אנחנו מתכננים כרגע להשאיר את התינוק בבית לשנים הקרובות
זה נהדר בעיניי, בטח כשמדובר בזוג הורים משכיל ובעל ערכים כמוכם.
חברה לילדים היא דבר חשוב, אבל אין שום סיבה שהדרך למצוא אותה היא רק במסגרת בי"ס.
הנכדה שלי בת שנה וקצת, נמצאת בבית עם מטפלת נהדרת (ההורים בעבודה ובצו 8) והיא פורחת. זה אמנם יקר, והסיבה היא בעיקר חשש מסיפורי התעללויות בגנים, אבל הילדה מוקפת בבני משפחה (כולל בני דודים) ולומדת להתחבר לבני גילה בג'ימבורי, חוג הורים-ילדים ובגינה.
אני מוסיף לזה שרשורים אחרים על זוג עם ילדים שעובד בעבודות כפיים (קופאים אם אני זוכר נכון) שאומרים שהם בקושי מצליחים לחסוך קרן חירום.
האם חלום הפרישה המוקדמת הוא באמת חלום בר השגה לכולם בישראל כיום? אולי פעם זה היה אפשרי והיום לא? או שמעולם זה לא היה נחלת הכלל?
כשהסולידית פתחה את הבלוג, היא יצאה מנקודת הנחה שתיק ההשקעות יספיק לה עצמה. היא לא תיכננה ילדים בתמונה, ולכן השינוי שקרה בחייה דרש ממנה להוסיף הכנסות מעבר לתשואת התיק.
הזוג הצעיר בשרשור כאן החליט בגיל צעיר להתמקד ברעיון הפרישה כולל ילדים, ולכן עבדו בפול טורים בעשור האחרון תוך כדי חסכון גבוה מאד.
המזכירה, שבעלה קופאי, רוצה להגדיל הכנסות כשיש לה כבר שלושה ילדים (שזה כנראה מעל ומעבר בהתחשב במשכורות הנמוכות שלהם כיום) וכשבעלה בכלל לא מגוייס לרצון להפשיל שרוולים לצורך הזה. וגם היא לא מראה רצון לשנות את המקצוע/מקום העבודה/שעות עבודה.
אני חושבת שכדאי יותר לחלום על עצמאות כלכלית חלקית שמאפשרת לקיחת חל"ת מדי פעם, ירידה באחוז המשרה, מעבר לעבודה רגועה יותר ורווחית פחות וכן הלאה.
