אסימוב מתאר כיצד חלק מבני האדם מצליחים לפתח בינה מלאכותית -
רובוטים בעלי חשיבה עצמאית, אך חייבים לציית ל-
3 חוקים (לפי סדר עדיפויות: לא לפגוע באדם, לציית לאדם, ולהגן על עצמם).
אחד הרובוטים רוכש לעצמו גם "חוק אפס" שמקבל עדיפות על שאר החוקים:
"לא יפגע רובוט לרעה
באנושות ולא יניח, במחדל, שהאנושות תיפגע".
אותו רובוט מנחיל את החוק גם לעוד רובוט אחר,
והם מבינים שכל עוד לבני האדם יש רובוטים - הם יתנוונו, כי יש פחות דחף להתקדם ולהשיג כשהכול נוח ועושים בשבילך הכול.
לכן, למרות שהחברה בה הרובוטים נפוצים יותר היא משגשגת יותר מכל הבחינות (בשלב הזה),
הרובוטים פועלים מאחורי הקלעים לדחוף את שאר האנושות נגד השימוש ברובוטים, כך שהטכנולוגיה תהיה בסיסית בלבד.
משם העלילה ממשיכה, ואחרי כמה עשרות אלפי שנים רואים איך באמת החברה המקורית שבה הבינה המלאכותית הייתה בשימוש - התנוונה לגמרי,
ואילו שאר האנושות נפוצה ברחבי הגלקסיה.
מתברר גם שאותו רובוט למעשה דחף את האנושות לאורך כל הדרך מאחורי הקלעים
(גרם לקבלת החלטות שהוא רואה כנכונות למען עתיד הגזע האנושי).
הוא מספר את כל זה לכמה דמויות מפתח כשהוא מבין שהוא כבר לא יכול לשמור על הקיום של "המוח" שלו בלי פגע,
ולמעשה מחליט מרצון לפנות את מקומו (תוך שהוא מעלה כיוון מעניין לגבי עתיד האנושות במקרה שיש עוד גזע תבוני בגלקסיה אחרת).
בקיצור - זה בדיוק הכיוון שהועלה כאן לפיה הבינה המלאכותית תשמש בתור סוג של כוח עליון מטיב ששומר על האנושות מאחורי הקלעים ("אלוהים").
אגב, התפיסה לפיה אלוהים צריך להסתיר את עצמו כדי שהחברה האנושית תתפתח (ולא למשל לבצע ניסים ולעשות בשבילנו הכול) -
נמצאת במגוון רחב של מקורות שקדמו לאסימוב (כולל ביהדות כמובן).
גם באופן מפורש לגבי טכנולוגיה -
יש את הסיפור "
סולון בלידיה" של הרצל שמתאר איך טכנולוגיה שתייצר חיים נוחים מדי תוביל להתדרדרות החברה האנושית.
בכל אופן - הספרים של אסימוב מעלים כיוון מעניין שדווקא מביע אופטימיות לגבי תפקיד הבינה המלאכותית,
כל עוד ישקיעו כראוי בתכנות הבסיסי
(בספר - חוקי הרובוטיקה שדואגים לכך שמטרות הרובוטים תהיינה טובות, לפני כל היכולות שהם רוכשים מאוחר יותר).