שאלה שאני מתלבט בה מדי פעם
איפה בדיוק המקום שבו חסכנות בריאה הופכת להיות קמצנות?
ברור שזה סובייקטיבי אבל יחד עם זאת בטח ניתן למצוא הגדרה כלשהי
למשל - אני תופס את עצמי מדי פעם מתבאס להוציא סכומים קטנים על דברים מסוימים - סתם כי זה מרתיח אותי לשלם על זה או זה נראה לי בזבוז. מדובר בסכומים קטנים בכל קנה מידה ביחס להכנסה/חסכון שלי ועדיין זה גורם לי לאנטי רגשי להוציא אותם
אני אפילו לא מדבר כאן על דברים שמשפיעים איכשהו על מישהו אחר, או על התפיסה שלי בעיניי אחר.
האם זה הופך אותי לקמצן?
איפה בדיוק המקום שבו חסכנות בריאה הופכת להיות קמצנות?
ברור שזה סובייקטיבי אבל יחד עם זאת בטח ניתן למצוא הגדרה כלשהי
למשל - אני תופס את עצמי מדי פעם מתבאס להוציא סכומים קטנים על דברים מסוימים - סתם כי זה מרתיח אותי לשלם על זה או זה נראה לי בזבוז. מדובר בסכומים קטנים בכל קנה מידה ביחס להכנסה/חסכון שלי ועדיין זה גורם לי לאנטי רגשי להוציא אותם
אני אפילו לא מדבר כאן על דברים שמשפיעים איכשהו על מישהו אחר, או על התפיסה שלי בעיניי אחר.
האם זה הופך אותי לקמצן?