אנשים שונים נבדלים זה מזה בסדרי גודל במידת היכולת שלהם לספק את צרכיהם במעט כסף. באופן טבעי, ככל שאדם מתרגל "לשלם את דרכו" כדי לפתור בעיות, כך היכולת הזו קטנה יותר.
עכשיו, כשאדם ללא כישורים מציב לעצמו אתגר לעמוד במשימה שאין ביכולתו לצלוח, הוא יחווה תסכול וכעס, כך שהאתגר כולו יהיה בלתי פרודוקטיבי. זה כמו להעביר שיעורי חדו"א לילדים בכיתה ב', או לשלוח חיילי קריה לשבוע אימונים בבא"ח גולני.
החוויה השלילית רק מתעצמת כאשר
(1) המאותגר מודע מלכתחילה למגבלותיו
(2) למאותגר אין עניין אמיתי ללמוד או להשתנות
(3) המאותגר מתכנן להשתמש בכישלונו (הידוע מראש) לקידום אג'נדה כלשהי.
את הנקודות הללו חשוב לזכור כשקוראים את "יומן ההישרדות התזונתי" שפרסמה מעיין מנלה, כתבת כלכלת המשפחה ב"כלכליסט".
בתמצית, מנלה ניסתה לחיות שבוע מתקציב מזון מצומצם, ולא בדיוק נהנתה מהחוויה. הכותרת ("כך שרדתי שבוע מ-16 שקל ליום") מטעה, כמובן: לא רק שמנלה לא שרדה – היא אפילו לא ניסתה לשרוד. הכישלון סומן מראש ולמעשה נדרש כדי לשרת את האג'נדה המרכזית של הכתבה: הדגשת חובתה המוסרית של המדינה להתערב ולדאוג ל"בטחונם התזונתי" של אזרחיה. מנקודה זו ואילך, ה"יומן" הופך לתערובת סמיכה של יבבנות והטחת האשמות.
אין לי עניין מיוחד להפוך את "הסולידית" לבלוג ביקורת תקשורת, מה עוד שאת שהיה לי לומר לגבי הכתבה עצמה כבר כתבתי (וראו גם: סיכול ממוקד לתקציב המזון שלכם).
ובכל זאת, כתבות מהסוג הזה שבות ומזכירות כמה עמוק הפער התפיסתי ביני לבין עיתונאי המיינסטרים, מנדב אייל ועד רענן שקד, מאיתן אבריאל ועד דנה ספקטור.
טענתם, בתמצית, היא שלאנשים יש "זכות יסוד" לחיות חיי דבש. אם יש פער בין המצוי לרצוי הרי שהאחריות להיווצרותו רובצת על כתפי המדינה בלבד — זו שתתואר בדרך כלל במונחים של "מפקירה", "מערערת הביטחון" ושאר סופרלטיבים מרתיחי דם ומקטיני שכל.
זהו קצר בתקשורת. אנחנו מדברים בשפות שונות לחלוטין, ולא מצליחים להבין זה את זה.
ממה נובע הפער? מה הם יודעים שאני לא יודעת? מה אני יודעת שהם לא יודעים?
אחד הכלים שמסייעים להשיב על השאלות הללו הוא מדד וויטון (Wheaton Eco-Scale).
זהו כלי פשוט, חצי הומוריסטי, שפותח על ידי דוכס הפרמקלצ'ר פול וויטון, אליו נחשפתי לראשונה דרך הפוסט הפנומנלי הזה באתר Early Retirement Extreme.
בתמצית, מדד וויטון מודד את רמת הדבקות של אדם ברעיון או באורח חיים מסוים, ומסייע לו להשוות את עצמו לאנשים אחרים.
וויטון טען שאנשים נוטים להעריץ את אלה הנמצאים רמה אחת או שתיים מעליהם בסולם; אנשים שנמצאים 3 רמות מעליהם נתפסים כמוזרים; וככל שהדלתא עולה, כך הם נתפסים כמטורפים או קיצוניים יותר. במקביל, אנשים שנמצאים רמה אחת או שתיים מתחתם נתפסים כמתלמדים או כבורים, ואילו אלה שנמצאים 3 רמות מתחתם נתפסים בתור "בעיה חברתית".
זה קצת כמו הציטוט האלמותי של ג'ורג' קרלין: "שמתם לב איך כל מי שנוסע לאט מכם הוא אידיוט, וכל מי שנוסע מהר מכם הוא פסיכופט?"
הנקודה היא שכל תקשורת אפקטיבית – כלומר, כזו שניתן להפיק ממנה תועלת – תלויה במיקומם היחסי של בני השיח בסולם. אם הפער גדול מדי (יותר מ-2 רמות), נוצר קצר בתקשורת – שני הצדדים פשוט לא מסוגלים להבין זה את זה.
אם ננסה לבנות סולם של חסכנות, התייעלות ועצמאות כלכלית ברוח "הסולידית", הוא ייראה בערך כך:
רמה 0 – היעדר מודעות פיננסית כהוא זה. כסף נתפס כחומר בערה יקר, כמו דלק, שיש להשיג כדי לבזבז; קיים יחס לינארי ישיר בין גובה הבזבוזים לאושר ואיכות החיים. ההוצאות נעות בין 100% ל-300% מההכנסה החודשית (דרך אשראי, הלוואות ושאר מרעין בישין). התלות במערכת – מוחלטת. השווי הנקי כמעט תמיד שלילי.
רמה 1 – אושר אמיתי מגולם דרך בעלות על סמלי סטטוס חומריים – ע"ע "חלום הדירה". כדי להיות מאושר ומסופק, כל בר דעת מצופה להרוויח משכורת גבוהה ככל הניתן ולזמן ממושך ככל הניתן, כדי שיוכל להנות ככל שניתן. החיסכון החודשי, אם קיים, לא עולה על 10%. רוב החסכון לטווח ארוך מתבצע דרך אפיקים פנסיוניים (בכפיה).
רמה 2 – בשלב זה אנשים מפנימים את העובדה שכסף שלא בזבזו שווה בדיוק כמו כסף שהרוויחו. המיקוד עובר מהגדלת המשכורת להגדלת השווי הנקי. ניצנים ראשונים של הישענות עצמית ותכנון לטווח ארוך – אימוץ של "טיפים לחיסכון בכסף", הקמת קרן לשעת חירום, תחילת מעקב הוצאות, שימוש בתקציב וכן הלאה. שיעור החסכון עולה לכדי 10% עד 30% מהמשכורת, אך עדיין קיימים מאפיינים צרכניסטים מובהקים ותלות גבוהה באחרים.
רמה 3 – ברמה זו כסף הולך ונתפס כחומר בניין, שיכול בתורו לייצר עוד כסף, ששווה בדיוק כמו כסף ממשכורת. החיסכון לטווח ארוך הופך למטרה בפני עצמה ולגורם מניע לפעולה, וכבר לא נחשב ל"הקרבה". לא עוד אימוץ שטחי של "טיפים", אלא פיתוח כישורי חיים שיאפשרו לחסוך כסף באופן אוטומטי, ולהפיק רמה זהה של אושר אך בפחות כסף. שיעור החיסכון עולה (הרבה) מעבר ל-30% מההכנסה.
רמה 4 – בשלב זה החסכנות נעשית חלק כה טבעי מסגנון החיים עד שהיא כבר לא תובעת מאמץ מיוחד. ההיפך – ברמה זו צריך להתאמץ כדי למצוא על מה לבזבז. ההבנה כאן היא שאיכות החיים =! רמת חיים, ושאושר בר קיימא נגזר דווקא מדברים שכסף לא יכול לקנות (זמן, בריאות, יחסים). התלות באחרים מתכווצת וכך גם רמת ההוצאות השוטפות, שמכוסה במלואה דרך הכנסה פסיבית מהחסכונות המושקעים ומתחביבים מניבי הכנסה.
רמה 5 – כאן אדם נעשה יעיל כל כך, עשיר כל כך או "מנותק" כל כך מהמערכת הכלכלית, שפשוט לא איכפת לו יותר מכסף.
הסולם הזה הוא לוגריתמי. זאת אומרת שכל קפיצה בשלב היא שינוי בסדר גודל, ממש כמו סולם ריכטר. היא משקפת פרספקטיבה חדשה ואימוץ גישה שונה בתכלית לחיים. בנוסף, כל טיפוס בשלב מחייב תהליך של למידה והפקת לקחים מהשלב הקודם. אי אפשר לדלג בין שלבים.
עכשיו, את חלקו הארי של "מעמד הביניים" – כולל עיתונאי המיינסטרים וקהל היעד אליו הם פונים – הייתי ממקמת ברמה 1. את עצמי הייתי ממקמת ברמה 4.
קוראי הבלוג הזה נמצאים ברובם ברמות 2 ו-3. הפער קטן מספיק כדי שיהיו מסוגלים להבין כיצד הגעתי לרמה 4, וחשוב מכך – מה נדרש מהם כדי להגיע לרמה זו בעצמם. לכן יש להם יכולת להפיק תועלת מהרעיונות בבלוג הזה, ויחסם הכללי לדברים כאן אוהד.
לעומת זאת, לאנשים שתקועים ברמות 0 או 1 אין את החוכמה (=ידע+פרספקטיבה) הנדרשת כדי להפנים את המסר שאני מנסה לקדם. הם יתמקדו בעיקר במאפיינים השטחיים של סגנון חיי (הסכום בו אני קונה מזון, העובדה שאין לי רכב פרטי,…,) כדי להסיק מתוכם שנכשלתי בחיים — פועל יוצא של ההנחה האקסיומטית שקיים יחס לינארי בין בזבוזים לאושר ו/או איכות חיים.
אדם ברמה 4 מסוגל להגיע לאותה רמת אושר אליה מגיעים אנשים מרמות 0 או 1, אך הוא מיומן מספיק כדי לעשות זאת בשבריר העלות הכספית. אדם ברמה 0 או 1 יתקשה להאמין שהדבר יתכן. מבחינתו, כל הקטנת הוצאה היא בהגדרה הקרבת קורבן, סבל שיש "לשרוד". בעולם המושגים שלו, הדרך היחידה להסביר רמת הוצאות נמוכה היא שמדובר ב-(1) קמצן (2) מתכלב (3) שילוב של השניים.
"אין סיכוי שקמצן/מתכלב שמבזבז 50% פחות ממני יהיה מאושר כמוני," הוא חושב. זה לא רק מעצבן, מתסכל ומעורר קנאה — זה פשוט לא הגיוני.
הפער התפיסתי הזה מתסכל גם את האדם המיומן. מבחינתו, להסביר לאנשי הקומות התחתונות מדוע הוא חי בפשטות זה כמו להסביר את לוח הכפל לילד בן 5. הוא לא משוכנע ב-100% מדוע הילד מתקשה להבין דבר-מה שבעיניו ברור כשמש.
ככל שאני יודעת, אין פתרון אפקטיבי לקצר הזה בתקשורת. אילו היה פיתרון כזה, אין לי ספק שחלק לא מבוטל מהעוני בישראל – לפחות העוני שנובע מבחירות גרועות – היה מחוסל.
הבעיה כפולה. ראשית, רוב האנשים פשוט לא רוצים ללמוד לטפס במעלה הסולם; ושנית, רובם מצופים מכף רגל ועד ראש בשכבה עבה של קורבנות תלונתית, הודות להגנה אינטלקטואלית שספגו שנים מפוליטיקאים ועיתונאים שהסבירו מדוע "המדינה המפקירה" היא שנושאת באחריות האמיתית לגורלם, ומדוע "אחריות אישית" היא סיסמה ליברטריאנית נבובה.
טענות בסגנון חסכנות=קורבנות הן לכל היותר פרשנות סובייקטיבית שנותן אדם בתחתית הסולם להתנהגותו של אדם בפסגת הסולם. לכן, בכל דיון בנושאים הנוגעים להתנהלות פיננסית אישית, חשוב לנסות למקם את בן השיח, הבלוגר, העיתונאי או הפוליטקאי ב"סולם וויטון" של היעילות הכלכלית, ולאחר מכן להשוות את מיקומו למיקומכם.
אם הפער ביניכם עולה על 2 רמות — אולי מוטב לעשות משהו מועיל יותר עם הזמן.
מסכים ומזדהה, אולם האתגר המשמעותי ביותר שההכנסה הפסיבית תאפשר הינה גידול ילדים וטיפול במשפחה בכבוד
הכרתי את האתר בשבועות האחרונים ואני סבור שהוא מרתק. בפירסומים השונים ובתגובות של הסולידית אחד הרעיונות המרכזיים הוא שיש חופש בחירה. והמודעות לחופש הזה (בניגוד לתפיסת קורבנות) מאפשר להחליט באיזו רמה של צרכניזם אני רוצה להיות כאשר המחיר הוא במשך הזמן להגעה לחופש כלכלי. אני רואה בדרך חייה של הסולידית סוג של מצויינות. אין זה אומר שכולם צריכים לחיות כך. אני מנחש שהיכולת לשלוט ברמת הצרכניזם הוא האש של הסולידית , כי בסופו של דבר , זה כוח לשלוט על החיים שלה. והאם זה לא מה שכולנו רוצים ?
חסכן, מהות הגדרת ה״כבוד״ היא בדיוק עניינו של הפוסט הזה. אחד מרגיש כבוד כשהילד הולך בנייקי ועם אייפון. שני מרגיש כבוד כשהילד מרוויח מבייביסיטר ואת הכסף שם בחיסכון.
מסכים עם כל מילה שלך, אבל אני עדיין יכול להבין את תחושת התסכול כלפי המדינה.
אנו משלמים מסים כמו במדינה סוציאליסטית אבל לא מקבלים הטבות סוציאליות שמתקרבות למדינות כאלה.
מסכים שזו זריקת אחריות לתלות בכך את גורלך, אבל עדיין חש מרומה.
הי צביקה.
אנחנו לא משלמים מיסים כמו במדינה סוציאליסטית.
רמת המיסים במדינתנו הינה נמוכה למדי, בהתאמה גם רמת השירותים.
אוי, אוי, כמה שאת צודקת.
אני לא בטוח איך לסווג את עצמי בסקלה הזו.
מצד אחד אני חסכן, משקיע (כמעט) פסיבי, בודק כול קופון וכול מבצע ורק אם מתאים לי רוכש.
וכמובן ברוב הזמן מבשל ולא קונה אוכל מוכן.
מצד שני לא מוכן לוותר על תחביב הצילום שלי שבעטיו גם מטייל למקומות נידחים בעולם כדי לתפוש פריימים טובים.
כתבה מעולה! מעצבן אותי גם כתבות דוגמת משפחה בצמיחה במדור ממון של ידיעות אחרונות בסוף השבוע. הבנק מייעץ לאנשים איך לצאת מהמינוס שנכנס אליו תוך מתן ייעוץ פושע לרוב שרק מתחזק את התלות של הלקוח בבנק (ע"ע הלוואות, פנסיה דרך הבנק וכו'). הדעה הרווחת בכתבות האלו הוא שיש להצטמצם לזמן מוגבל ואז תגיע הגאולה והמשפחות יוכלו לשוב ולבזבז. כמו כן, בכתבה על הפנסיה הבנקים הציגו את קרן הפנסיה וההשתלמות כאפיקים היחידים לחיסכון לפנסיה שבלעדיהן לא יוכלו האנשים להתקיים אחרי שיפרשו מעבודה. בכלל לא דיברו על הטבת המס באפיקים אלו וברגע שמנצלים הטבה זו אין לאפיקים אלו שום יתרון על חשבון… קרא עוד »
16 ש"ח ליום -> 480 ש"ח לחודש -> 960 ש"ח לזוג בחודש. אם במקום לאכול בחוץ קונים בסופר זול ומוותרים על שטויות כמו מעדנים, מדובר בסכום סביר שאפשר לאכול איתו. פעם אנשים היו מתים מרעב פשוטו כמשמעו, היום גם העשירון התחתון יכול לאכול מספיק כדי להתקיים. העניין הוא שכל עשירון מסתכל על העשירון שמעליו ומרגיש שהמדינה דפקה אותו. גם אם כולם יחיו בבית פרטי משלהם עם רכב צמוד, תמיד יהיו אלה שהבית שלהם יותר קטן והרכב יותר ישן כי "המדינה הפקירה אותם". נשמע מוגזם? תארו לעצמכם את מעמד הביניים של לפני 30 שנה מסתכל על העשירון השני של ימינו והיה… קרא עוד »
פה אתה טועה. לפני 30 שנה חיו יותר טוב מאשר היום.
לפני 30 שנה היתה לאנשים יכולת להשיג דירה (של 100-120 מ"ר לפחות במרכז), היום אין.
מחיר האוכל עלה מאז (יחסית למשכורת הממוצעת).
פנסיה היתה מובטחת לרובם ובתנאים יותר טובים מאשר היום.
היתה עבודה לרובם ובתנאים טובים.
אז יכלו אנשים לבזבז כסף על "שטויות", לקנות מעדנים בסופר, ללכת לחוגים להחזיק לפחות רכב אחד ועוד היה נשאר להם כסף.
אולי לפני 60 שנה (כאשר ישראל היתה צריכה לקלוט עליה גדולה מאוד) היה המצב כפי שאתה מתאר, אבל לא לפני 30 שנה.
תודה רבה דורין.
רמה 2 צריכה להופיע בחומר הלימודים בביה"ס היסודי.
לא בטוחה שזה יפתור את הבעיה.
ידע אפשר להקנות — אבל האם אפשר להקנות פרספקטיבה?
אפשר להוליך סוסים לשוקת, אבל האם אפשר לגרום להם לשתות?
אפשר להוליך סוסים לשוקת, אבל האם אפשר לגרום להם לחשוב?
כמו שאת כותבת רבות אין רק דרך אחת. יש אנשים שחושבים אחרת, מודעים לערך הכסף ולא רוצים לפרוש אלא לעבוד וליצור ולהיות מועיל לחברה , הכוונה היא לעצמם ולמעגל הקרוב (ילדים ומשפחה) , ולמעגל הרחוק (חברה, מדינה וכו),כמי שלא מתעתדת להביא ילדים יהיה לך קשה להבין זאת. לא נכנס לזה – זה ענין אישי שלך – רק שזה הופך ללא רלוונטי חלק ניכר מהדברים שאת כותבת כאן לבעלי משפחות. אני חושב שאת עובדת על הבלוג הזה כי גם את רוצה ליצור ולהשפיע וללמד מנסיונך כמו כל אחד אחר. באופן אישי ילדי הקטנים היו "ערפדי כסף" (אם אפשר להשאיל ממך ביטוי)… קרא עוד »
אנשים שלא פורשים מהעבודה כאשר יש להם מספיק כסף, אינם עושים טובה לאף אחד. אנשים אלו מקבלים כסף תמורת עבודתם. אם הם יפרשו מעבודתם יהיו אנשים אחרים שיחליפו אותם. אין במדינה חוסר בעובדים, ההפך יש עודף עובדים. ההתפתחות הטכנולוגית גרמה לכך שניתן לקצץ לפחות מחצית מהעובדים היום או לחילופין להקטין לחצי כמות שעות העבודה בשבוע. אין שום צורך לעבוד קשה ההפך. הטכנולוגיה גורמת לכך שצריך לעבוד פחות ופחות במשך הזמן. במצב היום אדם שפורש מהעבודה מוקדם דוקא עוזר לצעירים שזקוקים לכסף למצוא עבודה (בכך שהוא מפנה להם מקום עבודה). מי שעושה טובה לחברה זה אדם שפורש מהעבודה כאשר הוא יכול… קרא עוד »
היא כתבה על זה פורט שלם קומפורט…
אוף!
תמיד עד שאני מגיעה לקרוא את הפוסט,
יש מלא מלא תגובות שוות ביותר,
שהופכות את הקריאה ליותר כייפית.
והיום, במקרה, (המלצתי לחברה, ונכנסתי רק כדי להעתיק את הלינק),
הגעתי ראשונה –
אין תגובות ):
אז מנצלת את ההזדמנות, המקום והזמן להודות
לאותם כן ולא אנונימיים שמעשירים את חיי.
תודה (:
הייתי מאמר שרוב העיתונאים חכמים מספיק להיות ברמה 2-3 וחכמים מספיק להבין שרוב הקוראים נמצאים ברמה 0-1 ובוחרים להתאים את התכנים לקהל.
מסתבר שמארי אנטואנט צדקה – העם רוצה עוגות, לא לחם והמדינה (ששואבת את משאביה מהאויר ולא מהעם) צריכה לספק זאת.
*הייתי מהמר… (סורי…)
בדיוק
ומתנשא לחשוב שכל עיתונאי הוא אוויל.
העם רוצה לאכול ולשתות כי מחר….
דורין
משהתבגרת
עמ להגיע חקהל רחב יותר
עליך לדעתי לעורר פחות התנגדות, שהייתה חשובה לטיזריות ראשונית.
הראי גם שיטות מרוככות בהן הורים יפרשו לחצי משרה בגיל 40 גם ללא רקיחת סבונים.
התקוטטי פחות עם פטאליסט ודומיו.
הדגישי את הצרכים השונים של אנשים.
הראי מסלול חצי פרישה מרוכך לגיל 45 עי חסכון של 30% מהכנסה.. הכולל מותרות במינון עדין..
ללוחמנות והעוקצנות היה תפקיד חשוב בהרמת הבלוג ופריצתו, עצה השתנו הזמנים.
אל תהיי צרציל שהיה טוב למלחמה אך לא לשלום..
בברכה
בהערכה
לקהל.. עתה…
אני בעדך
באמת
פחות התרסה וזעם. ותרתמי יותר
באופן בסיסי, אתה אומר לי לרדת כמה רמות בסולם וויטון. אני לא מוכנה לזה. אם אתה רוצה גרסה מרוככת / מהולה במים פושרים של הסולידית, אולי , אתה מוזמן לפתוח בלוג משלך 🙂
חוץ מזה, הנחת היסוד שלך שגויה. אני לא מנסה בהכרח להגיע לקהל רחב יותר עם הסולידית. אחרת הייתי "טוחנת" ראיונות על ימין ועל שמאל בכל כלי תקשורת דובר עברית. אני מעדיפה לצמצם את התפוצה של הבלוג לאנשים ברמה 2 ומעלה, כלומר, אנשים שמבינים את הבייסיקס שבתנהלות כלכלית נכונה, שמסוגלים לעכל ולעבד רעיונות מופשטים, ושיש להם יכולת לחשוב באופן עצמאי וביקורתי.
דורין דורין..
העולם אפור. לא שחור ולבן..
לא חייבים לבעוט כל הזמן בהכל..
אפשר לבעוט חלק מהזמן ומדיי פעם להוסיף טיפה סוכר להקלת העיכול.
וקורטוב חמלה
בהצלחה
דורין לא ענתה לך … כנראה בצדק.
אבל אני לא יודעת לשתוק
הנימה הפטרנליסטית שלך עושה לי בחילה, הנסיון להסביר לדורין איך להתנהג – מי אתה חושב שאתה
דורין הצהירה שהיא לא מעונינת לחנך את העולם.
יש מספיק אנשים שנלחמים בתחנות רוח. מי שלא רוצה להקשיב, אלא נעול בקונצפציות שלו – שום סוכר וחמלה לא יעזרו.
נ.ב. כמה עולה סוכר ולמה צריך אותו ?
טחנות רוח
נראה לי הגזמת קצת … לך תאכל מלפפון ותעשה 2 נשימות עמוקות להירגע.
בסך הכל הבחור הביע את דבריו בצורה סבירה לגמרי ומנומסת
אכן, אכן, כמה אפשר להסביר לצרחן סוכר?! 😉
אני מסכים לגמרי. ראייה כוללת ובוגרת יותר היא הגישה המובילה לחיים מאושרים יותר.
אבל גם אנחנו לא יכולים (ולא צריכים) לחנך את הסולידית. חובתנו כבעלי נסיון ובגרות לשפוט בעצמנו כראות עינינו ולהפיק את מה מתאים לנו מתוך תוכן הדברים (המרתקים, יש לומר) שנכתבים בבלוג הזה.
שבוע נהדר לכולם
אם אדם צעיר לא מסוגל להסיק מסקנות לבד ולעשות חישוב באמצעותו יגבש תכנית לצורך צמצום היקף משרה בגיל 40, "תכנית" מטעם הסולידית לא תעזור לו..
עוד לא אבדה תקוותנו…
תסתכלי על התגובות לכתבה של מעין מנלה ותראי שמרובות הלייק הן אלה שאומרות בדיוק את מה שאת אומרת. כלומר, רוב הקוראים זיהו את הקורבניות וחוסר כישורי החיים של הכותבת.
while we talking
ראש צוות שלי בעבודה מגדיל את המשכנתא למיליון לקניית בית פרטי ב 2 מיליון במרחק שעה מהעבודה (על כביש 6 עם ליסינג..)
כי: חיים פעם אחת, מחירי דירות לא ירדו, האישה לחצה, וכו וכו
והנה זו שיושבת בכלוב לידי, גם.
אנשים נבונים ומחושבים, עד ש..
מהסיבות לעיל, אני סבור שנדרשת התנסות ישירה, סיוע והכוונה מודרכת למעוניינים לצעוד מהרמה הנוכחית שלהם לאחת חדשה. ולכן, מזכיר לך לשקול יצירה של קורסים הכוללים מעורבות פעילה שלך וליווי של התלמידים במהלך הקורס 🙂
זה נשמה כמו עבודה
את מה שכתבת על חיילים בקרייה שצריכים להגיע לטירונות בגולני אפשר לכתוב בצורה כללית יותר – יש צורך בהון (במקרה זה הון אנושי – כושר גופני לדוגמה או ידע מתמטי ויכולת ריכוז בדוגמה השניה) כדי להיות מסוגלים לשרוד ואו לשגשג בתנאים יותר קשים \ להצליח באתגרים קשים יותר. במזון לדוגמה – אם אתה לא יודע לבשל \ להנביט\ לזהות ירקות טובים\ לשמר מזון\ להבין מהו ערך גליקמי \ להבין מעגלי התמכרות כמו מלח, שומן וסוכר אז רוב הסיכויים שתהיה תלוי יותר בשירותים כספיים \ חברתיים במקום להיות מסוגל לקנות מזון גולמי זול \ לגדל \ ללקט אותו ולהכין ממנו מזון… קרא עוד »
טוב לי בקבע- הטבות ללא סוף!! להתגייס לקבע להשלים עם בינוניות לשון ארוכה וקדימה לחיים הטובים; רכב ודלק לטיולים (הרכב להבדיל מאנשים פרטיים אינו מגולם בשכר) אין מילואים(המלואימניקים הם שואבי המים וחוטבי העצים של אנשי הקבע), לימודים בחינם כשנתיים) ללא עבודה כולל שכר, תנאים מלאים ורכב בזמן הלימודים לרבות נק לפנסיה הטבה של כ-2 מיליון ש"ח נופש במלונות הכי יוקרתיים של 5 כוכבים דמי כיס לחוגים בשווי של אלפי שקלים נק' ספורט בשווי מאות שקלים לבזבוזים. גמול א', גמול ב', על קורסים סתמיים. דרוג מהנדסים לכל דפר שלמד בלטביה או בכל מוסד אידיוטי אחר(הטבה של אלפי שקלים בחודש) טיולים לחו"ל… קרא עוד »
אם זה כ"כ טוב, איך זה שלא עומדים בתור לשירות קבע והצבא נאבק להשאיר אנשים טובים בשורותיו? למה יש בריחת מוחות ואין אנשי טכנולוגיה, כלכלנים ומהנדסים איכותיים בצבא?
ארנון, טוב לי בקבע אבל בוא תנסה כמה דברים לפני שאתה משתלח ואני מזמין אותך אישית לנסות זאת: להיות בבית 72 שעות מתוך שבועיים בדרך קבע לעבוד במשך 8-10 שנים בעבודה פיזית קשה ללא חיים אישיים (עד שמקבלים לימודים) ואח״כ עוד 10 שנים ללכת 50-80 ק״מ בשבוע גם בגיל 38 עם 25 ק״ג על הגב לא לראות את הילדים הקטנים שלך גדלים בלעדיך ולפעמים שונאים אותך בגלל זה לא לישון עם אשתך כל לילה – הדבר הכי בסיסי שיש לזוג לשאת בנטל מנטאלי כבד ולהתעסק מידי יום עם בעיות של נוער (חיילנו הם נוער למקרה ששכחת) אה .. שכחתי –… קרא עוד »
בסוף הפוסט: פרסומת לBMW.
קורע
לא כדאי לוותר לגמרי על הסברה לרמה 0, כי החבר'ה האלה לא עוזבים אותך לנפשך כשהם לא מבינים וסובלים את סבלם הפרטי. הם מנסים לכפות עלייך לממן אותם, דוחפים להטלת מיסים, פיקוח מחירים וכל זה. נכון שהפער הקוגניטיבי הוא עצום, אבל אפשר לפחות להסביר להם למה רמה 1 יותר טובה להם. ומשם להתקדם צעד צעד…
מן אללה, המדינה מסרה היום את תגובתה לבג"ץ בה טענה שמשכורתו של חייל בסדיר מספיקה לו בהחלט ואין צורך בתוספת שכר לחיילים
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4665855,00.html
אני לא לגמרי מסכימה איתך לגבי עניין הרמות. כלומר נכון שיש רמות, ונכון שאם נסתכל על אלה ששיעורי החיסכון שלהם מאוד גבוהים, רוב הסיכויים שהם נמצאים באמת ברמות הגבוהות של הסקלה. אבל! מי ששיעור החיסכון שלו מאוד נמוך או אפילו שלילי, זה לא אומר עליו בהכרח שהמצב התודעתי שלו נמצא ברמות הנמוכות שאת שמת יחד עם שיעורי החיסכון הנמוכים. כלומר, יכול להיות אדם שבתודעה מבין שיש להשתמש בכסף כדי להגדיל שווי נקי, ושלומד או רוצה ומנסה ללמוד כישורי חיים כדי להקטין הוצאות, אבל כרגע התוצאות עדיין לא הגיעו. ייתכנו אנשים עם חובות ומינוסים מטורפים שרק עתה עשו את השינוי התודעתי,… קרא עוד »
הדבר המשמעותי במודל הרמות הוא היסוד הנפשי. הנתוונים המספריים לגבי שיעור החסכון וכו' נועדו רק לצורך קונקרטיזציה. עצם היכולת שלך להבין על מה אני מדברת בבלוג הזה מבלי לחשוב שאני קמצנית מתכלבת שמה אותך ברמה 2 לפחות. כדי לקבל הדגמה חיה לאנשים ברמה 0 ראי למשל כאן.
אנשי רמה 0-1 ימשיכו למשוך אותנו למטה. שלא באשמתם. הם פשוט פועלים באוטומט ללא מודעות.
חלקם אגב חכמים ומוכשרים בתחום אחר.
הם ייקרו לנו מחירים בהגדלת ביקוש טיפשי וינפחו בועות שיתפוצצו עלינו. ואז יחלצו אותם על חשבון המיסים שלנו.
אנחנו נמשיך להתנשא עליהם ולשלם את המחיר..
בקיצור , מרמה 3 ומעלה :
"ההייתי שמח להתנתק מהמדינה ושהיא תתנתק ממני"
להתנתק מהמדינה ושהיא תתנתק ממך = להכחיש שיש מוצרים ציבוריים (שאתה לא חייב לשלם עליהם כדי להנות מהם, ושקשה לחייב אנשים לשלם עליהם כדי להנות מהם) – בטחון צבאי, הדברת יתושים, דרכים (איך תגיע ממקום למקום והאם אתה רוצה להגביל את יכולת התנועה לפי היכולות הכלכליות שלך?) הגנה על הסביבה , מערכות משפט הוגנת , אמון ועוד.
פוסט מצויין אבל עצוב קצת מבחינתי – אני נמצאת ברמה 2.
אני הולכת לעבור על הפוסט 'סיכול ממוקד לתקציב המזון שלכם' היטב היטב השבוע…ועדיין מחכה בקוצר רוח לפוסט בשביל בלוגרים! אני בטוחה שהוא יהיה בלתי נשכח.
פוסט מדהים. לדעתי אני ברמה 3, עם אלמנטים של רמה 4 ורמה 5. מהנדס בכיר, 40+, שאוהב את עבודתו, באחוזון העליון הן מבחינת הכנסה והן מבחינת שווי נקי, והן מבחינת השכלה. דיי חסר כישורי שרידה מצד אחד, אך מצד שני לא מחפש נוחות וצרכנות. חוסך 20 שנה אחורה לדעתי 50% מהמשכורת או יותר. כבר בגיל 6 חסכתי ללא מטרה, רישום הוצאות בגיל 10 עד 15 בערך. כיום לפעמים מוצא את עצמי מחפש על מה להוציא כסף. לא הולך למסעדות כי לא מעניין, פאבים 2-3 פעמים בשבוע, משאיר לפחות 20% טיפ תמיד, לפעמים הרבה יותר (תוכניות כמו בוס בהסוואה גרמו לזה).… קרא עוד »
משהו מעולה, דורון. הולך בדרכך…
לא מסכים איתך בנוגע למודעות או לתפיסה.
הייתי מאוד רוצה להגיע למצב שבו אני חוסך יותר מ-10%, אבל העובדה היא שאין לי את הידע המתאים, ולקרוא בלוגים בנושא כלכלה, כמו גם את הבלוג הזה, רק מבלבל אותי יותר ויותר.
לא שיערתי לעצמי את כמות הארסיות והשליליות , עד שלא ראיתי את הלינק שצרפת ל http://hwzone.co.il , מעריכה אותך מחדש על הנכונות שלך להמשיך לחלוק איתנו הגיגים 🙂
כעקרון זה אתר של ילדים בני 14-17 שמקבלים מחשב חדש מההורים כל שנה, שורפים אותו, ודורשים חדש. את לא יכולה לצפות להרבה מהם, רובם לא עבדו יום אחד בחייהם. ובכל זאת, יש קצת תגובות תומכות. יגדלו, יבינו. חלקם לפחות.
"אושר בר קיימא נגזר דווקא מדברים שכסף לא יכול לקנות (זמן, בריאות, יחסים)"
כסף דווקא קונה זמן: אם אני משלם לעוזר בית שינקה במקומי, אז שילמתי כסף והרווחתי זמן.
כסף קונה בריאות: כי אוכל בריא יותר עולה יותר כסף (אני לא טוען שצריך ליהיות עשיר כדי לאכול בריא, אבל זה עולה יותר, ובגלל זה גם עשירים יותר בריאים), נוסף, למי שיש זמן (כי הוא שילם לאינסטלטור שיתקן לו את הסתימה) יכול לעשות ספורט.
לגבי יחסים: אני לא רוצה להכנס לזה, אבל יהיו שיטענו שגם פה כסף עוזר.
במידה מסויימת זה נכון, כסף יכול לקנות זמן בריאות או יחסים, אבל – יחסים שבנויים על זה שלאחר יש כסף, הם יחסים לא מאד בריאים, לפחות לדעתי. באיזה מקום זה תמיד משאיר פתח לפקפוק ולמתח לא מאד בריא (לא סתם כותבים בעושר ובעוני בבריאות ובחולי וכו'). – רוב האנשים שיש להם הרבה כסף או במעמד בינווני ומעלה נמצאים במרוץ זמן = אין זמן להשיג מזון בריא וקל להתפתות למזון לא בריא – אתה מוקף במזון מעובד וטעים ובאנשים שאוכלים אותו , מצד שני למעמד כזה יש לפעמים זמן ומודעות להשגת מזון בריא. חלק גדול מהמזון הבריא אפשר להשיג בצורה די… קרא עוד »
"רוב האנשים שיש להם הרבה כסף או במעמד בינווני ומעלה נמצאים במרוץ זמן"
אז תקפיד לא ליפול לזה.
אבל זה עדיין לא אומר שלא שווה לי לעבוד שעת עבודה במשרד ובכסף שקיבלתי על השעה הזאת לשכור מנקה לבית לחמש שעות. זה "בזבוז כסף" שנותן לי זמן חזרה. אם לא אעשה כך, אפסיד 4 שעות מהחיים על נקיון.
כשאתה עושה את זה לבד זה לא לוקח 5 שעות אלא רק 3. גם לא צריך לנסוע למקום הניקיון.
5 שעות זה לוקח למנקה שצריכה להתפרנס מזה.
נכון שב3 שעות קצת מחפפים , אבל ששששששששששש! לא לספר.
הכי חשוב , אתה לא תלוי לשארית חייך באיזה מעסיק קפריזי …..
רגע , זה בעצם תלוי מי הפרטנר שלך (*).
אם זאת הבעיה אז עניין המנקה הוא הקטנה בצרותך (**).
(*) מדובר כללית ולא במגיב עומר.
(**) כנ"ל.
חינוך כלכלי בבי"ס.?
לא אפשרי. נערים לא אוהבים בי"ס ולא את הנלמד. מה שילמד נשכח אחרי החופש הגדול..
במיוחד שבגיל 16 זה נראה להם רלוונטי כשלג ד אשתקד.
חסכון.. השקעה..? הם רוצים לבלות לחגוג לבזבז ולזזזז… לא לחסוך..
את רואה את החיים בשחור ולבן.
למרות שהפער בינינו מבחינת הסקלה שתיארת הוא בסביבות אחד נקודה משהו,
אני מרגיש קרוב הרבה יותר לאדם הסביר/הממוצע מאשר אלייך.
גם ממש לא הייתי רוצה לטפס במעלה הסולם.
מאיפה הלהט והשכנוע העצמי העמוק שדרך החיים שלך היא הנכונה?
למה לדעתך האדם הסביר\ממוצע לא קרוב יותר לסולידית מאשר אליך ?
מאיפה הלהט והשכנוע העצמי העמוק שדרך החיים שלך קרובה יותר לסבירה\ממוצעת ?
(כי כתוב בעיתון? בעיתון היה גם כתוב שביבי יובס בבחירות.)
אני לא מתכוון לתת הצהרת הון איש וגם לא דו"ח הכנסות והוצאות. די אם אומר שהסובבים יגדירו אותי כאדם מחושב. יש לי זוג עיניים ואוזניים בראשי ואני מכיר גם קצת אנשים. הסולידית היא קיצונית בכל קנה מידה. הבחירות שהיא עושה על מנת לא לעבוד הן בחירות שספק אם יש הרבה אנשים שהיו בוחרים אותן. לא סתם קוראים לזה early retirement extreme. אין הרבה אנשים המוכנים לחיות ברמת חיים נמוכה גם היא באיכות חיים גבוהה. היא גם הודתה באחד הפוסטים הקודמים ואני מצטט מהזכרון שהיא אדם קצה. אני בניגוד לסולידית לא בטוח ואין לי להט ושכנוע עצמי שדרכי היא הנכונה. הייתי… קרא עוד »
gili73 אתה מתייחס לידע קודם שיש לך על הסולידית, ואילו אני מתייחס לכתבה הזו בלבד, כך שדיברנו על דברים שונים. לדעתי, רוב האנשים היו מסתדרים עם 16 שקל ליום לאוכל בצורה סבירה (480 שקל לנפש\חודש), בטוח בצורה הרבה יותר טובה מאשר העיתונאית הנ"ל. ביחוד אם אני מוסיף למונח "רוב האנשים" גם את החרדים והערבים שמן הסתם לא קונים כוס קפה ב 16 שקל כל יום בדרך לעבודה. ההנחה של העיתונאית הנ"ל שדרך החיים שלה היא דרך החיים ה"נכונה" והמשותפת לרוב אזרחי המדינה, היא לא נכונה, ומרגיזה (אותי) מבחינת צרות הראיה שלה. זו דרך חיים משותפת לרוב אזרחי שנקין פינת רוטשילד… קרא עוד »
תודה לאל, מעט איזון… כבר חשבתי שדעתי נטרפה עליי כשחשבתי שיש פה קיצוניות יתר. ובעיניי גם ראייה צרה ופטרנליזם.
אני מתבונן על אנשים כנמצאים על רצף של התייחסות להווה ולעתיד. בקצה האחד אנשים שחיים את ההווה באופן קיצוני, על חשבון העתיד, ולכן מוציאים יותר ממה שהם מכניסים, לא חוסכים, וחלקם מסגלים תפישת עולם קורבנית ומאשימה. בקצה השני אנשים שחיים את העתיד באופן קיצוני, על חשבון ההווה, ולכן חוסכים בטירוף, לא מוציאים כמעט כלום, וחושבים רק על העתיד. חלקם מסגלים תפישת עולם של סגפנות כאידאל. באמצע – אנשים שמרויחים, מוציאים, נהנים וחוסכים לפי תוכנית יעדים, לוקחים שליטה על החיים בהווה ובעתיד ומוצאים את נקודת האיזון האופטימלית עבורם בין הנאה מכספם בהווה לבטחון כלכלי בעתיד. כל אחד צריך להיות במקום שמרגיש… קרא עוד »
מעולה אתה. מסכימה עם כל מילה ותודה שחידדת את מחשבותי.
פוסט מאוד מעניין.
האמת שהייתי שם את עצמי בין רמה 3 ל4, משהו כמו 3 וחצי.
אצלנו בבית החסכנות היא דבר טבעי, מוערך ומתפתח. מכל האנשים שאנחנו מכירים, שהם לא המגיבים של הסולידית, ההוצאות שלנו הן הכי נמוכות ובאופן משמעותי.
מצד שני אנחנו לא "צריכים להתאמץ בשביל לבזבז" , לפחות אם מחשיבים "לבזבז" ללמצוא ערך בהרבה דברים יחסית ובהדרגה לרכוש אותם, תוך שמירה על איזון כלכלי ותזרים של עשרות אחוזים מההכנסה לחיסכון.
השבוע חברה סיפרה לי על הפרגולה המדהימה ש"בנתה" , כלומר בנו לה. באמת מדהימה. דיברה על זה לא מעט. עלתה 20+ אלף. השבוע סיימתי לבנות את הפרגולה השניה עם חבר. עלו שתיהן 4.5 (מה לעשות , לא גדלים לי עצים מוקצעים בחצר 🙂 ), ניסיתי להגיד ששלי נותנות צל בדיוק אותו דבר ולזה הן נועדו, נזכרתי לדבר על כמה כיף היה לקדוח ולנסר ולשתות עם ישי. לא הבינה על מה אני מדבר. עכשיו הבנתי . היא 1, אני 3. מסתבר שזה מספיק גדול. אני מוצא את הסולם פשטני להחריד ומבריק לא פחות.
עדו קאליר, כל הכבוד. כמוני כמוך. עם זאת, זה קצת לא פייר, כי לא כולם מסוגלים לבנות פרגולה, פיזית וטכנית. בעבר, כשעשיתי פרוייקטים דומים עבור עצמי, הגעתי למסקנה שהתמחור של הקבלנים החיצונים לעבודה הוא סביר בהינתן שצריך לשלם מיסים (18% מעמ+16% בטוח לאומי+~30% מס הכנסה), וצריך לקחת בחשבון עלויות נסיעה לאתר (זמן ודלק), ובלת"מים מול הלקוח, ובסוף צריך גם להרויח משהו לפצות על הזמן , הסיכון ואובדן הזדמנויות אחרות. עצם זה שלא הייתי צריך לשלם מיסים, ולנסוע לאתר, ועצם זה שהכרתי הלקוח (אני עצמי) והאתר והפרוייקט ולכן ידעתי שלא יהיו בלת"מים, כל אלו מהווים חלק משמעותי מאד מהחסכון. לכן היא… קרא עוד »
מעולה. פוסט +2, +5 נגד דרקונים. דורין, דורין, שלא ייגמר לעולם
מה רע ב-16 ש"ח ליום? זה בערך מה שיוצא לי על מזון, בחישוב זריז ובלי להתקמצן במיוחד, בטח שלא להרגיש שצריך לבחור בין עגבניה לפילפל. ממתי להסתכל בתווית המחיר ולהשקיע קצת מחשבה במה שאתם קונים הפך לדבר מגונה? אנשים אשכרה מתוסכלים שהם לא יכולים פשוט לזרוק לעגלה כל מה שבא ליד.
עוד פוסט מעולה !
כל השבוע הפוסט הזה עולה לי בראש כשאני מדבר עם אנשים במסגרות שונות בחיים שלי.
מסתבר שאכן מאד קשה לדבר עם אדם שנמצא בשלב 0 – 1 כשאני נמצא בשלב 2-3 מגרד את ה 4.
אכן מעניין ברמה הפילוסופית, ברמה המעשית למשפחה עם ילדים לא רלוונטי.
סולידית יקרה, אני כבר יותר מעשר שעות על הבלוג שלך, קוראת הכל בצמא. השתכנעתי לצמצם בהוצאות על בידור, ביטוחים באלפי שקלים, מזון וכו'. השאלה היא, איך יכולה משפחה שמחזיקה במחויבויות רבות אחרות שלא ניתן לשנותן (כמו משכנתא על בית צנוע, תשלומים על חינוך פרטי שאין אפשרות להוציא את הילדים משם) יכולה לפעול לפי הצעותייך? עם ההוצאות האלה אין אפשרות לחסוך 75% ואף לא 50% מהמשכורת גם אם נתכלב כהוגן בכל שאר התחומים (-; במקרה הטוב 25-30%. האם אבדה תקוותנו?
ענבל, אם תחסכי כ 30% אחוז תגיעי לעצמאות בעוד כ 30 שנה לפי משיכה של 4% , לסולידית יש פוסט 'למה קשה כל כך לפרוש מוקדם בישראל" ויש שם לינק לגרף 50% זה כבר 15 שנה אם את לוקחת בחשבון חסכון פנסיוני ו/או קרן השתלמות אז בפועל המצב שלכם טוב יותר פיננסית אבל אתם צריכים לנהל חיסכון דו שלבי: 1. עד הפרישה 2. חסכון פנסיוני לפרישה הסולידית רואה בחסכון הפנסיוני כ"כסף עודף" בגלל חוסר שקיפות,תלות בצד שלישי (אי אפשר לנהל את ההשקעה כרצונך) וסיכוני "מנפיק" (פנסיה זה אגח עם פרעון דחוי) למרות הכל מדובר בחסכון נאה בדכ עם הטבות מס… קרא עוד »
אני מסכים שחיסכון והשקעה זה דבר טוב וחיוני לאדם, לכלכלה ולחברה אבל אסור לשכוח שאנחנו ייצורים זמניים, הצעירות עוברת מהיר, כמובן חשוב גם להשאיר ירושה לדורות הבאים, אבל לחסוך בצורה קיצונית בלי רכב צנוע, ביזבוזים במידה סבירה להגיע לזיקנה ולמות עם מליוני שקלים בבנק של חיסכון,אחרי מאמצים וצימצומים בגיל הצעיר והטוב ביותר, זה לפי דעתי לא הכי כיף שבעולם. אני חושב שיותר נכון למצוא דרך האמצע, גם להשתדל לחסוך אבל גם לנצל חלק מהכסף להנאה כל עוד אתה צעיר, אני לא אומר על ביזבוזים על שמאל ועל ימין אבל לפעמים בא לי קצת לבזבז על הדברים, להתפנק ואם לא עכשיו… קרא עוד »
כתבה מצוינת – תודה! רק רציתי להציע לכתוב "נתק בתקשורת" ולא "קצר בתקשורת" (אם כבר מדברים על תחום החמשל שלמיטב ידיעתי משם נלקח הביטוי) 🙂
אחרי כל פוסט שלך שאני קורא בשקיקה ובולע אותו בכמה אחת, אני מוכרח להגיב…
ההשתאות שלי מהכתוב, מרמת הניסוח, מרוחב היריעה, מהרעיונות שמאחורי המילים ובין השורות, מהרגשות שצפים ועולים בי, פשוט גורמים לי לרצות לחבק אותך חיבוק ענק ולוחץ ואמיתי, ולומר לך תודה ענקית, אינפיטיסמלית על כל מה שאת עושה בשבילנו (=בשבילי!).
אני מרגיש על בשרי שאני חב לך כל כך הרבה.