי השקעה שונים.

המטרה היא למנוע הצטברות של כסף בעו"ש. כשאנחנו מגהצים את הפלסטיק, אנחנו לא מרגישים שהכסף אוזל (ודאי אם נשווה זאת להוצאה במזומן). הצרה מלאכותית של חשבון העו"ש, שמקושר ישירות לכרטיס האשראי, מבטלת במידה רבה את קלות-הדעת הזו,, ודוחקת בנו להוציא כספים באחריות.

הרעיון כאן, שוב, הוא ליצור מצב שבמסגרתו ברירת המחדל היא שהכסף נחסך. כדי להפסיק לחסוך, נידרש לקבל החלטה יזומה. החיסכון נתפס ככל הוצאה קבועה אחרת – רק שמי שיהנה ממנה הוא לא חברת הכבלים, החשמל או המים – אלא ה"אני" העתידי שלכם.

רוב הבנקים מציעים פיקדונות ותכניות חיסכון עם אופציה להפקדה בהוראת קבע. זו יכולה להיות אופציה טובה לצורך "מילוי דליים" כמו קרן לשעת חירום (חיסכון נזיל בהיקף של 6-3 חודשי מחייה, לכל צרה שלא תבוא), וכן חסכונות לטווח קצר-בינוני למטרות מוגדרות, סולידיות יותר או פחות (רכב, חתונה, חופשה ועוד).

את היתרה תוכלו להשקיע בקופת גמל להשקעה – מכשיר פיננסי חדש יחסית, שבו ניתן להשקיע החל מ-200 ₪ בחודש בהפקדה שוטפת ועד 70,281 ₪ בשנה (נכון ל-2018). הכספים הללו נזילים וניתנים למשיכה בכל עת (בכפוף למס של 25% על הרווחים), מושקעים בשוק ההון במגוון מסלולי השקעה, ומי שיתמיד עד גיל 60 יוכל למשוך אותם כקצבה חודשית בפטור ממס. היתרון הגדול כאן הוא היכולת להשתמש בקופת הגמל כדי לאזן את תיק ההשקעות הכללי בפטור ממס, מאחר שהעברת כספים בין מסלולי השקעה בתוך הקופה אינו גורר אירוע מס (רוב קופות הגמל מאפשרות כבר במעמד ההפקדה להגדיר מהם האחוזים הרצויים עבור כל מסלול, למשל: 30% במסלול אג"ח, 70% במסלול מניות. האיזון האוטומטי הזה, שיכול להתבצע בכל עת, כאמור לא כרוך בעלויות מס כלשהן).

לבסוף, את מה שנותר אפשר להעביר במסגרת הוראת קבע חודשית לרכישת קרנות נאמנות במסגרת חשבון המסחר בבנק או בבית ההשקעות.

אוטומציה פיננסית פשוטה יחסית מהסוג שתואר לעיל מסייעת לפתח הרגלים פיננסיים בראיים. אין שום טעם לנסות לתזמן את השוק אם אנחנו משקיעים אוטומטית מדי חודש, תוך אדישות למתרחש בשווקים. אין פיתוי להכות את השוק על ידי ליקוט מניות ספציפיות, שכן הכסף מנווט באופן אוטומטי למוצרים עוקבי מדד. לבסוף, אין פיתוי לבזבז הון תועפות: רוב ההכנסה מרותקת באופן אוטומטי לחיסכון ולהשקעה, ולכן תקציב ההוצאות, הנגזר מגודל חשבון העו"ש, מצטמק מאליו.

 3) אוטומציה בצד ההוצאות:

לאחר שביצענו אוטומציה לצד ההכנסות, יש לדאוג גם לצד ההוצאות. כאן הגישה שלי מעט שמרנית יותר ואני לא דוגלת באוטומציה מלאה.

ככלל, תשלום אוטומטי של חשבונות בהוראות קבע ובאמצעות כרטיס אשראי מסייע למנוע חובות וריבית פיגורים, וצפוי גם להטיב עם דירוג האשראי שלכם (מרגע שזה ייכנס לתוקפו). בנוסף, זו דרך נוחה לנהל מעקב אחרי ההוצאות.

זה נכון במיוחד לגבי ההוצאות הקבועות, שאינן משתנות מדי חודש בחודש. העלות שלהן ידועה מראש ולכן קל לחשב כמה כסף יישאר לנו לצורך פנאי והוצאות משתנות (עקרונית, מכיוון שכבר הגדרנו חיסכון אוטומטי, הכסף שנותר בידינו יכול לשמש אותנו להוצאה באופן חופשי, ללא צורך לדבוק בתקציב נוקשה).

הוצאות מסוג זה בהחלט יכולות להתנהל במסגרת "טייס אוטומטי".

אישית, אני מעדיפה לשלם הוצאות משתנות (כמו חשבונות גז וחשמל) באופן "ידני". מעקב כאן מסייע לי לתפוס טעויות ולהתווכח כשצריך.

בנוסף, אני מקפידה שלא לחדש שירותים מסוימים (כמו ביטוחים, חבילות סלולאר וכו') באופן אוטומטי אחרי תום החוזה או המבצע – בדרך כלל יש הזדמנויות להתייעל כאן.

לבסוף, אני חושבת שאנשים חייבים לעבור למצב "ידני" ופרואקטיבי בכל מה שנוגע למס שנגבה מהם. הרעיון של ניכוי מס במקור מהשכר (כלומר, העברת אוטומטית של הכסף מהמעסיק למס הכנסה עוד לפני שהיה מצוי ברשות העובד) משרת היטב את גובה המס, ופחות את הנישום. בישראל שכירים אינם מחויבים להגיש דו"ח שנתי למס הכנסה או לדרוש החזר מס. גישה פאסיבית כזו  עלולה להוביל לגביית יתר ולטעויות חמורות לרעת הנישום. אוטומציה כאן היא רעיון פחות מוצלח.

בשורה התחתונה

"שלמו לעצמכם תחילה" היא עצה טובה – אבל חלקית.  לפעמים עדיף להשאיר את עצמכם מחוץ לתמונה. "אתם" תמיד תמצאו תירוץ לא לחסוך ולהשקיע. מיד תהיה סיבה משכנעת מדוע לא לטפס על שני עמודי התווך של ההתנהלות הפיננסית – חיסכון והשקעה. ידע וכוח רצון הם משתנים חיוניים, אבל כשלעצמם אין בהם כדי לחולל שינוי התנהגותי של ממש

אוטומציה של ההתנהלות הפיננסית, לפחות בצד ההכנסות, היא דרך אפקטיבית להגן על עצמנו מפני קבלת החלטות מוטה ובלתי רציונאלית, לפתח הרגלים פיננסיים בריאים ולהגדיל את הסיכויים להתבססות פיננסית בטווח הארוך. בהתחשב במורכבות, בעומס המנטלי וברמות הסיכון המאפיינות את קבלת ההחלטות בתחום הפיננסי, הגדרה של ברירות מחדל נבונות שבמסגרתן הכסף נחסך, מושקע ולא מבוזבז גורמת למוח שלנו לדמיין שהכסף שחסכנו מעולם לא היה ברשותנו מלכתחילה. כך באמת נוכל "לשלם לעצמנו תחילה".