קטגוריההשקעות

אוקי, אני מודעת לכך שעם כותרת סקסית כמו "חשיפה לפקטורים" הפוסט הזה הולך להיות ויראלי בערך כמו מעטפת אנתרקס. או שלא…  🙂

הו לא. הייתי כה אפופת שיכרון מחגיגות הארבע שנים לבלוג עד ששכחתי לגמרי לעדכן את ביצועיו הרבעוניים של שוקולד מריר, תיק ההשקעות הפאסיבי (והוירטואלי-פדגוגי לחלוטין) שאני מנהלת כאן.

השבוע נפל דבר בתולדות החיסכון הפנסיוני בישראל: ועדת הכספים אישרה תקנות חדשות לפיהן מסלול הניהול האישי של כספי קופות הגמל, ה-IRA (או  Individual Retirement Account), ייפתח גם לחוסכים שכירים.  מאחר שמדובר באירוע חשוב ומשמעותי, ראיתי לנכון לייחד לו פוסט נפרד.

כולנו חושקים בתיק ההשקעות המושלם. אותו שילוב אידיאלי, מדויק, בין נכסי ההשקעה השונים,  שיניב לנו תשואה מרבית בסיכון מזערי, שיישא אותנו על מי מנוחות לעבר היעדים הפיננסיים שהצבנו לעצמנו, ושיגרום לנו לישון היטב בלילה בכל סביבת שוק.

צריך לומר זאת — השקעה פסיבית לטווח ארוך היא לא בדיוק הפעילות המרגשת ביותר עלי אדמות.
משקיעים פסיביים לא מתיימרים "לדקור" את האמאזון או הפייסבוק הבאה. הם לא מהמרים על תעשיות או שווקים אקזוטיים בניסיון לקצור תשואה של אלפי אחוזים על ההשקעה שלהם. הם לא שואלים אם חברה זו או אחרת "נראית טוב לקנייה", או אם אם גרף המחירים שלה מאותת שזה דווקא הזמן לברוח.

שופריה של תעשיית הדכדוך מיהרו להגדיר את 2016 בתור השנה הגרועה בתולדות האנושות. מפתיע לגלות כמה נמוך הרף. תבוסה אחת או שתיים בזירה הפוליטית, בצירוף מנה גדושה של כוכבי פופ מתים, מספיקות כדי למחוק את ההישגים הכבירים שהשיגה האנושות במהלך השנה הזו. למעשה, הן מספיקות כדי לעקוף את את זוועות 1939, 1914, 1869 ו-1347 גם יחד.

קוראים רבים ביקשו לשמוע מה דעתי על תכנית "חיסכון לכל ילד" של הביטוח הלאומי. שזה די מחמיא, בהתחשב בעובדה שאני 1) משקיעה חובבת 2) אלהורית שלא מתכוונת להשתמש בתכנית בעצמה :).

ארגון "פעמונים" מפעיל מזה מספר שנים תכנית התנדבות לסטודנטים במוסד האקדמי שבו אני לומדת.
זה פרויקט מרשים למדי, שבמסגרתו סטודנטים צעירים עוברים הכשרה בסיסית בניהול כלכלת המשפחה, ולאחריה מצוותים למשפחות נזקקות בתור מלווים פיננסיים.