מה יקרה אם תאכל רק קצת יותר בריא, ותעצור במקום שלדעת רוב האנשים הוא "רגיל" או "טוב"?
רשמתי ״הרבה יותר״ לא רשמתי ״רק״.
מה יקרה אם תיישם שיפורים רק בחלק מהקטגוריות בחודשים הקרובים? מצבך עדיין ישתפר, לא?
אמת
לא מכיר אותך, אבל לרוב האנשים יהיה לא אפשרי להגיע לשם תוך שנה ולא יגיעו לשם לעולם. מה האסון הגדול שיקרה אם רק תגיע השנה לשליש הדרך ל-six pack? מה יקרה אם תגיע למבנה גוף אתלטי, בריא אטרקטיבי, אבל לא ל-six pack? לדעתי לשים מטרה כל כך קשוחה תוך פרק זמן כל כך קצר זה לייצר לעצמך כשלונות בכוח. המטרות שלך כפי שאתה מציג אותן, לו אני הייתי מציב אותן לעצמי, הייתי נכשל בוודאות קרובה ל-100%.
רב האנשים אכן לא מגיעים לזה, בין היתר כי בעולם המערבי של המאה ה21 עם כל השפע במזון סביבנו, קשה מאוד לשמור אחוזי שומן נמוך לאורך זמן.
אבל זה דווקא אחד הדברים היותר קלים לביצוע, כי זה כמעט ולא תלוי במצב כלכלי, קריירה, זוגי וכו׳. זה סהכ תלוי בגרעון קלורי.
אם כבר מצב כלכלי גרוע רק יכול לעזור לגרעון קלורי
רשמתי sixpack אבל לא רשמתי sixpack ב5 אחוז שומן או 10 שזה אכן יותר מדי קשוח. ניתן לביצוע, אבל ממש קשוח.
sixpack גם מתחילים לראות ב15%, מי אמר לך שלא אסתפק בזה? וכמובן שמבנה ״אתלטי בריא ואטרקטיבי״ זה אחלה. לדעתי אתה נתפס כאן על דקויות חבר.
אתה מציג פה בעיות מסויימות שנוגעות לכסף, ולאוכל, ואולי לשליטה עצמית, ואולי לעוד דברים. אתה מציג דינמיקה לפיה אתה נכשל בדבר מסויים וכתוצאה מכך נפרצים כל הסכרים והבעיה רק מוחרפת. בד בבד אתה מציג מטרות שהן על גבול הבלתי ניתנות להשגה ויהיה קל מאוד לייצר מהן כשלונות.
הלכת מאוד רחוק עם הניתוח הפסיכולוגי כאן.
אתה יודע, ג׳ורדן פיטרסון תמיד אומר : ״קודם כל סדר את החדר״, וזה מאוד נכון.
גם בצבא, לפני שמלמדים אותך להחזיק רובה מלמדים אותך קודם כל לסדר את המצעים למסדר בוקר.
כי גם בצבא יודעים, שדבר אחד משליך על האחר.
ככל שניצור משמעת בתחומים אחרים ביום יום בחיינו, החל מהדברים הקטנים כמו לקום בזמן לעבודה, ככה יהייה לנו קל יותר ליצור משמעת בשאר הדברים.
וזה כמובן עובד גם להפך.
אני מציע להציב מטרות צנועות יותר ובנות השגה בסבירות גבוהה.
זה בדיוק מה שאני עושה מאז החידוש יומן . צעד צעד לאיטו.
רשמתי השנה ששמתי יעד להגיע לsix pack אך לא רשמתי באיזה אחוז שומן ולא רשמתי באיזה מהירות.
אני הולך לאט לאט, המטרה להשיג ירידה מומלצת ומאוזנת של חצי קילו לשבוע ולא יותר. וברגע שנגיע ליעד, כמובן שנפסיק עם הגרעון הקלורי.
כנ״ל לכסף, רשמתי שהיעד הוא לחסל את החובות לא רשמתי באיזה קצב אעשה זאת.
אני למעשה הולך בקצב מתון ובר השגה, שזה בדיוק עיקר היה הויכוח פה עם חלקכם, שטוענים שאני צריך ללכת בקצב מהיר.
גם אם תעשה סקר ברחוב תגלה שרוב האנשים רוצים וילה בהרצליה פיתוח עם בריכה וחוף פרטי. נו אז מה?
השוואה די מופרכת. להשוות בין דבר שרק העשירון העליון יכול להשיג לדבר שכל אחד מאיתנו יכול להשיג כמעט ללא שום תלות במצב כלכלי.
זה שאנשים מבזבזים את זמנם ברדיפה אחרי שטויות זה לא חדש...
מה שבעיניי אחד שטויות בעיניי האחר לא.
לפני שאתה מכניס את עצמך למשמעת ודחיית סיפוקים, תשאל את עצמך קודם כל מה המטרה של כל זה והאם זה באמת נדרש.
תהליך שכבר נעשה
כאילו, די. אתה לא בצבא. אני לא מאמין שעבודה אינטנסיבית תחת משמעת נוקשה זו הדרך הנכונה לחיות. אפשר להוריד הילוך, לא יקרה כלום.
אנחנו בדיוק באותה נק׳ חשיבה כאן. זה אחד לאחד מה שאני טוען מאז חידוש היומן .
תזונה נכונה זה בסך הכל אומר להבין שסלט חזה עוף עדיף על שניצל וצ'יפס, ושבננה זה בריא יותר משוקולד פרה.
תזונה נכונה זה הרבה יותר מזה.
מה שגורם לויתור ונטישה זה עצם הניסיון להפוך את זה למדע מדויק ומדיד.
גם, אבל ממש לא רק.
מה שגורם לויתור ונטישה זה יותר מהלעיל:
- יורדים במשקל חזק ומהר מדי (גרעון קלורי גדול מדי)
- חוסר סבלנות לתהליך ארוך (של גרעון קלורי קטן)
- הרצון לקבל תוצאות נראות לעין מהר (אותה סיבה לויתור ונטישה של מרבית המנויים בחדרי כושר)
- הקושי בלשמור על גרעון קלורי באירועים, חגים, סופשים ובילויים ואז זה משמש תירוץ פסיכולוגי לשבור את כל התהליך
ולהתחיל מחדש ב״פעם אחרת״, כי ״ מה הטעם כבר להמשיך״ . כלומר נותנים למעידות קטנות פה ושם תירוץ לשבירת כל הכלים,
במקום לבוא ולהגיד לעצמנו: ״לא נורא, מעדנו היום בחנוכה עם הסופגניות. קורה. נלך לישון ומחר בבוקר נמשיך עם הגרעון הקלורי כרגיל.״
- וכו׳.
הבעיה היא במחשבה שאין לך אינטואציה טובה מספיק לגבי מה בריא לך ומה לא, ושאתה צריך להתחיל לספור ולמדוד ולחשב ולתעד ולאזן - עד שזה מוציא את החשק לאכול.
אין קשר בין השניים.
גם עם תזונה בריאה אפשר לעלות במשקל. אבוקדו מאוד בריא אבל אתה יודע כמה קלוריות יש בו? כנ״ל לאגוזים ובוטנים.
בוטנים למשל, זה מאוד בריא אך פשוט מפוצץ בקלוריות. אפשר ממש בקלות לאכול מהם חצי מהמאזן הקלורי היומי שלך בכמה דק בלבד מול הטלויזיה.
לגביי הספירה, זה בכלל לא חובה. אפשר לחלופין ללכת לדיאטנית שתרשום לך תפריט מוגדר מראש שבו היא כבר עצמה עשתה לך את החישוב הקלורי, ואתה פשוט תלך על פיו. הבעיה שזה מאוד כובל אותך לתפריט הספציפי. אפשר גם לחלופין ללכת לאכול 3 ארוחות ביום, לפי העין בצלחת ולשים בצורה מדודה חלבון פחמימה ושומן, מבלי לקחת נוספת. זה עם חטיף קטן לקינוח בסוף היום.
אבל מבחינתי הלעיל זה דווקא מה שבאמת מגביל. לכן אני אישית מעדיך לספור. י בגלל שזה נותן תמונה שקופה ומלאה, כלומר שליטה מלאה, על כמה נכנס וכמה יוצא,
ככה יש לי הרבה יותר גמישות לאכול מה שאני רוצה. כן, אפילו שוקולד פרה, כל עוד זה לא חורג ממקסימום הקלוריות היומי ליצירת גירעון.
והיופי עם ספירת קלוריות, שלאט לאט אתה כבר יודע לבד עם העין להכיר את מרבית הדברים שאתה אוכל, ולכן אתה שוקל הרבה פחות.
אבל אין באמת דרך לעקוף את זה למי שרוצה ליצור גרעון קלורי קבוע לאורך זמן עד להגעה ליעד, חייב או לספור, או ללכת לתזונאית שתבנה תפריט ולדבוק בו.
אותו דבר לגבי חובות, אני רוצה לרדת מהחובות, אין דרך טובה יתר ועמידה לאורך זמן, מאשר להכניס יותר מאשר אתה מוציא. והדרך הכי יעילה לעשות את זה, בדיוק כמו לספור קלוריות, זה לספור בדיוק מה נכנס ומה יוצא מחשבון הבנק שלך, ומשם לבנות תקציב (מאזן קלורי יומי) והשתדל לא לחרוג ממנו כדי ליצור יותר הכנסה מהוצאות (גרעון קלורי)
אז תתלבש יפה... או לך להסתפר...
אין כאן שום סתירה, אפשר גם וגם.
מכאן ועד לקרוע את עצמך באימונים יש פער גדול מאוד.
״לקרוע״? 3-4 פעמים בשבוע להרים משקולות לשעה וחצי ביום זה רחוק מקריעה. בטח שאני לא צריך לצאת מהבית בשביל זה.
כנ״ל להליכות. לעשות הליכות ארוכות בקצב מתון ולשמוע פודקאסטים טובים/לדבר בטלפון על הדרך זה רחוק מקריעה . קריעה זה לרוץ את כל המרחק הזה כל יום.
imgur.com
