• התכנים בפורום אינם מהווים ייעוץ מקצועי מכל סוג, לרבות ייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו המיוחדים של כל אדם.
    השימוש בפורום כפוף לתנאי השימוש. עצם השימוש בפורום מהווה הסכמה מלאה לתנאים אלה.

על דור המילניום המפונק

נסי לקרוא את ההודעות של @Koby Paris .
אני רק אומר שאם הדור שלי היה מוכן לגור אחרי החתונה בדירת 3 חדרים ישנה במרכז פ"ת\בת-ים\חולון\ראשל"צ בקומה ג בלי מעלית בלי מזגן ובלי חניה, לא מבין למה הציפיות עכשיו של זוג צעיר הם ברמה של דירת 4 חדרים חדשה עם מרפסת שמש , חניה ומעלית , בשכונה חדשה. מה השתנה באמצע?


כש- 4 קירות בעיר סוג ד' בבניין בן 50 שנה שאני יותר ממוכן להמר את כל מה שיש לי על כך שהוא לא ישרוד רעידת אדמה קטנטונת עולה מליון +++, כאשר השכנים במקרה הטוב עושים קריוקי 3 פעמים בשבוע ובמקרה הרע גם מתנכלים לך, אז מבחינתך מי שגר בדירה כזאת ומרוויח פי 2 מהחציון, אמור להיות לכל הפחות ללא דאגות כלכליות על הראש?

אז אני לא יודע מה אתה מעשן, וכנראה שזה עובד.
מהנדס תוכנה רווק שחוסך 80% וחי עם ההורים עד גיל 30 יוכל להגיע לחצי דירה בדרום. ממש הישג!
כמות האנשים שמלכתחילה מסוגלים ללמוד את המקצוע, לחסוך באגרסיביות ולהתפשר על לחיות עם ההורים ולוותר על משפחה(כי אי אפשר גם לחסוך לדירה וגם להקים משפחה. המספרים לא מתחברים) שואף ל-0.
אני איש של היגיון, והמצב ברוב תחומי החיים (החומריים והלא חומריים) הוא על הפנים. זה לא הגיוני להמר ש "יהיה טוב".

אם פוזלים לכל יבשת אחרת (גם אפריקה בערים ספיציפיות), אז החיים של אותו מהנדס טובים פי עשרות מונים.
גם אם אחסוך 100% מההכנסה עד הפנסיה, לא רק שאני לא אהיה עשיר, אלא גם אבזבז את כל חיי בלחסוך. ולשם מה? בשביל שאוכל לקנות בית יד שנייה ב-3 מליון ו"לחגוג" בקצת הכסף שנותר? אפילו התרחיש האוטופי של חסכון 100% נראה פסימי למדי.
 
אז אני לא יודע מה אתה מעשן, וכנראה שזה עובד.
מהנדס תוכנה רווק שחוסך 80% וחי עם ההורים עד גיל 30 יוכל להגיע לחצי דירה בדרום. ממש הישג!
אה?!
מהנדסת תוכנה, גרתי בשכירות מאז הצבא, יש לי דירה במרכז.
לא מעשנת, אולי זה ההסבר.
 
אם פוזלים לכל יבשת אחרת (גם אפריקה בערים ספיציפיות), אז החיים של אותו מהנדס טובים פי עשרות מונים.
מהנדס תוכנה בסיליקון ואלי, למשל, לא יוכל לקנות שם דירה אלא אם כן ימכור איזו חברה. המשכורות למהנדסי תוכנה בארצות הברית מאד דומות למשכורות בארץ, ואילו יוקר המחיה במקומות המבוקשים הרבה יותר גבוה. אני שילמתי 2500$ שכירות על דירה עלובה וישנה של שלושה חדרים באזור בוסטון. חוג לילדה שלי עלה מאות דולרים לחודש. לא שאין הרבה יתרונות ביבשות אחרות, למשל בחלק מהן לא זורקים עליך טילים מדי פעם, אבל מי שמרוויח שם הרבה אלו לא מהנדסי תוכנה, אלא אנשי תעשיית הפיננסים בעיקר.

נראה לי שאנחנו בדיוק משני צידי התפר של מה שנקרא בועת הדיור.
מי שהצליח לקנות דירה לפני 5-6 שנים - שיחק אותה.. כל השאר - נגעת נסעת ואלה בדיוק דור ה-Y.
אני קניתי דירה לפני שנה. אחותי, הצעירה ממני בכמה שנים, קנתה דירה לפני כשלוש שנים, הדירה שלה שווה בערך אותו דבר היום כמו מתי שהיא קנתה אותה. בני דודים שלי צעירים ממני, קנו דירות ממש עכשיו.

זוג בגיל 35 היה צריך לחסוך בערך 10 שנים קודם לכן 2000 ש"ח בחודש עם תשואה של 4%. (נדמה לי שחישבתי נכון..)
כדי להגיע ל300,000 ש"ח, אפילו בלי שום תשואה על ההון צריך לחסוך רק 2500 ש"ח בחודש, לשני בני הזוג ביחד, כלומר 1250 לכל אחד. זה סכום שאפשר בקלות לחסוך אם נוסעים פחות לחו"ל, לא גרים במרכז תל אביב, ולא מחזיקים רכב חדיש. למעשה אם חיים כך אפשר לחסוך גם הרבה הרבה יותר מזה. וכמובן שבפועל יש תשואה על ההון - לא בבנק אבל כן בהשקעה פסיבית סבירה.
אני נסעתי לחו"ל אולי פעמיים בעשור הזה שבין 20 ל30. ולא עשיתי את "הטיול הגדול" שבו בזבזתי עשרות אלפי שקלים שחסכתי בעבודה קשה (וזמן רב שהיה יכול להיות מושקע בעבודה או לימודים) כמו כמה אנשים שאני מכירה. אבל אני מכירה גם מישהו שעבד בהיי טק, הרוויח יפה מאד, גם קיבל כספים מההורים, ובגיל 30 אין לו שקל כי הכל בוזבז על נסיעות. אי אפשר גם לעשות חיים כמו משוגעים וגם להתלונן אחר כך שלא נשאר כסף בבנק.

זה אומר שישר אחרי צבא רצים לתואר, עובדים תוך כדי, ומייד אחרי תואר ראשון צריך להתחיל לעבוד ולשים בצד.
נכון, ישר אחרי הצבא הולכים ללמוד. ומיד אחרי תואר ראשון מתחילים לעבוד. לעבוד תוך כדי התואר - כן, גם את זה עשינו. ממתי זה נהיה זכות לא לעבוד ולא ללמוד כמה שנים ועוד לבזבז כסף בזמן הזה על טיולים בעולם, ואחר כך להתלונן שאין כסף?

אלה חיים די סיזיפיים.
אלה החיים כמו שההורים שלנו חיו וכמו שאלו מאיתנו שחשבו קצת קדימה, כולל אותך, חיו. לצפות למשהו אחר - זאת בדיוק הבכיינות של דור הY.
 
כש- 4 קירות בעיר סוג ד' בבניין בן 50 שנה שאני יותר ממוכן להמר את כל מה שיש לי על כך שהוא לא ישרוד רעידת אדמה קטנטונת עולה מליון +++,
אז פשוט גרים בשכירות. לא קורה מזה כלום.
 
@מרק עוגיות

נכון, אני גם קניתי דירה, ויש לי חסכונות.. ואני מסכימה שזה אפשרי ולא טענתי בשום מקום שזה לא אפשרי.
אני רק טוענת שבמדינות אחרות זה קל יותר (חברים שלי באוסטרליה/ארה"ב/קנדה - כבר 5-6 שנים אומרים שעוד שנה אחת ודי, וכבר הסתדרו וממש לא חוזרים), וגם בדורות הקודמים זה היה קל יותר, כי לפני 10 שנים כל אחד, מטומטם כלכלית ככל שיהיה הצליח לקנות דירה, והיום רק המחושבים והמצוינים מצליחים.
יש בי הרבה יותר אמפתיה ממך, כנראה, לבני דורי, אפילו שהם לא חשבו כמוני מגיל 25 על איך להסתדר בפנסיה.

ועוד משהו שחשוב לי לציין, זה ש"דירה" משמשת אותי בעיקר כסמל, כי ממש לא חשוב אם קנית בפועל דירה, או שהגעת פשוט ליכולת לקנות דירה אם תרצה אבל בחרת להשקיע באפיק אחר.

אלה החיים כמו שההורים שלנו חיו וכמו שאלו מאיתנו שחשבו קצת קדימה, כולל אותך, חיו.
אגב.. ההורים שלי דווקא לא חיו כך (והם הגיעו כעולים חסרי כל וחסרי השכלה). החל מגיל 10 שלי (סוף שנות ה-30 תחילת 40 שלהם) הם כבר גרו בדירת גן שלהם של 4 חדרים, וטסנו לחו"ל בהרכב משפחתי כל שנה, והיה לנו תמיד את המחשב הכי משוכלל ובאופן כללי הם שפכו שקים של כסף על החינוך שלי ושל אחי.
כל זה ממשכורות מאוד נמוכות...
אז הילדים שלי עדיין תינוקות, אבל אני עוד שנייה אהיה אמא לנערים, וממש חוששת שלא תהיה לי היכולת הזו לתת להם מה שנתנו לי, אפילו שאני והבנזוג מרוויחים אם אני עושה השוואה למשכורת מינימום - פי 2 ממה שהם הרוויחו.
(בגלל זה אני בלי הפסקה חושבת איך לעשות יותר כסף בלי לעבוד קשה יותר, או שוקלת פשוט לעזוב, וזה ממש מטריד את מנוחתי)
 
הם כבר גרו בדירת גן שלהם של 4 חדרים, וטסנו לחו"ל בהרכב משפחתי כל שנה, והיה לנו תמיד את המחשב הכי משוכלל ובאופן כללי הם שפכו שקים של כסף על החינוך שלי ושל אחי.
טוב, אני לא יודעת איך ההורים שלך עשו את זה. ההורים שלי גרו בדירת 3 חדרים, וזה אחרי שהם קיבלו חצי דירה במתנה מסבתא שלי, ואת חלק מהחצי השני האינפלציה המטורפת של שנות ה80 מחקה להם מהמשכנתא. ולא שפכו עלינו שקים של כסף. ההורים שלי נסעו פעם אחת לחו"ל כל ילדותי, ואני נסעתי לחו"ל לראשונה בגיל 21.
אולי את גדלת במקום הרבה יותר עשיר מהרגיל לאותה תקופה, ולכן נקודת ההשוואה שלך גורמת לך להרגיש בתחושת נחיתות. כי בעיני מה שאת מתארת ממש ממש לא אופייני לאיך שרוב האנשים חיו אז. מעבר לכך, מי שההורים שלו כל כך מסודרים, לא יכול לקבל מהם עזרה בהון עצמי לדירה?

במדינות אחרות זה קל יותר
יש יותר ויש פחות. בארצות הברית אכן יכול להיות קל יותר מהרבה בחינות כלכליות, מצד שני יש שם תחרותיות מטורפת, הם עובדים מאד מאד קשה על לימודים בתיכונים, ואין אפשרות להשלים בגרויות אחר כך - מה שעשית בתיכון זה מה שקובע לאיזה קולג' תלך, וכנראה גם מה המשכורת שלך תהיה אחר כך. זה יוצר לחץ עצום. בשנתיים שגרתי בבוסטון היה נער (בן לישראלים) שהתאבד בגיל 17 כי לא התקבל לקולג' שקיווה לו.
קנדה היא מדינה מאד סוציאליסטית - מי שאוהב את זה יאהב אותה, מי שיותר בראש קפיטליסטי, כנראה פחות.
בכל מקרה, הדיון כאן הוא לא דוקא על ישראל - אני ממש לא טוענת שישראל היא המדינה הכי טובה לגור בה בעולם. הדיון הוא על דור הY לעומת הדורות הקודמים, והטענות של דור הY הן גלובליות, לא מוגבלות רק לישראל.

אז הילדים שלי עדיין תינוקות, אבל אני עוד שנייה אהיה אמא לנערים, וממש חוששת שלא תהיה לי היכולת הזו לתת להם מה שנתנו לי, אפילו שאני והבנזוג מרוויחים אם אני עושה השוואה למשכורת מינימום - פי 2 ממה שהם הרוויחו.
מה לא תוכלי לתת להם? טיולים לחו"ל כל שנה? הם יסתדרו בלי. אייפון חדש כל שנה? אני מקווה שאת לא חושבת שזה באמת חשוב (ושימי לב שבמקום "המחשב הכי משוכלל" שלהורים שלך היה, לנו יש כמה מחשבים משוכללים מאד בכל בית, הסמארטפון חזק פי המון מהמחשב הכי משוכלל שהיה אז , שגם מתחלפים בחדשים כל שנה שנתיים). אני מאמינה שאם אתם מרוויחים כמו שאת מתארת ואתם לא שקועים בחובות ומתנהלים בצורה אחראית, את תוכלי לממן להם את החינוך שאת רוצה. יש עוד משהו באמת חשוב שאת חושבת שלא תוכלי לתת להם? אני לא שואלת בקנטרנות, באמת מעניין אותי, בתור אמא בעצמי.
 
נראה לי שהנושא הכי כואב, שחוזר אצל כולם, הוא נושא הדיור, ובצדק.

צריך לזכור 2 דברים:
1. מחירי הדירות הם מחזוריים (ביחס למשכורות), היום הם למעלה, מחר הם למטה. נכון שהם למעלה כבר הרבה זמן, אבל מתי שהוא הם ירדו (יחסית למשכורות, לא בהכרח נומינלית). אנו קנינו הדירה הראשונה ב1991 וזה היה כשהמחירים היה בשיא, קנינו הדירה הכי פושטית שאפשר (קומה ג בלי, ישנה) כי לא היה לנו כסף. את הדירה השניה קנינו כבר ב 2000 , אחרי שהמחירים דעכו ביחס למשכורות די הרבה זמן, ואז עשינו עסקה הרבה יותר טובה. כך שבסופו של דבר, הדברים מתאזנים.

2. הממשלה מנסה להוריד המחירים, יש כרגע מבצע "מחיר למשתכן", @נולי , אם אתם זוג צעיר בלי דירה, אני מציע שתגשו לזה, סיכוי נמוך, אבל למה לא?
אגב, אני לא מסכים איתך שדירה זה סמל, ממש לא, הבעיה האמיתית היא שמחירי הדירות עלו בלא פרופורציה לכל שאר הדברים האחרים. מחירי מקרר\תנור\TV\מזגן \ביגוד\ספרים\חו"ל\ריהוט\סלולר\אוכל-גולמי עולים היום בערך כמו לפני 10 שנים, אם לא פחות. הדבר היחיד שעלה פי 2 זה דירות (ומחיר הדלק, שזה בעצם מיסים).
מי שיש לו דירה ללא משכנתא, יכול לחיות יפה מ 15,000 שקל לחודש, כולל חו"ל וחוגים.
 
מחירי הדירות עלו בלא פרופורציה לכל שאר הדברים האחרים
אנקדוטה מוזרה אך מעניינת: קראתי ספר שמתרחש באנגליה בתחילת המאה ה19. גם שם יש אנשים שנכנסים לחובות :-) הדבר המעניין הוא שנוקבים שם בסכומים. אותו זוג שנכנס לחובות שם שילם על הרהיטים וכלי המטבח שלו פי 5 בערך מהשכירות השנתית שלו, וזה מה שדרש את ההלוואה. זה שקול לכך שהיום רהיטים וכלי מטבח לדירה בשכירות של 4000 ש"ח היו עולים כרבע מיליון ש"ח. the times they are changing
 
טוב, אני לא יודעת איך ההורים שלך עשו את זה.
באר שבע..

אבל היום גם בבאר שבע קשה קשה.

מה לא תוכלי לתת להם?
פחות אייפון, יותר חינוך. ממה שאני רואה העלויות של חינוך פרטי הן מטורפות. כרגע עם רמת הכנסה שלנו לא נוכל לעמוד בהן.
אני מניחה שהם גם יסתדרו במע' הציבורית עם תגבורי נוער שוחר מדע וכאלה.. אבל אני מרגישה שמע' החינוך בהתדרדרות, ועוברת תהליכי הדתה נרחבים וכבר עכשיו בן השלוש שלי חוזר מהגן (החילוני למהדרין!!) עם כל מיני מניירות של חב"ד.

טיולים לחו"ל כל שנה? הם יסתדרו בלי.
אני לא אסתדר בלי. :)
לדעתי טיולים בחו"ל הם טעם החיים.. אני מוכנה לעשות המון ויתורים ברמת החיים שלי ולא לוותר על לראות עולם.


אם אתם זוג צעיר בלי דירה,
עם דירה.
 
  • אהבתי
Reactions: HHH
אבל היום גם בבאר שבע קשה קשה.
אני ראיתי לפני כמה שבועות פרסומת לדו משפחתי בשכונת רמות בבאר שבע, שהיא שכונה טובה, במיליון וחצי. מעריכה שדירת 4 חדרים עולה שם כמיליון או קצת יותר. זה לא כל כך קשה...
העלויות של חינוך פרטי הן מטורפות
על איזה חינוך פרטי את מדברת? אין כמעט חינוך פרטי חילוני בארץ, המעט שיש (אלא אם כן את מתכוונת לריאלי בחיפה) זה בעיקר בתי ספר דמוקרטיים או אתרופוסופיים וכאלה, והם בדרך כלל עולים כ1000 ש"ח לחודש. לא מעט, אבל גם לא משהו שאי אפשר לממן (למשל בתמורה לקצת פחות טיולים בחו"ל.)
דרך אגב, בדקת כמה עולה חינוך פרטי בארצות הברית למשל? מדובר על עשרות אלפי דולרים בשנה. לפני שאת אומרת שעלויות החינוך הפרטי הן מטורפות בישראל, ובאותה נשימה אומרת שבמקומות אחרים יותר קל, תבדקי את הנתונים. במקומות שבהם יש חינוך מצוין ציבורי בארה"ב עלות הדיור היא בהתאם (ע"ע השכירות ששילמנו בבוסטון). וגן פרטי שם עלה לנו 1800$ לחודש. אולי באוסטרליה וקנדה קל יותר, את זה אני לא מכירה.

מע' החינוך בהתדרדרות, ועוברת תהליכי הדתה נרחבים
מסכימה. אבל זה לא קשור ליוקר המחיה.

לדעתי טיולים בחו"ל הם טעם החיים
יש לך טעם יקר. זו לא אשמת הממשלה.
 
@נולי, אני מצטערת אבל את דואגת שלא יהיה לך כסף לחינוך הילדים שלך כמו שאת רוצה, ובאותה נשימה שאת מסבירה שאת לא יכולה לוותר על טיולים לחו"ל. זה סדר העדיפויות שלך, תעמדי מאחוריו.
 
באותה נשימה שאת מסבירה שאת לא יכולה לוותר על טיולים לחו"ל.
זה היה חצי בצחוק, אני חושבת שהפוסטים הקודמים שלי די המחישו את תפיסת עולמי המאוד סולידית.
אני גם לא יודעת כמה פעמים הדגשתי בפוסטים שלי שאני לא מרגישה קורבן, ושאני אדם סופר מחושב..
אבל בחרת לתפוס משפט אחד מכל מה שרשמתי, לצטט אותו, להקטין אותי, ולעבור מדיון עקרוני שבו נתתי דוגמאות אישיות לטיעוני אד-הומינם.

אני לא האשמתי בשום מקום את הממשלה בזה שאני שחו"ל מסב לי הנאה. שאלת אותי שאלה אישית ועניתי.

כבר התחלתי לענות לכל השאלות הקודמות שלך בצורה רצינית והוצאת לי את כל הרוח מהמפרשים.
 
זה היה חצי בצחוק
סליחה, לא הבנתי את זה. אני מתנצלת.
אני חושבת שתשימי גם לב שלא ציטטתי משפט אחד בלבד, אלא התייחסתי להרבה מהדברים שכתבת, זה רק היה אחד מהם. לא היתה כוונה לפגוע. אני אשמח להמשיך את הדיון איתך במישור העקרוני.

כבר התחלתי לענות לכל השאלות הקודמות שלך בצורה רצינית
אני מאד אשמח לשמוע את התשובות.

במישור העקרוני, על פי מה שאני רואה סביבי: מי שלא מבזבז שנים על טיולים בחול וחיפוש עצמי, אם לפחות אחד מבני הזוג עובד בעבודה מהסוג היותר מבוקש ושדורשת השכלה מתאימה, ואם בני הזוג חיים בצניעות (לא מתכלבים, רק חיים בצניעות) וחוסכים יפה לפני שהם מביאים ילדים לעולם, אפשר לחיות בסדר גמור ואף יותר מכך. לרווחה מגיעים כשהילדים קצת גדלים ומפסיקים לשלם על גנים פרטיים (בית ספר פרטי עולה הרבה פחות מגן פרטי...). אנחנו חיינו די בצניעות במשך הרבה שנים, והיום אנחנו במצב כלכלי מעולה כתוצאה מכך, וכבר ממש לא חייבים לחיות בצניעות (אלא אם כן נחליט שאנחנו רוצים פרישה מוקדמת בכל מחיר). לכן קשה לי עם תלונות של אנשים שמסבירים שהם לא יכולים לחסוך אבל נוסעים לברלין פעמיים בשנה, כמו האנשים שצוטטו בכתבה המקורית.

ולגבי ההשוואה למדינות אחרות - אני לא מכירה את כל המדינות בעולם, אבל בארה"ב חייתי. בהרבה מובנים יותר טוב שם, אבל אלו לאו דוקא מובנים כלכליים. ההיכרות שלי עם לא מעט זוגות ישראליים זמניים שם הביאה אותי למסקנה שזה מאד עניין של טעם אם החיים שם יותר טובים או לא (כי כמו שיש יתרונות יש גם חסרונות), היו לא מעט זוגות שאחד מבני הזוג רצה להשאר והשני רצה לחזור. אנחנו ספציפית היינו בסיטואציה שיכולנו לבחור בין להשאר או לחזור, בעבודות דומות בשני המקרים, והחשבון הכלכלי אמר שלא יהיה כמעט הבדל בסכום שנחסוך, ולעומת זאת שם היינו גרים במקום מבאס באמצע שום מקום, עם בית ספר לא כזה משהו, כשהעיר הגדולה נמצאת במרחק של שעתיים וחצי נסיעה, ואילו פה אנחנו במרחק חצי שעה נסיעה ממרכז תרבותי וקולינרי. זה הנסיון האישי שלנו, יש גם נסיונות אחרים. אפשר גם להפוך שם למיליונר במכה אם יש לך מזל. ואפשר גם לעבוד בסיליקון ואלי במשכורת שנשמעת לנו ענקית, ועדיין שלא יהיה לך כסף לקנות דירה ובקושי תסתדר עם לשכור, כי הדיור שם יקר בצורה שאי אפשר לדמיין, ובתי הספר הם פרטיים ועולים עשרות אלפי דולרים לשנה, ואין שם תחבורה ציבורית כך שחייבים להחזיק אוטו לכל אחד. אני מכירה גם אנשים כאלה.

המסקנה העיקרית שלי מהחיים במקום אחר והבדיקה של אפשרויות, היא שטענות כמו "שם יותר טוב" הן בעייתיות, כי בפועל מאד תלוי מי אתה, מה המקצוע שלך, מה חשוב לך בחיים. אם חשוב לך למשל מזג אויר נעים ושמשי, קנדה תכניס אותך לדיכאון. אם את אחות סיעודית, השמועה אומרת שיש מדינות בעולם שבהן תוכלי להרוויח מצוין. אם את בהיי טק, המצב הכלכלי שלך בישראל דוקא די טוב יחסית לרוב העולם. אם יש לך הרבה ילדים, עלות החינוך הפרטי במדינות מסוימות יכולה להכריע אותך. אם חשוב לך חינוך לא דתי, יש מקומות בארה"ב שלא תרצי להתקרב אליהם בכלל. בקיצור זה מאד אישי, ואני בעד שכל אחד יבדוק לעצמו מה הכי מתאים לו. ולגבי הפוליטיקה בארץ - היא זוועה, גם בעיני, אבל שוב אני לא חושבת שזה העניין במרכז הטענות של דור הY.
 
על איזה חינוך פרטי את מדברת? אין כמעט חינוך פרטי חילוני בארץ, המעט שיש (אלא אם כן את מתכוונת לריאלי בחיפה) זה בעיקר בתי ספר דמוקרטיים או אתרופוסופיים וכאלה, והם בדרך כלל עולים כ1000 ש"ח לחודש. לא מעט, אבל גם לא משהו שאי אפשר לממן (למשל בתמורה לקצת פחות טיולים בחו"ל.)
אז ככה, אנחנו שילמנו על חינוך חצי פרטי חילוני החל מגיל אפס לילדים (בקיבוץ שכן, 2 ילדים) ועד סוף התיכון. בגילאים הצעירים מאד ובתיכון, זה היה מחיר 1500-2000 ש"ח לכל ילד. לא כולל חוגים אחה"צ אבל כן כלל בחלק מהזמן צהרון עד שעה 16.00. בתקופות הזולות, יסודי וחט"ב, זה עלה בסביבות 1000 לחודש לילד.

המשמעות היתה שעד סיום בית הספר של הקטנה, נסענו פעם אחת לחו"ל ולא ישבנו בבית קפה ולא הלכנו כמעט להצגה או לסרט. ידענו שזה יחכה לנו לסיום גידול הילדים. במקום זה, יצאנו לטיולים בטבע. (על מי אני עובדת? זה הבילוי העדיף שלנו גם ככה :> ).
אנו קנינו הדירה הראשונה ב1991 וזה היה כשהמחירים היה בשיא, קנינו הדירה הכי פושטית שאפשר (קומה ג בלי, ישנה) כי לא היה לנו כסף.
אנחנו התחלנו לבנות ב-1995. את ההון העצמי קיבלנו מההורים (30K ש"ח) ואני חושבת שדי החזרתי את זה בטיפול בהם בשנות חייהם האחרונות. בחרנו לגור בקצה העולם, מקסימום מענקים מהמדינה ואפס מחיר לקרקע. מכרנו אחרי 20 שנה.

אם יש משהו שיכול להעיד אולי על איפה ימצא את עצמו אדם בגיל 21 כעבור 20-30 שנה מבחינה פיננסית זה, לדעתי, יכולת דחיית סיפוקים ויכולת תיעדוף. אבל אני שוב אומרת, זה לא קשור לדור בהכרח. זה קשור לבגרות נפשית.
 
זה לא קשור לדור בהכרח. זה קשור לבגרות נפשית.
יש הטוענים שלדור הזה יש פחות בגרות נפשית. אחרי הכל, עם השנים גיל ה"בגרות" הולך ונדחה: פעם בגיל 20 כבר התחתנו והולידו ילדים, היום בגיל 30. היום סביר מאד לחיות אצל ההורים גם בגיל 25, ואמהות פונות למעסיקים בשם ה"ילדים" שלהם אם עשו להם עוול במקום העבודה. היום אומרים שאסור לילד לחצות כביש לבד עד גיל 9, כשאני הייתי ילדה זה היה 6. מה שכן, האשמים העיקרים בזה הם לדעתי דור ההורים המפנק. אני רואה סביבי מצוין את ההבדל, גם בדור שלי, בין מי שגדל בפינוק מוגזם למי שחונך לכך שהוא יכול וצריך להשיג את חייו בזכות עצמו. אני חושבת ש(חלק מ)דור ההורים של דור הY חטא באשליה ש"לילדים שלי יהיה קל בחיים, לא קשה כמו שהיה לי" וזה מה שהם העבירו לדור הילדים שלהם כמסר.
 
מה שכן, האשמים העיקרים בזה הם לדעתי דור ההורים המפנק. אני רואה סביבי מצוין את ההבדל, גם בדור שלי, בין מי שגדל בפינוק מוגזם למי שחונך לכך שהוא יכול וצריך להשיג את חייו בזכות עצמו.
או, עם זה אני מזדהה לגמרי. אז סיכמנו שלא דור ה-Y אשם אלא הוריו, דור ה-X?
והסתייגות קטנה, כי גם אנשים שגידלו ככה את ילדיהם כי "לנו לא היה כלום" הם אנשים שחיו בסרט הוליוודי ולא פיתחו בגרות נפשית ובטח לא הבנה איפה זה יעמיד אותם עצמם לקראת הפנסיה. (לא כולל עשירים או כאלה שידעו שמחכה להם ירושה שמנמנה).
 
אנשים שחיו בסרט הוליוודי
אני חושבת שבאמת חונכנו, גם על ידי סרטים הוליוודים, להאמין בקדמה, ושהקדמה מובילה לכך שלכל דור יותר טוב מקודמיו, ודור הX בודאי רצה להאמין בכך. בישראל היתה צמיחה מטורפת ושינוי לכיוון הצרכניסטי, החל מאמצע שנות התשעים עם פריצת הגבולות של החרם הערבי, והכניסה של ערוצי הטלויזיה המסחריים. לדעתי הגיע כעת לבגרות בישראל הדור הראשון שגדל לתוך הבטחות השוא של הצרכניזם, בלי שלהוריו יש את הכלים לחנך אותו לראות דברים בצורה יותר מפוקחת, ומצד שני הצמיחה העולמית הגיעה לישורת, שלא בטוח אם ומתי נצא ממנה, כך שההבטחות באמת מתגלות במערומיהן. בארצות הברית חיים על כסף שאין לך היו נפוצים גם לפני עשרים שנה. אצלנו זה מגיע, כרגיל, באיחור.
 
אם יש משהו שיכול להעיד אולי על איפה ימצא את עצמו אדם בגיל 21 כעבור 20-30 שנה מבחינה פיננסית זה, לדעתי, יכולת דחיית סיפוקים ויכולת תיעדוף

יש את מבחן המרשמלו הידוע שנערך לבני 4 לראות אם יצליחו לדחות סיפוקים (בחירה בין 1 מרשמלו עכשיו, או 2 מרשמלו אחר כך), ומצאו שהמבחן מנבא הצלחה בחיים הבוגרים למי שהיה מוכן להמתין ל 2 מרשמלו (על סמך מבחן פשוט בגיל 4 ...).

אשמים העיקרים בזה הם לדעתי דור ההורים המפנק. אני רואה סביבי מצוין את ההבדל, גם בדור שלי, בין מי שגדל בפינוק מוגזם למי שחונך לכך שהוא יכול וצריך להשיג את חייו בזכות עצמו.

לא קשור ישירות, אבל הזכיר לי - בספר The Millionnaire Next Door , בדקו ומצאו שאותם אלו שחינכו את ילדיהם תחת ההנחה שאין למשפחה הרבה כסף, הילדים הצליחו בחיים יותר, מאשר אלו שסיפרו לילדיהם שיש למשפחה הרבה כסף (ומשתמע מזה שבבוא הזמן הם יקבלו אותו).
 

פתחו חשבון למסחר עצמאי

פסגות טרייד

ישראל: 0.06% מעסקה (מינימום ₪2 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה)
דמי ניהול: ללא דמי ניהול
מינימום: ₪10,000
פתיחת חשבון

מיטב טרייד

ישראל: 0.08% מעסקה (מינימום ₪4.65 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה או $5 ב-IBKR)
דמי ניהול: פטור לשנתיים, אח״כ ₪15
מינימום: ₪5,000
פתיחת חשבון

אקסלנס טרייד

ישראל: 0.07% מעסקה (מינימום ₪3 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה או $5 ב-IBKR)
דמי ניהול: פטור לשלוש שנים, אח״כ ₪15
מינימום: ₪10,000
פתיחת חשבון
פסגות טרייד
מינימום לפתיחת חשבון: ₪10,000
⌄
ישראל: 0.06% מעסקה (מינימום ₪2 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה)
דמי ניהול: ללא דמי ניהול
פתיחת חשבון
מיטב טרייד
מינימום לפתיחת חשבון: ₪5,000
⌄
ישראל: 0.08% מעסקה (מינימום ₪4.65 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה או $5 ב-IBKR)
דמי ניהול: פטור לשנתיים, אח״כ ₪15
פתיחת חשבון
אקסלנס טרייד
מינימום לפתיחת חשבון: ₪10,000
⌄
ישראל: 0.07% מעסקה (מינימום ₪3 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה או $5 ב-IBKR)
דמי ניהול: פטור לשלוש שנים, אח״כ ₪15
פתיחת חשבון
גילוי נאות: האתר מקבל תגמול בגין פתיחת חשבון דרך הקישורים. אין באמור משום ייעוץ השקעות או שיווק השקעות.

נושאים דומים

Back
למעלה