מעניין אותי איך אפשר להתקרב לאמת אובייקטיבית (במובן שאני מבין אמת) בתחום המוסר לשיטתך. אני מבין איך המרחק מהשמש למשל הוא אוניברסלי (בקירוב) ואיך חותרים לאמת בתחום הזה,אבל איך אתה חותר לאמת בתחום המוסר? מה אתה בוחן?
נתתי את הבסיס הפשוט של לאפשר מקסימום חופש לפרט, תוך שמירה שהחופש שלו לא יפגע בחופש של הזולת (לחיות, לא להיפגע פיזית, להתפרנס, להחזיק קניין, להאמין באמונותיו וכו). אם נחזור שוב למקרה הפשוט שתיארתי קודם: אדם רוצה לצייר את הנביא מוחמד בצורה משעשעת, אבל בדת מסוימת חוקי המוסר מורים כי יש להרוג אדם כזה. אז מצד אחד, יש את החופש של האדם שרוצה לצייר את הנביא מוחמד בצורה משעשת, ומצד שני, יש את החופש של האדם שרוצה לקיים את המוסר שהדת שלו מצווה עליו. אני חושב שבמקרה הזה נסכים, שצמצום החופש של האדם הדתי, שלא יוכל לקיים את המוסר הדתי ולרצוח את מצייר הקריקטורה, היא פגיעה קלה יותר בחופש מאשר רצח של אדם (גם כזה שפגע ברגשותיהם של אנשים מסוימים). כלומר, כדי לחתור לאמת המוסרית האוניברסלית, צריך לשקול איזו מבין שתי פגיעות תעשה נזק חמור יותר, תצמצם חופש חשוב יותר.
אני חושב שבסופו של דבר, הדברים צריכים להיבדק בצורה אמפירית כדי לדעת האם החלטה מוסרית כלשהי באמת הביאה אותנו קרוב יותר לאמת מוסרית אובייקטיבית, ועל כן האם כדאי לשחזר החלטה זו בעתיד. אתן דוגמא: כיום, תלמיד בן 16 שמקיים יחסי מין עם המורה שלו בבית הספר (לא בצורה כפויה), המורה נחשבת כמי שביצעה מעשה מוסרי פסול. בהחלט יכול להיות, ואני בהחלט רואה את הפסול בניצול מרות לקבלת יחסי מין, ועוד עם אדם קטין. עם זאת, הדרך המדויקת ביותר לשפוט את המוסריות של העניין, היא (כמובן בצורה רטרוספקטיבית) לבדוק מה קרה לקבוצה גדולה של נערים שקיימו יחסי מין עם המורה שלהם, ברבות השנים (בהשוואה לקבוצת ביקורת, נגיד נערים שלא קיימו יחסי מין, או שקיימו עם בנות כיתתם). במידה וניסוי כזה יגלה, שבאופן חד ומובהק, המעשה הזה לא רק שלא גרם לטראומה או קושי או עיוות כלשהו בתפיסות מערכת יחסים, אלא להיפך, גרם להם ליתרונות ברורים בחיים (שיפור ביטחון עצמי וכו), ונזכר על ידם כהישג וחוויה חיובית ביותר, אני חושב שמן הראוי, אם רוצים לנסות להתקרב להחלטה מוסרית אובייקטיבית יותר, לא יהיה נכון להגדיר את המעשה הזה כפסול מוסרית. יכול להיות שנגלה שיש קונטקסט מסוים, במצבים מסוימים הנערים חוו את זה כחוויה שלילית, אבל בקונטסט אחר כחוויה חיובית, ואז השיפוט המוסרי יצטרך להתחשב בקונטקסט הזה. בגדול, אם בהשוואה לקבוצת הביקורת לא רואים כל סימן לפגיעה, להתקרב לאמת אובייקטיבית היא להכריע שזה מוסרי.
