מוכתר ובני גילה כבר נולדו למציאות הזאת הארדקור. כבר אחרי עליית הדיור או ההבנה שכספי המיסים שלנו מגיעים לכיסים של הטייקונים. היא, שלא כמוני שגדלתי בשנות ה90, כבר גדלה בישראל ההשרדותית בה כולם מרמים את כולם, בה בעלי הדירות מעלים שכר דירה במאות שקלים בלי בושה, בה עצמאיים לא מקבלים סיוע כשמגיפה מונעת מהם לעבוד, בה יש תחושה שכל אחד חייב לדאוג קודם כל לעצמו כי הספינה מטלטלת, מציאות בה אם אין לך דירה לא סופרים אותך. מדינה בה כולם מבינים בכסף ובכל פורום כלכלי אנשים מדסקסים איך לשלם פחות מס, כחוק, על רכישות דירה.
אני כופר בפסקה הזאת.
זאת מראית העין, ומראית העין שקרית בדיוק כמו הטיקטוק - כלום בעטיפת צלופן.
הפופוליזם הוא פופוליזם - היום מתעניינים במוכתר, מחר בילד מקריית אתא שבנה רובוט מעופף. כשזה משולל כל יסוד, זה עף ברוח.
כספי המיסים לא "מגיעים לכיסי הטייקונים". אנחנו עדיין לא מזרח אירופה. יש פה מדינה מזרח תיכונית שלא רוצה לעבוד קשה ומגלגלת אחריות, אבל אף אחד לא גנב ממוכתר.
בעלי הדירות לא "מעלים שכר דירה במאות שקלים בלי בושה". גם לבעלי הדירות יש משכנתא שעלתה, גם הם צריכים לאכול. בתור שוכר-משכיר אתה מבין את זה.
זה שורש הבעיה, בעצם. הדר מוכתר מייצגת את הסנטימנט של "הבומרים שגנבו ממני את העתיד ואת חלום הדירה".
אבל כשמתגלה שהבומרים הספציפיים
שלה נקטו באותה שיטה
בדיוק כדי לדאוג לעתיד
ה - אז פתאום היא זועקת, "זאת הפנסיה שלהם, הם לא גנבו מאף אחד כלום".
חדשות בשבילך הדר - גם רוב שאר "הבומרים הגוזלים" נהגו באותה שיטה ולא גנבו מאף אחד דבר, אלא חסכו. את חלק מהפצע המוגלתי שכואב לך כל כך.
ככה זה כשאין שום "חומר" מאחורי הטענות, רק נראות וסנטימנט.
ומה אכפת לי? אני לא בומר. אבל אני יודע שהבומרים של מחר, הם המילאניאלס של היום, עם ה"מניות המרושעות שלהם". אף אחד לא צריך להרגיש רע שדאג לעתידו.
בכל מקום אדם חייב לדאוג לעצמו. רק שבישראל זה אלרמיסטי ומתקרבן - בדיוק בגלל שאנחנו חברה שנעה מקולקטיב "שבט אחים" (הכסף של המשפחה) לאינדיבידואל (הכסף שלי).
מחברה שבה המשפחה הייתה "דואגת לילד" כשהוא מתחתן=יוצא מהבית בשנות ה20, כי הוא חלק ממנה, לחברה בה "הילד" כבר בן 30+ וברשות עצמו בשלב זה - ויקר. זה מתנגש.
ומי זועק על ה1% ואוקיופיי וול סטריט בארה"ב? לא הקפיטליסטים שמשקיעים, אלא המרקסיסטים בקמפוסים שרואים במדינה משפחה גדולה, קולקטיב שצריך לדאוג לכולם.