נו? בדיוק! זה הרי כל הרעיון ואין כאן שום סתירה.
אותו אדם חסר כישורים הוא ככל הנראה היה במקור עם יותר חומר אפור ממך וממני, יותר שקדן, מכיר נושאים חיוניים כמו של הבלוג הזה שנים רבות לפנינו. כנראה שהפעם הראשונה שהוא הקליד תגיות במעבד תמלילים במחשב היה בגיל מאוד צעיר, הרבה לפני שרוב הילדים בשכבה שלו ידעו מה זה לתכנת.
לצערך הרב, משתנים שאינם תלויים בו פגעו לו בתפקוד או לא הנגישו אותו עם האמצעים הרלוונטים בגילים הרלוונטים, כאלו שיכלו לסייע לו לפתח עתיד מקצועי מהסקרנות הראשונית הבריאה והחריגה (יחסית לסביבתו) שהוא הפגין.
אומנם הוא ישלם בכל יום ויום את המחיר של המצב הזה, אבל בתוחלת אתה ואני נשלם את המחיר הסופי מכיוון שאותו אדם לא כישורני במיוחד, שבמקור היה הרבה יותר כישרוני ממך וממני, כבר לא יהיה הטים ליד שהיה אמור להיות, הוא לא ישב בצמרת המוסד או במליאת הכנסת.
כמובן שאני מפשט מאוד את התמונה, משני טעמים:
1. זה לא שיש איזשהו תפקיד שמחכה לו ולך בשוק העבודה, ואתה "חטפת" לו את התפקיד הזה. אלא, עצם קיום התפקיד הזה במתכונתו הנוכחית, עלול להוות תוצאה של עיוותים. או עצם קיום הארגון שאצלו תמויינו. מדובר בסבך בלתי נראה ענק של אינספור משתנים שקשה לבודד אותם.
2. זה לא שיש אדם אחד שנדפק מאותם עיוותים באופן מוחלט ואדם אחר שנהנה מהם באופן מוחלט. כולנו נדפקים ונהנים מאותם עיוותים באופנים יחסיים ומשתנים, רק שחלקנו נזרקנו בגלל זה קרוב יותר ל-0 של הסקאלה וחלקנו נזרקנו איפשהו מעל החצי של הסאלה. סביר שאם נזרקת איפשהו מעל החצי (גם אם מאוד קרוב אליו), אתה בסה"כ מרוצה מהמצב הנוכחי. בהתחשב בעיוותים המדוברים שלמעשה יוצרים מצב דיי עגום לכולם, גם אלו שנזרקים מעט מתחת לחצי בהחלט יכולים להרגיש ברי מזל.
זוג שנולד בשנות ה-90, התחיל לעבוד ב2016 והחליט להפקיד סכום של 6000 בחודש עד היום בSP500.
יהיה לו היום כ600K, לאחר הורדות על רווחי הון ישאר להם כ560K. אפשר בהחלט לקנות עם זה דירה, תלוי איפה.
כשאחד מבני משפחתי התגייס לצה"ל בשנת 2005 או 2006, הריבית שתוכנית החיסכון שלו הציעה עמדה על 6%+
כשאני התגייסתי לצה"ל, הריבית שהציעו עמדה איפשהו בסביבות 0.4%.
אני ואותו קרוב משפחה התגייסנו פחות או יותר עם אותו מספר שקלים בחשבון הבנק, כיום לו יש דירה כמובן (גם כתוצאה ממחאות 2011), לי לא. למרות שכנראה הסיבה האמיתית לכך היא חסור הרצון שלי לרכוש דירה כל זמן שמצב השוק נשאר כמו שהוא.
הוא בעיניי בעל יכולות לממש את כישוריו
לא רק ששני סוגי האנשים שציינת אינם בעלי סיכויים לממש את כישוריהם באופן מיטיבי, אלא גם אלו שלכאורה מימשו לא באמת עשו זאת, לפחות לא באופן אידאלי (יחסית). כל זמן שלא קיימים תשתיות כמו חינוך טוב, גישה שווה לידע או לתמריצים בגילים רלוונטים, אפשרות אמיתית לניעות חברתית כמו במדינות המתקדמות יותר,
פניות פסיכולוגית מעניינים כמו מצב ביטחוני וסיאוב פוליטי,
יותר הומוגניות וכן הלאה, אז גם הסקטורים הייצרניים יותר במשק ובחברה, אינם באמת נהנים מהתנאים מהם יכלו להנות במדינה שהייתה נבנית על יסודות מתפקדים יותר.
בנוסף, קח בחשבון שאתה מפספס חלק גדול של אנשים בעלי קשיים (שחלקם כנראה בכלל לא מדווחים עליהם או איבחנו אותם). להרבה מגבלות והפרעות יש ספקטרום וסקאלה שכל אחד מאיתנו נופל או מונח על אחת הנקודות בהם (גם אם על נקודת האפס). מעבר לכך, משתני חיים והתקדמות בגיל עלולים להוריד אותנו בסקאלה אחת, אבל לעלות אותנו בסיכון על גבי סקאלה אחרת. זה לא בינארי.
הבעיה האמיתית עבור הציבור מתחילה כאשר מדובר במגבלה שהיא אינה מספיק בולטת על מנת "להנות" מהאמפתיה של הסוציאליזם, אבל כן מספיק דומיננטית על-מנת להגביל או למנוע ממך את ההנאה ממנעמי הקפיטליזם. אתה לא פה ולא שם, אבל ההאשמות יומטרו כלפיך בלי בושה.
שזאת הטיה עצבנית וחמורה מאוד בפני עצמה.
חשוב גם לזכור שיש כאן גרנטי מסוים. אם אדם מספיק מוכשר על-מנת לשרוד את הציפיות החברתיות ממנו כאדם לכאורה "מתפקד" תוך כדי שהוא צריך לשרוד הגבלות אמיתיות שמורידות את הכשירות שלו בתחרות מול אחרים (מבלי לקבל שום הקלות או הכרה בקשיים שלו), כנראה שהוא היה מצוי בליגה אחרת לגמרי לולא היה לוקה באותן בעיות "אפורות". זה משול לשני אנשים המגיעים לקו הסיום באותה שניה בדיוק, רק שאחד מהם רץ עם שתי ידיים קשורות מאחורי הגב. במצב כזה ברור מי היה מוכשר יותר ממי בתנאים שווים. את המחיר של המצב הלא הגיוני הזה כמובן שהציבור משלם אבל באופן שלא ניתן למדוד או לראות אותו (קשה למדוד את המשתנה "מה היה קורה אילו").
לא הבנתי, למה שאדם חסר כישורים יטפס בסולם החברתי במדינה בה יש ניידות חברתית ?
אם קיימת ניידות חברתית, זה אומר שהתשתיות שמעניקות לאנשים כישורים היו הרבה יותר טובות. במצב כזה, אותו אדם חסר כישורים כבר אינו כזה (מבלי לדבר מה קורה עם אנשים שבמדינה פחות מתפקדת דווקא מצטיירים ככישרוניים עקב משתנים שלא אמורים להיות רלוונטים, כגון פרוטקציות).
במדינה ללא ניידות חברתית, הוא אמור להשאר תקוע במקום, בלי קשר לכישוריו.
במדינה ללא ניידות חברתית, ניידות הנסמכת על היבטים כגון חינוך או כישורים רלוונטים לשוק העבודה, כנראה לשאלות האם אתה חזק פיזית או בן למשפחה מכובדת יש יותר השפעה על מעמדך החברתי, ובתנאים כאלו דווקא אנשים חסרי כישורים יכולים לפרוח ("לפרוח" באופן יחסי למצב, כמובן). גם נראה לי שבתנאי משחק כאלו הרבה יותר קל להבין מהו מצבך ומהן אלטרנטיבות הפעולה שלך (כך שעבור חסרי כישורים זה יותר פשוט בהקשר של קבלת החלטות והימנעות ממניפולציות של אחרים). כך שבמדינה המצויה מעל אלו המתפתחות, אבל מתחת לכל המתקדמות, זאת צניחה חופשית לחסרי הכישורים. הם לא באמת נהנים מהזדמנויות אמיתיות ושכיחות לשפר את מצבם, אבל הם גם לא נהנים מהעובדה שהסטרס והמחוייבות המערביים פחות קיימים במדינות המתפתחות (הדרישה ליטול אחראיות ואשמה אישית, להתחרות בשוק החופשי [חופשי לכאורה], השוואות חברתיות מהסוג שפחות קיים בעולם המתפתח, השפעות שליליות של תרבות השפע/צריכה/טכנולוגיה וכו'). זה עלול להוות סינדול רציני עבורם, מכיוון שנקודת הייחוס שלהם (והלחץ ושלל החולאים הנלווים לכך) מושתת על רעיונות ומודלים של מדינות מערביות ומצליחות, בעוד יכולותיהם אינן מפותחות כמו של חסר הכישורים באותן מדינות מערביות ומצליחות.
מהכרותי, אורי כץ מטיף לאחריות אישית ולא להצדקות לכישלון בגלל ההיסטוריה של סבתא רבא. אם הוא מביע דעה מנומקת אחרת בספר, נא פרט.
עדיין לא סיימתי לקרוא את הספר כולו, אך ניכר שאורי כץ מכוון לרעיון שאומר כי "הפלא הישראלי" הוא יותר תולדה של משתנים ומגמות עולמיים (בין השאר?) ופחות תולדה של כישרונות אלו ואחרים (שברחו מכאן עוד בימי קום המדינה ואף העדיפו מראש לא להגר לכאן?) או חזון ציוני זה או אחר.