הסולידית

עצמאות כלכלית דרך חיסכון אגרסיבי והשקעה פסיבית

פוסטים אחרונים

עוני יחסי – קנאה אבסולוטית

ע

הזהות המעמדית שלי מורכבת. במונחי הכנסות, משך רוב חיי השתייכתי למעמד הבינוני, ועד היום סגנון החיים שלי, כלפי חוץ, הוא של אשת המעמד הבינוני. במונחי הוצאות נטו, לעומת זאת, רמת החיים שלי קרובה הרבה יותר לזו של המעמד הנמוך: הלמ”ס, ביטוח לאומי, ומכוני “מחקר” כמו “מרכז אדווה”, מניחים שמכיוון שאני מבזבזת (משמעותית) פחות מרוב האנשים, חזקה עלי שאין לי כסף — ולכן אני עניה...

פוסט אורח: חוזה האודיסאוס שלי

פ

השווקים ירדו בחדות בשבוע שעבר, וחזרו פחות-או-יותר לרמות שאפיינו את ה”משבר” האחרון באוגוסט. המסחר עצבני ותנודתי, אי הוודאות גדולה, והביזפורטלים למיניהם שבים ומצפים את כותרות ה”פאניקה” בלקה בגוון ארגמן בוהק.

קאסטת הפנסיה הנסתרת

ק

בשנת 1883 ניצב הקאנצלר של הרייך הגרמני השני, אוטו פון ביסמרק, בפני בעיה קשה. הכוח הפוליטי החדש באירופה – המרקסיזם – קרא תיגר על הסדר הקיים, תוך שהוא מתנחל בלבבות אזרחי הרייך בליווי הבטחות מרחיקות לכת לשיוויון מעמדי ולצדק סוציאלי. ביסמרק, מטבע הדברים, ראה בכך איום ישיר על יציבות שלטונו. כדי למנוע מבני עמו ללכת שבי אחר הפיתויים שהציעו דוברי “האנושות המקדמת”, בחר להקדים תרופה למכה...

עדיין מחפשים מניות מומלצות? אשכרה?

ע

קשה לו, למשקיע הפסיבי, כשהוא קורא את פרויקט “המלצות 2016” של כלכליסט.
כמדי שנה, העיתון פונה לבנקים ולבתי ההשקעות הגדולים בישראל ומבקש מכל אחד מהם לבחור 5 מניות מומלצות להשקעה בשנת 2016, לא לפני שהוא בוחן את התשואה שהניבה החמישיה שבחרו בשנה החולפת.
התוצאות, יש לומר, מרשימות למדי. 

מטרות עתירות דופמין ל-2016

מ

בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי קוראת המון על נוירופלסטיקה, מוטיבציה ועל קשרי הגומלין ביניהן.
אחד הנושאים המרתקים בתחום זה הוא הקשר בין הצבת מטרות לרמת הדופאמין במוח – אותו מוליך עצבי שאחראי בין היתר על מצב הרוח ותחושות ההנאה והסיפוק שלנו.  

אל תערבבו השקעות ומצפון

א

 כתבתי כבר הררי מילים על היופי שבהשקעה פסיבית. בעיני, הדרך היעילה ביותר להשקיע בשוק ההון היא באמצעות קרנות נאמנות מחקות מדדים, המתאפיינות בדמי ניהול אפסיים, בפיזור גלובאלי נרחב, ובנטרול הסיכונים הנלווים לניסיונותיה הכושלים של התעשיה הפיננסית “להכות את השוק”. האסטרטגיה הפסיבית מתבססת על הנחת היסוד,  שבני אנוש אינם מסוגלים לחזות מראש אילו מניות יעלו ואילו ירדו. הפתרון שנגזר מתובנה זו...

כושר המחיה מול יוקר המחיה

כ

האסטרטגיה המובילה לפתרון בעיות בעולם המערבי, ובמיוחד בקרב צרכני המעמד הבינוני, היא להשתמש בכסף. כל שאלה מורכבת, ציבורית או פרטית, מרודדת ומפושטת לצורתה האווילית ביותר, בנוסח: “כמה כסף צריך כדי לפתור את הבעיה” או “מנין נשיג את הכסף הדרוש”.

עקבו אחרי

אל תחמיצו אף פוסט

אנא המתינו

תודה שנרשמתם!

תגובות אחרונות בבלוג

RSS מהפורום