• התכנים בפורום אינם מהווים ייעוץ מקצועי מכל סוג, לרבות ייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו המיוחדים של כל אדם.
    השימוש בפורום כפוף לתנאי השימוש. עצם השימוש בפורום מהווה הסכמה מלאה לתנאים אלה.

על דור המילניום המפונק

המשמעות של שוק מרוסן היא רמיסת חירות, וזו אף פעם איננה מוצדקת.
על זה לימדו אותי בשיעור אנגלית לומר: let's agree to disagree. בעיני מוצדק לפגוע בחירות במידת מה כדי להשיג ערכים אחרים שגם הם חשובים, כמו בטחון אישי ועזרה לחסרי ישע. אם אתה מגדיר את החירות כערך העליון והיחיד אז באמת עדיף לא רק שוק חופשי אלא פשוט שלא יהיה שום סוג של שלטון בכלל. אני אישית לא בעד אנרכיה וחושבת שיש סיבה שכל החברות בעולם, כולל שבטים נידחים באמזונס, מתארגנים בצורה לא אנרכיסטית.

לעובדים סוציאליים אין כמעט ערך בשוק. המקצוע הוא המצאה של מדיניות סוציאליסטית ומיותרת.
נכון, אין להן ערך ב"שוק", בהגדרה, כי אתה מגדיר את הערך כסכום שמישהו מוכן לשלם על כך. יש להן ערך מוסרי (על פי תפיסת המוסר שלי) בכך שהן מצילות חסרי ישע.

מי קובע שהילד עבר התעללות?
אל תיתמם בבקשה. יש מספיק מקרים שכל אחד שעיניו בראשו היה אומר שהם התעללות. נניח, תינוק בן חצי שנה שמכבים עליו סיגריות, לא ממש מאכילים אותו, וגם מדי פעם שומטים אותו על הקרקע מגובה של אדם. התינוק הזה עלול למות בקרוב מבצקת במוח מאחת הנפילות. מי קובע באמת שהילד עבר התעללות?
כמות הסיפורים מסמרי השיער שקורים במציאות והם גרועים לפחות כמו זה, אם לא יותר, הם רבים מכפי שרובנו היו רוצים לדעת.

אני לא טוענת שכל מה שעושים במערך הסוציאלי בפועל, באופן שהוא ממומש היום, בהכרח מוצדק, אבל לטעון ברמת העיקרון שאין מקרים בהם
יש התעללות ברורה ושיש חסרי ישע שזקוקים לעזרה - זה כל כך מופרך בעיני שאני לא יודעת איך להגיב לזה.

האחריות לעזרה לחסרי הישע היא אישית. אף מערך ממשלתי איננו יכול לפטור אותנו מאחריות זו.
בעיני המטרה היא שתהיה עזרה לחסרי ישע. גם אם האחריות המוסרית היא אישית, בפועל תהיה הרבה פחות עזרה לחסרי ישע בלי מערך ממשלתי.

לא הראשון אבל גם לא השני.
שוק חופשי אומר שאף אחד לא קובע במה אעבוד או מה יהיה שכרי. התוצאות של ההכרעה בין המעסיק לשכיר בפועל, אינן מעניינך או מענייני.
נראה שהבסיס למחלוקת ביננו הוא שאני רוצה עולם טוב יותר (כלומר שיהיה בו פחות סבל ויותר אושר), ומחפשת את הדרך הטובה ביותר להשיג אותו - כולל, אם צריך, שיהיה שלטון שעושה דברים שפוגעים קצת בחירות, ואילו אתה רוצה חירות מוחלטת, ולא אכפת לך מה המשמעות של זה לגבי סוג העולם שזה ייצור.
 
נכון, אין להן ערך ב"שוק", בהגדרה, כי אתה מגדיר את הערך כסכום שמישהו מוכן לשלם על כך. יש להן ערך מוסרי (על פי תפיסת המוסר שלי) בכך שהן מצילות חסרי ישע.
אם יש לזה ערך מוסרי בעיניך, אז כנראה תהיי מוכנה לתרום למען זה. אם יש עוד הרבה אנשים ששותפים לתפיסתך, אז יהיו הרבה תרומות. את חוששת שהתרומות לא יספיקו, ואולי את צודקת. מה שכן, יש לקחת בחשבון שאם המדינה תגבה פחות מס, יישאר לך יותר כסף בארנק -- כלומר תוכלי לתרום יותר מאשר את יכולה היום, בהנחה שתרצי.
 
אני חושב ששוק חופשי הוא אמצעי
להפוך אותו למטרה זה כמו להפוך את המדינה
מכלי למטרת על (פאשיזם)
ואני לא חושב שאפשר ליצג ערך אחד שממנו נגזר הכל (חופש לדוגמא) יש מתח מובנה בין ערכים שונים גם עבור הפרט (אדם יכול להחזיק במספר ערכים שהם בתנאים מסויימים בניגוד, ועליו לפתור את הדילמה המוסרית בעצמו)
 
נערך לאחרונה ב:
אם יש לזה ערך מוסרי בעיניך, אז כנראה תהיי מוכנה לתרום למען זה.
זו טענה שמתעלמת לחלוטין מאיך אנשים באמת מתנהגים. גם מבחינת הקשר בין מה שאדם מאמין שנכון למה שהוא מסוגל לעשות ברגע נתון מתוך רצון (שקול לטענה: אם את יודעת שעוגות זה לא בריא כנראה לא תאכלי אותן), וגם מבחינת היכולת של קבוצת אנשים להתארגן באופן עצמאי לעשות common good. כאשר אין גוף מארגן מלמעלה, כמו מדינה, כל אדם יכול לחשוש, בצדק, שאם הוא יתרום אחרים לא ייתרמו, כי מה אכפת להם - הרי הדבר שהם מעוניינים בו כבר מתבצע בלי שהם יצטרכו לנקוף אצבע. יש הרבה מחקר על איך לפתח מנגנונים שבהם אנשים באמת יתנו לפי כמה שמשהו "שווה להם". והתשובה הקצרה היא שזה לא קל, וזה לא קורה מעצמו: דרוש מנגנון שמאפשר את זה, שלא קיים בשוק חופשי.

לי אישית זה ברור גם בלי שום מחקר: כשהייתי בצבא והשאירו אותנו לבצע משימה קבוצתית כלשהי בלי השגחה, תמיד היו כמה שישבו בצד, רבים שעשו מעט מאד, ומעטים שעשו את רוב העבודה. זה לא כי זה שווה להם יותר מאחרים, אלא כי הם חלשי אופי יותר והאחרים מנצלים את זה. התופעה הזאת נמנעת רק כשיש לכידות קבוצתית גבוהה או מנהיגות מוצלחת, שני דברים שמאד קשה לקיים אותם ברמת המדינה בלי שום יכולת אכיפה. אני אישית נגד עולם שבו החלשים או טובי הלב מנוצלים על ידי הרוב. וזה מה שקורה ב"שוק חופשי": זו סתם מכבסת מילים ל"מי שחזק שורד והאחרים - זבש"ם".
 
?
מיסוי לא סותר שוק חופשי.
נכון, אבל תשלום של הממשלה למערך מסוים באופן מווסת - סותר.
אני חושב ששוק חופשי הוא אמצעי
זוהי זכותך.
כמו להפוך את המדינה
מכלי למטרת על (פאשיזם)
קצת דמגוגי. אגיב בכל זאת.
המשמעות של שוק חופשי היא שלא אתה ולא הממשלה דוחפים את האף ואת הידיים לכיס שלי. זוהי מטרה שאני מוכן להגן עליה בלי קשר לשאלה אם שוק חופשי מביא לקדמה, לרוווחה או לשוויון.
עליו לפתור את הדילמה המוסרית בעצמו
זהו הפתרון שלי. אינני כופה את דעותי על אף אחד.
אשתדל להמשיך להציג אותן כאן בצורה מנומסת כל עוד אחשוב שאני תורם לדיון ברשות בעלת הבית. האנרכיסטיות שלי איננה באה לידי מימוש מעבר למילים מזדמנות בכמה דיונים.
let's agree to disagree
בסדר. אני מבין שאת מתכוונת לשאלה של ערך החירות ולכן אתייחס רק לנקודות אי הסכמה שנוגעות לשאלות אחרות.
יש מספיק מקרים שכל אחד שעיניו בראשו היה אומר שהם התעללות.
אבל לטעון ברמת העיקרון שאין מקרים בהם
יש התעללות ברורה ושיש חסרי ישע שזקוקים לעזרה - זה כל כך מופרך בעיני שאני לא יודעת איך להגיב לזה.
אני לא טוען שאין התעללות. ברור שישנם חברי ישע שזקוקים לעזרה, ואני רואה בכך חובר מוסרית אישית לעזור להם ככל יכולתי.
אני טוען שההגדרות, המחקר והטיפול של ההתעללות נעשים כולם על ידי העו"ס. במובן זה הם מיותרים ואינם מייצרים ערך.
הבעיה משולשת בעיני: לא רק שהשיטה איננה יעילה (אלו שנדרשים לעזרה לרוב לא מקבלים אותה וישנה התערבות מיותרת רבה), היא גוזלת משאבים פרטיים לשם כך; ולא זו בלבד אלא שבכך יש התנערות מהחובה האישית לעזור לנזקקים. בהתחשב בכל הנ"ל, אני טוען שיתכן שה"ערך שהעו"ס (ומש"קי וקציני הת"ש) מייצרים הינו בכלל שלילי.
גם אם האחריות המוסרית היא אישית, בפועל תהיה הרבה פחות עזרה לחסרי ישע בלי מערך ממשלתי.
מבחינתי ההפרש זה הוא לב הבעיה.
נראה שהבסיס למחלוקת ביננו הוא שאני רוצה עולם טוב יותר (כלומר שיהיה בו פחות סבל ויותר אושר), ומחפשת את הדרך הטובה ביותר להשיג אותו - כולל, אם צריך, שיהיה שלטון שעושה דברים שפוגעים קצת בחירות, ואילו אתה רוצה חירות מוחלטת, ולא אכפת לך מה המשמעות של זה לגבי סוג העולם שזה ייצור.
ברור שאכפת לי. אני אומר שאני אצטרך להתמודד עם ההשלכות, בנוסף לכך שאני לא משוכנע שהן שליליות.
 
דרוש מנגנון שמאפשר את זה, שלא קיים בשוק חופשי.
השוק החופשי מצא בעבר מנגנונים מוצלחים, ופתר בעזרתם בעיות רבות. יתכן שהוא גם ימצא מנגנון מוצלח לבעיות נוספות אם תנתן ההזדמנות.
 
השוק החופשי מצא בעבר מנגנונים מוצלחים, ופתר בעזרתם בעיות רבות.
האם יש לך דוגמא לחברה שמונה יותר מכמה מאות או אלפי אנשים, שמתקיימת בתנאי שוק חופשי מוחלטים כמו שאתה מעוניין? ואם יש כזאת, האם טוב לחיות בה? (לכולם, לא רק למי שהצליח לרכז את רוב ההון בידיו.)

יתכן שהוא גם ימצא מנגנון מוצלח לבעיות נוספות אם תנתן ההזדמנות.
לתת הזדמנות זה לגיטימי, אבל צריך לעשות זאת בזהירות, כי אנחנו לא באמת יודעים אם כזה מנגנון יימצא ואם הוא יהיה מוצלח. ובינתיים אנשים עלולים להפגע. אבל בעצם זה ש"נותנים הזדמנות", אנחנו בהכרח משאירים כח בידי שלטון מרכזי כלשהו, אחרת לא יהיה מי שיוכל "לקחת את ההזדמנות" חזרה אם הניסוי לא יצליח.

מלבד זאת, בנושא עזרה לחסרי ישע לא ברור לי איך שוק חופשי בכלל יכול לעשות משהו, אפילו אם היה מספיק כסף מתורמים נדיבים: הרי בשם עקרון החירות, אסור לאף אחד להגיד למישהו אחר איך להתנהג, ובטח לא להכנס לביתו ולקחת ממנו את הילד שלו. אז אם מישהו בוחר להתעלל בילדיו, מה אותו גוף יכול לעשות בדיוק? איך הוא יכול לעשות את זה בלי סמכות? ומי נותן את הסמכות הזאת, אם לא המדינה, שלא אמורה להיות קיימת לשיטתך?
 
כל אדם יכול לחשוש, בצדק, שאם הוא יתרום אחרים לא ייתרמו
@מרק עוגיות, בעיית הטרמפיסט אכן מטרידה. כדי לפתור אותה, אפשר לדמיין קבוצת אנשים שמחליטים -- בהכרעת רוב -- לתרום למען המטרה המשותפת, כלומר להכריח את עצמם ואת שאר חברי הקבוצה לתרום, וכך הם פותרים גם את בעיית הטרמפיסט וגם את בעיית השליטה העצמית.

עד כאן טוב ויפה. טונה לא יאהב את זה שהרוב כופה החלטתו על המיעוט, אבל אני זורם עם זה. אבל יש נקודה שמטרידה אותי: ההחלטה על היקף התרומה ועל הזכאים לתרומה צריכה לדעתי להתקבל על ידי התורמים ולא על ידי הזכאים. מדוע? כי לזכאים יש עניין אישי באישור התרומה!

נניח שיש בקבוצה 100 אנשים, מתוכם 70 הוגדרו כתורמים ו-30 הוגדרו כזכאים. אם הזכאים ישתתפו בהצבעה, אז מובטחת תמיכה של 30 זכאים, ומספיקה תמיכה של 21 תורמים בלבד (מתוך 70) כדי להגיע ל-51 קולות, ולהעביר את ההחלטה. יוצא ש-21 תורמים כופים את דעתם על 49 תורמים, בעזרת קולות של בעלי עניין אישי בהחלטה.
 
נערך לאחרונה ב:
האם יש לך דוגמא לחברה שמונה יותר מכמה מאות או אלפי אנשים, שמתקיימת בתנאי שוק חופשי מוחלטים כמו שאתה מעוניין? ואם יש כזאת, האם טוב לחיות בה? (לכולם, לא רק למי שהצליח לרכז את רוב ההון בידיו.)
אני לא יודע.
אם הניסוי לא יצליח.
שלא ישתמע מדברי שאני בעד ניסוי כזה. אני מתנגד לשינויים דרסטיים במערכת השלטון, למרות שאני חושב שאנחנו יכולים להגיע לשלטון (או חוסר שלטון) מוצלחים יותר.
לכן אני גם מתנגד לביטול כל מערך הרווחה או חלקו. אני לא יודע אילו השפעות מיידיות יכולות להיות למהלך כזה, ואני חושב שאף אחד אחר לא יכול לחזות. אין לי פתרון קסם לבעיה שאליה נכנסנו.
לא ברור לי איך שוק חופשי בכלל יכול לעשות משהו
עולות בראשי כמה אפשרויות ואין לי מושג כמה הן יעילות. אני משער שאנשים חכמים ומנוסים ממני יוכלו לבוא עם רעיונות מוצלחים יותר. אף על פי כן, אנסה לתאר אחד מהם.
חברה פרטית משכירה דירות בשכונה פרטית עם רמת חיים גבוהה שמתמתגת בתור שכונה עם הגנה גבוה על הפרט. אנשים שבוחרים לגור בשכונה מאפשרים מהסכמה להתערבות במשמורת הילדים. מצופה משכנים בשכונה להתעניין בשלום ילדי שכניהם, והם "נשפטים חברתית" אם הם אינם עומדים בקריטריונים.
 
@TunaGolem
אני חושב שחרות היא ערך שוק חופשי הוא מנגנון להשגת חרות כלכלית (חלק מערך החרות)
ואני מוותר על התגובה על "קצת דמגוגיות" יש "קצת" יותר מדי במגוון של "סופרלטיבים" בכל מני תגובות כאן.
 
@מרק עוגיות, בעיית הטרמפיסט אכן מטרידה. כדי לפתור אותה, אפשר לדמיין קבוצת אנשים שמחליטים -- בהכרעת רוב -- לתרום למען המטרה המשותפת, כלומר להכריח את עצמם ואת שאר חברי הקבוצה לתרום, וכך הם פותרים גם את בעיית הטרמפיסט וגם את בעיית השליטה העצמית.

עד כאן טוב ויפה. (טונה לא יאהב את זה שהרוב כופה החלטתו על המיעוט, אבל אני זורם עם זה). אבל יש נקודה שמטרידה אותי: ההחלטה על היקף התרומה ועל הזכאים לתרומה צריכה לדעתי להתקבל על ידי התורמים ולא על ידי הזכאים. מדוע? כי לזכאים יש עניין אישי באישור התרומה!

נניח שיש בקבוצה 100 אנשים, מתוכם 70 הוגדרו כתורמים ו-30 הוגדרו כזכאים. אם הזכאים ישתתפו בהצבעה, אז מובטחת תמיכה של 30 זכאים, ומספיקה תמיכה של 21 תורמים בלבד (מתוך 70) כדי להגיע ל-51 קולות, ולהעביר את ההחלטה. יוצא ש-21 תורמים כופים את דעתם על 49 תורמים, בעזרת קולות של בעלי עניין אישי בהחלטה.
הבדיחה הקלאסית על שני זאבים וכבשה שעורכים הצבעה מה אוכלים לארוחת ערב.
 
אנשים שבוחרים לגור בשכונה מאפשרים מהסכמה להתערבות במשמורת הילדים
הבעיה עם שיטות שכוללות בחירה חופשית היא שלעולם ההורים הם אלו שבוחרים. ואם להורים לא אכפת מהילדים שלהם (או גרוע מזה: מנצלים אותם למטרות נלוזות ולכן מאד אכפת להם שלא יפקחו עליהם) הם לא יבחרו לחיות במקום כזה.
אני לא רואה איך פותרים בעיה כזאת בלי הקטנה כלשהי של חירות ההורים.

אני לא יודע.
אני חושבת שאין חברות כאלו, ולא בכדי. מעל גודל מסוים חברות פשוט באופן טבעי מתארגנות כך שהן מפקידות הרבה מהכח בידי מעטים: אחרת הן לא שורדות. לכן גם אם עכשיו תעשה ריסט בחברה מסוימת ותהפוך אותה לשוק חופשי, מה שיקרה הוא שעם הזמן החברה תתארגן מחדש עם שלטון, בדומה לחברות הקיימות היום. אני לא מתנגדת לשוק חופשי בסקטורים מסוימים. אני כן חושבת ששוק חופשי מלא ומוחלט, הוא לא רק דיסטופיה, אלא גם לא יכול באמת להתקיים לאורך זמן. אחרת היתה לנו היום לפחות דוגמא אחת לחברה כזאת.
 
נכון, אין להן ערך ב"שוק", בהגדרה, כי אתה מגדיר את הערך כסכום שמישהו מוכן לשלם על כך. יש להן ערך מוסרי (על פי תפיסת המוסר שלי) בכך שהן מצילות חסרי ישע.
אני לגמרי מסכים עם הערך של תפקיד העו"ס באופן עקרוני. ואני חושב שגם החברה באמצעות המדינה יוצרת ביקוש לתפקיד הזה.
נושא התגמול בשוק חופשי נקבע ע"י הצע וביקוש. אם יותר אנשים מסוגלים לעבור את ההכשרה הדרושה ולאחר מכן לעסוק במקצוע באופן מוצלח, השכר שלהם ירד. ואם המקצוע מתאים לפחות אנשים, השכר במקצוע הזה יעלה.

ככל הנראה רק אחוז נמוך מהאנושות יכול לעסוק בפיתוח של טכנולוגיה מתקדמת, ולכן הביקוש לעובדים בתחום הזה עולה על ההיצע, וכך גם התגמול. זאת לעומת תחומים מסורתיים כמו עו"ס, שוטרים, פקידים, פועלים ועוד הרבה מקצועות שכמעט כל אדם יכול לעסוק בכל אחד מהם ולכן אין בעיה למצוא עובדים במקצועות אלה ומכאן התגמול עליהם הוא נמוך.
 
חברה פרטית משכירה דירות בשכונה פרטית עם רמת חיים גבוהה שמתמתגת בתור שכונה עם הגנה גבוה על הפרט. אנשים שבוחרים לגור בשכונה מאפשרים מהסכמה להתערבות במשמורת הילדים. מצופה משכנים בשכונה להתעניין בשלום ילדי שכניהם, והם "נשפטים חברתית" אם הם אינם עומדים בקריטריונים.
ג'יזס, טונה, למעט רמת החיים הגבוהה, אתה תיארת עכשיו את הקיבוץ של פעם! איכס ;[
אין לך מושג כמה אנשים אוהבים לצקצק בלשונם על אחרים? ולהגזים כיד הדמיון הטובה עליהם? אשריך.
 
ככל הנראה רק אחוז נמוך מהאנושות יכול לעסוק בפיתוח של טכנולוגיה מתקדמת, ולכן הביקוש לעובדים בתחום הזה עולה על ההיצע, וכך גם התגמול.
או, מישהו פה טופח לעצמו על השכם? כי אני יכולה לחשוב על יותר אנשים שלא רוצים לעסוק בטכנולוגיה מאשר לא יכולים. אפילו אם משלמים המון תמורת זה.
זאת לעומת תחומים מסורתיים כמו עו"ס, שוטרים, פקידים, פועלים ועוד הרבה מקצועות שכמעט כל אדם יכול לעסוק בכל אחד מהם ולכן אין בעיה למצוא עובדים במקצועות אלה ומכאן התגמול עליהם הוא נמוך.
הנחה מביכה לדעתי. ומשלימה את ההנחה הקודמת כמובן.
אתה היית יכול להיות עו"ס? מסופקתני. רוב אנשי הטכנולוגיה לא היו יכולים. זה דורש תכונות אחרות לגמרי. אמפטיה, רגישות, עבודה מול ועם אנשים מוחלשים. או, למשל, גוזם עצים? כושר גופני גבוה מאד+הבנת טבע העץ+אהבת עבודה פיזית.
תפסיקו למדוד את העולם מהחריץ הקטנטן של יכולת השתכרות וחיסכון. אתם מפספסים עושר של יופי, חכמה ושמחה. חבל להגיע לגיל 50 ורק אז להבין את זה.
 
הבעיה עם שיטות שכוללות בחירה חופשית היא שלעולם ההורים הם אלו שבוחרים.
הבעיה באלטרנטיבה שלך היא שלעולם פקידים/מחוקקים "יותר מוסריים" מההורים הם אלו שבוחרים.
אני חושבת שאין חברות כאלו, ולא בכדי.
אמרתי שאני לא יודע. כל הטענות שלך מניחות שהדבר איננו קיים.
ג'יזס, טונה
קישרת ביני לבין ישוע באותו הנשימה. טוב שלא הוספת את הרבי מילובביץ' ואת לנין.
אתה תיארת עכשיו את הקיבוץ של פעם!
בתור אדם שחי בקיבוץ, אני חושב שאני מבין למה את מתכוונת, ואני מזדהה עם הסלידה. העניין הוא שלמרות שאני מתעב את הרכילות והחטטנות של השכנים, הבחילה שלי מהחטטנות וההתערבות הרומסת של הממשלה ופקידיה, גדולה עשרת מונים.
ולהגזים כיד הדמיון הטובה עליהם?
אכן, אכן. אבל העו"ס מטיבים להתחרות בהם, כנ"ל.
 
לא צריך לבלבל בין חסרי ישע, לבין פערים, אי שיוויון וחמדנות.
חסרי ישע אילו עניים. כיון ששכר המינימום עומד על 5000 ש"ח, בהנחה ושני בני הזוג עובדים - אין עוני בישראל. עוני נמצא במגזרים שהחליטו לא לעבוד וע"כ הם לא חסרי ישע.
אשר לפערים בשכר שנובעים בשוק חופשי לדעתי אין בהם רע. כל אחד יכול לבחור לעצמו מקצוע יותר ריווחי, ובכלל כפי שיש ערך של שיוויון ישנו גם ערך של צניעות והסתפקות במועט.
וחוצמזה, כשהתגייסתי עוד היה אפשר לקנות דירה ממשכורת מינימום אחרי שנים בודדות של חיסכון לא אגרסיבי)
לא יודע מתי התגייסת, אבל גם לפני העליה במחירי הדירות כדי לקנות דירת 3 חדרים ישנה היה צורך ב67 משכורות (משכורות ממוצעות, לא מינימום. הנתונים מאתר משרד השיכון) כך שמלעולם לא היה אפשר להשתכר מינימום ולקנות דירה אחרי כמה שנים בלי חיסכון אגרסיבי.
 
נערך לאחרונה ב:
אבל העו"ס מטיבים להתחרות בהם, כנ"ל.
אתה מדבר מידע אישי או מקריאת כותרות מתלהמות בעיתונים? כי אני מכירה באופן אישי כמה עובדות סוציאליות שעושות עבודת קודש, שעושות את המעט שהן יכולות לעשות עם המעט משאבים שיש להן, כדי לנסות להציל את מי שאפשר מחיי גהינום. ילדים ששני הוריהם מתו ואף אחד במשפחתם לא מוכן לטפל בהם, ילדים שמוזנחים בצורה שקשה לתאר, אין סוף לסיפורי הזוועה. בדרך כלל העיתונים מוצפים במסעות השמצה חד צדדיים על ידי אנשים שמרגישים נפגעים, אבל אנחנו לא שומעים את הצד השני של הילד שהם פגעו בו והוצא מחזקתם בעור שיניו.

הבעיה באלטרנטיבה שלך היא שלעולם פקידים/מחוקקים "יותר מוסריים" מההורים הם אלו שבוחרים.
כל תפיסה של מוסר יש בה בעייתיות, מפני שאף פעם לא כולם יסכימו על מהו המוסר הזה. גם להעניש רוצחים זה לא בסדר, כי לפי המוסר שלהם זה בסדר להרוג את מי שמעצבן אותך. מה פתאום שהחברה תשליט עליהם את המוסר שלה?
בעיני זה לא רק בסדר גמור, אלא אף הכרחי, שהחברה תשליט איזושהי אמת מידה מינימלית של מוסר על חבריה, לא רק אם הם בוחרים בכך אלא בעיקר אם הם לא. זה כולל לנסות למנוע רצח והתעללות מינית, וגם התעללות בילדים חסרי ישע, ואולי עוד כמה דברים (מניחה שרוב האנשים כאן ירצו שייגנו גם על הקניין שלהם למשל). אפילו אם זה גורם לכמה אנשים להרגיש שנפגעת החירות שלהם. תמיד יהיה ויכוח על מהו בדיוק הסף שבו צריך למתוח את הגבול בין התערבות לבין חופש הפרט, וכך זה צריך להיות. אין כאן תשובות מוחלטות, ואין כאן פתרונות קסם. זה משא ומתן מתמיד בין האנשים השונים בחברה, על מיקום הגבול הזה. אבל הוא עדיין צריך להיות קיים איפשהו.
 
כיון ששכר המינימום עומד על 5000 ש"ח, בהנחה ושני בני הזוג עובדים - אין עוני בישראל
ואם לא שניהם עובדים? אם למשל יש להם ילדים קטנים (מישהו צריך לטפל בהם וגם המעונות לא מאפשרים עבודה במשרה מלאה)? אם למשל אחד מהם חולה או נכה? אם יש להם קשיים שמונעים מהם לעבוד בעבודה קבועה? אם הם גרים במקום שבו אין עבודה, אפילו לא בשכר מינימום, לכולם? אם יש להם ילד אוטיסט שבלי השקעה של אלפי שקלים לחודש אין לו סיכוי לגדול להיות עצמאי? אם יש להם ילד נכה שדורש השגחה צמודה? אם יש להם הורים קשישים וחולים שאין מי שיטפל בהם? אני יכולה להמשיך... אבל אני חושבת שהנקודה ברורה. אם אני עכשיו הייתי צריכה להתקיים עם משפחתי מ10000 ש"ח בחודש ועבודה בשכר מינימום הייתי מצליחה. אבל זה כי כבר יש לי איפה לגור, אני גרה במקום בטוח, אני בריאה וכך גם משפחתי, ואני גרה במרכז הארץ במקום שלא קשה להשיג בו עבודה. אני לא בטוחה שזה נכון לכולם.
 

פתחו חשבון למסחר עצמאי

פסגות טרייד

ישראל: 0.06% מעסקה (מינימום ₪2 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה)
דמי ניהול: ללא דמי ניהול
מינימום: ₪10,000
פתיחת חשבון

מיטב טרייד

ישראל: 0.08% מעסקה (מינימום ₪4.65 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה או $5 ב-IBKR)
דמי ניהול: פטור לשנתיים, אח״כ ₪15
מינימום: ₪5,000
פתיחת חשבון

אקסלנס טרייד

ישראל: 0.07% מעסקה (מינימום ₪3 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה או $5 ב-IBKR)
דמי ניהול: פטור לשלוש שנים, אח״כ ₪15
מינימום: ₪10,000
פתיחת חשבון
פסגות טרייד
מינימום לפתיחת חשבון: ₪10,000
⌄
ישראל: 0.06% מעסקה (מינימום ₪2 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה)
דמי ניהול: ללא דמי ניהול
פתיחת חשבון
מיטב טרייד
מינימום לפתיחת חשבון: ₪5,000
⌄
ישראל: 0.08% מעסקה (מינימום ₪4.65 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה או $5 ב-IBKR)
דמי ניהול: פטור לשנתיים, אח״כ ₪15
פתיחת חשבון
אקסלנס טרייד
מינימום לפתיחת חשבון: ₪10,000
⌄
ישראל: 0.07% מעסקה (מינימום ₪3 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה או $5 ב-IBKR)
דמי ניהול: פטור לשלוש שנים, אח״כ ₪15
פתיחת חשבון
גילוי נאות: האתר מקבל תגמול בגין פתיחת חשבון דרך הקישורים. אין באמור משום ייעוץ השקעות או שיווק השקעות.
(מישהו צריך לטפל בהם וגם המעונות לא מאפשרים עבודה במשרה מלאה)?
לא יודע למה את אומרת שהמעונות לא מאפשרים את זה. מהיכרות קרובה הם כן מאפשרים את זה.
אם למשל אחד מהם חולה או נכה?
אז יש לביטוח לאומי קיצבת נכות.
אם הם גרים במקום שבו אין עבודה, אפילו לא בשכר מינימום, לכולם?
לא מכיר את המקום הזה, אבל הם יכולים לעבור דירה למקום אחר. בכל אופן בהקשר של אבטלה, היא במגמת ירידה כבר הרבה שנים כך שהמצב הזה מטופל ומשתפר.
אם יש להם ילד אוטיסט שבלי השקעה של אלפי שקלים לחודש אין לו סיכוי לגדול להיות עצמאי? אם יש להם ילד נכה שדורש השגחה צמודה? אם יש להם הורים קשישים וחולים שאין מי שיטפל בהם? אני יכולה להמשיך... אבל אני חושבת שהנקודה ברורה.
אז לכן לכל אלה יש את הביטוח הלאומי. שוק חופשי לא שולל עזרה לחולים, נכים וקשישים. שוק חופשי (לטעמי) צריך לקבוע את "השוק" ישנם אנשים שהם מחוץ לשוק ולאה צריך לעזור.
 

נושאים דומים

Back
למעלה