מסובך. מבחינה טכנית: לא. מבחינה מהותית, מבחינת מישור ההתייחסות, ומבחינת הלב: כן.
אשרי המאמין,
זו בהחלט דרך אחת להבין את החג הזה. אבל דרך אחרת, קודמת לסטלין בעשרות שנים והיא מהות החג האמיתית לטעמי, היא לציון הישגי העבודה המאורגנת, חגיגת תרומתו של הפועל הפשוט לחברה בה הוא חי, שיתוף פעולה, אחווה בינלאומית. אלו נושאים ששווה לחגוג, וגם המתכחשים להם נהנים מהישגי אותם פועלים, שנקנו בדם.
...כך שקשה להתנגד לך
תודה! אני מסכים בפה מלא שעבודה מאורגנת איננה אוטופיה ושאיפה אולטימטיבית שפוטרת את כל הבעיות. המשותף לכל הדוגמאות שלך הוא שהן א. של ארגונים כוחניים שהפכו מושחתים, ב. של ועדים בתעשיות ״חזקות״ שאינן מאפיינות את מרבית הסקטורים ואת 99% מהפועלים, ו-ג. שהן מקומיות, ממדינת ישראל הקטנה, בה התארגנות הופכת בקלות למונופול כוחני. ואלו בעיות אמיתיות.ובכן התארגנות הפועלים יוצרת עמה על הדרך גם כמה בעיות קטנות, דוגמת הסתדרות העובדים, אירגון עובדיי הנמלים, אירגון ועד העובדים של חברת חשמל וכו'... ,במיוחד למידותיי הקפיטליסטיות.
ובכל זאת הצגת את הדברים כל כך נחמד:
...כך שקשה להתנגד לך
תודה. אני לא בטוח שהעובדות תומכות בתזה הזו. לא התחלתי לחפש את לוח הזמנים של החקיקה הסוציאלית בכל מדינה ומדינה, אבל נדמה לי שבמערב המתועש רוב הדרישות הבסיסיות הושגו לפני המהפכה הקומוניסטית ולפני שמישהו במדינות אלו בכלל תיאר לעצמו שהפיכה כזו היא אפשרות אמיתית. אני גם לא בטוח שמאז המהפכה הקומוניסטית, או מאז התחזקות הקומוניזם אחרי מלחמת העולם השנייה (התפשטות לסין, המלחמה הקרה, הישגים טכנולוגיים, מדעיים, ותעשייתיים ועוד) הייתה תנופה של חקיקה סוציאליסטית שניתן לייחס לפחד מקומוניזם. אני בטוח שיש מקומות בהן יש קורלציה טובה יותר בלוח הזמנים (בעיקר בעולם הלא מתועש שחווה את אותם תהליכים מאוחר יותר, למשל ב״ברית למען הקדמה״ של קנדי באמריקה הלטינית) במהלך המאה ה-20, אבל באופן כללי זה לא נראה לי הסבר חזק לתופעה.
