הסמסטר האחרון היה כנראה הכי גרוע שלי, וזה היה הסמסטר התשיעי שלי כסטודנט. באופן מפתיע דווקא הציונים היו בסדר, אבל הרגשתי שלא למדתי כלום. לא הצלחתי להתעמק בקורסים או להיות מושקע רגשית במהלך הסמסטר. בסוף רוב המבחנים הומרו לעבודות עם דד ליינים ארוכים ולמדתי רק מה שהייתי צריך כדי לכתוב אותן. אין לי ספק שבסמסטר רגיל הייתי מפיק הרבה יותר. יש לי כמה תובנות שאני מקווה להצליח ליישם:
1. לכתוב כאילו אני בכתה. בסמסטר האחרון ישבתי ובהיתי במחשב בצורה מאוד פסיבית, כי הכל מוקלט גם ככה ולמי יש כח ולא ממש הצלחתי להיכנס למוד סטודנטיאלי. תמיד הייתי סטודנט שצריך לכתוב כדי להקשיב, בתואר הראשון מילאתי מחברות בקורסים (בלי לקרוא את המחברות אף פעם, גם לא לפני מבחן, כי תמיד היו סיכומים טובים יותר - אבל זה עזר לי להישאר מחובר בשיעור). אני רוצה בסמסטר הקרוב (שהוא האחרון שלי) לשבת עם מחברת גם בבית ולנסות לעקוב אחרי כל מה שקורה, הפיתוחים המתמטיים וכו'.
2. לא לשבת על הספה או להיות במיטה בזמן השיעור. ארגנתי לעצמי פינת למידה לקראת הסמסטר הקרוב עם שולחן קטן, הבאסה היא שהוא צמוד לקיר מן הסתם והמצלמה קולטת חלק גדול מהבית שלי - אבל אפתור את זה עם רקע של זום ואקווה שהפיצ'ר הזה יתעדכן ויהיה פחות בעייתי עם הזמן. יש משהו מנטלי בלהימרח על ספה שגורם למוח להימרח גם ולא להיות בקשב מלא.
3. להשתתף אקטיבית, בשיעורים שבהם זה רלוונטי. להשתתף בדיון, לשאול שאלות.
4. להדליק מצלמה בכל השיעורים. זה מונע ממך להתעסק בטלפון/להימרח על המיטה בלי חולצה ולספר לעצמך שאתה לומד כי אתה מקשיב.
הסמסטר האחרון היה גם אסון מבחינה חברתית מן הסתם, ולזה אין לי פתרון. גם ככה התואר השני פחות חברתי מהתואר הראשון, ואין בו את האווירה הסטודנטיאלית (כנראה טבעי כי גם הגיל הממוצע עולה, אנשים כבר בעבודות רציניות, עם ילדים וכו'). בזום לא מכירים חברים, לא מכירים בת זוג, והלוואי והייתי אופטימי אבל אני לא. מרגיש לי שגם הסמסטר הקרוב יהיה אבוד מבחינה חברתית, ובשביל מה נרשמתי לעוד תואר אם לא בשביל למצוא כלה? (סתם, גם השכלה זה חשוב נראה לי).
ממש שמח שפתחת את השרשור הזה! מחכה לקרוא עוד תגובות.
