טיול אחרי צבא?

[N1231]

אתה עובד עבודת כפיים או מאבטח? ואם מאבטח ,איזה סוג של מאבטח? אתה עובד בגוף כמו השבכ שיכול להיות מקפצה להמון דברים, או שאתה עובד בחברה ?

אישית אני לא חושב שתואר הוא דבר מחייב ,אבל אתה צריך להבין מה האופק שלך במקצוע.

טיול ארוך בלי מחויבות לכלום יכול לעזור לך לסדר את המחשבות ולהבין מה אתה צריך.

בעבודת כפיים התכוונתי לעבודה שאינה משרדית אלה יותר פיזית.
כנראה שזו לא ההגדרה הנכונה אז תודה על התיקון.
אני עובד בחברה ואין יותר מידי אופק קידום

 

[Shlomi Z]

לצאת לטיול?

חדמש. תקופה שלא תחזור. ואם יהיה מעפן עוד חודש חודשיים תחזור.
בעוד עשור גם אם יהיה לך מיליונים תהיה עסוק במלא צרות.
לך תיאבד את עצמך מכל השאלות.החיים קצרים. יש מספיק זמן לעשות כסף ולחשוב על קרנות איריות.

 

[optimum]

מצד שני, אני נורא מפחד להתחרט בעתיד שלא נהניתי משנות העשרים שלי בכלל.

אל תצפה לזה, ואז לא תתחרט.
ככה פשוט.

בין אם תצא לטיול, ובין אם לא... כל זמן שהציפייה קיימת - החרטה מובטחת.
ואחרי שהבנת את העיקרון הזה, תעשה מה שבא לך.

זה באמת לא חשוב מה תבחר.

בכללי, ההנאה שלך לא חשובה.

 

[TWOSIXNINE]

אל תצפה לזה, ואז לא תתחרט.

אני מבין את המקום שממנו נובעים הדברים ואף את הקשר שבין חרטה וציפייה. אפילו מחזיק בדעה דומה לשלך. עם זאת, איךנ ניגשים למה שאתה אומר? איך אדם יכול לא-לצפות? זו בכלל יכולת? או הלך רוח? תכונה נרכשת?
(אם יש ספרים מומלצים בנושא - שוט מי).

זה באמת לא חשוב מה תבחר.

כי ...

 

[amit]

בעבודת כפיים התכוונתי לעבודה שאינה משרדית אלה יותר פיזית.
כנראה שזו לא ההגדרה הנכונה אז תודה על התיקון.
אני עובד בחברה ואין יותר מידי אופק קידום

אז טיול ואחריו לימודים.

 

[efrat]

אני עובד בתור מאבטח, על כ 340 שעות

אני מניחה שהכוונה ל 340 שעות בחודש. זה פעמיים וקצת מישרה מלאה. בתור אחת שעבדה שעות רבות מאוד (מאוד מאוד) בחודש לא הגעתי למספרים כאלה. זה בעיקר אומר לי שאתה סופר מחוייב למטרה שלך וממש ממש ממש חרוץ. אז כל הכבוד, מעריכה.

מבחינת הטיול, תיסע בלי לחשוב פעמיים. הטיול הגדול הוא חוויה מאוד מיוחדת ורוב החברה שנוסעים לטייל הם בגילאי ה-20 (ישראלים ואנשים מכל העולם בעצם).
אתה בראש של בן 20 רק שאתה בן 20 אחרי זה כל מיני דברים יתחילו להפריע לך (איכות המזרן בהוסטל , ניקיון וכד) וההנאה שלך תשתנה. גם הרצון שלך לישון עם עוד 10 אנשים בחדר תהפוך מחוויה ממש מגניבה וקרקע פוריה להכיר מלא אנשים, לסיוט ולמי יש כוח .

רק שים לב שאוגוסט זו לא העונה הכי אידיאלית לתיאלנד (לא יודעת לאן בדיוק אתה מתכנן לטוס) כי זו התקופה של המונסונים. אבל חד משמעית הייתי טסה ולכמה שיותר זמן.

 

[optimum]

כי ...

כי טיול זה מוצר עם חיי מדף קצרים.
בניגוד לספרים, נניח, שאתה קונה ואז הם נמצאים על המדף אצלך בבית למשך כמה עשורים, טיול מסתיים אחרי כמה שבועות ולאחר מכן לא נשאר ממנו שום דבר מוחשי. ואז מה זה משנה האם הטיול היה או לא היה, עכשיו כשהוא כבר הפך להיסטוריה?

אז יש את התמונות באינסטוש שבלעדיהן לא היית זוכר שאי-פעם היית בטיול בכלל. ויש את האנשים האלה שלא נוח להם עם המחשבה שכל מה שנותר מהטיול שלהם זה כמה ביטים על שרת של מטא, אז הם הולכים לעשות איזה קעקוע על הזרוע כמזכרת שלעולם לא תלך לאיבוד. אבל כל אלה הם רק ניסיונות כושלים "לקבע" את החוויה ולהאריך את המשך שלה.

ובטח מישהו הולך לצטט אותי ולמלמל איזה משהו על "הזכרונות מהטיול שמלווים אותך כל החיים" או על "החשיבות של חשיפה לתרבויות זרות" או על איזושהי חוויה רוחנית בשקל אחרת, אבל כל אלה הם רק מנגנונים פסיכולוגיים שאנשים ממציאים לעצמם כדי להתמודד עם העובדה שהם בזבזו לעצמם את הזמן ואת הכסף על טיול מיותר.

כשאתה חושב על זה בדעה צלולה אתה רואה שבפועל הטיול כבר נגמר ואיננו עוד ואתה חוזר לאותה נקודה שבה עמדת לפני שיצאת אליו - ולכן זה לא חשוב מה תבחר, כי בכל מקרה תגיע לאותו מקום.

אני מבין את המקום שממנו נובעים הדברים ואף את הקשר שבין חרטה וציפייה. אפילו מחזיק בדעה דומה לשלך. עם זאת, איךנ ניגשים למה שאתה אומר? איך אדם יכול לא-לצפות? זו בכלל יכולת? או הלך רוח? תכונה נרכשת?

התכוונתי לציפיה הספציפית שפותח-השרשור הזכיר: להעביר את שנות העשרים בתחושה של הנאה הדוניסטית.
איך אדם יכול לא-לצפות להנאה? למצוא משמעות לחיים בדברים אחרים מלבד השאיפה לעונג תמידי והמנעות מסבל.

אני מכיר את הפילוסופיות שמציעות לכבות לגמרי כל ציפיה לעתיד, אך לא לזה התכוונתי

 

[Shlomi Z]

בניגוד לספרים, נניח, שאתה קונה ואז הם נמצאים על המדף אצלך בבית למשך כמה עשורים, טיול מסתיים אחרי כמה שבועות ולאחר מכן לא נשאר ממנו שום דבר מוחשי. ואז מה זה משנה האם הטיול היה או לא היה, עכשיו כשהוא כבר הפך להיסטוריה?

אם היה לך טיול מרהיב ומדהים, סיכוי גבוה שעדיין תישאר עם חברים ממנו לעד ועם חוויות מעצבות. אולי יגרום לך לשנות פרספקטיבה.
ואולי לא. למה לא לנסות ?
במקרה הכי גרוע,
הפסיד חצי שנה של עבודה ולימודים. בלאו הכי לפנינו מלחמות ועצבות וכלכלה חרא ופוליטיקה כושלת.
@N1231
תטוס. עכשיו חזרתי מהודו. לא תתחרט.

 

[N1231]

אם היה לך טיול מרהיב ומדהים, סיכוי גבוה שעדיין תישאר עם חברים ממנו לעד ועם חוויות מעצבות. אולי יגרום לך לשנות פרספקטיבה.
ואולי לא. למה לא לנסות ?
במקרה הכי גרוע,
הפסיד חצי שנה של עבודה ולימודים. בלאו הכי לפנינו מלחמות ועצבות וכלכלה חרא ופוליטיקה כושלת.
@N1231
תטוס. עכשיו חזרתי מהודו. לא תתחרט.

תודה על העצה

 

[optimum]

אם היה לך טיול מרהיב ומדהים, סיכוי גבוה שעדיין תישאר עם חברים ממנו לעד ועם חוויות מעצבות. אולי יגרום לך לשנות פרספקטיבה.
ואולי לא. למה לא לנסות ?
במקרה הכי גרוע,
הפסיד חצי שנה של עבודה ולימודים. בלאו הכי לפנינו מלחמות ועצבות וכלכלה חרא ופוליטיקה כושלת.
@N1231
תטוס. עכשיו חזרתי מהודו. לא תתחרט.

כאילו אם רק עכשיו חזרת אז איך אתה יודע שהשגת שם חברים שישארו איתך לעד?
בוא נדבר בעוד נצח אחד ונראה איך זה מתקדם.

 

[fliper]

@N1231
סע.
צבור חוויות, תהנה, תלמד על עצמך.
תעשיר את ארגז הכלים שלך ביכולות, תובנות וידע. מי יודע מה תגלה במסע, אולי תכיר אהבה, אולי שותף, תובנות עסקיות ואחרות …
טיול כזה בעוד עשור יהיה מורכב יותר לעשות, יהיה קצר בהרבה ויקר יותר.

 

[TWOSIXNINE]

כי טיול זה מוצר עם חיי מדף קצרים

כשנסעתי למזרח, בתקופה של אחרי הצבא, יצאתי לטיול שנמשך כשנה עם חבר טוב מבית, חזרתי לארץ והחברות שלנו נמשכת עד היום, למעלה מ20 שנים. הוא החבר הקרוב ביותר שלי והקשר שלנו נפתח והעמיק בעקבות המסע שהיה לנו והחוויות המשותפות שלנו שם.
מלבד חברות אמיתית, למדתי על עצמי המון והבנתי איזה אדם אני רוצה להיות.
למדתי על אחריות, פשטות ודברים רבים אחרים שעזרו לי להתפתח כאדם בוגר ושהשפיעו לי על תפיסת העולם.

נכון, לטיול עצמו חיי מדף קצרים, אני יכול להסכים, אבל אתה בהכרח חייב לעבור את הדרך הזו על מנת שתוכל ליצור לעצמך ערך מוסף, משהו ממשיך אתך למרות ש״הטיול הגדול״ מאחורייך.
לכן מה שאתה אומר נכון אם הכוונה היא בטיול שמטרתו אסקפיזם נטו, אתה שם ואז אתה לא שם ובאמת אחר כך זה לא משנה אבל כשאדם יוצא למסע (בד״כ) הוא לא חוזר אותו דבר. ואני מעיד על עצמי בלבד.

 

[לנצח נתהה]

אבל כל אלה הם רק מנגנונים פסיכולוגיים שאנשים ממציאים לעצמם כדי להתמודד עם העובדה שהם בזבזו לעצמם את הזמן ואת הכסף על טיול מיותר

קודם כל רוצה לכתוב שמאד מכבד אנשים שנכונים לחלוק רעיונות מהסוג הזה. מה שאשאל עכשיו לא מגיע כדי לעקוץ אלא כדי ללמוד. נניח שלא הייתה לך מגבלת כסף. אתה חושב שגם אז היית מחזיק בעמדה הזו? יכול להיות שדווקא אתה מספר לעצמך סיפור ומייצר מנגנון פסיכולוגי כדי שלא תשקע בך ההבנה המייסרת שאתה מפסיד את אחת ההנאות הגדולות שהחיים יכולים להעניק? הרי הנימוק הזה שהצעת לאפסות הטיולים נכון לכל דבר( מגלידה משובחת וארוחה טובה ועד סרט,ספר או אפילו סקס) יש מצב שהסלידה שלך מעולם העבודה כל כך גדולה שאתה מעדיף לוותר על טיולים מאשר לשלם את המחיר במסגרתם וכך לממן טיולים?( מעלה את ההשערה הזו לגביך כי אני עצמי כזה)
ההנאה מנוף שוויצרי ממוצע (למשל ומניסיון) שנראה כאילו נלקח מכן הציור של אלוהים יכולה ללוות אותך כל החיים. ואין לנו בכל מקרה שום דבר בחיים האלה חוץ מהווה וזכרונות העבר ,אז אם אתה מוותר על טיולים בנימוק הזה באותה מידה אפשר להישאר בחדר חשוך בלי לעשות כלום עד המוות כי מה זה משנה. סוף דבר הכל נשמע את האלוהים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם (?)

 

[Dončić]

בניגוד לדעות הקיצוניות ש״טיול זה הדבר הכי חשוב בעולם״ או ש״אין שום סיבה לטייל ואין שום משמעות לטיול והכל הבל הבלים״ - לדעתי תיסע. רק בגלל העובדה שאתה לא מספיק עשיר ומספיק צעיר בשביל שההחלטה הזאת לא תשנה כמעט כלום בטווח הרחוק שלך, וכן משתמע שזה מדגדג לך לטייל.
ויכול מאוד להיות שיהיה לא כיף. אז מה? מקסימום תחזור
בהצלחה

 

[בת העמק]

תטוס. עכשיו חזרתי מהודו. לא תתחרט.

היית בסרינגר???
זה היה המקום משנה החיים שלנו
שנה אחרי זה היתה חטיפת ישראלים שם, ומאז לא חזרנו כפי שקיווינו לעשות.
עד היום לא שוכחים את בעל ההאוס בוט, אשתו ובנותיו בדאל לייק.

 

[חתול לילה]

ההנאה מנוף שוויצרי ממוצע (למשל ומניסיון) שנראה כאילו נלקח מכן הציור של אלוהים יכולה ללוות אותך כל החיים.

אני מסכים לגבי הנוף השוויצרי, בלתי נשכח.

מצד שני שנה אחרי זה נסעתי לטיול בצרפת ומשם אני פשוט לא זוכר כלום, אם לא היה לי את אלבום התמונות אז לא הייתי יודע שטיילתי שם. במובן הזה אני מסכים עם @optimum . יש לי גם תמונות מניו-יורק ואני לא מצליח לזכור חוויות מהעיר, רק תחושה של סלידה.

כנראה שהמסקנה היא שצריך לעשות קצת מחקר קודם ולא לצאת רק בגלל ש"ככה כולם עושים".

 

[optimum]

כשנסעתי למזרח, בתקופה של אחרי הצבא, יצאתי לטיול שנמשך כשנה עם חבר טוב מבית, חזרתי לארץ והחברות שלנו נמשכת עד היום, למעלה מ20 שנים. הוא החבר הקרוב ביותר שלי והקשר שלנו נפתח והעמיק בעקבות המסע שהיה לנו והחוויות המשותפות שלנו שם.
מלבד חברות אמיתית, למדתי על עצמי המון והבנתי איזה אדם אני רוצה להיות.
למדתי על אחריות, פשטות ודברים רבים אחרים שעזרו לי להתפתח כאדם בוגר ושהשפיעו לי על תפיסת העולם.

אבל אתה מתאר פה תהליך של התבגרות שהיית עובר בכל מקרה. אתה חוזר מהטיול אדם שונה פשוט כי עברה שנה. גם אני מאוד השתנתי בשנה האחרונה למרות שלא יצאתי מהארץ. קורלציה לא מעידה על סיבתיות, בקיצור.

בכל מקום אתה יכול ללמוד להכיר את עצמך. זה מטופש בכלל לחשוב שבהליך נפשי כל כך יש משמעות באילו קורדינטות את נמצא על הגלובוס.

נכון, לטיול עצמו חיי מדף קצרים, אני יכול להסכים, אבל אתה בהכרח חייב לעבור את הדרך הזו על מנת שתוכל ליצור לעצמך ערך מוסף, משהו ממשיך אתך למרות ש״הטיול הגדול״ מאחורייך.
לכן מה שאתה אומר נכון אם הכוונה היא בטיול שמטרתו אסקפיזם נטו, אתה שם ואז אתה לא שם ובאמת אחר כך זה לא משנה אבל כשאדם יוצא למסע (בד״כ) הוא לא חוזר אותו דבר. ואני מעיד על עצמי בלבד.

זו בדיוק הנקודה שכנגדה אני יוצא.
אתה לא יכול להשאיר משהו שימשיך איתך אחרי שהטיול נגמר. ואנשים בהחלט מנסים לדאוג שהטיול יותיר בהם איזשהו חותם, ואני מרשה לעצמי ללעוג לניסיונות שלהם (כי לעיתים קרובות זה נראה מאוד מגוחך).
זו השורה התחתונה של ההודעה הקודמת שרשמתי.

יכול להיות שדווקא אתה מספר לעצמך סיפור ומייצר מנגנון פסיכולוגי כדי שלא תשקע בך ההבנה המייסרת שאתה מפסיד את אחת ההנאות הגדולות שהחיים יכולים להעניק?

הודו לא בורחת לשום מקום. וכמו שציין כבר @yossik הגיל זה רק מספר. אין פה משהו להפסיד. אם אשנה את דעתי אז אטוס.

קודם כל רוצה לכתוב שמאד מכבד אנשים שנכונים לחלוק רעיונות מהסוג הזה. מה שאשאל עכשיו לא מגיע כדי לעקוץ אלא כדי ללמוד. נניח שלא הייתה לך מגבלת כסף. אתה חושב שגם אז היית מחזיק בעמדה הזו? יכול להיות שדווקא אתה מספר לעצמך סיפור ומייצר מנגנון פסיכולוגי כדי שלא תשקע בך ההבנה המייסרת שאתה מפסיד את אחת ההנאות הגדולות שהחיים יכולים להעניק? הרי הנימוק הזה שהצעת לאפסות הטיולים נכון לכל דבר( מגלידה משובחת וארוחה טובה ועד סרט,ספר או אפילו סקס) יש מצב שהסלידה שלך מעולם העבודה כל כך גדולה שאתה מעדיף לוותר על טיולים מאשר לשלם את המחיר במסגרתם וכך לממן טיולים?( מעלה את ההשערה הזו לגביך כי אני עצמי כזה)

אני חושב שעולם עבודה דפוק מייצר מקומות עבודה בלתי נסבלים, אבל כפועל יוצא אותם עובדים ממורמרים שסובלים בעבודה שלהם בסופו של דבר מייצרים סחורות באיכות זבל. ואז מבחינתי הכסף הופך לסתם ערימה של נייר חסר ערך שאין מה לקנות באמצעותו (חוץ ממוצרים שהיעוד שלהם הוא ליצור עבורי עוד כסף, שזה הסוג היחיד של מוצרים שהכלכלה של ימינו מסוגלת לייצר כהלכה). במילים אחרות, עבודה וצריכה הם יחידה אחת; עסק שמתייחס מגעיל לעובדים שלו יתייחס מגעיל גם ללקוחות שלו (ולהיפך). כשהכלכלה כולה מתבססת על יחס מזלזל לעובדים, אז גם כצרכן אתה מתחיל להרגיש שכולם מנסים לדפוק אותך ולרמות אותך כדי למכור לך צואה במחיר של מטיל זהב.

תשליך את היגיון הזה על המקרה הפרטי של ענף התיירות: שים לב כמה אמון אתה נותן בתעשיה הזו כשאתה אומר שהיא תספק לך חוויות מעצבות אישיות שילוו אותך כל החיים ותעזור לך לייצר חברויות אינטימיות ותעזור לך להכיר את עצמך טוב יותר. כן, עובדים הודים שמרווחים איזה עשרים רופי לשעה, שים לב איזה תפקיד בעל משמעות אתה מצפה מהם לבצע עבורך.

ההנאה מנוף שוויצרי ממוצע (למשל ומניסיון) שנראה כאילו נלקח מכן הציור של אלוהים יכולה ללוות אותך כל החיים. ואין לנו בכל מקרה שום דבר בחיים האלה חוץ מהווה וזכרונות העבר ,אז אם אתה מוותר על טיולים בנימוק הזה באותה מידה אפשר להישאר בחדר חשוך בלי לעשות כלום עד המוות כי מה זה משנה. סוף דבר הכל נשמע את האלוהים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם (?)

נוף שוויצרי ממוצע יש בגוגל תמונות.
ואל תגיד שהזיכרון שלך של הנוף הזה הוא אמיתי או יפה יותר מהתמונה בגוגל, כי זה יהיה שקר.
הזיכרון שלך של הנוף השוויצרי היה מתפוגג כבר אלמלא הייתי מצלם אותו עם הטלפון שלך, כך שבכל מקרה הזיכרון שלך הוא זיכרון של תמונה.

 

[Shlomi Z]

כאילו אם רק עכשיו חזרת אז איך אתה יודע שהשגת שם חברים שישארו איתך לעד?

זו הפעם השלישית שלי, כל פעם כשחזרתי צברתי עוד חברים וחוויות, רובם עמי עד היום ושינו את חיי ! (כן כן, פואטי בשקל)
אני גם לא מבין מדוע הנגטיב וייבס על טיול.
איפה יש לך סיכוי להתאהב בצרפתייה לעבור לגור איתה כמה חודשים באוסטרליה או סתם לקפוץ לנפאל כי נשמע לך מגניב או שנייה לסוע ל
Coast2Coast או שביל כזה או אחר. זה הגיל לעשות טרלולים, ואם לא זרם, לחזור ולעבוד. זה הזמן להיאבד. בגיל 30 זה קשה יותר.

אתה רוצה להגיד לי שעשית טיול מעל כמה חודשים והיית מעדיף לעשות UNDO לכל מה שעבר עליך שם ?

בבקשה, נעמדתי על כתפי ענקיות:

זה היה המקום משנה החיים שלנו

אכן כן, גם שם הייתי, סביר להניח שהיינו אצל אותו בעל האוסבוט. המצב השתנה מאז שהייתם

 

[wa11a]

אמירה מעט מקוממת.
את החוויות שלי צברתי בגיל 50+
חרשתי את אפריקה לאורכה ולרוחבה כמה שנים. גם חרשתי את הקוטב הצפוני והדרומי.
לראות צ'יטה, פיל, אריה ממרחק 0 זה לא פחות מאיזו חוויה באיזו זולה בטימקטו...
ובנוסף שידרגתי את מיומנות הצילום שלי והתמונותת שלי מופיעות בנשיונל גאוגרפיק.
גם חרשתי כל פינה בארץ והצילומים שלי הופיעו בירחוני טבע ארציאלים.
אולי הטראומה שחטפתי במלחמת ההתשה גרמה לא לצאת 'לטיול הגדול' כי התרכזתי בלבנות את עצמי מחדש וזה היה תהליך של הרבה שנים..
מה שאני רוצה להגיד זה שלכול גיל יש את החוויות שלו וצוציק שיצא לטיול אחרי צבא לא יכול לקפוץ ולהמעיט בחוויות של דור ההורים שלו.

האמירה הזו היא לא שבגיל 50 אי אפשר לחוות. אבל אתה חווה את זה אחרת.
אני צעיר ממך בלא מעט שנים אבל חוויות שאני חווה בשנות ה- 30 שלי שונות משנות ה- 20. אפשר לומר אולי שחלק מהדברים אתה חווה עמוק יותר אבל זו לא אותה חוויה אין מה לעשות. יש דברים שאתה עושה כשאתה צעיר, פזיז וחסר כסף שלא תעשה בגיל 60 כשאתה מבוגר יותר, מחושב יותר ואמיד יותר.
אני לדוגמא לא יצאתי לטיול אחרי צבא בגלל השיקולים שמעלה כותב הפוסט. היום אני מתחרט על זה. היום אני מטייל המון (ב- 2023 הייתי שליש מהשנה בחול). אבל עם כל זה שאני חווה חוויות עוצמתיות ונהנה מאוד, הסיפורים מאוד שונים מהסיפורים של טיול אחרי צבא בגיל 20 אם תרצה או לא תרצה.
לפותח השרשור אני אגיד - טוס, תחווה העולם מלא בחוויות ונופים ואנשים ותרבויות. אני חושב שזה יתן לך המון להמשך החיים.
זה לא סותר חיסכון ותכנון לעתיד, תשב כמו אדם בוגר ותתכנן את עצמך. המזרח מאוד מאוד מאוד זול. עכשיו הייתי חודשיים בתאילנד, הוצאתי משהו כמו 15 כולל הטיות הלוך חזור מהארץ וחייתי בנוחות גבוהה יותר מאשר הייתי חי אם הייתי הולך כתרמילאי בן 20. ותאילנד היא לא המדינה הכי זולה במזרח, לאוס, קמבודיה, מיאנמר ועוד זולות ממנה.

 

[wa11a]

בכל מקום אתה יכול ללמוד להכיר את עצמך. זה מטופש בכלל לחשוב שבהליך נפשי כל כך יש משמעות באילו קורדינטות את נמצא על הגלובוס.

זה לא עניין של קורדינטות. זה עניין של יציאה מאיזור הנוחות. לצאת מאזור הנוחות כשאתה במדינה שלך, בתרבות שלך ומוקף במשפחה וחברים זה הרבה יותר קשה. מה שהכי מפתח אותך זה יציאה מאזור הנוחות.