מדד ה-S&P 500 (הלא הוא מדד הדגל של שוק המניות האמריקני) רשם תשואה של 8.65% מתחילת השנה. דרך ארוכה עוד לפנינו, אבל אם 2017 תסתיים כך, תהיה זו השנה התשיעית ברציפות שבה שוק המניות האמריקני סוגר תשואה חיובית – שיא שכמותו לא נרשם בארה"ב מאז השוק השורי הסוער של 1999-1991.
מה שאפילו יותר מדהים הוא העובדה שהתנודתיות בשוק כמעט התפוגגה. חלפו לא פחות מ-233 ימים מאז שהמדד תיקן בלמעלה מ-5%-. למעשה, הירידה הממושכת ביותר השנה הסתכמה ב-2.8%-.
ההתנהגות הזו חריגה. היסטורית, השקעה במניות כרוכה בתנודתיות גבוהה וכואבת בהרבה. התיקון התוך-שנתי הממוצע שרשם ה-S&P 500 בין 1950 ל-2017 עומד על 13.5%-. התיקון החציוני עומד על 10.5%-. אחת לשש שנים, בממוצע, השוק רושם תיקון תוך-שנתי של 20%- ומעלה.
ולמרות זאת, התשואה השנתית הממוצעת של ה-S&P 500 מאז 1950 היא 11%+. כלומר, תוחלת התשואה מהשקעה במניות היא חיובית. זאת להבדיל מסיכון כספים בקאזינו, בטוטו או בלוטו, שם תוחלת התשואה היא שלילית.
הלקח ההיסטורי, אם כן, הוא ששוק המניות צפוי ליפול מעת לעת, ואפילו ליפול חזק. אך למרות ההפסדים, הרווחים גדולים מספיק כדי שמשקיעים לטווח ארוך יהנו, בתוחלת, מתשואה חיובית על השקעתם.
הבעיה היא שכשהתנודתיות "נעלמת" מהשוק, גם הלקח הזה עלול להישכח. משקיעים רבים, במיוחד הטריים שבהם, עלולים להתרגל למי המנוחות הללו, ולהסיק בטעות שהיוצא מן הכלל מעיד על הכלל. אם התשואה גבוהה והתנודתיות אפסית, הם חושבים, למה שלא נגדיל את החשיפה למניות ל-100%?
הביטחון העצמי המופרז הזה הוא מאפיין טיפוסי של סביבת שוק "שורית". כשהבורסה לא מפסיקה לשבור שיאים, קל למשקיעים לטפוח על החזה ולהצהיר בקול גדול שכשהנפילה תגיע, הם לא רק יחזיקו מעמד, אלא גם ירכשו מניות נוספות בזול.
כשהשוק באמת מתרסק הם כבר נשמעים אחרת. במקום לרוץ היישר לספינה הטובעת, הם נמלטים בפאניקה לסירות ההצלה וזורקים לים את כל מי ומה שעלול לגרום להן לשקוע. או כמאמרו של האורקל מאומהה: "כשהגלים מתחזקים, רואים מי נשאר ללא בגד ים".
ככל שהשוק "רגוע" תקופה ממושכת יותר, כך גדלה הסכנה שגם תיקון מזערי ונורמלי לחלוטין יגרום למשקיעים להילחץ ולהסיק ששוק המניות נמצא כפסע לפני התרסקות, על כל ההחלטות האמוציונליות העלולות להיגרם בשל כך. כך, דווקא חוסר התנודתיות, באופן פרדוקסלי, עלול לעורר חרדה בקרב משקיעים.
הזמן הגרוע ביותר לקנות ביטוח נגד שריפות הוא לאחר שהאש פרצה. זה נכון גם לגבי השקעה בשוק המניות. לכן, כדאי לנצל דווקא את התקופה הרגועה שהשוק בשיאו כדי להעריך אם מוכנותכם (ונכונותכם) לקראת המפולת הבאה, כשזו תבוא.
מפלצת ושמה סיכון
סיכון, בתמצית, מתייחס לחוסר הוודאות בנוגע לתשואה שתניב השקעה מסוימת.
סיכון הוא ההמחיר שאנו משלמים, כמשקיעים / קפיטליסטים, עבור עצם האפשרות הפוטנציאלית לקצור תשואה חיובית על השקעתינו.
התשואה, במילים אחרות, היא פיצוי עבור נכונותנו להעמיד בחוסר ודאות את הכסף שעמלנו קשה כדי לחסוך ולהרוויח. כידוע, סיכון ותשואה הולכים יד ביד: לא סיכנת, לא הרווחת. זה מה שהופך מניות לנכס השקעה שראוי להשקיע בו מלכתחילה.
הסיכון בשוק המניות עשוי ללבוש צורות שונות. לפעמים תהיה זו צניחה של 5% בשבוע. לפעמים זו קריסה שמוחקת 20% בשנה. לפעמים זו ירידה עקבית, רב-שנתית, עם תשואות שליליות רצופות. חשוב להבין: התיקונים הללו אינם "באגים" במערכת הפיננסית, אלא מאפיינים אינהרנטיים שלה. היסטורית, השוק נוטה להתאושש בעקבות מפולות כאלה בחלוף מספר שנים.
סיבולת הסיכון היא היכולת להתמודד עם המופעים השונים הללו של סיכון בשוק המניות. זו היכולת הפסיכולוגית והרגשית לחרוק שיניים ולשרוד את הטלטלות מעוררות הקבס שהשוק מעביר אותנו מעת לעת, עד להתאוששותו.
בנקודה מסוימת במסע לתחתית, משקיעים עלולים לאבד את זה ולהרים ידיים. בנקודה זו הם ימהרו להיפטר מהנכסים המפסידים שלהם – העיקר להציל משהו מחסכונותיהם. מתי אתם תישברו? כשהתיק ירד ב-10%? 20%? 50%? 90%?
זו השאלה שעליה אנו מנסים להשיב כשאנו מעריכים את סיבולת הסיכון: מהו השיעור היחסי מתיק ההשקעות, או סכום הכסף האבסולוטי, שאובדנו יגרום לכם להזיע, להיכנס לפאניקה, לאבד שעות שינה, לסטות ממדיניות ההשקעה שהגדרתם לעצמכם מבעוד מועד, ולקבל החלטות מהבטן?
אם אינכם מסוגלים לשאת את המחשבה שמא שווי תיק ההשקעות שלכם ייחתך בשיעור משמעותי, לפרק זמן משמעותי, סימן שסיבולת הסיכון שלכם אינה גבוהה כפי שאתם חושבים.
סיבולת הסיכון היא הבסיס הפסיכולוגי של הקצאת הנכסים בתיק ההשקעות. הרכב התיק צריך להיות כזה שיקטין למינימום את הסיכון שתניפו דגל לבן כשהשוק יחליט שלא מתחשק לו לשתף איתכם פעולה.
קונקרטית, ככל שסיבולת הסיכון נמוכה יותר, כך החשיפה למניות צריכה לקטון בהתאם, ובמקומה צריכה לבוא חשיפה לנכסים כמו אגרות חוב ממשלתיות ומזומן.
כלל האצבע השכיח בספרות הוא % המניות בתיק = % הפסד נסבל מקסימלי * 2. לדוגמה, אם ההפסד המקסימלי שאתם מוכנים לספוג הוא לכל היותר 30%, גודלו של הפלח המנייתי בתיק ההשקעות שלכם לא יעלה על 60%. גם כאן – מדובר בערך מקסימלי. זה לא אומר שאתם חייבים למתוח אותו עד קצה גבול היכולת.
הקצאת נכסים אגרסיבית מדי, שתפקיר את התיק שלכם לחסדי שוק המניות, עלולה לגרום לכם להיבהל, למכור בתחיתית ולשוב לשוק, אם בכלל, רק לאחר שזינק בערכו.
ההחלטה על סיבולת הסיכון היא אישית. איש זולתכם לא יכול לקבוע אותה עבורכם. זו לא בושה להודות שסיבולת הסיכון שלכם נמוכה, ולהפחית בשל כך את החשיפה למניות בתיק. למעשה, זו מופת של התנהגות אחראית פיננסית.
הבעיה היא שבניית תיק השקעות שישקף את סיבולת הסיכון שלנו היא משימה רציונאלית לחלוטין – שבני אנוש, כיצורים אמוציונליים, לא מצטיינים בה. קשה מאוד להעריך במדויק ומבעוד מועד את מידת היכולת שלנו לעמוד בעומס הנפשי הנלווה לסערות בשווקים. הסכנה האמיתית היא לגלות מאוחר מדי, בעיצומה של התופת, שהפרזתם בהערכת הסיבולת, ולתת לאמוציות לתפוס פיקוד.
איך להעריך את סיבולת הסיכון?
מקום טוב להתחיל בו הוא בחינת מצבכם הפיננסי הכולל. הנכונות הסובייקטיבית לקחת סיכון מושפעת, אם לא נגזרת באופן ישיר, מעצם היכולת הפיננסית, האובייקטיבית, לעשות זאת.
כלומר, הסיבולת הרגשית תלויה במשתנים פיננסים אובייקטיביים כמו אופק ההשקעה (טווח הזמן שאתם מתכוונים להחזיק בתיק), ההון אנושי (יציבות ההכנסה), הצורך בנזילות (מידת הצורך בכסף בטווח הזמן הקרוב) ומידת התלות שלכם בהכנסה מתיק ההשקעות.
נניח שיש לכם משכורת של 20,000 ש"ח, חיסכון בגובה 30,000 ש"ח, ו-35 שנים עד לפרישה. הפסד של 50% מהתיק בתרחיש זה ככל הנראה לא יזעזע את עולמכם, משום שתוכלו להוסיף סכום גדול פי שניים בשנה שלאחר מכן באמצעות הכנסתכם השוטפת. למעשה, יתכן שתחושו מעודדים מהירידה, בגלל האפשרות לקנות יותר מניות בזיל הזול. בדוגמה הזו, המסוגלות האובייקטיבית מקרינה לחיוב על הנכונות הסובייקטיבית להסתכן.
לעומת זאת, אם אתם על סף פרישה, יש לכם משכורת של 20,000 ש"ח וחיסכון בגובה 3,000,000 ש"ח, הפסד של 50% מתיק ההשקעות רגע לפני הפרישה עלול להיות הרסני, משום שקשה יהיה להתאושש ממנו בעקבות הוספה של כסף חדש לתיק. אתם תלויים לחלוטין בחסדי השוק וביכולתו להשתקם במהרה. בדוגמה הזו, המסוגלות האובייקטיבית מקרינה לשלילה על הנכונות הסובייקטיבית להסתכן.
לכן, ככלל, למשקיעים צעירים (עם אופק השקעה ארוך) יש מסוגלות פיננסית גבוהה יותר ליטול סיכונים בהשוואה למשקיעים מבוגרים (עם אופק השקעה קצר).
למשקיעים שנהנים מיציבות תעסוקתית גבוהה, שלהכנסתם יש אופי של אגרת חוב (למשל: אנשי קבע במסלול מיועד לפרישה, או פרופסורים עם קביעות) יש מסוגלות פיננסית גבוהה ממשקיעים שהכנסתם מחזורית יותר והיא "מנייתית" באופיה (למשל: יזמים ואנשי עסקים).
ל"סולידים", שיודעים שחירותם אינה תלויה רק בהון פיננסי אלא גם במיומנויות מחייה (כמו היכולת לייצר הכנסה מעבודה חלקית או להקטין הוצאות בחדות) יש יכולת ליטול סיכון פיננסי רב יותר מאשר צרכניסט טיפוסי שזקוק להון תועפות כדי למלא את כל צרכיו ושאינו מסוגל לנווט את דרכו בעולם מבלי לשלוף את כרטיס האשראי.
מובן שאם אתם שקועים בחובות כבדים, סובלים מתזרים מזומנים בלתי יציב או צופים שתזדקקו לכסף בטווח הזמן המיידי, סימן שמבחינה אובייקטיבית מצבכם הפיננסי אינו מתיר לכם לקחת סיכון רב בשוק המניות, גם אם מבחינה פסיכולוגית יש לכם תיאבון רב לסיכון.
סיבולת סיכון, אם כן, איננה רק רגש אנושי; היא מושתתת על היחסים בין גובה ההכנסה ורמת הוודאות שלה, לבין גודל תיק ההשקעות, לבין אופק ההשקעה.
אבל איך לכמת רגשות?
אז מיפינו את המשתנים האובייקטיביים. אבל מה עושים עם התחושות? איך אפשר למדוד כוח סבל פסיכולוגי – ועוד לקראת אירוע שעדיין לא קרה?
תעשיית ייעוץ ההשקעות "פתרה" את הבעיה הזו באמצעות שאלוני הערכת סיכון. הנשאל מתבקש להשיב על סדרת שאלות היפוטתיות, ובסופן האלגוריתם מחשב, על סמך תשובותיו, מהי רמת הסיכון המתאימה לו. מכאן אמור להיגזר שיעור המניות האופטימלי עבורו, באופן שיאזן בין הצורך בתשואה מצד אחד, לבין הצורך להבטיח שלא ייבהל וינוס על נפשו ביום בו אדון שוק יתעורר על רגל שמאל.
השאלונים הללו, לרוע המזל, מספקים מענה חלקי ביותר. רובם מתעלמים מהעובדה שסיבולת הסיכון משתנה לאורך זמן, בהתאם לנסיבות החיים. להפסיד 2,000 ש"ח, אחרי הכל, שונה מלהפסיד 200,000 ש"ח. באותה מידה, מפולת בגיל 30 מרגישה אחרת ממפולת בגיל 60.
בנוסף, הם לא לוקחים בחשבון שלמשקיעים שונים סיבולת סיכון שונה עבור יעדים פיננסיים שונים. כך, הניסיון לזקק ערך הומוגני ואחיד של סיבולת סיכון מתעלם ממלוא המורכבות של הבעיה.
עובדה נוספת ממנה מתעלמים השאלונים הללו היא שהחוויות האישיות, ההטיות והנסיבות הסביבתיות של המשיב משפיעות על תשובותיו. בסביבות שוק עולות סיבולת הסיכון של הנשאלים באורח פלא גבוהה בהרבה מאשר בסביבות שוק יורדות.
הנקודה העיקרית היא אף שאלון היפוטתי, אף בלוג, מאמר או ספר, לא יצליח להמחיש את המשמעות של פאניקה אמיתית בשוק ההון. המילה הכתובה פשוט לא יכולה ללכוד, כל שכן לבטא, את ההלם הרגשי, תחושת השקיעה האיומה וחוסר האונים שחווה שאדם כשהוא רואה את חסכונותיו נחתכים בשיעור של עשרות אלפי שקלים ביום, שעה שכשכל עצב מעצביו זועק "תמכור".
הדרך הוודאית היחידה לקבוע אם דייקתם בהערכת סיבולת הסיכון שלכם היא כמובן להעמיד אותה במבחן "על רטוב". רק מפולת אמיתית, ממושכת, תאפשר לכם להבין היכן אתם עומדים בתווך שבין משקיע שמרן למשקיע אגרסיבי.
האופן בו פעלתם במשבר 2008/09, לדוגמה, עשוי לפיכך להוות אינדיקציה טובה לסיבולת הסיכון הנוכחית שלכם.
פלאשבק ל-2007
ינואר 2007. מדד ה-S&P 500 עומד על כ-1500 לאחר שטיפס באופן עקבי במשך מספר שנים. לפתע ניכרים סימני התנגדות. המדדד מדשדש, מגיע לשיא של 1550 ובסופו של דבר מסיים את 2007 בהפסד מינורי, כשערכו עמד על 1450.
נהדר, חושבים המשקיעים – הרי זה התיקון שהשוק חיכה לו. או שמא?
ב-2008 משבר הסאב-פריים מכה במלוא עוזו. בסוף השנה השוק כבר עומד על 927 נקודות, לאחר שאיבד 36% מערכו. בתחילת השנה השקעתם 500,000 ש"ח במדד ה-S&P 500. בסוף השנה חשבונכם שווה רק 320,000 ש"ח.
כולם סביבכם מוכרים. התקשורת הכלכלית בהיסטריה. זה רק מחריף את הירידות. השוק חייב להתאושש, אתם חושבים. אבל משהו מציק. הרי הפסדתם 180,000 ש"ח. אתם מנסים לחשוב כמה זמן לקח לכם לחסוך את הסכום הזה. הבטן שלכם מתהפכת.
במרץ 2009 הכל באמת מתפרק. המדד כבר נושק ל-624 נקודות . 500,000 השקלים שלכם שווים עכשיו 215,000 ש"ח. עסקים כבר בקושי עושים עסקים. בנקים משותקים. חלקם קורסים. ממשלת ארה"ב נכנסת לפעולה, אבל איש לא בטוח אם תכניתה תעבוד. הציניות חוגגת. הספקולציה ההזויה שמא בא קיצה של המערכת הפיננסית הופכת לאפשרות מעשית.
חודשים ארוכים שהכסף שלכם כאילו מושלך במורד האסלה, יום אחרי יום. אלפי שקלים בכל פעם. אין שמץ של תקווה לצמיחה עתידית. אתם מתחילים לתהות לשם מה אתם בכלל עובדים וחוסכים, אם בלאו הכי הכסף מתאדה בשוק. מה הטעם?
מה עשיתם ב-2008/09? מכרתם? החזקתם? הסתערתם על השוק וקניתם בזול?
ביל ברנשטיין כותב ב-Investor's Manifesto, שבמידה שמכרתם במהלך המשבר, סימן שסיבולת הסיכון שלכם נמוכה. אם רק החזקתם, מבלי למכור או לקנות, סיבולת הסיכון שלכם בינונית. ואם קניתם מניות בזול בתקווה לירידות נוספות – סיבולת הסיכון שלכם גבוהה.
ברנשטיין מציע לשקלל את סיבולת הסיכון בשלב הקצאת הנכסים. כנקודת מוצא, הוא מאמץ את כלל האצבע שלפיו גודל הפלח דל-הסיכון בתיק (אג"ח ממשלתי ומזומן) צריך להיות שווה לגילו של המשקיע, כשאת היתרה יש להשקיע במניות (לדוגמה: משקיע בן 30 יפזר את נכסיו כך ש-30% יושקעו באג"ח, ו-70% במניות).
בשלב השני, הוא טוען, יש לסגל את החשיפה למניות בהתאם לסיבולת הסיכון. משקיע בעל סיבולת סיכון נמוכה מאוד עד נמוכה יפחית את החשיפה למניות בשיעור של 20%- עד 10%- (בהתאמה). משקיע בעל סיבולת סיכון גבוהה עד גבוהה מאוד יגדיל את החשיפה למניות בשיעור של 20%-10% (בהתאמה). לבסוף יש להוסיף לשקלול זה את המשתנים האובייקטיביים (אופק השקעה, צורכי נזילות, יציבות ההכנסה) שנידונו לעיל.
לבתולים מביננו
כל זה כמובן טוב ויפה ביחס למשקיעים ותיקים שחוו את 2008 על בשרם. אבל מה בדבר כל אותם משקיעים צעירים שעדיין לא זכו בתענוג המפוקפק לראות את תיק ההשקעות שלהם לכוד בין מלתעות הדוב?
ובכן, אם אין לכם רפרנס למציאות וטרם חוויתם טבילת אש משמעותית בשוק, הניחו כנקודת מוצא שההפסדים המשמעותיים הראשונים שלכם ירגישו הרבה יותר גרוע מכפי שאתם יכולים לצפות. במילים אחרות: אל תהיו גיבורים. עדיף לקחת טווח ביטחון ולאמץ הקצאת נכסים שמרנית יותר מכפי שאתם סבורים שנדמה לכם.
גישה זהירה כזו מאפשרת לבנות את סיבול תהסיכון בהדרגה. זה עדיף בהרבה על פני ניפוץ פתאומי של הביטחון העצמי בעקבות טראומה בשווקים, שעלולה בתורה להוביל לפאניקה, לנעילת הפסדים, ולרתיעה ארוכת-שנים מהשקעה במניות.
נסו את התרגיל הבא. בחנו את תיק ההשקעות שלכם. רשמו לפניכם את גודלו של הפלח המנייתי (בשקלים, לא באחוזים). חתכו אותו בחצי. דמיינו שזה הסכום שתראו בעוד חצי שנה. הניחו שיחלפו לפחות עשר שנים עד שהפלח המנייתי ישוב לשוויו הנוכחי. האם המחשבה על כך גורמת לכם להחליף צבעים ולקלל את הרגע שבו התחלתם להשקיע? אם כן, חזרו על התרגיל, רק שהפעם דמיינו שההפסד הוא רק 25%. אחר כך 20%. בהמשך 10%. נסו לאתר את הנקודה שבה ההפסד נעשה נסבל, והגדילו את החשיפה לנכסים דלי-סיכון בהתאם.
נהלו את הסיכון
שוק ההון היא ממלכת אי-הוודאות. הסיכון הוא אינהרנטי, ולא ניתן להעלימו או לבטלו לחלוטין – וטוב שכך, שהרי כאמור, ללא סיכון, אין תשואה.
ולמרות זאת, יש כמה דברים שאתם יכולים לעשות, כמשקיעים פרטיים, שיאפשרו לכם לנהל את הסיכון, ולהקטין למינימום את הסיכוי לכך שהמפולת הבאה תגרום לכם לנזק הרסני ובלתי הפיך.
- זכרו שמשקיעים מפוצים עבור נטילת סיכון. כשהשוק סוער, הזכירו לעצמכם שכעת אתם "מרוויחים" את התשואה ארוכת הטווח. אלה שמתקפלים ומוכרים בשפל – מוותרים למעשה על התשואה ארוכת הטווח — לטובתכם. פרספקטיבה כזו מאפשרת לחשוב על סיכון בצורה צלולה ורציונאלית יותר. בנוסף, זכרו שהשקעה בשוק ההון היא פעילות לטווח ארוך מאוד, שיש להעריך במונחים של עשורים ולא בשנים בודדות.
- גבשו תכנית השקעה ודבקו בה. הגדירו יעדים כמותיים, פרטו את הקצאת הנכסים שבחרתם ומדוע, וצרו מקת"גים ("מקרים ותגובות") שיסייעו לדעת כיצד לתהנהל בתרחישי שוק שונים. העלו את התכנית על הכתב. שמרו אותה במקום נגיש, כדי שתוכלו לעיין בה רגע לפני שאתם מקבלים החלטה פזיזה.
- פזרו את ההשקעות בין מגוון נכסי השקעה, יבשות ושווקים. הקטינו למינימום את התלות בנכס השקעה בודד.
- צרו אסטרטגיה תקופתית לאיזון מחדש של התיק ודבקו בה. איזון מחדש מחייב את המשקיע לרכוש נכסים במחיר נמוך ולמכור נכסים במחיר גבוה – ההיפך מהתנהגות של המשקיע הטיפוסי.
- מצעו את הכניסה לשוק המניות. במקום להשקיע סכום גדול בבת אחת, חלקו אותו למנות, והשקיעו אותן לאורך זמן. כך תקטינו את הסיכון למפולת שתתרחש למחרת ההפקדה הגדולה.
- ודאו שהרכב הנכסים בתיק ההשקעות הולם את אופק ההשקעה.
- שלטו ברגשות. בצעו אוטומציה לתהליך ההשקעה, והימנעו מנסיונות לתזמן את השוק – זה מתכון לאסון שעלול לדרדר אתכם למעגל קסמים של פחד וחמדנות.
- בהינתן בחירה, בחרו תמיד באפשרות הפשוטה ביותר.
- חסכו יותר, ושאפו להקטין למינימום את תלותכם בכסף / הון פיננסי כדי לפתור בעיות.
פוסט פשוט מעולה.
תודה רבה על כל התובנות 🙂
פוסט חשוב ללא ספק. העליות הרצופות בשנים האחרונות יוצרות הרבה מתח וציפייה לקראת משבר שלא מגיע. אכן זמן טוב להעריך סיבולת סיכונים מחדש
פוסט מעניין וחומר קריאה מצוין.
הערה קלה – הציטוט המדויק של באפט הוא "כשהגאות חולפת, רואים מי שוחה ללא בגד ים״, אבל גם הפרפרזה מעבירה את המסר היטב.
קרוב
Only when the tide goes out do you discover who's been swimming naked
WB
יפה, מלחיץ.
מנסה להיכנס לשוק לראשונה עם כמה מאות אלפי שקלים שצברתי. כל פעם שאני חושב שאני יודע מה אני רוצה אני מקבל רגליים קרות. הנה המחשבות שעוברות לי בראש: – מניות – כולם מפחידים מהתיקון/קריסה שבטח אוטוטו מגיע (או שלא…). אבל אם אפסיד עכשיו שנתיים של המשך עליות? – אג״חים – מתומחרים בטירוף, כל עליית ריבית תרסק אותם אז נראה לי שעדיף להימנע בשלב זה. – נדל״ן פרטי בארץ – אין מצב כרגע. מאמין בכחלון וכבר רואים ניצני שינוי מגמה קל. – נדל״ן מסחרי בארץ – אופציה טובה, אבל אין לי ידע או יתרון על פני מקצוענים שמחפשים מציאות לעבודתם. –… קרא עוד »
לפי איך שאתה מדבר.. תכסה משכנתא. זה ריבית בטוחה שתרוויח (תחסוך)
אני מסכים עם אדיר.
ושיהיה לך כסף פנוי משלך ,תבצע השקעות שברובם יהיו סולידיות ומקצתן מניתיות, כך עדיין תכה את אחוזי הרווח בנדל"ן ,ללא צורך בצבירת הון גדול , או הלוואות בריבית ועדיין תוכל לישון די טוב בלילה(שזה בעל ערך גבוה מכל תשואה שהיא).
משכנתא זה 4% נטו, מקביל לרווח של 5.33% ברוטו באפס סיכון. אני לא רואה איפה פה ההתלבטות…
גם לי יש התלבטות דומה.
העניין הוא שבממוצע אתה עושה בשוק המניות יותר מ%5.33 בשנה (כמובן שעם סיכון אבל בכל זאת זו אינה החלטה טריוויאלית)
אני חושב שהדרך הטובה ביותר להסתכל על זה היא לשאול את עצמך: "האם הייתי לוקח הלוואה בריבית של 4% על מנת להשקיע את הכסף בבורסה?"
מתחילת השנה הדולר צנח מול השקל ב-8% כך שהמשקיע הישראלי לא הרוויח כלום.
זה נכון חלקית. אצל מי שחלק מההוצאות שלו נקובות בדולרים יש תועלת בהחזקת חלק מהתיק צמוד דולר.
פוסט נהדר.
כשאני מגיע בs&p לרווח של ארבע ספרות אני משחרר אותו לחשבון דולרי.
המשתנים האובייקטיבים של היחס בין גובה השכר למפולת או הוצאות מחייה נמוכות, בנוסף להערכת סיבולת סיכון זו נקודה חדשה, תודה.
אני חושבת שלדמיין מה היינו עושים "אם" גם לא ייתן תמונה טובה ולא כמו נסיון על רטוב.
הכי קרוב לדעתי הערכת סיבולת סיכון על רטוב למי שורם חווה מפולת, זה לגזור מהסיבולת וסף הכאב (+ משמעת עצמית) מתחומים אחרים בחיים כמו ספורט.
טרם*
מצטער אבל את טועה. אין שום דרך להקביל את הסיבולת שלך בספורט לזה. איך העובדה שאת מסוגלת לדחוף את עצמך לרוץ עוד חצי קמ קשורה ליכולת שלך לראות את החסכונות שלך, מפעל החיים שלך, הולכים ונמחקים במשך שנים. כתבתי שנים ולא חודשים, כי הסולידית טועה. משבר 2008 היה משברון. קריסה של חודשים ספורים ואז אופוריה מטורפת שנמשכה עד היום, ונותנת לאנשים תחושה שגויה שהם עמידים במשבר כי הם לא חוו באת משבר אמיתי והרושם שיש להם הוא שהשוק בסופו של דבר רק עולה. הייתי בשוק ב2008, התיק שלי נחבט בבערך 10% ב"משבר" ואז הכפיל את עצמו תוך פחות משנתיים. לעומת… קרא עוד »
בן אדם שלא רץ "מימיו" כנראה יעריך את הכושר הגופני שלו יתר על המידה ולמרות שתכנן רבע שעה, כנראה יוותר אחרי 5 דקות מכאבי התכווצויות.
כושר דורש משמעת עצמית, עמידה בתוכנית המקורית וסיבולת.
זה כמובן לא בדיוק כמו תיק השקעות שקורס לכמה שנים, אבל יש מספיק דמיון לקבל מושג עצמי בשביל "הבתולים" שביננו.
מחשבה ילדותית לחשוב מראש שלא תסבול כלל, אלא עד כמה.
גם רצתי בעברי וגם אני רץ בבורסה. הנטיה שלנו היא תמיד להעריך את עצמנו לחיוב יתר על המידה. כמעט כל מי שנכנס ושואל לגבי תיק מומלץ אומר שיש לו עמידות גבוהה להפסד, וזה בגלל שהם לא באמת חוו הפסד של תיק גדול אז הם מניחים שהם יעמדו בזה. בגלל זה כתבתי ש2008 היא לא דוגמא טובה למשבר, כי המשבר נמשך זמן קצרצר ולא נסגרו חברות ענק, ולא היו פיטורים המוניים בלי סיכוי למצוא עבודה. 2001 היא דוגמא הרבה יותר טובה למשבר
הדוגמא הטובה היא 1929
האחד, אתה טועה, אורך המשבר אינו אנדיקציה לחומרתו. כאשר התיק שלך נחתך בשני שליש (כמו ה s&p) אתה לא יודע כמה זמן זה ימשך, מספיק יומיים כדי שתחליט למכור. היא צודקת ב-100% על מיומנויות חיים, רק מלדעת לבשל אתה יכול לחסוך למעלה מ 1000 שקלים בחודש לעומת אכילה במסעדות, שלאו לדבר על תיקון צנרת או חשמל שיקרעו לך את הצורה, בעלי המקצוע.
אורך המשבר הוא חלק מהאינדיקציה לחומרתו. ברור שקריסה של שני שליש מצביעה על משבר חמור, אבל אם לאחר אותם יומיים פתאום הכל מזנק למעלה, אז הכל בסדר, כמו שקרה בערך ב2008. המשבר לא נמשך זמן רב, מספר חודשים, חברות כמעט לא פיטרו כי הן לא הספיקו להיקלע למשבר תזרימי (למעט אולי בתי השקעות), וחברות לא ממהרות לפטר ומושכות עד שאין להן ברירה. לעומת זאת כשהמשבר נמשך זמן רב, מתחילים פיטורים המוניים, ואין גם אפשרות למצוא עבודה כי השוק מוצף במחפשי עבודה ומצד שני חברות לא מחפשות עובדים חדשים אלא מנסות לשרוד עם הקיימים. ולכן בפן האישי המשבר הרבה יותר חמור.… קרא עוד »
או כמו שפרד שווד כתב לפני יותר מ80 שנה -There are certain things that cannot" be adequately explained to a virgin by words or pictures.”
פוסט מעולה! תודה על התובנות החשובות…
הכי טוב שקראתי!
קצת מצחיק לדבר על ׳חסיני הסיכון׳ שקונים כאשר השוק זול לאחר מפולת. מי שלא מתרגש מתנודות בשוק בד״כ מחזיק תיק בעל אחוז מניות גבוה יחסית, ואת השאר מחזיק באג״ח וכדומה. כאשר יש מפולת מערכתית כמו ב-2001 ו-2008 וכיו״ב, כל השוק נופל, גם המניות וגם אגרות החוב. כך שאותו חסין סיכון נשאר עם ניירות שנחתכו בערך ב50%, אולם אין לו מזומן להשקיע. הוא פשוט נשאר בשוק עד שהוא עולה חזרה. דוקא מי שפוחד מסיכון ומחזיק אחוז גבוה יחסית מהתיק במזומן או שווה ערך יכול לנצל מפולות בשווקים. אלא שאז אנחנו כבר נכנסים לעניינים של תזמון שוק. המסקנה שלי מכל הענין היא… קרא עוד »
לא בהכרח.
תעבור טיפה על ההיסטוריה ותגלה שאותם מחיקי תיקים של 100% מניות קיבלו דיבידנדים מאוד נאים במהלך משברים שבאמצעותם הם יכלו להמשיך ולרכוש עוד מניות בנוסף לחסכונות השוטפים שלהם.
הפחדנים שישבו על מזומן ככל הנראה המשיכו לשבת על מזומן גם במהלך 2009 וככל הנראה אפילו בתחילת 2010 כי "זו רק עליה לפני נפילה יותר גדולה" (תרגיש חופשי לחפש בגוגל מאמרים שכאלו מתחילת 2010 ותמצא המון).
כמה הם כבר קנו עם הדיבידנדים?
על תיק של מליון שקל שנחתך בחצי כמה דיבידנד תקבל 30-40 אלף שקל? זה טיפה בים.
אני סתם מנחש שלא היית בשוק ב2001
הצעתי לך בתגובה קודמת לבדוק מה קרה במציאות לפי הנתונים שאיגד רוברט שילר.
אני חוזר על ההצעה הזו שוב…
אתה צודק, טעיתי.
בין 2000-2005 הדיבידנד השנתי על SP היה בערך 1.5%, אז כשכתבתי שהייתי מקבל על תיק של מליון 30-40 אלף זאת היתה שטות מוחלטת. היית מקבל 15 אלף.
אתה ממשיך לעשות את אותן הטעויות שוב ושוב. אם בתחילת שנת 2000 היה לך תיק בשווי של מיליון שח אז לפי המחיר של סוף 1999: בשנת 2000 היית מקבל דיבידנד של 13028 דולר בשנת 2001 היית מקבל דיבידנד של 12604 דולר בשנת 2002 היית מקבל דיבידנד של 12868 דולר בשנת 2003 היית מקבל דיבידנד של 13925 דולר בשנת 2004 היית מקבל דיבידנד של 15567 דולר בשנת 2004 היית מקבל דיבידנד של 17793 דולר הפלא ופלא – הנזק הכי גדול שקרה לדיבידנד שלך הוא ירידה של 3.25% בשנת 2001 בשעה שבה המדד עצמו התרסק ביותר מ-40% ובשאר השנים הדיבידנד שלך עלה… קרא עוד »
תודה רבה על הפוסט זה אכן זמן מעולה לחשוב על הסיכונים.
האם מחשבה על אסטרטגיה אחרת של להעלות כל הזמן את הסיכון באה בחשבון.
למשל התחלתי עם תיק שהסיכון בוא נמוך יחסית
20% מדדי מניות
30% אג"ח מדינה ארוך
30% אג"ח מדינה קצר
20% זהב
וההמשך זה לעשות הפקדות כל רבעון כך יעלה פלח המניות ל 40%, 25% אגח ארוך, 20% קצר, 15% זהב.
כך כאשר יהיו ירידות גדולות אז התיק ישאר יציב מצד אחד ומצד שני תהיה אפשרות לאזן אותו וכך לקנות מניות בזול.
מה שנקרא הפוך על הפוך 😀
מה אתם אומרים?
אחלה אסטרטגיה ,ככה גם הראש שלי עובד,רק שזו הייתה אחת האפשריות שהסולדית העלתה בפוסט זה ,כך שלא חידשת הרבה,רק נתת דוגמה יותר מפורטת.
מה שלי עזר לעשות את הכניסה לשוק,
היה לחלק את התיק פיקטיבית לשני תיקים, תיק השקעה לטווח בינוני-קצר -> כל הכסף שאני אולי אצטרך ב5 שנים הקרובות
ותיק טווח ארוך -> כל השאר.
הוצאתי לצד עוד כסף חירום -> עלות חודש מחייה * X חודשים
ואז נשאר לעשות ממוצע ולרכוש בהתאם.
כך גם אם יש נפילות בשוק, הם מתחלקות, פקטיבית, על שני התיקים.
עזבו אתכם, רק נדלן בישראל. תמיד עולה, אין נפילות חדות של מעל 10-20 אחוז. והכפיל את עצמו בעשור האחרון פלוס הכנסה משכירות. עם גידול האוכלוסין, ההייטק הפורח ושטח המדינה המצומצם זה לא הולך להשתנות. במיוחד אחרי העשור האחרון שכל הדור הצעיר שגדל לתוכו, ולא יכל לקנות דירה מצולק ומרגיש שהצלחה בחיים זה בעלות על דירה. זה נרטיב שימשיך בעשורים הקרובים ע"י אותו דור שעם השנים ירכוש עוד ועוד דירות
כזאת כמות של שטויות בתגובה אחת שייכת לטוקבקים באתרי הכלכלה(בתשלום??)
רכבת הנדל"ן כבר נכנסה למדרון התלול ויש עוד זמן עד שתצא ממנו. כיום הדור הצעיר, כמו שציינת דור ההייטק, מספיק חכם כדי להשקיע במניות ובאפיקים נוספים. לא משתלם לקנות דירה שכל שנה מאבדת אחוזים משמעותיים מערכה וזה לא ישתנה בשנים הקרובות.
ד"א, שטח המדינה הוא עצום ויש עוד מקום רב לבניית דירות, אלה שקרים שאתה מאכיל את עצמך…
מעניין לקרא את פורום הבוגלהדס מתקופת המפולת 2008/2009. מדובר באנשים שאיבדו במהלך חודשים חסכונות של שנים. מסתבר שההתלבטות הגדולה שלהם לא היתה האם למכור את המניות אלא האם לאזן את התיק כלומר האם למכור אגחים ולקנות מניות בירידה. מסתבר שהחשש לתפוס סכין נופלת שיתק הרבה משקיעים והם לא איזנו את התיק וכמובן פיספסו את הזדמנות חייהם.
זו בעיה מאוד נפוצה בקרב משקיעים שמתבוננים בשווי התיק שלהם.
התיאוריה מאוד מעניינת אבל היא לא שווה קליפת שום אם המשקיע סובל מפיק ברכיים.
מידי פעם אני נכנס לקרוא מאמרים של סולידית. אכן יש בהם טעם רב לקוראים, בפרט לצעירים שבהם, שמתכוונים להיכנס לעולם ההשקעות. המאמר, שארצה לקרוא לו "מאמר הפחדה" למשקיעים פוטנציאליים צעירים וכאלה פחות צעירים(לפי התגובות, היו כאלה שעברו לכל היותר משבר אחד, והיה אחד שעבר גם את המשבר של שנת 2000). סולידית מזכירה הפסדים פוטנציאליים של 50% עד 90% !!! ובכן נכנסתי לוויקיפדיה בקישור הבא : https://en.wikipedia.org/wiki/S%26P_500_Index בקישור מקבלים טבלה מכובדת המתארת את התנהגות המדד משנות 1970 ועד היום(47 שנים). לא אכביד במלים לתאר את המספרים המופיעים שם, אך פרט למקרה של שנת 2000 10% 2001 13% 2002 23% לא היו… קרא עוד »
חייבים להכניס קצת פחד במשקיעים הצעירים
משקיע צעיר פזיז וחסר נסיון שאין בו טיפת פחד ,הולך בוודאות לעשות שטויות ולהיפגע לא מעט.
יש פה איזון טוב בין להכניס פה בהם קצת פחד ובד בבד לספק מספיק אופטימיות ,כך שלמי שבאמת יקשיב באוזן קשבת לנאמר במאמרים האלו, יש סיכוי די טוב, לעבור את תנודות השוק בשלום.
תודה , התזכורות היו חשובות
בהמשך לפוסט – הרי ברור שהקריסה הבאה בוא תבוא, והשאלה היא רק מתי.
האם אתם סבורים שהעובדה שהיה כמעט עשור של עליות, מגבירה את הסיכוי שבזמן הקרוב יבואו הירידות?
כמובן שאף אחד כאן לא נביא אבל אשמח לשמוע דעתכם
יכול להיות מעניין לחשב מה תוחלת הרווח הממוצעת אם אתה נכנס לאחר X שנים של עליות רצופות. כנראה נמוכה משמעותית מתוחלת הרווח בחישוב הכללי.
טוב, אז בדקתי את ה-70 שנה האחרונות ב-S&P500, אם השקעת ל-20 שנה בנקודת זמן ארביטררית עשית בממוצע 6.9% רווח לשנה (חציון 6.6%), אם נכנסת לאחר שנה של עליות עשית בממוצע 6.54% רווח לשנה (חציון 6%) ואם נכנסת לאחר שנה של ירידות עשית בממוצע 7.55% (חציון 7.45%). קשה לבדוק מובהקות סטטיסטית כי אין מספיק שנים של ירידות. אולי שווה לבדוק ברמה חודשית ואז יהיה יותר דאטה, לצערי אין לי פנאי לזה.
חסר לך נתון אחד בבדיקה שלך – הישארות במזומן.
השאלה היא לא אם "היה לך מזל ויש לך כסף להשקעה בדיוק שנה לפני משבר" אלא אם "יש לך כסף ואתה נשאר במזומן ולא משקיע עד שחולפת שנה אחרי תחילת המשבר הבא".
המקרה הראשון תלוי מזל ולא קשור אלי ואליך בשום צוקה.
המקרה השני זה המקרה המציאותי שבו כולנו נמצאים.
מה התשואה הממוצעת/חציונית שלך אם אתה משקלל בפנים הישארות במזומן?
תנסה לבדוק את זה:
בחרת בנקודת זמן ארביטררית כלשהי ושמת את הונך במזומן.
בנקודת הזמן הראשונה שנמצאת שנה לאחר משבר רכשת בכל הונך מניות.
כעבור 20 שנה מנקודת ההתחלה הארביטררית בדקת את שווי התיק וחישבת תשואה.
מה התשואה הממוצעת/חציונית שלך במקרה הנ"ל?
בדקת כמה תשואה עשה עד היום מי שנכנס בתחילת שנת 2000?
לקחתי את הדאטה מפה: http://www.multpl.com/s-p-500-historical-prices/table/by-year. אח״כ בסה״כ כתבתי קוד קצר בפייתון שניתח את זה, אתם מוזמנים לשחק עם זה בעצמכם.
הנתונים שם לא מתואמי דיבידנדים כך שאתה מאבד את אפקט הדיבידנד.
אני מציע לך בחום להוריד את קובץ האקסל עם הנתונים הגולמיים שכוללים גם מחיר וגם סך דיבידנדים (ישנה גרסה ברמה חודשית וגרסה ברמה שנתית) ולבדוק מה באמת קרה למשקיעים ולא למחיר המדד עצמו.
אם אתה כבר טורח אז תשכלל בפנים מיסוי דיבידנד במקור ורכישה מחדש של יחידות מדד באמצעות הדיבידנדים שהתקבלו לאחר מס.
דורין – ״במקום להשקיע סכום גדול בבת אחת, חלקו אותו למנות, והשקיעו אותן לאורך זמן. ״
אבל זה אף פעם לא המצב. הכסף תמיד מושקע, השאלה במה. אם כרגע פלח ניכר מההשקעה נמצא באפיקים שאני לא מעוניין בהם, ואני רוצה להעביר את ההשקעה לתיק המאוזן שבניתי, אזי שיקול התועלת/הפסד הוא לא כל כך ברור – האם לחלק למנות, ולהעביר לתיק המאוזן לאורך זמן (ולהסתכן בכך שבמשך זמן רב התיק לא מאוזן) או להעביר במיידי הכל לתיק החלומות (ולהסתכן בנפילות שעלולות לקרות בקרוב ויקחו עמן את התיק)?
הקושי העיקרי במדידת סיבולת הסיכון ובניהול הסיכון נובע מהעובדה שמתייחסים לתיק ההשקעות כמקשה אחת, ולא עושים את ההפרדה לתיקי השקעות לפי יעדים – תיק השקעות לפנסיה, תיק השקעות ליעדים ארוכי טווח (עזרה לילדים וכד'), תיק השקעות לטווח קצר (טיול גדול בעוד שנתיים, שיפוץ וכו') ובינוני. כדי לעשות את ההפרדה צריך לשבת ולחשוב – מה היעדים הפיננסיים שלנו, כמה כסף נצטרך לאיזו מטרה ומתי. מול זה יש לנו הון קיים ויכולת חיסכון חודשי – ומכל אלה ניתן לבנות תוכנית עם תשואה נדרשת לכל מטרה, שתגזור את ההשקעה המתאימה. תשואה היא לא מטרה בפני עצמה, אלא נגזרת של מטרות פיננסיות. ולגבי הסיכון… קרא עוד »
נראה לי שהציטוט הנכון הוא:" בסופו של יום, רק אחריי שהגאות נעלמת אפשר לראות מי שחה עירום"
הציטוט הנכון של באפט הוא: "רק כשהגאות נגמרת אתה מגלה מי שחה בעירום".
מדוע לא לבצע הגנות על התיק בצורה של אופציות בתקופה כזו ? .
המכפיל על S&P500 עבר את 25 מה שאומר שבממוצע התשואה בשוק זה עומדת על 4% שנתי עם סבירות הולכת וגדלה לתיקון , ז"א שאני מסכן הרבה מאוד בשביל 4% צפי.
אני אשמח לרדת ליותר פרטים בנושא בפורום שלי אבל בקצרה הסבירות שהאופציה באמת תעזור לך לא גבוהה במיוחד.
צודק, אפשר לדייק עוד – הרווח הצפוי הנקי בניקוי מס הוא 3%
האם כשהמדד מתאושש, מתאוששות גם כל החברות? הרי הרבה מהחברות הותיקות של פעם כבר אינן קיימות היום ? הרבה מהן פשטו רגל וכו'. האם בגלל זה יש עדיפות להשקיע במדד עצמו, ולא במניות המרכיבות את המדד ?
האם הסולידית כבר כתבה על בעיה זו בעבר?
בתודה והערכה על האתר הנפלא
כשהמדד מתאושש לא בהכרח מתאוששות כל החברה וכשחברה פושטת רגל המשקיע לא בהכרח הפסיד את כל כספו. בפורום שלי ישנו קישור למאמר שמציג מה קרה למשקיעים שהשקיעו בקודאק בין 1986 ועד שהיא פשטה את הרגל – ספוילר: הלוואי שכל החברות ישפיעו על חשבון ההשקעות שלי בצורה שכזו בין אם הן יפשטו רגל ובין אם לא… כמו כן חשוב להבין שה-"מדד" אינו סטטי אלא דינמי וחברות יוצאות ממנו ונכנסות אליו בצורה תדירה. כל המחקרים שבדקו מה קרה ל-"מדד ה-SP500" משנת 1921 למשל מתעלמים מהעובדה הפשוטה שלא היה "מדד SP500" בשנת 1921 והוא קיים במתכונתו הנוכחית משנת 1957 בלבד וגם אז התנאים… קרא עוד »
שאלה: יש 1000 שח להשקיע בכל חודש. ראיתי כתבה שאומרת מדדי הבורסה ( ת"א 35 לדוגמה או המקבילה שלו בארה"ב) משתלמים להשקעה בטווח הארוך. אין לי זמן ללמוד את הנושא… ואני צריך עצה בקשר לכך… כמו כו אני יודע שיש עמלת קנייה מהבנק(לאומי) אז אם זה בכלל כדאי.
תודה
יש לך את הזמן אבל זה לא חשוב לך מספיק בשביל שתקדיש אותו ללימוד.
עקב כך עדיף שלא תתקרב לנושא בכלל.
הנזק שתגרום לעצמך מחוסר ידע יכול להיות גדול בעשרות מונים מכל התועלת הפוטנציאלית.
היי,
אפשר לקבל הסבר קצר על זמן התגובה שבין מדד S&P 500 לקרנות המחקות שלו?
ברמה היומיומית, אני לא מצליח לזהות קשר. ממעוף הציפור (הסתכלות ברמה של חודשים) – נראה שהמעקב די צמוד ויפה. אז איך זה עובד?
פוסט מעולה. אוסף של סיסמאות חסרות תוכן, בדיוק מה שסוחף את ההדיוטות שנסחפים אחרי אושיות רשת.
[…] הסתגלות והסתפקות במועט בשנים רזות – יוכל לפתח את הסיבולת שתאפשר לו בתורה להחזיק מעמד גם בתקופות של מיתון כלכלי […]
עכשו אחרי המשבר של סוף 2018 ומשבר הקורונה של 03.2020 שאותו גם מי שלא השקיע זוכר, יותר קל להעריך את סיבולת הסיכון.
מזל שיש משברים (: