Dodecahedron
משתמש רשום
- הצטרף ב
- 16/12/21
- הודעות
- 6
- דירוג
- 0
היי חברים,
אשמח להתייעצות בנוגע לבחירת מסלול התמחות בעריכת דין.
אני כעת בשנה ג' בתואר במשפטים, באוניברסיטה העברית. משלב עם חוג נוסף במדעי הרוח בעיקר בשביל העניין - אני כן מאמין שיש לתואר במדעי הרוח ערך מוסף במשפטים, אלא שקצת קשה לתחם אותו.
על הנייר, יש לי את הנתונים המבוקשים בעולם המשפטי - תואר מהעברית, הצטיינות דיקן, שפה שלישית, ממוצע גבוה ולקחתי חלק בכמה פרויקטים אקדמיים בפקולטה.
ההתלבטות המרכזית שלי היא בנוגע למגזר הציבורי לעומת המגזר הפרטי.
מצד אחד, נראה שהמגזר הפרטי יודע לספק אתגר מקצועי, תגמול לפי ביצועים ואפשרות להתקדם בלי תלות בתקנים, בוותק ובפרמטרים אחרים.
מצד שני, המגזר הפרטי בתחום עריכת הדין כיום לא השכיל לבנות מודל שילוב בית-עבודה בצורה שאני חי איתה בשלום. לא שאני מפחד מעבודה קשה, אבל נראה שהתרבות הארגונית במשרדי עורכי דין, בניגוד להייטק למשל, מקדשת עבודה עד שעות מאוחרות (מאד) כאידיאל עצמאי.
אחרי השקילה של אלו, המגזר הציבורי.
חשוב להגיד שגם במגזר הציבורי התחומים שמעניינים אותי הם יותר אזרחיים, לא משפט פלילי וכיוצא בזה. מצד אחד, תגמול כספי קטן משמעותית מאד (בפרט ככל שמתקדמים), ואולי תרבות ארגונית שמקדשת בינוניות - אם כי אני מניח שבמחלקות מסוימות, שאליהם אני מכוון, החומר האנושי איכותי וממילא ההיבט הזה מצומצם.
מצד שני, אני מאד מעריך אינטגריטי. במשרד פרטי הייצוג הוא ללקוח, ואין קשר לאמת או למה שנכון. המושגים האלו נשמעים קצת שחצניים, אבל הם חשובים בעיניי. יש לי מחשבה שבשירות המדינה יש יותר מקום לקידום מה שנכון, ולהשפיע על החיים כאן לטובה. קלישאות מתיימרות, אבל זה אנונימי אז בסדר.
ויותר מזה - אני לא מחפש לעשות מיליונים. אני לא מתלהב מסמלי סטטוס או מתחרותיות שמאפיינת מאד את המגזר הפרטי, ואני בהחלט רוצה להיות נוכח בחיי המשפחה העתידיים שלי באופן משמעותי - ושאף אחד לא יסתכל עליי בעין עקומה כי אני יוצא לפעמים מוקדם. ועדיין, אין ספק שחלק מהסיפוק המקצועי בעבודה נובע גם מהשכר שאתה מקבל - המגזר הציבורי מקבל בתחום הזה מינוס משמעותי, אפילו שפרקליטים הם לא מהמגזרים המקופחים בשירות המדינה ביחס לעובדי מדינה אחרים.
יש עוד היבטים שנכנסים לשכלול: אני מאזור ירושלים ולחלוטין מעדיף להישאר בירושלים, מה שמושך לטובת המגזר הציבורי, אם כי יש גם משרדים פרטיים (לא הרבה) בירושלים. אני גם חושב בלונג ראן - נראה שהתחלה במגזר הציבורי ומעבר למגזר הפרטי היא קלה יותר מהדרך ההפוכה.
אחרי כל החפירה, אשמח בעיקר לפרספקטיבות של אנשים מנוסים ממני. איך אתם הייתם פועלים? מה אני מפספס בשכלול? איפה אני נאיבי ולא מבין נכון את אחד המגזרים? כל דעה תתקבל בברכה, כי אני בצומת חשוב, ונראה שאני קצת אבוד. תודה גדולה
אשמח להתייעצות בנוגע לבחירת מסלול התמחות בעריכת דין.
אני כעת בשנה ג' בתואר במשפטים, באוניברסיטה העברית. משלב עם חוג נוסף במדעי הרוח בעיקר בשביל העניין - אני כן מאמין שיש לתואר במדעי הרוח ערך מוסף במשפטים, אלא שקצת קשה לתחם אותו.
על הנייר, יש לי את הנתונים המבוקשים בעולם המשפטי - תואר מהעברית, הצטיינות דיקן, שפה שלישית, ממוצע גבוה ולקחתי חלק בכמה פרויקטים אקדמיים בפקולטה.
ההתלבטות המרכזית שלי היא בנוגע למגזר הציבורי לעומת המגזר הפרטי.
מצד אחד, נראה שהמגזר הפרטי יודע לספק אתגר מקצועי, תגמול לפי ביצועים ואפשרות להתקדם בלי תלות בתקנים, בוותק ובפרמטרים אחרים.
מצד שני, המגזר הפרטי בתחום עריכת הדין כיום לא השכיל לבנות מודל שילוב בית-עבודה בצורה שאני חי איתה בשלום. לא שאני מפחד מעבודה קשה, אבל נראה שהתרבות הארגונית במשרדי עורכי דין, בניגוד להייטק למשל, מקדשת עבודה עד שעות מאוחרות (מאד) כאידיאל עצמאי.
אחרי השקילה של אלו, המגזר הציבורי.
חשוב להגיד שגם במגזר הציבורי התחומים שמעניינים אותי הם יותר אזרחיים, לא משפט פלילי וכיוצא בזה. מצד אחד, תגמול כספי קטן משמעותית מאד (בפרט ככל שמתקדמים), ואולי תרבות ארגונית שמקדשת בינוניות - אם כי אני מניח שבמחלקות מסוימות, שאליהם אני מכוון, החומר האנושי איכותי וממילא ההיבט הזה מצומצם.
מצד שני, אני מאד מעריך אינטגריטי. במשרד פרטי הייצוג הוא ללקוח, ואין קשר לאמת או למה שנכון. המושגים האלו נשמעים קצת שחצניים, אבל הם חשובים בעיניי. יש לי מחשבה שבשירות המדינה יש יותר מקום לקידום מה שנכון, ולהשפיע על החיים כאן לטובה. קלישאות מתיימרות, אבל זה אנונימי אז בסדר.
ויותר מזה - אני לא מחפש לעשות מיליונים. אני לא מתלהב מסמלי סטטוס או מתחרותיות שמאפיינת מאד את המגזר הפרטי, ואני בהחלט רוצה להיות נוכח בחיי המשפחה העתידיים שלי באופן משמעותי - ושאף אחד לא יסתכל עליי בעין עקומה כי אני יוצא לפעמים מוקדם. ועדיין, אין ספק שחלק מהסיפוק המקצועי בעבודה נובע גם מהשכר שאתה מקבל - המגזר הציבורי מקבל בתחום הזה מינוס משמעותי, אפילו שפרקליטים הם לא מהמגזרים המקופחים בשירות המדינה ביחס לעובדי מדינה אחרים.
יש עוד היבטים שנכנסים לשכלול: אני מאזור ירושלים ולחלוטין מעדיף להישאר בירושלים, מה שמושך לטובת המגזר הציבורי, אם כי יש גם משרדים פרטיים (לא הרבה) בירושלים. אני גם חושב בלונג ראן - נראה שהתחלה במגזר הציבורי ומעבר למגזר הפרטי היא קלה יותר מהדרך ההפוכה.
אחרי כל החפירה, אשמח בעיקר לפרספקטיבות של אנשים מנוסים ממני. איך אתם הייתם פועלים? מה אני מפספס בשכלול? איפה אני נאיבי ולא מבין נכון את אחד המגזרים? כל דעה תתקבל בברכה, כי אני בצומת חשוב, ונראה שאני קצת אבוד. תודה גדולה
):
