ה"מדינה" ממש לא חכמה ומתוכננת כמו שאתה חושב. הרבה דברים קורים מכח האינרציה,
קודם כל - אינרציה, אחלה. מוכן לקבל. הרבה דברים קורים רק כי הם קורים. צירופי מקרים ועל הדרך.
שנית, תתפלא עד כמה היא
כן מתוכננת. כל כך מתוכננת שאתה בכלל לא מצליח לתפוס את זה... יודע למה?
כי המוח הקטן, האופטימיות לגבי נכונות השלטון שלא להזיק לנו, האמון הבסיסי שאנו רוחשים לבני אדם, לעולם ולמערכות גדולות מאיתנו רואה
רק את האנשים שבחזית (Front mens). אותם 120 בובות שמתחלפות בכיסאות ביניהם לבין עוד כמה עשרות אחרים שמחכים להתיישב, ואותו המוח הקטן נותן האמון ומסנן המידע חושב שזו הפוליטיקה האמיתית שקובעת את סדר היום במדינה ומחליטה את ההחלטות הגדולות... הו כמה שקורה פה מאחורי הקלעים.
אותם אלו שמתכננים ועוד איך מתכננים לטווח ארוך, הרבה מאוד פעמים הם בכלל לא אותם האנשים שמתחלפים לנו מול העיניים כל הזמן... ואני רושם זאת בעדינות מבלי הצורך העז והכמעט אוטומאטי להיכנס לקונספירציות אידיוטיות שהן לפעמים בכלל לא אידיוטיות...
מבחינתי זה לא בולשיט וזה באמת מה שקורה. האנשים שב- Front הם רק 50% מכל העסק, ולא
שאני מזלזל בהשפעה שלהם. לא רק שההחלטות של האנשים שב- Front חשובות,
הן גם לא חשובות באותה מידה כי תמיד רואים כמה מהן כלל לא מתממש וכלל לא מתבצע, כמה מההחלטות שלהן מתבצעות "לא לפי התכנון המקורי" (כמובן שבלי כוונה וכמובן שהסטיה מה"תכנון המקורי" היא טעות שלא במתכוון, כמובן... איזו שאלה...), כמה "רפורמות" הן בכלל לא באמת רפורמות רק טלאים על גבי טלאים, כמה ה- Front men שלאחריהם מבטל אותן או מחליש את כוחם אחר כך (נניח יאיר לפיד ומע"מ אפס כדוגמא אחרונה ומוכרת וכו').
אני שם לב לזה כל הזמן. עוקב במחשבות אחרי זה כל הזמן. קולט את מה שאני מנסה להבין (גם אם מדובר בהטיות קוגנטיביות שבהן אני מוצא את מה שאני בהכרח מחפש)... לא יודע להסביר יותר מדי.
סדר היום
האמיתי במדינה הזו (מי יהיה הגבר שיבוא ויקבע מה זה אמיתי?...) לא נקבע בהחלטות גדולות שמתפרסמות בעיתונות ה- Fake Blues שמחולקת בחינם בתחנות הרכבת. אלא בכל אותם המקומות שבהם האנשים לא מתחלפים פעם ב- 4 שנים, מחזיקים במשרות אמון ומשרות לא אמון שמלוות אותם שנים וצוחקים על כולנו כשהם רוקמים עיסקאות וחוככים מזימות מתחת לראדר העיתונאי/שילטוני. ואני לא מדבר אך ורק על משרות ציבוריות.
דוגמא הכי פשוטה - מחיר הגז. רשיונות קידוחים. פרשת הצוללות. דלתות מסתובבות של עובדי ציבור אצל הטייקונים ושאר חדי העין שמרחרחים מסביב לאנשי השלטון.
אני בטוח שיש יד מכוונת לכך שהפקקים לא מטופלים ברמה המערכתית הנדרשת, שהתחבורה הציבורית מסובבת לאחור ואינה כמו במדינות מפותחות, לא רק בשל שיתוק שלטוני וקוצר ראי של המכהן עכשיו כלפי אותן שנות עתיד בהן הוא לא יכהן ולא יהנה מהקרדיט... הרבה הרבה מעבר. אני אקרא לזה "אוטיזם תחבורתי מתוכנן". כמו שהרבה פעמים כשאתה כבר בהריון, ואומרים לך שלילד יש בעיה אבל אתה לא מפיל אותו. כנ"ל הרכבת הקלה בירושלים, תחנות הרכבת מחוץ לערים בקו העמק (ממש הרבה מחוץ לערים) וכו' וכו' וכו' וכו'.