• התכנים בפורום אינם מהווים ייעוץ מקצועי מכל סוג, לרבות ייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו המיוחדים של כל אדם.
    השימוש בפורום כפוף לתנאי השימוש. עצם השימוש בפורום מהווה הסכמה מלאה לתנאים אלה.

יוקר מחייה

  • פותח הנושא פותח הנושא lazyprogrammer
  • פורסם בתאריך פורסם בתאריך
קיימים תשתיות כמו חינוך טוב, גישה שווה לידע או לתמריצים בגילים רלוונטים, אפשרות אמיתית לניעות חברתית כמו במדינות המתקדמות יותר,
חולק עליך. במדינה שלנו, המצב די טוב.
פניות פסיכולוגית
צר לי, לא ברור לי איך אתה מודד מודד פניות פסיכולוגית. דע לך, שבמחקרים מדעיים (כפולי סמיות, אפשר לקרוא ב- "האב הבן והגן") הפניות הפסיכולוגית של המשפחה לא הוותה פקטור למצב האישי בגילאי 40. משפחה מתפקדת רגילה- כלומר, אבא ואמא שמספקים לילד מחסה ומזון ושולחת לבית הספר כמו כל הילדים זה מספיק.
הבעיה האמיתית עבור הציבור מתחילה כאשר מדובר במגבלה שהיא אינה מספיק בולטת על מנת "להנות" מהאמפתיה של הסוציאליזם, אבל כן מספיק דומיננטית על-מנת להגביל או למנוע ממך את ההנאה ממנעמי הקפיטליזם. אתה לא פה ולא שם, אבל ההאשמות יומטרו כלפיך בלי בושה.
אתה מתאר במילים מדוייקות אנשים בעלי הפרעת קשב לפני 30-40 שנה. אז, כשהמודעות לא הייתה קיימת, אכן הרבה מאד מהאנשים האלה הלכו לאיבוד. מצד שני, בתקופה ההיא גם דרשו יותר ולא ויתרו אז לא הייתה ברירה וגם הרבה כאלה הצליחו או, לפחות הסתדרו בחיים.
אני מסכים שבנושא הזה, יש הרבה איבוד של פוטנציאל ואי אפשר להתעלם מזה. לפחות במקום הזה שכמו שאמרת, "המגבלה אינה מספיק בולטת כדי *להנות* מהאמפטיה של הסוציאליזם, כאן זה המקום של ההורים. יש דבר כזה אחריות הורית, גם חוקית וגם מוסרית אלא אם כן, לדעתך בתי הילדים של מירה מיכאלי יעשו עבודה יותר טובה.
בכל מקרה, התופעה היא לא כל רחבה כמו שאתה מתאר.
 
@c881 @בת העמק טוב היום עברתי על ההוצאות שלי בחודשים האחרונים. וואו. אני מוציא המון המון כסף. אתם לחלוטין צודקים. יש לנו המון אחריות, מרגיש לי שזה התמכרות, לא בהכרח אישית שלי..
אני מכיר עוד אנשים ש גם מוציאים סכומים מטורפים אבל עדיין
 
על מה אתה מדבר? קלטו כאן מיליוני עולים תוך זמן קצר, רובם המכריע עם השכלה נמוכה.
זה לא לגמרי מדוייק. תקרא בספר "תמול וכישלון" איך בן-גוריון ומוסדות המדינה שבדרך מנעו באופן מכוןן התפתחות כלכלית כולל, התמקדות בחקלאות ומניעה מכוונת של השקעות בתעשייה, בייחוד מצד משקיעים מעדות המזרח. בכל מקרה, זה לא רלוונטי לבעייה שהוא מתאר.
 
שכ"ד כולל ארנונה, חשמל, מים - 2300 ש"ח
גן עירייה - 600 ש"ח (בפריפריה)
קניות מזון וטואלט - 2500
תחבורה ותקשורת - 600 ש"ח (רב קו בעיר)
בגדים ונעליים - 700
תיקונים ובצ"מ - 1000

בפריפריה, דירת 2-3 חדרים, בלי צהרון לילד, בלי מסעדות, בלי חו"ל.
יש עוד איזה דרך להראות לך שאין לך מושג על החיים מחוץ לבועת ההורים שלך?
הנה הגענו ל8א בפריפריה..
ליחיד.
לא שאני מצדיק את פותש אבל אפשר להתנסח אחרת.
 
@c881 @בת העמק טוב היום עברתי על ההוצאות שלי בחודשים האחרונים. וואו. אני מוציא המון המון כסף. אתם לחלוטין צודקים. יש לנו המון אחריות, מרגיש לי שזה התמכרות, לא בהכרח אישית שלי..
אני מכיר עוד אנשים ש גם מוציאים סכומים מטורפים אבל עדיין
מה עיקר ההוצאות המיותרות שלך?
 
זה לא לגמרי מדוייק. תקרא בספר "תמול וכישלון" איך בן-גוריון ומוסדות המדינה שבדרך מנעו באופן מכוןן התפתחות כלכלית כולל, התמקדות בחקלאות ומניעה מכוונת של השקעות בתעשייה, בייחוד מצד משקיעים מעדות המזרח. בכל מקרה, זה לא רלוונטי לבעייה שהוא מתאר.
הרוב (מכל העדות) היו בעלי השכלה נמוכה.
אם היו ביניהם משקיעים בעלי הון, ודאי אף אחד לא פיזר אותם לשום מקום והם קנו בית היכן שרצו ואז הטענה שיש השפעה לדורות רבים קדימה כלל לא קיימת.
אני חושב שרצו לפתח תעשייה אבל ראו חשיבות גדולה מהיום לחקלאות. פרוטקציה לטובת חברי מפא"י ודאי היתה וסבל ממנה כל מי שלא היה חבר מפלגה. לא בטוח שהיום אין תופעות כאלו כמו חברי מרכז מפלגה שמוכרים פגישות עם שרים.
 
הנה הגענו ל8א בפריפריה..
ליחיד.
לא שאני מצדיק את פותש אבל אפשר להתנסח אחרת.
זה תקציב לזוג. יחיד שאלו הוצאותיו מקבל גם מזונות ובכל מקרה זה החריג כי רוב הילדים גדלים במשפחה בה שני בני זוג מפרנסים.
 
הרוב (מכל העדות) היו בעלי השכלה נמוכה.
אני חושב שרצו לפתח תעשייה אבל ראו חשיבות גדולה מהיום לחקלאות.
הקיבוץ שלי הוקם לפני 100 שנה ע"י קבוצה משכילה מאד (חלקם כבר היו דוקטורים). החקלאות היתה הדבר הכי חשוב אז בעיני העלייה השניה והשלישית - והדובר הרהוט שלהם א.ד.גורדון - כי היא סימלה חזרת היהודים לעבודת כפיים, צניעות ויושרה. העניין הזה היה חלק מהפילוסופיה והאידיאולוגיה של "דת העבודה" שרווחה אצל משכילי אירופה של תחילת המאה ה-20. חלק ממאמיניה הפכו למפלצות אדם כמו הפילוסופים של הנאצים והקומוניסטים.
אבל הרעיון של היהודי החדש לעומת הגלותי היה חלק נכבד מהדחיפה לעלות לארץ באותם שנים, כולנו יודעים כבר שזה לא החזיק מעמד יותר מכמה עשרות שנים.
לא מעט מחברי הפורום שלנו מבטאים את מה שגורדון וחבריו קראו לו היהודי הגלותי - רודף בצע, חסר שורשים ומוכן להגר בקלות, מתעב/מזלזל בעבודת כפיים.
 
אם היו ביניהם משקיעים בעלי הון, ודאי אף אחד לא פיזר
תקרא שם. בעלי ההון פשוט לא הגיעו לארץ. הם רצו להשקיע ולהקים כאן תעשייה אבל התנאים שהציעו להם הייתה הלאמה בפועל. גם אי אפשר להתעלם מעיירות הפיתוח שתקעו באמצע שום מקום כשהאפשרות להתפרנס תלויה לחלוטין במוסדות המדינה הוא אמיתי. גם נושא ההסללה במקומות האלה הוא אמיתי לגמרי ולא דמיון. ועדיין, המצב היום הוא לא כזה.
הוא כותב שם גם על "הפילוסופיה של דת העבודה" כמו ש @בת העמק כתבה.
 
נערך לאחרונה ב:
@c881 @בת העמק טוב היום עברתי על ההוצאות שלי בחודשים האחרונים. וואו. אני מוציא המון המון כסף. אתם לחלוטין צודקים. יש לנו המון אחריות, מרגיש לי שזה התמכרות, לא בהכרח אישית שלי..
אני מכיר עוד אנשים ש גם מוציאים סכומים מטורפים אבל עדיין
אני גר לבד ומחזיק רכב פרטי, אמנם לא משלם שכ"ד/משכנתא אבל מעבר לזה כל יתר ההוצאות הן עליי.
ההוצאות שלי הם בין 4000-6000 שח לחודש ואני לא חסכן גדול.
אם באמת אין הוצאה חודשית רפואית גדולה ומחייבת חלילה - הכל עניין של בחירה וסדרי עדיפות.
 
נערך לאחרונה ב:
ועדיין, המצב היום הוא לא כזה.
הדיון כאן הוא על הטענה שהסיפור ההיסטורי שלא קיים כבר עשרות שנים, רלוונטי להזדמנויות היום. טענה נוספת היא שמקימי המדינה ש"ייבשו ביצות" צריכים להתבייש במעשיהם. שתי הטענות האלו קשורות לדרישה מהעת האחרונה של אקטיביסטים לתשלום פיצויים.
את העובדות שאתה כותב צריך להכיר על רקע ההקשר הרחב של מפעל קליטת העליה האדיר, בניגוד לכל היגיון כלכלי של "שוק חופשי " על חשבון המשאבים הדי מצומצמים של מי שכבר חי בישראל באותה עת.
 
הדיון כאן הוא על הטענה שהסיפור ההיסטורי שלא קיים כבר עשרות שנים, רלוונטי להזדמנויות היום
לגמרי לא רלוונטי. אם זה לא הובן, כתבתי זאת בפירוש אבל בשביל הצדק ההסטורי...
 
אתה מתאר במילים מדוייקות אנשים בעלי הפרעת קשב לפני 30-40 שנה.
דוגמה לא רעה, אך בהחלט לא מספיקה. מה עם מקרים ובעיות "אפורות" כמו אלו שציינתי בתגובותיי הקודמות? מכיר מקרים אמיתיים כאלו שלא זכו לעזרה מהגוף הרלוונטי, וגם אנשים שמראש נמנעים באופן פעיל מלבקש עזרה (אולי בצדק, כל זמן שהמערכת לא באמת עומדת בסטנדרט). שוב, הנושא הזה אינו בינארי, אי-אפשר להתייחס אליו ע"י אלימינציה מהסוג של מתפקד/לא מתפקד. זה לא עובד ככה. אזרחים לפעמים מתפקדים ולפעמים לא, עקב קשיים ומשתנים אישיים ברמות שונות ביניהם.

במדינה כמו דנמרק אני רוצה להאמין שבעיות מסוגים כמו אלו שציינתי בתגובותיי הקודמות יקבלו מענה שוטף פשוט ע"י הנגשה, תמיכה, ופניות פסיכולוגית שוטפת ברוב ההיבטים בחיים ובכל שלבי החיים. הרי כשהמערכת סביבך מאוד איתנה כלכלית, הומוגנית, בטיחותית, נטולת שחיתות וכדומה, עם שוק פתוח, הרבה יותר קל להחזיק אותך ברגעי משבר שעשויים מראש להתמעט בסביבה כזאת. יש הרבה יותר זמן להתעסק עם בעיות "אפורות" מהסוג שציינתי, כש-"האיראנים לא יושבים על הגדירות" וכשקבוצות אלטיסטיות לא עסוקות כל היום בשמירה על מעמדן ועל עמדות הכוח שלהן (ועוד שלל בעיות היסטוריות אחרות).

בנוסף, שכחת שלפני 30-40 שנים ההסתברות לאתר עבודה מכניסה שאינה מצריכה יכולות דיוק גבוהות, או קשב וריכוז טובים, הייתה גבוהה יותר מאשר היום.
היום אנחנו בעידן אחר, גם יותר טריגרים לפיתוח ADHD/ADD, גם יותר מתחרים עם אותה בעיה מאובחנת על אותן משרות/אותם בני זוג/אותן הקלות, וגם פחות אלטרנטיבות חלופיות עבור אנשים עם הפרעה כזאת. ממש חזון ציוני של עבודה חקלאית, שיתופיות וידה ידה ידה.

אני מסכים שבנושא הזה, יש הרבה איבוד של פוטנציאל ואי אפשר להתעלם מזה.
נראה לי שאת נוטה להעריך בעיה זו בחסר משמעותי. לא מדובר רק באיבוד פוטנציאל, אלא ממש בבנייה פיזית ורוחנית של החברה שבה את חיה, של הרצון "החופשי" כביכול ושל העדפות שלך בחיים, של הזוגיות לתוכה נקלעת, של האידאלים שממריצים אותך לקום בכל בוקר וכן הלאה. המצב החמור הזה ייצר כאן חברות וארגונים מצליחים לצד בעלי עסקים שהסתבכו או הפסידו את כל ממונם. זה מאוד קל וטבעי להיצמד למצב שקיים ולדמיין שהאלטרנטיבה החלופית הייתה לא יותר טובה או לא רחוקה ממנו, אבל החוכמה היא לנסות להתעלות על ההרגל והטית הסטטוס קוו שמורגשים כאן היטב בשרשור הזה.

גם אני חטאתי בהקשר הזה עם פספוס מסוים. זה נחמד לדבר על עיוותים באופן ליניארי, כמו למשל שהסללה בחינוך גורמת להכנסה נמוכה עבור אותם מוסללים, שאינטרוברטים מרוויחים פחות או שיש השלכות כלכליות לשוק ריכוזי. אבל בכנות, ההשלכות הכלכליות של זה פחות מעניינות אותי. מדובר בסבל הרבה יותר מתמשך, מגוון ויומיומי, כזה שממש מדכא את הרוח והנפש. כשאדם נבון הסובל מאותן בעיות צריך לשמוע יום-יום קשקושים חסרי היגיון של אנשים רק מפני שהוא אינו מסוגל לתווך להם ידע מסוים העומד ברשותו ולא ברשותם, או כשנציגי מכירות מבצעים עליו סיבובים בהצלחה רבה (עקב אותם קשיים אישיים ואותם עיוותים כמובן), אלו הן תולדות הרבה יותר מעצבנות (עם כי פחות נבזיות) מדפיקה כלכלית/מעמדית זו או אחרת.

כאן זה המקום של ההורים.
הורים שהם בעצמם סבלו מאותן בעיות עם פחות הכרה מצד החברה, גדלו לאותם עיוותים כגון 70% משק הסתדרותי או הטיה בקבלה לקיבוצים לטובת עדה זו או אחרת (מעניין מאיפה המודל הקיבוצי שלא באמת עובד קיבל מימון), שידול/כפיית עובדים להצביע מפא"י וכדומה. אני יותר חושב על הכיוון הבא - נניח ומדינת ישראל הייתה מסוגלת לקיים חברה ליברלית עם שוק חופשי (חופשי כמעט) מהרגע הראשון, לא בטוח שהורינו היו בכלל מכירים אלו את אלו. בטח שאת ואני לא היינו נולדים לעולם בגירסאותנו הנוכחיות.

בכל מקרה, התופעה היא לא כל רחבה כמו שאתה מתאר.
נכון, היא רחבה הרבה יותר ממה שאני מתאר. ויותר קשה למדידה ולאבחנה.

עבדתי תקופה כחובש במתקן חולות עם שוהים בלתי חוקים מאפריקה.
וואוו.. ח"ח על הפעילות שם :)

עדיין, לא רואה בתיאורים מהסוג הזה כתיאורים משכנעים. בכלל, היומרה לומר שלנו יש יותר מזל מאנשים באפריקה זה קצת טריקי בלשון המעטה.

אגב:
לעניות דעתי זה לא יקדם אותך בחיים.
@ווטרן-טירון במקום להשוות את עצמך כלפי מעלה תשווה את עצמך כלפי מטה ותראה איזה בר מזל אתה.
מוטב שתבדילו בין הנוגע לחייו של אדם יחיד לבין דיון המדבר כולנו, על החברה בכללותה.
 
נערך לאחרונה ב:
גם אני חטאתי בהקשר הזה עם פספוס מסוים. זה נחמד לדבר על עיוותים באופן ליניארי, כמו למשל שהסללה בחינוך גורמת להכנסה נמוכה עבור אותם מוסללים, שאינטרוברטים מרוויחים פחות או שיש השלכות כלכליות לשוק ריכוזי. אבל בכנות, ההשלכות הכלכליות של זה פחות מעניינות אותי. מדובר בסבל הרבה יותר מתמשך, מגוון ויומיומי, כזה שממש מדכא את הרוח והנפש. כשאדם מהסוג שתיארתי בפתיחת הדברים, צריך לסבול יום-יום קשקושים חסרי היגיון של אנשים רק מפני שהוא אינו מסוגל לתווך להם ידע מסוים העומד ברשותו ולא ברשותם, או כשנציגי מכירות מבצעים עליו סיבובים בהצלחה רבה (עקב אותם קשיים אישיים ואותם עיוותים כמובן), אלו הן תולדות הרבה יותר ניבזיות מדפיקה כלכלית/מעמדית זו או אחרת. יש גם דברים יותר מחמיאים אבל עדיין מרגיזים מאוד, כמו בחורות שבצעירותן הודו בפניך שהן נמשכות לבחורים "הרעים" אבל לאחר כמה שנים חוזרות אליך על 4 מתוסכלות ומאופסות יותר ומבקשות שתתן לקשר הזדמנות.
מוטב שתבדילו בין הנוגע לחייו של אדם יחיד לבין דיון המדבר כולנו, על החברה בכללותה.
נכון, הקיום האנושי מלא סבל.
אפילו מי שלא סובל מבעיה כלכלית חמורה, עלול לסבול מכך שאחרים לא יבינו אותו, או שאחרים לא יימשכו אליו מאיזושהי סיבה.

אשמח לשמוע האם יש לך הצעה מעשית לפתרון של הבעיות שהעלית, ואיך אתה פועל כדי לקדם אותה.

אחרת - הדיון נשאר ברמה של סיסמאות.
כמו הקלישאה על מלכת יופי שמספרת על המטרות שלה בחיים: להביא שלום עולמי, ושלא יהיו ילדים רעבים...

נראה לי שרוב האנושות תסכים שהיה עדיף עולם נטול סבל, אבל מה לעשות שאנחנו לא מכירים דרך טובה יותר להגיע לשם מאשר מה שאנחנו כבר עושים. אם לך יש פתרון שונה - אשמח מאוד לשמוע (לא בציניות).
 
נערך לאחרונה ב:
דוגמה לא רעה, אך בהחלט לא מספיקה. מה עם מקרים ובעיות "אפורות" כמו אלו שציינתי בתגובותיי הקודמות? מכיר מקרים אמיתיים כאלו שלא זכו לעזרה מהגוף הרלוונטי, וגם אנשים שמראש נמנעים באופן פעיל מלבקש עזרה (אולי בצדק, כל זמן שהמערכת לא באמת עומדת בסטנדרט). שוב, הנושא הזה אינו בינארי, אי-אפשר להתייחס אליו ע"י אלימינציה מהסוג של מתפקד/לא מתפקד. זה לא עובד ככה. אזרחים לפעמים מתפקדים ולפעמים לא, עקב קשיים ומשתנים אישיים ברמות שונות ביניהם.
OK...
כתבתי שהחותן שלי לא אובחן. לפני 70 שנה.
עדיין למד והתקדם להנדסאי. מסודר ומרוצה מחייו.
במדינה כמו דנמרק אני רוצה להאמין שבעיות מסוגים כמו אלו שציינתי בתגובותיי הקודמות יקבלו מענה שוטף פשוט ע"י הנגשה, תמיכה, ופניות פסיכולוגית שוטפת ברוב ההיבטים בחיים ובכל שלבי החיים. הרי כשהמערכת סביבך מאוד איתנה כלכלית, הומוגנית, בטיחותית, נטולת שחיתות וכדומה, עם שוק פתוח, הרבה יותר קל להחזיק אותך ברגעי משבר שעשויים מראש להתמעט בסביבה כזאת. יש הרבה יותר זמן להתעסק עם בעיות "אפורות" מהסוג שציינתי, כש-"האיראנים לא יושבים על הגדירות" וכשקבוצות אלטיסטיות לא עסוקות כל היום בשמירה על מעמדן ועל עמדות הכוח שלהן (ועוד שלל בעיות היסטוריות אחרות).

אני רוצה להאמין שכשתינוק צוחק נולדת פיה.
עם אמונה לא הולכים למכולת. כלומר, אלא אם אתה מקבל קצבה על תפילה. אבל בוא לא נכנס לזה.
בנוסף, שכחת שלפני 30-40 שנים ההסתברות לאתר עבודה מכניסה שאינה מצריכה יכולות דיוק גבוהות, או קשב וריכוז טובים, הייתה גבוהה יותר מאשר היום.
היום אנחנו בעידן אחר, גם יותר טריגרים לפיתוח ADHD/ADD, גם יותר מתחרים עם אותה בעיה מאובחנת על אותן משרות/אותם בני זוג/אותן הקלות, וגם פחות אלטרנטיבות חלופיות עבור אנשים עם הפרעה כזאת. ממש חזון ציוני של עבודה חקלאית, שיתופיות וידה ידה ידה.

נראה לי שאת נוטה להעריך בעיה זו בחסר משמעותי. לא מדובר רק באיבוד פוטנציאל, אלא ממש בבנייה פיזית ורוחנית של החברה שבה את חיה, של הרצון "החופשי" כביכול ושל העדפות שלך בחיים, של הזוגיות לתוכה נקלעת, של האידאלים שממריצים אותך לקום בכל בוקר וכן הלאה. המצב החמור הזה ייצר כאן חברות וארגונים מצליחים לצד בעלי עסקים שהסתבכו או הפסידו את כל ממונם. זה מאוד קל וטבעי להיצמד למצב שקיים ולדמיין שהאלטרנטיבה החלופית הייתה לא יותר טובה או רחוקה ממנו, אבל החוכמה היא לנסות להתעלות על ההרגל והטית הסטטוס קוו שמורגשים כאן היטב בשרשור הזה.

גם אני חטאתי בהקשר הזה עם פספוס מסוים. זה נחמד לדבר על עיוותים באופן ליניארי, כמו למשל שהסללה בחינוך גורמת להכנסה נמוכה עבור אותם מוסללים, שאינטרוברטים מרוויחים פחות או שיש השלכות כלכליות לשוק ריכוזי. אבל בכנות, ההשלכות הכלכליות של זה פחות מעניינות אותי. מדובר בסבל הרבה יותר מתמשך, מגוון ויומיומי, כזה שממש מדכא את הרוח והנפש. כשאדם מהסוג שתיארתי בפתיחת הדברים, צריך לסבול יום-יום קשקושים חסרי היגיון של אנשים רק מפני שהוא אינו מסוגל לתווך להם ידע מסוים העומד ברשותו ולא ברשותם, או כשנציגי מכירות מבצעים עליו סיבובים בהצלחה רבה (עקב אותם קשיים אישיים ואותם עיוותים כמובן), אלו הן תולדות הרבה יותר ניבזיות מדפיקה כלכלית/מעמדית זו או אחרת. יש גם דברים יותר מחמיאים אבל עדיין מרגיזים מאוד, כמו בחורות שבצעירותן הודו בפניך שהן נמשכות לבחורים "הרעים" אבל לאחר כמה שנים חוזרות אליך על 4 מתוסכלות ומאופסות יותר ומבקשות שתתן לקשר הזדמנות. לא שבמערב זה לא קיים, רק ששם זה מצטייר כיותר
אנחנו צריכים לסבול את הקשקושים חסרי ההגיון שלך...
אתה קורא כרגע את הספרים של "דעת מיעוט", קופץ לבחורות שהולכות עם הבחורים "הרעים".
אז עכשיו גם לנסות ללמד בחורות למצוא את הבחור הטוב שאיתו יתחתנו כבר בגיל 12?

הורים שהם בעצמם סבלו מאותן בעיות עם פחות הכרה מצד החברה, גדלו לאותם עיוותים כגון 70% משק הסתדרותי או הטיה בקבלה לקיבוצים לטובת עדה זו או אחרת (מעניין מאיפה המודל הקיבוצי שלא באמת עובד קיבל מימון), שידול עובדים להצביע מפא"י וכדומה. אני יותר חושב על הכיוון הבא - נניח ומדינת ישראל הייתה מסוגלת לקיים חברה ליברלית עם שוק חופשי (חופשי כמעט) מהרגע הראשון, לא בטוח שהורינו היו בכלל מכירים אלו את אלו. בטח שאת ואני לא היינו נולדים לעולם בגירסאותנו הנוכחיות.
נניח והמדינה היתה מוקמת על ידי ליברלים מארה"ב, באמצע להלהלנד, עם מזג אויר טרופי בלי אויבים מכל עבר וכל עולה היה מגיע עם 6,000$ ולא "אוד מעשן" בורח ממלחמה... אך איזו מדינה היתה קמה לנו.

עדיין, לא רואה בתיאורים מהסוג הזה כתיאורים משכנעים. בכלל, היומרה לומר שלנו יש יותר מזל מאנשים באפריקה זה קצת טריקי בלשון המעטה.
ברור, הרי עדיף לחיות באפריקה עם המשפחה בלי משרה מכניסה, עדיין עם 50% תמותת ילדים, מחלות כמו פוליו, שחפת, דיזנטריה, אבולה (רק לפעמים)

אגב:
מוטב שתבדילו בין הנוגע לחייו של אדם יחיד לבין דיון המדבר כולנו, על החברה בכללותה.
מוטב שתגיע לאיזושהי נקודה או אולי תיקח דוגמה...
וואללה, מתלוננות ש-יקר... לא שלא יגיעו לדירה, שמליונים לא מסוגלים לחמם פחית מרק.
 
קיום זה סבל. מי שלא סובל הוא או מת או מסומם.
 
קיום זה סבל. מי שלא סובל הוא או מת או מסומם.
לדעתי יותר נכון לומר שהסבל הוא חלק מהחוויה האנושית.
רובנו לא כל הזמן סובלים, וגם לא כל הזמן מאושרים...
 
נערך לאחרונה ב:
3 סיפורים של זוגות שהחליטו להלחם ביוקר המחיה על ידי מגורים לא שגרתיים -

קיום זה סבל. מי שלא סובל הוא או מת או מסומם.
מי מחזיק אותך מלחתוך?
 

פתחו חשבון למסחר עצמאי

פסגות טרייד

ישראל: 0.06% מעסקה (מינימום ₪2 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה)
דמי ניהול: ללא דמי ניהול
מינימום: ₪10,000
פתיחת חשבון

מיטב טרייד

ישראל: 0.08% מעסקה (מינימום ₪4.65 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה או $5 ב-IBKR)
דמי ניהול: פטור לשנתיים, אח״כ ₪15
מינימום: ₪5,000
פתיחת חשבון

אקסלנס טרייד

ישראל: 0.07% מעסקה (מינימום ₪3 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה או $5 ב-IBKR)
דמי ניהול: פטור לשלוש שנים, אח״כ ₪15
מינימום: ₪10,000
פתיחת חשבון
פסגות טרייד
מינימום לפתיחת חשבון: ₪10,000
⌄
ישראל: 0.06% מעסקה (מינימום ₪2 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה)
דמי ניהול: ללא דמי ניהול
פתיחת חשבון
מיטב טרייד
מינימום לפתיחת חשבון: ₪5,000
⌄
ישראל: 0.08% מעסקה (מינימום ₪4.65 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה או $5 ב-IBKR)
דמי ניהול: פטור לשנתיים, אח״כ ₪15
פתיחת חשבון
אקסלנס טרייד
מינימום לפתיחת חשבון: ₪10,000
⌄
ישראל: 0.07% מעסקה (מינימום ₪3 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה או $5 ב-IBKR)
דמי ניהול: פטור לשלוש שנים, אח״כ ₪15
פתיחת חשבון
גילוי נאות: האתר מקבל תגמול בגין פתיחת חשבון דרך הקישורים. אין באמור משום ייעוץ השקעות או שיווק השקעות.
בנוסף, שכחת שלפני 30-40 שנים ההסתברות לאתר עבודה מכניסה שאינה מצריכה יכולות דיוק גבוהות, או קשב וריכוז טובים, הייתה גבוהה יותר מאשר היום.
לא נכון.
כיום השוק הוא כזה שהוא מסוגל לקלוט את כל סוגי העובדים על מיניהם השונים.

דוגמא א: עמותת "שכולו טוב" מפעילה מפעלים מוגנים שבהם גם בעלי תפקוד גבוה או נמוך יכולים לעבוד ולייצר מוצרים למען החברה, ומכיוון שהפעילות שם רווחית הם מגדילים את יכולת הייצור שלהם כל שנה בכמעט 30% בעשור האחרון (כל שנה פותחים מפעל נוסף לייצור).
דוגמא ב: התעשייה המסורתית משוועת לעובדי ייצור (פחחים, נפחים, עובדי כפיים, רתכים, ועוד...), ובכל מקום שתראה הם מוכנים לקלוט את כל סוגי העובדים ולהכשיר אותם. השכר הממוצע לעובד בתעשייה המסורתית עובד על 16,200 לחודש.

האמת היא שרוב הבכיינים במדיות החברתיות פשוט רוצים שמישהו ידאג להם וילטף אותם, ויגיד להם כמה העולם התאכזר אליהם :roll:
ברוכים הבאים למציאות, יש מוביליות חברתית פיננסית במדינת ישראל (והיא יחסית גבוהה).
האתגר הוא להרים את התחת מהכורסא וללכת לעבוד בשביל להצליח.
 
Back
למעלה