אני הסביר לך מה כתבתי. (למרות שאם קצת מאמץ היית מבין לבד)
אתה כתבת שהיתר עסקה בין שני גופים עסקיים מותר לכל הדעות, ואני הסברתי לך למה היתר עסקה זה לא באמת עסקה קלאסית שאז אפשר לומר שזה לא הלוואה לכל הדעות, ואיך יודעים שזה לא עסקה קלאסית שנחשבת הלכתית כפיקדון, מזה שבמציאות בשטח ההפסד תמיד כולו על הלווה, וזה הסיבה שהגאון מווילנה מדבר על ההיתר הזה בצורה חמורה, וזה הסיבה שאף פוסק לא אומר שזה מצווה להלוות עם היתר עסקה, למרות שהחלק של ההלוואה הוא ללא ריבית...
הסיבה למיטב הבנתי היא שאין בזה מצוה משום שהמצווה היא להלוות ואילו בהיתר עיסקא אתה נותן פיקדון כדי לקבל שכר! לצערי אכן איני מכיר את דברי הגר"א הנ"ל...
מתוך הקיצור של ברית פנחס...[מוסכם על רוב רובם של הפוסקים]
'היתר עיסקא' מסדר את ההסכם בין שני הצדדים באופן זה: חלק מהכסף אינו ניתן כהלוואה, אלא ניתן כפקדון שהמקבל יתעסק בו, ועל כן הרווחים מחלק הפקדון שייכים לנותן הכסף, ועל כן, אם יאבד הכסף, הרי הכספים של הנותן נאבדו, וכן אם לא יהיו רווחים, לא יוכל הנותן לבקש כלום מן הנפקד..
3 כדי להבטיח את הכסף, הקרן והרווח, מותנה בין הצדדים,שמקבל הכסף לא יהיה נאמן לומר שנפסדו הכספים, אלא אםיוכיח כן בעדים נאמנים וכשרים, וגם לא יהא נאמן לומר שלאהרוויחו הכספים, אלא אם ישבע שבאמת היה כן. עוד מוסכם ביןהצדדים, שאם ישלם המקבל את הסכום שהוסכם עליו, הואנפטר משבועה והוכחה שלא הרויחו הכספים יותר, ואף אם היויותר רווחים הרי הם של המתעסק..4 בקצרה: על חלק ההלוואה אין הנותן (המלווה) מקבל רווחיםכלל, והרווחים הם רק מחלק הפקדון שנשאר 'שלו', ואפילו אםלא היו רווחים כלל נותן לו המקבל (הלווה) רווחים, היות ואיןהמקבל רוצה להשבע שלא היו רווחים. ואפילו אם כל הקרןנפסד, מחזירו המקבל, היות ולא הביא עדים שנפסד.
הרעיון בהיתר עיסקא מובא כבר בגמ' בתור "קומבינה". אבל זה לא סיבה להימנע מלעשות כן. [אא"כ אתה רוצה לזכות במצוות אם כסף תלווה את עמי]
ואני עניתי לך שעמותה פרטית היא לא חברה בע"מ... (בע"מ זה ראשי תיבות של בערבון מוגבל, שזה אומר שאין ערבות אישית, ולכן יש שמתירים גם בלי היתר עסקה ויש שאוסרים מדרבנן ויש בודדים שמחמירים שזה אסור מהתורה, ובגלל שחברות בע"מ מבחינה הלכתית הם איסור קל יותר לכן יש שמתירים עם היתר עסקה אפילו לאנשים שמחמירים לא להשתמש בהיתר עסקה)
האמת שאני לא יודע האם הגמ"ח המרכזי רשום ברשם העמותות אבל למיטב הבנתי הוא אכן רשום [אשמח אם תתקן אותי במידה ואני טועה]
ניסיתי להסתכל קצת בחוק העמותות ולא הבנתי מה החילוק מבחינת ההגדרה המשפטית בין עמותה לבין חברה בע"מ.
אם כבר להיפך, בבעלות על עמותה נראה לי שאין כמעט אחריות, אין דבר כזה עמותה פרטית.
ואין שום אחריות אישית על חברי העמותה על החובות וכדו'. האחריות היא רק על נכסי העמותה.
אם אני צודק בדברים האלו אז מבחינה הלכתית אין הבדל בין להלוות בריבית לחברה בע"מ לבין להלוות בריבית לעמותה!
אם כבר להיפך יש יותר סיבה להקל בזה. [כי על חברה בע"מ יש כאלו שמפקפקים ואומרים שמבחינה הלכתית אין מושג כזה חברה בע"מ
ובאמת היא שייכת בפועל לבעלים. [שמחינת ההלכה הוא לא יכול להנער מהחובות.]
משא"כ בעמותה למטרת צדקה וכדו', יש ודאי מקור הלכתי "נכסי הקדש", שמבואר שהם לא בבעלות פרטית אלא הם שייכים להקדש.
ואין הבדל בין עמותה ל"הקדש", כל עוד והמטרות שלה הם להועיל לכלל ישראל לבניית בית כנסת וכדו'.
[יש להסתפק מה הדין לגבי עמותות שאינם שייכות לקטגוריה של להועיל לעם ישראל או לדברי קדושה, ויתכן שבהם לא שייך הענין]
ולהניח שהבנקים ילוו לעמותה שאין לה נכסים פיזיים, (וכסף כידוע גם לא יהיה לה במקרה שהיא מחפשת הלוואות...) בלי שעבוד אישי, בעייני זה לא ריאלי, ואם זה ריאלי זה רק בריבית דו ספרתית... וממילא הגמ"ח לא יוכל לעמוד בזה, וזה בנוסף לזה שגם זה עדיין לא חלק הלכתית.
בנושא הזה אני די מסכים איתך שזה לא כ"כ ריאלי
דיברתי רק האם זה שייך במחינה הלכתית...
ההבדל הוא מהותי הרבה יותר, ולכן יש שמתירים באג"ח ממשלתי גם בלי היתר עסקה למרות שאוסרים באג"ח קונצרני, וזה כי הערבות היא שונה מהותית...
אשמח אם תבאר את דבריך
בכל מקרה אתה לא מכבד בעצם זה שבעיני אתה מתווכח למרות שאתה לא מספיק מכיר את הנושא.
זה שאתה כותב בביטחון עצמי מופרז לא אומר שאתה יודע יותר מדי אם כבר להיפך!
